אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל בוליביה
דגל בוליביה 
 
השעה בבוליביה 
 
סימון בוליבר
סימון בוליבר צילום: ויז'ואל/פוטוס
 
אבו מורלס, נשיא בוליביה
אבו מורלס, נשיא בוליביה צילום: רויטרס
 
לה פאס
לה פאס צילום: איי פי
 
מקדש חוסה דה צ'יקיטוס
מקדש חוסה דה צ'יקיטוס צילום: איי פי
 
סלאר דה אויוני
סלאר דה אויוני צילום: מיכל כרמון
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף על המדינה
 האתר הרשמי של הקונגרס הלאומי של בוליביה
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 בוליביה - יומן מסע, כתבה מתוך אתר ynet


ערכים קשורים
 אנדים
 קנה-סוכר
 קוקאין
 אמזונס
 סוונה
 האוקיינוס השקט
 האוקיינוס האטלנטי
 אקלים סוב-טרופי
 אינקה
 נצרות
 פרוטסטנטיות
 פרנסיסקו פיסרו
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 סימון בוליבר
 מלחמות עצמאות באמריקה הלטינית
 גומי
 אדולף היטלר
 צ'ה גווארה
 אנוסים
 אינקוויזיציה
 מלחמת העולם השנייה
 אמריקה הדרומית
 צ'ילה
 פרו
 ברזיל
 פרגוואי
 ארגנטינה


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

בוליביה


Bolivia

גיאוגרפיה |  אוכלוסייה |  כלכלה |  היסטוריה |  בוליביה במאה ה-20 |  יהודים

בוליביה, מדינה במערבה של דרום אמריקה. בירתה - סוקרה. מרכז המינהל במדינה - העיר לה-פס. גבולותיה: במערב - צ'ילה ופרו; במזרח ובצפון ברזיל; בדרום - פרגוואי וארגנטינה. אחת משתי המדינות ביבשת שאין להן מוצא לים. מכינוייה, "גג העולם החדש" ו"טיבט של אמריקה"; שטחה כשטחן של מצרים, ירדן ולבנון יחד. שמה של המדינה נגזר משמו של סימון בוליבר, משחרר האיזור מעולה של ספרד. עצמאית מ-1825. מהמדינות העניות בדרום-אמריקה.

 

 

בוליביה - דיוקן
בוליביה - דיוקן
שם רשמי Republica de Bolivia
שטח 1,098,580 קמ"ר (מקום 29 בעולם)
אוכלוסייה 8,989,046 (מקום 86 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 1.45%
תושבים קווצ'ואה 30%, מסטיסו (תערובת: אינדיאנים ולבנים) 30%, איימרה 25%, לבנים 15%
שפה רשמית ספרדית
דתות קתולים 95%, אחרים (מתודיסטים) 5%
בירה רשמית: סוקרה; הבירה המינהלית - לה פס
ממשל רפובליקה
ראש מדינה נוכחי הנשיא חואן אֶבוֹ מוראלס
עצמאית מאז 6 באוגוסט 1825 (מספרד)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 64%
תמ"ג לנפש 2,900 (מקום 162 בעולם)
שיעור אבטלה 8% (ובנוסף - יש תת-תעסוקה בשיעור גבוה)
ענפי כלכלה מרכזיים סויה, קפה, קוקה, כותנה, תירס, קני-סוכר, אורז, תפוחי-אדמה, עץ לתעשייה; כרייה, עיבוד מתכת, נפט, מזון ומשקאות, טבק, מלאכת-יד, הלבשה
מטבע בוליביאנו
ידיעת קרוא וכתוב 87.2%
תוחלת חיים

נשים - 68.61; גברים - 63.21

(מקום 156 בעולם)


(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

 

 


גיאוגרפיה

שרשרות רכסי הרים במערבה של דרום אמריקה (קורדיליירות) הנמשכים לאורכה מצפון לדרום, מהווים כשליש משטחה. בשתי הקורדיליירות של הרי האנדים, (בצד המערבי על גבול צ'ילה, ובצד המזרחי) עשרות הרים שגובהם עולה על 5,000 מטרים, חלקם הרי געש כבויים. בקורדיליירה המערבית נמצאת פסגתו של הגבוה בהרי בוליביה, סחאמה, הר געש כבוי, בגובה 6,542 מטרים. בצפון הקורדיליירה המזרחית מתנשאים הרי האיימפו (6,485 מ') והאיימני (6,457 מ').

 

מדבר המלח (צילום: רביב סלע)

 

בין הקורדיליירות משתרעת האלטיפלנו - רמה הררית וצחיחה ברובה, בגובה ממוצע של כ- 3,800 מטרים, בה מרוכזת מרבית אוכלוסייתה של המדינה. בדרומה מצויים ביצות ומישורי מלח עצומים, בהם ביצת אויוני: המלחה הגדולה בעולם. איזור המלחה זרוע ימות, המפורסמות שבהם הן ימת המלח פואופו בגובה 3,612 מ', וימת טיטיקקה בצפונה של המדינה (מחציתה בשטח פרו). ימת טיטיקקה היא ימת המים המתוקים הגדולה הגבוהה בעולם, שטחה 6,900 קמ"ר ובתקופה הפרהיסטורית שימשה ערש לתרבות מפותחת.

 

במישורי האלטיפלנו התקיימו תרבויות קדם קולומביאניות מפותחות. עמקים רחבים ופוריים חוצים את הקורדיליירה המזרחית העשירה במחצבים ואוצרות טבע (כסף, בדיל, נחושת, זהב, ברזל , טונגסטן, אבץ, עופרת ועוד), בהם הוקמו מרבית עריה הראשיות של בוליביה: לה פס, סוקרה, קוצ'במבה, טריחה וסנטה קרוז וערי המכרות פוטוסי ואורורו.

 

אזור היונגס (צילום: רביב סלע)

 

היונגס, שרשרת הרים ועמקים בגבהים שבין 1,200-2,000 מ', משתפלים מזרחה מהאנדים, מצפונה של המדינה עד מרכזה. איזור זה מכוסה יער עד, פורה במיוחד ומהווה מקור לגידולי גומי, כינין, קנה-סוכר, פירות טרופיים וצמח הקוקה (חומר הגלם לייצור קוקאין). הנוף המרהיב ומזג האוויר הנוח יחסית איפשרו פיתוח אתרי נופש באיזור.

 

מזרחה משם משתרעים מישורי הליינוס: בצפון, שפלת האמזונס עם רשת הנהרות: מדרה דה דיוס, גואפורה, ריו גרנדה וממורה המתנקזים לצפון-מזרח. האיזור מכוסה יערות עד טרופיים, ביצות, סוונה וצמחייה עבותה ומאוכלס בדלילות רבה, בעיקר בילידים. הנהרות עולים על גדותיהם בעונה הגשומה. השטפונות וההצפות מקשים על העבירות בשטח. חלק ממישורים הוכרז אתר מורשת עולמי .

 

עלי הקוקה (צילום: איי פי)

 

בדרום המדינה נמצא אגן הנהר פרגוואיי ומישור הגרן צ'קו היבש, המאפשר יישוב צפוף מעט יותר וכן גידולים חקלאיים. נהר הפילקומיו חוצה מישורים אלו ומתחבר לנהר פרגוואי.

 

בנהרות בוליביה מפותחת רשת השיט והתחבורה הימית. הסכמי גישה עם צ'ילה, ברזיל, פראגוואי ופרו מאפשרים למדינה גישה לאוקיינוס השקט ולאוקיינוס האטלנטי באמצעות רשת מסילות ברזל ונתיבי השיט בנהרות ובימת טיטיקקה, הזרועה איים.

 

קקטוסים בסלאר דה אויוני (צילום: מיכל כרמון)

 

השוני הגיאוגרפי מאפשר מגוון ביולוגי של צמחייה וחיות בר: אלפי מינים של צמחים, מאות מיני של מכרסמים וזוחלים, עופות ובעלי כנף ובעלי חיים. ביניהם: נשר, פרס, קונדור, אלפקה, לאמה, ויקוניה, טפיר, עצלן, יגואר ואוכל הנמלים.

 

אקלימה של בוליביה מגוון: בקורדיליירה המערבית הטמפרטורות נמוכות מאוד, רוחות קרות מנשבות כל השנה והמשקעים מועטים. באלטיפלנו (הרמה) האקלים קר, עם משקעים בינוניים בצפון ואקלים יבש ומדברי בדרום. בקורדיליירה המזרחית האקלים ממוזג עם משקעים בינוניים, אקלים היונגס הוא סוב-טרופי, במישורים המזרחיים חם, לח וכמות המשקעים מגיעה עד 1,800 מ"מ בשנה. עונות החורף נמשכת מנובמבר עד מרס.

 

ביצות הפאמפאס (צילום: רון גפר)

 


אוכלוסייה
יותר ממחצית אוכלוסייתה של בוליביה ממוצא ילידי, רובם מבני הקצ'ואה (אינקה) והאיימרה וחלקם מבני הצ'יקיטנו, הגוארני ואחרים. כשליש בני תערובת - מסטיצים, והשאר אירופים צאצאי ספרדים ומהגרים ממדינות מרכז אירופה. בני הקצ'ואה הם צאצאי
האינקה שתרבותם פרחה באיזור טרם הכיבוש הספרדי, ובני האיימרה המרוכזים ברובם סביב אגם טיטיקקה, שייכים לתרבות מפותחת הקודמת לאינקה. גמישותה הלשונית של שפתם המיוחדת זיכתה אותה בתואר "שפתו של האדם הקדמון".

  

ההרכב האתני הילידי בעיקרו הוא תולדה של קשיי הספרדים ומיעוט העניין שלהם במדינה, שמנע ייבוא מחלות אירופיות לאזור, כפי שהיה ברבות ממדינות אמריקה הדרומית. לפיכך, בוליביה היא אחת הבודדות ביבשת בה לא נכחדו העמים הילידים ממחלות שיובאו עם הכיבושים בתקופה הקולוניאלית.

 

מרבית האוכלוסייה מרוכזת סביב ערים בקורדיליירה המזרחית. העיר הגדולה ביותר, לה פס, שוכנת ברום של 3,630 מ', ונקראת גם "הכרך הגבוה ביותר בעולם". סוקרה, בירתה של המדינה, היא מרכז תרבותי חשוב, בה נוסדה ב-1624 האוניברסיטה הראשונה באמריקה. ערים חשובות נוספות הן סנטה קרוס - ובה מרכזי מסחר ותעשייה חשובים, קוצ'במבה - חוות, מסחר וזיקוק נפט, אורורו ופוטוסי, ערי מכרות הכסף והבדיל, ואל אלטו וסביבתה, בגובה של 4,200 מטרים, מהווים את האיזור בעל שיעור הגידול הגבוה ביותר בחצי הכדור המערבי.

 

לה פס - הכרך הגבוה ביותר בעולם

 

האוכלוסייה באיזורים הכפריים ענייה, דלילה, ילידית בעיקרה ומורשתה המקורית עדיין טבועה במנהגיה. המתיישבים הספרדים, שאת תרבותם דחו הילידים, ייסדו משטר מעמדי נוקשה, בו הילידים הם המעמד הנחות ביותר, מעליהם - בני התערובת ובראש - ספרדים "טהורים". מיעוט משפחות בנות המעמד העליון החזיקו עד שנות החמישים של המאה ה- 20 ברוב העושר (קרקעות, הון, אוצרות טבע, מטעים), העוצמה הפוליטית, ומשאבי החינוך וההשכלה שכוונו לצרכיהם.

 

הדת הרשמית בבוליביה היא הנצרות הקתולית, דתם של מרבית התושבים, אך הפרוטסטנטיות מתפשטת במהירות. הילידים משלבים בדתם מנהגים ופולחנים מקוריים קדם-נוצריים. שיעור האנאלפבתים באיזורים הכפריים גבוה, אך גם באזורים העירוניים החינוך לעתים כולל לא יותר משנת בית ספר אחת. האוכלוסייה צעירה (37 אחוז מתחת לגיל 14) ותוחלת החיים היא מן נמוכות ביבשת

האבטלה הרשמית היא כ-8 אחוזים, אך מרבית המועסקים מצויים בתת-תעסוקה. למעלה משליש המועסקים משתכרים פחות מ- 2 דולר ליום.

 

ילידים בוליביאנים (צילום: דפנה טלמון)

 

עושרה התרבותי של בוליביה יונק את שורשיו מהתרבות הפרה-קולומביאנית, הקולוניאלית והמודרנית. הארץ שופעת שרידים ארכיאולוגיים המעידים על הישגים חקלאיים וארכיטקטוניים מרשימים במיוחד. כאלה השתמרו בטיחונאקו, סאמאייפאטה (אתרי מורשת עולמיים) ואתרים נוספים. המוסיקה, המחול, הלבוש האמנות והאומנות מבטאים בעיקר את התרבות הילידית, אך גם את המעורבת והספרדית.

 

זרם ה"ברוק המסטיצי" בארכיטקטורה, פיסול, ציור, צורפות, גילוף ומוסיקה ידוע במיוחד. הפולקלור עשיר, מובחן ומשתנה מאיזור לאיזור והוא מתבטא בקרנבל המפורסם של אורורו - אחד האירועים הפולקלוריים ביותר ביבשת.

 


כלכלה

עושרה של בוליביה במינרלים ואוצרות טבע: מתכות, גז טבעי, נפט גולמי ופוטנציאל הידרואלקטרי, אדמותיה הפוריות והעצה המרובה - עשויים היו להפכה לאחת הארצות העשירות בתבל. גורמים רבים חברו לכך שהמדינה היא מן העניות במדינות דרום אמריקה. מאות שנים של כריית כסף והוצאתו מן המדינה על ידי הספרדים דלדלו משאב זה. בעלות זרה על מכרות, מטעים וקרקעות, ניצול חסר של קרקעות פוריות ושיטות גידול חקלאי שעד לעשורים האחרונים היו פרימיטיביות משיטות האינקה, הפיקו יבולים מועטים. קשיי תחבורה והובלה מחד ומחסור בכוח אדם מיומן לעבודה בגבהים שמעל 3,000 מטרים, עיכבו פיתוח ועיבוד נפט ומחצבים אחרים, הפקת חשמל, הובלת וזיקוק נפט. הבדיל, שזיכה את בוליביה במקום השלישי בעולם בהפקתו, והיווה מקור הכנסה חשוב, איבד מחשיבותו עקב תחרות עם מכרות חדשים בדרום-מזרח אסיה, עד כדי אי כדאיות כלכלית לכרייתו במקומות מסוימים.

 

כורים במכרות נחושת בפוטוסי (צילום: מיכל שומר)

 

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 נפגעה הכנסת המדינה מכריית מחצבים אחרים, בשל ירידת מחירי חומרי גלם ומתכות. האינפלציה בשנים אלו הרקיעה ל-24,000 אחוז, והמלצותיה של קרן המטבע העולמית לייצוב כללו צמצום המגזר הציבורי, פיטורי עובדים, ביטול מכסים ומשיכת הון זר - צעדים שנכפו על המשק בסוף אותו עשור.

 

חקלאים רבים מצאו את פרנסתם בגידול צמח הקוקה והצעידו את בוליביה למקום השלישי בעולם בתחום זה. בשנות ה-90 נעשה מאמץ נרחב לקדם את כלכלתה של המדינה לכלכלת שוק. עד אמצע העשור הופרטו ונמכרו (בעיקר לחברות אמריקניות) חברות התעופה, הטלפון, הרכבת, החשמל והנפט, ועוררו תרעומת ציבורית רחבה.

 

התפרצויות ומרי אזרחי בבוליביה, 2000 (צילום: איי פי)

 

החל מ-1999 נמצאה שוב כלכלת המדינה בנסיגה, בעיקר עקב מפולת השווקים הפיננסיים בדרום-מזרח אסיה, מחאה ציבורית ואי שקט חברתי, המיתון בשווקי העולם והתפרצויות ומרי אזרחי חריף. באוקטובר 2003, עשתה הממשלה נסיון נוסף ליישם המלצות של קרן המטבע העולמית להפחתת הגרעון התקציבי, בהן המשך ההפרטה, בעיקר של משק הגז הטבעי, פיטורי עשרות אלפי פועלים וקיצוץ כבד בשכרם של יותר ממיליון עובדים. בעקבות זאת, פרצו מהומות במרבית עריה הגדולות של בוליביה. מאות אלפי מפגינים התעמתו עם כוחות הצבא והמשטרה. עשרות נהרגו. מאה מטיילים ישראלים ששהו בלה פס נזקקו לחילוץ. תוך ימים ספורים נפלה הממשלה והוחלף הנשיא.

 


היסטוריה

עדויות ארכיאולוגיות מצביעות על קיומה של התיישבות בהרי האנדים כבר לפני יותר מ- 20,000 שנה. בין המאות ה-2 וה-12 לספירה התפתחה בסמוך לדרום אגם הטיטיקקה תרבות האיימרה, שמרכזה סביב העיר טיחואנקו. עדויות על שיטות חקלאיות מתקדמות והישגים ארכיטקטוניים מרשימים פזורות באזור למכביר. פסלי ענק בני עשרות טונות מעידים על הישגי האמנות והתרבות של תושבי האיזור ועל חשיבותם הפוליטית בכלל היבשת.

 

עמי המוחוס בשפלות המזרחיות והמולוס צפונה ללה פס פיתחו אף הם תרבות וכלכלה חקלאית מפותחת סביב המאה ה-13. החל ממאה זו ועד אמצע המאה ה-15 הגיעו מפרו לאיזור האינקה בני הקיצ'ואה וסיפחו אותו לממלכתם ששלטה באזור עד הגעת הספרדים ב-1525. יריבות בין טוענים לכתר האינקה איפשרה לספרדים לכבוש את הארץ.

 

עד 1538 השלימו הספרדים, בראשות גונזלו והרננדו פיסרו, אחיו הצעירים של פרנסיסקו פיסרו, את כיבוש הארץ, לה קראו "פרו עילית" או "צ'ארקס", ע"ש מושב המינהל הספרדי. ב-1545 נתגלו מכרות הכסף סביב העיר פוטוסי, והספרדים העסיקו עבדים בכרייתו והוצאתו לספרד.

 

הספרדים התרכזו בפיתוח צרכי הכרייה בלבד (דרכי תחבורה) ללא כל עניין בפיתוח כלכלי של הארץ. לכן, תקופה זו הניחה את הבסיס לפיגור הכלכלי ואי השוויון החברתי החריף המאפיין את בוליביה.

 

בין השנים 1782-1780 בהנהגתו של טופק אמרו, צאצא האינקה, מרדו הילידים במשטר הדיכוי הספרדי. המרד דוכא באכזריות, מנהיגיו הוצא להורג, אך מרבית הרפורמות למענם נלחמו הילידים הונהגו לבסוף. שלטון הספרדים נחלש בתקופת מלחמות נפוליאון ועצמאות הוכרזה במדינה כבר ב-1809. עצמאות זו היתה הכרזתית בלבד, שכן השלטון הספרדי נמשך עד ניצחונם של חוזה סן מרטין וסימון בוליבר (מי שנודעו כ"משחררי אמריקה הדרומית"), ובבוליביה עד נצחונו של אנטוניו חוזה דה סוקרה מצבאו של בוליבר בקרב איאקוצ'ו ב- 1824. שמה של העיר לה פלטה שונה ל"סוקרה" לכבודו של המשחרר.

 

ההכרזה הרשמית על עצמאותה של בוליביה התקיימה ב-1825 וכבר ב-1826 הכין בוליבר חוקה לרפובליקה. בוליבר עזב את המדינה וסוקרה נבחר לנשיאה הראשון. מאוחר יותר פרצו מהומות עקב היותו קולומביאני, והוא התפטר מן הנשיאות.

 

שטחה של בוליביה כלל באותה עת חלק גדול יותר מאגן האמזונס (כיום ברזיל), הגרן צ'קו (כיום פרגוואי וארגנטינה) ומסדרון נרחב לאוקיינוס השקט (כיום בשטח צ'ילה). למרות עצמאותה של בוליביה, לא זכתה ביציבות פוליטית, צבאית וחברתית.

 

איור משנת 1800 המתאר כורים עובדים במרבצי כסף וזהב בפוטוסי (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

נשיאה השלישי של בוליביה, הגנרל אנדרס סנטה קרוס, הפך דיקטטור בבטלו את החוקה. בשנים הבאות, ועד 1879, היו בבוליביה הפיכות והפיכות נגד רבות, בהן נטלו חלק מעמדות הספרדים והמסטיצים השליטים, מבלי שמרבית העם יהיה שותף להן.

 

ב-1840 נתגלו מרבצי ניטרטים עשירים במדבר אטקמה, והזכיונות לכרייתם ניתנו בעיקר לצ'ילה. בוליביה ופרו, שטענו שתיהן לבעלות על השטח, הכריזו ב-1879 מלחמה על צ'ילה, שנודעה בשם "המלחמה על הפסיפיק". חולשה צבאית שנבעה ממחלוקות פנים הביאה לניצחון צ'יליאני והשטח כולו עבר לריבונותה. מפלה זו חסמה את גישתה של בוליביה אל הים.

 

בשנים שלאחר מכן הצליחו נשיאי בוליביה להנהיג משטר מתון יחסית, ואף חוקקו מחדש חוקה נוספת למדינה (עשירית במספר), שהחזיקה מעמד עד 1938. מסילת ברזל נסללה עד נמל אנטופגסטה בשטח שנכבש ע"י צ'ילה, על פי הסכם בין המדינות.

 


בוליביה במאה ה-20

סכסוך גבול נוסף נתגלע בין בוליביה לברזיל. ברזיליאנים שהתיישבו באגן הנהר אקרה ועסקו בייצור קאוצ'וק וגומי הביאו לתביעה של ברזיל על השטח. קרבות נערכו בין המדינות, עד 1904, אז מכרה בוליביה את האיזור לברזיל, תמורת כסף ותמורת הבטחתה של ברזיל לסלול מסילת ברזל שתחבר את בוליביה לאמזונס ותאפשר לה מוצא לאוקיינוס האטלנטי.

 

ילידי האיימרה בחגיגות לקראת ראש השנה (צילום: איי פי)

 

עד 1920 ידעה המדינה שקט וצמיחה כלכלית. למרות זאת, תושביה הילידים של המדינה לא זכו לשיפור בתנאי העבודה, החינוך והרווחה שנשללו מהם כליל עקב משטר חברתי כלכלי כמעט פיאודלי. משנות העשרים של המאה ה-20 שוב ידעה המדינה חוסר יציבות פוליטית, דיקטטורים והפיכות צבאיות. אי-היציבות הביאה למעורבות של גורמים זרים, בעלי אינטרסים זרים, בעיקרם אמריקניים.

 

בנוסף, סכסוך טריטורילי עם פרגוואי הביא לבסוף לצמצום נוסף בשטח המדינה. התיישבות נרחבת של תושבי פרגוואי שפלשו לאזור הצ'קו וגירשו את התושבים הילידים, הובילה לדרישה רשמית של פרגוואי לסיפוח האיזור העשיר במרבצי נפט. ב-1932 פרצה מלחמה בין המדינות, בה נוצחה בוליביה שוב, ונאלצה לוותר על מרבית השטח שבמחלוקת, תוך שפרגוואי מבטיחה לה חופש גישה לאוקיינוס האטלנטי דרך נהר פרגוואי. לאחר הסכם זה נותרה בוליביה עם מחצית השטח שהיה לה בעת עצמאותה ב-1825.

 

לאחר המלחמה נוסדה דיקטטורה לאומנית-סוציאליסטית-פאשיסטית, שחוקקה חוקים סוציאליים, הלאימה מפעלים ומכרות שהיו בבעלות זרים, ושינתה ב-1938 את החוקה. מחנות ריכוז הוקמו למתנגדי המשטר ויחסי המדינה עם גרמניה של היטלר התהדקו, עקב הסיוע הטכני שהציעו הגרמנים, בעיקר למפעלי הנפט.

 

עד 1943 נחשבה בוליביה כחלק ממדינות הציר (גרמניה, ספרד, איטליה ויפן). כלכלתה שגשגה עקב ביקוש מוגבר למתכות, קאוצ'וק ושאר חמרי גלם. אלא שגם השיפור במצבה הכלכלי לא הביא יציבות שלטונית למדינה. ב-1944 עלתה לשלטון המפלגה המהפכנית הלאומית, שהודחה ב-1946 לאחר מרד כורים, סטודנטים ואנשי אקדמיה. במהלך המרד בוצע לינץ' בנשיא המדינה וחברי מפלגתו הוגלו.

 

עד 1952 היו חילופי שלטון רבים ומהירים תוך נסיון חוזר ונשנה מצד המפלגה המהפכנית הלאומית לחזור לשלטון, לרבות בעזרת גיוס מיליציות. ב-1952 נבחר מנהיגה המוגלה של המפלגה, פאס אסטנסורו, לנשיא והנהיג רפורמות בחינוך, ברווחה, בבריאות ורפורמות אגרריות לטובת המוני העם, ילידים בעיקרם, בד בבד עם הלאמת התעשייה והמכרות.

 

עד 1964 הצליחה המפלגה השלטת לקבל סיוע כספי וטכני אמריקני לייצוב הכלכלה, אך היא הודחה מהשלטון באותה שנה ע"י חונטה צבאית. ב-1965 הגיע ארנסטו (צ'ה) גווארה מקובה, וייסד בבוליביה תנועת גרילה נגד החונטה הצבאית. התנועה התפוררה כשצבא בוליביה, בסיוע יועצים אמריקניים, הצליח להרוג את גווארה.

 

קרלוס דייגו מסה גיזברט, נשיא בוליביה לשעבר, עומד מול קהל מפגינים לאחר ההתנגשויות עם צבא המהפיכה שהביס את הנשיא המובס גונסלו סנשס דה לוסאדה, 2003 (צילום: אי פי איי)

 

הפיכות והפיכות נגד עקובות מדם נמשכו עד 1971, אז עלה לשלטון הקולונל הוגו בנאסר סוארס. בתמיכת המפלגה המהפכנית הלאומית, כינן סוארס מחדש את יחסי בוליביה ארה"ב, סגר את האוניברסיטאות וכלא את מנהיגי האופוזיציה. ב- 1974 הרכיב ממשלה על טהרת קציני הצבא והודח ב -1978 על ידי הצבא שכונן משטר צבאי.

 

ב-1982 עלה לשלטון הרנן סילס זואזו, שכיהן כנשיא בוליביה בין 1956 ל-1960. הדרדרות הכלכלה, היפראינפלציה ויחסי עבודה גרועים גררו משטר חירום כלכלי. בתחילת שנות ה-90 הציעה הממשלה תמריצים למשקיעים זרים והחלה בצעדי הפרטה בתחומים שונים. ב-1993 נבחר גונזלו סנשז דה לוסאדה לנשיא. הוא הנהיג צעדים נוספים בדרך לכלכלת שוק, ואף תוכנית ביטוח פנסיוני למרבית אוכלוסייתה של בוליביה.

 

ב-1997 חזר לשלטון, הפעם בבחירות חופשיות, הוגו בנאסר סוארס, שהמשיך במדיניות קודמו. סוארס נקט יד קשה במלחמה במגדלי הקוקה, תוך הצעת גידולים חלופיים. מדיניות זו גרמה נזקים כבדים לתושבים ולכלכלה באזורים מסויימים במדינה. מהומות והתנגשויות פרצו בשנת 2000 ושיתקו את כלכלת המדינה עד אשר נעשו ויתורים והקלות מסויימים למגדלי הקוקה.

 

ב-2002 נבחר סנשס דה לוסאדה מחדש לנשיאה של בוליביה, אך בעקבות צעדים כלכליים שנקט על-פי דרישות קרן המטבע הבינלאומית, נאלץ לברוח מארמון הנשיאות מזעם ההמונים. הוא הוחלף ב-2003 בידי קרלוס דייגו מסה גיזברט, שהיה סגנו. מסה מינה במהירה שר מיוחד ממוצא ילידי, שיעמוד בראש משרד ממשלתי לטיפול בענייני התושבים הילידים. מאז ינואר 2006 עומד בראש המדינה הנשיא אבו מורלס.

 


יהודים

כבר במאה ה- 16 הגיעו לבוליביה משפחות של אנוסי ספרד ופורטוגל. האנוסים נאלצו להיטמע באוכלוסיה המקומית, עקב הגעת האינקוויזיציה הספרדית לבוליביה ב-1570. בשנת 1905 הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים ממזרח אירופה (פולין בעיקר) ועד אמצע שנות ה-30 של המאה העשרים כבר מנו כ-8,000 נפש.

 

בעת התקרבות המשטר הבוליביאני לגרמניה הנאצית, התעוררו גלי איבה כלפי האוכלוסייה היהודית במדינה. בתום מלחמת העולם השנייה, הגיעה הקהילה לשיא של 10,000 נפש. מצבם הכלכלי של יהודי בוליביה באותה עת היה מבוסס וחלקם הגיע לעושר רב, שהולאם בתקופות מאוחרות יותר על ידי המשטר. ארגונים יהודיים רבים נוסדו במדינה בהם גני ילדים, בתי ספר, בתי כנסת ובית קברות וכן ארגונים כויצ"ו ומכבי.

 

בתחילת המאה ה-21 מנתה הקהילה היהודית בבוליביה מאות בודדות. לישראל ובוליביה קשרים דיפלומטיים ברמת שגרירויות.

 

גולגלות ביום המתים (צילום: רויטרס)

 

חגי בוליביה: ראש השנה, הקרנבל, אחד במאי, יום העצמאות (6 אוגוסט), יום קולומבוס (12 אוקטובר), יום כל הקדושים (1 בנובמבר), יום המתים (2 בנובמבר ), חג המולד. האתר הקולוניאלי בסוקרה ואתרי ההתיישבות הישועים אינדיאניים הוכרזו כאתרי מורשת עולמיים.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©