טחול

במשך שנים ארוכות סברה הרפואה כי הטחול הוא שייר אבולוציוני - איבר שאין בו צורך של ממש בשל התנוונוּת הדרגתית במהלך האבולוציה. מחקרים מאוחרים יותר שנערכו בעיקר בקרב אנשים שעברו ניתוחים לכריתת הטחול עקב זיהומים, גידולים סרטניים  ובעיות רפואיות אחרות, הדגימו כי לאיבר ישנה חשיבות גבוהה ממה שהעריכו עד כה.

כיום ידוע כי לטחול תפקיד חשוב בסילוקם של חומרים שונים מזרם הדם, בדומה למערכות סינון אחרות כמו הכליות והכבד. זהו המקום בו מתפרקות כדוריות הדם האדומות שנפגמו או מתו. הטחול משמש גם כבלוטת לימפה שניונית והוא חלק מרכזי ממנגנון החיסון של הגוף. בעקבות חשיפה לגורם זר (אנטיגן), עשויים תאי הדם הלבנים לעבור תהליכים שונים בטחול, ובהם שגשוג שיוביל לעלייה במספרם. לכן אצל אנשים הסובלים ממחלה בטחול או שעברו ניתוח לכריתתו, מופיעים תסמינים שונים של היחלשות וירידה בתנגודת החיסונית.

הדם זורם מחלקי הגוף השונים ונכנס דרך עורק הטחול אל תוך האיבר. העורק מסתעף לעורקיקים קטנים ורבים, אל תוך עומק הטחול ושתי שכבות הרקמה: הלבנה והאדומה. כדוריות הדם המתות או הפגומות הנמצאות בדם העובר דרך הטחול נשארות באיבר לצורך פירוקן, ואילו תאי הדם הלבנים הנוצרים במקום חודרים ומגיעים מן הטחול לשאר חלקי הגוף באמצעות זרם הדם.

בטחול מוחזקת כמות גדולה למדי של דם, במעין מאגר פנימי לשעת חירום. במקרה של פגיעה גופנית או צורך בנפח דם גבוה יותר כתוצאה מפעילות גופנית וכדומה, משתחררים חומרים כימיים שהמרכזי בהם הוא ההורמון אדרנלין  דרך זרם הדם. חומרים אלה גורמים להתכווצותו של הטחול, כך שהדם האגור בתוכו משתחרר אל יתר חלקי הגוף.

הגדלה של הטחול יכולה להיגרם על ידי מחלות זיהומיות שונות, טפילים ומחוללי מחלות וכן כתוצאה מליקויים באיבר עצמו. במקרים של בעיה בתפקוד הטחול מופיעים תסמינים המכונים "יתר טחוליוּת" (hypersplenism) - ירידה במספר תאי הדם (לבנים, אדומים וטסיות גם יחד) בשל פירוק מואץ שלהם בטחול. השמדת טסיות הדם עלולה לגרום לתרומבוציטופניה (thrombocytopenia) ופגיעה ביכולת הקרישה של הגוף, דימום מואץ והופעת חבורות במקומות שונים.