אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל לבנון
דגל לבנון 
 
השעה בלבנון 
 
ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי
ראש ממשלת לבנון, נג'יב מיקאתי צילום: AFP
 
מסגד מוחמד אל אמין בביירות
מסגד מוחמד אל אמין בביירות צילום: איי אף פי
 
צור, ממצאים ארכיאולוגים מהתקופה הרומית, 1982
צור, ממצאים ארכיאולוגים מהתקופה הרומית, 1982 צילום: לע"מ
 
חופי צידון, 1983
חופי צידון, 1983 צילום: לע"מ
 
אנשי חיזבאללה צוהלים עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון
אנשי חיזבאללה צוהלים עם נסיגת צה"ל מדרום לבנון צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר הרשמי של פרלמנט לבנון
 האתר הרשמי של נשיא לבנון
 מידע נוסף על המדינה
 מפת המדינה באתר אנכרטא


ערכים קשורים
 נהר הליטני
 גליל עליון
 הים התיכון
 בקע סורי-אפריקני
 הר חרמון
 סוריה
 ארז
 מריחואנה
 אופיום
 ארמנים
 מרונים
 שיעה
 סונים
 דרוזים
 השיעים בלבנון - מתואלים
 פיניקים
 מדינת ישראל: היסטוריה
 שלמה המלך
 מסעי הצלב
 האימפריה העות'מאנית
 מלחמת העולם הראשונה
 מנדט
 ועידת סן רמו
 מלחמת העולם השנייה
 מלחמת העצמאות
 הסכמי שביתת הנשק
 פלסטינאים
 הארגון לשחרור פלסטין
 ספטמבר השחור
 מבצע ליטני
 מלחמת לבנון (הראשונה)
 משפחת ג'ומייל
 הטבח בסברה ושתילה
 טוניסיה
 חיזבאללה
 אמל
 רשיד כראמה
 רפיק אל-חרירי
 מבצע ענבי זעם
 היציאה מלבנון
 החלטות מועצת הביטחון של האו"ם 1559 ו-1701
 אירן
 בשאר אל-אסד
 מלחמת לבנון השנייה
 ארגון האומות המאוחדות
 מלחמת ששת הימים


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

לבנון


Lebanon

גיאוגרפיה |  כלכלה |  אוכלוסייה |  העת העתיקה, עד המאה ה-20 |  המאה ה-20 עד לתום מלחמת האזרחים |  הסכם טאיף ואילך |  יהודי לבנון

לבנון, מדינה במזרח התיכון. גבולותיה: בצפון ובמזרח - סוריה; בדרום - ישראל, במערב - הים התיכון. רוב תושביה הם ערבים שאמונותיהם הדתיות המגוונות חותכות ומפצלות את החברה הלבנונית. פיצול זה הביא לפרוץ מלחמת אזרחים אכזרית (1975 - 1989), שאותותיה ניכרים בלבנון עד היום.


 



בירתה של לבנון, ביירות, ממוקמת במרכז רצועת החוף ומשמשת נמל, כמוה כשאר עריה הגדולות: טריפולי, צור וצידון. השפה הרשמית היא ערבית; הצרפתית נפוצה בעיקר בקרב המשכילים, והאנגלית צוברת לה דוברים במעגלים הולכים וגדלים.


לבנון - דיוקן
לבנון - דיוקן
שם רשמי אל ג'וּמְהוּרִיָה אל לוּבְּנַנִיָה
שטח 10,400 קמ"ר (מקום 171 בעולם)
אוכלוסייה 4,125,247 (מקום 127 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 0.62% (מקום 146 בעולם)
תושבים ערבים 95%, ארמנים 4%, אחר 1%
שפה רשמית ערבית
דתות

מוסלמים (שיעים, סונים, דרוזים, איסמאעילים, עלָווים) 59.7%;

נוצרים (מרונים-קתולים, יוונים אורתודוקסיים, מֶלכּיתיים, ארמנים אורתודוקסיים, סורים-קתולים, ארמנים קתוליים, כלדיסטים, אשוריים, קופטים, פרוטסטנטים) 39%

בירה ביירות
ממשל רפובליקה
ראש מדינה נוכחי ראש הממשלה סעד אל-חרירי
עצמאית מאז 22 בנובמבר 1943 (ממנדט שניהלה צרפת)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 28% (אומדן 1999)
תמ"ג לנפש 13,100 דולר (מקום 85 בעולם)
שיעור אבטלה 9.2%
ענפי כלכלה מרכזיים פרי-הדר, ענבים, עגבניות, עיבוד מזון, תכשיטנות, מלט, טקסטיל, מוצרים מינרליים ומוצרי הכימיה, מוצרי עץ ורהיטים, זיקוק נפט, ייצור מתכות
מטבע לירה לבנונית
ידיעת קרוא וכתוב 87.4%
תוחלת חיים

נשים - 76.36; גברים - 73.28; 74.79

(מקום 91 בעולם)


(הטבלה עודכנה לאחרונה בינואר 2011)

 

ביירות הבירה (צילום: איי פי)

 


גיאוגרפיה

דרום המדינה, עד נהר ליטני, הוא המשכו הגיאוגרפי הטבעי של הגליל העליון. מצפון לו פרוסה לבנון לארבע רצועות אורך מקבילות לים, המבתרות אותה לכל אורכה: רצועת חוף צרה לאורך הים התיכון; הרכס המסיבי של הרי הלבנון המתרוממים בתלילות מרצועת החוף (עד לשיאם בגובה 3,087 מטר) הוא הדומיננטי ביותר בטופוגרפיה הלבנונית; בקעת הלבנון הפורייה, שהיא חלק מהבקע הסורי-אפריקני, כלואה למעשה בין שני רכסי הרים, ובדרומה ממוקמת העיירה מרג' עיון; רכס הרי מול הלבנון משתרע לאורך הגבול הסורי, ובחלקו הדרומי מתנשא הר חרמון (2,814 מטר).


 

עמק עיון (צילום: לע"מ)


בשונה ממרבית מדינות המזרח התיכון, בלבנון אין מדבר ואין מחסור במים. שני נהרותיה הגדולים הם הליטני הזורם ממזרח למערב אל הים התיכון, והאורונטוס הזורם מדרום לצפון אל סוריה ומשם לתוך טורקיה. בנוסף להם, מי מעיינות (בעיקר במורדותיו המערביים של רכס הרי הלבנון), זרימה עונתית של נחלים ומי הפשרת השלגים הופכים את לבנון למדינה עשירה יחסית במים – מאפיין נדיר באיזור.

האקלים הוא ים-תיכוני אופייני: קיץ ארוך וחם (בביירות טמפרטורה ממוצעת של 27°), לח ונטול משקעים. החורף קצר, גשום

 (750 - 1,000 מ"מ באזור החוף, 1,000 - 1,300 מ"מ ויותר באזור ההרים ו-400 - 650 מ"מ בבקעת הלבנון), קריר לאורך החוף (בביירות טמפרטורה ממוצעת של °14), אך בפסגות ההרים הגבוהים צונחות הטמפרטורות, והן מושלגות לאורך רובו של החורף. בפסגות הגבוהות נמס השלג רק בעיצומו של הקיץ.

 

צבען הלבן של הפסגות הללו היה מקור ההשראה לשמה של המדינה. הצומח דומה בהרכבו לצומח בא"י, אך בלבנון יש יערות טבעיים נרחבים ועשירים יותר, בעיקר של אלונים ואורנים. עצי הארז שכיסו לפנים את הרריה של לבנון הפכו לסמלה הלאומי, המתנוסס גם על דגלה, והם שעמדו מאחורי הכינוי שדבק בה, "ארץ הארזים". כיום נשארו רק שרידים מאותה דומיננטיות של עצי הארז בנוף הלבנוני.

 

חייל לבנוני בעמדה סמוכה לעין אל-וזאני (צילום: איי פי)

 


כלכלה

עד פרוץ מלחמת האזרחים (1975) היתה לבנון אחד ממרכזי המסחר החשובים של המזרח התיכון, וביירות היתה מרכז כספים והשקעות תוסס. מלחמת האזרחים הביאה לקריסה כמעט מוחלטת של הכלכלה הלבנונית, שממנה ניצלה לבנון, רק בזכות סיוע בינלאומי שקיבלה במהלך שנות המלחמה. סיומה של המלחמה (1990) היה האות לראשיתה של התאוששות כלכלית: האינפלציה הודברה, ונרשם גידול ניכר בתוצר הלאומי (גידול של 6% בשנים 2000 - 1999).

 

התוכנית הגרנדיוזית Horizon 2000 לשיקום מרכזה של ביירות מרכזת את מירב תשומת לבה של הממשלה הלבנונית, המקווה שהיא תביא לתנופת בנייה ותמשוך אחריה ענפי משק נוספים: תעשייה, מסחר, שירותים וחקלאות. השקט שחזר ללבנון החזיר אליה גם את התיירים, שנוכחותם נתנה דחיפה למגוון של ענפי שירותים: בתי מלון, מסעדות, בתי קזינו ומועדוני לילה החוזרים לנופה של לבנון. 

 

אתר הסקי פאראיה במזאר, צפונית לביירות (צילום: איי פי)

כשני שליש מן העובדים מועסקים בענפי השרותים, כ-10% בחקלאות, כ-20% בתעשייה. זו תעשייה קלה ברובה המתבססת על ייצור מוצרי שמן, עיבוד מזון, דפוס, טקסטיל, תכשיטים, מלט ומוצרי נייר. תרומתה של החקלאות לתוצר הלאומי קטנה. שטחי האדמה המעובדים משתרעים על פני כחמישית משטחה של לבנון. הגידולים העיקריים ברצועת החוף ובבקעת הלבנון הם פרי הדר, שזיפים, בננות, ירקות, מלונים ותותי-שדה. מורדות ההרים עשירים במטעי זיתים וכרמים. בחבל הבקעא במזרח המדינה מהווים גידולי החשיש והאופיום המוברחים לאירופה ולארצות שכנות מרכיב חשוב בחקלאות.

המאזן המסחרי של לבנון הוא שלילי ובעייתי. בשנת 2000 עמד הגירעון המסחרי על 5.5 מיליארד דולר בקירוב. מוצרי היצוא העיקריים הם מזון ומוצריו, מוצרי נייר, טקסטיל, תכשיטים ומוצרי מתכת. מוצרי היבוא העיקריים הם ציור כבד, מכוניות ומשאיות, ציוד תקשורת, מוצרי אלקטרוניקה ונפט ומוצריו. בנוסף למאזן המסחרי הבעייתי סובלת לבנון גם מאבטלה גבוהה (כ-20% מכוח העבודה), ושני המרכיבים הללו מטילים צל כבד על כלכלתה של המדינה.

 


אוכלוסייה

כמעט כל התושבים בלבנון הם ערבים - 93% (השאר הם ברובם ארמנים), אלא שהם מפוצלים לעדות דתיות. החלוקה העיקרית היא בין נוצרים למוסלמים. לפנים היה מקובל שרוב האוכלוסייה נוצרית, ודבר זה העניק ללבנון מעמד מיוחד בעולם הערבי; אולם בשנות ה-60 של המאה ה-20 החל מיתוס הרוב הנוצרי של לבנון להתערער, ובעשורים הבאים כבר היה גלוי שהמוסלמים עלו על הנוצרים במספרם, בין השאר בשל ילודה גבוהה יותר בקרבם והגירת נוצרים אל מחוץ ללבנון.

הנוצרים והמוסלמים מפוצלים גם בתוך עצמם: הנוצרים בלבנון מהווים, בתחילת המאה ה-21, כנראה פחות מ-40% מכלל האוכלוסייה (שנים רבות לא נערך מפקד אוכלוסין רשמי), ונחלקים לפי המפתח הבא: 5% יוונים קתולים, 5% יוונים אורתודוקסים, 20% מרונים, 10% נוצרים אחרים. המוסלמים בלבנון, 55% מהאוכלוסייה, כוללים 35% שיעים (מכונים גם מתואלים, רובם חיים בדרום הארץ, במזרחה ובביירות) ו-20% סונים. עוד כ-5% הם דרוזים (רובם בהר הלבנון). פסיפס דתי-אתני זה הוא אחת הסיבות המרכזיות לאי-יציבותה המדינית של לבנון.

 

הפניות נוספות:

עוד על העדה המרונית

עוד על העדה השיעית

 


העת העתיקה, עד המאה ה-20

בעת העתיקה ישבו במישור החוף של לבנון הפיניקים; הם עסקו במסחר ובספנות, ובעתות מסויימות קשרו קשרים עם ממלכת ישראל (חירם מלך צור סיפק ארזים לשלמה המלך לבניית בית המקדש). עם שקיעת ממלכותיהם במאה ה-5 לפני הספירה חדלה פיניקיה להיות יחידה היסטורית נפרדת, ותולדותיה משתלבות בתולדות האיזור כולו, ובעיקר באלו של סוריה.

פעמים רבות עברה לבנון מיד ליד. במסעי הצלב כבשו הצלבנים את רוב שטחה. מ-1516 היה האזור חלק מהאימפריה העות'מאנית. בשנת 1860 פרצו מהומות בין-עדתיות בין המרונים לדרוזים, ובמהלכן התרחש טבח במרונים. בעקבות זאת התערבו מעצמות המערב כדי להגן על העדות הנוצריות, ולבנון קיבלה מעמד של מחוז אוטונומי בחסות צרפת באימפריה העות'מאנית (1861). מחוז זה כלל רק את הר הלבנון, והיו בו רוב נוצרי ומיעוט דרוזי גדול.

 


המאה ה-20 עד לתום מלחמת האזרחים


עם תום
מלחמת העולם הראשונה היתה לבנון לחלק מהמנדט הצרפתי בסוריה (על פי החלטות ועידת סן רמו), אך לאחר זמן קצר (1920) הפכה למנדט נפרד של צרפת; גבולותיה הורחבו על חשבון סוריה, ומעמדם של התושבים הנוצרים חוזק. כאן נזרעו הזרעים לבעיות העדתיות הקשות של לבנון, שכן בשטחים החדשים שנוספו לא היה רוב לנוצרים.


ב-1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה נכבשה לבנון על-ידי צבא צרפת החופשית בסיוע הבריטים. הצרפתים הכריזו על כוונתם להעניק עצמאות ללבנון, וב-1943 ויתרו על השלטון בה והארץ זכתה בעצמאות. על פי הסכם שנחתם באותה שנה בין נציגי העדות השונות, חולק השלטון בלבנון ביניהן באופן שהעניק את רוב העוצמה למרונים. בין השאר נקבע בהסכם שנשיא המדינה יהיה מרוני, ראש הממשלה סוני, יו"ר הפרלמנט שיעי והרמטכ"ל דרוזי.

לבנון השתתפה בפלישת צבאות ערב לישראל במאי 1948, אך צבאה הקטן לא השיג שום הישגים, וצה"ל אף כבש שטחים ממערב להרי נפתלי; הללו הושבו ללבנון בהסכמי שביתת הנשק ב-1949. בעת המלחמה התיישבו בדרום לבנון כ-100,000 פליטים פלסטינאים; מספרם גדל בצורה ניכרת עם הגעתם של אנשי אש"ף שגורשו מתחומה של ירדן במהלך אירועי ספטמבר השחור ב-1970. אש"ף החל להשתלט בהדרגה על דרום לבנון ולהקים בה בסיסים שמהם יזם פעולות טרור נגד ישראל. פעולות אלה גררו פעולות גמול ישראליות.

התחזקותם של הארגונים הפלסטינים בדרום ושינוי המאזן הדמוגרפי לטובת המוסלמים ערערו את היציבות היחסית בין העדות השונות בלבנון שיצר ההסכם מ-1943. אחד ההיבטים הבולטים של הידרדרות זו היה הקמת מיליציות עדתיות מרובות, שהתכתשו זו עם זו לעתים תכופות. ב-1975 פרצה בלבנון מלחמת אזרחים בין הנוצרים המרונים לבין המוסלמים והפלסטינאים. במסגרת מאבקם נגד הפלסטינאים הזמינו המרונים את סוריה להתערב בלחימה, וכוחותיה כבשו למעשה את כל לבנון.


חדירותיהם התכופות של מחבלים פלסטינאים לישראל הביאו לפעולות גמול נרחבות; תחילה בפשיטות ובהפצצות, וב-1978 - בכיבוש זמני של דרום לבנון במסגרת "מבצע ליטני", שבמהלכו איחדה ישראל את המובלעות הנוצריות בדרום לבנון, במטרה להקים רצועת ביטחון בגבולה הצפוני. בסוף שנות ה-70 סייעה ישראל בהקמת צד"ל (צבא דרום לבנון), שבלם חלק מפעילות המחבלים. הקרבות שהתפתחו במהלך שנת 1981 בין המרונים וצבא סוריה הידקו את שיתוף הפעולה בין ישראל והנוצרים.

 

ביוני 1982 פתח צה"ל במבצע "שלום הגליל" (מלחמת לבנון) וכוחותיו נכנסו ללבנון במטרה מוצהרת לסלק את אש"ף מדרום הארץ, אך למעשה התקדמו הכוחות עד העיר ביירות, תוך ניסיון לכונן סדר פוליטי חדש בלבנון (בתיאום עם הנוצרים המרונים, שלא עלה יפה). באותם ימים נבחר לנשיא לבנון בשיר ג'ומייל, ראש הכוחות הלוחמים הנוצריים. ב-14 בספטמבר, אירעה התנקשות בחייו של ג'ומייל. (התנקשות אשר הולידה את אירועי סברה ושתילה).


במהלך המלחמה, עקב לחצים ישראליים מחד גיסא וסוריים מאידך גיסא, נאלץ אש"ף להוציא את מפקדותיו מלבנון ולהעבירן לטוניסיה. ארה"ב קיבלה על עצמה להשליט סדר בלבנון, אך פינתה את כוחותיה כעבור זמן קצר, בעקבות סדרת פיגועים נגדה: ב-23 באוקטובר 1983 נהרגו 243 אמריקאים בפיגוע תופת בנמל התעופה של לבנון; ב-20 בספטמבר 1984  גרם מטען חבלה שהונח בשגרירות ארה"ב למותם של 16.


את החלל שהשאיר אחריו אש"ף בלבנון מילאו ארגונים שיעים, כגון חיזבאללה ואמל, שהחלו לתקוף את כוחות צה"ל בלבנון במטרה להביא לנסיגתם ממנה. באוגוסט 1983 נסוג צה"ל אל קו נהר האוולי, ושנתיים לאחר מכן השלימה ישראל את נסיגתה החד-צדדית מלבנון - לאחר שניסתה, בלא הצלחה, לתאם אותה עם ממשלת לבנון. הפינוי לא היה שלם, ותחת שליטת ישראל נשארה "רצועת ביטחון" צרה לאורך גבולה הצפוני, ובה כוח מצומצם של צה"ל וכוחות צד"ל.

 


הסכם טאיף ואילך

ב-1987 נרצח ראש ממשלת לבנון רשיד כראמה, והאנרכיה במדינה גברה עוד יותר. הסכם טאיף (1989), שהושג בלחץ סורי כבד, הביא לסיומה של מלחמת האזרחים. במסגרתו הסכים המיעוט הנוצרי לצמצם את סמכויותיו המסורתיות, הגם שלא הובטחה בו, כדרישת הנוצרים, נסיגת סוריה מלבנון.

בעקבות ההסכם, נחתמה אמנה לאומית חדשה למדינה. לנשיאות נבחר אליאס הראווי, שהתחיל בתמיכה סורית בשיקום המדינה ובפירוק רוב המיליציות החמושות בה. הבחירות ב-1992 העלו לשלטון את רפיק אל-חרירי, שהאיץ את תהליך שיקומה של לבנון, במקביל נותרה סוריה הפוסקת העליונה בכל ענייני לבנון.


בד בבד נמשכו ההתנגשויות בין צה"ל לבין ארגון חיזבאללה בדרום לבנון, ששיאן במבצע "ענבי זעם" (1996) שיזמה ישראל נגד הארגון. כ-18 שנה לאחר תחילת מלחמת לבנון (מאי 2000) נסוג צה"ל באופן חד-צדדי מרצועת הביטחון אל הגבול הבינלאומי. נסיגה זו גררה בעקבותיה את התפרקותו של צד"ל, ויצרה שקט יחסי מתוח מאוד לאורך גבולה הצפוני של מדינת ישראל.

 

עשר שנים כיהן אל-חרירי כראש ממשלת לבנון (1992 - 1998 וכהונה שניה 2000 - 2004) עד שלבסוף התפטר בעקבות עימותים חוזרים בינו לבין נשיא לבנון אמיל לחוד (בן חסותה של סוריה). במהלך כהונתו הצליח אל-חרירי לשקם במידה ניכרת את כלכלת המדינה (לא מעט בזכות קשריו במדינות המערב והעולם הערבי), אשר נפגעה באורח חמור בשנות מלחמת האזרחים. את עיקר מאמציו וחלק מהונו האישי הקדיש לשיקומה ושיפוצה של העיר ביירות. במקביל אופיינה כהונתו במאבקי כוח סוערים עם הגורמים הפוליטיים השונים הפועלים בלבנון.

 

לאחר התפטרותו ב-2004 תמך חרירי בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם 1559, הקוראת לחיזוק ריבונותה של הממשלה הלבנונית בכל שטח לבנון, להוצאת כוחות צבא סוריה ומשמרות המהפכה האירנים, ולפירוק כל המליציות החמושות. בפברואר 2005 נרצח אל-חרירי כאשר התפוצצה מכונית תופת בסמוך למכוניתו. 

 

חיילים ברחובות ביירות לאחר רצח רה"מ אל-חרירי, 2005 (צילום איי פי)

 

ההתנקשות בחייו של אל-חרירי הולידה סערה פוליטית בלבנון וגל מחאה ציבורית נגד שלטונות סוריה, אשר נחשדו כמי שעמדו מאחורי ההתנקשות, בשל התנגדותו של אל-חרירי לשליטה הסורית בלבנון. במקביל הביאה ההתנקשות להפעלת לחץ בינלאומי כבד על סוריה להוציא את כוחותיה מלבנון. באפריל 2005 הורה נשיא סוריה בשאר אל אסד לכוחותיו לסגת מלבנון. מידת השפעתה של סוריה על השלטון בלבנון לאחר נסיגת הצבא הסורי שנויה במחלוקת ואינה ידועה בבירור.

 

בתחילת יולי 2006 תקפה חוליית אנשי חיזבאללה סיור של כוחות צה"ל על גבול ישראל-לבנון, במהלך התקיפה הצליחו לוחמי החיזבאללה לחטוף שני חיילי צה"ל. בעקבות חטיפת החיילים הורתה ממשלת ישראל לצה"ל לצאת למבצע צבאי רחב היקף בלבנון נגד ארגון החיזבאללה, שזכה לכינוי - מלחמת לבנון השנייה. במהלך המלחמה ביצע צה"ל מאות תקיפות אוויריות וארטילריות על יעדים בשטח לבנון וכן מספר תקיפות קרקעיות בהיקף מוגבל באזור גבול ישראל-לבנון. מנגד השיב חיזבאללה בירי אלפי רקטות לשטח ישראל.

 

תקיפת צה"ל בביירות במהלך מלחמת לבנון השנייה (צילום: איי פי)

 

פעילות צה"ל בשטח לבנון ובמיוחד ההפצצות והירי הארטילרי, שיבשו כמעט כליל את שגרת החיים בדרום לבנון ובמידה פחותה גם באזורים אחרים. מאות אלפים מתושבי דרום לבנון נמלטו ממקום מגוריהם והפכו לפליטים, בתיהם של רבים מהם נהרסו כליל. בעיית הפליטים היוותה את הקושי ההומניטרי הגדול והקשה ביותר שיצרה המלחמה בלבנון, שכן מערכות השלטון האזרחיות במדינה קרסו אל מול מספרם העצום והתקשו לייצר פתרונות דיור ואספקה הולמים. פעולות צה"ל הביאו גם למותם ולפציעתם של מאות אזרחים לבנונים שלא היו קשורים ישירות לארגון חיזבאללה. מצב זה נגרם בין היתר בשל הטמעתה של תשתית חיזבאללה (מתקנים, מחסנים, אתרי שיגור וכו') בתוך האוכלוסייה האזרחית.

 

ב-12 באוגוסט התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם לדיון מיוחד על מנת לאשר את נוסח הסכם הפסקת האש שהושג במו"מ בין צרפת (כנציגת לבנון) וארה"ב (כנציגת ישראל). לאחר דיון קצר הועלה ההסכם להצבעה ואושר פה אחד. ב-14 באוגוסט 2006 נכנסה לתוקף הפסקת האש, ובאופן רשמי המלחמה הגיעה אל סופה, כאשר כוחות צה"ל נותרו בשטח לבנון. במהלך הימים לאחר מכן דילל צה"ל את סדר הכוחות בלבנון, זאת במקביל לפריסתו של צבא לבנון וכוחות בינלאומיים בדרום לבנון.

 

עם תום המלחמה הגבירה ארגון החיזבאללה את הלחץ על ממשלת לבנון להגדלת הייצוג השיעי בפרלמנט ובממשלה, במטרה לזכות בשליטה ובזכות הווטו על החלטות ממשלתיות חשובות. לאחר שלא נענו דרישותיו, יצר הארגון משבר מתמשך במדינה, שכלל הפגנות המונים, שביתות ועיכוב במינויו של של נשיא חדש במקומו של אמיל לחוד.

 

הנשיא החדש מישל סולימן (צילום: רויטרס)

 

במאי 2008 יזם החיזבאללה עימות אלים עם ממשלת לבנון שבמהלכו נהרגו כ-80 איש, ובסופו השתלט הארגון על מקומות מפתח במדינה. נוכח עליונותו הצבאית נאלצה הממשלה הלבנונית לקבל את דרישות הארגון שכללו גם את הזכות להמשיך ולשאת נשק. עם תום המשבר נבחר רמטכ"ל הצבא, מישל סולימן, לנשיא (25 במאי 2008).

 

באוקטובר 2008 כוננו לבנון וסוריה יחסים דיפלומטיים, בפעם הראשונה מאז היווסדן של שתי המדינות בשנות ה-40 של המאה ה-20. בבחירות לפרלמנט שנערכו ביוני 2009 זכה המחנה האנטי-סורי התומך גם בפירוק ארגון החיזבאללה מנשקו ברוב בבחירות. לראש הממשלה נבחר סעד אל-חרירי, בנו של של ראש ממשלת לבנון המנוח, העומד בראש המחנה האנטי-סורי. בנובמבר 2009, לאחר 5 חודשים של מו"מ, הצליח אל-חרירי להקים ממשלה בשיתוף עם החיזבאללה.

 

לאחר מינויו לראש ממשלה מיתן אל-חרירי את התבטאויותיו נגד סוריה והחיזבאללה, ואף יזם פגישת פיוס מתוקשרת עם נשיא סוריה. במקביל "אישר" הפרלמנט הלבנוני לחיזבאללה להמשיך ולהחזיק בנשקו.

 

במחצית השנייה של 2010 גבר המתח הפנימי בלבנון עקב ההתקדמות בחקירת רצח רפיק אל-חרירי, אותה מנהל צוות חוקרים ושופטים בינלאומי. תחילה נראה היה כי עקבות המתנקשים מובילים לסוריה, אך לפי פרסומים בכלי התקשורת עלה כי החשודים בתכנון הרצח היו בכירים בארגון חיזבאללה.

 

ראשי החיזבאללה דרשו מאל-חרירי ומחבריו לקואליציה להתנער ממסקנות הדוח הצפוי להתפרסם באפריל 2011, ואיימו במפורש להשתלט בכוח על המדינה אם לא תושג הסכמה בנושא. בינואר 2011 נכשלו ניסיונות ההידברות בין הניצים, זאת למרות מאמצי תיווך קדחתניים של סעודיה וסוריה, וכתוצאה מכך פרשו חברי החיזבאללה ובני בריתם (תנועת אמל, ומפלגות נוצריות וארמניות זעירות) מהממשלה. זמן קצר לאחר מכן הטיל נשיא לבנון מישל סולימאן על מועמד האופוזיציה המקורב לחיזבאללה ולסוריה, המיליונר הסוני נג'יב מיקאתי, את מלאכת הרכבת הממשלה לאחר שהחיזבאללה הצליח לגייס רוב של חברי פרלמנט התומכים בו.

 


יהודי לבנון

יהודים חיו לאורך חופיה של סוריה (בשטחה של לבנון כיום) מאז ימי קדם. מספרם היה קטן אך הלך וגדל בהדרגה עד כי במאה השישית נבנו שני בתי כנסת, בערים ביירות וטריפולי, כדי לשרת את הקהילה.


 

בית הכנסת מגן אברהם בביירות, 1972 (צילום: לע"מ)


בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19 התרחבה הקהילה היהודית גם אל מחוץ לערים, לעבר האזורים הכפריים שם פיתחה יחסים הדוקים עם התושבים הדרוזים. נטישת הדרוזים את אזורי פנים הלבנון במהלך המלחמה העדתית בינם למרונים (1860) אילצה גם את היהודים לעוזבם ולהשתקע בערי החוף. במהלך המאה ה-19 גדלה הקהילה היהודית בלבנון באופן משמעותי כתוצאה מהגירת יהודים מיון ותורכיה. לבנון הייתה אז מקום להגירה אטרקטיבי כתוצאה מהיחס הסובלני שגילו השלטונות כלפי היהודים. ב-1929 נמנו בבירות לבדה כ-5000 יהודים.

הקמתה של מדינת ישראל ב-1948 לא גררה בעקבותיה כל פגיעה ביהודי לבנון והקהילה המשיכה לגדול, הפעם כתוצאה מפליטים שהגיעו אליה מעירק ומסוריה. אולם החל משנות ה-60 החלה הקהילה להצטמצם ולהידלדל בהדרגה. המאורעות המדיניים ופרץ הלאומנות הערבית לאחר מלחמת ששת הימים (1967) ובמהלך מלחמת האזרחים הלבנונית, דחפו את רוב היהודים להגר מלבנון. הקהילה הקטנה שנותרה מתרכזת, נכון לתחילת המאה ה-21, רובה ככולה בבירות, והיהודים החיים בה אינם יכולים להרשות לעצמם לקיים את מנהגי הדת הפומבי.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©