אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל ירדן
דגל ירדן 
 
השעה בירדן 
 
עבדללה אבן חוסיין
עבדללה אבן חוסיין צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
עבדאללה ה-1, מלך ירדן,עם הנציב הבריטי סר הרברט סמואל (1921)
עבדאללה ה-1, מלך ירדן,עם הנציב הבריטי סר הרברט סמואל (1921) 
 
המלך חוסיין
המלך חוסיין צילום: איי פי
 
המלך חוסיין עם יצחק רבין וביל קלינטון, בטקס חתימת הסכם השלום עם ישראל
המלך חוסיין עם יצחק רבין וביל קלינטון, בטקס חתימת הסכם השלום עם ישראל  צילום: איי פי
 
 עבדאללה ה-2, מלך ירדן
עבדאללה ה-2, מלך ירדן צילום: רויטרס
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף על המדינה
 האתר הרשמי של לשכת הסטטיסטיקה הירדנית
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 האתר הרשמי של מלך ירדן


ערכים קשורים
 ים המלח
 ערבה
 בקע סורי-אפריקני
 נהר הירדן
 ירמוך
 יריחו
 מפרץ אילת
 בדווים
 פלסטינאים
 צ'רקסים
 ארמנים
 אשלגן
 פוספטים
 פטרה
 נבטים
 מסופוטמיה
 חתים
 תקופת הברונזה
 אבות
 היקסוס
 אדום
 מואב
 עמון
 אהוד בן גרא
 מגילת רות
 דוד המלך
 אחאב
 אשור
 בבל
 שאול
 הורדוס ה-1
 חשמונאים
 יוחנן הורקנוס ה-1
 אלכסנדר ינאי
 ביזנטיון
 עומר אבן אל-ח'טאב
 ממלכת הצלבנים
 ממלוכים
 האימפריה העות'מאנית
 מלחמת העולם הראשונה
 המרד הערבי
 תומס אדוארד לורנס
 אדמונד אלנבי
 עבדאללה ה-1 אבן חוסיין
 חוסיין אבן עלי
 מכה
 משפחת חוסייני
 מלחמת העצמאות
 חוסיין אבן טלאל
 פדאיון
 יחידה 101
 מלחמת ששת הימים
 צה"ל
 הארגון לשחרור פלסטין
 ספטמבר השחור
 מלחמת יום הכיפורים
 יאסר ערפאת
 אנתיפאדה
 ועידת מדריד
 ח'אלד משעל
 המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
 חמאס
 אחמד יאסין
 עבדאללה ה-2
 המזרח התיכון
 סוריה
 מדינת ישראל
 ערב הסעודית
 עירק


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

ירדן


Jordan

סביבה |  משק המים הירדני |  דמוגרפיה |  כלכלה |  פרהיסטוריה והיסטוריה קדומה |  מהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הערבית |  התקופה המוסלמית, ממלכת ירושלים הצלבנית, השלטון העות'מאני |  ירדן המודרנית |  תקופת שלטונו של המלך עבדאללה ה-1 |  תקופת שלטונו של המלך חוסיין (עד 1967) |  תקופת שלטונו של המלך חוסיין (מ-1967 ואילך) |  תקופת שלטונו של המלך עבדאללה ה-2

ירדן (שמה הרשמי: הממלכה הירדנית ההאשמית; בערבית: אל-אורדון), ממלכה במזרח התיכון. גובלת בצפון בסוריה, במערב - בישראל, בדרום ובמזרח - בערב הסעודית ובצפון מזרח - בעירק. בירתה - עמאן. כ-95% מהאוכלוסייה מרוכזת בחבליה המערביים של ירדן (כ-15% משטח הארץ), יתר הארץ היא מדבר בלתי מיושב כמעט.



 

 

ירדן - דיוקן
ירדן - דיוקן
שם רשמי אל ממלכּה אל-אורדונייה אל-האשֶמייה
שטח 92,300 קמ"ר (מקום 112 בעולם)
אוכלוסייה 6,407,085 (מקום 102 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 2.15% (מקום 41 בעולם)
תושבים 98% ערבים (רוב פלסטיני ומיעוט האשמי), ארמנים 1%, צ'רקסים 1%
שפה רשמית ערבית
דתות מוסלמים סונים 92%, נוצרים 6% (רובם יוונים אורתודוכסים), אחרים (מוסלמים שיעים, דרוזים) 2%
בירה עמאן
ממשל מלוכה חוקתית
ראש מדינה נוכחי המלך עבדאללה ה-2
עצמאית מאז 25 במאי 1946 (ממנדט שניהלה בריטניה)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 14.2%
תמ"ג לנפש 5,300 דולר (מקום 142 בעולם)
שיעור אבטלה רשמית 13.4% (מקום 139 בעולם); למעשה - 30%
ענפי כלכלה מרכזיים חיטה, שעורה, פרי-הדר, עגבניות, מלונים, זיתים, צאן, תרנגולות; טקסטיל, כריית פוספטים, דשנים, כימיקלים לא-אורגניים, תעשייה קלה, תיירות
מטבע דינר ירדני
ידיעת קרוא וכתוב 89.9%
תוחלת חיים

נשים - 81.28; גברים - 76.84; 79.92

(מקום 27 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה בפברואר 2011)

 

שלושה גורמים עיקריים תרמו לעיצוב דמותו של חבל הארץ בו יושבת הממלכה הירדנית ההאשמית:

 

1. מיקומו בין המדבר הערבי לבין רצועת החוף של ארץ ישראל - חבליה המיושבים של ירדן הם חלק מספר המדבר ונתונים לתנודות אקלים קיצוניות בהשפעתם של שינויים גלובליים. כתוצאה מכך ידע האזור הבדלים משמעותיים ברמות המשקעים השנתיות, ובכסות הצומח שלו.

 

2. היותו נתון בין אזורי ההשפעה של מדינות גדולות וחזקות התוחמות אותו מכל עבריו - למן התקופה הערבית-מוסלמית (מאה 7 לספירה) ועד המאה ה-20 לא היה כל מרכז אורבני משמעותי ממזרח לירדן הדרומי. לכך היו השלכות מרחיקות לכת על מעמדו הכלכלי והפוליטי, כמרחב משני בחשיבותו הנתון להשפעתן לא רק של מעצמות דוגמת האימפריה העות'מאנית ובריטניה, אלא גם נתון להשפעה מקומית של גורמים כמו סוריה, עירק, שבטי הבדואים מן המדבר הערבי, מצרים וארץ ישראל.

 

3. תנועת מהגרים ערה, בעיקר ממערב (אך גם מדרום מזרח), התורמת לשינויים דמוגרפיים ניכרים בכמות ובהרכב האוכלוסייה - ירדן הושפעה מאוד משינויים מדיניים ודמוגרפיים שהתחוללו ממערב לה עם הקמתה של מדינת ישראל. גלי הפליטים הפלסטינים שנאלצו לנטוש את מערב הארץ שינו את פניה של החברה הירדנית.

 

עמאן, בירת ירדן (צילום: רויטרס)

 


סביבה

שלושת חבליה הגיאוגרפיים של ירדן (ממערב למזרח):

 

הע'ור

 

שקע הירדן, ים המלח  והערבה המהווים חלק מן הבקע הסורי-אפריקני. חבל זה הוא יחידת נוף משותפת לירדן ולישראל; נהר הירדן וים המלח מהווים גבול טבעי ביניהן. משתפל מצפון לדרום מגובה של כ- (230 מ' מתחת לפני הים) עד ים המלח (413 מ' מתחת לפני הים), וממנו מתרומם בהדרגה עד 200 - 100 מ' מעל פני הים ושוב יורד בהדרגה עד גובה פני הים במפרץ עקבה.

 

בעמק הירדן מבחינים בשתי רצועות אורך:

 

הזור - רצועת הסחף וההצפה העונתית של הירדן ברוחב של 3- 0.5 ק"מ.

הע'ור - השטח המתרומם למן הזור ועד שיפולי ההרים ממזרח.

 

גורם חשוב בפיתוח החקלאות בעמק הוא מפעל המים הארצי של ירדן המספק כ-120 מליון מ"ק מים בשנה לצרכי חקלאות ושתייה (כמות המשקעים השנתית בבקעת הירדן פחותה מ-200 מ"מ). תעלת הע'ור, או בשמה הרשמי "תעלת המלך עבדאללה", מוליכה את מי הירמוך כ-110 ק"מ מסכר הירמוך הסמוך לישוב עדסיה בצפון, לאורך עמק הירדן (הע'ור) ועד אזור גשר אלנבי ממזרח ליריחו. כן מתנקזים אליה ממזרח מי הנחלים הגדולים היורדים מן הרי עג'לון (הגלעד). פרוייקט זה שראשיתו ב-1957 (הושלם ברובו עד 1967) אפשר לירדנים לנצל את מזג האוויר החמים השורר באזור בחורף להפקת תוצרת חקלאית איכותית ליצוא.

 

נהר הירדן - אל חלקו הדרומי של הירדן (בין הכנרת בצפון לים המלח בדרום) זרמו בעבר מהכנרת, מנהר הירמוך ומיובלי הגלעד ומואב כמויות גדולות של מים. עקב ניצול מקורות מים אלה, באמצעות הטייתם או שאיבתם לצורכי מחיה בצד הירדני והישראלי, צנחה כמות המים המגיעה אל הירדן הדרומי. כמו כן חלה ירידה באיכותם עקב הזרמתם של מי מעיינות מלוחים (שבעבר נמהלו במי הכנרת) ושפכים תעשייתיים וחקלאיים אל היובלים באגן ההיקוות ואל הירדן עצמו. כתוצאה מכך חלקו הדרומי של הנהר הולך ומתייבש והמערכת האקולוגית לאורכו נתונה בסכנה.

 

נהר הירדן (צילום: jupiter)

 

בין ירדן לבין הגדה המערבית וישראל מחברים ארבעה מעברים על נהר הירדן:

 

1. גשר שייח חוסיין (Sheikh Hussein Bridge)

2. גשר דמיה (Damya Bridge) - הוא גשר אדם

3. גשר עבדאללה (Abdullah Bridge)

4. גשר המלך חוסיין (King Hussein Bridge, מוכר גם כגשר אלנבי Allenby Bridge)

 

פרט למעברים אלו קיים מעבר יבשתי במסוף ערבה הסמוך לעקבה ולאילת (Wadi Araba crossing).

 

בדרומו של העמק נמצאת עקבה - עיר הנמל של ירדן לחופיו של מפרץ עקבה (מפרץ אילת). העיר הראשית במחוז מען הדרומי המונה סה"כ כ-150,000 תושבים, מהם כשליש בעקבה.

 

חוף הים בעקבה (צילום: איוי לרר)

 

המעלות ההרריים וגב ההר

 

גובהם הממוצע כ- 900-600 מ' מעל פני הים, הפסגות הגבוהות ביותר הן ג'בל רם 1,754 מ' בדרום מזרח (סמוך לעקבה), ושיאה הצפוני ג'בל אום אל-דרה (1,217 מ') בהרי עג'לון (הגלעד). ברמת מואב יורדים אפיקי הנחלים מרום של 1,000-700 מטרים מעל פני הים לרום של 400- באזור ים המלח. הפרשי גובה של כ-1,200 מטרים לאורך 20-30 קילומטרים, ובצפון אדום מרום של 1,300 לערבה ברום של 100-300 מטרים לערך. האקלים ים-תיכוני וכמות המשקעים 650-500 מ"מ בשנה.

 

ואדי רם (צילום: איוי לרר)

 

הנחלים החשובים החוצים את החבל:

 

1. נהר הירמוך - יובלו הגדול של הירדן, לאורכו עובר הגבול בין ירדן סוריה ורמת הגולן שבידי ישראל.

2. נחל יבוק - מיובליו הגדולים של הירדן, מהווה חיץ בין הגלעד הצפוני לגלעד הדרומי.

3. נחל זרקא - מהווה גבול בין רמת ארביד והרי עג'לון לבין מרחב עמאן - היובל השני בגודלו אחרי הירמוך שנשפך לירדן; רוב מימיו נתפסים במאגר סכר המלך טלאל. בגלל המזהמים הנשטפים אליו ממפעלי התעשייה באגן ההיקוות בו ממוקמות ערים גדולות כמו עמאן, זרקא וג'רש המים אינם ראויים לשתייה אלא להשקיית גידולים חקלאיים בלבד.

4. נחל מוג'יב (נחל ארנון) - נשפך אל ים המלח, מהווה גבול בין עמון (מצפון) לבין מואב (מדרום).

5. נחל חסה - נשפך אל דרום ים המלח ומפריד בין מואב לאדום.

 

נחל זרד, ואדי חסה (צילום: נ.ב. סימון)

 

בגב ההר עוברים צירי התחבורה הראשיים של ירדן וממוקמים ריכוזי האוכלוסין הגדולים:

 

1. עמאן הבירה - מונה כמיליון וחצי תושבים.

2. ארביד - מהווה צומת דרכים חשוב בלבו של הצפון החקלאי של ירדן, מונה כמיליון תושבים.

3. זרקא - עיר תעשייה גדולה (כ-700,000 תושבים) הממוקמת כ-20 ק"מ צפונית-מזרחית לעמאן על גבול המדבר.

4. א-סאלט (כ-250,000 תושבים) בירתה העתיקה של ירדן, מרכז חקלאי חשוב על אם הדרך בין יריחו ועמאן.

 

הרי אדום (צילום: איוי לרר)

 

הרמה המדברית (Badiah)

 

את מרכזה ומזרחה של ירדן תופסים שטחי מדבר צחיחים המחברים בין מדבריות ערב סוריה ועירק - זהו אזור בלתי מיושב כמעט בו מתקיימת אוכלוסיית נוודים דלילה. האקלים יובשני ומתאפיין בפערים גדולים בין טמפרטורות היום והלילה, הקיץ והחורף; כמות המשקעים השנתית - פחות מ-50 מ"מ.

 


משק המים הירדני
כתוצאה משלושה גורמים עיקריים הורע מאוד מצב משק המים בירדן החל משנות ה-70: 

 

ראשית, השינויים האקלימיים הגלובליים גרמו להתחממות ולהתייבשות, שמורגשת מאוד באזור ירדן - השוכנת על ספר המדבר הערבי, וסובלת מירידה בכמות המשקעים השנתית. 

 

שנית, הצמיחה הדרמטית באוכלוסייה ובתעשייה הגבירו הן את הצריכה והן את זיהום אגן ההיקוות של הנחלים.

 

 

שלישית, ניצול מים מוגבר על ידי ישראל וסוריה, שכנותיה של ירדן - הן על ידי פעולות הנעשות בישראל להגברת הגשם באמצעות "זריעת עננים" (וכן פליטת מזהמים), והן ע"י הקמת סכרים ומפעלי הטיה של יובלי הירמוך בסוריה, ומן הירדן הצפוני והכנרת בישראל. מאז 1994, בעקבות הסכם השלום עם ישראל, מעבירה ישראל לירדן מידי שנה בשנה מים באיכות שתייה.

 

 


דמוגרפיה

אוכלוסיית ירדן ידעה שינויים דרמטיים במרוצת המאה ה-20. לפני כ-100 שנה חיו במרחב בו הוקמה מאוחר יותר ירדן כרבע מיליון נפשות, למעלה ממחציתם נוודים בדווים. עד 1948 היה ריבוי האוכלוסין מתון ביותר והבדווים היוו רוב. למן הקמתה של מדינת ישראל נוספו לירדן בשלושה גלי הגירה עיקריים (50-48, 60-54, תושבים רבים ממוצא פלסטיני שהגיעו מישראל ומן הגדה המערבית.

 

בשנות מלחמת האזרחים והמעורבות הצבאית הסורית והישראלית בלבנון (בעיקר 84-75) הגרו רבבות לבנונים לירדן, כמו כן שבו לירדן בעקבות מלחמות המפרץ (הראשונה והשנייה) כחצי מיליון תושבים שמצאו במדינות המפרץ את מחייתם.

 

כיום מונה אוכלוסיית ירדן למעלה מ-5 מיליון תושבים, מהם כשני שליש ממוצא פלסטיני, וכשליש בקירוב ממוצא בדואי, וכן מיעוט צ'רקסי וארמני. סה"כ גדל מספר תושביה של ירדן ב-60 השנה האחרונות פי עשר. למעלה ממחציתם מתרכזים באזור עמאן-זרקא.

 


כלכלה

כלכלת ירדן מושתתת על תעשייה, שירותים וחקלאות (דגנים, ירקות, זיתים והדרים); רוב השטחים המעובדים הם בבקעת הירדן ובחבל ההר. אוצרות הטבע כוללים אשלג, המופק מים המלח, ופוספטים. התעשייה המקומית היא בעיקרה של מצרכי מזון, דברי לבוש, מלט ועוד. חופה הצר (היחיד) במפרץ אילת משמש לתנועה ימית, דרך נמל עקבה.

 

נמל עקבה (צילום: רויטרס)

 

בין אתריה הקדומים של ירדן המושכים אליהם תיירים רבים: רבת עמון הקדומה, פטרה בירת הנבטים, מידבא, גדר וג'רש.

 

עתיקות העיר ג'רש (צילום: איוי לרר)

 


פרהיסטוריה והיסטוריה קדומה

בעמק הירדן בין צמח לבין יריחו נתגלו עשרות אתרים מתקופת האבן הקדומה. בתקופת האבן המאוחרת התהוו במרחב יישובים שהמבנה החברתי והכלכלי שלהם היה מפותח. יושבי כנען הקימו ערי ממלכה שעליהן השתלטו לסירוגין המצרים, מלכי מסופוטמיה והחתים. מסוף תקופה זו ועד תקופת הברונזה המאוחרת (היא "תקופת האבות") - עברו בארץ עמים שונים, לרבות ההיקסוס, בדרכם למצרים. עם כינון הממלכה החדשה במצרים, לאחר גירוש ההיקסוס (1570 לפנה"ס), באו ערי עבר הירדן המזרחי והמערבי תחת שלטון מצרי; מסעות מלחמה מצריים נגד ערים שמרדו תועדו בכתובותיהם.

 

בעבר הירדן, במרחב בו יושבת ירדן של היום, התקיימו בעבר ממלכות שונות, בהן (למן המאה ה-14 לפנה"ס) גם הממלכות השמיות הקדומות של אדום, מואב, עמון, האמורי, שבטי מדין וישראל.

 

ממלכת מואב וממלכת ישראל - לשונם של המואבים קרובה מאוד לעברית. בין ישראל למואב שררו יחסי איבה, ובדרכם לכנען נתקלו בני ישראל בהתנגדות מואב (במדבר כ"ב; פרשת בלעם). העוינות נמשכה גם בתקופת השופטים (אהוד בן גרא, עגלון מלך מואב). על בני ישראל נאסר להינשא למואבים (דברים כ"ג, ד'), אך היו שנישאו למואביות (למשל, סיפור רות המואביה). דוד המלך שיעבד את המואבים לישראל (שמ"ב ח', ב'), אך בימי מלכם מישע (מל"ב א, א'; ג', ד'-ה'), פרקו מעליהם את עול ישראל.

 

מישע מלך בתקופת מלכי ישראל, עמרי ואחאב והיה נתון למרותם, אך לאחר מותו של אחאב מרד בישראל "וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב ג',ד'-ה'). ב-1868 התגלתה ממזרח לים המלח סמוך לכפר דיבאן מצבת בזלת (כיום במוזיאון הלובר בפריס) ועליה כתובת שפענוחה הסעירה את חוקרי המקרא - לראשונה נמצאה עדות חוץ-מקראית מפורטת ומשכנעת לנכונותם של פרטים המופיעים במקרא.

 

בראשית המאה ה-9 לפנה"ס, בימיו של הנביא אלישע וחזאל מלך ארם (מלכים ב', ח', י"ב) נוצחה ממלכת ישראל על ידי הארמים: "בימים ההם החל ה' לקצות בישראל ויכם חזאל בכל גבול ישראל מן הירדן מזרח השמש את כל ארץ הגלעד הגדי והראובני והמנשי מערער אשר על נחל ארנן והגלעד והבשן" (שם, י', ל"ב-ל"ג). בספר עמוס (א', ג') נמסר על התוצאות הקשות של המפלה "על דושם בחרצות הברזל את הגלעד". הארמים הגיעו עד ירושלים אך לא כבשו אותה, כנראה בגלל שנאלצו לשוב להגן על בירתם ארם-דמשק מפני האשורים. ממלכת מואב קבלה עליה את עולה של ממלכת ארם, והמשיכה להתקיים עד הכיבוש הבבלי ב-582 לפנה"ס. נחלתם נעשתה למן המאות ה-3 וה-4 חלק ממלכתם של הנבטים.

 

כמו ממלכת מואב אף ממלכת עמון נמצאה לעיתים קרובות ביחסי איבה עם ממלכות יהודה וישראל. שאול המלך נלחם בנחש העמוני העולה על יבש גלעד. קיומה של ממלכת עמון הגיע לקיצו עם הכיבוש האשורי, לערך בזמן נפילתה של ממלכת ישראל.

 

ממלכת אדום וממלכות יהודה וישראל - בתקופת מלכויות יהודה וישראל רבו המלחמות בין ממלכת אדום ובין ממלכות היהודים. דוד, אמציה ועזיהו שלטו באדום במשך חלק מתקופת מלכותם.

 

הבבלים כבשו את הממלכה במאה ה-6, ושבטי נוודים דחקו את תושביה לדרום יהודה. בימים שלאחר חורבן הבית השני נעשה השם "אדום" לכינוי גנאי לרומא. המלך הורדוס היה מצאצאי האדומים.

 


מהתקופה ההלניסטית ועד התקופה הערבית

בתקופה ההלניסטית כבשו היוונים הסלווקים את עבר הירדן והקימו בו ערים מפוארות שאת שרידי תפארתן ניתן לראות בג'רש וביתר ערי הדקפוליס - ליגת עשרת הערים ההלניסטיות-רומיות שמוסדה כמחוז מנהלי לאחר כיבוש ארץ-ישראל בידי פומפיוס (ב-63 לפנה"ס), מהן שבע בתחום עבר הירדן: גדרה (גדר - אום-קיס), דיון, אבילה, פלה (טבקת פח'ל), גרסה (ג'רש), קנת ופילדלפיה (רבת עמון). היתר: היפוס (סוסיתא) שממזרח לכנרת, סקיתופוליס (בית שאן), ודמשק בה ישבה הנציבות הרומית שחלשה על ברית הערים. רעידת אדמה קשה בשנת 747 החריבה חלק מן הערים האלה.

 

החשמונאים והורדוס

 

בעקבות המרד היהודי ביוונים והקמת הממלכה החשמונאית, שב האזור בימי המלכים יוחנן הורקנוס ה-1 ובנו אלכסנדר ינאי לשלטון יהודי. מאוחר יותר, בתקופתה של רומי הוא היה לחלק ממלכת הורדוס. לאחר כיבוש יהודה וירושלים בידי הרומים היה האזור נתון לשלטונם של הנבטים.

 

ממלכת הנבטים

 

מאמצע המאה ה-1 לפנה"ס השתרעה ממלכתם, שבירתה פטרה, על פני צפון ערב, אדום, חלק ממואב, החורן, הנגב וסיני. הם התפרנסו ממסחר בבשמים ותבלינים, שרכשו בערב והביאו בשיירות גמלים אל חופי הים התיכון. מלכם הראשון, חרתת ה-1, נזכר בכתובת שנמצאה בעיר חלוצה, ואולי הוא השליט שאצלו מצא מקלט, יסון, הכהן הגדול (מקבים ב ה', ח'). בימי חרתת ה-2, ב-100 לפנה"ס בקירוב, החלו הנבטים להתפשט לעבר דרום סוריה. אלכסנדר ינאי לחם במלכם עבדת ה-1 וכבש מספר ערים נבטיות במואב; הורקנוס ה-2 החזירן לנבטים בימי חרתת ה-3. ב-85 לפנה"ס כבש חרתת ה-3 את דמשק ואף הביס את אלכסנדר ינאי. בסוף ימי מלכותו פשטו הרומאים על פטרה, וממלכת הנבטים היתה לממלכת חסות של רומי.

 

העיר הנבטית פטרה (צילום: אלעד גרשגורן)

 

תור הזהב של הנבטים חל במאה הראשונה לספירה. בראשית ימי עבדת ה-2 ניסו הרומאים לכבוש את ערב, והנבטים היו לשליטים יחידים על סחר השיירות באזור. בתקופה זו הוקמו המקדשים והקברים המונומנטליים בפטרה ובמקומות אחרים בממלכה. צירוף ממלכתם לאימפריה הרומית ב-106 בתור "פרובינקיה ערביה" לא פגע בשגשוג כלכלתם. סמוך לאמצע המאה ה-4 החלו הנבטים לקבל את הנצרות. עם השתלטות הערבים על א"י ב-636 החלה שקיעתם.

 

ביזנטיון

 

ימי ביזנטיון היוו גשר תרבותי מהתקופה הרומית המאוחרת לתקופה הביזנטית (324 לספירה). השלטון המרכזי נקט מדיניות של הרתעה ושיתוף פעולה עם שבטי הבדואים. על מנת למנוע פשיטות מן המדבר על המרחב המיושב הוקמו מבצרים בספר המדבר ובהם חיל מצב, ובמקביל הועברו גם "דמי חסות" למנהיגי השבטים. במאה ה-4, בתקופת האימפריה הביזנטית, הופרדו הנגב ודרום עבר-הירדן משאר חבלי ארץ ישראל ונקראו "פלשתינה טרטיה" - פלשתינה השלישית.

 


התקופה המוסלמית, ממלכת ירושלים הצלבנית, השלטון העות'מאני

לאחר הכיבוש המוסלמי ערך החליף עומר שינויים בחלוקתה האדמיניסטרטיבית של ארץ-ישראל, עבר-הירדן והגליל - אלו נקראו מעתה "ג'ונד אלאורדון" (שפירושו פיקוד הירדן). למן הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-7, ובתקופה העות'מאנית, מאות 15-16 עד אמצע המאה ה-19 חלה דעיכה בכלכלת עבר הירדן ובתרבותה החומרית - ישובים רבים ננטשו ובדווים נודדים היוו את רוב האוכלוסייה ששרדה באזור.

 

במאה ה-12 נכבשה ירדן ע"י הצלבנים ונכללה ברובה ב"סניוריית עבר-הירדן". בתקופת הצלבנים חוזקו מבצרים קיימים בעבר הירדן ונוספו עליהם חדשים כדי להגן על גבולה המזרחי של ממלכת ירושלים. בסוף המאה ה-13, חזרה ירדן לשלטון האסלאם - הממלוכים שלטו בה ב-200 השנים הבאות, ובשנת 1517 נכבש מרבית אזור ירדן ע"י האימפריה העות'מאנית. הקמתה של מסילת הברזל החיג'אזית על ידי העות'מאנים בישרה את תחייתו של עבר הירדן.

 


ירדן המודרנית

ירדן כמסגרת מדינית מודרנית התהוותה במהלכה של המחצית הראשונה של המאה ה-20. במלחמת העולם הראשונה כבשו את עבר הירדן כוחות "המרד הערבי" בפיקודו של האמיר פייצל, אחיו הבכור של האמיר עבדאללה, ובסיועו של "לורנס איש ערב" - מהאגף הימני של כוחות בריטניה בפיקודו של הגנרל אלנבי. לאחר תקופה של ממשל צבאי נכלל אזור "עבר הירדן" (מ-1922) במנדט הבריטי על א"י והיה נתון לראשות האמיר עבדאללה בנו השני של חוסיין אבן עלי, השריף של מכה.

 


תקופת שלטונו של המלך עבדאללה ה-1

ב-1923 הכירה בריטניה בעבר הירדן כאמירות עצמאית במסגרת המנדט הבריטי (בלא שחל עליה הסעיף בדבר הקמת בית לאומי יהודי), באישורו של חבר הלאומים. האמיר עבדאללה, אף שכונן בהדרגה גופים ייצוגיים שסמכותם מוגבלת, החזיק למעשה ברסן השלטון. עבדאללה נהנה מסיוע ומחסות בריטניה, ונתגלה כבעל ברית נאמן. ב-1941 שיגר יחידות מצבאו, הלגיון הערבי שנחשב למעולה שבצבאות ערב, לסייע לבריטים במלחמתם נגד המשטר המורד הפרו-גרמני בעירק.

 

בעולם הערבי חשבוהו רבים לעושה דברם של הבריטים. כל ימיו דגל בתוכניות להרחבת שלטונו של בית האשם בפדרציה עם עירק, ובמיוחד בכינון "סוריה רבתי" בראשותו. אולם תמיכתה של בריטניה בתוכניות אלה היתה מסויגת, והוסרה לגמריי משנתגלו כלא-מציאותיות.

 

עבדאללה היה יריב למחנה הלאומני בקרב ערביי א"י, בהנהגת המופתי ומשפחת חוסייני, וקיים מגעים קרובים עם ראשי האופוזיציה, ובהם נשאשיבי וטוקאן. כן טיפח יחסים טובים עם הנהגת היישוב היהודי והתנועה הציונית, ובראשית שנות ה-30 אף הזמינהּ לרכוש קרקעות ולהקים התיישבות יהודית גם בעבר הירדן - תוכניות שהממשל הבריטי מנע את ביצוען.

 

ב-1946 הכירה בריטניה בעצמאותה של עבר הירדן, חתמה עמה על חוזה ברית ועבדאללה היה למלך. אולם תלותה הכלכלית והצבאית של ירדן בבריטניה נמשכה - בפיקוד צבאה "הלגיון הערבי" עמד קצין בריטי, גלאב פחה (סר ג'ון בגוט), אשר מ-1930 שירת בלגיון וב-1938 היה למפקדו. לאומנים ירדנים וערבים אחרים ראו בבגוט סמל לשליטתה האימפריאליסטית של בריטניה (פיטוריו ב-1956 סימלו את קץ השפעתה הגלויה של בריטניה בירדן).

 

במשא ומתן סודי עם מנהיגי היישוב היהודי בא"י, רמז עבדאללה כי לא יפעל נגד כינון מדינה יהודית עפ"י תוכנית החלוקה של האו"ם אם הצד היהודי לא יפריע לו להשתלט על החלק הערבי של א"י (יהודה, שומרון ומזרח ירושלים). עבדאללה לא העז אמנם לפרוש מהמחנה הכל-ערבי במלחמתו בישראל ב-1948(מלחמת העצמאות), אך למעשה, אף על פי שמינוהו מפקד עליון של כל הכוחות הפולשים (מינוי של כבוד, שלא היה בו ממש), נמנע מלהשתתף בהתקפה על השטח שהוקצה למדינת ישראל.

 

ב-1948, עם כיבוש חלקה הערבי של א"י, שינתה עבר הירדן את שמה ל"הממלכה הירדנית ההאשימית", ובקיצור "ירדן", ומה שהיה עד אז עבר הירדן כונה "הגדה המזרחית". שטחי הגדה המערבית סופחו לירדן ב-1950 אולם בריטניה ופקיסטן היו המדינות היחידות שהכירו רשמית בסיפוח.

 

עבדאללה נרצח ביולי 1951 בידי פלסטינאים מאנשי החוסיינים, בכניסה למסגד אל-אקצא בירושלים.

 


תקופת שלטונו של המלך חוסיין (עד 1967)

לאחר שנת שלטון אחת של טלאל, בנו של עבדאללה, עלה על כס המלוכה נכדו, חוסיין. הוא הוכרז למלך באוגוסט 1952 לאחר הדחת אביו טלאל, שהוכרז בלתי שפוי. במאי 1953, כשמלאו לו 18 נטל את המלוכה בפועל.

 

משפחת המלך חוסיין - ב-1955 נשא חוסיין לאשה את דינה, נסיכה מבית האשים, והתגרש ממנה ב-1957. ב-1961 נשא צעירה אנגלייה, Antoinette (Toni) Avril Gardiner, שהתאסלמה והיתה לנסיכה מונא אל-חוסיין (אמו של המלך עבדאללה ה-2), ממנה התגרש ב-1972. אחריה נשא חוסיין בת למשפחה פלסטינית נכבדה, עליה טוקאן; היא נהרגה בתאונה אווירית ב-1977. ב-1978 נשא חוסיין צעירה אמריקנית ממוצא לבנוני, ליזה חלבי, שהתאסלמה (ונקראה מאז נור אל-חוסיין).

 

שנות שלטונו הראשונות של חוסיין היו רצופות משברים ונסיונות התנקשות בחייו. מאז 1955 מצא עצמו נאלץ להתקרב אל מצרים וסוריה ולנקוט קו אנטי-בריטי (ביטול חברותו בברית בגדד; פיטורי גלאב פחה, המפקד הבריטי של צבאו; ביטול הסכם ההגנה ההדדית עם בריטניה).

 

באביב 1957 הבין כי דרך זו תוליך אותו לאובדן ופיטר את ממשלתו השמאלנית, דיכא נסיון הפיכה, חידש את הברית עם בריטניה והחל להדק את קשריו עם ארה"ב. ב-1958, בתגובה לאיחוד מצרים-סוריה, כונן איחוד פדרלי עם עירק (שהיתה עדיין האשימית) ונעשה סגן ראש האיחוד; אך האיחוד נתבטל עם ההפיכה בעירק ביולי 1958. באותה עת הגיע שלטונו קרוב יותר לסף ההתמוטטות מכפי שהיה אי-פעם. בריטניה הטיסה כוחות לירדן (מטוסיה הורשו לחצות את המרחב האווירי של ישראל), וחוסיין הצליח לייצב את שלטונו.

 

פעולות התגמול - בשנות ה-50 ובראשית שנות ה-60 התמודד צה"ל עם המסתננים והפדאיון שחדרו לישראל מרצועת עזה ומן הגדה המערבית. כוחות מיוחדים (כגון יחידה 101) תקפו כפרים ונקודות משמר וצבא ירדניים בגדה המערבית ובעזה. פעולות התגמול אלצו את המלך חוסיין לתמרן בין שאיפות הפלסטינים בממלכתו (במיוחד פליטי 48) לנקום בישראל, לבין רצונו לקיים יחסי שכנות קורקטיים עם ישראל.

 

ב-1967 הצטרפה ירדן לברית צבאית עם מצרים וסוריה והפסידה במהלך המלחמה את שליטתה בגדה המערבית.

 


תקופת שלטונו של המלך חוסיין (מ-1967 ואילך)

התנגשויות תכופות וחיכוך גובר עם צה"ל ובעיקר עם אש"ף, שפעילותו גברה אחרי 1967 סיכנו את שלטונו של חוסיין ואת קיום הממלכה. הסלימו לכדי מלחמה גלויה מקיץ 1970 ועד אביב 1971 ("ספטמבר השחור") והביאו להשמדת התשתית של אש"ף ולגירוש אנשיו מירדן; מדינות ערב נחלצו לתווך, אך התייצבו למעשה לימין אש"ף, עד שנידו והחרימו את חוסיין בזירה הבין ערבית.

 

המלך חוסיין בזמן אירועי ספטמבר השחור, 1970 (צילום: אימג'בנק / GettyImages)

 

כוחות צבא סוריה שפלשו לירדן הותקפו על ידי חיל האוויר הירדני סמוך לארביד ונבלמו ע"י כוחות שריון ירדניים - חיל האוויר הישראלי מנע ממטוסי סוריה להגיש עזרה לכוחותיה על הקרקע (בעימות נוסף בין סוריה לירדן ב-1975 התייצבה ישראל באופן גלוי למחצה, לימינה של ירדן).

 

בשנות ה-70 זכתה ירדן לתנופת פיתוח בסיוע ארצות המערב, הושלמה בה תעלת הע'ור לניצול מי הירמוך והורחבה רשת התחבורה שלה.

 

ירדן לא לקחה חלק פעיל במלחמת יום הכיפורים (1973), וזמן קצר לאחריה נאלצה לקבל את החלטת ועידת הפסגה ערבית ברבאט, שהכירה באש"ף בתור נציגם היחיד של ערביי פלסטין. ועידת הפסגה הערבית גם פסלה את סיפוח "הגדה המערבית" לירדן וכן את תביעת חוסיין להחזרתה.

 

בסוף שנות השבעים חלה הפשרה ביחסים בין ירדן וסוריה, ואף התפייסות מסוימת בין ירדן לאש"ף. ערפאת ביקר בירדן פעמים אחדות וניהל משא ומתן עם חוסיין - בין השאר על קונפדרציה עתידה בין ירדן לישות פלסטינית ב"גדה" ובעזה; חוסיין התיר לאש"ף לשגר לירדן נציגות קבועה, אך מנע מהארגון לחדש את פעילותו במחנות הפליטים.

 

ב-1982 התפייס המלך עם יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת וניהל עמו משא ומתן על כינון מדינה פלסטינית ב"גדה המערבית", במסגרת קונפדרציה עם ירדן (הצעה שהמלך דגל בה מ-1972).

 

בספטמבר 1984 פרץ חוסיין את חומת ה"קונסנזוס" הכל-ערבי וחידש יחסים מלאים ורשמיים עם מצרים שהוחרמה על ידי מדינות הליגה הערבית בעקבות הסכם השלום שלה עם ישראל, החליף ביקורים רשמיים עם נשיאה והחל לכונן ברית הדוקה בין שתי המדינות. באותה שנה קיים הפלג הראשי של אש"ף ועידה בעמאן ובתחילת 1985 חתמו חוסיין וערפאת על הסכם ביניהם. אחרי החתימה על ההסכם נעשה מאמץ מדיני ודיפלומטי רב להתקדם לקראת תהליך של שלום, אבל הדיונים בין כל הגורמים המעורבים בבעיה התמקדו בהליכים בלבד. ב-1986 הוקפא ההסכם עם ערפאת, נסגרו חלק ממשרדי אש"ף בעמאן וגורשו פעילים מהארגון.

 

בעקבות האנתיפאדה הראשונה, הודיע חוסיין על ניתוק תחיקתי מ"הגדה המערבית" והדגיש שהפלסטינאים שממערב לירדן נשארים אזרחים שווי זכויות בממלכה. בשיחות השלום במדריד בין ישראל לפלסטינאים בשנת 1991, לקח חוסיין חלק פעיל. רק לאחר שהושג הסכם קהיר בין ישראל לאש"ף הסכים חוסיין להיפגש בפומבי עם ראשי ישראל ולחתום עימה על הסכם שלום. הסכם זה, שנחתם בשנת 1994, הביא לפתיחת הגבולות בין שתי המדינות ולכינון הדדי של שגרירויות.

 

פרשת משעל - הניסיון הכושל של המוסד להתנקש ב-1997 בחייו של ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של תנועת החמאס ברבת עמון גרמה נזק חמור ליחסי ישראל-ירדן. בניסיון למזער נזקים שחררה ממשלת ישראל לדרישת המלך חוסיין את מנהיג החמאס, השייח' אחמד יאסין, וכ-70 אסירים פלסטינים נוספים.

 


תקופת שלטונו של המלך עבדאללה ה-2

המלך עבדאללה ה-2 (משמאל) ואחיו למחצה חמזה (צילום: איי אף פי)

 

יורש העצר עד ההחלטה של חוסיין על העברת הכתר לבנו עבדאללה היה חסן, אחיו של המלך חוסיין. ההחלטה נפלה במפתיע זמן קצר לפני מותו של המלך חוסיין. עבדאללה ה-2 מלך ירדן (נולד 1962), בנם הבכור של המלך חוסיין והמלכה מונא. התחנך בבתי ספר יוקרתיים באנגליה, באקדמיה צבאית בריטית, באוניברסיטת אוקספורד ובאוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון. היה טייס בצבא הירדני ומפקד הכוחות הירדניים המיוחדים. הוכתר כמלך ירדן בפברואר 1999, לאחר מות אביו.

 

המלך עבדאללה נוקט מדיניות מתונה וזהירה בזירה הערבית. בין שאר הצהרותיו לאחר הכתרתו, הודיע על כוונתו לשמור על הסכם השלום עם ישראל, להילחם נגד השחיתות בממלכה הירדנית ולעשות למען פיתוח כלכלי מואץ.

 

רעייתו, המלכה רניה (נישאה לו ב-1993), פלסטינית במוצאה. לזוג שני ילדים.

 

עבדאללה ה-2 עם רעייתו, המלכה רניה (צילום: AP)

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©