אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


נוף לים המלח
נוף לים המלח צילום: לביא ארצי, החברה להגנת הטבע
 
גבישי מלח
גבישי מלח  צילום: לע"מ
 
כושר ציפה
כושר ציפה  צילום: לע"מ
 
מפעלי ים המלח
מפעלי ים המלח  צילום: לע"מ
 
מלונות לחוף הים
מלונות לחוף הים  צילום: לע"מ
 
בוץ עשיר במינרלים
בוץ עשיר במינרלים צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 התנודות במפלס המים בים המלח


ערכים קשורים
 נהר הירדן
 ירמוך
 דולומיט
 אבן גיר
 אבן חול
 פלייסטוקן
 מיוקן
 פלייוקן
 כנרת
 טקטוניקת הלוחות
 מגמה
 מינרלוגיה
 בולען
 אשלגן
 מגנזיום
 עין גדי
 בושם
 אריסטו
 גופרית
 אספלט
 אנטואן-לורן לבואזיה
 אהרן אהרונסון
 אדם נבון
 צפדת
 אצות
 חיידקים
 פטריות
 בקע סורי-אפריקני
 הים התיכון
 יריחו
 מדבר יהודה
 מלח


תחומים קשורים
 מקומות בישראל


 
 
 

ים המלח


Dead Sea

גיאומורפולוגיה |  גיאולוגיה |  הרכב הימה ומינרלים |  תעשייה |  מחקר מדעי |  חי וצומח

ים המלח, ימה מלוחה וסגורה בדרום בקעת הירדן, והנמוכה בימות העולם. חלק מהבקע הסורי-אפריקני. מפלס פני המים הממוצע: 425 מטרים מתחת לפני הים התיכון. המעיינות לחופיה מתאפיינים בחום מימיהם ובתכולתם המינרלית, ועוד מימי קדם שמשו כאתרי נופש ומרפא. גבולות ים המלח: בצפון ערבות יריחו, בדרום ערבות סדום, במערב הרי מדבר יהודה ובמזרח הרי מואב. הגבול הבינלאומי בין ישראל לירדן עובר לאורך מרכזה.

 

מימיו של ים המלח מכילים אחוז גבוה של מלחים, ומכאן שמו. שמו הלועזי, "ים המוות", ניתן לו על ידי גיאוגרפים אירופאים במאה השנייה לספירה, בשל הסברה שמליחות המים לא מאפשרת קיומם של יצורים חיים בו. שמות נוספים: "ימה של סדום", "הים הקדמוני" ו"ים הערבה". בערבית הוא נקרא בַּחְר לוּט (ים לוט), או אֶל-בֻּחַיְרָה אֶל-מַיִּתְּה (הימה המתה).

 

תצפית אל ים המלח ממרומי מצוקי דרגות (צילום: שירלי דגוגה)

 


גיאומורפולוגיה

ים המלח נמצא בבקעת ים המלח בנקודה העמוקה ביותר בשקע הירדן, והוא המקום הנמוך ביותר בכדור הארץ (עם הערבה הסמוכה לו).

 

את הים תוחמים מדרונות תלולים, ויש מקומות ובהם זקופים מתנשאים מעל למפלס מימיו ישר משפת האגם. שטחו של ים המלח כיום הוא כ-770 קמ"ר הכוללים גם כ-100 קמ"ר בקירוב של בריכות אידוי. מקורות מימיו: הירדן והירמוך, נחל זרד, נחל ארנון, נחל זרקה. הנחלים המערביים הם ברובם נחלי אכזב, והגדולים שבהם: נחל פארן ונחל צין.

נוף ממצוקי דרגות (באדיבות מ.א. מגילות ים המלח)
נוף ממצוקי דרגות (באדיבות מ.א. מגילות ים המלח)

 

מצפון נשפך הירדן לים המלח בדלתא קטנה. המצוקים שבאגפי הים מורכבים מסלעי דולומיט וגיר במערב, ואבן חול נובית במזרח. חופה של הימה מוקף ממדרגות רבות המציינות את המפלסים של ים-המלח הקדום מעידן הפלייסטוקן.

 

לימה שני אגנים וביניהם מעין לשון יבשה, חצי אי מכוסה חוור, החודר מהחוף המזרחי לתוך הים ומסתיים במרחק של 4 ק"מ מן החוף המערבי. הלשון מתרוממת במצוקים מן הים לרמה גלית ומבותרת, ושיאה מגיע לכ-100 מטר מעל למפלס מי הים. החוור מרכיב גם את מצוקים מדרום, וגם את מישור עמיעז שממערב להר סדום.

 

לשון היבשה מחלקת את הימה לאגן הצפוני העמוק שאורכו כ-53 ק"מ, ועומקו המרבי כ-370 מטר, ולאגן הדרומי הרדוד, ובו מפעלי האידוי הישראליים והירדניים של מפעלי ים המלח. מ-1977 נותק הקשר בין שני האגנים, והדרומי יובש ונעלם. עד התייבשות אגנו הדרומי היה אורכו כ-80 ק"מ, ורוחבו כ-15 ק"מ. קרקעיתו של הים מגיעה לעומק של -800 מטר מתחת לפני הים התיכון, וגובה פני הים כ- 400 מטר מתחת לפני הים  (400-).

 


גיאולוגיה

בקעת ים המלח נוצרה עם היווצרותו של הבקע הסורי-אפריקני לפני כ-25 מיליון שנה (תקופת המיוקן) כתוצאה מתזוזה אופקית במקביל של שני לוחות טקטוניים, הלוח האפריקני (שבצד הירדני) והלוח האירו-אסייתי (שבצד הישראלי). בקעת ים המלח היא הבקעה הנמוכה ביותר מיני בקעות רבות שנפערו בבקע הסורי-אפריקני כתוצאה מתנועתו.

 

לפני כשלושה-ארבעה מיליוני שנים (תקופת הפליוקן) תהליכי שבירה אפשרו לים התיכון לחדור דרך מה שהיום הוא עמק יזרעאל עד לכנרת ועד לים המלח. זו היתה לשון ימית רדודה באקלים חם ויבש, ידועה בשמה – מפרץ סדום - ומלח הבישול התגבש בה ושקע בשיעור גבוה, ושכבות דקיקות של חרסיות אפורות וקירטון לבן שקעו - סלעים אלו נקראים "חוור הלשון". הקשר אל הים אפשר אספקה של מים. קרקעית האגן שהתאיידה ושקעה, גרמה להצטברות המלח. הים ידע מחזורי גאות ושפל, העלמות והתמלאות.

 

לפני כ-3 מיליוני שנים ניתקו זרמי לבה מהתפרצויות געשיות בגולן, בגליל המזרחי ובעמק יזרעאל את מפרץ סדום מהים התיכון, ואספקת המים מן הים אל הבקעה פסקה. בעקבות ההתנתקות התעצבה ימת הלשון לפני כ-60,000 - 18,000 שנים (תקופת הפליסטוקן), והשתרעה מחצבה בדרום ועד לכינרת בצפון. בעקבות שינויי אקלים התחילה ימת הלשון להתכווץ שוב לפני כ-12,000 שנים, וליצור את ים המלח כפי שאנו מכירים אותו כיום. במהלך אלפי השנים האלו, חרב הים והוצף לסירוגין.

ים המלח כיום אינו אלא שארית מימת הלשון שהתכווצה ובו שכבות מלח ששקעו לפני עדן ועידנים. שקיעת המלח המרובה גם יצרה את הר סדום, והוא אינו אלא גוש מלח שהתרומם מעל לפני השטח.

 

ים המלח הוא אפוא נקודת חיבור בין שתי לוחות שזזים במשך מיליוני שנים לכיוון צפון במהירות שונה (הלוח האפריקני מהיר יותר) וזו הסיבה לרעידות האדמה התכופות באזור. הרכב הסלעים בחתך המזרחי שונה מהרכב הסלעים בחתך המערבי. הסלע המערבי הוא סלע גירני ברובו שנוצר בתקופת קרטיקון ( לפני כ-60-100 מיליון שנה), ובמזרח הסלעים הם סלעים מגמתיים וקונגולמרטיים מתקופת הפרה-קמבריום (כ-600 מיליון שנה). הסלעים ממזרח הבקע בדרום ים המלח דומים לסלעים בתמנע, והסלעים שבצפון ים המלח דומים לסלעים במכתש רמון.

 


הרכב הימה ומינרלים

כ-43 מיליארד טונות של מינרלים מרוכזים בים המלח. לים שכבות שונות הנבדלות הבדל ניכר שכבה מרעותה בהרכב המים ובריכוז המלחים. מחקרים שנערכו במימי ים המלח העלו כי הימה מורכבת משלושה גופי מים נבדלים:

 

גוף המים העליון משתרע עד לעומק של כ-50 מטרים, מליחותו נמוכה, והטמפרטורה שלו מושפעת ממידות החום השוררות מעל פני המים. גוף המים התחתון המשתרע מעומק של כ-100 מטר ועד לקרקעית הים, מליחותו גבוהה והטמפרטורה שלו קבועה בכל ימות השנה, והגוף השלישי- איזור המעבר בין שני הגופים. הבדלי המליחות בין הגופים משפיע על הצפיפות, ולכן גוף המים העליון, שהוא קל יחסית "צף" מעל לגופים הכבדים יותר, ואינם מתערבבים. גוף המים העליון משמש גם כשכבת בידוד להשפעות אטמוספריות אל גוף המים התחתון. מי הירדן ושיטפונות החורף נכנסים לגוף מים זה ומתערבבים בו.

נציבי מלח רבים מעטרים את הימה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
נציבי מלח רבים מעטרים את הימה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

ריכוז המלחים הגבוה נובע משיעור התאדות ניכר של מי הימה המגיע ל-155 ס"מ לשנה לערך, מתנאי אקלים, מחזור גשמים ואף משינויים טקטוניים בקרקעית הים.

 

שיעור המליחות הרב מגיע לכ-26.35% לעומת מליחות ממוצעת של מי האוקיינוסים הנע סביב 3.5%. אחוז המלחים הגבוה עובר את נקודת הרוויה של רוב המלחים, ונוצר משקע עבה של מלח. לפיכך המשקל הסגולי של המים עולה על משקלו הסגולי של גוף האדם ומאפשר ציפה על פני המים.

 

מחקרים שנערכו בשנים האחרונות גילו כי בקרקעית ים המלח מבעבעים מעיינות של מים חיים, הפורצים מלועות שבקרקעית האגם לאורך מאות מטרים. בחלק מהמקרים נצפתה על ידי החוקרים מערכת של לועות ומערות הנמשכת עד לעומק שבו קרקעית ים המלח אינה חולית, אלא מכוסה שכבה עבה של מלח.

 

בשנים האחרונות חלו שינויים גדולים בים המלח. הניצול הגובר של מימי הירדן, ומגמת התחממות האקלים משנות ה-30 של המאה ה-20 גרמו לירידת מפלס המים, להתייבשות סופית של האגן הדרומי, להמלחת גוף המים העליון ולהשוואת ריכוז המלחים בגוף העליון לריכוז שבגוף המים התחתון.

 

משנות ה-30 של המאה ה-20 ועד שנת 1997 ירד מפלס הים ביותר מ-21 מ', ובשנים האחרונות הוא נסוג בממוצע כמטר בשנה. בעקבות הנסיגה נפערים בולענים בקרבת החוף. באוקטובר 2011 הגיע המפלס ל-425 מ' מתחת לפני הים.

 

ברכות האידוי של מפעלי ים המלח מאדות בכל שנה כ-110 מיליון מ"ק מים, ומחזירות למימי ים המלח יותר מ-100 מיליון ת"ק תמלחות מרוכזות ביותר הגורמות להמלחה מוגברת של כל גוף המים. הפרשי הצפיפות בין גופי המים השונים טושטשו, ונוצר ערבוב של המים בכל גוף המים. מליחות המים הפכה לאחידה כמעט, ומצב זה מאפשר אספקת חמצן לקרקעית ים המלח (והיווצרות משקעי גבס), ובהשקעת גבישי מלח הבישול.

 


תעשייה

באזור ים המלח מצויות כמויות גדולות של מלחים בעלי ערך רב לחקלאות ולתעשייה (תעשיית הדשנים, התרופות, הקוסמטיקה ועוד). בין המלחים: אשלגן כלורי, נתרן כלורי (מלח בישול), מגנזיום כלורי, תחמוצת כלורית, סידן כלורי, מגנזיום ברומי ועוד.

 

בשל ריכוז המלחים הגבוה כל כך, משמש ים המלח מקור לכריית המלחים שבו לצרכים תעשייתיים. עוד מימי קדם נוצל החימר, הגפרית והמלח של מי הים, ואולם לא נתפתח יישוב רצוף על גדותיו בשל תנאי האקלים הקשים ומיעוט מי השתייה. מן היישובים הקדומים אפשר למנות את עין גדי שגידלו כרמים וצמחי בושם באזור זה.

 

בימי קדם היה המלח מהמוצרים היקרים וסחר במלח התפתח לענף חשוב של סחר בינלאומי, ונראה כי הערים המוזכרות במקרא (כסדום ועמורה) שגשגו הודות לסחר זה. המלח הופק בכרייתו מהר סדום, אך גם על ידי אידוי.

 

התקופה המודרנית הפכה את המלח למוצר זול, ותהליך הכרייה בים המלח על תנאיו הקשים לא היה כדאי. ואולם, במאה ה-20 הגה מהנדס רוסי יהודי משה נובומייסקי את האפשרות לניצול תעשייתי של המחצב ולהפכו לדשן כימי.

 

בשנת 1929 קיבל נובומייסקי משלטונות המנדט הבריטי זיכיון לניצול אוצרות ים המלח. המפעל הראשון הוקם ב-1930 בקליה שבצפון ים המלח, על ידי "חברת האשלג הארצישראלית" - The Palestine Potash Company (חברה ציבורית בריטית בבעלות נובומייסקי ושותפים בריטים). המפעל הראשון עסק בהפקת אשלג (תערובת כימית המכילה אשלגן), ולאחר מכן הוקם בסמוך לו גם מפעל להפקת ברום.

 

עוד תרכובות מים המלח המשמשות חומרי גלם לתעשייה הן:

 

אשלגן כלורי (KCl(s

נתרן כלורי (NaCl(s

מגנזיום כלורי (MgCl 2(s

כלור (Cl 2(g

ברום (B2(l

תמיסת נתרן הידרוקסידי (aOH(aq)

מימן (H2(g)

מגנזיום מתכתי (Mg(s

מלחי אמבט

 


מחקר מדעי
ים המלח מוזכר במקרא, ואף בפי הפילוסוף היווני
אריסטו. רבות דובר על כובד מימו, מליחותו הרבה וסגולות המרפא שלו, וגם על העדר החיים בו, על ריחות הגופרית החזקים ועל התפרצויות גזים. היוונים כינוהו ים-החימר. שרידי ישוב מועטים נתגלו לאורך חוף הים: חרבת קומראן, עין גדי, מצדה, ועין בוקק. במקורות היהודיים מוזכר ים המלח במקרא פעמים אחדות, וידוע בכינויים ים-הערבה (דברים ד', מט' ) והים הקדמוני (יואל ב', כ' ). בספרות התלמודית ידוע הים בשם ימה של סדום, והם מזכירים את סגולות המרפא שלו.

 

הרומי טרוגוס פומפיוס היה הראשון שכינה אותו ים-המוות (mare mortuum). בימי הביניים מקור הידע על-אודות ים המלח נבע מצליינים נוצרים שביקרו בארץ, ומגיאוגרפים מוסלמים.

 

לא זאת, אלא שהריח הרע הנודף המימן הגופריתי, והגפרית במשקעי חוור הלשון, והאספלט הנפלט מהימה, היו כעדות לתיירים למה שאירע לסדום ועמודה: "וה' המטיר על סדום ןעל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים...." (בראשית יט, כד-כח). רשעותם של אנשי סדום ועמורה היתה לסמל הגיהינום, וכבר במאה ה-10 קבע הגיאוגרף המוסלמי אל-מקדיסי כי מי הימה הלוהטים שפותים על אש הגיהינום.

 

צליינים נוצרים ביקרו בכל התקופות בים-המלח והם ספרו סיפורי נפלאות על האזור, כמו קיומם של איים צפים (שלא היו אלא גושי אספלט שהופיעו על פני הים).

 

הגם שהאנליזה הכימית הראשונה של הים נעשתה כבר ב-1778 בידי אנטואן-לורן לבואזיה, ראשית המחקר המדעי המודרני בים המלח התחיל במאה ה-19 על ידי המגלה הראשון אולריך יאספר זטצן, והיה בעיקר מחקר גיאוגרפי, טופוגרפי ורישום מורפולוגי של החי והצומח בסביבות הימה.

 

בסוף המאה ה-19 הזמין הסולטן התורכי עבד אל-תמיד ה-2 (1876 - 1909) את הפרופסור הגרמני מקס בלנקהורן לחקור את האזור, ובין מבעות המחקר היה שותף לו אהרון אהרונסון.

 

משלחות מחקר ספורות תרו את ים המלח, ואולם הגילוי המרעיש שהימה נמצאת מתחת לפני הים נתגלה רק בשנת 1938 על ידי משלחת גרמנית ואמריקנית. ואולם, למרות התגלית עומקו המדוייק נקבע מאוחר יותר באותה השנה.

 

ניסיונות שונים לחקור את מי הים עלו בתוהו ומיפוי קרקעית הים בשיטתיות נעשה מטעם משלחת אמריקנית לראשונה ב-1848, ואולם מחקרים ארכיאולוגיים ומדעיים מקיפים החלו מאמצע המאה ה-20, ואחר כך נעשו מדידות עומק נוספות על ידי חוקרי האוניברסיטה העברית ותעשיית חברת האשלג.

 

בשנת 2010 יצא לפועל מיזם קידוח מדעי מטעם מדענים וגיאולוגים מהמכון המדעי למדעי כדור הארץ מהאוניברסיטה העברית. הקידוח הגיע לעומק של מאות מטרים, ומהממצאים נתברר כי ים המלח הושפע מיבשת אירופה, וכי בתקופות גאולוגיות קדומות שבהן אירופה הייתה קרה ורטובה - מפלס ים המלח היה נמוך; וכשהיתה יבשה וצחיחה - מפלסו של ים המלח היה גבוה.

 

המחקר יכול להניב מידע גם על ההומו סאפיינס ונתיב התנועה הפרה-היסטורי שלו. מחקר אחר שמיזם הקידוח באגם יניב הוא הבנת מנגנון החיים של היצורים הזעירים שנמצאו חיים - בניגוד לכל היגיון מדעי - בכיסי המלח חסרי החמצן במעמקי ים המלח.

 


חי וצומח

באיזור ים המלח מפוזרים נאות מדבר (פשחה, עין גדי, עין בוקק, נאות הכיכר, מזרעה וצפי), המתקיימים הודות למעיינות הנובעים משכבת הגיר הקנומני. חלק מהמעיינות חמים ונודעה להם סגולות ריפוי כמו מעיינות אפיק נחל זרקה.

בקעת ים המלח עשירה בצמחייה מגוונת. הירדן מאפשר הצפצות של חורשות עתירות ירק, וכ-300 מיני צמחים שונים גדלים בבתי הגידול הרבים בבקעה. תנאי הגידול באיזור זה מיוחדים בשל האקלים החם, מליחות הקרקע ומשק המים המיוחד. ייחודיות זו מאפשרת לגדל צמחים ממוצא טרופי

.

האיזור שורץ חיים לרוב, נוסף על פרוקי רגליים, כ-20 מיני זוחלים, 25 מיני עופות קבועים, וכ-15 מיני יונקים. במימי הים עצמו נמצאו בסוף המאה ה-19 נבגים של חיידקי טטנוס, ובמשלחת מחקר (בהשתתפות א. אהרונסון) נמצאו מימן גופריתי המעיד על פעילות של חיידקים מחזרי גופרית. בשנות ה-40 הוכח לבסוף כי מיקרואורגניזמים רבים חיים בימה: מאצות כחוליות וירוקיות, צורניות, פיטופלאגלאט (שוטוניות), אמבות, וריסניות, וכן חיידקים שונים – מחמצני תיו-סולפאט, מפרקי תאית ופיברין וחיידקי דניטריפיקאציה

.

לגילוי צורות חיים כחיידקים שאינן מתקיימות מחמצן יש חשיבות גבוהה להבנת התפתחות החיים, ואף לחקר החלל. כן מצאו חוקרים ישראלים לא פחות מ-77 מינים של פטריות חוטיות על קרקעית האגם, ומהן התאפשר לבודד גליצרול ששובט והועבר לשמרים. עוד גילו במחקרים השונים יצורים חיים שאינם מוכרים למדע.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©