אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל יפן
דגל יפן  
 
השעה ביפן 
 
התפרצות וולקנית בעקבות רעש אדמה
התפרצות וולקנית בעקבות רעש אדמה צילום: איי פי
 
גנרל דגלס מקארתור על סיפון המיזורי בטקס כניעת של יפן (1945)
גנרל דגלס מקארתור על סיפון המיזורי בטקס כניעת של יפן (1945) 
 
הקיסר הירואיטו והריסות. מלחמת העולם השנייה, 1945
הקיסר הירואיטו והריסות. מלחמת העולם השנייה, 1945  צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
ציידי לווייתנים יפנים מתיזים מים על אנשי גרינפיס
ציידי לווייתנים יפנים מתיזים מים על אנשי גרינפיס  צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר הרשמי של פרלמנט יפן
 האתר הרשמי של רה"מ יפן
 האתר הרשמי של ממשלת יפן
 מידע נוסף על המדינה
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 אתר האגודה לידידות ישראל-יפן


ערכים קשורים
 רעש אדמה
 מונסון
 נייר
 טוואי המשי
 לווייתנאים
 הידרו-חשמל
 אוטומציה ורובוטיקה
 השקעה וחיסכון
 ספרות יפנית
 בודהיזם
 שינטו
 מלחמת העולם השנייה
 הכנסייה הקתולית הרומית
 שוגון
 פיאודליזם
 קובליי ח'אן
 סמוראי
 טוקוגווה אייסו
 מייג'י טנו
 מלחמות סין-יפן
 טייוואן
 מלחמת רוסיה-יפן
 מלחמת העולם הראשונה
 מנדט
 חבר הלאומים
 אינדונזיה
 הידקי טוג'ו
 קרב פרל הרבור
 נשק גרעיני
 דגלס מקארתור
 הסכם ורסיי
 מיאנמאר
 הירוהיטו
 חסיד אומות העולם
 החרם הערבי
 יצחק שמיר
 ים יפן
 אסיה
 טוקיו


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

יפן


Japan

גיאוגרפיה |  כלכלה |  אוכלוסייה וחברה |  היסטוריה קדומה |  מלחמות העולם  |  אחרי מלחמת העולם השנייה |  יהודים ויחסים עם ישראל

יפן, מדינת איים בצפון מערב האוקיינוס השקט; ים יפן מפריד בינה לבין אסיה. משתרעת על ארבעה איים גדולים (מצפון לדרום: הוקאידו, הונשו, שיקוקו וקיושו), ועוד אלפי איים קטנים; בין החשובים בהם - איי ריוקיו, שהגדול בהם הוא אוקינווה. האי הונשו תופס כ-60% משטח יפן. בירתה היא טוקיו.

 

 

 

יפן - דיוקן
יפן - דיוקן
שם רשמי נִיהוֹן (ניפּוֹן) קוֹקוּ
שטח 377,835 קמ"ר (מקום 62 בעולם)
אוכלוסייה 126,475,664 (מקום 10 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 0.278% - (מקום 216 בעולם)
תושבים יפנים 99%, אחרים (רובם: קוריאנים, סינים, ברזילאים ופיליפינים) 1%
שפה רשמית יפנית
דתות בני דת שינטו ובודהיסטים 84%, אחרים 16%
בירה טוקיו
ממשל מלוכה חוקתית לצד ממשל פרלמנטרי דמוקרטי
ראש מדינה נוכחי ראש-הממשלה נאוטו קאן
עצמאית מאז 660 לפני הספירה
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 15.7%
תמ"ג לנפש 34,200 דולר (מקום 38 בעולם)
שיעור אבטלה 5.1% (מקום 49 בעולם)
ענפי כלכלה מרכזיים אורז, סלק-סוכר, ירקות, פירות, חזירים, תרנגולות, מוצרי חלב, ביצים, דגים; כלי-רכב, ציוד אלקטרוני, מכונות משוכללות, מתכות, מספנות, כימיקלים, טקסטילים, מזון מעובד
מטבע ין
ידיעת קרוא וכתוב 99%
תוחלת חיים

82.2; נשים - 85.7; גברים - 78.9

(מקום 3 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה במרס 2011)

 

עצי הדובדבן פורחים בטוקיו, בירת יפן (צילום: איי פי)

 


גיאוגרפיה

איי יפן יוצרים צורת קשת ארוכה (כ-3,000 ק"מ) מצפון לדרום. חופיהם מפורצים מאוד. עיקר שטחה של יפן הררי, ובמקומות רבים ההרים נושקים לים. הגבוהה שבפסגות היא פסגתו של ההר הקדוש פוג'ימה (נקרא גם "פוג'י סאן"), שגובהו 3,776 מ' ופסגתו מכוסה שלג עד. פוג'יימה נמנה עם הרי הגעש הרבים (כ-200 במספר) של יפן, שחלקם עדיין פעילים: יפן היא חלק מ"טבעת האש" המקיפה את האוקיינוס השקט. לעתים תכופות פוקדים את יפן רעשי אדמה עזים; חלקם מסבים אבדות כבדות בנפש, בין היתר בגלל צפיפות האוכלוסין הרבה. מחמת הפעילות הסייסמית יוצאת הדופן ביפן, יש בה גם שפע של מעיינות חמים.

 

ההר הקדוש פוג'י, אשר פסגתו המתנשאת לגובה 3,776 מטר מכוסה שלג עד (צילום: איריס ז'ורלט)

אקלימה של יפן אינו אחיד; הבדלי האקלים הם פועל יוצא של מיקומה ממזרח לאסיה, השתרעותה מצפון לדרום לאורך קילומטרים כה רבים, זרמי ים חמים וקרים הזורמים לאורך החופים ומבנה פני השטח. בצפון שורר אקלים יבשתי קריר; בהוקאידו יורדות הטמפרטורות בחורף עד 30º-. במרכז ובחלק מהדרום האקלים ממוזג-לח. באיים הדרומיים מגיעה הטמפרטורה בקיץ עד 40º. רוב הגשמים יורדים בקיץ, בתקופת המונסון - במקומות מסוימים כמות הגשמים המרבית היא 3,000 מ"מ בשנה; אולם יש הבדלים ניכרים בכמויות הגשם, אף בין אזורים סמוכים.

בגלל הבדלי האקלים, הצומח מגוון מאוד. יערות מכסים כשני שלישים משטחה של יפן; בצפון שולטים יערות של מחטנאים, ובדרום - של עצים נשירים. היערות הולכים ומתמעטים בכלל כריתה לצורכי תעשיית הנייר.

 

גשמי המונסון העזים ביפן מולידים לא פעם שטפונות (צילום: קיודו ניוז, איי פי) 

 


כלכלה

בגלל פני השטח ההרריים של יפן, רק כשישית משטחה מעובדת לחקלאות, ורוב החלקות קטנות. חשיבותה של החקלאות הולכת ומתמעטת, וכיום היא תורמת רק כ-2% מהתוצר הלאומי ומעסיקה רק כ-5% מכוח העבודה. הגידול העיקרי הוא אורז (כ-40% מהשטח המעובד); גידול עצי התות, שעליהם משמשים מזון לזחלים של טוואי המשי, איבד מחשיבותו בשל ייצור משי סינתטי.

 


גורדי שחקים מכסים את קו הרקיע של טוקיו (צילום: איי פי)


ענף הדיג מפותח מאוד, ויפן נמנית עם המדינות הראשונות בעולם בשלל הדגה שלהן; השלל הרב וצריכת הדגים הרבה של האוכלוסייה מפחיתים במידת מה את תלותה ביבוא של מוצרי מזון. גורמי הגנת הטבע בעולם מותחים ביקורת חריפה על יפן בגלל חוסר הפיקוח על שיטות הדיג ההרסניות של דייגיה, ויותר מזה בגלל סירובה לשים קץ לציד הלווייתנים. יפן סובלת גם מבעיות אחרות בתחום איכות הסביבה, כגון זיהום רב במרכזי התעשייה. אולם הגיאוגרפיה ההררית שלה הותירה כמה שמורות טבע במקומות קשים לגישה.

יפן חסרה כמעט לגמרי אוצרות טבע: אין בה מרבצים משמעותיים של מחצבים כלשהם, או מקורות אנרגיה. אף על פי כן, יפן היא מעצמה תעשייתית - דוגמה מובהקת ליכולתה של מדינה לפתח תעשייה אדירה ללא חומרי גלם ומקורות אנרגיה. תפוקת החשמל (הגבוהה ביחס- 9% מכלל הצריכה) ממפעלים הידרו-חשמליים מספקת רק חלק קטן מצורכי המשק, ויפן מיבאת כמויות נפט גדולות, בייחוד מהמזה"ת. עם זה, כיום יפן היא אחת המעצמות התעשייתיות הגדולות, והראשונה בעולם בכמה ענפי תעשייה חשובים, כגון מוצרי אלקטרוניקה ואופטיקה, מכונות, כלי רכב אחרים ואוניות (מספנות יפן ייצרו בתקופות מסוימות כ-60% מכלל האוניות בעולם).

מכיוון שהשוק המקומי קטן יחסית, חלק הארי של מוצרי התעשייה מיועד ליצוא, ומצליח להתחרות בתוצרתן של מדינות תעשייתיות ותיקות. הסיבות להצלחה זו נעוצות, בין היתר, בשכר העבודה הנמוך ביחס (בהתחשב בכך שכוח העבודה משכיל, מיומן ויעיל מאוד), בארגון יעיל של מפעלים גדולים וברמת אוטומציה גבוהה. תעשייתה של יפן חובקת כמעט את כל ענפי התעשייה ומתמחה בענפי האלקטרוניקה, המחשבים האופטיקה (מצלמות) והטקסטיל.

 

מכונית חשמלית שפותחה על ידי תאגיד יפני בנסיעת מבחן ברחובות טוקיו (צילום איי פי)

שותפות הסחר העיקריות של יפן הן ארה"ב, סין ומדינות שכנות אחרות באסיה. התשתית הכלכלית של יפן משוכללת ביותר, וכוללת רשת צפופה של מסילות ברזל וכבישים. ידועות במיוחד הרכבות המהירות המחברות את מרכזי האוכלוסייה והתעשייה החשובים. הצי המסחרי של יפן הוא הגדול בעולם.

בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20 התחולל ביפן "נס כלכלי" יחיד במינו: צמיחה כלכלית מלאה, תיעוש מתקדם ורמת השקעות גבוהה ביותר. התוצר הלאומי עלה בשיעור של 5-10 אחוזים בשנה לאורך תקופה זו. שיעור החיסכון היה גבוה במיוחד, והוא ששימש מנוף לצמיחה. לקראת סוף שנות ה-80 נבלמה מגמה זו, ובשנות ה-90 כבר ידעה יפן כמה משברים כלכליים. הגם שהצמיחה נבלמה כליל בפרוס המאה ה-21, עדיין כלכלת יפן איתנה מאוד. תופעה בולטת מאז שנות ה-70 המאה ה-20 היתה מעבר כוח אדם מחקלאות ותעשייה למגזר השירותים.

 

ביפן פועלת מערכת רכבות המהירות המחברות את מרכזי האוכלוסייה והתעשייה החשובים (צילום: רויטרס)

 


אוכלוסייה וחברה

כמעט כל התושבים הם יפנים בני הגזע המונגולי, שהיגרו אליה מסין בתקופה הפרהיסטורית ודחקו את רגליהם של בני איינו, התושבים המקוריים המתלוננים כיום על אפליה בכל תחומי החברה, הכלכלה והפוליטיקה. יש ביפן מיעוט גדול של קוריאנים, וכן מספר גדול יחסית של עובדים זרים, רובם מארצות דרום-מזרח אסיה.

 

משוט גיגיות שנתי בטוקיו, המתחרים בלבוש שינטו מסורתי מקיימים טקס היטהרות בנהר בו הם מתקיימת התחרות (צילום: איי פי)

השפה היפנית יוצאת דופן מבין השפות העיקריות בעולם, בכך שמוצאה אינו ברור. אולם מקורו של הכתב היפני בכתב השפה הסינית, ואף על פי שנעשו בו שינויים רבים, עדיין יש בו רבבות סימנים סיניים. גם האמנות היפנית והספרות היפנית עומדות בסימן השפעה סינית מרובה.

שתי הדתות העיקריות הן הבודהיזם, שהובא מסין במאה ה-6, והשינטו - דת יפנית מקורית שהיתה דתה הרשמית של יפן עד סוף מלה"ע השנייה; רוב התושבים נאמנים לשתי הדתות גם יחד. כן יש ביפן כ-1,000,000 נוצרים, כשליש מהם קתולים. רמת ההשכלה של האוכלוסייה גבוהה, בזכות מערכת החינוך המפותחת, על עשרות האוניברסיטות שבה. אולם עד לעשורים האחרונים נשתמרה ביפן מערכת מעמדית קשיחה במיוחד, שריד מן התקופה הפיאודלית. יש המסבירים את פריחתה הכלכלית של יפן אחרי מלה"ע השנייה בצייתנותו של כוח העבודה, במערכת חברתית שבה החליפו התעשיינים את השליטים הפיאודליים ונהנו מנאמנותם המוחלטת; מנגד, מקום עבודתו של אדם היה מובטח לכל ימי חייו.

 


העיר נגסקי, עליה הוטלה פצצה גרעינית במלחמת העולם השנייה (צילום: איי פי)


מערכות החינוך והבריאות של יפן הן מן המשוכללות בעולם. מספר יודעי קרוא וכתוב קרוב מאוד ל-100%, ותוחלת החיים הממוצעת, מעל 80 שנה, היא מהגבוהות בעולם. ביפן נהוג ביטוח בריאות לכול.

יפן היא כיום ממלכה פרלמנטרית דמוקרטית. עד לסוף מלה"ע ה-2 עמד בראשה קיסר שהיה שליט מוחלט; מאז נתקבלה החוקה החדשה ב-1947,מעמדו סמלי, והוא נטול סמכויות שלטון. בפרלמנט שני בתים.

 


היסטוריה קדומה

החברה הקדומה ביפן היתה חברה שבטית ומפולגת; נראה שבתקופה הפרהיסטורית היו כמה הגירות של שבטים שונים ממזרח אסיה, שהתיישבו ביפן בזה אחר זה.

לפי המסורת
היפנית, הקיסרות הוקמה בשנת 660 לפנה"ס, בראשות הקיסר ג'ימו, צאצא ישיר של אלת השמש. שושלתו של ג'ימו עדיין מולכת ביפן כיום, וגם בהתעלם מהתקופה הקדומה שלגביה אין ראיות היסטוריות, זוהי שושלת המלוכה הוותיקה ביותר בעולם.

 

 

מקדש איצוקושימה באי מיאג'ימה הוא אחד המבנים היפים, הקדושים והמפורסמים ביפן. הטורי, שער הכניסה אליו, הפך לסמל של יפן כולה

ההיסטוריה המתועדת של יפן מתחילה במאה ה-5 לספירה, כאשר איחדו שליטים משושלת ימטו (Yamato) שבטים ובתי אב רבים, שנעשו כפופים להם, וייסדו ממלכה במרכז הונשו. למן המאה ה-6 הלכה והעמיקה השפעתה של תרבות סין ביפן; בה בעת הגיע הבודהיזם ליפן. במאה ה-7 שימשה סין דוגמה של סדרי ממשל ושלטון לשליטי יפן, והשלטון המרכזי בראשות הקיסר חוזק לפי דגם זה.

אולם תקופת השלטון המרכזי בראשות הקיסר לא נמשכה זמן רב. במאה ה-12, אחרי עשורים של אי-שקט כללי, התבססה ביפן דיקטטורה צבאית, שראשה נשא את התואר שוגון, והקיסר מילא תפקיד סמלי בלבד. השוגונות נמשכה עד למאה ה-19, ובמסגרתה התפתח משטר פיאודלי לכל דבר. בסוף המאה ה-13 הדפה יפן שני ניסיונות כיבוש של השליט המונגולי של סין, קובליי ח'אן. אך בראש ובראשונה עמדה תקופת השוגונות בסימנן של מלחמות אזרחים בלתי פוסקות בין בתי האצולה השונים וקבוצות האבירים הלוחמים שלהם. יפן התפלגה למחוזות רבים ושקעה באנרכיה.

במאה ה-16 הגיעו ליפן יורדי ים ראשונים מאירופה; ב-1542 נטרפה ספינה פורטוגלית בחופי יפן, וכעבור 7 שנים הגיע הנזיר הישועי פרנסיסקו חווייר והביא את הנצרות ליפן. בהדרגה התפתח סחר מצומצם בין יפן ופורטוגל, וגם מעצמות אירופיות אחרות ניסו לקנות דריסת רגל.

בראשית המאה ה-17 גברו השוגונים לבית טוקוגווה על יריביהם, ואייסו טוקוגווה חידש את איחודה של יפן; שלטונם של השוגונים נעשה שלטון מוחלט, ובימיהם שרר סדר במדינה. החברה היפנית בימי טוקוגווה היתה מעמדית נוקשה: אצולה (דיימיו), סמוראים, איכרים, בעלי מלאכה וסוחרים. כבר במוקדם הבינו שליטי שושלת טוקוגווה כי השפעות זרות עלולות לחתור תחת מעמדם, ולקראת אמצע המאה ה-17 נעלו את שערי יפן בפני זרים, גירשו את כל הזרים מתחומה ואסרו על הנצרות; רק לחברת הודו המזרחית של הולנד התירו להחזיק תחנה בסמוך לנגסקי.

מפעם לפעם נאלצו השוגונים להתמודד עם התמרדויות איכרים, אך לא היה לאל ידם למנוע את התחזקותו של מעמד הסוחרים. השלום שהשתרר בארץ הביא לפריחה כלכלית, ויפן הפכה בהדרגה לחברה קפיטליסטית מבחינה כלכלית, תוך שהיא מנסה לשמור על מסגרותיה החברתיות והפוליטיות הפיאודליות. המצב הלך והתערער, והגיע לכלל משבר ב-1853, כאשר נכנסו אוניות מלחמה של ארה"ב, בפיקודו של קומודור מתיו פרי, למפרץ טוקיו. פרי הציג רשימת דרישות לשליטי יפן, שבראשן פתיחת נמלים נוספים לסחר בינלאומי, ואלה התרשמו מהפגנת הכוח שלו וחתמו על הסכם יוקוהמה (1854), שבו קיבלה יפן את דרישות ארה"ב.

השוגונות לא יכלה להחזיק מעמד לנוכח המהלומה הזאת. ב-1868 עשה הקיסר הנער מייג'י יד אחת עם יריבי טוקוגווה והביא להפלת השוגון. זו היתה תחילת "הרסטורציה של מייג'י", שבה סולקו שרידיו של השלטון הפיאודלי ויפן נעשתה בתוך זמן קצר למדינה מודרנית. בתקופה זו חדרה ליפן תרבות המערב, הונהגו בה תיעוש מהיר ותיקונים חברתיים, והוקמו צבא וצי חזקים. יפנים רבים נשלחו ללימודים בחו"ל, וביפן גופא הונהג חינוך חובה. ב-1889 אומצה חוקה ראשונה ביפן המודרנית. כל סמכויות השלטון רוכזו בידי הקיסר, אך למעשה שלטה בארץ אוליגרכיה של בתי אצולה.

הרסטורציה של מייג'י עוררה ביפן רגשות לאומניים עזים, והתרפקות על העבר המפואר, שבלבו נאמנות חסרת מצרים לקיסר ודבקות ב"דרך הלוחם" (בושידו, קוד האבירות היפני).

ברוח זו פתחו מנהיגיה החדשים של יפן במדיניות של כיבושים. 1894/5 התחוללה מלחמת סין-יפן הראשונה, שבה הביסו כוחות יפן את סין וכבשו את האי פורמוזה (היום טייוון). ב-1902 כרתה יפן ברית צבאית עם בריטניה, וב-1904/5 ניצחה את רוסיה במלחמת יפן-רוסיה וכבשה את קוריאה, דרום מנצ'וריה, מחצית האי סחלין ואת האיים הקוריליים שבצפון מערב האוקיינוס השקט.

 


מלחמות העולם

במלחמת העולם הראשונה נמנתה יפן עם מדינות ההסכמה, ובתום המלחמה זכתה במנדט על איים קטנים רבים במרכזו של האוקיינוס השקט שהשתייכו קודם לכן לגרמניה. בתקופה שמיד אחרי המלחמה התחזקה הדמוקרטיה ביפן, ועלתה קרנם של אנשי העסקים הגדולים. אולם בשנות ה-30 גברה השפעתם של אנשי הסיעה הצבאית-לאומנית, וב-1931 יזמו פלישה למנג'וריה; ב-1932 הוקמה שם מדינה עצמאית כביכול, מנג'וקואו, שלמעשה נשלטה בידי יפן. מדינות המערב מתחו ביקורת על יפן, שבתגובה פרשה מחבר הלאומים. באותה עת נרצח ראש הממשלה אינוקאי, ומעתה שלטה ביפן כת צבאית, שרק שילמה מס שפתים לקיסר. ב-1937 פלש צבא יפן לסין (מלחמת סין-יפן השנייה), ובתוך חודשים אחדים השתלט על רוב מחוזותיה החשובים. אולם הסינים התגוננו בעקשנות, והמלחמה היתה קשה וממושכת. מעשי הזוועה שעשו היפנים בסינים במהלך המלחמה מוסיפים להעיב על היחסים בין שני העמים גם בימינו.

יחסי יפן עם ברה"מ היו מתוחים מלכתחילה, וב-1936 חתמו יפן וגרמניה על הסכם האנטי-קומינטרן כנגד הקומוניזם הבינלאומי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה הכריזה יפן על כוונתה לכונן באסיה המזרחית "איזור שגשוג משותף", שם נאה שפירושו הגמוניה יפנית בכל רחבי האיזור. במיוחד חמדו היפנים את שדות הנפט של הודו המזרחית ההולנדית (כיום אינדונזיה), שעליה השתלטו כאשר נפלה הולנד לידי הגרמנים. יפן חתמה על ברית צבאית עם גרמניה ואיטליה (ה"ציר"), וב-1941 חתמה על הסכם אי-התקפה עם ברה"מ - הרחבה של הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. באוקטובר 1941 נשלמה השתלטות הסיעה הצבאית על ממשלת יפן, כאשר נעשה גנרל טוג'ו ראש הממשלה.

טייס קמיקזה יפני בנסיון התרסקות על ספינת מלחמה אמריקנית, 1945 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)


ארה"ב ובריטניה התנגדו לכוונות היפנים כלפי אסיה המזרחית, והטילו עליה אמברגו. במענה תקפה יפן את ארה"ב בהפצצת פתע על בסיס הצי האמריקני בפרל הרבור שבאיי הוואי (7.12.41). בראשית 1942 שטפו צבאות יפן את כל דרום-מזרח אסיה וכבשו את מלאיה וסינגפור, חלקים גדולים של בורמה, הודו-סין הצרפתית, הפיליפינים וכל הודו המזרחית ההולנדית; מכאן פנו להשתלט על איי האוקיינוס השקט, כבסיסים בדרך לחופי ארה"ב.

באמצע 1942 עברו בעלות הברית להתקפת נגד. הבריטים ניהלו מערכה קשה ומתישה בבורמה, ואילו האמריקאים החלו לכבוש את איי האוקיינוס השקט מידי היפנים בזה אחר זה. עד לאמצע 1945 נשללו מיפן רוב כיבושיה מאז תחילת המלחמה, ואיי הבית הופצצו מבסיסים אוויריים סמוכים. אולם בעלות הברית חששו שמא נחיתה באיי יפן עצמם תעלה להם באבדות נוראות, ולכן הכניעו את יפן בהטלת שתי פצצות אטומיות על הירושימה ונגסקי בתחילת אוגוסט 1945. יפן נכנעה ללא תנאי אחרי הטלת הפצצה השנייה. ברה"מ הצטרפה למלחמה נגד יפן בשבועות האחרונים, על מנת שתוכל להציג דרישות טריטוריאליות ביחס לשטחים שאיבדה ב-1905.


העיר הירושימה, לאחר הטלת פצצת האטום, אוגוסט 1945 (צילום: איי פי)


הסכם הכניעה שכפו בעלות הברית על יפן היה קשה. יפן נאלצה לוותר על כל מושבותיה, לרבות קוריאה וטייוון, ולפנות את כוחותיה מסין; האי סחלין והאיים הקוריליים נמסרו לברה"מ. קיסר יפן אולץ להתכחש למוצאו השמיימי ולוותר על מעמדו האלוהי. ועל יפן נכפה שלטון כיבוש צבאי, אמריקני בעיקרו, שנמשך עד 1952.

המושל הצבאי של יפן, גנרל דגלס מקארתור, שינן היטב את לקחיו של הסכם ורסיי, שהטיל על גרמניה עונשים כבדים בעקבות מלה"ע הראשונה והביא במישרין לעליית הנאציזם בה. שלטון הכיבוש בראשותו היה נאור, והסתייע רבות ביפנים בעלי השקפות ליברליות. כוונתו היתה לחולל בארץ רפורמה חברתית ופוליטית שתשים קץ למיליטריזם היפני, בלא לפגוע בכבודה, במסורתה ובאזרחיה. עם זאת, רבים ממנהיגי המלחמה הועמדו לדין כפושעי מלחמה, ואחדים מהם הוצאו להורג.

 

 

 


אחרי מלחמת העולם השנייה

ב-1946 הוקם מחדש הפרלמנט היפני, הדיֵיט; ב-1947 התקבלה חוקה חדשה, דמוקרטית פרלמנטרית, עם הגבלות על גודל הצבא ועל תפקידיו. ב-1951 נחתם הסכם שלום בין יפן לבין רוב בעלות הברית, להוציא ברה"מ וגרורותיה, וכן סין, הודו ובורמה דאז (מיינמר). בשנים שלאחר מכן החל שיקומה המהיר של המדינה.

ב-1955 עלתה לראשונה לשלטון המפלגה הליברלית-דמוקרטית, ששלטה בה כמפלגת רוב פרלמנטרי (לעתים מוחלט) במשך רוב התקופה מאז ועד עתה. במהלך שנות ה-50 נחתמו הסכמי שלום עם מדינות אסיה ועם מדינות הגוש הקומוניסטי. בשנות ה-50 וה-60 חתמה יפן על שורה של הסכמי ביטחון עם ארה"ב, שבמסגרתם התחייבו האמריקאים לדאוג לביטחונה של יפן, בתנאי שזו לא תקים צבא של ממש. ההתמרמרות הציבורית כנגד הסכמים אלה גברה ואיימה על יציבות הממשלה, וכדי להרגיעה החזירה ארה"ב ליפן ב-1972 את איי ריו-קיו. ראש ממשלת יפן בתקופה זו, אייסקו סטו, זכה בפרס נובל לשלום על פעולתו לפירוזה של ארצו.

בספטמבר 1972 ביקר בסין ראש ממשלת יפן שאך-זה נכנס לתפקידו, קקוי טנקה, בראש משלחת רמת דרג. הוא הביע כמה פעמים את צערו על העוולות שגרמה ארצו לסין, ובין השאר אמר כי היפנים "מודעים היטב לאחריותה של יפן לגרימת נזק נורא בעבר לעם הסיני במלחמה, ומוכיחים את עצמם קשות על כך." אולם הפיוס בין שתי המדינות עדיין לא נשלם, שכן הסינים מוסיפים לדרוש כי יפן תימנע מכל ניסיון לטשטש את מעשי הזוועה שעשתה בסין בין 1931 ל-1945, כגון בספרי הלימוד שלה, הנוהגים לפסוח על פרק נורא זה ביחסים בין שתי המעצמות הגדולות של אסיה המזרחית.

 

ב-1989 מת קיסר יפן הירוהיטו, שעמד בראש המדינה מאז 1926 וראה פעמיים באובדן סמכויות השלטון שלו: תחילה עם עליית כוחה של הכת הצבאית בשנות ה-30, שהפכה אותו לשליט-בובה, ואחר כך עם קבלת החוקה של 1947, שהפכה אותו מבן השמים למלך בשר ודם. השלמתו של הקיסר עם גורלו ונכונותו לשתף פעולה עם שלטונות הכיבוש היו גורם מייצב רב חשיבות בהיהפכותה של יפן ממעצמה צבאית דיקטטורית למעצמה כלכלית דמוקרטית.

 

מאז שנות ה-60 התחוללה ביפן, כאמור, תנופת פיתוח כלכלית אדירה, שהפכה אותה לאחד המעצמות הכלכליות החשובות בעולם והיתה הגורם המרכזי בהתפתחותה הפוליטית וביחסי החוץ שלה. המערכת הפוליטית עמדה בסימן שערוריות רצופות של שחיתות, וראשי הממשלה התחלפו לעתים תכופות. ב-1993 איבדה המפלגה הליברלית-דמוקרטית את השלטון, בין היתר בשל מספר רב של פרשיות שחיתות, אולם החזירה אותו לידיה ב-1997. בתקופה זו נבלמה הצמיחה הכלכלית, והממשלות השונות התקשו ועודן מתקשות להחזיר את גלגלי הצמיחה לפעולה, בעוד שערוריות השחיתות מתגלעות שוב ושוב.

 

בשנים 2001 - 2006 עמד בראש ממשלת יפן ג'וניצ'ירו קואיזומי (Junichiro Koizumi), אשר הפיח רוח חדשה בכלכלת המדינה, בין היתר באמצעות קידום רפורמות במבנה המשק והפרטת חברות ממשלתיות. בספטמבר 2006 החליף שינזו אבה (Shinzo Abe) את קואיזומי בתפקיד והיה לראש הממשלה הראשון שנולד לאחר מלחמת העולם השנייה. אבה, שמרן בהשקפותיו, פעל לחיזוק היחסים עם ארה"ב ופעל לשנות סעיפים בחוקה המגבילים את כוחו של הצבא. בספטמבר 2007 התפטר אבה, בין השאר, בשל כישלון מפלגתו בבחירות לבית העליון של הפרלמנט. 

 

את אבה החליף בתפקיד יאסואו פוקודו (Yasuo Fukuda), אך גם זה התפטר שנה בלבד לאחר מכן, בספטמבר 2008. באותו חודש התמנה לתפקיד טרו אסו (Taro Aso). באוגוסט 2009 הודיע אסו על התפטרותו לאחר שהמפלגה הליברלית הפסידה את השליטה בפרלמנט התחתון למפלגה הדמוקרטית היפנית. לאחר הקמת קואליציה נבחר יוקיו הטויאמה (Yukio Hatoyama ).

 

שלטונו של הטויאמה היה קצר ימים, בעיקר בגלל הפרת הבטחתו ערב הבחירות לסגור את בסיס הצבא האמריקני באוקינווה. ביוני 2010 החליפו בתפקיד נאוטו קאן (Kan Naoto), מבכירי המפלגה הדמוקרטית היפנית. ממשלתו של נאוטו נאלצה להתמודד עם אחד מאסונות הטבע הקשים ביותר שחוותה יפן בהיסטוריה המודרנית - רעש אדמה בעוצמה של 9.0 בסולם ריכטר שפקד את צפון מזרח המדינה ב-11 במרס 2011, אחד מרעשי האדמה החזקים ביותר שתועדו בהיסטוריה.

 

מספר הנפגעים מרעש האדמה היה קטן יחסית, עקב תקני בנייה מחמירים במדינה, אך גלי הצונאמי שהיכו בחופי יפן המזרחיים בעקבות הרעש גרמו לאלפי קורבנות ולנזקים עצומים ברכוש. מספר כורים גרעיניים נפגעו אף הם, ומחלקם דלפה קרינה רדיואקטיבית.

 

עליית כוחה הכלכלי של יפן עיצבה את יחסי החוץ שלה מאז שנות ה-70. ב-1972 הכירה יפן בסין העממית, ומאוחר יותר חתמה על הסכם עקרונות לשלום (אם כי לא הסכם שלום מלא) עם ברה"מ. יחסיה הכלכליים עם מדינות אסיה הלכו והתהדקו, ובה בעת חלו זעזועים ביחסים עם ארה"ב, שמצאה את עצמה בעמדה של נחיתות כלכלית מול היפנים, בעודה מחויבת לדאוג לביטחונם. ארה"ב לוחצת בהתמדה על יפן למלא תפקיד מרכזי יותר במערכת הפוליטית הבינלאומית, ההולם את עוצמתה הכלכלית.

 


יהודים ויחסים עם ישראל

ראשוני היהודים ביפן היו סוחרים שהגיעו אליה באמצע המאה ה-19, עם פתיחת שעריה למערב, והתיישבו בערי הנמל יוקוהמה ונגסקי. ב-1894 נוסדה בנגסקי קהילה יהודית, ובתחילת המאה ה-20 היו בה כ-100 נפש. ב-1917-1918 הגיעו ליפן אלפי פליטים יהודים שברחו מרוסיה, אך לרובם שימשה הארץ תחנת מעבר בדרכם לאמריקה. ב-1940-1941 הגיעו עוד אלפי פליטים שברחו מאירופה.

 

ממשלת יפן לא אימצה את מדיניותה האנטישמית של גרמניה הנאצית, ולא פגעה לרעה ביהודים שישבו בתחומה. הקונסול הכללי של יפן בקאונס (קובנה) שבליטא, צ'יונה סוגיהרה (Chiune Sugihara; כונה "סנפו" או "סמפו"), הנפיק ב-1941 - בניגוד להוראות הממונים עליו - 5,000 אשרות מעבר ליהודים שנמלטו מגרמניה ומפולין לליטא, ביניהם כל מוריה ותלמידיה של ישיבת מיר. כשהתבקש להסביר את מעשיו, ציטט את כללי ההגנה על הנרדף של קוד הבושידו, אך ללא הועיל. הוא פוטר מתפקידו, ולאחר זמן הוכרז כחסיד אומות העולם, היפני היחיד שזכה בתואר זה. בסופו של דבר התיישבו רוב הפליטים באמריקה ובאוסטרליה, וחלקם עלו לא"י.

לאחר שסין נעשתה למדינה קומוניסטית היגרו רבים מיהודיה, במקורם יוצאי רוסיה, ליפן. כיום נאמד מספר היהודים ביפן ב-2,000 נפש; כמחציתם יושבים בטוקיו, ורוב היתר - ביוקוהמה ובקובה. כמעט אין בהם אזרחי יפן, ורובם עוסקים במסחר בינ"ל ובמקצועות חופשיים.

ב-1952 נקשרו בין יפן לישראל יחסים דיפלומטיים בדרגת צירויות, וב-1963 הועלו לדרגת שגרירות; שגריר יפן יושב בת"א, ושגריר ישראל - בטוקיו. יחסי ישראל עם יפן לא היו הדוקים במשך רוב השנים, שכן יפן התלויה באספקת נפט ערבי נמנעה מלעשות כל צעד שיעורר את זעמן של מדינות ערב, וכניעתה לחרם הערבי היתה כמעט שלמה במשך שנים רבות.

אולם מאז החל תהליך השלום במזרח התיכון בסוף שנות ה-70 חלה התקרבות ביחסים, וקשרי המסחר התהדקו. אם ב-1970 עמד היבוא הישראלי מיפן על 62 מיליון דולר, והיצוא אליה היה 32 מיליון, הנה ב-2000 ייבאה ישראל מיפן סחורות בשווי 1.2 מיליארד דולר, ושווי היצוא אליה היה 840 מיליון.

הביקור הרשמי הראשון של מדינאי ישראלי ביפן היה ביקורו של יצחק שמיר (1985), אז שר החוץ וממלא מקום רה"מ.

 

יפן היא שותפת הסחר התשיעית בגודלה של ישראל, היקפי הסחר בין המדינות מסתכמים בכ-2.4 מיליארד דולרים (נכון ל-2008).

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©