אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


לאון טרוצקי
לאון טרוצקי 
 
סוקר את חיילי הצבא האדום (1921)
סוקר את חיילי הצבא האדום (1921) 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 כתבי טרוצקי בארכיון האינטרנט המרקסיסטי
 טרוצקי


ערכים קשורים
 ולדימיר איליץ' לנין
 בולשביזם
 מנשביקים
 אלכסנדר פיודורוביץ' קרנסקי
 סובייט
 הסכם ברסט-ליטובסק
 יוסיףּ ויסריונוביץ' סטלין
 קומוניזם
 גריגורי יבסיביץ' זינובייב
 טרוצקיזם
 מהפכות ברוסיה
 ברית המועצות


תחומים קשורים
 המאה ה-20 ואילך
 העת החדשה


 
 
 

לאון טרוצקי


Trotsky, Leon

עד למהפכה |  בשנות המהפכה |  שקיעתו

לאון טרוצקי (1879 - 1940), כינויו של לב דוידוביץ' ברונשטיין, מהפכן והוגה דעות קומוניסט, יהודי-רוסי. בן איכרים, מראשי המהפכה הבולשביקית ב-1917 וממנהיגי המשטר הסובייטי בברית המועצות בשנותיו הראשונות. תיאורטיקן, סופר פוליטי מחונן ונואם מזהיר.

 


עד למהפכה

בנעוריו הצטרף טרוצקי למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שפעולותיה היו בלתי חוקיות בתקופה זו ברוסיה. ב-1898 עצרה אותו המשטרה החשאית של הצאר והוא הוגלה לסיביר. ב-1902 נמלט (בעזרת דרכון מזויף על שם לאון טרוצקי, שם אותו אימץ לו מאז), הגיע ללונדון והתוודע שם ללנין. בעת הפילוג בשורות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית בין הבולשביקים (בהנהגת לנין) לבין המנשביקים, תמך במנשביקים.

עם פרוץ מהפכת 1905 שב לרוסיה והיה לאחד ממנהיגי המהפכה. בסוף אותה שנה נעצר והוגלה לסיביר; שם חיבר אחד מספריו החשובים, "תוצאות וסיכויים", שבו פיתח את תיאוריית המהפכה המתמדת שלו. ב-1907 נמלט והגיע לווינה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נדד לשווייץ ולפריס, ונקט עמדה אנטי-מלחמתית נמרצת. ב-1916 גורש מצרפת ובתחילת 1917 הגיע לניו יורק, שם הצטרף אל ניקולאי בוכרין בעריכת הביטאון "נובי מיר".

טרוצקי בירך על מהפכת פברואר של קרנסקי, חזר לפטרוגרד (לפנים וגם כיום סנקט פטרבורג), והתייצב בראש המנשביקים שם. באוגוסט 1917 נעצר, במסגרת פעולתו של קרנסקי נגד הקומוניסטים, ובעודו בכלא נעשה בולשביק. עם שחרורו נעשה ראש הסובייט של פטרוגרד. בתפקידו זה היה המתכנן והמארגן הראשי של מהפכת אוקטובר (נובמבר 1917) בעיר זו, שממנה החלה המהפכה, ושלט בסנקט פטרבורג עוד בטרם חזר לנין מגלותו.

 


בשנות המהפכה

עם כינון המשטר הסובייטי היה למנהיג השני במעלה אחרי לנין: תחילה היה קומיסר החוץ בממשלה הסובייטית, ובמרס 1918 חתם עם מעצמות המרכז על הסכם ברסט-ליטובסק, שהביא להסתלקות ברית המועצות ממלחמת העולם הראשונה. אולם אז נתגלע הקרע הראשון בינו לבין לנין: טרוצקי התנגד לתנאים שהציעה גרמניה, ולנין הסכים לקבלם. במחאה, התפטר טרוצקי מתפקידו, ומיד נעשה קומיסר ההגנה; בתפקיד זה הקים את הצבא האדום והיה הלכה למעשה מפקדו הראשי. טרוצקי דגל בהקמת הצבא האדום ככוח מקצועני קטן ומיומן, ולא כצבא המונים מהפכני, ואף צירף אליו קצינים לשעבר בצבא הצארי, שכן מספר אנשי הצבא המקצועיים בשורות הקומוניסטים היה קטן מאוד. על כך נמתחה עליו ביקורת חריפה; בעיקר פעל נגדו סטלין, הן על רקע אישי הן על רקע אידיאולוגי.

בתקופה זו היה טרוצקי יד ימינו של לנין, כאיש השני במעלה בצמרת הסובייטית. כאשר התמנה הפוליטביורו הראשון, ובו חמישה חברים בלבד, היה טרוצקי אחד מהם. בתום מלחמת האזרחים פנה לענייני כלכלה (אף שהמשיך לכהן כקומיסר ההגנה), וצידד ב"מדיניות הכלכלית החדשה" של לנין, שהיתה בגדר נסיגה פרגמטית מעקרונותיו הטהורים של הקומוניזם. בכך קומם נגדו עוד רבים מוותיקי המפלגה, וסיפק תחמושת נוספת ליריבו המושבע סטלין.

בשנתיים האחרונות לשלטונו, סבל לנין משטפי דם במוח, וכוחותיו לא עמדו לו בניהול המאבק נגד סטלין ותומכיו. אלה ניצלו את ההזדמנות כדי לבצר את כוחם, והיריבות הגיעה לכלל משבר בסתיו 1923, כשנפתח מאבק גלוי בין טרוצקי מזה לבין סטלין מזה. בשלב מכריע זה חלה גם טרוצקי, ולא היה מסוגל לנהל את המאבק.

 


שקיעתו

במות לנין (ינואר 1924) לא נתמנה טרוצקי ליורשו, וקבוצה שנקראה ה"טרויקה" (סטלין, זינובייב וקמנייב) תפסה למעשה את השלטון וניהלה מאבק חסר רחמים בטרוצקי ובתומכים המעטים שנותרו לו; למערכה זו נלוו נימות אנטישמיות תוך כדי הזכרת מוצאו היהודי. טרוצקי ניסה להחזיר מלחמה שערה אחרי שהחלים ממחלתו, אך איחר את המועד, ומפלתו היתה מהירה. ב-1925 פוטר מתפקיד קומיסר ההגנה, אחר כך הודח מהנהגת המפלגה הקומוניסטית, סולק משורותיה, הוגלה למרכז אסיה - וב-1929 גורש מברית המועצות.

טרוצקי עבר לטורקיה, שם כתב אחדים מספריו החשובים, וניסה לגבש את תומכיו ברחבי העולם. ב-1933 אסרה עליו טורקיה (בלחץ ברית המועצות) כל פעילות פוליטית, ובשנת 1937 מצא מקלט במקסיקו. ב-1940 נרצח שם באמצעות דוקרן קרח, בידי קומוניסט ספרדי בשם רמון מרקדר (Ramón Mercader) שהיה לפי כל הראיות שליחו של סטלין. בנו ובתו הוצאו להורג בתקופת הטיהורים, בן אחר מת בפריס בנסיבות מסתוריות ובתו האחרונה התאבדה.

בכל השנים האלה הציגו סטלין כאחד האויבים המסוכנים ביותר של השלטון הסובייטי; שמו ופעולתו למען המהפכה וביצור השלטון הסובייטי נמחקו מספרי ההיסטוריה בברית המועצות; המנהיגים שהעמיד סטלין למשפט בשנות ה-30 הואשמו בין השאר ב"טרוצקיזם". אחרי מותו קמו במקומות שונים בעולם מפלגות טרוצקיסטיות, אך אלה לא זכו בהשפעה של ממש.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©