אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל מקסיקו
דגל מקסיקו 
 
השעה במקסיקו סיטי 
 
ארנן קורטס
ארנן קורטס 
 
בניטו חוארס
בניטו חוארס צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
פירמידת השמש
פירמידת השמש צילום: דוד כרמון
 
רחוב במקסיקו סיטי
רחוב במקסיקו סיטי צילום:שירי הורניק
 
קניון סומידורו
קניון סומידורו צילום: אילת רותם
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף על המדינה
 האתר הרשמי של שגרירות מקסיקו בלונדון
 האתר הרשמי של נשיא מקסיקו
 מפת המדינה באתר אנכרטא


ערכים קשורים
 ילידי אמריקה
 צבריים
 אקלים טרופי
 הוריקן
 שלג
 אנדים
 אמריקה הדרומית
 טקסטיל
 פלדה
 גלובליזציה
 נפט
 מיסוי
 רפורמות אגרריות
 תירס
 דגניים
 ברזל
 פחם
 מלח
 גופרית
 זהב
 עופרת
 כסף
 יגואר
 מאיה
 הונדורס
 אל סלבדור
 מתמטיקה
 קוסמולוגיה
 פירמידה
 אצטקים
 כריסטופר קולומבוס
 ארנן קורטס
 הכנסייה הקתולית הרומית
 אינקוויזיציה
 עבדות
 רפובליקה
 בניטו פבלו חוארס
 נפוליאון ה-3
 צרפת
 בריטניה
 ספרד
 מקסימיליאן
 לוחמה זעירה
 מלט
 נייר
 אמילינו ספאטה
 סובסידיה
 רגולציה
 מכס
 ארגון הסחר העולמי
 אנוסים
 אוטו-דה-פה
 אמריקה הצפונית
 האוקיינוס האטלנטי
 האוקיינוס השקט
 ארצות הברית של אמריקה
 גואטמלה
 בליז


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

מקסיקו


Mexico

אוכלוסייה |  גיאוגרפיה |  כלכלה |  היסטוריה - עד הכיבוש הספרדי |  הכיבוש הספרדי |  מאבקים חיצוניים ועצמאות |  מאבקים פנימיים |  המהפכה הכלכלית |  המחצית השנייה של המאה ה-20 ואילך |  יהודים

מקסיקו (שם רשמי: המדינות המקסיקניות המאוחדות), המדינה הדרומית ביותר בצפון אמריקה. ארץ הררית, שהיתה ערש לתרבויות המאיה והאצטקים, עד לכיבוש הספרדי שלאחריו הפכה כמעט כל האוכלוסייה לקתולית.

 

מקסיקו מצויה בין מפרץ מקסיקו שב אוקיינוס האטלנטי במזרח, ובין האוקיינוס השקט ומפרץ-קליפורניה שבמערב, בתחום שבו יבשת אמריקה הינה צרה ביותר. שכנותיה: מצפון, ארה"ב; מדרום, גואטמלה ו בליז. בירתה – מקסיקו סיטי.

 

 


 

בפני השלטון המקסיקאי עומדות (בעשור הראשון של המאה ה-21) מספר בעיות מרכזיות:

ניסיון לשכנע את ארה"ב לנקוט בעמדה סובלנית יותר כלפי מקסיקנים שמנסים להיכנס לתחומי ארה"ב, כדי למנוע מקרים רבים של מוות והרג. השלטון גם מתנגד למיליטריזציה של הגבול בין המדינות, תהליך שארה"ב יוזמת בנסיון להתגבר על ההגירה הבלתי חוקית. בעיית האלימות במקסיקו קשה במיוחד, ומקרים של חטיפה עבור כופר נפוצים מאוד. באזורים נרחבים של מקסיקו- סיטי ובערים אחרות, נמצאים ילדים ובני נוער בסיכון רב לחטיפה, אפילו בסמוך לבתיהם. בעיה נוספת שעולה בעקביות היא שאלת זכויות הילידים האינדיאנים ותביעתם לאוטונומיה פוליטית ותרבותית.

 

 

מקסיקו - דיוקן
מקסיקו - דיוקן
שם רשמי Estados Unidos Mexicanos
שטח 1,972,550 קמ"ר (מקום 15 בעולם)
אוכלוסייה 107,449,525 (מקום 11 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 1.16%
תושבים מסטיסו (תערובת: לבנים ואינדיאנים) 60%, אינדיאנים 30%, לבנים 9%, אחרים 1%
שפה רשמית ספרדית
דתות קתולים 89%, פרוטסטנטים 6%, אחרים 5%
בירה מקסיקו העיר
ממשל רפובליקה פדרלית
ראש מדינה נוכחי הנשיא וינסנטה פוקס
עצמאית מאז: 16 בספטמבר 1810 (משלטון ספרד)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 40%
תמ"ג לנפש 10,000 דולר (מקום 87 בעולם)
שיעור אבטלה 3.6% + תת-תעסוקה בשיעור 25% בערך
ענפי כלכלה מרכזיים תירס, חיטה, פולי סויה, אורז, שעועית, קפה, פירות, עגבניות, בקר, תרנגולות, מוצרי חלב, מוצרי עץ; מזון ומשקאות, טבק, כימיקלים, ברזל ופלדה, נפט, כרייה, טקסטיל, הלבשה, כלי-רכב, מוצרי צריכה בני-קיימא, תיירות
מטבע פסו
ידיעת קרוא וכתוב 92.2%
תוחלת חיים נשים - 78.33; גברים - 72.63 (מקום 76 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

  

 

הקתדרלה העירונית במקסיקו סיטי הבירה (צילום: AP)

 


אוכלוסייה

בין תושביה של מקסיקו, הרוב המכריע הם בני תערובת – שילוב רב-דורי בין האינדיאנים ילידי המקום לבין אירופים שהתיישבו בארץ. בדרום קיים עדיין מיעוט של אינדיאנים (כ-10% מן האוכלוסייה) אשר לא התערבו עם הלבנים ועם בני התערובת.

 

האוכלוסייה במקסיקו מאופיינת בגידול דמוגרפי מהיר מאוד: בין השנים 1920 - 1990 הוכפל מספר התושבים כמעט פי 6; מאז 1975 מסתמנת האטה מסוימת בגידול המהיר, אבל הקצב שנרשם בסוף המאה העשרים, 3.5% בשנה (4 ילדים בממוצע לאשה, לעומת 7 ילדים בדור הקודם), מבטיח הכפלת האוכלוסייה בכל 15 שנים. כמחצית מהאוכלוסייה – בני 18 שנה או פחות.

 

כ-75% מהתושבים מתגוררים באזורים עירוניים. תהליך הגירה פנימית מהכפר אל העיר נמשך לאורך מחציתה השנייה של המאה ה-20 וגם בתחילת המאה ה-21, ואף הולך וגובר. זאת, אף על פי שברור כי עזיבת הכפרים מובילה לחיי עוני בריכוזי אוכלוסייה ענקיים. כמו כן קיימת הגירה אל מחוץ למדינה, ובעיקר לארה"ב. למרות שהכניסה לארה"ב נעשית בדרך כלל באופן בלתי חוקי, נמשכת הגירה זו בהיקף של 3 - 4 מיליון אנשים בממוצע מדי שנה. למעלה מ-90% מהאוכלוסייה יודעת קרוא וכתוב.

 


גיאוגרפיה

תמונת הנוף שמייצגת את מקסיקו בעיני רבים – קקטוס עמודים גדול באמצע השממה – אינה יכולה לייצג את כל הארץ הענקית הזאת (ה-13 בגודלה בעולם) . אמנם, רוב שטחה של מקסיקו מדברי, אך יש בה גם יערות גשם ושרשרות הרים גבוהות.

 

מקסיקו נמצאת סמוך לחוג הסרטן (קו הרוחב '23º26 צפון), התוחם את האיזור הטרופי. הארץ צרה יחסית וארוכה, ואקלימה מגוון ומאופיין במצבים קיצוניים: יש שנים גשומות מאוד (שבהן יכולה כמות המשקעים באזור וֶרָקרוּס שבדרום מזרח המדינה להגיע לכדי 6,000 מ"מ); ויש שנים שחונות, ואזורים שחונים שבהם שוררת בצורת כמעט קבועה (אזור טיחואנה). אזורים שונים במקסיקו סובלים לעתים מהצפות וסופות הוריקן טרופיות.

 

הצפות בעקבות סופת ההוריקן סטן במקסיקו, 2005 (צילום: רויטרס)

 

האזור הצפון מערבי הינו מדברי, ואילו בחלק מאזור הדרום משתרע יער גשם (חבל צ'יאפס). מצפון לדרום מתנשאות שתי שרשרות הרים גדולות וגבוהות, סְיֶרָה מָדְרֶה המערבית והמזרחית, (5,750 מטר בפסגת אוֹריסֶבָּה בה שורר שלג עד) החוסמות את הלחות שיוצרים האוקיינוסים, ויוצרות איזור מדברי-צחיח בצפון הארץ. איזור דומה קיים גם בקצה הדרומי, לשם מגיעים הרים הקשורים למערכת הגיאולוגית של האנדים שבאמריקה הדרומית. בקרבת מיצר היבשה טֶהוּנְטֶפֶּק ובחצי האי יוקטן יש מישורים, הנוחים להתיישבות. כך גם בשפלות החוף שבצפון-מזרח ובצפון-מערב. חלק ניכר מאוכלוסיית מקסיקו מרוכז ברמות הגבוהות (2,500-1,500 מטר) שבין הפסגות.

 

יער השם לקנדונה בצ'יפאס, מקסיקו

 

כך נוצרת "מקסיקו בת שלוש קומות": בשפלות החוף מצוי אזור "האדמות החמות", שמאופיין בטמפרטורות גבוהות ובלחות רבה, בו קיימת צמחייה עשירה ויערות עד נרחבים. בגובה שבין 800 מטרים ו-1,600 מטר מצויות "אדמות ממוזגות", שאפשר לפתח בהן חקלאות ופעילות כלכלית יציבה; ומגוֹבה 1,600 מטר עד 3,000 מטר מצויות "אדמות קרות" שבהן מגדלים בעיקר תירס.

 


כלכלה

מקסיקו סובלת מפער עצום, הולך ומתרחב, בין קצב גידול האוכלוסייה לבין משאבי המדינה. הארץ חסרה אדמות הניתנות לעיבוד, חסרים בה מקומות עבודה והאבטלה גבוהה; חלק ניכר מהאוכלוסייה – גם באזורי הכפר, וגם בפרברי הערים הגדולות (שבהם שוררת דלות קשה) – חיים בתנאי שיכון ירודים ביותר, ולעיתים על סף רעב. שכבות הביניים אינן נרחבות מספיק, ואין בידן עוצמה כלכלית מספקת כדי ליצור שוק צריכה גדול אשר יניע את הפעילות הכלכלית. כך נותרה הארץ במצב של תת-פיתוח, הבולט במיוחד נוכח ששכנתה העשירה מצפון, ארה"ב.

 

התעשייה, שבה מועסק אחד מכל חמישה תושבים בוגרים, מהווה 50% מן התוצר המקומי הגולמי. סדנאות קטנות ליצור מזון וטקסטיל מהוות את רובה של התעשייה, אך קיימים גם מפעלים מודרניים גדולים, המייצרים כלי-רכב ועוסקים בפעילויות ענף הפלדה. במפעלים אלה מושקע כסף רב ממקורות פרטיים (מקומיים וזרים) וגם מקופת הממשלה. הממשלה מטפחת את המגזר הזה בשל חשיבותו לכלכלה הלאומית, אשר מנסה לייצר תחליפי ייבוא כדי לשפר את המאזן המסחרי ואת מצב רזרבות המטבע וכן על מנת למנוע תלות כלכלית בגורמים חיצוניים.

 

חלק גדול מהתעשייה מרוכז במקסיקו-סיטי ובערי התעשייה הוותיקות מונטרֵיי וגואדאלַחרה. ברבע האחרון של המאה העשרים, כחלק מתהליכי הגלובליזציה, הוקמו מפעלים רבים בקרבת הגבול עם ארה"ב, אשר מתמחים בהרכבה ובשאר עבודות קבלנות-משנה. מטרתם של מפעלים אלה (מַקייָאדוֹרַס) היא להציע לאמריקנים מוצרים במחיר תחרותי, הנשען על כוח-עבודה מקסיקני זול ועל הקלות שהחוק במקסיקו הסדיר תוך ויתור על הגנה על זכויות עובדים ועל איכות הסביבה. ה"מקייאדורס" יוצרים כמחצית ממקומות-העבודה במקסיקו, ובתחילת המאה ה-21, העסיק מגזר זה כחצי מיליון עובדים. בדרום כמעט שאין תעשייה, מלבד מובלעות הקשורות בהפקת הנפט, כגון באיזור טַבָּסקו. זהו מצב בלתי מאוזן: פיגור יחסי מצד אחד וקדמה טכנולוגית ומינהלית מצד שני.

 

מצב כזה שורר גם במגזרי המסחר והשירותים. מצד אחד יש חברות גדולות, המתחרות בשוק הבינלאומי ופועלות בשיטות טכנולוגיות מתקדמות ובניהול יעיל; מצד שני קיים מגזר גדול של פקידי מדינה, שאינם נדרשים לקדמה טכנולוגית כלשהי ואשר עבודתם אינה מאופיינת בניהול יעיל. בעיה נוספת קשורה במגזר השירותים, הכולל מספר עצום של נותני שירות מקומיים, שעובדים בשיטות מיושנות. בנוסף, חלקם הניכר פעיל ב"כלכלה השחורה", שאינה משולבת לגמרי במנגנון גביית המיסים הכללי.

 

חוסר איזון קיים גם בחקלאות, הכוללת שני תת מגזרים: חוות מודרניות ענקיות ("רָאנְצ'וֹס"), המפעילות השקיה מתוחכמת ומייצרות פירות וירקות וכן בשר, בעיקר לייצוא. בצידן קיימות יחידות קטנטנות ("אֵיחידוֹס"), שנוצרו בעת הרפורמה האגררית (חלוקת אדמות למי שהיו אריסים או שכירי-יום), ואשר מסתפקות בקיום מינימלי המבוסס על גידול תירס (מחצית מהאדמות המעובדות). רוב האוכלוסייה ניזונה מגידול זה, והטורטייה (לביבה דקה) הינה מרכזן של רוב הארוחות.

 

למרות העובדה שחלק ניכר מהאוכלוסייה מתגורר באזורי הכפר, וכולל שבעה מיליון חקלאים, נאלצת מקסיקו לייבא בכל שנה לפחות שני מיליוני טונות דגנים (והיא נמצאת במקום החמישי בעולם בטבלת המדינות המייבאות דגנים).

 

ענף כלכלי חשוב נוסף במקסיקו הוא התיירות. חופי הארץ והאתרים הארכיאולוגיים עשירי הממצאים מושכים תיירים רבים אל המדינה. מקסיקו מארחת לפחות שישה מיליון תיירים בכל שנה, המכניסים למדינה כמות נכבדה של מטבע זר.

 

מקסיקו עשירה באוצרות טבע. יש בה נהרות איתן ומפלים רבים מאפשרים ייצור חשמל, והיא עשירה גם במינרלים רבים: מתכות יקרות, והרבה ברזל ופחם (גרפיט שהיא פחם טהור גבישי), כמו גם מלח וגופרית, ואף נפט (הנשאב בתוך הארץ ובעיקר במפרץ מקסיקו). בתחילת המאה ה-21 ניצבה מקסיקו במקום ה-14 בטבלת מפיקות הזהב, במקום ה-6 בטבלת מפיקות הנפט, במקום ה-5 בטבלת מפיקות העופרת, ובמקום הראשון בטבלת מפיקות מתכת הכסף כמו גם בראש טבלת יצואניות הגרפיט.

 


היסטוריה - עד הכיבוש הספרדי

תרבויות ארכאיות התקיימו בעמק מקסיקו כבר לפני 22 אלף שנה. מרבית הממצאים הפרה-היסטוריים שנמצאו באזור מתוארכים לתקופה שלפני 13-10 אלף שנה. תרבויות שונות התפתחו במקום עד שנת 2000 לפני הספירה, ואף תרבויות חקלאיות שהתבססו על גידול התירס.

 

ממצאים של חפצי אמנות, כלי חרס, מקלעות נצרים וכן גַּלעֵדים שנמצאו במקום מתוארכים ל-1400 לפני-הספירה ועד 200 לספירה. התרבות הראשונה הגדולה היתה זו שפיתחו האוֹלמֶקים ("בני ארץ הגומי"), שהגיעו להישגים מרשימים בעיבוד היַרקית (או: ירוקית; חומר קשה מאוד, סיליקט טבעי של אלומיניום וסידן, בצבע לבן-ירקרק ועד ירוק מאוד), וביצירת תבליטי אבן המייצגים ראשי אדם ענקיים. הם ניהלו פולחן דתי שבמרכזו היגואר (ממשפחת החתוליים הגדולים), חישבו לוח-שנה בן 260 יום, החלו לפתח את הכתב (הִירוגליפים), והמציאו משחקי כדור.

 

פסל אולמקי

 

תרבות המאיה, שהחלה לצמוח במאה השלישית, פרחה למן המאה השביעית ועד סוף המאה השמינית. בני המאיה שלטו בשטחי מקסיקו, גואטמלה ובליז של היום, וכן בחלקים קטנים מהונדורס ואל סלבדור. אימפריה ענקית זו פיתחה תרבות, אשר רשמה הישגים נכבדים בתחומי המתימטיקה והקוסמולוגיה. בני המאיה התארגנו בערי-מדינה ותיקשרו באמצעות 20 דיאלקטים (תת-שפות) שונים: מָאם, קִישֶה, פּוֹקוֹנְצ'י, צ'וֹרְטי, ועוד.

 

מקדשי המאיה נבנו בקצותיהן של פירמידות, וארמונותיהם הוקמו על גבי משטחים מוגבהים; שני סוגי המבנים קושטו בתבליטים ובציורי קיר. אמנות המאיה כוללת תמונות (מיניאטורות, קישוטי אגרטלים מחימר שרוף) ופסלים. המבנה החברתי התבסס על היררכיה קיצונית, ללא ניידות חברתית בין המעמדות. ארגון כלכלי שיטתי ונוקשה סייע לה לצבור עוצמה רבה.

 

שרידים מתקופת המאיה

 

במאה התשיעית הופיעה במקסיקו התרבות הטוֹלְטֶקית, ששיגשגה עד המאה ה-12 ומרכזה בעיר טוּלָה. תרבות זו אימצה את הקווים המהותיים שפיתחו בני המאיה והתרבויות הקלאסיות בנות זמנה. טוֹפּילְטְזין, מייסד טולה, נחשב כמעט אל. בסוף המאה ה-10 (כנראה) היה אירוע, אשר המיתוס כינה בשם "הגירת האל קְוֶוטְזְלְקוֹאַטְל". בעקבות זאת נחלשה תרבות הטולטקים ולעומתה תרבות המאיה זכתה לתחייה מחודשת.

 

בתהליך זה נוצרה "האימפריה החדשה", שהיתה למעשה תערובת של תרבות מאיה ותרבות טולטקים. היא נקראה "צִ'יצֶ'ן איטְזָה" (Chichen Itza; על שמה יישוב בחצי-האי יוקטן). בני תרבות זו בנו פירמידות, עיצבו כיכר ענקית ובה אלף עמודים גבוהים, הקימו מקדש לנמרים ואתרים מרשימים נוספים. היא התקיימה עד שנת 1204 בצורת ליגה (התארגנות של כמה אזורים אשר אינם בהכרח שכנים צמודים) שבראשה העיר מַאיָפָּן. מאוחר יותר, עד 1441, נשענה הליגה על העוצמה המלחמתית של השבטים באזור מפרץ מקסיקו.

 

במקביל חלה התקדמות גם בקרב שבטי הצפון (הצ'יצימֶקים) שחדלו לקיים אורח חיים נוודי במאה ה-13. הם הקימו ערים רבות, הבולטת בהן טֶנוֹצְ'טיטְלַן, שהוקמה על ידי בני שבט מֶקְסיקָה, על חורבות טֶנוֹצְ'טיטְלַן הוקמה מקסיקו-סיטי.

 

חדירת האצטקים, שבאו מן הצפון למקסיקו, החלה במאה ה-10, אך לפריחתה הגיעה תרבות זו במאות ה-14 עד ה-16. ב-1165 החריבו האצטקים את העיר טולה, אך לא הצליחו להטיל את שליטתם המלאה על הארץ. גם בשנת 1365, כאשר קבעו את בירתם בעיר טֶנוֹצְ'טיטְלַן והחלו לצבור כוח ועוצמה עדיין היו האצטקים כפופים לטולטקים. עצמאותם הושגה רק בשנת 1428, בעקבות ברית אשר שליטם איטְזְקוֹאַטְל כרת עם הצ'יצימקים.

 

התרבות האצטקית שגשגה למן שנת 1430, ובתחילת המאה ה-16 היתה טֶנוֹצְ'טיטְלַן לעיר הבירה הגדולה בעולם. אלא שזמן קצר לאחר מכן, ב-1519, החלה חדירתם של הספרדים אל מקסיקו ונפתח פרק חדש ושונה לחלוטין בתולדות המקום.

 


הכיבוש הספרדי

הספרדים החלו להגיע למקסיקו ולשאר אזורי אמריקה המרכזית והדרומית בעקבות גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס. בראש המשלחת הספרדית שיצאה למקסיקו עמד ארנן קורטס, שייסד במקום את העיר ורקרוס. קורטס כרת בריתות עם שבטים מקומיים שהתנגדו לאצטקים, ותוך שימוש בכוחו הצבאי ובתחבולות שונות הפך לשליט מקסיקו יחד עם מוקטסומה, אחרון השליטים האצטקים.

 

ב-1520 ביצעו חייליו של קורטס טבח נוראי באצטקים, דבר שגרר אחריו התקוממות גדולה. קורטס שהה באותה עת מחוץ לעיר טֶנוֹצְ'טיטְלַן, והמורדים הצליחו להרוג את סגנו ולהשתלט על העיר. ב-1521 חזר קורטס בראש כוח צבאי גדול (כולל רבבות מבני המקום), כבש את בירת האצטקים והחריב אותה עד היסוד. במקומה, בנה את מקסיקו-העיר. בהמשך משל קורטס במקסיקו עד 1527, וב-1535 הפכה מקסיקו ל"ממלכת-משנה של ספרד החדשה".

 

ארנן קורטס ומונטסומה מוקפים בלוחמים אצטקים (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

כיבוש כל שטח מקסיקו על ידי הספרדים הסתיים בסוף המאה ה-17 ועלה במחיר דמים עצום, הן לאוכלוסייה המקומית והן לצבא הספרדי. הספרדים הרחיבו את שלטונם לכיוון צפון (מקסיקו החדשה, כיום ניו מקסיקו בארה"ב, נכבשה בשנת 1598) וגם לדרום, שם הוחרבו ושועבדו שרידי המאיה. הכנסייה הקתולית ניסתה למלא תפקיד ממתן בתחילה, והאפיפיור פאולוס ה-3 פרסם בשנת 1537 צו שאסר לפגוע באינדיאנים. אבל הצו הכנסייתי לא שינה את פני הדברים. בני הארץ נוצלו, פוזרו לכל עבר והפכו לכמעט עבדים. בנוסף, אולצו האינדיאנים (לעתים באמצעים אלימים) להמיר את דתם לנצרות. האינקוויזיציה הספרדית, שנוסדה במקסיקו בשנת 1571, החריבה כליל את התרבויות של האינדיאנים הילידים. באמצע המאה ה-17 נותרו בקושי 1.5 מיליון מבני המקום.

 

המתיישבים ילידי ספרד נחשבו לאצולה של ספרד החדשה (כפי שנקראה אז מקסיקו). הם החזיקו במונופול כמעט מוחלט על חיי הכלכלה, התרבות והדת במדינה. צאצאיהם – הקריאולוס (criollos) – הצליחו להתעשר מכרייה, ממסחר, ומהפעלת חוות חקלאיות, וכוננו במאה ה-18 חברה מעמדית ברורה, בה הם ניצבים בראש הפירמידה. מתחתיהם – בני-התערובת (מֶסְטיסוֹס), שדם ספרדי ואינדיאני או אפריקני זורם בעורקיהם; ובתחתית הסולם – אינדיאנים ואפריקנים שהובאו כעבדים בספינות אל מקסיקו.

 


מאבקים חיצוניים ועצמאות

בתחילת המאה ה-19 החל מאבקה של מקסיקו לעצמאות ושחרור משלטון ספרד. בשנת 1810 קמה תנועה עממית שנאבקה למען גירוש הספרדים ולמען חלוקת אדמות צודקת יותר. בראש התנועה עמדו מיגֶל אידָלְגוֹ וחוסה מורֶלוֹס. שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1813, הכריזה ועידת צ'ילְפַּנְסינְגוֹ על עצמאות מקסיקו, אך חלפו לא מעט שנים עד אשר קיבלה הצהרה זו משמעות ממשית.

 

ב-1824 הפכה מקסיקו לרפובליקה, אבל רק במישור ההצהרתי. למעשה, החלה בתולדות המדינה תקופה של מהומות והפיכות צבאיות. בזה אחר זה שלטו במקסיקו משטרים צבאיים רודניים (הידוע ביותר: בראשות סַנטָה-אַנָה) ומשטרים נשיאותיים אזרחיים (הידוע ביותר: בראשות בניטו חוארס – נשיאה האינדיאני הראשון של מקסיקו). למעשה היתה זו מלחמת אזרחים מתמשכת, בדמות סדרה של מאבקים מעמדיים ומגוון של יריבויות אישיות: האוליגרכיה (מיעוט בעל עוצמת שלטון רבה) האזרחית והצבאית נגד הבורגנות; גנרלים ואישים בולטים שנאבקו זה נגד זה, בנוסף למגוון של סכסוכים אתניים פנימיים.

 

חוסר היציבות במקסיקו הקל על התערבותם של גורמים זרים בנעשה במדינה, מעורבות שהידרדרה למלחמות שהפילו קורבנות רבים. המלחמה הראשונה (1845) היתה נגד ארצות הברית, כאשר נצחונה הצבאי של האחרונה איפשר לה להחרים את כל שטח מקסיקו הצפונית (מחצית משטח הארץ) ואת טקסס וקליפורניה שהיו עד אז בידיה של מקסיקו. אמנת גוּאַדֶלוּפֶּה-אידָלְגוֹ (1848) הפכה את ההחרמה לעיסקה, שבמסגרתה שילמה ארה"ב 15 מיליון דולר תמורת חבלי ארץ אלו .

 

המלחמה השנייה פרצה על רקע מעורבות אירופית במקסיקו. לואי-נפוליאון בונפרט (לימים הקיסר נפוליאון ה-3) שאף להקים באמריקה המרכזית אומה ממוצא לטיני כמשקל נגד לארה"ב שהלכה והתעצמה. במקביל השעתה ממשלת מקסיקו את החזר חובות החוץ של המדינה והטילה מס על ההון במדינה. ממשלות צרפת, בריטניה וספרד חששו לגורל האינטרסים של נציגיהן במקסיקו, והגיבו במחאה – משלוח חיילים למקסיקו. אלה נחתו בעיר ורקרוס (1861), והמתינו. במקביל ניהלו ספרד ובריטניה משא ומתן עם ממשלת מקסיקו ולבסוף חתמו על הסכם עם חוארס. נפוליאון, לעומת זאת, יצא למלחמה.

 

לאחר מצור שהטילו החיילים הצרפתיים על העיר פוּאֶבּלָה (מרץ–יוני 1863), חתמה מקסיקו על כתב-כניעה. מקסימיליאן, ארכידוכס אוסטריה, הגיע אל מקסיקו והוכרז כשליטה. כוחותיו של חוארס ניהלו מלחמת גרילה נגד השלטון הזר, וארה"ב התערבה לטובתם. ב-1866 הכריחה ממשלת ארה"ב את צרפת להסיג את כוחותיה ממקסיקו (הדבר בוצע בפרואר 1867). מקסימיליאן, שנותר במקסיקו, נכלא – וכיתת יורים הוציאה אותו להורג (יוני 1867).

 

המלחמות, וההשקעות העצומות בביטחון שנגרמו בעטיין, הותירו את חותמן על כלכלת הארץ. לנוכח זאת, ביצעה הממשלה רק השקעות זעירות בפיתוח תשתיות, דבר שגרר אחריו תת-פיתוח כללי של כלכלת המדינה. מקסיקו נותרה תלויה במדינות אחרות, ולמעשה לא התקדמה במשך דורות רבים לאחר ימי השלטון הספרדי.

 


מאבקים פנימיים

מאבקים פנימיים חמורים הוסיפו נטל כבד על מקסיקו. ממשלו הליברלי של הנשיא איגְנַסְיו קוֹמֶנְפוֹרְט אישר חוקה חדשה ומתקדמת: שוויון לכל האזרחים, חינוך חילוני, חירויות יסוד (דיבור, עיתונות, התארגנות) ועוד. הכנסייה הקתולית והשמרנים התנגדו למהלכי החקיקה ולמהלך החוקתי, שבראשו עמד שר המשפטים, הנשיא לשעבר חוארס. הנשיא קומנפורט, שחשש מהפיכה ריאקציונרית, מיהר לבטל את החוקה, אך גם צעד זה לא עזר לו. בתחילת 1858 מרדו קציני צבא וחייליהם בשלטון הליברלי והדיחו את קומנפורט. הליברלים מצידם לא הכירו בחוקיות ההדחה, ומינו את חוארס לנשיא על פי החוק.

 

מלחמת האזרחים היתה בלתי נמנעת ונמשכה שלוש שנים. בתחילת המלחמה שלטה ממשלת חוארס רק בעיר ורקרוס. מאוחר יותר קיבלה סיוע בנשק ובציוד מארה"ב והצליחה לנצח את צבא השמרנים.

 

מקסיקו השיגה יציבות פוליטית שאיפשרה את פיתוח הכלכלה דווקא בעת הדיקטטורה שהשליט פּוֹרְפירְיו דיאֶס (1876 - 1911). בתקופה זו הונחו במקסיקו מסילות ברזל באורך 40 אלף ק"מ, טופחו המכרות בצפון והופק נפט במפרץ מקסיקו (מחצבים אלה היוו 60% מהייצוא), בוצעו הליכי תיעוש בענף הטקסטיל והוגדלו ענפי הפלדה, המלט והנייר. המשטר הדיקטטורי רשם הישגים נכבדים: ב-1893 הושג לראשונה איזון תקציבי; עד 1910 החזירה מקסיקו את את חובותיה לגורמי חוץ ונכנסה לרשימת המדינות אשר מקבלות מילוות זרים בקלות ובריבית נמוכה יחסית; סחר החוץ הוכפל פי 9 ויותר (בהשוואה לשנת 1870).

 

אלא שהעושר החדש הזה נפל לידי שכבה צרה של נהנים: אילי נדל"ן, משקיעים זרים ומקורבים לשלטון. גל מהפכני החל להתעורר ב-1910 ונמשך עשור שלם. גל זה נשען על סלידתו של חלק ניכר מהציבור מן השיטות האכזריות שנקט המשטר בראשות דיאס: הוצאות להורג, דיכוי אכזרי בכל מקרה שאינדיאנים ילידים התארגנו באורח פוליטי, הפעלת חיל שדה משטרתי שחיסל שודדים וגם עשק איכרים חפים מפשע. כמו כן, הכנסייה (באמצעות מוסדות צדקה) קיבלה היתר לרכוש אדמות והוחמר עוד יותר המצב שבו רוב האיכרים היו חסרי אדמה ובעלי חובות כבדים, בעוד שמחצית מקרקעות המדינה היו בידי חברות פרטיות גדולות, מוסדות כנסייה ועשירי המדינה. אלה הפגינו רמת חיים תאוותנית ומנקרת עיניים מול עונייה הנורא של חלק גדול מהאוכלוסייה. בנוסף, הפעיל משטר דיאס צנזורה כבדה על העיתונות והבחירות שנערכו זוייפו בצורה בוטה.

 

ב-1908 הבין דיאס כי ההתנגדות למשטרו גדלה והתיר את קיומן של מפלגות. אך כאשר התברר שמועמד האופוזציה, פרנסיסקו מָדֶרוֹ, זוכה באהדת רוב הבוחרים, מיהר דיאס לאסור אותו. בבחירות ביולי 1910 זכה דיאס; מדרו נמלט לארה"ב, משם פירסם קריאה למרד והבטיח לבוחרים חלוקת אדמות.

 

תושבי הצפון, בהנהגת פַּנְצ'וֹ וִייָה, יצאו להתקוממות וכמוהם תושבי חבל מורֶלוס (מדרום למקסיקו סיטי), בהנהגת אמילינו ספאטה. במאי 1911 התפטר דיאס ויצא לגלות. מדרו נכנס אל ארמון הנשיאות ופתח עידן חדש: הוחזרו החירויות הדמוקרטיות וניתן עידוד להקמת איגודי פועלים. אולם, הוא עיכב את הרפורמה האגררית שהבטיח ואיכזב את תומכיו.

 

החתרנות השמרנית נגד ממשלת מדרו – חתרנות שקיבלה סיוע ישיר משגרירות ארה"ב – התגברה והפכה למרידה של ממש. בנסיון להתגבר על ההתנגדות, מינה מדרו את הגנרל אוּאֶרְטָה למפקד הצבא. אבל הלה יצר קשר הדוק עם יריבי הממשלה, עצר את מדרו, הכריח אותו להתפטר (1913), ולבסוף רצח אותו.

 

בעקבות הרצח פרצה במקסיקו מלחמת אזרחים נוספת, בה התערבו גם מדינות מאירופה וארה"ב. בתחילה הובס צבאו של אוארטה (יולי 1914), אך מאוחר יותר פרצו קרבות בין הכוחות המהפכניים עצמם: וֶנוּסְטְיָנוֹ קַרָנְסָה ואַלְוָרוֹ אוֹבְּרֶגוֹן נגד וייה וספאטה. בספטמבר 1916 כונסה לבסוף אסיפה מכוננת, שאישרה חמישה חודשים מאוחר יותר חוקה חדשה. החוקה כללה איסור על בעלות פרטית על מכרות ועל בארות נפט; בנוסף, קבעה את סמכות השלטונות להפקיע קרקע לטובת הציבור (בסיס משפטי לרפורמה אגררית נרחבת ועמוקה), וכן כללה חוקי עבודה מתקדמים.

 

קרנסה, שהיה לנשיא מקסיקו, התנגד למהפכה חברתית זו והתעלם מהחוקה. הוא מנע מארגוני הפועלים את זכויותיהם, שיתף פעולה עם החברות הזרות והאט את ביצוע הרפורמה האגררית. גיבורם של איכרי הדרום העניים, ספאטה, נתפס ב-1917 והוצא להורג. קרנסה הצליח להשניא את עצמו במהרה על המוני העם וכבר ב-1920 פרץ מרד גדול נגדו, והוא נרצח בעת שניסה לברוח אל מעבר לגבול.

 


המהפכה הכלכלית

יורשו בתפקיד, אוברגון (שלט משנת 1920 עד 1924), הניע מחדש את תהליכי השינוי החברתי: הוא חידש את חלוקת האדמות, הקים מערכת השכלה באזורי הכפר, הגיע להסדרי פשרה עם החברות האמריקניות שקדחו נפט בתחומי מקסיקו ואשר היו בחיכוך קבוע עם התושבים, וחידש את התשלומים על חשבון החובות (לגורמים אמריקניים ואחרים).

 

ב-1924 עלה לשלטון הנשיא פלוטרקו קייס (Plutarco Calles), שהחזיק במשרה במשך 4 שנים, אך למעשה ביסס את המפלגה ששלטה במדינה עד שנת 2000, ואשר קבעה במידה רבה את דמותה של מקסיקו של היום.

 

קייס זירז את הרפורמה האגררית, שהפכה לגל סוחף: שני מיליון איכרים, תושבי 4,000 כפרים, קיבלו 80 מיליון דונם שהיו עד אז חלק מאחוזות ענקיות. הממשל הקים בנק אשר העניק לאיכרים הלוואות, והופעלו מדריכים שסייעו להם בשיפור הפעילות החקלאית ובשיווק התוצרת. כמו כן הורחבה מערכת החינוך, הופעלו עבודות ציבוריות (תשתית תעבורתית ומערכות השקיה), ושופרו חוקי העבודה.

 

אבל בתוך זמן לא ארוך החלה רוח המהפכה החברתית לדעוך, בעיקר על רקע היעלמותם מן הזירה של מנהיגי המהפכה: ספאטה, קרנסה, וייה ואוברגון. כך, במחצית השנייה של כהונתו התרכז הנשיא קייס ביישום מדיניות אנטי-דתית ובהלאמת רכוש הכנסייה. מדיניות זו נתקלה בהתנגדותם של מורדים קתוליים, שפתחו במה שכינו "מלחמת קְריסְטֶרוֹס". למלחמה זו הצטרפו גדודי צבא, צבאות עממיים וסתם פורעי חוק למיניהם, שתקפו אלה את אלה וערכו מעשי טבח וביזה. לפחות מיליון בני אדם נהרגו במקסיקו בתקופה זו והושחת רכוש בשווי אדיר.

 

כהונתו של קייס הסתיימה ב-1928, אבל בפועל הוא המשיך לשלוט במדינה גם בעת כהונתם של שלושת הנשיאים אשר ישבו בארמון הנשיאות במשך השנים 1928 עד 1934. השפעת המפלגה שהקים קייס ב-1929 – "המפלגה המהפכנית הלאומית" (למן 1946 נקראה "המפלגה המהפכנית הממוסדת") – היתה מרחיקת לכת. המפלגה היוותה מכשיר שלטוני רב עוצמה ובעל מנגנון מסועף שהבטיח נאמנות אישית בקרב מיליוני תושבים. היא הפעילה את כל האמצעים שעמדו לרשותה (כולל מניפולציות ומעשי הונאה), ולמעשה שלטה במקסיקו עד שנת 2000.

 

המרכיב הממסדי של משטר חד-מפלגתי זה שימר ופיתח מסגרת נוקשה למדי, אשר חבקה את מרבית שכבות האוכלוסייה ואת האיגודים המקצועיים באמצעות העטיפה האידאולוגית הסוציאליסטית. שיאו של משטר זה נרשם בעת שלטונו של הנשיא לסרו קרדנס (Cardenas; 1934–1940), אז יזמו השלטונות מהלך מקיף, שבמסגרתו חולקו אדמות לאיכרים וגם הולאמו מרבית הגורמים החשובים בענף הנפט (1938).

 


המחצית השנייה של המאה ה-20 ואילך

בעת מלחמת העולם השנייה בוטלו ההגבלות על השקעות זרות בתעשייה. עליית מחירי המתכות והנפט הגדילה את הכנסות המדינה, ומקסיקו נהנתה משגשוג כלכלי והחזירה חלק גדול מחובותיה. בשנים 1946 – 1958, המשיכה הממשלה בתהליך התיעוש המואץ, בעידוד השקעות הון ממקורות מקומיים וממקורות זרים גם יחד.

 

הוזלת חומרי הגלם בעולם בשנות ה-50 של המאה העשרים גרמו למשבר כלכלי קשה במקסיקו. מאזן התשלומים התמוטט והאבטלה התרחבה. לממשלה קמה אופוזיציה משמאל ומימין, והשביתות במפעלים התרבו. במקביל, התעוררו חיכוכים קשים עם הכנסייה הקתולית.

 

למרות כל אלה נותר המשטר במקסיקו, בראשות המפלגה המהפכנית-הממוסדת, יציב לגמרי עד 1988. היה זה משטר דמוקרטי למחצה, שהותיר את השלטון בידי מפלגה אחת וריכז את העושר בידי היזמים, אך הצליח להבטיח לבני העם רמת-חיים מינימלית סבירה. ההתנגדות הבולטת למשטר בשנים אלה היתה התקוממות של סטודנטים ב-1968, אשר דוכאה תוך הרג של מאות מהמתנגדים.

 

הפגנת איכרים בכיכר העצמאות במקסיקו סיטי, 2004 (צילום: איי פי)

 

ב-1988 נבחר מועמד המפלגה המהפכנית הממוסדת סָלינַס דה-גוֹרְטַרי, לאחר שגבר בהפרש קטן בלבד על מועמד האופוזיציה קוּאַאוּטֶמוֹק קַרְדֶנָס (בנו של הגנרל שהיה נשיא בשנות ה-30'). הנשיא החדש החל ביישום רפורמה כלכלית, במסגרתה נסוגה המדינה מהתערבותה המתמדת בחיי המשק; הופסקו סובסידיות כבדות למוצרים רבים; הליכי דה-רגולציה ביטלו חוקים רבים שהגבילו את הפעילות העסקית; נפתחו השערים בפני משקיעים זרים (75% מהם מארה"ב); הופסקה מדיניות המגן (פְּרוֹטֶקְצְיוֹניזם), ששמרה על התוצרת המקומית מפני תחרות זרה. מקסיקו גם הצטרפה אל ההסכם הכללי בדבר תעריפי מכס ומסחר (GATT, מערכת ההסדרים הבין-ממשלתיים אשר קדמה לארגון הסחר העולמי) ובשנת 1992 חתמה, יחד עם ארה"ב וקנדה, על הקמת אזור סחר חופשי באמריקה הצפונית (NAFTA). בנוסף, בוצעו צעדים שהחלו לשים קץ לגישה האנטי-קלריקלית (מאבק נגד כוהני הדת) אשר איפיינה עד אז את המפלגה המהפכנית-הממוסדת. צעדים אלה זכו באהדה ציבורית גדולה, ובזכותם הצליחה המפלגה לנצח שוב בבחירות לנשיאות ב-1994, עם מועמדה אֶרְנֶסְטוֹ סֶדייוֹ.

 

כבר בתום אותה שנה התחולל משבר כלכלי נוסף במקסיקו, בעל היבטים פיננסיים (תיקצוב ומיסוי, כסף) ומוניטריים (מטבע). בנוסף החל אי שקט חברתי, בעיקר בקרב הילידים האינדיאנים בני חבל צ'יאפס שבדרום. כמו כן התרבו שערוריות משפטיות פוליטיות שנגעו למפלגת השלטון. כל אלה הביאו לנצחון האופוזיציה בבחירות שהתקיימו בשנת 2000, כאשר מועמד מפלגת הפעולה הלאומית (מרכז-ימין) וינְסֶנְטֶה פוֹקְס, זכה בנשיאות. חילופי שלטון לאחר שנים כה רבות בהם היתה מקסיקו למעשה חד-מפלגתית, פתחו את הנתיב למשטר רב מפלגתי, ולליברליזציה כלכלית ומסורתיות דתית.

 

בבחירות שנערכו ביולי 2006 זכה פליפה קלדרון, מועמד מפלגת הפעולה הלאומית (של פוקס). אנדרס לופז אוברדור, איש השמאל ומועמד המפלגה המהפכנית הדמוקרטית שהפסיד בבחירות, סירב לקבל את תוצאותיהן בטענה לזיופים מצידו של קלדרון, ותומכיו פתחו בצעדי מחאה המוניים. בראשית דצמבר 2006 הושבע בסופו של דבר קלדרון לנשיא, חרף המחאות הנמשכות.

 


יהודים

ראשוני היהודים במקסיקו היו אנוסים, שהגיעו אליה מספרד לאחר כיבושה של מקסיקו בידי צבאות קורטס ב-1523. רבים מהם זייפו מסמכים על מנת להוכיח את השתייכותם לדת הקתולית, על מנת שיוכלו להתגורר במקום. פעילותה של האינקוויזיציה במקסיקו היתה יעילה ונרחבת, וזרועה הארוכה השיגה גם את ראשון משורריה של מקסיקו, לוּאיס אל-מוֹסוֹ: הוא נשרף בכיכר העיר, כאשר נתגלה והוכח כי אביו היה ממוצא האנוסים. אפילו העובדה שאימו היתה אחותו של מושל המדינה, לא הצילה אותו מן האש.

 

האינקוויזציה פעלה במקסיקו בין השנים 1592 ו-1659, ונערכו בה טקסי שריפה פומביים (אוטו-דה-פה) רבים; בגדול שבטקסים אלה (בשנת 1649), נשרפו למוות 66 אנשים. למרות זאת, המשיכו אנוסים להגיע מאירופה אל הארץ, שבה קיוו למצוא עתיד כלכלי משוּפּר.

 

במחצית השנייה של המאה ה-17, על רקע החופש הדתי במקסיקו, היגרו אליה תלמידי חכמים, שבאו ללמד שיעורי תורה ותלמוד. מהגרים יהודים הגיעו גם מאיטליה, מאירלנד ומארצות השפלה (לימים: בלגיה, הולנד); הם הגדילו מאוד את הקהילות של אנוסים לשעבר בערים ורקרוס וגואדלחארה, ובמיוחד בעיר הבירה.

 

ההגירה נחלשה שוב, כאשר האינקוויזציה חידשה את פעולתה במאה ה-18, אז העמידה לדין 1500 אנוסים, וגזרה על 200 מהם עונשי מוות. פעולתה המחודשת של האינקוויזיציה האיצה את תהליך ההתבוללות של יהודי מקסיקו.

 

במאה ה-20, נוסדו במקסיקו קהילות יהודיות חדשות, של יהודים שהגיעו למדינה מאירופה המזרחית ומגרמניה ומאוסטריה, וכן מקהילות ספרדיות. לאחר מלחמת העולם השנייה, נהנו מרבית בני הקהילות היהודיות מפריחה כלכלית.

 

בשנת 2005 חיו במקסיקו 53 אלף יהודים, רובם ככולם ילידי המקום. כמעט שני שלישים מהם ממוצא אירופאי. כ-90% מן היהודים חיים בעיר הבירה מקסיקו סיטי. הקהילה היהודית מקיימת מערכת חינוך מגיל גן הילדים ועד סוף בית הספר התיכון. הלימודים כוללים לימוד עברית. יהודי מקסיקו נהנים בדרך כלל ממעמד כלכלי איתן, והם מקיימים פעילויות קהילתיות ענפות, בתחומי הספורט והתרבות.

 

בני שבט אינדיאני באיזור וֶנֶטָה פְּרִייֶטָה, טוענים כי הם ממוצא האנוסים, אך הקהילה היהודית נמנעת מיצירת קשר עימם.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©