אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


רכס הכרמל
רכס הכרמל צילום: לע"מ
 
עמק יזרעאל - הגבול המזרחי
עמק יזרעאל - הגבול המזרחי צילום: אלעד גרשגורן
 
מישור החוף - הגבול המערבי
מישור החוף - הגבול המערבי צילום: לע"מ
 
מפרץ חיפה - הגבול הצפוני
מפרץ חיפה - הגבול הצפוני  צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 מישור החוף
 יגור
 זכרון יעקב
 דלית אל-כרמל
 קרטיקון
 אבן גיר
 דולומיט
 קירטון
 חוואר
 טוף
 מורן
 רתמה
 דבורנית
 חלבלוב
 סחלביים
 שבט האדם
 אבן צור
 התקופה הכלכוליתית
 שבטי ישראל
 מסופוטמיה
 פרס
 אלכסנדר ינאי
 המרד הגדול
 מרד בר כוכבא
 ממלכת הצלבנים
 ממלוכים
 ט'אהר אל-עומר
 דרוזים
 עתלית
 יקנעם
 מאורעות תרפ"א
 בית אורן
 ארץ ישראל
 הים התיכון
 עמק יזרעאל
 כורכר


תחומים קשורים
 מקומות בישראל


 
 
 

כרמל


Carmel

אקלים |  המבנה הטופוגרפי והגיאולוגי |  חי וצומח |  היסטוריה

כרמל, רכס הרים בישראל המסתעף מהר שומרון ומסתיים על חוף הים התיכון. גבולותיו: במזרח - עמק יזרעאל; בדרום - רמות מנשה; במערב - מישור החוף; בצפון - מפרץ חיפה.

לכרמל צורת משולש. קודקדו הצפוני - סטלה מאריס בחיפה. קודקדו הדרום מערבי - רמת הנדיב, וקודקדו הדרום-מזרחי - קרן הכרמל (המוחרקה).

ממערב להר הכרמל נמצא חוף הכרמל, מישור צר ומפורץ מאוד שרחבו כ-30 ק"מ ולכל ארכו עובר רכס כורכר.

יש המחלקים את הכרמל לארבע יחידות נוף, ממזרח למערב, וכוללים בתחומי האיזור גם את חוף הכרמל, אף שמאפייניו שונים מאלו של הר הכרמל. האיזורים בחלוקה זו הם: הר כרמל עליון (הכולל את פסגות רום הכרמל, הר אלון, הר טללים וקרן כרמל), הר כרמל תיכון (שבמרכזו פסגת הר שוקף), הר כרמל תחתון (ששלוחתו הדרומית ביותר היא רמת הנדיב) וחוף הכרמל.

 

רמת הנדיב (צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע)

המושג "הר כרמל" כולל לעתים את כל השלוחה הצפונית-המערבית של הר שומרון, כלומר: את רמות מנשה והרי אום אל-פחם. אבל נראה שאין המושג מקפל בתוכו אלא את רכס ההר הגבוה יחסית, שגבולותיו הדרומיים הם נחל יקנעם במזרח ונחל תנינים במערב. הרכס מצטרף עם רמות מנשה והרי אום אל-פחם לחציצה בין מישור החוף לבין עמק יזרעאל.

בתנ"ך נזכר השם "כרמל" פעמים רבות, בין השאר בתור סמל של שטח פורה, מקום של כרמים ושדות (כפי שמרמזת משמעות השם: כר מלא). 

 

המוחרקה (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)


עפ"י המסורת קרן הכרמל (מוחרקה) מזוהה עם מקום העימות בין אליהו לנביאי הבעל (מל"א יח). הערבים קוראים להר גם ג'בל מר אליאס, משמע "הר אליהו הקדוש".

 


אקלים

חוף הכרמל מאופיין באקלים ים תיכוני, לח עד לח למחצה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בכל הרכס כ-600 מ"מ ומעלה, וברום הכרמל כ900-800 מ"מ בשנה. שכיחות השלגים קטנה בהרבה משכיחותם בהרי הגליל או בהרי יהודה, אך גדולה מזו שבמישור החוף.

על אף היותו גוש הררי, אין הכרמל מאופיין בטמפרטורות נמוכות. הוא מעונן יותר, ומספר ימי השרב קטן בו יותר מאשר באיזורי ההרים האחרים (בשל היותו מקום ביניים בין מישור החוף לאיזור ההרים). נתונים אלה יוצרים אקלים ממוזג, שהוא פחות יבשתי מאיזורי ההר האחרים בארץ ישראל.

 


המבנה הטופוגרפי והגיאולוגי

הכרמל מתנשא מעל לעמקים שסביבו. מדרונו המזרחי של הכרמל תלול והוא צונח לעמק יזרעאל. מדרונו המערבי מתון יותר ובו נמצאים רוב הנחלים. איזור דרום-מערב הכרמל (כרם מהר"ל, רמת הנדיב) מאופיין בבקעות רחבות וגבעות.

הגבוהה שבפסגות הכרמל היא רום הכרמל (546 מ'), המתנשאת מעל קיבוץ
יגור. פסגות נוספות: גבעות טלימון (מאיר שפיה), גבעת שלוחית, גבעת שנה (כרם מהר"ל), הר אלה, הר אלון (עוספיה), הר אורן, הר ערקן, רכס מתלה (בית אורן), הר זכרונה, רמת הנדיב (זכרון יעקב), הר חורשן (שמורת הר חורשן), הר מהלל, הר סומק, הר שוקף (דלית אל-כרמל), חוטם הכרמל, צוקי חוטם (שמורת חוטם הכרמל), קרן כרמל (שמורת קרן כרמל), ראש הכרמל, גבעת ההגנה, הר טללים (חיפה).

 

הר חורשן (צילום: דפנה מרוז, החברה להגנת הטבע)

רובו של הכרמל עשוי סלעי מישקע גירניים מתקופת הקנומן-טורון, ומקצתו סלעים קדומים יותר (קרטיקון תחתון); מוצאים בכרמל גיר, דולומיט, קירטון וחוואר, ומעט טופים געשיים. הקרקע היא ברובה קרקע טרה-רוסה חומה. קרקע זו נמצאת על גבי סלעי הגיר הקשים, והיא נפוצה בעיקר בשקעים ובסדקים, שבין סלעי הגיר לדולומיט.

 


חי וצומח

הכרמל מכוסה חורש ים-תיכוני צפוף המשמש מסתור לבעלי-חיים רבים ושטחים ניכרים בו הוכרזו שמורות טבע. חלקים מהצומח ניזוקו קשות בשריפות שעברו על הרכס. ההרס כתוצאה מהאש הופחת במידה מסוימת הודות לעובדה שרבים מצמחי הבר של הכרמל מותאמים לתנאים של דליקות תכופות. נביטתם של אורן ירושלים, קידה שעירה ומיני לוטם משתפרת בעקבות דליקות. כן מצטיינים מרבית העצים והשיחים של החורש הים-תיכוני בכושר התחדשות טוב.

 

אלת המסטיק בפארק הכרמל (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)

את החורש הים-תיכוני מרכיבים בין השאר חברת אלון מצוי ואלה ארצישראלית, הכוללת גם בר-זית בינוני, אלת המסטיק, עוזרר קוצני, אשחר ארצישראלי, חרוב מצוי, קטלב מצוי ועוד; וחברת אורן ירושלים. מרכיבות את הכרמל גם גריגה ים-תיכונית, בעיקר מרווה משולשת, ובתה ים-תיכונית המונה סירה קוצנית ומיני לוטם. בגאיות הנחלים שבכרמל גדלים גם ער אציל, כליל החורש ומליסה רפואית.

אחדים ממיני הצמחים הגדלים בכרמל הם ייחודיים לו:
מורן החורש, אכסף מבריק, רתמה קוצנית, בקעצור החורש, דבורנית גדולה, רימונית הלוטם וחלבלוב השיח. הכרמל עשיר מאוד בגיאופיטים (צמחים בעלי פקעת או בצל) וביניהם מרובים מאוד בני משפחת הסחלביים.

 

יעלים ביערות הכרמל (צילום: חגי אהרון)

בין מיני החיות הנפוצים בכרמל: חזיר בר, שפן סלע סורי, שועל מצוי, תן, חרדון מצוי, צפע. עטלף פרי מצוי ועטלפי חרקים שוכנים במערות. עוד מצויים בכרמל: צבוע, גירית, סמור, נמיה, קרקל, זאב, חזיר בר, צבי מצוי, סלמנדרה מצויה, טריטון הפסים, זעמן המטבעות וחמט. הציפורים השוכנות קבע בכרמל הן ירגזי, נקר סורי, פשוש, צופית. מהעופות הדורסים נותרו מעטים: אוח, כוס, לילית, שעיר ותנשמת, וכן מקננים בכרמל בז אדום, בז מצוי, עורב שחור ועקב עיטי.

 


היסטוריה

שרידי ההתיישבות הקדומים ביותר, של אדם ניאנדרתלי, נתגלו במערות נחל מערות. שרידים קדומים של ההומו סאפיינס, נמצאו במערות אחרות בסביבה.

 

בתקופה הפליאוליתית העליונה היתה ההתיישבות ברכס מועטה, אולי בגלל המעבר מכלכלת ציד ולקט לכלכלה של עבודת אדמה. באותה עת התפתחה ברכס התרבות הכברית (9,000-12,000 לפנה"ס), ששרידיה נמצאו במערת כברה, במערת ספונים ובמערת אורן. שלביו הסופיים של תהליך המעבר מחיי מלקט מזון לחיי מייצר מזון חלו בתרבות הנטופית (10,000-12,000 לפני הספירה), ששרידיה נמצאו במערת הנחל, מערת אורן ובמערות נוספות.

מערת אדם הקדמון בנחל המערות (צילום: ארכיון הצילומים קק"ל)


באותה עת יצא האדם מהמערות והחקלאות (שעיקרה אז עבודת האדמה וביות חיות), איפשרה את גידול האוכלוסייה בכל אחד ממוקדי ההתיישבות. מהשרידים שבמערות עולה, שבכל מוקד התיישבות חיו כמה עשרות נפשות, ונראה שבקבוצות אלה החלו להירקם לראשונה חיי חברה ותרבות.

אתרים פרהיסטוריים רבים בכרמל שימשו מקומות לעיבוד כלים, במקומות בהם היתה אבן צור. בתקופה הניאוליתית פחת מספר ישובי הקבע ברכס, משום שכלכלה חקלאית דורשת קרקע מתאימה ומקורות מים, ואלה אינם זמינים ברכס בשפע. שרידי התיישבות מהתקופה הניאוליתית הקדם קרמית, נמצאו במערת אורן ובמערת רקפת, ושיירי התיישבות מהתקופה הניאוליתית הקרמית, נמצאו במערת ספונים ובמערת רקפת. גם בתקופה הכלכוליתית הוקמו מרבית ישובי הקבע במישורים שלמרגלות הר כרמל.

לפי ספר יהושע, נכלל הכרמל בנחלת שבט מנשה, והיה בידי ישראל עד הכיבוש בידי האשורים (721 לפנה"ס). כמעט לא נמצאו בכרמל שרידים מתקופת ממלכת ישראל, וכנראה האיזור לא היה מיושב בתקופה זו כיוון שלא היה מתאים לעיבוד חקלאי. עם הכיבוש הפרסי בא השגשוג והחלה ההתיישבות באיזור, שנמשכה גם בתקופה ההלניסטית.

ההתיישבות היהודית החלה עם כיבוש היהודים את הכרמל בימי אלכסנדר ינאי, והיא התחזקה לאחר המרד הגדול ומרד בר כוכבא. היהודים ישבו בערים הגדולות: שקמונה, צלמונה וחיפה. הישוב המשיך להתפשט, אך חוסל בכיבושים שחלו באיזור משנת 600 לספירה. בתקופה הצלבנית עלתה חשיבותו של הכרמל בשל קרבתו לנמלי הארץ החשובים והוקמו בו ביצורים. לאחר נצחון הממלוכים נהרסו ערי החוף וביצורי הצלבנים וחשיבותו האסטרטגית של הכרמל ירדה.

 

הר הכרמל בגלויה משנות ה-20 של המאה ה-20. באדיבות בית התפוצות ע"ש נחום גולדמן, תל אביב

בסוף המאה ה-16 השתלט פחר אד-דין ה-2, האמיר הדרוזי, על סוריה וצפון ארץ ישראל, ושלטונו הגיע עד הכרמל. הטורקים סילקו אותו ובסיוע אמירים בדואים (1635) מסרו את השלטון המקומי ליד אחמד טרבי, ששלט על הרכס וחופו ועל צפון השומרון, עד 1688. בסוף המאה ה-18 השתלט ט'אהר אל-עומר, השליט המוסלמי בגליל, על כל צפון ארץ ישראל. לאחר מכן הקים אל-עומר מדינה עצמאית, שבירתה היתה עכו ונמלה העיקרי, חיפה.

 

בתקופת שלטונו של אברהים, הח'דיב של מצרים, (בנו של מוחמד עלי, אשר כבש את א"י באמצע המאה ה-19) בארץ ישראל, הקימו הדרוזים 6 כפרים במרומי הרכס, ופשה נלחם בהם. לאחר נסיגתו מארץ ישראל גברה שנאת המוסלמים לדרוזים והם החריבו את רוב ישוביהם, למעט דלית אל-כרמל ועוספיה. במישור חוף הכרמל היו באותה עת כפרים מועטים, שישבו על רכסי הכורכר או בשולי הרכס. הם היו מיושבים באוכלוסייה ממוצא שונה (בדואים, פליטים ממצרים ואחרים). מרבית הכפרים היו דלים.

 

דלית אל-כרמל (צילום: משה מילנר, לע"מ)

בשנת 1882 החלה ההתיישבות היהודית ברכס ובקצותיו, עם יסוד זכרון יעקב, ואחריה מאיר שפיה ובת שלמה (1889), עתלית (1904), יגור (1922) ויקנעם (1935).

"מאורעות הדמים" (1921 ,1929, 1939-1936), יצרו את הצורך בהקמת ישובים חדשים ברכס וברמות מנשה, שיהוו גשר בין ההתיישבות היהודית במישור החוף לזו שבעמקים. אז הוקמו, במסגרת ישובי "חומה ומגדל", עין השופט (1937), דליה (1939) ובית אורן (1939). הר הכרמל והכפרים הערביים שבשוליו המערביים נכבשו במלחמת העצמאות, פרט לכפרים הערבים פורידיס וג'יסר א-זרקא.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©