אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


 
 
העיר התחתית
העיר התחתית צילום: זולטן קלוגר, לע"מ
 
נוף המושבה הגרמנית מגן הבהאים
נוף המושבה הגרמנית מגן הבהאים צילום: לע"מ
 
סטלה מריס
סטלה מריס צילום: לע"מ
 
מפעל "נשר"
מפעל "נשר" צילום: לע"מ
 
הטכניון
הטכניון צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר של עיריית חיפה
 תולדות חיפה, מתוך אתר עיריית חיפה
 טכניון-האתר הרשמי


ערכים קשורים
 כרמל
 אחמדיה
 טמפלרים
 לורנס אוליפנט
 טכניון
 העפלה
 הצוללת דקר
 בהאים
 אליהו
 משה בן נחמן
 חדרה
 עכו
 האימפריה העות'מאנית
 וספסיינוס
 המרד הגדול
 אמוראים
 רומא העתיקה
 שומרונים
 ביזנטיון
 ממלכת הצלבנים
 צלאח אד-דין
 ממלוכים
 מלחמת העולם הראשונה
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 איברהים פחה
 המנדט הבריטי
 מאורעות תרפ"א
 ספר לבן
 מלחמת העצמאות
 החלטת החלוקה
 הגנה
 ארועי ואדי סאליב
 אבא חושי
 מפא"י
 יום האם


תחומים קשורים
 מקומות בישראל


 
 
 

חיפה


Haifa

שכונות בחיפה |  מוזיאונים |  מקומות קדושים |  נמל חיפה |  ראשי עיריית חיפה ושנות כהונתם |  אתרים בטבע |  עוד אתרים בחיפה |  ציטוטים |  מידע נוסף

חיפה, העיר השלישית בגודלה במדינת ישראל, עיר נמל ומרכז תעשייה ומסחר חשוב. בנוייה לחוף מפרץ חיפה, על שלוחות הכרמל, מורדותיהן ולמרגלותיהן. נמצאת כ-35 ק"מ מצפון לחדרה, כ-12 ק"מ מדרום-מערב לעכו. משמעותו ומקורו של שמה אינם ברורים. כ-10% מתושביה הם ערבים, מתוך כך כ-60% ערבים נוצרים ו-30% ערבים מוסלמים.

 

חיפה אינה נזכרת במקרא, ושמה מופיע לראשונה בתלמוד, בצורת חיפה או חיפא. השם אינו מנוקד שם, ולכן ניתן לבטאו חֵיפָה (בצירה) או חַיפָה (בפתח). בתקופת הצלבנים נקראה חיפה בפיהם "פורפיריה החדשה" (Porphyria Novissima) או בקיצור פּוֹרְפִירְיוֹן, על שם דיג החלזונות לתעשיית הארגמן שהתנהל בתחומה (פורפיר = הצבע המופק מהחילזון הקרוי ארגמון). עם זאת נראה כי פורפיריון היה שמו של יישוב סמוך לחיפה העתיקה, ונפרד ממנה. באותו זמן נקראה חיפה גם כַּיּפָא (Chaifa, Caifa), או כַּיפָס (Cayphas), לפי האמונה שהעיר נקראה על שם כיפא, הכהן הגדול בזמן משפט ישוע. בתחילת התקופה העות'מנית כונתה "מלטה הקטנה". אגב, בתלמוד מסופר גם שתושבי חיפה (כמו גם תושבי בית שאן וטבעון) נודעו במבטאם המיוחד ולא הגו כראוי את האותיות הגרוניות, ולכן נאסר עליהם לעבור בבית הכנסת לפני התיבה.

 

מפרץ חיפה (צילום: מיכל כרמון)

חיפה
חיפה
שם ישוב: חיפה
סוג ישוב: עיר
שנת ייסוד: ישוב קדום
   
נ"צ 1502.2464
רום: 380-5 מ'
   
רשות: עירייה
מחוז: חיפה
נפה: חיפה
איזור טבעי: חיפה
   
אוכלוסייה (ינואר 2004; הנתון בסוגריים מסמן שינוי ביחס לנתוני המפקד הקודם): 269,400(-)
דמוגרפיה: מעורב
דרוג (10-1) רמה חברתית-כלכלית (ינואר 2004; הנתון בסוגריים מסמן שינוי ביחס לנתוני המפקד הקודם): 7 (=)


 


ראשיתה של חיפה, כנראה, אחרי חורבן בית שני, שאז היתה סמוכה לשקמונה. לימים, גדלו שני הישובים וחוברו לישוב אחד. ייתכן שבראשיתה היתה תחנת דרכים צבאית, בדרך קיסריה - עכו, שהוקמה בידי אספסיינוס בימי המרד הגדול. חיפה השתייכה ליישוב היהודי בגליל, ובה ישבו אמוראים. הרומאים בנו בקרבתה פרבר מבוצר, קסטרא, ואכלסוהו בשומרונים, שנואי היהודים, כמשקל נגד ליהודי חיפה ושקמונה. בתקופה הביזנטית התקיים בה ובסביבתה היישוב היהודי, חרף רדיפות הנוצרים.


הפרסים כבשו את חיפה ב-614 לסה"נ, והחזיקו בה עד שעברה שוב לידי ביזנטיון ב-628 לסה"נ. אחרי כן נכבשה חיפה על ידי הערבים (636). בסוף תקופת הגאונים הייתה מרכז היהדות בא"י, ובראשה עמד ר' אליהו גאון לאחר שברח מירושלים (1100). לפני הכיבוש הצלבני הוטלה שמירת העיר על היהודים, שסירבו להתנצר ונלחמו בגבורה בצבאות הצלבנים. לאחר 25 ימי קרבות נפלה העיר ויהודיה נטבחו. צלאח אד-דין כבשה (1187) והחזירה לנוצרים (1192), בעקבות הסכם שלום.


עם התחדשות הקרבות בין הנוצרים לבין המוסלמים, הרסו הערבים את חומותיה של חיפה (1197). דאהר אל-בַּיְבַּרְס, הסולטן הממלוכי ה-4 במצרים, כבשה מידי הנוצרים (1265), וב-1291 הייתה לעיירה דלה שהמשיכה להתקיים כ-200 שנה. אחרי שנת 1291 נהרסה יחד עם יתר ערי החוף.

מאז הכיבוש הערבי ועד המאה ה-15 היתה חיפה נטושה. בראשית ימי השלטון העות'מאני הוקמו סביב הנמל הקטן מחסני סחורות. אח"כ שימש הנמל בסיס לשודדי ים ממלטה. השליט הבדווי דאהר אל-עוֹמָר הרס (1750 בקירוב) את העיר הישנה, שישבה במישור החוף שהיה קשה להגנה, ובנה את העיר מחדש (החל מ-1758 בקירוב) במיקומה הנוכחי, בין הים לבין הר כרמל. כך זכה בתואר "אבי חיפה המודרנית". מעל לעיר החדשה (כיום גן הזכרון) נבנתה מצודת ברג' א-סלאם ("מצודת השלום"). העיר החדשה השתרעה על כ-20 דונם והוקפה חומה, עם שני שערים צרים (בדרום-מזרח, שער עכו, ובצפון-מערב, שער יפו). בין שניהם היה רחוב צר. משני צדי הרחוב התרכזו חיי המסחר והמלאכה שלה.

בשנת 1775 שמו הטורקים קץ לשלטונו של אל-עומר, ושלטו בחיפה עד מלחמת העולם הראשונה, למעט שתי תקופות קצרות. נפוליאון קיסר צרפת, כבש את חיפה ב-1799 מידי העות'מנים, ואברהים פחה, המצביא העות'מני שמרד בסולטן מחמוד ה-2, כבשה ב-1831. נמל חיפה, המוגן מפני רוחות (שלא כנמל עכו הפתוח), שימש תחליף לנמל עכו בימי החורף, והוא גדל והתפתח לצורכי המסחר עם אירופה; סוחרים ונציגים אירופים התיישבו בעיר, וכן תושבים ממקומות אחרים בארץ ישראל. ב-1840, לאחר לחץ מעצמות המערב, חזר השלטון בעיר לידי הסולטן. בשנת 1868 התישבו בה גרמנים-נוצרים ממסדר הטמפלרים והקימו את "המושבה הגרמנית" וכן מפעלי תעשייה ובתי מסחר.

 

בניית הטכניון, 1925 (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)

המפנה הגדול בהתפתחותה של חיפה התרחש ב-1905 עם סלילת מסילת הברזל חיפה - עבר הירדן (קטע ממסילת הברזל החיג'זית). המסילה עוררה תנועת צליינים וסחורות, ובעקבותיהם בא השגשוג הכלכלי. בד בבד התישבו בעיר אנשי העלייה השניה, שהקימו בה את שכונת הרצליה (1911). לידה הוקם (1912) הטכניון העברי ושנה מאוחר יותר (1913) בית הספר הראלי העברי. חיפה נחלקה לשכונות נפרדות ועצמאיות, בעלות צביון אתני אחיד (יהודים, ערבים-מוסלמים, ערבים-נוצרים וגרמנים-נוצרים).

עיקר התפתחותה של חיפה חל אחרי מלחמת העולם הראשונה, בתקופת הכיבוש הבריטי (1918) ואילך. נבנו בחיפה שכונות יהודיות חדשות: הדר הכרמל (1920), אחוזה (1921), נווה שאנן (1922), בת גלים (1923) ועוד. הופעלה (1919) מסילת הברזל למצרים (חיפה - לוד - קַנטַרָה); נבנו מפעלי תעשייה: מפעלי "הטחנות הגדולות" (1924), "שמן" (1924) ו"נשר" (1925); הושלמה (1931) בנית נמל חיפה; ובנית רובע מסחרי (1939) על רצועת ים מיובשת ("כיכר פריס" של היום); הוקמו בתי הזקוק (עם השלמת קו צינור הנפט עירק - חיפה). חיפה כונתה "עיר הפועלים" ולכן גם "חיפה האדומה".

 

בתי הזקוק (צילום: אחיה ראב"ד)

העימות בין הערבים ליהודים בעיר גבר עם השנים והגיע לשיאו בפרעות תרפ"ט (1929). חיפה היתה גם מוקד למאבק היישוב במדיניות הספר הלבן (1939) ובתחומיה חיבלו לוחמי המחתרות במיתקני הרדאר, בבתי הזיקוק ובאוניות הגירוש.

רבים מהיהודים עזבו את שכונתם בעיר התחתית (חרת אל-יהוד) ועברו להתגורר בשכונות החדשות. תהליך זה נמשך ברציפות ממאורעות תרפ"ט ועד מלחמת השחרור, והוא שעיצב מחדש את רבעיה של חיפה. היהודים התגוררו בהדר הכרמל ובת גלים ובשכונות ההר העיליות, כמו נוה שאנן ואחוזה. המוסלמים התגוררו במזרח העיר (ואדי סאליב) ואילו הנוצרים - במערב (ואדי ניסנס וממערב לו).

ערב מלחמת השחרור נחלקה העיר: העיר העילית היתה ברובה בידי היהודים ואילו העיר התחתית היתה ברובה בידי הערבים.

המתיחות בין הערבים לבין היהודים גברה מיד לאחר החלטת החלוקה של האו"ם 1947. ההתקפות ההדדיות נמשכו כל החורף והאביב (1948-1947). כיבושה של חיפה מידי הערבים (22.4.1948) בא בעקבות החלטת הבריטים לפנות את כוחותיהם ממנה ולרכזם בנמל ובכמה מחנות. החלטתם הפתאומית של הבריטים נוצלה על ידי "ההגנה", שהגיבה במהירות וכבשה את חיפה. לפי הוראות המנהיגות הערבית, סרבו הערבים להשאר בעיר תחת שלטון יהודי, למרות קריאת היהודים לכך. רק כ-3,000 ערבים מבין 50,000 נותרו בה. האחרים העדיפו להמלט מן העיר לגליל וללבנון, (בסיוע הצבא הבריטי), מתוך תקווה לחזור אליה כמנצחים.

בתום מלחמת השחרור רוכזו הערבים שנותרו בעיר בואדי ניסנס. תושבי הכפר אל-כבביר, במרומי הר כרמל (בני כת "אחמדיה" שנוסדה בסוף המאה ה-19 בהודו), נותרו במקומם. השכונות הערביות פונו מהריסותיהן ובבתים הראויים למגורי אדם שוכנו עולים חדשים. בדיעבד גרר מעשה זה את פרוץ מאורעות ואדי סאליב, וזעקת תושבי שכונות המצוקה הפנתה את תשומת לב הקהל לבעיית האפליה העדתית. בעקבות המהומות הועברו התושבים לחלקי העיר החדשים.

 

ואדי סאליב (צילום: אריאל בוקובזה)

תקופת כהונתו של אבא חושי כראש עיר מטעם מפא"י (1969 - 1951) החזירה לכותרות את כינוייה של העיר, "חיפה האדומה". תקופה זו הביאה עמה תנופת פיתוח אדירה. עולים רבים נכנסו בשערי נמל חיפה, הנמל הראשי בישראל, והשתכנו בעיר; הנמל הורחב והוקם לידו נמל דיגים (נמל קישון), נבנו שכונות חדשות, נבנתה הכרמלית והוקמו עוד עשרות מפעלי כלכלה, מסחר, תרבות וספורט. אבא חושי הנהיג בחיפה את "יום האם" (החל בחנוכה, ולא כבשאר המדינה), את תערוכות הפרחים וארועי תרבות אחרים.

 

אוניברסיטת חיפה (צילום: אלעד גרשגורן)

 

המכון האוניברסיטאי של חיפה התקיים מאז 1963 כשלוחה של האוניברסיטה העברית. באוקטובר 1970 נפתחה שנת הלימודים הראשונה באוניברסיטת חיפה כמוסד אקדמי עצמאי. נטייתם של תושבי העיר לאידיאולוגיה סוציאליסטית, המגזר הערבי הגדול שבה וקרבתה לריכוזי ההתיישבות העובדת הפכו את אוניברסיטת חיפה, בראשית ימיה, למעוז של השמאל הרדיקלי בישראל.

 

עם השנים גדלה העיר ומגוון השירותים בה התרחב, וחיפה נעשתה לבירת איזור הצפון.

 


שכונות בחיפה

מבחינה כלכלית-גיאוגרפית נחלקת חיפה ל-4 אזורים: 1) העיר התחתית סביב הנמל; 2) אזור התעשייה והמלאכה לחוף המפרץ שמעבר לו בצפון קרית חיים; 3) הדר הכרמל - מרכז עסקים ומסחר; 4) שכונות מגורים בהר הכרמל. בין חלקי העיר הגבוהים והנמוכים מקשרת רכבת תחתית – הכרמלית, עליה מתווספים ארבע תחנותיה של רכבת ישראל, מערך אוטובוסים עירוני ובינעירוני, נמל ושדה תעופה.

מבין שכונותיה הרבות של חיפה בולטות שתיים בייחודן:

כבביר – שכונה שהיתה לפנים כפר ערבי. הישוב היחיד בישראל שתושביו הם מכת האחמדיה המוסלמית. מייסדה, מוסלמי-הודי, מירזא ע'ולם אחמד אל-קדיאני, מפנג'ב שבהודו, הגיע לכפר ושכנע את תושביו להצטרף לכת. לפי תורת הכת, יש לעשות את המלחמה הקדושה למען האסלאם (ג'יהאד) בדרכי הטפה ונועם, ולא בכוח החרב. במקום נמצא מסגד.

 

המושבה הגרמנית (צילום: אלעד גרשגורן)

המושבה הגרמנית – שכונת מגורים ועסקים. נוסדה ב-1868 על ידי גרמנים-נוצרים, חברי "מסדר הטמפלרים", ממחוז וירטמברג (Wurttemberg) בדרום גרמניה. היתה מושבת הטמפלרים הראשונה בארץ-ישראל. תושביה קנו את אדמתם מערבים, והקימו את בתיהם בסגנון שלא היה מוכר עד אז בארץ-ישראל: רחובות מתוכננים, בתי אבן מסוגננים עם גגות רעפים, גינות ושטחים ציבוריים נקיים. בתחילה חשבו המתיישבים להקים ישוב חקלאי, ומשנבצר מהם הדבר התפנו להקמת בתי מלאכה, תעשיה ומסחר, אף הם בידע ובתכנון שלא היו מוכרים בארץ-ישראל. נזירות קתוליות (חברות מסדר צ'רלס בורומיאוס הקדוש) פתחו בגבול השכונה בית חולים, שהיה בית החולים הראשון בחיפה.

 

בפרוץ מלחמת העולם השניה הוצאו מן השכונה הגרמנים, הושמו במחנה מעצר ומשם הוגלו לאוסטרליה. את בתיהם תפסו הבריטים, ובצאתם מהארץ נתפסו הבתים בידי היהודים. בין תושביה הידועים של השכונה בעבר, גוטליב שומאכר, מחוקריה הידועים של ארץ-ישראל, וסר לורנס אוליפנט.

 


מוזיאונים

בין מוזיאוניה של העיר חיפה נמצאים:

דגון - מוזיאון לתעשית הדגנים בישראל (בככר פלומר, ליד תחנת רכבת מרכז): אוסף ארכיאולוגי בנושאי הדגן בארץ-ישראל ואוסף אתנולוגי-יהודי בנושא הלחם.

 

ממגורות דגון (צילום: דוד הכהן)

המוזיאון הלאומי למדע, תכנון וטכנולוגיה (בשכונת הדר
הכרמל, בבנין הטכניון הישן): מוזיאון חווייתי להיכרות עם עולם המדע והטכנולוגיה. במוזיאון מוצגים הניתנים להפעלה.

מוזיאון ההעפלה וחיל הים על שם דוד הכהן (בדרך אלנבי): תולדות ההעפלה וחיל הים. במקום מוצב גשר הפיקוד של הצוללת דקר ואוניות חיל הים מימי ההעפלה ועד ימינו.

 

גשר הפיקוד של הצוללת דקר במוזיאון ההעפלה וחיל הים (צילום: רוני שיצר)

מוזיאון מאנה כ"ץ (ברח' יפה נוף): ביתו וסדנתו של האמן מאנה כ"ץ. מכיל את עזבונו, הכולל את אוסף יצירותיו וכן אוספים פרטיים (יודאיקה, ריהוט עתיק, שטיחים, ועוד).

מוזיאון ראובן ועדית הכט (באוניברסיטת חיפה): תערוכות ארכיאולוגיה של ארץ ישראל (מהתקופה הכלקוליתית ועד שלהי התקופה הביזנטית) ואוסף אמנות המציג יצירות של ציירים צרפתיים אימפרסיוניסטים ידועים (מונה, פיסרו, מודילאני, סוטין, שטרוק, ואן גוך ואחרים).

מוזיאון הרכבת (בתחנת הרכבת חיפה מזרח): מציג אבני דרך בהתפתחות הרכבת מאז ראשיתה בארץ ב-1892.

 

מוזיאון הרכבת (צילום: מיכל כרמון)

בגן האם נמצא גן חיות ולידו מכון ביולוגי בו מוצגים אוספי צמחים ובעלי חיים. במקום שוכנים גם שני מוזיאונים:

המוזיאון לטבע: אוספים של ציפורי ארץ-ישראל ושל חיות בר, דגי ים התיכון, ים כנרת, וים סוף.

מוזיאון לפריהיסטוריה על שם מ' שטקליס: ממצאי התרבות של האדם הקדמון בהר הכרמל ובצפון ארץ-ישראל.

מוזיאון חיפה החדש: במסגרת ארגונם מחדש (1996) של המוזיאונים העירוניים, אוחדו המוזיאונים שלהלן תחת הנהלה אחת:

המוזיאון הימי הלאומי (בדרך אלנבי, צמוד למוזיאון ההעפלה וחיל הים): תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות בנושאי ים. תצוגת קבע בנושא: “5000 שנות ספנות", ועוד.

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית (בשדרות הנשיא): תערוכות מתחלפות מתוך אוספי המוזאון, בנושאים הקשורים לאמנות ולתרבות יפן בעבר ובהוה. 

מוזיאון חיפה לאמנות (ברחוב שבתאי לוי): תערוכות מתחלפות בנושאי אמנות חדשה ותצוגת קבע מתוך אוספי המוזיאון.

מוזיאון העיר חיפה (בשד' בן גוריון): מוזיאון לתולדות העיר הממוקם בבית העם, הבית הראשון שנבנה במושבה הגרמנית ושימש כאולם כנסים ובית ספר. במוזיאון תערוכות מתחלפות הקשורות לעיר חיפה.

 


מקומות קדושים

גן הבהאים – במקום מקדש מפואר בעל כיפת זהב. למבנה נוספו שמונה-עשר גנים תלויים, המעטרים את המקדש וממקדים את המבט לכוונו. ליד המקדש נמצא קברו של עבד אל בהא, מפיצה של דת הבאהים. מעל המקדש ומעבר לכביש נמצאים מספר מבנים ובהם שוכנים המוסד המנהלי של כת הבהאים, גנזך דת הבהאים וספרייה.
 

גן הבהאים (צילום: דוד הכהן)


מערת אליהו – מערה הקרוייה על שם אליהו הנביא, שבילה רבות על הר הכרמל ולפי המסורת הסתתר בה. המערה מקודשת ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים. נקראת בפי הערבים: מע'רת מר אליס, או מע'רת אל-ח'ד'ר (ח'דר), כנוייו הערביים של אליהו הנביא. בפי הנוצרים קרוייה המערה בית אולפנא של הנביאים או מערת מדרש נביאים, על שום תלמידי אליהו הנביא, שלפי מסורת קדומה, בילו בה; הנוצרים סוברים כי מקום משכנו של אליהו אינו בה אלא במערה שבמנזר הכרמליתים. המקום משמש כבית כנסת.

 

מערת אליהו, 1969 (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)

מנזר הכרמליתיות - בכרמל צרפתי, מנזר וכנסיה של "מסדר הכרמליתיות". נבנה (1935), בכספי מכירת אדמתם ומנזרם, שהיו על חוף הים בבת גלים. מתחם המנזר והכנסיה מוקף חומה גבוהה והכניסה למבקרים אסורה. אחיות "מסדר הכרמליתיות" מתגוררות גם בעיר התחתית, והן מורות בבית הספר האיטלקי (רחוב אלנבי).

"ראש הכרמל" (147.248) הוא כינויו של קצה רכס הכרמל המתנשא כ-150 מ' מעל פני הים; רצועה צרה של 100 מ' בלבד מפרידה בין מרגלותיו לבין הים. בפסגה החולשת הוקמו מצודות שמירה, מגדלורים ועמדות תצפית בתקופות שונות. במקום אתרים קדושים:

סטלה מריס - מבנה, ועליו מגדלור לצרכי אניות. משמעות שמו: "כוכב הים". נמצא ב"ראש הכרמל". המבנה הוקם על גבי מצודה צלבנית. המושל העות'מני של עכו, עבדאלה, בנה (1821 בקרוב) במקום הזה ארמון קיץ, והשתמש גם באבני המצודה הצלבנית. היום משמש המקום אכסניה לצליינים נוצרים.

 

כנסיית סטלה מריס (צילום: אלעד גרשגורן)

מנזר הכרמליתים - מדרום-מזרח לסטלה מריס. מנזר וכנסיה של "מסדר הכרמליתים", הקדוש והחשוב במסדרם ומרכזם העולמי. נבנה ב-1836 כמצודה מלבנית. באולם התפילה של הכנסייה, מערה קטנה, בתוכה מזבח ועליו דמות אליהו הנביא. לפי המסורת הנוצרית, התגורר אליהו הנביא במערה זו. לפי מסורת יהודית קבור בה הנביא אלישע בן שפט.

בחיפה נמצא קבר רבי אבדימי דמן חיפה, חכם מן הדור השלישי לאמוראים, בבית הקברות הישן של חיפה. בבית הקברות מצויה גם מצבת קבר שיש הטוענים כי היא קבר רבי משה בן נחמן (הרמב"ן), אולם אין כל סימוכין לטענה זאת.

 


נמל חיפה

נמל חיפה, הגדול בנמלי הארץ, בנוי בתוך חלקו הדרומי של מפרץ חיפה שאותו סוגר ממערב "ראש הכרמל".

 

חיפה היתה עיר נמל מאז ראשית תולדותיה: עוד בתקופות קדומות היו בשטחו נמלים קטנים ששימשו לצורכי צבא, לדיג ולמסחר. בשנת 104 לפנה"ס נזכר נמל חיפה לראשונה בהיסטוריה, כאשר המלך תלמי לטירוס הגיע אליו מקפריסין כדי להילחם באלכסנדר ינאי. ואולם, עד התקופה הצלבנית היה נמלה קטן וחסר חשיבות, ואפילו בתקופה העות'מאנית, נמל חיפה היה שלישי בחשיבותו לנמלי יפו ועכו.

 

נמל חיפה בשנות ה-20 (מתוך האוסף של משה בן-דוד ז"ל, באדיבות ביתמונה)

 

בנימין זאב הרצל, בספרו "אלטנוילנד", תיאר את חיפה כעיר הנמל הראשית של ארץ ישראל, אבל רק בתקופת המנדט הבריטי הוחלט להקים בחיפה נמל מודרני. בשנת 1925 אישרו שלטונות המנדט תוכנית שהגיש המהנדס הבריטי סר פרדריק פלמר; ההכנות לבנייה החלו ב-1929 והבנייה עצמה החלה ב-1931. לצורך הבנייה נפתחה מחצבה בעתלית, וממנה הובאו האבנים לבניית שובר הגלים והרציפים. באותה עת, קו החוף עבר בין רחוב יפו לדרך העצמאות דהיום. השטח שמצפון-מזרח לו יובש בחול שנשאב מקרקעית הים לצורך העמקת הנמל, ובשטח זה נמצאים כיום דרך העצמאות, תחנת הרכבת חיפה מרכז, המרכז המסחרי, רחוב הנמל וכיכר פלומר (הקרויה ע"ש הנציב העליון שבזמנו הוחל בבניית הנמל). את הנמל חנך ב-31 באוקטובר 1933 הנציב העליון סר ארתור ווקופ (Wauchope), אם כי האונייה הראשונה נכנסה לתוכו כבר באוגוסט של אותה שנה. לאורכו עובר כביש ראשי ומסילת הברזל, וסביבו נבנו מיתקני אחסון, תעשייה, תובלה ומספנות. אורך שובר הגלים הגדול כ-2.5 ק"מ, והקטן - כ-800 מ'. לצד שובר הגלים הקטן - נמל הנפט ומכלי אחסון. ספינות מסחר ונוסעים רבות פוקדות את הנמל המשמש גם בסיס לחיל הים הישראלי. לאחר 1948 הוקם נמל הקישון בשפך נחל הקישון, לצורכי תחנת החשמל, מספנות ישראל ומסוף הכימיקלים.

 

ב-1962 פתחו עובדי נמל חיפה בשביתה במחאה על הרעה בתנאי העבודה. השביתה סגרה את נמל חיפה לפעילות מסחרית ואוניות שביקשו לפרוק סחורה ללא היעזרות בעובדי הנמל, נתקלו במשמרות שביתה שמנעו זאת מהן. כעבור כמה ימים נסתיימה השביתה מבלי שהשיגו הפועלים הישג ממשי.

 

נמל חיפה כיום (צילום: רוני שיצר)

 

 


ראשי עיריית חיפה ושנות כהונתם

 

חיפה - ראשי ערים
ראשי העיר (החל מ-1920)
שם שנות כהונה
חסן שוכרי 1914 - 1920
עבד אל רחמן אל חאג' 1924 - 1927
חסן שוכרי 1927 - 1940
שבתאי לוי 1940 - 1951
אבא חושי 1951 - 1969
משה פלימן 1969 - 1973
ירוחם צייזל 1973 - 1974
יוסף אלמוגי 1974 - 1976
ירוחם צייזל 1976 - 1978
אריה גוראל 1978 - 1993
עמרם מצנע 1993 - 2003
גיורא פישר פברואר-יוני 2003
יונה יהב 2003 -
.

 


אתרים בטבע

"גן לאומי כרמל" שבתחומה של חיפה ממוקם על פני רכס הר כרמל ומשתרע על פני כ-250.000 דונם, מתוכם כ-80.000 דונם חורש טבעי.

חורשת הארבעים נמצאת מדרום-מזרח לאוניברסיטת חיפה. זהו חורש קטן ובו עשרות עצי אלון מצוי קשישים וגדולים, הגדלים על סלע גיר קשה ואדמת טרה רוסה. השם "ארבעים" קשור במסורות האיסלאמיות, המיחסות קדושה למספר 40. החורש קדוש לערבי הסביבה לרבות הדרוזים, וקדושתו קשורה במנהגים שונים (מקום לנדור נדרים, תליית רצועות בד על ענפי העצים, סגולה למילוי משאלות לב, ועוד).

 

חורשת הארבעים (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)

בתחום חיפה נמצאים נחלים, ביניהם נחל גיבורים ונחל שיח, ואתרים ארכיאולוגיים. החשוב שבהם הוא תל שקמונה, ויצויינו גם חורבת ראש מים בשכונת רוממה ומערת גאולה בשכונת ורדיה.

 

תל שקמונה והכרמל (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)

 


עוד אתרים בחיפה

בחיפה נמצאים גנים ציבוריים רבים, מוסדות תרבות כדוגמת התיאטרון העירוני חיפה והתזמורת הסימפונית, היכל ספורט ואיצטדיונים, מוסדות חינוך ושירותים עירוניים רבים (ביניהם חמישה בתי חולים: רמב"ם, בני ציון (רוטשילד), כרמל, יפה נוף, אלישע). בתחומה, אוניברסיטאות: אוניברסיטת חיפה – בפסגת הר טללים, והטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, הותיק במוסדות להשכלה גבוהה בישראל (1924). כן פועל בה המכון לחקר ימים ואגמים.

 

 

המכון לחקר ימים ואגמים (צילום: אחיה ראב"ד)


מתקיימים בה פסטיבל סרטים בינלאומי וכן אירועי "החג של החגים" – פסטיבל המתקיים בואדי ניסנס בדצמבר, ומציין את חגיהן של שלוש הדתות – חנוכה, חג המולד ורמדאן.

 

"החג של החגים" בואדי ניסנס (צילום: חנה קלדרון)

גאוותה של העיר על חופיה. ארכם הכולל 17 ק"מ, מתוכם 5 ק"מ הם חופים מוכרזים. ליד החופים טיילות ומגרשי חנייה. העיר מתגאה גם במורשתה ההיסטורית, באתרים הנמצאים בתחומה וביפי הנוף הנשקף מחלקי העיר השונים.

 


ציטוטים

 

  • "לאורך קשת רצועת החוף קמה תפארת מרהיבת עין. אלפי וילות לבנות התבלטו והתנצנצו בתוך ירקותם של גנים פורחים. דומה היה שמעכו ועד הכרמל ניטע גן גדול, וגם ההר עצמו עטור היה מבנים מנצנצים". (בנימין זאב הרצל, "אלטנוילנד")

 


מידע נוסף

 

myynet חיפה - עמוד דיווחי חדשות מקומיות עדכניות בערוץ המקומי באתר ynet

לעמוד - לחצו כאן.

 

עמוק באדמה - ב-1959, אחרי עבודות שנמשכו למעלה משלוש שנים, ה"כרמלית" החיפאית החלה את פעילותה. צוות "יומני גבע-כרמל" תיעד את נסיעותיה הראשונות של הרכבת התת-קרקעית. סרטון וידיאו באתר ynet.

לצפייה בסרטון - לחצו כאן

 

מהגנים הבהאיים ועד לחי-בר כרמל - סקירת אתרי התיירות בעיר חיפה. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה  - לחצו כאן.

 

בחיפה בונים נמל - המהנדס הבריטי פרדריק פלמר קבע בשנת 1922 כי חיפה היא המקום הראוי ביותר לבניית נמל. לאחר אישור התוכניות ב-1925, החלו ההכנות לבנייה ב-1929 וארבע שנים לאחר מכן נחנך הנמל. בעת החנוכה, התפרסם אלבום שבו מתועד תהליך ההקמה. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©