אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל קוסטה ריקה
דגל קוסטה ריקה 
 
השעה בקוסטה ריקה 
 
הר הגעש ארנאל
הר הגעש ארנאל צילום: שירלי טל
 
רינקון דה לה ויאחה, פארק בצפון קוסטה ריקה
רינקון דה לה ויאחה, פארק בצפון קוסטה ריקה צילום:שירלי טל
 
תהלוכת קתולים לרגל הפסחא בסן חוזה
תהלוכת קתולים לרגל הפסחא בסן חוזה צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף על המדינה
 האתר הרשמי של נשיא קוסטה ריקה
 מפת המדינה באתר אנכרטא


ערכים קשורים
 הר געש
 אקלים טרופי
 אקלים סוב-טרופי
 סוונה
 קובה
 כריסטופר קולומבוס
 המערכת החיסונית
 מקסיקו
 סוכנות הביון המרכזית
 סנדיניסטים
 אורטגה, דניאל חוסה סא'אודרה
 ג'יימס ארל הבן קרטר
 רונלד רייגן
 פרשת אירן-קונטרס
 אנוסים
 ירושלים
 אמריקה התיכונה
 הים הקריבי
 האוקיינוס השקט
 ניקרגואה
 פנמה


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

קוסטה ריקה


Costa Rica

גיאוגרפיה |  דמוגרפיה |  כלכלה |  מן התקופה הפרה-קולמביאנית ועד העצמאות |  למן העצמאות ועד ימינו |  יהודים

קוסטה ריקה, רפובליקה דמוקרטית באמריקה התיכונה הממוקמת בין הים הקריבי לבין האוקיינוס השקט. גובלת עם ניקרגואה בצפון ועם פנמה בדרום מזרח. בירתה - סן חוסה.

 


 

קוסטה ריקה - דיוקן
קוסטה ריקה - דיוקן
שם רשמי Republica de Costa Rica
שטח 51,100 קמ"ר (מקום 131 בעולם)
אוכלוסייה 4,075,261 (מקום 123 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 1.45%
תושבים לבנים ומסטיסו (תערובת: אינדיאנים ולבנים) 94%, שחורים 3%, אינדיאנים 1%, סינים 1%
שפה רשמית ספרדית
דתות קתולים 76.3%, אוונגליסטים 13.7%, עדי יהווה, פרוטסטנטים אחרים 0.7%, ללא דת 3.2%
בירה סן חוסה
ממשל רפובליקה דמוקרטית
ראש מדינה נוכחי הנשיא אוסקר אריאס סַנצ'ס 
עצמאית מאז 15 בספטמבר 1821 (מספרד)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 18%
תמ"ג לנפש 11,100 דולר (מקום 83 בעולם)
שיעור אבטלה 6.6%
ענפי כלכלה מרכזיים קפה, אננס, תירס, אורז, שעועית, תפוחי-אדמה, בשר, יערות; מעבדים ממוחשבים זעירים, עיבוד מזון, טקסטיל והלבשה, עץ לתעשייה, חומרי בנייה, דשנים, מוצרי פלסטיק
מטבע קולון
ידיעת קרוא וכתוב 96%
תוחלת חיים

נשים - 79.74; גברים - 74.43

(מקום 60 בעולם)

 (הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

 

בין מדינות אמריקה התיכונה מתאפיינת קוסטה ריקה במשטר הדמוקרטי היציב שלה, בהיעדר מעורבות צבאית במדינה (אינה מחזיקה צבא אלא משמר אזרחי קטן), ובמיעוט האלימות והמתחים האתניים. זהו הישג ראוי להערכה על רקע הרודנות והשחיתות של משטרי העבר, נתמכי ארה"ב, במדינות השכנות: סומוזה בניקרגואה ונורייגה בפנמה. תרומתה של קוסטה ריקה ליציבות ולשלום במרכז אמריקה זכתה להכרה בינלאומית עם זכייתו של נשיאה, אוסקר אריאס סאנשז ((Oscar Arias Sanchez, בפרס נובל לשלום ב-1987.

 

בראש המדינה עומד נשיא נבחר בעל סמכויות ביצוע; נשיא הרפובליקה מאז 2002 הוא אבל פאצ'קו de la Espriella) Abel Pacheco). הפרלמנט בן בית אחד ובו 57 נציגים הנבחרים בשבעה מחוזות בחירה. ההשתתפות בבחירות המתקיימות בה אינה רשות אלא חובה לכל בני 20 עד 70 שנה. שלוש המפלגות הגדולות (בחירות 2002): מפלגת האיחוד הנוצרי סוציאלי ("הנוצרים דמוקרטים"; PUSC) אשר לה 19 מושבים (30%), מפלגת השחרור הלאומי ("הסוציאל דמוקרטים"; PLN), 17 מושבים (27%), ו"מפלגת פעולת האזרחים", מפלגה חדשה שפרצה בסערה לזירה הפוליטית וזכתה מיד ב-14 מושבים (22%) בפרלמנט.

 


גיאוגרפיה

שלוש מערכות של הרים געשיים משתרעות במרכז המדינה ובדרומה; שיאן ברכס הדרום-מזרחי קורדיירה טלמנקה (Cordillera Talamanca), ובו ההר הגבוה במדינה - סרו צ'יריפו (3,819 מ'; Cerro Chirripó). הר הגעש הפעיל הגבוה ביותר הוא האיראסו (3,432 מ'; Irazu), שהתפרץ לאחרונה ב-1963 וזרע סביבו הרס וחורבן. ב-1968 התפרץ הר הגעש ארנאל (Arenal) וגרם קורבנות ונזקים רבים.

 

הר געש פעיל בפארק לאומי פואס בקוסטה ריקה (צילום: אילת רותם)

 

בין רכסי ההרים שוכנת "מסטה סנטראל' ("הרמה מרכזית") שגובהה 1,500-900 מ', ובה מרוכזת רוב האוכלוסייה. לאורך החופים ובצפון משתרעים מישורים נמוכים. במישורים שורר אקלים טרופי חם ולח, והטמפרטורות נעות בין 25º ל-38º צלזיוס. לעומת זאת, ברמה המרכזית האקלים סוב-טרופי נוח למדי. הגשמים מרובים מאוד בכל חלקי המדינה: מ-2,000 מ"מ בשנה ברמה המרכזית ועד 6,000-5,000 מ"מ בשנה לאורך החופים. כ-80% משטח המדינה מכוסה יערות גשם סבוכים. הסוונות תופסות כ-10% מהשטח, בעיקר לחוף האוקיינוס השקט.

 


דמוגרפיה

הרוב הגדול של תושבי קוסטה ריקה (כ-80%) הם צאצאים של משפחות ספרדיות ותיקות (בניגוד להתפלגות האתנית בשאר המדינות באמריקה התיכונה, פרט לקובה); כ-15% הם מסטיסים - בני תערובת של ספרדים ואינדיאנים. כמו כן יש מעט שחורים ומולאטים ומעט מאוד אינדיאנים. התושבים דוברים ספרדית ורובם קתולים (כ-75%). הערים הגדולות: הבירה סן חוסה (San Jose) שברמה המרכזית, ובה כ-350,000 תושבים. אלחואלה (Alajuela), העיר השנייה בגודלה במדינה, מהווה מרכז ייצור קפה וסוכר, ובה קרוב ל-250,000 תושבים. פונטרנס (Puntarenas), עיר נמל לחוף האוקיינוס השקט במערב (כ-100,000 תושבים). פוארטו לימון (Puerto Limon) מרכז סחר גדול ועיר נמל חשובה (כ-100,000 תושבים) לחוף הים הקריבי במזרח.

 

סן חוזה הבירה, 350,000 תושבים (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


כלכלה

ענף התיירות תופס חלק נכבד במגזר השירותים, המספק תעסוקה לכ-60% מן המפרנסים בקוסטה ריקה. בחקלאות מועסקים כ-20% מכוח האדם (השטחים החקלאיים תופסים כ-10% מן הארץ). הגידולים העיקריים הם קפה (ברמה המרכזית ועל מדרונות ההרים), ובננות (במישורי החוף); אלה גם נמנים על מוצרי היצוא העיקריים. כמו"כ נפוצים הגידולים: אננס, קני סוכר, כותנה, דקלי קוקוס, תירס, אורז ותפוחי אדמה. רבים ממטעי הבננות שייכים ל"חברת הפירות המאוחדת" (United Fruit Company; UFCO) מארה"ב. התעשייה מתבססת על עיבוד עץ ומוצרי חקלאות, טקסטיל והלבשה, שבבים לתעשיית המחשבים, מכשירים ומצרים רפואיים, מוצרי פלסטיק ודשנים. בענפי התעשייה מועסקים כ-20% מן המפרנסים. שותפות הסחר העיקריות: ארה"ב, הולנד, בריטניה, יפן ומקסיקו.

 

פולי קפה (צילום: mct)

 

מחצבים: זהב ואלומיניום. כ-80% מן החשמל מופק בתחנות כוח הידרואלקטריות. שתי מסילות ברזל חוצות את המדינה לרוחבה, מחוף לחוף. בלימון (Limon), נמל על חוף הים הקריבי, יש מפעל לזיקוק נפט.

 


מן התקופה הפרה-קולמביאנית ועד העצמאות

מן התרבויות הילידיות שהתקיימו באמריקה התיכונה. בחבל הארץ בו שוכנת עתה קוסטה ריקה, נותרו שרידים מרשימים באתר הארכיאולוגי בגואיאבו (Guayabo). הישוב במקום מנה כ-10,000 תושבים, והתקיים מ-1000 לפנה"ס ועד 1400 לספירה. במקום נתגלו מערכת מורכבות של תעלות מים ואקוודוקטים, אבנים מגולפות ובהן דמויות האלים המקומיים, היגואר והקרוקודיל; כמו כן התגלה תיאור אסטרונומי של מפת גרמי השמיים חקוקה בסלע.

 

בשנת 1502 הגיע כריסטופר קולומבוס לחופי קוסטה ריקה. שמה, שפירושו בספרדית "חוף עשיר", ניתן לה ב-1540. מושבתם הראשונה של הספרדים, קרתגו (Cartago), הוקמה ב-1563 על ידי חואן ואסקז דה-קורונאדו (Juan Vásquez de Coronado), והיתה בירתה של קוסטה ריקה במשך תקופת השלטון הספרדי.

 

שבטיה הילידיים של קוסטה ריקה נדחקו על ידי המתיישבים הספרדים לאזורי הספר הדלים של הארץ. המתיישבים החדשים השתלטו על הקרקעות הפוריות וחילקו אותן בינם לבין עצמם. רבים מתושביה המקוריים של קוסטה ריקה מתו ממגפות שפרצו כתוצאה מחשיפתם לגורמי מחלות שנשאו עמם הספרדים. בעוד שאצל הספרדים התפתחה במשך מאות שנים באירופה עמידות טבעית למחלות שנחשפו אליהן במולדת הישנה, מערכת החיסון הטבעית של הילידים לא הספיקה לייצר נוגדנים לגורמי המחלה החדשים. פרט למחלות ולגירוש סבלו המקומיים מעול מיסים כבד, אפליה, דיכוי והתעללות שהביאו תוך פחות ממאה שנה לשינוי פניה הדמוגרפיים של קוסטה ריקה אשר התרוקנה כמעט לחלוטין מאוכלוסייתה הילידית.

 

ב-1821 הכריזה קוסטה ריקה על עצמאותה יחד עם יתר מדינות האזור. תחילה היתה חלק ממקסיקו (ביחד עם מדינות אחרות באמריקה התיכונה); ב-1824 פרשה עם 4 מדינות נוספות ממקסיקו, והיתה לחלק מן הקונפדרציה "המחוזות המאוחדים של אמריקה התיכונה"; זו התפרקה ב-1838, וקוסטה ריקה היתה למדינה עצמאית.

 


למן העצמאות ועד ימינו

בסוף המאה ה-18 החל להתפתח במדינה ענף מטעי הקפה, ונפתח היצוא המסחרי שלו לאירופה; תחילה דרך צ'ילה ולאחר שנת 1845 במישרין לאנגליה. לקפה כמו לבננות היתה תרומה עצומה לכלכלת אמריקה התיכונה. החל משנות ה-70 של המאה ה-19 ובמשך קרוב למאה שנים הושפעה התפתחותן של קוסטה ריקה ושכנותיה במרכז אמריקה מהתפשטות ענף גידול הבננות בהן. הבעלים האמידים של מטעי הבננות וחוות הקפה ריכזו בידיהם עוצמה כלכלית וגם פוליטית, ולא היססו להפעילה אף לאחר כינונו של המשטר הרפובליקני-דמוקרטי בקוסטה ריקה ב-1848.

 

שורשיו של הביטוי "רפובליקת בננות" (הרווח עד היום ככינוי גנאי למדינות בלתי-מתוקנות בהן הון ושלטון כרוכים יחדיו) נעוצים בתקופה זו, בה רכשו משקיעים מארה"ב ובעלי חוות מקומיים השפעה כלכלית ופוליטית ברפובליקות של מרכז אמריקה. המשפיע והחשוב בין משקיעים אלה היה מיינור קיית' (Minor Keith). הפרוייקט השאפתני שלו, קישורה של סן חוסה עם הים הקריבי באמצעות מסילת הברזל לפוארטו לימון, ארך כ-20 שנה ובמהלכו קיפחו מאות אנשים את חייהם (בהם גם שני אחיו). במקביל נכנס קיית' לעסקי המטעים והקים את "חברת הפירות המאוחדת" (UFCO). שותפות שהקימה חברה זאת ב-1899 ביחד עם גורמים נוספים יצרה את תאגיד הבננות הגדול בעולם. בראשית המאה ה-20 פיתח קיית' והרחיב מאוד את מטעי הבננות, את צי הסוחר שלו ואת רשת מסילות הברזל ברחבי המדינות השכנות. קיית' אשר נשא לאישה את ביתו של נשיא הרפובליקה, נחשב שנים רבות "המלך הבלתי מוכתר של אמריקה התיכונה".

 

בשנות ה-40 של המאה ה-20 ידעה קוסטה ריקה תקופה סוערת של רפורמות וזעזועים פוליטיים. שנות נשיאותו של רפאל קלדרון (Rafael Angel Calderon Guradia), מייסדה של מפלגת האיחוד הנוצרי סוציאלי ("הנוצרים דמוקרטים"; PUSC), התאפיינו בתיקונים סוציאליים חשובים, ביניהם גם הכרה בזכויות ההתאגדות וקביעת שכר מינימום לעובדים. ב-1948 פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה שישה שבועות על רקע סירובו של הנשיא תאודורו פיקדו (Teodoro Picado) להכיר במפלתו בבחירות לנשיאות. ב-1949 התקבלה חוקה דמוקרטית חדשה במסגרתה הוענק שוויון זכויות לנשים ולשחורים. הנשיא חוזה פרר (Jose Figueres Ferrer), שנמנה על מייסדיה של מפלגת השחרור הלאומי ("הסוציאל דמוקרטים"; PLN), פרז את המדינה ופירק את צבאה, והניח יסודות איתנים לקוסטה ריקה כמדינת רווחה, בין השאר על ידי הלאמת הבנקים.

 

המעורבות האמריקנית בשנות ה-70 וה-80 בניקרגואה וניסיונות הבחישה של הסי.איי.איי נגד מנהיג הסנדיניסטים,דניאל אורטגה, שמצא מקלט בקוסטה ריקה, נענתה בתחילה בסירוב תקיף מצד הנשיא רודריגו קרזו אודיו Rodrigo Carazo Odio)). תמיכתו של אודיו באורטגה התבטאה בהיתר שנתן לכוחות הגרילה של הסנדיניסטים לפעול מתוך קוסטה ריקה כנגד משטרו של אנסטסיו סומוזה, נשיאה של ניקרגואה. בכך עורר עליו אודיו את חמתם של נשיאי ארה"ב, ג'ימי קרטר ויורשו, רונלד רייגן, פטרוניהם של הרודן סומוזה ויורשיו; צעדי הגמול האמריקאים פגעו קשות בכלכלתה של קוסטה ריקה. יורשו של אודיו, הנשיא אוסקר אריאס סאנשז, הפסיק את הפעילות החתרנית כנגד המשטר בניקרגואה מתוך קוסטה ריקה, ופעל לפתרון הסכסוך בדרכי שלום; על כך זכה בפרס נובל לשלום ב-1987.

 

בתקופת ממשלו של הנשיא האמריקני רונלד רייגן, העניקה ארה"ב סיוע כלכלי נדיב ביותר לקוסטה ריקה על מנת לזכות בתמיכתה נגד ניקרגואה הסנדיניסטית. הניסיון לכפות באמצעות הסי.איי.איי חילופי משטר בניקרגואה נודע לימים בכינוי "אירנגייט" או פרשת אירן-קונטרס. במסגרת מדיניותה החשאית של אמריקה, בעודה שומרת לכאורה על "נייטרליות", לקחה קוסטה ריקה חלק במאמץ להפלתם של הסנדיניסטים, באמצעות תמיכתה ב"קונטרס" (הגורמים האופוזיציוניים שנתמכו על ידי הסי.איי.איי).

 


יהודים

במאות ה-16 וה-17 לספירה התיישבו בקוסטה ריקה סוחרים ממוצא יהודי, רובם אנוסים (Marranos). על פי מסורות מקומיות, נטמעו אמנם אנוסים אלה בקרב הנוצרים, אולם אגב כך השפיעו גם על הנצרות המקומית, המגלה יחס חם ואוהד לישראל. רוב חברי הקהילה היהודית הנוכחית, כ-2,500 איש, הם צאצאי פליטים שהגיעו ממזרח אירופה לפני מלחמת העולם השנייה.

 

יחסים עם ישראל

 

קוסטה ריקה מקיימת קשרי ידידות חמים והדוקים עם ישראל מאז הצביעה באו"ם ב-1947 בעד הקמת המדינה. קוסטה ריקה אף הכירה בירושלים כבירתה של מדינת ישראל, ושיכנה בה את שגרירותה; זאת על אף החרם הערבי שהוטל עליה. שניים מנשיאיה ביקרו בישראל: דניאל אודובר קירוס ב-1976, ואלברטו מונחה אלוורז ב-1985. קוסטה ריקה היא שותפת הסחר העיקרית של ישראל במרכז אמריקה.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©