אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


 
 
חברון
חברון צילום: לע"מ
 
בית הקברות היהודי הקדום
בית הקברות היהודי הקדום צילום: לע"מ
 
מערת המכפלה
מערת המכפלה צילום: לע"מ
 
בית הדסה
בית הדסה צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מפה של חברון מאתר משרד החוץ הישראלי


ערכים קשורים
 צוען
 תקופת הברונזה
 אבות
 שרה
 ארבע האמהות
 אדם וחוה
 יהושע בן נון
 עשרת השבטים
 אבשלום
 רחבעם
 בית המקדש
 אדום
 חשמונאים
 יהודה המקבי
 יוחנן הורקנוס ה-1
 הורדוס ה-1
 מערת המכפלה
 שמעון בר גיורא
 מרד בר כוכבא
 ירושלים
 קראים
 גניזה
 ממלכת הצלבנים
 בייברס ה-1
 טבריה
 צפת
 ונציה
 חב"ד
 מלחמת העולם הראשונה
 מאורעות תרפ"ט
 המנדט הבריטי
 ירדן
 מלחמת ששת הימים
 יגאל אלון
 מאורעות תרפ"א
 הסכם אוסלו
 הרשות הפלסטינית
 אנתיפאדת אל-אקצא
 מלחמת העצמאות
 סלאבים
 אלון
 ישוע הנוצרי
 אבנר בן נר
 עתניאל בן קנז
 מגילת רות
 יהודה
 תנ"ך
 קוראן
 באר שבע


תחומים קשורים
 היסטוריה יהודית
 היסטוריה של א"י
 מקומות בישראל


 
 
 

חברון


Hebron

חברון בתקופת המקרא |  מחורבן בית ראשון עד הכיבוש הערבי |  מהתקופה הצלבנית עד מאורעות תרפ"ט |  כיבוש העיר בידי ישראל והקמת קרית ארבע |  אתרים נבחרים

חברון, עיר בדרום הרי יהודה, כ-32 ק"מ מדרום לירושלים. בתנ"ך נקראת גם קרית ארבע. שמה הערבי: אל ח'ליל, שפירושו "הידיד" - כינויו של אברהם אבינו, "ידיד האל", בקוראן. היהודים מכנים את חברון "עיר האבות", שכן לפי המקרא קבורים בה שלושת האבות של האומה היהודית.

 

העיר שוכנת במרכז במת ההר, בתוך עמק חברון, על קו פרשת המים העובר בהר חברון, ועל הדרך המקשרת בין ירושלים לבאר שבע. כך שהיא, למעשה, במרכז של צומת דרכים, דבר שהקנה ומקנה לה חשיבות רבה בעבר ובהווה.

חברון
חברון
שם ישוב: חברון
סוג ישוב: עיר
שנת ייסוד: קדום
   
נ"צ 1600.1040
רום: 950 מ'
   
רשות: עירייה
מחוז: יהודה ושומרון
נפה: חברון
   
דמוגרפיה: מוסלמים (רוב) נוצרים ויהודים (מיעוט)

חברון בת ימינו משתרעת על שטחים נרחבים, ועולה בשטחה על חברון הקדומה. מעיר השוכנת על גבי תל קטן, היא הפכה לעיר מרובת רובעים ושכונות. אלה משתרעים על גבי שלוחות ההר, ומופרדים זה מזה על ידי נחל חברון. מרכז העיר העתיקה הוא באזור מערת המכפלה . התרחבותה והתפתחותה של העיר נעשתה ממרכז זה כלפי ההרים הסובבים אותו.



שכונת ג'בל ג'ליס בחברון (צילום: חנה קלדרון)

 


חברון בתקופת המקרא

חברון היא מהערים הקדומות בארץ-ישראל. חברון הקדומה שכנה על גבעה בחלקה הדרומי-מערבי של העיר כיום - תל רומיידה. לפי המקרא, היא נבנתה שבע שנים לפני צוען מצרים (דברים י"ג, 22). צוען נבנתה, כנראה, בשנת 1720 לפני הספירה, ומכאן שחברון נבנתה ערב פלישת מחנות שמיים למצרים, פלישה הידועה בהיסטוריה בשם "פלישת החִיקְסוֹסִים" (תקופת הברונזה התיכונה).

חברון נזכרת במקרא כמה פעמים בסיפורי האבות: אברהם ישב בה ובאלוני ממרא הסמוכה, כמו גם יצחק ויעקב. כאן התבשר אברהם על לידת בנו, יצחק, ובמות שרה, אשתו, רכש את שדה המכפלה והמערה אשר בו מידי עפרון החתי (בראשית כ"ג). במערה זו נקברו שלושת האבות ושלוש מהאמהות, ועל-פי המסורת - גם אדם וחוה.

חברון היתה עיר כנענית חשובה. אליה בא כלב בן יפונה במסגרת מסע המרגלים בארץ ישראל (דברים י"ג, 22). הוהם, מלכה, השתתף במלחמת גבעון נגד יהושע בן נון, והוכה בה (יהושע י), וכשנחלקה הארץ לנחלות השבטים היתה חברון לעיר מקלט ועיר לוויים, וסביבותיה ניתנו לכלב בן יפונה.

בעיר זו נמשח דוד למלך על כל ישראל ובה מלך שבע וחצי שנים (שמואל ב ב', 11), עד שכבש את ירושלים. גם אבשלום, בנו של דוד, המליך עצמו שם, בראשית המרד באביו (שמואל ב' ט"ו, 10-7), וזו היתה אחת הערים שביצר המלך רחבעם (דברי הימים ב י"א, 10).

על חשיבותה של העיר מעידות ידיות של כדים, שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, ואשר מוצאן מתקופה מאוחרת של ימי בית ראשון. על ידיות אלה מוטבעת הטביעה הממשלתית והכתובת "למלך", בתוספת שם העיר חברון. יש בכך רמז לבתי היוצר שהיו בעיר בתקופה זו, או לכך שהיתה נהוגה בה מידת קיבול מיוחדת, שהוכרה רשמית מטעם המלך.

 


מחורבן בית ראשון עד הכיבוש הערבי

לאחר חורבן בית ראשון התיישבו בחברון אדומים. בתחילת ימי החשמונאים (164 לפני הספירה) היכה בהם יהודה המקבי והרס את ביצורי העיר ומגדליה. בסוף המאה השנייה לפני הספירה כבש את העיר יוחנן הורקנוס ואילץ את האדומים להתגייר. עם גיורם היתה חברון לעיר יהודית.

בימי בית הורדוס לא היתה חברון עיר חשובה, אך הדבר לא מנע מהורדוס הראשון לבנות בה את המבנה הגדול שמעל מערת המכפלה וכן את מתחם אלוני ממרא. בזמן המרד הגדול ברומאים שלט בחברון שמעון בר-גיורא (68 לספירה), אבל לאחר מכן כבש את העיר המצביא הרומי קראליוס והעלה אותה באש.

אחרי חורבן בית שני נתמעטו היהודים בחברון, ובימי דיכוי מרד בר כוכבא (135 לספירה) ואחרי נפילת ביתר נטשו אותה כליל. היישוב היהודי התרכז אז בדרום הר חברון, ואילו בשטח שבין חברון לירושלים נאסר על יהודים להתיישב.

העיר נכבשה בידי הערבים (בשנת 638 לספירה), והפכה למושבן של משפחות האצולה הערביות, שנמנו עם צבאות הפלישה. הערבים הפכו את הכנסייה הביזאנטית שמעל למערת המכפלה למסגד. אז קיבלה העיר את שמה הערבי, אל ח'ליל. עם הכיבוש הערבי, הותר ליהודים להתיישב בה ולבנות בית כנסת, סמוך לכניסה למערת המכפלה.



חיילי צה"ל מסיירים ברחובות חברון (צילום: איי פי)

 

במאות השמינית עד העשירית לספירה אין ידיעות ברורות על יהודים בחברון, אך במאות העשירית וה-11 כבר ישבו בה יהודים, ובתחילת המאה ה-11 היתה בה גם עדה קראית. מתעודה מהגניזה הקהירית עולה, שישבו בעיר יהודים גם בסוף המאה ה-12, אולם מספרם היה מועט, ולאחר מכן הם עזבו אותה.

 


מהתקופה הצלבנית עד מאורעות תרפ"ט

בשנת 1100 נכבשה חברון בידי הצלבנים, והם יסדו בה את רוזנות "קסטלום סנקטום אברהמיס" (מצודת אברהם הקדוש). הצלבנים הפכו את המסגד שמעל למערת המכפלה לכנסייה ומנזר, וגירשו את היהודים מהעיר. היישוב היהודי בחברון התחדש רק בשנת 1260 לערך, אחרי כיבוש העיר בידי הסולטן הממלוכי הרביעי במצרים, דהאר אל-בייברס, שהפכה לעיר מחוז.

במאה ה-16 היה בחברון רובע יהודי, והיא נמנתה עם "ארבע ארצות הקודש" בארץ-ישראל (האחרות היו ירושלים, טבריה וצפת). אז התיישבו בעיר יהודים מוונציה, שעסקו בתעשיית הזכוכית. בשנת 1522 דיווח הנוסע רבי משה באסולה, כי מצא בעיר כעשר משפחות יהודיות.



השוק בחברון, 1998 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

 

היישוב היהודי המשיך לגדול: ב-1820 התיישבה בעיר קבוצה של חסידי חב"ד, ובית מדרשם היה למרכז הארצי של חסידות זו. בסוף המאה ה-18 כבר מנתה הקהילה היהודית כ-1,500 נפש, והיו לה חמישה בתי כנסת. אחרי מלחמת העולם הראשונה נתמעטה הקהילה היהודית, ולפי מפקד שנעשה ב-1922 היא מנתה רק 430 נפש.

במאורעות תרפ"ט (1929) טבחו ערביי העיר בקהילה היהודית: 67 יהודים נרצחו ורבים נפצעו. אז נטשו אחרוני היהודים את העיר. ב-1931 נעשה ניסיון לחדש את הקהילה, אולם הוא לא עלה יפה, וכעבור חמש שנים שוב עזבו היהודים את חברון.

 


כיבוש העיר בידי ישראל והקמת קרית ארבע

בתום שלטון המנדט הבריטי, ב-1948, עברה חברון לשליטתה של ממלכת ירדן. במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, כבש צה"ל את העיר מידי הירדנים, וכשנה לאחר מכן החלו להתנחל בה יהודים.

בערב חג הפסח תשכ"ח (1968), התכנסה קבוצה של משפחות דתיות (מתנחלי חברון), ובראשם הרב משה לוינגר, במלון "פארק" בחברון, בסיוע כמה משרי ממשלת ישראל, (בראשות יגאל אלון), ערכה בו את "סדר ליל פסח" ונשארה להתגורר בו.

 

אחר כך, בשנים 1972 - 1968 הועברו חברי הקבוצה למבנה הממשל הצבאי בחברון, ושם התגוררו עד לבניית בתיהם בגבעה הצופה על מערת המכפלה , שניתן לה השם קרית ארבע. לימים, הצטרפו לקריה משפחות נוספות ממקומות שונים בישראל, וכן הגיעו אליה עולים חדשים ונבנו בה שכונות חדשות (רמת ממרא, גבעת האבות וגבעת יצחק). ואולם, לא כל המתנחלים עברו לקרית ארבע. חלקם נותרו במרכז חברון, וב-1980, לאחר פיגוע טרור בבית הדסה שבעיר שבעקבותיו התקבלה החלטת ממשלה המאפשרת התיישבות יהודית באזור, עברו לגור ברובע היהודי בעיר העתיקה, בבתים שנטשו היהודים במאורעות תרפ"ט ואשר לאחר מכן התגוררו בהם משפחות ערביות.


ההתנחלות היהודית בעיר הפכה את חברון למוקד של מתיחות בין יהודים לערבים. מתיחות זו הגיעה לשיאה סביב הטבח במערת המכפלה: בחג פורים, 25 בפברואר 1994 הרופא של קרית ארבע, פעיל תנועת "כך", ברוך גולדשטיין, נכנס לאתר התפילה המוסלמי במערת המכפלה, וירה על המתפללים. 29 איש נהרגו ויותר ממאה נפצעו. אלה שלא נפגעו מהירי התנפלו על גולדשטיין, והיכו אותו למוות. בעקבות הטבח, הוצאו תנועות "כך" ו"כהנא חי" אל מחוץ לחוק.

 


חברון (צילום: חנה קלדרון)

בהסכם חברון, שנחתם ב-1997, כהמשך להסכמי אוסלו, הועבר חלקה הערבי של חברון לשליטת הרשות הפלסטינית בעוד אזורי ההתנחלות היהודית נשארו בשליטת ישראל. המתיחות בין שני חלקי האוכלוסייה נותרה בעינה, והחריפה עם פרוץ אנתיפאדת אל אקצא בספטמבר 2000.

האנתיפאדה אף פגעה קשות בפרנסתם של תושבי חברון הפלסטינים, כמו גם של שאר תושבי השטחים. לפני כן, בתקופות שקטות יותר, התבססה כלכלתם, בעיקר, על גידול כרמי גפנים ותעשיית כלי זכוכית, וכן על עבודה בתוך תחומי הקו הירוק. במהלך האינתיפאדה נרצחו כמה מתושבי העיר היהודים וחיילים בפעולות טרור.

 


אתרים נבחרים

האתר החשוב ביותר בחברון הוא, כמובן, מערת המכפלה , אבל בתחומי העיר מצויים גם אתרים נוספים. הבולטים שבהם:

תל רומיידה - תל בדרום מערב העיר, מזוהה עם אתר העיר בתקופת המקרא. למרגלות התל מעיין. האתר שולט על סביבתו ומכאן חשיבותו האסטרטגית. נמצאו בו שרידי יישוב מהתקופות הכנענית, הישראלית, ההלניסטית, הרומית והביזנטית.



בניין המוקטעה בחברון מופצץ על ידי צה"ל (צילום: רויטרס)

 

אלוני ממרא - מתחם קדום על הכביש המוביל לקרית ארבע, המזוהה עם אלוני ממרא המקראית. לפי המסורת, כאן התגלו לאברהם שלושת המלאכים (בראשית י"ח, 1). הורדוס בנה את קירות המתחם. בתקופה הרומית היו במקום מקדש ושוק עבדים. בתחומי האתר התגלו שרידי באר וכנסייה.

בית הקברות היהודי - כאן נקברו יהודים במשך מאות שנים, בשל הקרבה לקברי האבות. גם הרוגי מאורעות תרפ"ט נקברו כאן בקבר אחים. לאחר מלחמת העצמאות, כשהשטח היה בשליטת ירדן, נשתלו על חלקות הקבורה גינות ירק. לאחר הכיבוש הישראלי שוקמו המצבות והאתר גודר.

חצר היהודים (הרובע היהודי) - בתים וחלקות שרכשו יהודים במאה ה-16 במרכז הקסבה של חברון הקדומה. לאחר שעזבו אחרוני היהודים את חברון, בעקבות מאורעות תרפ"ט, ועד מלחמת ששת הימים, נחרבו חלק ממבני הרובע ואחרים הושחתו או הוזנחו. ב-1979 החלו עבודות לשיקומם. בין המבנים: בית הכנסת הגדול על שם "אברהם אבינו".

כנסיית אברהם ואשל אברהם - כנסייה רוסית פרבוסלאבית, שהוקמה ב-1871 על חלקת קרקע המקודשת לנצרות מאז התקופה הערבית הקדומה (ימי הביניים). לידה יש אכסנייה, ששימשה עד מלחמת העולם הראשונה צליינים רוסים. מדרום לכנסייה נטוע עץ אלון מצוי גדול, כבן 850 שנה, שמאז התקופה הצלבנית מצביעים עליו כעל האשל שנטע אברהם (בראשית כ"א 33).

קבר יוסף הנגר/אבנר בן נר - סמוך לשער יעקב במערת המכפלה ולשער המזרחי של הקסבה. זהו מבנה ובו כמה חדרים, הנמצא בתוך חצר קטנה, מוקפת בתי מגורים. שער החצר בנוי בסגנון ממלוכי. לפי המסורת הערבית, בחדר תת-קרקעי בקצה החצר מצוי קברו של יוסף, בעלה של מרים, אמו של ישוע הנוצרי. לפי המסורת היהודית, זהו קברו של אבנר בן נר בן אביאל (הנזכר בכתובים פעם כדודו של שאול ופעם כבן דודו).

קבר א-נבי חברון/עתניאל בן קנז - בצד הכביש הראשי, בקרבת הקסבה. זוהי מערת קבורה חצובה, ובה תשעה כוכי קבורה. מעליה מבנה מגורים חדש. לפי המסורת של ערביי חברון, זהו מקום קבורתו של א-נבי חברון, מייסד העיר. לפי המסורת היהודית מימי הביניים, זהו קברו של עתניאל בן קנז, משבט יהודה, השופט הראשון בישראל אחרי מות יהושע בן-נון. לפי מסורת זו, הקבורים במערה יהוו מניין לתפילה ביום תחיית המתים.

דיר אל-ארבעין/קבר ישי/קבר רות המואביה - על פסגת תל רומיידה.

זהו מבנה קדום הרוס, ובו שרידי חדרים וחומה. ייתכן שהיה כאן פעם מנזר. לפי המסורת היהודית, זהו קברו של ישי, אביו של דוד המלך. לפי מסורת מאוחרת יותר (מהמאה ה-19), זהו קברה של רות המואביה.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©