אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


שרידי עמודי שיש מהמאה החמישית לפנה"ס. קרסונסוס, חצי האי קרים.
שרידי עמודי שיש מהמאה החמישית לפנה"ס. קרסונסוס, חצי האי קרים. צילום: איי פי
 
סוקרטס.
סוקרטס. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
אפלטון.
אפלטון. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
אריסטו.
אריסטו. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
פסל אתנה שהיה מוצב בפרתנון (שחזור).
פסל אתנה שהיה מוצב בפרתנון (שחזור). צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 תקופת הברונזה
 התרבות האיגאית
 התרבות המינואית
 מצרים העתיקה
 פיניקים
 פוליס
 הרודוטוס
 תוקידידס
 משחקים אולימפיים
 אוליגרכיה
 מונרכיה
 הומרוס
 מלחמת טרויה
 איליאדה ואודיסיאה
 הומניזם
 קלאסיציזם
 איסופוס
 ז'ן דה לה פונטן
 איבן אנדרייביץ' קרילוב
 מלחמות פרס-יוון
 אתונה הקדומה
 ספרטה
 המלחמה הפלופונסית
 אקרופוליס
 תיאטרון
 דיוניסוס
 אייסכילוס
 סופוקלס
 אווריפידס
 אריסטופנס
 כורש ה-2 "הגדול"
 אקלסיה
 פריקלס
 אלכסנדר הגדול
 פרס
 דרדנלים, מצר
 דיאדוכים
 בית תלמי
 אוגוסטוס
 אנטיוכוס ה-4
 מרד החשמונאים
 תלס ממילטוס
 דמוקריטוס מאבדרה
 מטריאליזם
 אטום
 האסכולה הקינית
 דיוגנס מסינופה
 נורמה חברתית
 סטואה
 דטרמיניזם
 אפיקורוס
 ספקנות
 רלטיביזם
 מטפיסיקה
 סופיסטים
 רטוריקה
 דמוסתנס
 ניאו-אפלטוניות
 פלוטינוס
 יוסטיניינוס ה-1
 ביזנטיון
 אוגוסטינוס מהיפו
 סוקרטס
 אידיאליזם
 אפלטון
 אריסטו
 אסטרונומיה
 אריסטרכוס מסמוס
 היפרכוס מניקיאה
 מסופוטמיה
 לוח שנה
 קלאודיוס תלמי
 מערכת השמש
 גיאומטריה
 אווקלידס
 אקסיומה
 פדניוס דיוסקורידס
 גלנוס
 רנסנס
 פיתגורס
 ארכימדס מסירקוזה
 ארטוסתנס
 פאוסנייס
 הפייסטוס
 תרבות מיקני
 דורים
 ניאו-קלאסיציזם
 בלקן
 אסיה הקטנה
 הים התיכון
 רומא העתיקה


תחומים קשורים
 אדריכלות
 אידיאולוגיות, מושגים וארגונים פוליטיים
 העת העתיקה
 מיתוס - מושגים וכתבים
 פילוסופיה
 ציור ופיסול
 תיאטרון
 תרבות כללית


 
 
 

יוון העתיקה


Hellas

תקופת הברונזה התיכונה, 2100 - 1600 לפנה"ס |  תקופת הברונזה המאוחרת, 1600 - 1150 לפנה"ס |  התקופה האפלה, 1150 - 750 לפנה"ס |  התקופה הארכאית, 750 - 480 לפנה"ס |  התקופה הקלסית, 480 - 323 לפנה"ס |  מלחמות פרס-יוון |  אתונה וספרטה |  התקופה ההלניסטית, 323 - 31 לפנה"ס |  הלניזם |  זרמים פילוסופיים |  שלושת הפילוסופים הגדולים |  המדעים ביוון הקדומה |  אמנות יוונית

יוון העתיקה, קנתה לעצמה את תהילתה כערש הציביליזציה המערבית הודות לתקופה קצרה יחסית בתולדותיה (נמשכה כחמש מאות שנים), ושיאה במה שנודע כתקופה הקלסית שלה, המאות ה-4 וה-5 לפנה"ס.

 

הפרתנון, מקדש האלה אתנה באקרופוליס באתונה (צילום: איי פי)

 

 

נוהגים להבחין ב-6 תקופות עיקריות בתולדות היוונים למן התנחלותם בדרום הבלקן, בחופי אסיה הקטנה (כיום טורקיה) ובאיים שבאגנו המזרחי של הים התיכון ועד השתלטותה של רומי על יוון:

 


תקופת הברונזה התיכונה, 2100 - 1600 לפנה"ס

קיימות עדויות להתיישבות האדם בחבלי הארץ שבדרום הבלקן למן תקופת האבן, אך ראשית חדירתם של היוונים לאזור זה מיוחסת לשלהי תקופת הברונזה המוקדמת (2100 לפנה"ס). היוונים, עם ממוצא הינדו-אירופי ששפתו יוונית קדומה השתלט על העמים והתרבויות במרחב הבלקן הדרומי, הטמיע אותם לתוכו, והתנחל באזור. היוונים נהנו משני יתרונות חשובים על אויביהם, האחד - סוס המלחמה שהעניק להם עליונות בשדה הקרב, השני - טכנולוגית קדרות מתקדמת שכללה שימוש באבניים. התרבות היוונית הקדומה התפתחה כחלק מהציביליזציה האיגאית אשר כללה גם את התרבות המינואית שמרכזה בקנוסוס שבכרתים ואת התרבות המיקנית.

 


תקופת הברונזה המאוחרת, 1600 - 1150 לפנה"ס

היוונים פיתחו קשרי מסחר ותרבות ענפים עם התרבויות הגדולות של אגן הים התיכון המזרחי: תרבות מצרים והתרבות הפיניקית. אגב המגע איתן רכשו היוונים שיטות ארגון ומנהל בקנה מידה ממלכתי וכן את סודות כתב היתדות. בפוליס (עיר-המדינה היוונית) חלה התפתחות רבה מבחינה פוליטית וחומרית - קמו בהן בתי מלוכה ומפעלי בניה ציבוריים בקנה מידה מרשים: ארמונות, דרכים סלולות, ביצורים ואתרי פולחן.

 

לפי המשוער, נערכה בשלהי תקופה זו במקום הקרוי היום היסרליק (Hisarlik), בצפון-מערב אסיה הקטנה, המלחמה בין היוונים (הקרויים במקורותיהם גם בשם אכאים) לבין תושבי טרויה (הידועה גם בשם איליוס או איליון), עליה מספרים ההיסטוריונים הגדולים הראשונים, הרודוטוס  ותוקידידס, מניחי יסודותיה של ההיסטוריוגרפיה היוונית במאה ה-5 לפנה"ס.

 


התקופה האפלה, 1150 - 750 לפנה"ס

מכונה כך בשל שורה של משברים כלכליים ותרבותיים שבאו כנראה בעטיים של אסונות טבע, והביאו לירידה באוכלוסייתן של ערי-המדינה ביוון ולחדירה של זרים לתחומן, (נקראו בפי היוונים "דורים" בעוד יושבי הארץ הקדמונים נקראו "יונים"). ברוב הערים קרסו בתי המלוכה כתוצאה מן המשבר. בתקופה זאת למדו היוונים מן החיתים את רזי עיבוד הברזל, ולכך עתידה להיות משמעות רבה מבחינתם - מעתה יכלו הם לנצל את הברזל שניתן היה לכרות בארצם, ולא היו תלויים עוד ביבוא של חומרי גלם לייצור מכשירים מברונזה.

 

בסופה של תקופה זו התחילה מסורת המשחקים האולימפיים שנשמרה למעלה מאלף שנים ביוון. הספורט ביוון העתיקה היה קשור קשר הדוק עם הדת, אך היו לו פונקציות חברתיות ופוליטיות נוספות.

 

חשיבותו של הספורט כמוסד חברתי-תרבותי וכגורם מלכד מומחשת היטב בעובדה שעימותים צבאיים בין ערי מדינה יווניות הופסקו לקראת המשחקים האולימפיים. לפי האגדה נערכו המשחקים האולימפיים לראשונה במאה ה-8 לפנה"ס ביוון, לציון נצחון הראקלס על המלך אוגיאס.

 

המנצח הראשון הנזכר הוא קורואיבוס מהעיר אליס, שניצח ב-776 לפנה"ס. המשחקים נערכו מדי 4 שנים באולימפיה בחבל אליס שבדרום יוון, 293 פעמים, ובתקופה ההלניסטית נהגו למנות לפיהם תאריכים. הם הופסקו ב-393 לספירה בידי הקיסר הרומי תיאודוסיוס ה-1, שראה בהם ביטוי לעבודת אלילים.

 


התקופה הארכאית, 750 - 480 לפנה"ס

לאחר תקופת שפל ארוכה שב והתפתח מאוד המסחר היווני עם העמים והממלכות לחופי הים התיכון. מושבות ותחנות מסחר יווניות הוקמו לחופיו הרחוקים של הים התיכון, ובהן מרסיי ביזנטיון וקירינאה.

 

ברוב ערי-המדינה היווניות התארגנו החיים הציבוריים מחדש באמצעות מוסדות שלטון מטיפוס אוליגרכי, טיפוס טירני (שליט יחיד שאינו מבית מלוכה), ורק במיעוטן נותר על כנו משטר מן הטיפוס מונרכי. מבין שלושת המשטרים, היוו השניים הראשונים חידוש, והם אלו שהכשירו את הדרך להתהוותה של הדמוקרטיה ביוון.

 

חידוש חשוב בתחום הצבאיות בתקופה זאת היה יצירתה של תבנית לחימה מתקדמת - שורת לוחמים חמושה וצפופה, בה יצרו מגיני המתכת הצמודים זה לזה מעין חומה ניידת שאפשרה ללוחמי השורה להתקדם כתף אל כתף. מלבד היתרון הטקטי שהקנתה צורת לחימה זאת ליוונים בשדה הקרב, היו לה השלכות חשובות על תורת הלחימה ועל שיפור רמת הארגון והתכנון הכללית של החברה היוונית.

 

מן הפיניקים למדו היוונים את השימוש בכתב אותיות אלפא-בייתי (800 לפנה"ס) והנהיגו את השימוש באמהות תנועה - כך ניתן היה לראשונה להעלות על הכתב את יצירות המיתולוגיה וההיסטוריה היוונית. בהן גם שירת הומרוס, שמלחמת טרויה שימשה לו מקור השראה לאפוסים החשובים - איליאדה ואודיסיאה. בשירתו הניח הומרוס יסוד חשוב לשירה היוונית והרומית הקלסית. בעת העתיקה שימשו האיליאדה והאודיסיאה בסיס לחינוכו של כל יווני, ובימי הביניים הן התגלגלו לתרבות המערב דרך שירת ורגיליוס הלטינית. שירת הומרוס נעשתה בתקופת הרנסנס באירופה יסוד להומניזם  ולקלאסיציזם ותורגמה לרוב השפות.

 

מלחמת טרויה (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

עוד מוכרים מתקופה זאת משלי איסופוס - גיבורי משליו היו בעלי חיים, בעיקר שועלים. ממשליו: "השועל והכרם", "האווזים והעגורים" ו"הכלבים הרעבים" (מאה 6 לפנה"ס). משליו נתנו השראה למשליהם של ז'ן דה לה פונטין, ג' א' לסינג, קרילוב ועוד.

 


התקופה הקלסית, 480 - 323 לפנה"ס

תקופה זאת עמדה בסימן ההתמודדות של היוונים עם עוצמתה האדירה של ממלכת פרס במהלכן של מלחמות פרס-יוון, ובסימן התעצמותן של אתונה  וספרטה והתחרות ביניהן על הנהגת יתר מאות ערי-המדינה היווניות - עד הכרעתה של אתונה בידי ספרטה במלחמה הפלופונסית.

 

הרץ היווני מתמוטט ומת אחרי שרץ כל הדרך ממרתון על מנת לבשר על הניצחון בקרב מרתון, הקרב המכריע במלחמות פרס-יוון (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

זוהי גם התקופה בה הגיעה תרבות יוון הן מבחינה חומרית והן מבחינה אינטלקטואלית לפסגת הישגיה בקשת רחבה של תחומים: משטר פוליטי ומנהל אזרחי, מסחר ימי ויבשתי, צבאיות, אמנויות, פילוסופיה ומדעים.

 

הפוליס, יחידת יסוד ייחודית ליוונים הגיעה לשיא שכלולה מבחינה חברתית פוליטית ותרבותית. הכלכלה שגשגה והתאפיינה ברמת פערים נמוכה יחסית בין עניים ועשירים - בעיקר בתקופה שבין מלחמת יוון-פרס (480 לפנה"ס) לבין סופה של המלחמה הפלופונסית (404לפנה"ס). האקרופוליס בערי-המדינה, שבמקורו שימש מבצר המגן על העיר, החל למלא תפקידים ציבוריים נוספים, בעיקר דתיים, ונבנו בו מקדשים מפוארים. התרבות החומרית התבססה על כלכלת משק מסורתית שעיקרה ענפי חקלאות כמו: דגנים (שעורה, דורה, חיטה) עצי זית, גפנים, תאנים, כוורות דבש, כבשים, עיזים ותרנגולות.  

 

החיים התרבותיים ביוון שגשגו בתקופה זו, ובהם גם אמנות התיאטרון- יוון העתיקה היא ערש התיאטרון המערבי, שצמח מתוך טקסי הפולחן הקהילתי לאל דיוניסוס. המחזות הקדומים ביותר הם של איסכילוס, העוסק בהם ביחס שבין האדם לאלים וליקום ("הפרסים"), ושל סופוקלס, העוסק בהם במערכת היחסים שבין אדם לאדם ("אנטיגונה", "המלך אדיפוס"). אווריפידס ניתח את גיבוריו ניתוח פסיכולוגי כמעט ("מדיאה"); סופוקלס עצמו מעיד עליו: "אני מתאר את בני האדם כפי שהיו צריכים להיות, ואילו אוריפידס - כפי שהם."

 

הקומדיה היוונית התפתחה מאוחר יותר. הנושאים של "הקומדיה הישנה" מאת אריסטופאנס היו אקטואליים ואוניברסליים כאחד ("ליסיסטרטה" - על מקומה של האישה בחברה).

 

המדינה יזמה את חגיגות הדרמה ומימנה אותן. המשחק התקיים במעין מגרש מחולות מעוגל (אורכסטרה), והקהל הרב ישב על מורד גבעה שממול. מהמאה ה-4 לפנה"ס הוקמו בימות עשויות אבן (התיאטרון באפידאורוס ובאתונה).

 


מלחמות פרס-יוון

ידוע לנו רבות על מלחמות אלה הודות להיסטוריון היווני הֶרוֹדוֹטוֹס אשר בספריו המוקדשים לנושא הוא אינו מסתפק בתיאור מהלך המלחמה בשדה הקרב, אלא גם מבליט את הניגודים בין אורחות החיים ביוון לבין אלו שבפרס.

 

מלחמות פרס-יוון היו המשך ישיר לניצחון כורש ה-2 מלך פרס על קרסוס מלך לידיה (546 לפנה"ס) ולהשתלטותו על הערים היווניות במערב אסיה הקטנה. העולם היווני נחלק בעקבות זאת לערי מדינה (פּוֹלֵאִיס) שאיבדו את עצמאותן, ולערים שהיו צפויות לאבדה. כך נוצר הבסיס לשיתוף פעולה בין כל היוונים (חוץ מערים מעטות, כמו ארגוס) - מקרה נדיר בתולדות יוון, שעפ"י רוב היתה מפולגת לפולאיס מסוכסכות בינן לבין עצמן. להתנגשות פרס ביוון היתה גם סיבה כלכלית: הפרסים עודדו את שאיפות המסחר של בעלי בריתם הפיניקים, וכך פגעו באינטרסים של יוון במזרח הים התיכון.

 

המלחמות החלו בהתקוממות הערים היווניות באסיה הקטנה (המרד האיוני, 499 לפנה"ס).

 

הפרסים הצליחו לדכא את המרד בקלות יחסית; אך הם לא הסתפקו בכך, וב-492 לפנה"ס הפליג הצי הפרסי ליוון, בראשות המלך דריוש ה-1. בפיקודו של מילטיאדס האתונאי הביסו היוונים את הפרסים בקרב מרתון, והספיקו לשוב לאתונה בעוד מועד למנוע את נפילתה בידי צי האויב. הניצחון במרתון שכנע את היוונים שרק בכוחות משותפים יוכלו לסכל את כוונות הפרסים.

 

המאבק המכריע התחולל ב-480 לפנה"ס. היוונים כינסו מועצה כללית באיסתמוס והסכימו להימנע ממאבקים פנימיים ולהתכונן יחד למלחמה. ספרטה קיבלה את הפיקוד על הצבא, אך תמיסטוקלס האתונאי הכין את תוכניות הפעולה. את קרבות היבשה הנהיג ליאונידס ה-1 מלך ספרטה. בקרב ימי גדול ליד סלמיס השמידו היוונים בהנהגת אתונה את הצי הפרסי והחזירו לידיהם את השליטה בים האיגאי.

 

עם הדיפתם של הפרסים מכל יוון ב-479 לפנה"ס הקימה אתונה את הליגה האתונאית, שהקיפה את מרבית האיים בים האיגאי והערים באסיה הקטנה, והמשיכה לשאת את דגל המאבק נגד הפרסים. ב-449-448 לפנה"ס נחתם הסכם בין הצדדים, שלפיו הכירו הפרסים בעצמאותן של הערים היווניות באסיה הקטנה.

 


אתונה וספרטה

כבר ב-506 לפנה"ס הפך קליסטנס את המשטר באתונה לדמוקרטי: לכל הגברים החופשיים הוענקה זכות הצבעה. החלטות פוליטיות וחוקיות חשובות התקבלו באתונה ובדמוקרטיות נוספות ביוון באמצעות אסיפת העם, האקלסיה. בימיו של פריקלס, גדול מדינאיה של אתונה, היא נעשתה עיר-המדינה החשובה ביוון. בענייני חוץ תמך בחיזוק הליגה האתונאית והחזיק בדעה שלחברות הברית אין זכות לפרוש ממנה; כך הפכה הברית לאימפריה אתונאית. פריקלס תמך בשלום בין כל היוונים, ובעיקר עם ספרטה.

 

האקרופוליס בתקופתו של פריקלס (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

יחד עם זאת, המתחים בין ספרטה ואתונה לא נמוגו - מלבד ניגודי האינטרסים המדיניים בין השתיים, ייצגה כל אחת מהן תפיסת עולם שונה.

 

המודל התרבותי והפוליטי המסומל על ידי ספרטה נתפס ברבות השנים כאנטיתזה לרוח הדמוקרטיה של אתונה. התרבות הצבאית בספרטה התחילה למעשה במיונם של הילודים, מי לחיים ומי למוות, על פי חוסנם ובריאותם. תינוקות בעלי מום הומתו מיד. מגיל 7 ועד גיל 60 נמצאו הספרטנים במסגרות צבאיות שונות, בהן הודגשו החינוך הגופני, העוצמה, אומץ הלב, המנהיגות, הנכונות להקרבה, ההסתפקות במועט והדיבור התמציתי.

 

השלום בין ספרטה ואתונה לא האריך ימים, והמלחמה הפלופונסית שנמשכה קרוב ל-30 שנה הסתימה באפריל 404 לפנה"ס בניצחון ספרטה.

 

כניעת אתונה ציינה את שקיעתה המדינית של התרבות המתקדמת ביותר בעולם העתיק, התישה את כוחן של שאר מדינות יוון ופוררה אותן, והכשירה את הקרקע להשתלטותה של מקדוניה על העולם ההלני. פרטים רבים על מהלך המלחמה, וניתוח מרתק של השלכותיה על האדם והחברה מביא תוקידידס,בספרו "תולדות המלחמה הפלופונסית".

 


התקופה ההלניסטית, 323 - 31 לפנה"ס

בימי המלך פיליפוס ה-2 תפסה מקדוניה מעמד בכיר בצפון יוון (ממלכת מקדוניה העתיקה היתה גדולה בהרבה ממדינת מקדוניה המודרנית). פיליפוס פיתח את כלכלתה והקים צבא אדיר שהתבסס על גדודי פלנקס - תבנית קרב המזכירה קיפוד, בה מסודרים הלוחמים בשורות צפופות ומצויידים במגינים וחניתות ארוכות. הוא כבש שטחים רבים ביוון, אולם לא עלה בידו לאחד את ערי-המדינה של יוון איחוד מדיני.

 

בנו, אלכסנדר הגדול, חונך על ידו למן נעוריו לשאוף לכיבוש מלכות פרס הגדולה, אויבתה המסורתית של יוון. על לימודיו הופקד הפילוסוף אריסטו. לאחר רצח אביו ב-336 עלה אלכסנדר לשלטון, מונה למצביא עליון של ברית הערים היווניות, וסיכל בתקיפות את התנגדותן של ערים יווניות שונות להגמוניה שלו. הגיע עם צבאו אל העיר תבי והחריבה. לאחר מכן פנה אלכסנדר לביצוע משימתו הגדולה - המלחמה בפרס.

 

בשנת 334 לפני הספירה חצה את מצר הדרדנלים ונכנס לאסיה הקטנה. לאחר ביקור סמלי בטרויה האגדית, כבש את אסיה הקטנה כולה והקים בערים שכבש משטרים דמוקרטיים בנוסח ההלניסטי.

 

בקרב שנערך בינו לבין דריוש ה-3 מלך פרס, באיסוס שבסוריה, הביס את דריוש, ופנה דרומה לכיבוש חופי המזרח התיכון: צור, ארץ ישראל ומצרים; בה ייסד לחוף הים עיר חדשה שנקראה על שמו, אלכסנדריה. תוך שנים ספורות השלים את כיבוש האימפריה הפרסית והכריז על עצמו כעל מלך אסיה.

 

כיבושיו של אלכסנדר הגדול - להגדלה לחצו על המפה

 

במהלך כיבושיו במזרח השתנתה תפיסת עולמו: שוב לא ראה עצמו כמלך מוקדון ושליט פרס בלבד, אלא כמלך העולם כולו וכ"גשר בין מזרח למערב". ב-323 לפני הספירה, בהיותו בן 33 בלבד, מת אלכסנדר ממחלת הקדחת. לאחר מותו פרצו בין ממשיכיו (הדיאדוכים) מלחמות ירושה עזות, שפילגו את האימפריה שהקים לכמה אזורי שליטה. לבסוף השתלט תלמי ה-1 על מצרים, ואילו סלווקוס נעשה שליט סוריה וא"י. פרס נחלצה מעול היוונים, וביוון עצמה נמשכו המאבקים בין יורשי אלכסנדר עד שהביאו לנפילתה לידי הרומאים כעבור שנים רבות.

 

בראי ההיסטוריה סייע אלכסנדר ליצירתו של סדר עולמי חדש: הוא הפיץ את התרבות ההלניסטית ויסד מסגרות פוליטיות מצומצמות (עיר המדינה היוונית) ברחבי המזרח, כדי ליצור מסגרת רחבה יותר (המלכות ההלניסטית). בעיני היהודים בא"י ובמצרים נחשב למשחרר.

 


הלניזם

שמה הקדום של יוון היה "הלס" ומכאן שורש המונח. מונח המציין את התפשטות תרבות ואורח החיים היווניים במזה"ת ובאסיה בעקבות כיבושי אלכסנדר הגדול, עד עליית הקיסר הרומי אוגוסטוס. לאמיתו של דבר מתיישבים יוונים הקימו ערים לחופי הים התיכון והים השחור עוד במאה ה-5 לפנה"ס, ותרבות יוון החלה להתפשט בקרב עמי האזור לפני כיבושי אלכסנדר.

 

לאחר נצחון היוונים על הפרסים גברה ההערכה שחשו עמי המזרח לכוחה הצבאי של יוון. באותה עת הפיצו שכירי חרב, רופאים, אדריכלים וסוחרים יוונים את תרבות מולדתם בכל מקום שהגיעו אליו, בפרס, בדרום רוסיה, בערי הפיניקים, במצרים ובאירופה התגלו שרידיה של התרבות ההלניסטית מהתקופה הקדומה. לאחר מסעות הנצחון של אלכסנדר, שהגיע במחצית ה-1 של המאה ה-4 לפנה"ס עד הודו, נקלטו תרבות יוון ושפתה במזרח כולו ונוסדו ערים רבות שאזרחיהן היו יוונים, רבים מהם חיילים משוחררים, ושחוקתן הייתה מבוססת על החוקה היוונית. ערים אלה נוהלו כערים יווניות לכל דבר ומשכו אליהן רבים מאנשי האזור. אלי יוון שולבו באלים המקומיים והגימנסיון והחגים היווניים, על תחרויות הספורט והצגת הדרמות שלהם, עמדו במוקד החיים הציבוריים. במקומות רבים היה ההלניזם לעניין שבאופנה. החיים בצוותא של יוונים ומקומיים יצרו דפוסי תרבות שונים, לפי כוחן של התרבות והדת המקומיות, ואולם במידה זו או אחרת שלטה התרבות היוונית בכל הארצות שכבש אלכסנדר וששלטו בהן יורשיו הדיאדוכים.

 

ההלניזם חדר גם לא"י, ועדות לחדירתו היא השמות היווניים שרווחו בה, אפילו בקרב חכמי המשנה. ראשוני מאמציה של ההתייוונות בארץ היו מחוגי הכוהנים והחברה הגבוהה. המוני העם שמרו אמונים לדתם ולמסורתם ותמכו בחסידים, שלחמו נגד התפשטות ההלניזם בארץ (התיוונות). ההתנגדות העזה לתרבות ההלניסטית בארץ-ישראל הייתה יוצאת דופן בארצות המזרח, אך היא גם מעידה עד כמה העמיקה תרבות זו בחדירתה. במקומות אחרים שיהודים ישבו בהם, ובמיוחד במצרים, התקבל ההלניזם ביתר קלות. יהודי מצרים לא ידעו עברית ונזקקו לתרגום התנ"ך ליוונית. הוגי דעות כגון פילון האלכסנדרוני ניסו ליצור סינתזה של הפילוסופיה היוונית והיהדות ולפרש את דיני היהדות במונחים ובמושגים הלקוחים מהתרבות היוונית. כשאנטיוכוס ה-4 אפיפנס, הגדיש את הסאה במאמציו ליוון את היהודים פרץ מרד החשמונאים, ובעקבותיו קמה יישות יהודית עצמאית. נטיית השליטים וחוגי האריסטוקרטיה להלניזם נמשכה וחז"ל לחמו בה במרץ.

 

גם אחרי שאיבדו אתונה, ספרטה ושאר ערי-המדינה היווניות את עוצמתן הצבאית והמדינית, המשיכה המורשת התרבותית של יוון העתיקה להיות גורם מרכזי ומשפיע בעולם העתיק בימי הביניים וברנסנס מבחינה אינטלקטואלית, פוליטית, אמנותית ומדעית.

 

בתקופה ההלניסטית משכו מוסדות ההשכלה הגבוהה שבאתונה ובאלכסנדריה מלומדים ותלמידים מכל רחבי עולם התרבות. היצירות של התקופה הקלסית נעשו אמות המידה של היצירה הרוחנית ההלניסטית והרומית, והניב האָטִי הקלסי נעשה שפת הספרות.

 

על דברי פריקלס, כי "אתונה היתה בית-אולפנא ליוון כולה", ניתן להוסיף ולומר, כי יוון היתה בית אולפנא לעולם המערבי כולו. מלבד תרומתה הכבירה של יוון להתפתחותה של החשיבה הפוליטית בכלל ושל הדמוקרטיה בפרט, התרומות הרבות של תרבות יוון לציביליזציה המערבית ניכרות באמנות בפילוסופיה ובמדעים.

 


זרמים פילוסופיים

הפילוסופים הקדם-סוקרטיים

 

הכינוי "פילוסופים קדם-סוקרטטים" (או "פרה-סוקרטיים") מתייחס לכ-10 פילוסופים שפעלו מזמנו של תלס ממילטוס, הנחשב לפילוסוף ולמדען היווני הראשון (ראשית המאה ה-6 לפנה"ס) ועד זמנו של דמוקריטוס מאבדרה (מאות 5-4 לפנה"ס), אחרון הפילוסופים הקדם-סוקרטיים ומהגדולים שבהם, אביה של התורה המטריאליסטית הראשונה, תורת האטומיזם. למרות שהשפעתם על בני-זמנם היתה מועטת, נודעה להם השפעה חשובה על התפתחות הפילוסופיה של אפלטון ושל אריסטו, ובאמצעותם על דורות רבים של הוגים.

 

האסכולה הקינית

 

האסכולה הקינית היא אסכולה פילוסופית שחבריה כונו קיניקים (ציניקנים). אחד הבולטים שבהם היה דיוגנס מסינופה, שהטיף להסתפקות במועט. הקיניקים לא ניסו להקים שיטה פילוסופית שלמה והתאפיינו בעיקר בבוז שרחשו לנורמות חברתיות ובדגש ששמו על שמירת החופש הפרט. עיקר פעילותם היתה במאה ה-2 לפני הספירה. השפיעו במידה רבה על הסטואה. אורח חייהם והבוז למוסכמות הביאו ליצירת המונח ציניות (cynicism) שנגזר משמם.

 

סטואה

 

אסכולה פילוסופית הלניסטית ורומית מיסודו של זנון איש קיטיום שהתקיימה מתחילת המאה ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-2; נקראה ע"ש "הסטיו המצויר" באתונה שבו לימד מייסדה. עבור אנשי הסטואה, העולם הוא אחדות המוחזקת יחדיו מכוח מתח (tonos) המזוהה עם אלוהים, המנהל את העולם על פי עקרונות הדטרמיניזם. הסטואה ביקשה לאחד לשיטה הגיונית אחת את כל תופעות הפיסיקה, האתיקה והלוגיקה. בעיני הסטואיקנים ניתן לטפל בכל התחומים האלה בשיטה של דיון שכלתני, להגיע לתכליתם של דברים ולברר את האמת. לסטואה נודעה השפעה רבה בתחילת העת החדשה ובמיוחד במאות ה-15 עד ה-17. בלשון הדיבור מכנים בשם סטואיקן אדם שאינו מרבה להתרגש, מקבל את המציאות כמות שהיא ומשלים עימה.

 

האסכולה האפיקורסית

 

אפיקורוס (341-270 לפנה"ס), פילוסוף יווני, יליד האי סמוס שמול חוף אסיה הקטנה. ב-306 ייסד באתונה אסכולה פילוסופית הנושאת את שמו ומכונה גם "הפרדס" (מקור השם בפרדס שהקים בו את בית מדרשו). נודעה לו השפעה רבה על בני התקופה ההלניסטית והרומית. אפיקורוס טען כי לפילוסופיה יש תכלית מעשית: להביא את האדם לאושר, לשלוות הרוח הבלתי-מוטרדת.

 

סופיסטים

 

(מיוונית: מלומדים, בעלי ידע), שם שניתן לפילוסופים יווניים שהשתייכו לתנועה אינטלקטואלית חשובה, בעיקר באתונה, מהמאה ה-5 לפנה"ס. הסופיסטים לא יצרו אסכולה במובן המקובל של המלה, אך התאפיינו בכמה קווי יסוד מחשבתיים משותפים: הספקנות או הרלטיביזם ההכרתי, העניין באדם ובמדינה והעיסוק ברטוריקה בתור כלי להצלחה מדינית. הם פיתחו בשיטתיות את החקירה באפשרות הידיעה, במקורות הלשון והדת, בדקדוק ובביקורת השירה. שמו דגש על מדע המדינה ואנתרופולוגיה, תחומים שאותם העמידו בתור תחומי חקירה בפני עצמם, ואשר אינם תלויים בהנחות מטפיסיות.

 

כמה מן הסופיסטים עסקו בהוראת הרטוריקה ובפיתוחה, והיא נהפכה למקצוע חשוב לקידום בחיים הפוליטיים של אתונה ושל דמוקרטיות יווניות אחרות ובבתי הדין הציבוריים. תלמידו של גורגיאס, איסוקראטס, פתח באתונה בי"ס לרטוריקה, ובו לימד את כללי תורת הנאום בצירוף כללים משלו וחיבר נאומים לדוגמה. נוסף על נאומים אלה יש היום ברשותנו עשרות נאומים משל 10 הנואמים האתונאים "הקלסים", מאנטיפון וליסייס בסוף המאה ה-5 ועד דמוסתנס, נואם ואיש מדינה באתונה - הנחשב למעולה שבהם (אמצע המאה ה-4 לפנה"ס).

 

מטפיסיקה

 

תחום בפילוסופיה המציין עיסוק בדברים שאין להשיגם בדרך הניסוי והתצפית. השם לקוח מיוונית: meta-physika, "מעבר לדברים שבטבע". ביטוי זה שימש את הפרשנים ההלניסטיים לכינוי קובץ כתבים של אריסטו, הנושא עד היום שם זה. אריסטו עצמו כינה את נושא הקובץ "פילוסופיה", "תיאולוגיה", ולעתים "חוכמה". עפ"י המסורת הציע לראשונה את השם אנדרוניקוס מרודוס במאה ה-1 לפנה"ס.

 

אפלטוניסטים - ניאו-אפלטוניות

 

ניסיון של פילוסופים מן האקדמיה האפלטונית באתונה (כן ידועות בתחום זה האסכולה של פרגמום ושל אלכסנדריה) ליצור סינתזה פילוסופית כוללת שתאפשר באמצעות הצגתה של תמונת עולם קוהורנטית, עקיבה ורציונלית לענות על כל צרכי הרוח של האדם. את ראשית הניאו-אפלטוניות ("ניאו-אפלטוניות" שם מאוחר לתפיסת העולם של הפילוסופים שהגדירו עצמם אפלטוניסטים) מקובל לראות בפלוטינוס (המאה ה-3 לספירה), ואת סופה ב-529 כאשר ציווה יוסטיניינוס ה-1, קיסר ביזנטיון לסגור את האקדמיה האפלטונית באתונה. למגמות הניאו-אפלטוניות היתה השפעה רבה על הנצרות, ובמיוחד באמצעות אב הכנסייה אוגוסטינוס מהיפו (354-430).

 


שלושת הפילוסופים הגדולים

סוקרטס

 

הפילוסוף האתונאי שנודעה לו השפעה מכרעת על התפתחות הפילוסופיה היוונית ועל הפילוסופיה המערבית בכלל הוא סוקרטס (מאה 5 לפנה"ס). הידע שלנו על סוקרטס שאוב בעיקר מ"הדיאלוגים" מאת תלמידו, אפלטון, קטעי פרוזה פילוסופית שגיבורה הוא סוקרטס המנהל שיחות עם דמויות מהעולם האתונאי והיווני של תקופתו. מקור חשוב אחר על חיי סוקרטס נמצא בכתבי ההיסטוריון האתונאי בן תקופתו, קסנופון. מאפלטון, כמו גם מאריסטו, אנו למדים כי סוקרטס ראה בהגדרה את הערובה לאובייקטיביות של המושג, וכי קיווה לסתור באמצעותה את הרלטיביזם המוסרי של הסופיסטים.

 

אפלטון

 

אפלטון פיתח מאוחר יותר את אמונתו זו של סוקרטס, במושגים אובייקטיביים, לכדי תורה אידיאליסטית ("תורת האידיאות" של אפלטון). ב-387 לפנה"ס ייסד אפלטון את האקדמיה, מוסד ראשון מסוגו להכשרה פילוסופית באתונה.

 

אריסטו (384-322 לפנה"ס)

 

תלמידו של אפלטון באקדמיה האתונאית. השלישי בסדרת המורים והתלמידים המפורסמת, היה יותר אמפירי ומדעי ממוריו (סוקרטס ואפלטון), השפיע על המחשבה המערבית בעוצמה שלא היתה כדוגמתה, ותורותיו שלטו בלמדנות האירופאית גם בימי הביניים. ב-335/4 חזר אריסטו לאתונה וייסד את בית ספרו, "ליקיון" (Lyceum), אשר התחרה באקדמיה.

 


המדעים ביוון הקדומה

אסטרונומיה

 

את ההישגים הגדולים ביותר באסטרונומיה של העת העתיקה השיגו היוונים. תלס ממילטוס, הנחשב לפילוסוף ולמדען הראשון, (המאה ה-6 לפנה"ס), ידע לחזות מראש ליקויי חמה ולבנה. אריסטרכוס מסמוס (המאה ה-3 לפנה"ס) היה הראשון שקבע כי הארץ מקיפה את השמש, ולא להפך. אך עמדתו זו נשכחה ברבות הימים. היפרכוס ערך במאה ה-2 לפנה"ס קטלוג של כמעט 1,000 כוכבים, שחולקו לפי דרגות שונות של בהירות, וחישב את אורך השנה בדיוק של 6 דקות.

 

האסטרונומיה היוונית הסתמכה רבות על הישגיהם בתחום זה של התוכנים (אסטרונומים) של מסופוטמיה העתיקה; בין השאר, הם אלה שחילקו את היממה לשעות, לדקות ולשניות וערכו את לוחות השנה הראשונים. מאז ועד עצם היום הזה, האסטרונומים הם הממונים על לוח השנה.

 

גדול האסטרונומים של העת העתיקה היה תלמי קלאודיוס האלכסנדרוני, שערך קטלוג של כמעט 2,000 כוכבים. הוא זכור בעיקר בזכות הדגם המסובך שבנה לתיאור תנועותיהם של גרמי השמים במערכת השמש. היה זה דגם גיאוצנטרי - הארץ ניצבה ללא ניע במרכזו, ואילו השמש, הירח, כוכבי הלכת הידועים אז וכוכבי השבת הקיפו אותה, כל אחד בספֵירה (כדור) משלו. הכנסייה הקתולית קידשה את הדגם של תלמי, שהחזיק מעמד עד למאה ה-16. חיבורו הידוע ביותר של תלמי ידוע בשמו הערבי "אלמגסט": תיאור ב-13 כרכים של היקום, כפי שהיה ידוע בזמנו.

 

גיאומטריה

 

תחום במתמטיקה העוסק בתכונותיהן של צורות במישור ובמרחב. ביוונית פירושה "מדידת האדמה". במקורה היתה הגיאומטריה מדע יישומי, אך עוד ביוון העתיקה, כאשר סיכם אווקלידס את הידע בתחום זה בזמנו בספר "היסודות" (שהיה בשימוש כספר לימוד במשך כ-2,000 שנה) - הפכה לחלק מן המתמטיקה. בעזרת מערכת מצומצמת של חמש אקסיומות בסיסיות והגדרות, הציג אווקלידס משפטים הנוגעים לצורות במישור ובמרחב תלת-ממדי, והוכיח אותם בהסתמך על אלה.

  

רפואה

 

הרפואה היוונית הגיעה להישגים שרישומם ניכרים עד ימינו למן היפוקרטס (460? - 370? לפנה"ס) שהשתית את הרפואה על עקרונות המדע וניסח את שבועת הרופא הנושאת את שמו, דרך תיאופרטס (מאה ה-3 לפנה"ס) ודיוסקורידס (מאה ה-1 לפנה"ס) שחיברו ספרי יסוד ברפואת עשבים, ועד גלנוס (?216 - 129), רופא החצר של מרקוס אורליוס. חיבוריו היו הבסיס למדעי הרפואה והאנטומיה עד תקופת הרנסנס. מתוך כתביו הרבים, שכללו גם מחקרים בפילוסופיה, מתמטיקה ומשפטים, שרדו כ-80 חיבורים.

 

מדענים דגולים

 

פיתגורס (580? - 500? לפנה"ס), פילוסוף ומתמטיקאי יווני, יליד האי סמוס שהתיישב (בסביבות 530 לפנה"ס) בקרוטון שבדרום איטליה; שם ייסד את קבוצת הפיתגוראים, שהקדישו עצמן לעיון פילוסופי ומתמטי ולהכשרתם של אנשי מדינה. הפיתגוראים נהגו לייחס את כל תגליותיהם לפיתגורס עצמו, ולפיכך איננו יודעים כיום אם כל התגליות המיוחסות לו, וביניהן המשפט המפורסם הקרוי בשמו הן אכן שלו.

 

ארכימדס מסירקוזה (?287 - 212 לפנה"ס), פיסיקאי ומתמטיקאי יווני יליד סירקוזה שבסיציליה, מגדולי הפיסיקאים בעת העתיקה. ניסח את החוק היסודי של ההידרוסטטיקה, הקובע שעל גוף הטובל בנוזל פועל "כוח עילוי" השווה למשקל הנוזל שהגוף דוחה. כמו כן קבע את החוק המתאר את אופן פעולת המנוף. היה מן הראשונים שהתעמקו בחקר חתכי החרוט, ובחקר תכונותיהם של גופים אחרים. עסק גם באסטרונומיה, והחזיק בשיטה ההליוצנטרית של אריסטרכוס מסמוס.

 

ארטוסתנס (194 - 276 לפנה"ס), אסטרונום, גיאוגרף ומתימטיקאי יווני הלניסטי. נולד בקירני (Cyrene), לוב. למד באתונה ואלכסנדריה ולאחר מכן כיהן כספרן בספרייה הגדולה באלכסנדריה. כתב מחקרים בהיסטוריה וספרים על ביקורת הספרות ותולדותיה. כמו כן ערך מחקרים במוסיקה, מתימטיקה, אסטרונומיה ופילוסופיה. הישגו החשוב ביותר היה בתחום הגיאוגרפיה - חישוב, בדיוק ניכר, של היקף כדור הארץ.

 

פאוסנייס (מאה 2), גיאוגרף ונוסע יווני. סייר ברוב ארצות הים התיכון. חיבר את "תיאור יוון" (10 כרכים), ספר העוסק בהיסטוריה, בטופוגרפיה, במנהגים ובפולחנים. בספר תיאור רב רושם של יצירות אמנות ואתרים היסטוריים (באתונה, בדלפי ובאולימפיה). ממצאים ארכיאולוגיים מעידים שתיאוריו מדויקים ומהימנים.

 


אמנות יוונית

האדריכלות היוונית החלה להתפתח לחופי הים האיגאי. שרידים משלביה הראשונים נמצאו בקנוסוס והבפייסטוס שבכרתים - שרידי ארמונות מהתרבות המינואית; במקומות אחרים נמצאו שרידי ארמונות מהתרבות המיקנית. כשהיגרו הדורים ליוון, יותר מ-1,000 שנה לפנה"ס, החלה להתפתח בה האדריכלות ההלנית, שסגנונה היה שונה מאוד מסגנון האדריכלות שקדמה לה באגן הים האיגאי.

 

ב-600-1000 לפנה"ס התפתח והתגבש באמנות היוונית הסגנון הדורי, ובמאה ה-5 כבר נבנו ארמונות שיש שהיו מיטב הסגנון הזה. ואולם מניחים שהיו שלבי ביניים בסגנון הבנייה, שלבים שבהם היו לפחות מקצת המבנים שנבנו מבני עץ. אחד מהם הוא ההיראום שבאולימפיה - מהמקדשים העתיקים שהתגלו שאינו מבנה שיש. היוונים לא השתמשו במלט, ואבני השיש ששימשו בבנייה היו מותאמות זו לזו בדייקנות מפליאה. נוסף על הסגנון הדורי התפתחו ביוון הסגנון היוני והסגנון הקורינתי. להבחנה בין הסגנונות השונים באדריכלות היוונית משמשים בעיקר העמודים וכותרותיהם. הסגנון היוני, שהתפתח תחילה במושבות היווניות שבאסיה הקטנה, מעודן יותר מהסגנון הדורי; העמודים דקים יותר וכותרותיהם מקושטות יותר. דוגמה אופיינית לסגנון היוני היא מקדש ארכתיאון שבאתונה. הסגנון הקורינתי התפתח ביוון בד בבד עם הסגנון היוני, אך לא היה נפוץ כשאר הסגנונות. כותרות העמודים בסגנון הקורינתי מקושטות ביותר, ובולטים בהן עלי היקינתון הגולשים לצדדים. רוב יצירות הפאר של האדריכלות היוונית נוצרו ב-323-480 לפנה"ס.

 

בתקופה ההלניסטית ניכרת שקיעה של המסורת הקלסית והתגברות השפעתם של סגנונות אסיאניים. האדריכלות הרומית שונה מהאדריכלות היוונית, אם כי ספגה השפעות מסגנונות האדריכלות היוונית. האידיאל שלה היה שילוב של פאר רב ושל שימושיות, המנוגד לעידון שבסגנונות היווניים.

 

פרתנון (Parthenon; "משכן הבתולה"), מקדש אתנה באקרופוליס באתונה; גולת הכותרת של האדריכלות היוונית הקדומה. נבנה בימי פריקלס. במבנה, המוקף עמודים דוריים, הוצב פסל הזהב והשנהב גדול הממדים, יצירתו של פידיאס, שהיה ממונה על מלאכת עיטורו של המקדש בפסלים ובתבליטים מחיי האלה (רובם מצויים היום באוסף אלג'ין במוזיאון הבריטי). על הפרתנון עברו תהפוכות וגלגולים רבים (שימש כנסייה נוצרית במאה ה-6, מסגד, מחסן נשק לטורקים ב-1687), ורק במאה ה-18 יצאו לו מוניטין והוא שימש מנוף לניאו קלסיציזם.

 

פידיאס (?-430? לפנה"ס), פַּסָל יווני; הנודע שבאמני העולם הקדום. הגם שפסליו ותבליטיו לא השתמרו, אפשר לעמוד על סגנונו עפ"י העתקי פסליו ותיאוריהם ועפ"י היצירות שהשתמרו בפרתנון (ב-447-432 לפנה"ס היה ממונה על עיטורו בפסלים). את עיקר פרסומו הקנו לו פסל "אתנה", שלפנים ניצב בפרתנון והמוכר מהעתקים מאוחרים, ופסל "זאוס", שניצב באולימפיה והמוכר ממטבעות שהשתמרו. על גאונותו מעידים אפריז בתבליט רדוד, שאורכו 155 מ' ובו 92 מטופות (מירווחים רבועים) בתבליט מוגבה, וקבוצות של פסלים תלת-ממדיים על הכרכובים (כיום במוזיאון הבריטי) שגילף צוות של פסלים. באמנותו ניכרת התפתחות למן הסגנון הקלסי של מקדש זאוס באולימפיה ועד לחינניות הרבה, לסמכות הרוגעת ולהרמוניה העתירה, איכויות שהוציאו לו מוניטין והניכרות גם בציורי הכדים של זמנו ובפסליהם של הבאים אחריו.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©