אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל הודו
דגל הודו 
 
השעה בהודו 
 
סוניה גנדי, ראש מפלגת הקונגרס ומנמוהן סינג, ראש ממשלת הודו
סוניה גנדי, ראש מפלגת הקונגרס ומנמוהן סינג, ראש ממשלת הודו צילום: איי פי
 
הטאג' מאהל
הטאג' מאהל צילום: איי פי
 
מקדש סוומינראיאן אקשרדאם בניו דלהי הבירה
מקדש סוומינראיאן אקשרדאם בניו דלהי הבירה צילום: איי אף פי
 
נשים הינדיות על ריקשה, אוטר פרדש
נשים הינדיות על ריקשה, אוטר פרדש צילום: איי פי
 
פרות קדושות
פרות קדושות צילום: נירה ניסקי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מדריך לאתרי ממשל מקוון בהודו
 האתר הרשמי של פרלמנט הודו
 מידע נוסף על המדינות
 מפת המדינה באתר אנכרטא


ערכים קשורים
 הימלאיה
 אינדוס
 גנגס
 ברהמפוטרה
 כלכותה
 סונים
 נצרות
 סיקיזם
 הפרטה
 בודהיזם
 מאוריה, קיסרות
 אלכסנדר הגדול
 שושלת גופטה
 ושקו דה גמה
 מוהנדס קרמצ'נד גנדי
 ג'וואהרלל נהרו
 מפלגת הקונגרס
 מלחמת העולם השנייה
 פקיסטן
 סוציאליזם
 אינדירה פריאדרשיני גנדי
 רג'יב גנדי
 בהוטן
 טיבט
 מיאנמאר
 בנגלדש
 מונסון
 אנימיזם
 שמאניזם
 מיסיון
 סחלביים
 אקלים סוב-טרופי
 מהרג'ה
 טליבאן
 אל-קאעדה
 מאונטבטן, לורד לואי פרנסיס אלברט ויקטור ניקולס
 ארגון האומות המאוחדות
 סנסקריט
 דלאי למה
 האימפריה העות'מאנית
 קוראן
 אפגניסטן
 הרבנות הראשית
 חברון
 גוש קטיף
 גמאל עבד אנ-נאצר
 מלחמת ששת הימים
 יאסר ערפאת
 ברית המועצות
 תהליך השלום הישראלי - פלסטיני
 הארגון לשחרור פלסטין
 מלחמת המפרץ הראשונה
 קרן המטבע הבינלאומית
 הבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח
 ציונות
 גזענות
 ועידת מדריד
 החלטת החלוקה
 שמעון פרס
 עזר ויצמן
 אסיה
 נפאל
 האוקיינוס ההודי
 שרי לנקה
 אימפריאליזם וקולוניאליזם
 בריטניה
 הינדואיזם
 מנמוהן סינג


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

הודו


India

גיאוגרפיה |  דמוגרפיה |  כלכלה |  הודו העתיקה |  עידן הקולוניאליזם |  הודו המודרנית |  מדינות צפון מזרח הודו - "שבע האחיות" (“The Seven Sisters”) וסיקים |  אסאם - Assam (כינוי רווח Cachar) |  ארונצ'ל פרדש - Arunachal Pradesh |  נגלנד - Nagaland |  מניפור - Manipur |  מיזורם - Mizoram |  טריפורה - Tripura |  מגהליה - Meghalaya |  סיקים - Sikkim |  מדינות צפון מערב הודו |  פנג'אב |  פנג'אב - עד המרד הסיקי |  פנג'אב - מרד הסיקים ואילך |  ג'אמו וקשמיר - חשיבות אסטרטגית |  אזורים אתנו-גיאוגרפיים בג'אמו וקשמיר |  ג'אמו וקשמיר - חלוקתה בין הודו ופקיסטן |  הימאצ'ל פרדש - Himachal Pradesh |  אוטרנצ'ל - Uttaranchal (בפי תושביה מכונה Uttarkhand) |  יהודים |  קהילת קוקי-צ'ין-מיזו - "שבט המנשה" |  קשרי הודו ישראל - עד כינון היחסים |  קשרי הודו ישראל - עידן היחסים הדיפלומטיים

הודו (בהינדית: Bharat), רפובליקה פדרלית דמוקרטית בחצי האי ההודי, שבדרום אסיה.

 

גבולותיה: בצפון מערב פקיסטן; בצפון סין (מחוז ,Xizang לשעבר ממלכת טיבט), נפאל, ובהוטן; החבל הצפון מזרחי שלה מקיף את בנגלדש וגובל מצפון בסין וממזרח במיאנמאר (בורמה). בדרום מערב הים הערבי (שלוחה של האוקיינוס ההודי); בדרום מזרח מפרץ בנגל. מיצר ים צר מפריד בין הקצה הדרום מזרחי של הודו לשרי לנקה. בירתה - ניו דלהי.

 


 

 

גיבושה המדיני של הודו המודרנית הוא תוצאה של הקולוניאליזם הבריטי במסגרתו אוחדו למעלה מ-550 מדינות-נסיכות ליחידות מנהליות גדולות יותר. עם הסתלקותה של בריטניה מהודו בותרה תת-היבשת ההודית לשתי טריטוריות: האחת בשליטה הינדית - הודו, האחרת בשליטה מוסלמית – פקיסטן.


הודו - דיוקן
הודו - דיוקן
שם רשמי Bharatiya Ganarajya - Republic of India
שטח 3,287,590 קמ"ר (מקום 8 בעולם)
אוכלוסייה 1,095,351,995 (מקום 2 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 1.38%
תושבים הודים-אריים 72%, דרווידים 25%, מונגוליים ואחרים 3%
שפה רשמית הינדית, אנגלית, טמילית, סנסקריט ועוד 12 שפות רשמיות אחרות
דתות הינדים 80.5%, מוסלמים 13.4%, נוצרים 2.3%, סיקים 1.9%
בירה ניו דלהי
ממשל רפובליקה פדרלית
ראש מדינה נוכחי מנמוהן סינג
עצמאית מאז 15 באוגוסט 1947 (מבריטניה)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 25% (אומדן 2002)
תמ"ג לנפש 3,300 דולר (מקום 160 בעולם)
שיעור אבטלה 8.9%
ענפי כלכלה מרכזיים אורז, חיטה, זרעים שמנוניים, כותנה, יוטה, תה, קני-סוכר, תפוחי-אדמה, סקר, תאו, צאן, תרנגולות, דגים; טקסטיל, כימיקלים, עיבוד מזון, פלדה, ציוד לתעבורה, מלט, כרייה, נפט, מכונות, תוכנה
מטבע רופייה
ידיעת קרוא וכתוב 59.5%
תוחלת חיים

נשים 65.57; גברים - 63.9

(מקום 164 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

 

בניין הפרלמנט בניו דלהי הבירה (צילום: איי פי)

 

למן הכרזת העצמאות של הודו ב-1947 ועד כינון חוקת הרפובליקה ב-1950 נשמר בעיקרו המבנה האדמיניסטרטיבי שהונהג בתקופת היותה מושבת כתר באימפריה הבריטית. בעת כניסת חוקת 1950 לתוקפה כללה הפדרציה ההודית 9 מדינות במעמד ראשון במעלה (לשעבר מחוזות בשליטה ישירה של המושל הבריטי) ועוד 20 מדינות וטריטוריות מדרגה שנייה ושלישית (לשעבר נסיכויות ואזורי שליטה ופיקוח בריטי עקיף). עם השנים חלו שינויים רבים במפה הפנימית של הודו. הגדרתן של מדינות הפדרציה נעשית בעיקר על סמך הבדלים לשוניים, והגבולות ביניהן נקבעים במקרים רבים בהתאם לתיחום האתני-לשוני בין קהילות שפה בשטח.

 

נכון ל-2005 מונה הודו (הדמוקרטיה הפרלמנטרית הגדולה בעולם במספר תושביה) 28 מדינות אשר לכל אחת מהן מערכות משפט, מיסים, בית-מחוקקים ומועצת שרים בראשות שר ראשי. בנוסף ישנם בהודו 7 אזורים במעמד של טריטוריה פדרלית, המקיימים מידה פחותה של ממשל עצמי.

 

בראש פדרצית המדינות ההודית עומד נשיא שתפקידו ייצוגי בעיקרו, וראש ממשלה אשר בידיו מרוכזות רוב סמכויות הרשות המבצעת. הרשות המחוקקת מורכבת מבית עליון (Rajya Sabha) המונה 245 נציגים הנבחרים בבחירות אזוריות (מייצגים את מדינות הפדרציה), ובית תחתון (Lock Sabha) המונה 543 חברים הנבחרים בבחירות יחסיות כלל ארציות (משקפים את התפלגות המצביעים בין המפלגות בבחירות הפדרליות, ומייצגים את העם).

 

רחוב מוצף בטריפורה. גשמי המונסון גורמים לעתים לשטפונות קשים. (צילום: איי.פי)

 

הבחירות שנערכו בהודו ב-2004, הביאו למהפך שלטוני. מפלגת הקונגרס (Indian National Congress) בראשותה של סוניה גנדי זכתה בניצחון על מפלגת ג'נטה ההינדית הלאומית Baharatiya Janata Party) - BJP) בהנהגתו של ראש הממשלה, אטאל ואג'פאי, אולם גנדי החליטה לוותר על כסאה ובמקומה מונה לתפקיד שר האוצר לשעבר, מנמוהן סינג.

 


גיאוגרפיה

חצי האי ההודי - הנתחם מצפון על ידי רכס ההימלאיה, ממזרח על ידי מפרץ בנגל, מדרום על ידי האוקיינוס ההודי וממערב על ידי הים הערבי - נחלק מבחינה גיאוגרפית לשלוש חטיבות נוף עיקריות:

 

  1. רכס ההימלאיה ושלוחותיו (הרי קשמיר וקרקורם) המהווים גבול טבעי בין הודו לבין שכנותיה מצפון
  2. שפלת הנהרות למרגלות ההימלאיה: האינדוס במערב, הגנגס במרכז והברהמפוטרה במזרח. השפלה מעובדת באינטנסיביות ובה ריכוזי אוכלוסייה גדולים.
  3. רמת הדקאן המתנשאת לגובה של 900-300 מ' מעל פני הים מהווה את רובו של חצי האי ההודי, למרגלותיה במערב ובמזרח מישורי חוף צרים. בדרומה העיר בנגלור ולחופיה שוכנות בומבי וכלכותה במערב ומדראס במזרח.

 

נהר הגנגס

 

איי אנדמן (Andaman Islands) וניקובר במזרח האוקיינוס ההודי -  קבוצת איים במפרץ בנגל בין הודו לאינדונזיה ולתאילנד, 37 מהם מיושבים (מתוך כ-250 איים). מתאפיינים בצמחייתם הטרופית ובשוניות אלמוגים. אוכלוסייתם הכוללת מונה כ-360,000 נפש, מרביתם הינדים. בירת האיים היא עיר הנמל, פורט בלייר (Port Blair).    

 

אקלים הודו מונסוני וכולל שלוש עונות עיקריות:

 

  • עונה קרירה ויבשה יחסית – דצמבר-מרץ
  • עונה חמה - אפריל-יוני
  • עונה חמה וגשומה – יולי-נובמבר

 


דמוגרפיה

אוכלוסייתה של הודו, יותר ממיליארד תושבים, היא השנייה בגודלה בעולם אחרי סין, וצפוי כי עד אמצע המאה ה-21 אף תשיג אותה. החלוקה האתנית והדתית בה מסובכת, אולם ניכרות בה שבע קבוצות עיקריות: הינדים (כ-80%) רובם הינדים-ארים במרכז ובצפון, ומיעוטם הינדים דרווידים בדרום (טמילים), מיעוט מוסלמי סוני גדול (כ-13%) אשר ריכוזיו העיקריים במערב ובצפון, נוצרים (כ-2%), עמים ממוצא סינו-טיבטי בצפון מזרח הודו (כ-2%), מיעוט סיקי (כ-2%) שמרכזו בפנג'אב ושבטי הרים מוסלמים בצפון קשמיר (כ-1%, שיעים בחלקם).

 

נזירים בודהיסטים בהימאצ'ל פרדש ("ארץ הרי השלג") שבצפון הודו. (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

רוב התושבים כפריים (כ-75%). ההבדלים בין המעמדות ("קאסטות"), שמקורם בהינדואיזם, ממוסדים וקיצוניים. בהודו מדוברות לשונות רבות, מהן 18 עיקריות, הרווחת שבהן היא ההינדית (30% מן התושבים); רובן שייכות למשפחת הלשונות ההודו-איראניות. בדרומה של הודו שליטות לשונות דרווידיות, ובצפון מזרחה מדוברות גם לשונות טיבטיות. בשל ריבוי הלשונות, נהוגה הלשון האנגלית עד היום כשפת מנהל (כלכלית ופוליטית) המאפשרת תקשורת בין קבוצות אתניות שונות ברמה הלאומית.

 

החינוך והאמונה העמוקה בגלגול נשמות משמרים את המבנה המעמדי המסורתי בהודו.

חמש הקאסטות (מעמדות) העיקריות:

 

  • המעמד העליון - ברהמינים (כוהנים)
  • קשאטריות (לוחמים)
  • וישיות (סוחרים)
  • שודרות (בעלי מלאכה)
  • נטולי המעמד – הטמאים (המנודים)

 

בני המעמדות הנמוכים מוכנים להשלים עם התפקיד החברתי המוגדר שלהם מתוך אמונה כי אם ימלאו את חובותיהם עלי אדמות, עתידה נשמתם בגלגול הבא להשתכן בגופו של בן המעמד הגבוה יותר. המדרג החברתי המסורתי נשמר אף בקרב הנהגתן של מפלגות השמאל, ואפילו הנהגת המפלגה הקומוניסטים בהודו מורכבת על פי רוב מן הברהמינים.

 


כלכלה

הודו עשירה בקרקעות הראויות לעיבוד (כ-60% ויותר משטחה), במים ובאוצרות טבע: פחם, אבץ, ברזל, עופרת, נפט, גז טבעי, מנגן, יהלומים ועוד.

 

המשק ההודי מושתת על כוח עבודה הכולל יותר מ-450 מיליון עובדים. ענפי הכלכלה העיקריים:

 

חקלאות (כ-60% מהמועסקים) - החקלאות המסורתית עברה תהליכי מודרניזציה (השקיה, דשנים, השבחת זנים במסגרת "המהפכה הירוקה" של שנות ה-60), והיום אין הודו תלויה באספקת תבואה מארצות חוץ. הגידולים החשובים: דגנים (חיטה, אורז, דוחן ועוד), קנה סוכר, תה, תבלינים וכותנה.

 

אישה הודית עוסקת בייבוש פלפלים חריפים (צילום: רויטרס)

 

תעשייה (קרוב ל-20% מהמועסקים) – טקסטיל ומוצריו, עור מעובד, כימיקלים, מתכות, כלי רכב, מכונות.

 

שירותים (מעל 20% מהמועסקים) – התפתחות מרשימה ומהירה במיוחד נרשמה בענף ההיי-טק. העיר בנגלור (Bengalore) במדינת קרנטקה (Karnataka) בדרום הודו היא ממרכזי הפיתוח וייצור התוכנות הגדולים בעולם.

 

קצב הצמיחה השנתי של כלכלת הודו עומד על כ-6%, ההשקעות הזרות עומדות על כ-4 מיליארד דולר בשנה, ושיעור האינפלציה השנתי 3%-5%. שיעור האבטלה עומד על כ-9%.

 

היצוא השנתי מסתכם בכ-70 מיליארד דולר, היבוא בכ-90 מיליארד דולר (אומדן 2005). שותפות הסחר העיקריות: ארה"ב, בלגיה, בריטניה, סין, סינגפור, יפן, גרמניה. החוב הלאומי החיצוני: יותר מ-170 מיליארד דולר.

 

הבעיות העיקריות עמן מתמודד המשק ההודי:

 

  1. שיעור הריבוי הטבעי ירד לרמה של כ-2% בשנה, אך עדיין מתווספים מידי שנה בשנה קרוב ל-20 מיליון נפשות לאוכלוסיית הודו.
  2. ההגירה הפנימית של עשרות מיליוני תושבים מן האזורים הכפריים אל האזורים האורבניים יצרה בפאתי הערים הגדולות שכונות עוני ענקיות. מאז שנות ה-70 עלה מספר תושבי הערים מכ-100 מיליון ליותר מ-250 מיליון.
  3. מדיניות ההפרטה ומיתון המעורבות הממשלתית במשק מאז ראשית שנות ה-90 הביאו אמנם לצמיחה מרשימה, אך גם העמיקו את הפערים הכלכליים בחברה ההודית. למול מיעוט זעיר אמיד ביותר, ומעמד ביניים ששיעורו בכלל האוכלוסייה אחוזים ספורים, נתונה כרבע מן האוכלוסייה בעוני קשה ביותר ומתקשה לספק את צרכיה במזון, בדיור ובהשכלה.

 

מדינה עם הרבה עוני ורעב. הומלסים בורנסי (צילום: רויטרס)

 


הודו העתיקה

תרבויות חצי האי ההודי הן מהקדומות בעולם. בעמק האינדוס נתגלו שרידי תרבות מפותחת מהאלף ה-3 לפנה"ס. ב-1500 לפנה"ס פלשו להודו כובשים ארים אשר דחקו דרומה את הדראווידים, תושביה המקוריים של הודו, ושלטו בה כ-2000 שנה; הארים הביאו עמם עקרונות פילוסופיים-דתיים שמהם התפתח ההינדואיזם. מקורו של הבודהיזם במאה ה-3 לפנה"ס בקיסרות מאוריה. בשנים 327 - 325 לפנה"ס שלט בצפון מערבה של הודו אלכסנדר הגדול.

 

הבודהיזם אומץ על ידי הקיסר אשוקה משושלת מאוריה, אך עם נפילת השושלת נחלש מעמדו. תור הזהב של התרבות ההינדית על ספרותה, אמנותה והמדעים שלה חל במאות ה-4 וה-5, בימיה של שושלת גופטה.

 

פלישת המוסלמים להודו החלה במאה ה-8, וב-1192 נוסדה בה הסולטנות הדלהית המוסלמית שחלשה על רובה של התת-יבשת. לימים התפלגה הסולטנות, וקמו ממלכות מוסלמיות קטנות; ממלכות אלו בטלו עם פלישתו של באבר (1526), מייסדה של ממלכת המוגול. תחת אימפריית מארתה אשר התבססה במאה ה-17 בצפונה ובמרכזה של הודו הגיעה תרבות הסולטנים המוגולים לשיאיה בארכיטקטורה בספרות ובאמנות.

 

הדרום הדרווידי על לשונותיו, תרבותו וזהותו העצמית לא הושפע כמעט מן התהפוכות התרבותיות והפוליטיות שידעה שאר הודו.

 

 


עידן הקולוניאליזם

לאחר גילוייו של ושקו דה גמה (1510) קנו להם הפורטוגלים אחיזה בהודו והיו האירופים הראשונים שישבו בה. במאתיים השנים הבאות התחרו המעצמות הקולוניאליות, בריטניה, הולנד, צרפת ופורטוגל על המסחר עם הודו, ומאבק זה הוכרע לטובת בריטניה במאה ה-18, עם שקיעת האימפריה המוגולית.

 

ב-1857 מרדו ההודים בחברת הודו המזרחית שניהלה את המושבה ההודית מטעם בריטניה; לאחר שהמרד דוכא באכזריות, הועברו סמכויות המנהל לידי הכתר הבריטי. לפי עקרונות כלכלת העידן הויקטוריאני, נועד להודו תפקיד כפול: מקור להפקת סחורות וחומרי גלם עבור מפעלי התעשייה בבריטניה, ושוק יעד עבור מוצרים מוגמרים הנשלחים מבריטניה. הבריטים, אשר ראו בהודו את "היהלום שבכתר", כלומר החשובה שבמושבותיהם, הניחו בה תשתית אדירה של דרכים, מסילות ברזל, נמלים ומכרות. אף תחומי החקלאות, המסחר, הבריאות, החינוך והמנהל האזרחי קודמו מאוד על ידי הממשל הבריטי.

 

לחשיפתה של הודו להשפעת הקולוניאליזם הבריטי היו שלוש השלכות מרחיקות לכת: האחת דמוגרפית, השניה פוליטית, השלישית לאומנית-דתית. מערכת הבריאות המודרנית שכוננו הבריטים בהודו גרמה לירידה בתמותת הילודים ולהארכת תוחלת החיים, אלה לא אוזנו על ידי ירידה בילודה אשר שיעורה נותר גבוה; כתוצאה מכך צעדה הודו במאה ה-20 לקראת התפוצצות אוכלוסין.

 

בצד ערכי התרבות הויקטוריאנית ומערכת החינוך הבריטית, אשר עד המאה ה-20 התאפיינו בריבוד מעמדי שלא היה זר למערכת הקאסטות ההודית, חלחלה בקרב האליטות בהודו תודעה אזרחית-פרלמנטרית-דמוקרטית. אגב כך הלכה וגברה התנגדות ההודים להמשך השליטה הבריטית בארצם.

 

בהנהגתם של מהטמה גנדי וג'וואהרלל נהרו הובילה מפלגת הקונגרס הלאומית (שנוסדה ב-1885) את המאבק הלאומי לעצמאותה של הודו.

 

המהטמה גנדי וג'וואהרלל נהרו , מנהיגי המאבק לעצמאות

 

יישומו הממושך של עקרון "הפרד ומשול" במסגרת מדיניות בריטניה בהודו תרמה לליבוי מחלוקות לאומיות בין קהילות המוסלמים וההינדים בחצי-האי ההודי. כתוצאה מכך, כאשר ניסתה בריטניה לבסוף לשכך את המתיחות הבין-דתית לא עלה הדבר בידה. תוכניותיה להעביר את סמכויות השלטון בהדרגה לידי ההודים נתקלו בהתנגדות, שהלכה וגברה במלחמת העולם השנייה. בד בבד, דרשו המוסלמים בהודו לחלק את הארץ לשתי מדינות - הינדית ומוסלמית. לבסוף החליטו הבריטים על חלוקתה של הודו, וב-1947 הוקמו שתי מדינות עצמאיות: מדינה מוסלמית - פקיסטן, ומדינה הינדית, הודו, בהנהגת נהרו.

 

המאבק הבין-דתי האלים גרם למנוסתם של מיליוני הינדים ומוסלמים ולמעשי טבח הדדיים; על פי הערכות שונות כמיליון עד שני מיליון אזרחים קיפחו את חייהם בין השנים 1947 - 1949. השליטה על מחוז קשמיר נותרה שנויה במחלוקת, היא בותרה בין הודו ופקיסטן, ומוסיפה מאז לגבות מאות עד אלפי קורבנות מידי שנה בשנה.

 


הודו המודרנית

בשנת 1948 נרצח גנדי; ב-1950 נכנסה לתוקף חוקת הודו והיא הוכרזה רפובליקה פדרלית דמוקרטית. מנהיג מפלגת הקונגרס, שהוביל עם מהטמה גנדי את המאבק לעצמאות נגד הבריטים, וראש הממשלה ב-17 שנותיה הראשונות של הודו, ג'וואהרלל נהרו, התווה את עיקרי מדיניותה בתחום מדיניות הפנים - הרחבה ומודרניזציה של המשק הלאומי, ופיתוח כלכלי מואץ ברוח הסוציאליזם ותוכניות החומש של מדינות הגוש הקומוניסטי.

 

חוף באזור גואה (צילום: אביגיל עוזי)

 

בתחום מדיניות החוץ - שמירה על עקרון אי ההזדהות, כלומר הימנעות מחבירה פורמלית לגוש המדינות הסוציאליסטי בראשותה של ברה"מ או לגוש המדינות המערביות בהנהגתה של ארה"ב. הודו התייצבה יחד עם אינדונזיה ומצרים בהנהגת גוש המדינות הבלתי מזדהות, מדינות "העולם השלישי", אך גם שמרה על קשריה המיוחדים עם בריטניה. במקביל הידקה את קשריה המדיניים, הכלכליים והביטחוניים עם ברה"מ בת-בריתה בעימות עם פקיסטן (אשר נתמכה ע"י ארה"ב) ועם סין.

 

על אף הניטרליות המוצהרת שלה ומדיניותה שוחרת השלום, הסתבכה הודו במלחמות עם קבוצות מיעוט בדלניות באזורי הספר שלה (אסאם ושכנותיה בצפון מזרח, ג'אמו-קשמיר ופנג'אב בצפון מערב, טמילנדו בדרום) ועם שכנותיה: סין (1962), פקיסטן (מלחמות 1947 - 1949, 1965, 1971 ו-11 שבועות לחימה בקיץ 1999). ב-1971 התחדשה המלחמה של הודו עם פקיסטן בשל המאבק לעצמאות שניהלה בנגלדש, וכ-10 מיליון פליטים נמלטו לשטח הודו; סכסוך זה בין שתי המדינות יושב ב-1976.

 

ב-1966 ירשה אינדירה גנדי את ראשות הממשלה מנהרו, אביה. בהיותה מנהיגת "המדינות הבלתי מזדהות" התחזק מעמדה הבינלאומי. כוח הרתעתה של הודו גבר בעקבות ניסוי גרעיני שערכה ב-1974. הודו סיפחה את מושבות צרפת ופורטוגל, שהיו בתחומה; ב-1975 סופחה גם ממלכת סיקים שבהימלאיה.

 

 ב-1975 נקלעה גנדי למשבר ממשלתי לאחר שנמצאה אשמה בשחיתות במערכת הבחירות. היא הנהיגה משטר חירום, שכלל צעדים אנטי-דמוקרטיים (כ-1,000 ממתנגדיה הפוליטיים נעצרו בשנים 1975 - 1977); מדיניות זו גרמה למפלתה בבחירות של 1977. בשנת 1980 חזרה לשלטון, לאחר שמפלגת ג'נטה היריבה Baharatiya Janata Party) – BJP) הפסידה בבחירות. ב-1984 פרצה בפנג'אב התקוממות של בדלנים סיקים שביקשו להתנתק מהודו ולכונן מדינה עצמאית. גנדי הורתה לצבא הודו לדכא את המורדים. בעקבות הכרעתם של המורדים במקדש הזהב באמריצר רצחוה שניים משומרי ראשה הסיקים, ובנה רג'יב נקרא למלא את מקומה בראשות הממשלה. בשלהי אותה שנה אירע אסון סביבתי כבד בבהופל (Bhopal) כאשר במפעל ייצור חומרי הדברה של חברת יוניון קרבייד (Union Cabide) דלף גאז קטלני שהביא למותם של אלפים.

 

ב-1985 זכתה מפלגת הקונגרס בבחירות הכלליות, ורג'יב גנדי התמנה ראש ממשלה. בתחום הכלכלה המשיך גנדי במדיניות הסוציאליסטית של קודמיו, בסכסוך עם הסיקים בפנג'אב הוא מיתן במידת מה את הקו התקיף שהנהיגה אימו והצליח לייצב את המצב בה, אולם הסתבך בעימות אתני בדרום הודו ובשרי-לנקה. תמיכתו בארגון "הנמרים הטמילים" LTTE) - (Liberation Tigers of Tamil Eelam , שיגור חיל משלוח הודי לשרי לנקה, ופנייתו כנגד הארגון בו תמך בעבר, הקימו נגדו רבים בדרום הדרווידי, והיו מגורמי הכישלון של מפלגתו בבחירות 1989. על רקע זה נרצח גנדי ב-1991 בידי מחבל מתאבד טמילי שפוצץ עצמו בסמוך אליו במהלכה של מערכת הבחירות. אשתו, סוניה גנדי, דחתה את פניות ראשי מפלגת הקונגרס כי תיקח על עצמה את מנהיגות המפלגה.

 

רג'יב גנדי ב-1989 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

בעקבות ההתנקשות ברג'יב וסירובה של סוניה גנדי למלא את מקומו, הוצעה ראשות המפלגה לנרסימה ראו (Narasimha Rao), אשר הצעיד אותה לניצחון בבחירות ונתמנה לראשות הממשלה. ראו נסוג מן המדיניות הכלכלית סוציאליסטית שהנהיגו בהודו קודמיו נהרו, אינדירה ורג'יב גנדי. בניסיון לחלץ את כלכלת הודו מקשייה ולהתאימה לתנאי השוק העולמי, מיתן ראו את המעורבות הממשלתית במשק ועודד כלכלה חופשית ופתוחה יותר. על מנת לגייס את תמיכתן של מדינות המערב וארה"ב בתוכניותיו הכלכליות, התקרב אליהן ראו גם מבחינה מדינית-אסטרטגית. בתקופתו הוחרף המתח בין הינדים ומוסלמים על רקע הריסתו של המסגד באיודהיה (Ayodhya) בידי לאומנים הינדים קיצונים. מגמות אלה התחזקו עם הקמת ממשלת קואליציה ב-1998 בראשות אטאל בהרי ואג'פאי (Atal Behari Vajpayee), מנהיג מפלגת ג'נטה.

 

במאי 1998 פרסמה הודו את דבר עריכתם של 5 ניסויים גרעיניים במדבר ר'גסטאן, ומיד לאחר מכן הודיעה פקיסטן כי ביצעה 5 ניסויים דומים.

 


מדינות צפון מזרח הודו - "שבע האחיות" (“The Seven Sisters”) וסיקים

 

 

 

חבל ארץ הכולל 8 מדינות בצפון מזרח הודו: אסאם - Assam; ארונצ'ל פרדש - Arunachal Pradesh; נגלנד - Nagaland; מניפור - Manipur; מיזורם - Mizoram; טריפורה – Tripura; מגהליה - Meghalaya; סיקים - Sikkim

 

אוכלוסייתו מונה כ-40 מיליון נפש ושטחו כ-260,000 קמ"ר. נתחם בצפון על ידי ממלכת בהוטן ועל ידי טיבט (הנתונה מאז 1950 תחת שלטון כיבוש סיני), גובל ממזרח במיאנמאר (בורמה), מדרום וממערב בבנגלדש. מחובר ליתר מדינות הפדרציה ההודית באמצעות פרוזדור הררי צר וארוך (רוחבו בין 21 ל-33 ק"מ) המכונה "צוואר התרנגולת" ומקשר בשיפולי ההימלאיה בין מדינת אסאם למערב בנגל. פני השטח הרריים או גבעיים ברובם, ומישוריים באגני נהרות הברהמפוטרה והבראק, נתחמים מצפון וממזרח על ידי שרשרת הרי ההימלאיה. כמות המשקעים בחבל היא מן הגבוהות בעולם. עונת הגשמים מתחילה במרס ומסתיימת באוקטובר. מהם ארבעה חודשי מונסון (יוני-ספטמבר) בהם יורדים גשמים כבדים ביותר.

 

מדינות האזור הן "החצר האחורית" של הודו – זהו אחד החבלים הפחות מפותחים מבחינה כלכלית, בו שיעור המתפרנסים מחקלאות וממוצרי יער גבוה יחסית. המוצא האתני של רוב הקבוצות השבטיות באזור הוא מונגולי-טיבטי-סיני, ולהן מורשת לאומית, דת, לשון, ותרבות השונות מאלה של ההינדים בהודו.

 

עם סיום השלטון הבריטי ב-1947 ראתה עצמה הודו כיורשתה של בריטניה, ונקטה מדיניות של התפשטות ביחס לשכנותיה הקטנות במרחב זה. אחת העילות העיקריות להשתלטותה של הודו על המרחב הוא החשיבות האסטרטגית שהיא מיחסת לו למול האיום הפוטנציאלי של סין עליה, ובעבר גם בשל חשיבותו למול האיום הפקיסטני מהחבל המזרחי שלה (כיום בנגלדש) ומבורמה (כיום מיאנמאר).

 

אסאם, המרכזית והחשובה במדינות החבל הצפון מזרחי, בה מרוכזת כ-70% מכלל אוכלוסיית מדינות החבל, נכללה בניגוד לרצונם של רבים מיושביה בטריטוריה שהועברה על ידי בריטניה להודו. מגהליה, מיזורם, נגלנד וחלק ניכר מארונצ'ל פרדש נכללו בעבר בטריטוריה של אסאם. ממלכות מניפור וטריפורה סופחו להודו ב-1949בעל כורחן. סיקים אשר אינה נמנית על "שבע האחיות", נדונה כאן בשל סמיכותה הגיאוגרפית וזיקתה הדתית והאדמיניסטרטיבית אליהן.

 

את צפון-מזרח הודו גדשו בסוף שנות ה-40 ובראשית שנות ה-50 פליטים הינדים שהגיעו לחבל בעקבות חלוקתה של תת-היבשת ההודית בין הינדים ומוסלמים; רבים מביניהם מבנגל הסמוכה (שהפכה למחוז המזרחי של פקיסטן, כיום בנגלדש). במסגרת מדיניות ההטמעה שנקטה ממשלת הודו כלפי קבוצות מיעוט אתניות יושבו במדינות החבל רבים מפליטי בנגל, ומאוחר יותר התיישבו בו מהגרים הינדים נוספים מתוך הודו, ומיליוני מוסלמים שנמלטו ממזרח פקיסטן (בנגלדש) מראשית שנות ה-70. כתוצאה מכך חלו שינויים מהותיים במאזן הדמוגרפי של כמה ממדינות החבל, ותושביהן המקוריים הפכו לקבוצות מיעוט במולדתם.

 

במקביל לאסטרטגיה כללית זאת, ניסה הממשל המרכזי בהודו להיענות, במסגרת הפדרציה ההודית, לשאיפותיהם של עמים ושבטים מקומיים להגדרה עצמית; על פי רוב נעשה הדבר על ידי פיצולה של מדינת אסאם ליחידות מדיניות חדשות. כתוצאה מכך בותר החבל לנתחים קטנים יותר ויותר על בסיס של שונות שבטית ותרבותית, אך ללא מתן מענה הולם לקשיים הכלכליים הנוצרים כתוצאה ממדיניות זאת.

 

כלכלתן של מחצית ממדינות החבל נמצאות בתחתית הסולם בהשוואה לרוב מדינות הודו. בשנים האחרונות התעצמו באזור פעולות גרילה וגילויי מרי אזרחי על רקע התגברותן של מגמות בדלניות בקרב קבוצות אתניות מקומיות התובעות הגדרה עצמית בנפרד מהודו. ביקור אזרחים זרים בחלק ממדינות החבל טעון אישור וקבלת רשיון מהרשויות ההודיות.

 


אסאם - Assam (כינוי רווח Cachar)

אסאם היא המרכזית והמאוכלסת בין מדינות צפון מזרח הודו, בשטחה (כ-78,000 קמ"ר) חיים כ-27 מיליון תושבים; רובם באזור הפורה סביב נהרות הברהמפוטרה (Brahmaputra) והבראק (Barak). רמת המשקעים הנעה בין 250 ל-1,500 מ"מ בשנה, ומשטר המים באגני הנהרות מאפשרים הפקת תוצרת חקלאית רבה - ההצפות בעונת הגשמים עלולות להיות הרסניות, ב-2002 כ-10% מתושבי אסאם נאלצו להתפנות מבתיהם בגלל עליית הנהרות על גדותיהם.

 

אסאם עשירה במחצבים, ובעיקר בנפט. כמו כן יש בה מקדשים ושרידי תרבויות עתיקות (הבירה העתיקה Sibsagar, Kamakahya temple), שמורות טבע ייחודיות ((Kaziranga wildlife sanctuary, ואי הנהרות הגדול בעולם (Manjuli). עיר הבירה: דיספור (Dispur).

 

אך על כל אלה מעיבות מתיחות אתנית, עוינות למתיישבים זרים ממדינות הודו האחרות, מרי אזרחי, טרור ופגיעה בזכויות אדם; שני גורמים עיקריים לכך:

 

גורם אתני - מהעת העתיקה ועד ימינו התיישבו בעמקים הפוריים של נהרות הברהמפוטרה והבראק עמים רבים אשר יצרו פסיפס אתני הטרוגני. במאה ה-13, כתוצאה מהתפשטות הסינים לעבר הטריטוריה של ממלכת שאן (Shan) ההיסטורית בחבל יונאן (Yunnan) שבדרום-מערב סין ובמזרחה של מיאנמר, בורמה כיום), נדחקו בני העם השאני מערבה; ובהנהגתו של הנסיך סוקאפה (Sukapha) השתלטו על האזור המוכר היום כאסאם. בשש מאות השנים בהן שלטה באסאם שושלת אהום (מאות 19-13 - Ahom), שמוצאה האתנו-תרבותי היה מונגולי-תאיי, הופעלה לפרקים מדיניות "כור-היתוך", אולם תהליך ההטמעות ההדדית של קבוצות השבטים והעמים השונות מעולם לא הושלמה.

 

גורם מדיני - בעבר היתה אסאם ממלכה עצמאית חזקה, אך כתוצאה מפיצול בתוך המעמד השליט וכן מאבק כוחות בין בית המלוכה והאליטה הפאודלית מצד אחד והמוני העם מצד שני, הוזמנו בשנות ה-20 של המאה ה-19 בריטניה ובורמה להתערב בסכסוך. ב-1826 נחתם בין בורמה ובריטניה הסכם ינדבו (Yandaboo) אשר במסגרתו היתה אסאם למושבת הכתר הבריטי. המאבק לעצמאות של תושבי אסאם נגד בריטניה למן המחצית השנייה של המאה ה-19 תואם אמנם עם ההודים, אך מטרתם היתה לכונן מדינה עצמאית באסאם. כאשר נאלצו הבריטים לוותר על הודו ב-1947, הכלילו בה את אסאם, בניגוד לרצונם של האסאמים.

 

נכון לתחילת המאה ה-21 מתמודד הממשל המרכזי ההודי באסאם עם עשרות ארגונים בדלניים שרובם הוצאו מחוץ לחוק, מהם 5 גדולים כמו החזית המאוחדת לשחרור אסאם United Liberation Front of Assam) – UFLA) ועשרות ארגונים מחתרתיים סקטוריאליים קטנים יחסית - שבטיים, אזוריים או דתיים (בהם כ-15 ארגונים אסלאמיים). מדי שנה בשנה גובה המאבק האלים מאות קורבנות בנפש מבין האזרחים והלוחמים.

 


ארונצ'ל פרדש - Arunachal Pradesh

מדינה המהווה את "הפינה" המרוחקת ביותר של חבל "שבע האחיות" בפדרציה ההודית, ולה גבול שאורכו כ-3,250 ק"מ בהרי ההימלאיה בין פסגות בגבהים של 6,400 - 1,829 מ', מהם כ-1570 ק"מ גבול פדרלי עם מדינות הודו (רובו עם אסאם ומעוטו עם נגלנד) וכ-1680 ק"מ גבול בינלאומי עם: סין (1,080 ק"מ), מיאנמאר (440 ק"מ) ובהוטן (160 ק"מ).

 

ארונצ'ל פרדש נודעה מימי השלטון הבריטי כ"טריטוריה מיוחדת של סוכנות הספר הצפון-מזרחית", עד הכרזתה של הודו עליו ב-1972 כטריטוריה בפדרציית המדינות ההודית. סין טוענת לבעלות על האזור, ובמלחמת הודו-סין בשנת 1962 פלש אליו צבאה והשתלט על שטחי מפתח בו. סין נסוגה אמנם, אך ממשיכה לטעון לזכותה עליו.

 

בשנת 1986 התחוללו באזור התנגשויות בין מיליציות הנתמכות על ידי סין לבין צבא הודו. כאשר שינתה הודו שוב את מעמדה של ארונצ'ל פרדש ב-1987, והכירה בה כמדינה בפדרציה שלה, גברה שוב המתיחות בינה לבין סין, אך שתי המדינות נמנעו הפעם ממעשי איבה, והחליטו לנסות וליישב את המחלוקת ביניהן בדרכי שלום. בארונצ'ל פרדש הוקמו בשנים האחרונות מחנות אימונים ומקומות מסתור של תנועות הגרילה של אסאם.

 

בניגוד לרוב הודו, צפיפות האוכלוסין בארונצ'ל פרדש נמוכה ביותר - אוכלוסייתה המונה כמיליון תושבים יושבת על שטח של כ-80,000 קמ"ר. עיר הבירה: איטנגר (Itanagar). זהו אחד המקומות האחרונים בהודו אשר נשמרו בהם, למרות השפעות מסוימות של הבודהיזם הטיבטי, אורחות הקיום המסורתיות, האמונות הקדומות והמסגרות השבטיות של תרבות האנימיזם. תאי-השטח המבודדים יחסית זה מזה בגלל ערוצי הנהרות ויובליהם החותרים לעומק רב אפשרו התהוותן של תת-תרבויות השומרות על זהות נבדלת. כאן מתאפשר עדיין מפגש עם מגוון שבטים ומנהגים השייכים לתפיסת העולם של השמאניזם.

 

הריחוק והניתוק תרמו לשימורן של חטיבות נוף שלמות במצבן הטבעי. ניתן למצוא באזור חברות צמחים יציבות במצב השיא שלהן (נהנות מכ-3,000 מ"מ משקעים בשנה), וכן מערכות אקולוגיות (אקוסיסטמות) שלמות ובלתי מופרעות. בתי הגידול ביערות הגשם מתאפיינים בעושר מינים יוצא מן הכלל, מהם נדירים ביותר.

 


נגלנד - Nagaland

כשני מיליון תושבים הנמנים על 16 שבטים עיקריים. שטחה: 16,500 קמ"ר הבירה: קוהימה (Kohima). מזרח המדינה הררי ונחרש בערוצים עמוקים בהם זורמים יובלי הנהרות (Jhanji, Dhansiri, Doyang, Dikhu), כמות המשקעים 2500 - 1800 מ"מ בשנה. הפסגה הגבוהה ביותר, סרטאמי (Saramati) שגובהה 3841 מ' מעל פני הים, מושלגת בעונת החורף.

 

הוכרה כמדינה בפדרציה ההודית ב-1963 בעקבות מרי אזרחי ושביתת מיסים של תושבי החבל שתבעו הכרה הודית בזכותם להגדרה עצמית. לכל אחד משבטי הנגה (Naga) העיקריים ניב-לשון, מטבח, לבוש, מסורת ומנהגים האופייניים לו. כ-80% מן התושבים חיים בכפרים. משק המדינה חקלאי בעיקרו.

 

מנהגים כמו ציד-גולגלות היו נפוצים בקרב חלק מן השבטים עד סוף המאה ה-19; אז הוצאו על ידי השלטון הבריטי אל מחוץ לחוק. הנצרות מקובלת בין רבים מאנשי השבטים בצד שמאניזם ואמיניזם.

 

ארגון המועצה הלאומית של נגה (NNC - Naga National Council) בהנהגת אנגמי זפו פיזו (Angami Zapu Phizo) התקומם נגד מסירת החבל לשלטון הודי על ידי בריטניה ב-1947, ונאבק במשך כ-20 שנה (בתמיכת סין ופקיסטן) למען הקמת מדינה עצמאית, שלא במסגרת פדרצית המדינות ההודית.

 

מאז 1974 נעשו ניסיונות להגיע לפתרון בדרכי שלום. גורמים לאומיים מוסיפים ותובעים את הרחבת הטריטוריה של המדינה, כך שיכללו בה גם שבטי הנגה היושבים מעבר לגבולה הנוכחי במדינות הודו השכנות. על רקע זה מתלקחות פעם כפעם תקריות אלימות בין גורמי בטחון הודיים לבין מיליציות מקומיות חמושות. בין קבוצות שבטיות של הקוקי (Kuki) והקארבי (Karbi) התלקחו בשנים האחרונות תקריות אלימות בהן נטבחו עשרות אזרחים; ישנן ידיעות על תקריות דומות בהן היו מעורבים אף אנשי כוחות ביטחון הודיים.

 


מניפור - Manipur

מניפור, מדינה בפדרציה ההודית מאז 1972. בתחילת המאה ה-21  חיים במניפור כשני מיליון תושבים הנמנים על כ-30 קבוצות שבטיות ממוצא מונגולי-תאי בעיקר. שטחה: כ-22,000 קמ"ר, הבירה: אימפהל (Imphal). כ-75% מן התושבים יושבים באגן הפורה של נהר המניפור, המזין את אגם הלוקטק ((LOKTAK, שהוא אחד הגדולים באגמי צפון-מזרח הודו,. שטח האגם נע בין 100 קמ"ר בעונה היבשה ועד 300 קמ"ר ויותר בעונת גשמי המונסון, ועל פניו כמה איים צפים המשמשים למגורים. בסביבת האגם התפתחה מערכת אקולוגית נדירה ומיוחדת במינה, הנתונה בסכנת הכחדה בעקבות הקמתו של סכר ותחנת כוח הידרו-חשמלית.

 

בעבר התקיימה במניפור ממלכה עצמאית עתיקת יומין של שבטי המאיטי (Meiti) תושבי עמק נהר המניפור, ושל שבטי נגה (Naga) שבטי קוקי-צ'ינס (Kuki-Chins), וקבוצות אתניות נוספות המאכלסות את החבל ההררי. לממלכת מניפור היסטוריה מתועדת שראשיתה במאה הראשונה לספירה. בריטניה השתלטה עליה ב-1891, והיא נותרה נסיכות תחת חסותה עד שנת 1947; אז הוכרזה מניפור ממלכה חוקתית עצמאית.

 

ב-1949 כפתה הודו על מלך מניפור, בהודהצ'נדרה (Bhodhachandra), הסכם סיפוח להודו. אף על פי שההסכם לא קיבל את אישור המועצה המחוקקת של מניפור, השתלטה הודו על הארץ וסיפחה אותה בכוח לשטחה. מאז מנהלות החזית העממית המהפכנית (RPF) וקבוצות פוליטיות נוספות מאבק מזוין לעצמאותה של מניפור.

 


מיזורם - Mizoram

מיזורם, מדינה בפדרציה ההודית מאז 1987. שטחה: כ-21,000 קמ"ר הבירה: אייזול (Izwal). כ-700,000 תושבים הנמנים על שבטים ממוצא מונגולי-תאי-סיני, הגדולים שבהם: Lushai, Pawi, Paithe, Ralte, Pang, Himar, Kuki, וכן קהילת "בני שבט המנשה" הנסקרת בפרק נפרד בהמשכו של הערך.

 

בתקופת השלטון הבריטי נהנו שבטי מיזורם ממידת-מה של שלטון עצמי. לאחר שזכתה הודו בעצמאותה (1947), נכללה מיזורם במדינת אסאם. בשנים 1959 - 1960 פקד את האזור רעב כבד אשר בעקבותיו הוקמה על ידי איש מנהל מקומי, ללדנגה (Laldenga), "החזית למלחמה ברעב של מיזו". ללדנגה השכיל לרכוש באמצעות ארגונו תמיכה עממית רחבה, ובשנת 1961 הקים את ה- Mizo National Front-MNF (החזית הלאומית של מיזו) אשר בתמיכתה של פקיסטן פתח בלוחמת גרילה. ב-1967 החליטה ראש ממשלת הודו, אינדירה גנדי, לדכא את ההתקוממות ביד קשה. הארגון הוצא אל מחוץ לחוק, ותושבים מקומיים רבים אולצו על ידי צבא הודו לעקור מכפריהם ולהתיישב במחנות בהם היו נתונים למשטר צבאי נוקשה.

 

ריקוד הודי מסורתי (צילום: איי פי)

 

ב-1972 נעשה ניסיון להביא את הסכסוך לסיומו באמצעות הכרה בחבל כטריטוריה בפדרציה ההודית, אולם המורדים בראשות ללדנגה סרבו להסתפק בכך והמשיכו במאבקם לעצמאות. לאחר כ-20 שנות מאבק, בעת כהונתו של רג'יב גנדי (בנה של אינדירה), הסכימה הודו להכיר בחבל כמדינה בפדרציית המדינות שלה בהנהגת ללדנגה (1987). ה-MNF התפרק מנשקו והפך למפלגה חוקית, אולם 5 ארגונים גדולים (ועוד כ-20 ארגונים קטנים) ממשיכים להילחם במטרה להתנתק לחלוטין מהודו.

 

מאז שנות ה-80 נהנית מיזורם מרגיעה. הממשל ההודי המרכזי מכבד את התרבות המקומית, אחוז האנלפבתים במדינה הוא מהנמוכים בהודו ומעמד האשה טוב יחסית. פעילותם של המורדים פסקה מלבד תקריות בודדות; אף על פי כן מתנה הודו את ביקורם של זרים ושל הודים שאינם משתייכים לשבטים המקומיים בקבלת היתרי כניסה.

 


טריפורה - Tripura

ממלכת טריפורה, כמו ממלכת מניפור, סופחה בעל כורחה להודו ב-1949. שטח המדינה: 10,500 קמ"ר. הבירה: אגרטלה (Agartala). האקלים חם ולח, 3,000-2,000 מ"מ גשם בשנה. בעבר רוב שטח המדינה היה מיוער. שיטת העיבוד הנפוצה "גדע ושרוף" גרמה להכחדה של שטחי יער רבים, ולהרס בתי-גידול נדירים. בשמורות היער טרישנה, רווה, ספהיג'ילה ובגומטי (Trishna, Rowa, Sepahijila, Gumti) נעשה ניסיון לעצור את תהליך ההכחדה ולשמר מעט מיופיה ומהעושר והמגוון של מיני הצמחים ובעלי החיים ביערות הגשם של טריפורה.

 

לטריפורה היסטוריה מתועדת בת כ-3,000 שנים, ומוצאם של תושביה מונגולי-סיני. בטריפורה 3 מיליון תושבים, מהם כמיליון משתייכים לאוכלוסיית השבטים הטריפורית המקורית: Kapeng, Noatia, Koloi, Halam, Tipra, Rean Jamatia,, וכשני מיליון מתיישבים הינדים חדשים. תהליך הפיכתם של תושבי טריפורה המקוריים לקבוצת מיעוט במולדתם הושפע מחלוקת הודו ב-1947 בין ההינדים והמוסלמים, והגירתם של פליטים הינדים רבים אליה משטח בנגל שהועבר לשליטת פקיסטן (בשנות ה-70 התנתקה בנגל המוסלמית מפקיסטן והפכה למדינה העצמאית בנגלדש).

 

כובסים בנהר הגנגס, ורנסי (צילום: רויטרס)

 

בין תנועות המרי הרבות במדינה ארגוני המחתרת העיקריים הם החזית הדמוקרטית העממית של טריפורה (Tripura Peoples Democratic Front), חזית השחרור הלאומית של טריפורה (National Liberation Front of Tripura) ו"כוח הנמרים של טריפורה" מנהלים מאבק לעצמאות ולהתנתקות מהודו.

 


מגהליה - Meghalaya

מגהליה, מדינה בפדרציה ההודית משנת 1972, שטחה כ- 22,500 קמ"ר, אוכלוסייתה מונה כשני מיליון תושבים, כשני שליש מהם נוצרים (בעקבות פעילות מיסיונרית נרחבת במאה ה-19). קבוצות אתניות עקריות: הגארו (Garo), הכאסיס (Khasis) והג'יאנטיס (Jiantis) – שתי הקבוצות האחרונות נמנות על העתיקים שבעמי תת-היבשת ההודית.

 

בירת המדינה שילונג (Shillong), לשעבר בירתה הבריטית-קולוניאלית של אסאם (1874 - 1972). מבנים רבים בבירה (ובסביבתה) נבנו בסגנון הקולוניאלי ושמשו כאתרי נופש לאנשי האדמיניסטרציה הבריטית בצפון הודו.

 

מגהליה היא אחת הארצות הגשומות בעולם, ברוב שטחה יורדים 4,000-2,000 מ"מ גשם בשנה, כמות המשקעים השנתית הממוצעת בצ'ראפונג'י (Cherrapunji) ובסורה (Sohra) מגיעה ליותר מ-11,500 מ"מ. רכס "ההרים הכחולים" המתנשא לכ-2,000 מ' מעל פני הים גורם להתעבות מואצת של זרם האוויר החם והלח הנושא ממפרץ בנגל את גשמי המונסון. למעלה משליש שטחה של מגהליה מיוער, ועל גבי עצי היער התפתחו מינים רבים של סחלבים.

 

שבטי מגהליה ניהלו את מאבקם להכרה בזכותם למדינה משלהם בדרכי שלום, בנפרד מאסאם אליה השתייכו עד 1972, אולם למן שנות ה-90 של המאה ה-20, כמו בשכנותיה, אף במדינה זאת מתרחשים מעשי חטיפה, סחיטת כופר נפש, ומעשי רצח על ידי ארגוני מחתרת התובעים עצמאות והינתקות מוחלטת מהודו. הארגונים הפעילים ביניהם: "מועצת המתנדבים הלאומית של אשיק" (ANVC), "מועצת השחרור הלאומית של היניוטרפ" (HNLC), ו"צבא השחרור המאוחד של היונג" (HULA).

 


סיקים - Sikkim

סיקים שוכנת בהימלאיה, בין ממלכות בהוטן ונפאל ברום של 8,450 – 300 מ' מעל פני הים; מצפונה טיבט (סין) ומדרומה בנגל המערבית. אוכלוסייתה מונה כחצי מיליון תושבים, שטחה כ-7,000 קמ"ר ובירתה גאנגטוק (Gangtok).

 

בתפיסת הביטחון ההודית נועד לממלכות ההימאליה הבודהיסטיות, בהוטן, סיקים, טיבט ונפאל, תפקיד ראשון במעלה בהגנה על הודו מפני האיום הסיני. מאז נפילתה של טיבט בידי סין נחושה הודו להחזיק בעקיפין או במישרין בהימלאיה כחגורת המגן הצפונית שלה מול סין. המדיניות ההודית תומכת בהישענות על משטרים פרו-הודיים בממלכות אלה, או השתלטות מהירה עליהן במקרה של איום חיצוני או פנימי על יציבותם.

 

נשים הודיות לבושות סארי ביריד גמלים, רג'סטן (צילום: רויטרס)

 

למעשה, החלה הודו להשתלט בהדרגה על סיקים במקביל לסיפוחה של טיבט על ידי סין בשנות ה-50 במטרה למנוע מסין כל דריסת רגל באזור "הצוואר" הרגיש בין מזרח פקיסטן (בנגלדש) לסיקים במזרח ההימלאיה. חבירה בין הסינים לפקיסטנים באזור זה עלולה היתה לנתק את הקשר בין הודו לכל מדינותיה בחבל הצפון מזרחי שלה.

 

כל עוד נשמרה יציבות המשטר בסיקים היא נותרה להלכה ממלכה בודהיסטית עצמאית, אולם התגברות ההתנגדות הפנימית לשלטון המלוכני שלה בראשית שנות ה-70 הניעה את הודו לספחה רשמית לעצמה במעמד מדינה בפדרציה ההודית. רבים רואים בכך מסר הודי ברור לבהוטן ובעיקר לנפאל, על העתיד להתרחש בהן אם יעשה ניסיון לכונן בהן משטר אשר נאמנותו להודו מוטלת בספק.

 


מדינות צפון מערב הודו

 

 

 

חבל ארץ ברכס ההימליה המערבי ובאגן האינדוס הכולל 4 מדינות: פנג'אב - Punjab; ג'אמו וקשמיר – Jammu & Kashmir; הימאצ'ל פרדש – Himachal Pradesh; אוטרנצ'ל - Uttaranchal.

 

אוכלוסיית החבל מונה כ-40 מיליון נפש ושטחו כ-270,000 קמ"ר. נתחם מצפון וממזרח על ידי סין (טיבט) ונפאל, ומצפון וממערב על ידי פקיסטן. גובל בדרומו במדינות הפדרציה ההודית: רג'סטאן, הריאנה, ואוטר פרדש.

 

הרי ההימלאיה המערביים והרכסים המסתעפים מהם תוחמים את האזור מצפון, ואגן הניקוז של האינדוס ויובליו תוחם את המרחב ממערב. האקלים סוב-טרופי לח בשפלה, הולך ונעשה אלפיני-יבשתי ככל שמתקדמים ועולים צפונה לעבר פסגות ההימלאיה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עולה 1,000 מ"מ.

 

בדרך אל הרי ההימלאיה. (צילום: מיכל כרמון)

 

עם סיום השלטון הבריטי ב-1947 ידע האזור טרנספר המוני, שבמהלכו נהרגו מאות אלפי מוסלמים והינדים. בסוף שנות ה-40 ובראשית שנות ה-50 (למאה ה-20) גדשו את הצד ההודי של החבל מיליוני פליטים הינדים וסיקים שנמלטו מפקיסטן, ואל השטח הפקיסטני במערבו נמלטו מיליוני מוסלמים מהודו. בשנות ה-60 נוספו עליהם עשרות אלפי פליטים טיבטיים שביקשו מקלט מדיני בהודו בעקבות משטר הדיכוי שהנהיגו הסינים במולדתם.

 

החבל הוא אזור ספר של הודו הגובל בסין ובפקיסטן. המרכזית והחשובה במדינותיו היא פנג'אב מולדתם של הסיקים. המוצא האתני, המורשת לאומית, הדת, הלשון והתרבות של רוב תושביה שונות מאלה של ההינדים בהודו. במשך שנים ידעו פנג'אב ושכנתה הצפונית, קשמיר, גילויי מרי אזרחי וטרור על רקע תביעותיהם של המוסלמים והסיקים לאפשר להם הגדרה עצמית בנפרד מהודו.

 

לקשמיר חשיבות אסטרטגית רבה - בה נמצאים מעברים וצירים המקשרים בין סין לפקיסטן בת בריתה. מחוז השבטים ההררי בצפון קשמיר (הנשלטת על ידי פקיסטן) הוא אזור מסוכן ורגיש ביותר מבחינתה של הודו. הרכסים האדירים המתרוממים בו ומיקומו בין אפגניסטן, טג'קיסטן, פקיסטן, והמחוז האוטונומי המוסלמי סיניאנג במערב סין עושים אותו מעוז מתאים מאין כמוהו לתנועות מחתרת ואירגוני טרור. השטח הררי מבותר ובלתי נגיש לחלוטין לכוחות צבא ממוכנים. זהו בסיס ועורף לפעילות ארגונים אסלאמים נגד הודו ומדינות נוספות בעולם.

 


פנג'אב

פנג'אב, "ארץ חמשת הנהרות", המאוכלסת והחשובה בין מדינות צפון מערב הודו, גובלת עם פקיסטן במערב, ועם מדינות הפדרציה ההודית: ג'אמו וקשמיר בצפון, הימצ'ל פרדש בצפון מזרח הריאנה ורג'סטאן בדרום. רמת המשקעים הממוצעת נעה בין 580 ל-960 מ"מ בשנה, ורשת ענפה של תעלות השקיה מאפשרת עיבוד חקלאי אינטנסיבי. הגידולים החקלאיים העיקריים הם אורז, חיטה וכותנה. ענף הטקסטיל הוא מן החשובים בכלכלת המדינה.

 

פנג'אב היא מן המשגשגות שבמדינות הודו מבחינה כלכלית ותרבותית, שטחה כ-50,000 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-25 מיליון תושבים; רובם במישורים הפוריים של יובלי נהר האינדוס (Indus) הנהרות רבי (Ravi), ביס (Beas), סוטלג' (Sutlej), ג'הלום (Jhelum) וצ'נאב (Chenab); הנהר הראשי, האינדוס, זורם במערב פנג'אב המצויה בשליטת פקיסטן.

 

קדוש הודי (צילום: רויטרס)

 

בירת המדינה (במעמד של טריטוריה פדרלית): שנדיגאר (Chandrigar). העיר אמריצר (Amritsar), השוכנת במערב המדינה סמוך לגבול עם פקיסטן היא העיר הגדולה בפנג'אב (כמיליון תושבים); ומהווה מרכז רוחני לעדה הסיקית (הפזורה הסיקית בעולם כוללת קהילות גדולות בבריטניה [300,000], קנדה [250,000] וארה"ב [200,000]).

 


פנג'אב - עד המרד הסיקי

לפנג'אב מסורת של הקרבה, מרי והתנגדות לקולוניאליזם הבריטי שראשיתה בתנועת הקוקה (Kuka) במאה ה-19, ושיאה בטבח אמריצר שהסעיר את הודו ובריטניה. ב-13 באפריל 1919 הורה הגנרל הבריטי דאייר (Brigadier-General Dyer) ל-50 מחיילי המשמר לירות ללא אבחנה בקהל מפגינים שכלל כ-10,000 גברים נשים וילדים שנקבצו בכיכר מרכזית בעיר באמריצר. עד אשר אזלה התחמושת, במשך קרוב לרבע שעה, ירו החיילים בהמון הבלתי חמוש. כתוצאה מן הירי והמנוסה נהרגו קרוב ל-400 ונפצעו למעלה מ-1,000 אזרחים (רובם מוסלמים), אשר הופקרו לגולם בשטח ללא הגשת עזרה רפואית על ידי השלטונות הבריטים.

 

הזעזוע בעקבות הטבח באמריצר הניע מיליוני הינדים ומוסלמים ברחבי הודו כולה להצטרף לתנועת ההתנגדות של גנדי ונהרו לקולוניאליזם הבריטי בהודו, ובישר את ראשית הקץ של האימפריה הבריטית בהודו. בהנהגתו של לאלה רג'פאט ריי (Lala Lajpat Rai) "האריה של פנג'אב", התפשטה בשנות ה-20 תנועת המרי בפנג'אב עצמה וממנה למחוזות נוספים בהודו.

 

עם הסתלקותה של בריטניה מהודו ב-1947 בותרה פנג'אב בין הודו ופקיסטן ותושביה סבלו חילופי אוכלוסין בכפייה. מיליוני מוסלמים נמלטו מאימת ההינדים לפקיסטן, ולהפך, מיליוני הינדים וסיקים נמלטו מזרחה לעבר פנג'אב.

 

מבחינה דמוגרפית הציבה אוכלוסיית פנג'אב את אחד האתגרים התרבותיים והפוליטיים המורכבים והמסוכנים ביותר בפני הממשל ההודי המרכזי. כמו אזור הנהרות בחבל אסאם בצפון מזרח הודו אף העמקים הפוריים של נהרות פנג'אב בצפון מערבה היוו יעד לפלישות והתיישבות עמים רבים למן ימי קדם ועד ימינו. בפסיפס האתני המורכב המאפיין את אוכלוסיית החבל – עשרות כיתות שבטים ועדות הנמנים ברובם על עמים שמוצאם ממרכז אסיה (פרתים, הונים ואחרים) מתבלטים הסיקים כגורם הדומיננטי.

 

בני העדה הסיקית המהווה מעל 60% מאוכלוסיית פנג'אב, הגיעו (לא רק בפנג'אב אלא בהודו בכלל) לעמדות כוח בתחומי הכלכלה הבטחון התרבות וההשכלה. הם גם גילו לכידות ונחישות יוצאות דופן בחברה ההודית המתאפיינת בריבוד, בכיתתיות ובפלגנות.

 


פנג'אב - מרד הסיקים ואילך

בראשית שנות ה-80 פתחו הסיקים במאבק מזוין כנגד כוחות הבטחון ההודים בפנג'אב במטרה להביא להתנתקות מהודו. תחת הנהגתם של המורדים דרשו הסיקים הפרדות מוחלטת מהודו והקמת מדינה עצמאית בשם קהליסטאן (Khalistan) בגבולות ההיסטוריים של הממלכה שהתקיימה במאה ה-18 תחת שלטונו של המהרג'ה הסיקי רנג'יט סינג (Maharaja Ranjit Singh), וכללה מלבד הטריטוריה של מדינת פנג'אב ההודית של ימינו גם אזורים הנכללים כיום בדרום מדינת ג'אמו וקשמיר, את רוב שטחן של מדינות הימאצ'ל פרדש והריאנה, וכן אזורים במזרח מחוז פנג'אב הפקיסטני.

 

ראש הממשלה, אינדירה גנדי, ראתה בהתקוממות הסיקים איום על אחדותה של הודו, העלולה לקרוס כולה אם יצליחו הסיקים להשיג עצמאות. לתפיסתה, תקדים כזה עלול היה להפיל את הודו לתוהו ובוהו של דרישות עצמאות מצד עשרות קבוצות מיעוט אחרות, ולפיכך הורתה לצבא הודו לדכא ללא רחמים את מרד הסיקים.

 

במסגרת המבצע "כוכב כחול" חדר ב-1984 הצבא ההודי בעוצמה רבה אל מעוזם של המורדים באמריצר, ובקרבות קשים במקדש המוזהב באמריצר (קודש הקודשים של הדת הסיקית) הוכרעו אחרוני המורדים. זמן קצר לאחר מכן, באוקטובר 1984, התנקשו שניים משומרי הראש הסיקים של גנדי בחייה. אלפי סיקים נפלו בימים שלאחר ההתנקשות קורבן למעשי לינץ' ברחבי הודו. רג'יב גנדי, בנה של אינדירה גנדי, אשר נתמנה אחריה לתפקיד ראש הממשלה, שם בראש סדר העדיפויות הלאומי את יישוב הסכסוך עם הסיקים בפנג'אב בדרכי שלום, אך בתקיפות. בצד תוכניות פיתוח ותמריצים שנועדו לחזק את האינטגרציה של החבל בפדרציה ההודית, הכניסה אליו הודו חיל מצב גדול (למעלה מ-150,000 חיילים) ותגברה מאוד את משטרת המדינה הפנג'אבית.

 

מדיניות "המקל והגזר" שהתווה רג'יב גנדי הביאה אמנם לייצוב המצב, אך למעלה מ-20,000 קורבנות נפלו מבין האזרחים, ארגוני הבדלנים והטרוריסטים הסיקים וכוחות הביטחון ההודים בין השנים 1984 - 1994 (זאת על פי נתונים רשמיים, מספר הקורבנות בפועל כנראה גבוה יותר). שיא הלחימה בעימות זה היה בשנת 1988, כאשר החליט רג'יב גנדי לסגת מהסכמות שהגיע אליהן במשותף עם ההנהגה הסיקית (ה-Akali Dal), ולא כיבד הסכם שנחתם עם ראש אנשי הדת הסיקים. כתוצאה מכך התלקחו מחדש הקרבות במלוא עוזם, וצבא הודו נאלץ לכבוש מחדש את מעוזי המורדים במחוזותיה המערביים של פנג'אב, ובהם גם מקדש הזהב שבאמריצר – מבצע עקוב מדם של צבא הודו שנודע בכינוי "רעם שחור".

 

מנקודת מבטו של הממשל ההודי המרכזי סמלו הבחירות הכלליות שנערכו בפנג'אב בינואר 1993 את סיומה המוצלח של המערכה שניהלו כנגד הטרור הסיקי. לפי השקפתם של הבדלנים הסיקים, היו אלה בחירות בלתי חוקיות שנערכו בצל כידוני הצבא ההודי על מנת לכונן בפנג'אב ממשלת בובות של משתפי פעולה.

 

משנת 1994 חלה רגיעה יחסית בפנג'אב, ומספר הקורבנות בין השנים 1994 - 2004 ירד על פי דיווחים הודיים רשמיים לכמה מאות (לטענת הבדלנים הסיקים, כמה אלפים). ארגוני המחתרת העיקריים בחבל: באבאר קלאס הבינלאומי (Babbar Khalsa International - (BKI, כוח הקומנדו של קליסטאן (KCF- Khalistan Commando Force - Panjwar), פדרצית הנוער הסיקית הבינ"ל International Sikh Youth Federation) ISYF), וכן כ-10 ארגונים קטנים יותר. עיקר פעילותם של הארגונים מתאפשרת באמצעות הפזורה הסיקית ברחבי העולם, ולטענת גורמי בטחון הודיים כמה מהם נהנים מתמיכת המודיעין הפקיסטני.

 


ג'אמו וקשמיר - חשיבות אסטרטגית

ירקנים על הנהר באזור קשמיר. (צילום: רויטרס)

 

מדינת ג'אמו וקשמיר (Jammu & Kashmir), "הפינה" המרוחקת ביותר של הודו בכיוון צפון-מערב, גובלת במערב ובצפון בפקיסטן, במזרח בסין, בדרום במדינות הפדרציה ההודית, הימאצ'ל פרדש ופנג'אב. אוכלוסיית המדינה מוערכת בכ-10 מיליון, מהם 70% מוסלמים, למעלה מ-25% הינדים, והיתר סיקים ובודהיסטים (מאז 1981 לא נערכו מפקדי אוכלוסין באופן סדיר ומלא בשל המצב הבטחוני); שטחה כ-100,000 קמ"ר (בשליטה הודית). הבירה סרינגאר (Srinagar) שוכנת לחוף נהר הג'הלום ואגמיו.

 

האקלים סוב-טרופי לח (מונסוני) באזורי השפלה ונעשה אלפיני-יבשתי ככל שמתרחקים מן הים ועולים לעבר רכסי הצפון. כמות המשקעים השנתית הממוצעת כ-1,500 מ"מ בשנה.

 

לג'אמו וקשמיר חשיבות אסטרטגית רבה בעבור הודו, בשל שליטתה על צירים המובילים ממרכז אסיה (סין, אפגניסטן והרפובליקות האסלאמיות של ברה"מ לשעבר) אל הודו ופקיסטן. זהו שטח מריבה בין סין הודו ופקיסטן. כל אחת מהן טוענת לבעלות חלקית (סין) או מלאה עליו (הודו, פקיסטן). מחלוקות טריטוריאליות אלה הן הגורם העיקרי למתיחות ממושכת בין הודו לפקיסטן ובין הודו לסין, ובגללן אף פרצו שלוש מלחמות (1947 - 1948 ,1962, 1965). מלבדן התחוללו במערב המדינה (זנסקאר, עמק קשמיר, סרינגאר) תקריות רבות במסגרת עימות בעוצמה נמוכה בין כוחות הודיים לבין ארגונים מוסלמיים צבאיים למחצה הפועלים בגיבוי הצבא הפקיסטני.

 

חבל ג'אמו וקשמיר המקורי, ששטחו הכולל 220,000 קמ"ר, בותר בין הודו ופקיסטן בעקבות המלחמה שפרצה ביניהן ב-1947. כ-80,000 קמ"ר מצויים בשליטת פקיסטן וכוללים את אזאד ז'אמו וקשמיר (Azad Kashmir - "קשמיר החופשית" בלשון האורדו), רצועה צרה בשטח של כ-10,000 קמ"ר בה חיים כ-3 מיליון תושבים (מוסלמים סונים), וכמו כן את "האזורים הצפוניים" (The Northern Areas), ארץ שבטים הררית ששטחה כ-70,000 קמ"ר בין פקיסטן, אפגניסטן, סין והודו.

 

אזור אקסאיי צ'ין (Aksai Chin) ששטחו כ-4,000 קמ"ר נמסר לשליטת סין ע"י פקיסטן ב-1963, זאת בנוסף לכ-40 אלף קמ "ר שנכבשו מידי הודו במלחמה שנערכה בין הודו לסין ב-1962;בשטחים אלה עובר כביש המקשר בין מחוז סיניאנג (Xinjiang) במערב סין לבין פקיסטן, וממנו אף מסתעף כביש חשוב ללהסה בירת טיבט.

 

אגם דאל, קשמיר (צילום: רויטרס)

 


אזורים אתנו-גיאוגרפיים בג'אמו וקשמיר

קיימים ארבעה אזורים אתנו-גיאוגרפיים מרכזיים בג'אמו וקשמיר:

 

1. אזור השפעה מוסלמי שיעי, הממוקם בקשמיר הצפונית, ברכס קראקורם (Karakoram) הנתון לשליטת פקיסטן - פסגות המתנשאות לגובה העולה על 8,000 מטר מעל פני הים; בהן אף ההר השני בגובהו בעולם גודווין אוסטן (Godwin Austen) - 8,611 מטר מעל פני הים. באזורי פשוור (Peshwar), גילגיט (Gilgit), וסקרדו (Skardu) בירת מחוז בלטיסטן (Baltistan) מקיים הצבא הפקיסטני שליטה בעיקר לאורכו של כביש קראקורם המוליך לקשגר שבמחוז סיניאנג במערב סין וללהסה (Lhasa) שבטיבט. על ציר הכביש, דרך מעבר הרים המתנשא לגובה 4,800 קונג'ראב (Khunjerab Pass), מתנהלת התיירות, המסחר ואף משלוחי טילים ואמצעי לחימה אחרים מסין לפקיסטן.

 

המרחבים הפתוחים והכפרים הסמוכים לאפגניסטן ולסין נתונים ברובם לשליטתם של שבטים פשטונים-פט'נים (Pashtun-Pathan). בעקבות המלחמות המתחוללות באפגניסטן הגיעו לאזור זה מאז שנות ה-90 רבבות פליטים אפגניים, פועלות בו כנראה גם תנועות הטליבאן ואל-קאעדה;

 

2. אזור השפעה מוסלמי סוני - עמק קשמיר בין ההימלאיה לבין רכס פיר-פנגל (Pir Pangal) בו זורם נהר ג'הלום (Jhelum).

 

3. אזור השפעה הינדית - רמת ג'אמו בדרום. העדה הגדולה והדומיננטית, ממנה יצאו שליטי החבל, היא הדוגרה (Dogras). השנייה בגודלה היא עדת הגוז'אר (Gujjars) ואחריה הגאדי (Gaddis) – נוודים למחצה שכלכלתם מושתתת בעיקרה על ענפי מרעה וצאן, וחקלאות עונתית. בני הבקרוואל (Bakkarwals) הרועים את עדרי הצאן שלהם ברחבי ההימלאיה הם שבט המקיים חיי נוודות מלאים.

 

4. אזור השפעה בודהיסטית-טיבטית - חבל לדאק ההררי במזרח. חבל לדאק (Ladakh) ההררי בדרום-מזרח המדינה גובל בטיבט ובמדינת הימצ'ל פראדש. בירת המחוז: העיר לה (Leh) השוכנת בגובה של 3,500 מ' מעל פני הים. רוב תושביו בודהיסטים, ובו השתמרה המורשת הטיבטית: כתבי קודש, מנזרים, ספריות, מקדשים עתיקים, ציורים, פסלים, וקהילות מאמינים שלא נפלו קורבן לדיכוי פיזי ותרבותי, כפי שאירע ברחבי טיבט למן ההשתלטות הסינית עליה בשנות ה-50. אף אזור זה עלול היה ליפול בידי סין, כאשר יצאה למלחמה כנגד הודו בחזית אסאם שבצפון מזרח הודו ובחזית אקסאיי צ'ין הסמוכה ללדאק באוקטובר 1962.

 


ג'אמו וקשמיר - חלוקתה בין הודו ופקיסטן

ההכרה בג'אמו וקשמיר כישות פוליטית מעוגנת בחוזה אמריצר שנערך ב-1846 בין בריטניה לבין המהרג'ה של ג'אמו, גולב סינג (Maharaja Gulab Singh). היה זה לאחר שהצליח המהרג'ה לאחד את אחוזותיה הפאודליות של ז'אמו, לכונן בה ממשל מרכזי חזק, ולהשתלט על אזור לדאק ההררי שבהימלאיה, ולאחר מכן על קשמיר. במאה ה-20 התפתחה בג'אמו וקשמיר תנועת התנגדות למשטר המהרג'ות ולפטרוניהם הבריטיים בהנהגתו של השייח' מחמד עבדאללה (Sheikh Mahammad Abdullah). למנהיגותו של השייח' הנערץ אשר זיכתה אותו בכינוי "האריה של קשמיר" (Sher-I-Kashmir) היה תפקיד חשוב בהפצת רוח המרי כנגד השלטון הבריטי בהודו כולה. בשנות ה-30 של המאה ה-20 התגברו ההתנגשויות בעקבות טבח חסר אבחנה שערכו הבריטים בהמון מפגינים (1931), במהלכו נהרגו 22 מהם.

 

ערב הסתלקותה של בריטניה מתת-היבשת ההודית ב-1947, וחלוקתה בין הינדים ומוסלמים, ניתנה למהרג'ה של ג'אמו וקשמיר האופציה להחליט האם להצטרף להודו או לפקיסטן. הקשמירים דחו את קבלת ההחלטה, וניסו לתמרן בין הודו ופקיסטן במטרה לזכות בעצמאות ולשמור בידיהם את השליטה בארצם. המהרג'ה פנה להינדים ולמוסלמים בבקשה להקפיא את המצב הפוליטי הקיים, ולא לחייבו להצטרף להודו או לפקיסטן.

 

הפקיסטנים, בעודם חותרים ללא לאות לסיפוחה של קשמיר אליהם, נטו להסכים באופן רשמי לבקשה. ההודים השיבו מיד בשלילה, ופעלו לשכנע את המהרג'ה להצטרף לפדרצית המדינות שלהם על אף הרוב המוסלמי בארצו. הבחישה של הפקיסטנים, ההודים והבריטים בנעשה בקשמיר עברה עד מהרה מדיבורים למעשים. התקוממות עממית ושבטית שנתמכה על ידי גורמים צבאיים וצבאיים למחצה מפקיסטן שכנע את המהרג'ה כי הוא מאבד שליטה על המצב, וכי עליו למהר ולהחליט בטרם תושלם ההשתלטות הפקיסטנית על ארצו. בצר להם פנו הקשמירים בבקשת סיוע להודו, ובלית ברירה חתמו על הסכם הצטרפות אליה. בו ביום הורה המושל הכללי מטעם בריטניה בהודו, הלורד מאונטבאטן (Lord Mountbatten), לכוחות צבא הודו להשתלט על קשמיר; כך הגיע לסופו ניסיונה של ג'אמו וקשמיר להישאר עצמאית.

 

ההתנגשויות בין כוחות צבאיים למחצה הסלימו עד מהרה לקרבות בין צבאות הודו ופקיסטן, ואלה נמשכו ללא הכרעה. בראשית 1949, הוסכם בתיווך האו"ם על הפסקת-אש וסימון גבול זמני בין אזור השליטה הפקיסטני וההודי. ב-1965 הלכו והתגברו תקריות הגבול בחבל קשמיר. שתי המדינות אף הפעילו את חילות האוויר שלהן ותקפו שדות תעופה ומטרות בחזית. בתיווכה של ברה"מ, חודשה הפסקת האש ב-1966. הודו אף התחייבה לערוך משאל על עתיד החבל בקרב תושבי ג'אמו וקשמיר, אולם נמנעת עד היום מביצועו. ב-1970 פרץ עימות פנימי בפקיסטן אשר הודו נטלה בו חלק מרכזי, אולם רובו ככולו התחולל במזרח פקיסטן (כיום בנגלדש) ולא בגזרת קשמיר. ב-1972 סומן מחדש קו הגבול, המכונה "קו השליטה" - Line of Control, בקשמיר.

 

המתיחות בין המדינות שבה וגברה בשנות ה-90 על רקע התגברות ההתקפות של הארגונים האסלאמיים על מטרות צבאיות ואזרחיות בקשמיר. כתוצאה מפעולות אלה נהרגו מידי שנה בשנה כאלף אזרחים וכמה עשרות עד כמה מאות אנשי בטחון בצד ההודי (על פי נתונים רשמיים של צבא הודו נהרגו בתקופת 1990 - 2004 למעלה מ-14,000 אזרחים בתקריות ובפיגועים בקשמיר). בניסיון לבלום הסתננויות של כוחות עוינים לשטחה, הקימה הודו גדר הפרדה בטחונית בינה לבין פקיסטן בשטח השנוי במחלוקת בג'אמו וקשמיר.

 

מפגן צבאי המציג את הטיל ההודי אגני 2, היכול לשאת ראש נפץ גרעיני (צילום: איי פי)

 

סדרה של ניסויים גרעיניים ראוותניים שביצעו הודו ופקיסטן ב-1998 גררה התערבות בינלאומית במטרה לשכך את המתיחות. אולם בקיץ 1999 התפתחו תקריות גבול חמורות בין כוחות צבאיים למחצה ואף בין הצבאות עצמם. המתיחות שכחה במהלך שיחות השלום בין המדינות ב-2000 וב-2001, אך התקפת טרור על הפרלמנט ההודי בבירה ניו-דלהי בדצמבר 2001, ותקיפות נוספות ברחבי הודו, הביאה לריכוז כוחות צבאיים גדולים בחזית קשמיר (קרוב למיליון חיילים).

 

ב-2002 הפגינה פקיסטן את יכולתה לבצע שיגור טילים בליסטיים לטווח של כ-1,500 ק"מ. נראה כי מאזן האימה הגרעיני וחששה של הודו מפגיעה בזרם השקעות החוץ של חברות ענק בינלאומיות בכלכלתה, הניעו אותה בשנים האחרונות לרסן ולמתן את המתיחות בחזית קשמיר. באוגוסט 2003 חוסל מנהיג "צבא מוחמד" (Jaish-e-Mohammed) גאזי באבא (Ghazi Baba) על ידי משמר הגבול ההודי באמריצר. פעולה זאת כנגד ראש הארגון, לו יוחסה התקפת הטרור שנערכה שנה קודם לכן על הפרלמנט בדלהי, תרמה אף היא לרגיעה היחסית בקשמיר.

 


הימאצ'ל פרדש - Himachal Pradesh

"הימאצ'ל פרדש", צירוף מילים מלשונות הסנסקריט וההינדי שמשמעותו "ארץ הרי השלג". אוכלוסייתה מונה כ-6 מיליון תושבים, שטחה כ-55,000 קמ"ר, ובירתה העיר שימלה (Shimla). רוב התושבים הינדים (כ-90%), במחוזות הצפון הגובלים עם טיבט האוכלוסייה בודהיסטית. למעלה מ-85% מתושבי המדינה חיים בכפרים ומתפרנסים מחקלאות.

 

הימצ'אל פרדש שוכנת בלב רכס ההימלאיה המערבי. עם כינונה של הודו העצמאית ב-1947, נכללה ב"איחוד מדינות ההר", ב-1966 צורפה לפנג'אב, וב-1971 זכתה למעמד של מדינה בפדרציה ההודית. גובלת בטיבט (הנתונה לשליטת סין) במזרח, ובמדינות הפדרציה ההודית, הריאנה ואוטר פרדש בדרום, פנג'אב במערב, ג'אמו וקשמיר בצפון. נחלקת גיאוגרפית לשני חלקים עיקריים: הימצ'אל התחתונה בדרום (1,000-300 מ' מעל פני הים) מתאפיינת באקלים חם יחסית, הימצ'אל העליונה (7,000-1,000 מ') בצפון ההררי והקר.

 

מן הרכסים המושלגים של הימצ'אל פרדש זורמים לעבר פנג'אב השכנה הסוטלג' (Sutlej), הרבי (Ravi) והצ'נאב (Chenab),יובליו העיקריים של נהר האינדוס. בכמה מערוצי הנהרות הוקמו סכרים, ותחנות כוח הידרואלקטריות מפיקות חשמל בעבור המדינה ושכנותיה (בהימצ'אל לבדה כ-20 פרוייקטים כאלה). יחד עם זאת נותרו בחבל חטיבות נוף שלמות בלתי פגועות מבחינה אקולוגית (כ-35,000 קמ"ר), אשר חלקים מהן הוכרזו שמורות טבע. הנופים הטבעיים מתאפיינים ברכסים מושלגים, קרחונים, נהרות ויערות בהם בעלי חיים רבים, ביניהם: קופים, איילים, יעלים, דובים ונמרי שלג.

 

בתקופת גשמי הקיץ, בה החום והלחות ברוב הודו כבדים מאוד, הימצ'אל פרדש היא מקום מפלט נעים (25-12 מעלות צלסיוס בקיץ) המושך אליו תיירות פנים וחוץ רבה. הבירה שימלה, השוכנת באזור מיוער בגובה של כ-2,200 מ' מעל פני הים, מהווה מוקד תיירותי במערב ההימלאיה. כבר במאה ה-19 החלה הפקידות הבריטית בהודו לנפוש בחודשי הקיץ בשימלה ובמקום נבנו מעונות קיץ ובתי נופש בסגנון קולוניאלי (עד 1819 היתה שימלה תחת שלטונה של ממלכת נפאל). כיום שימלה ואף העירה מנאלי (Manali) בירתו של עמק קולו (Kulu) הן אתרי נופש פופולרי לזוגות המגיעים מרחבי הודו לבלות בסביבתן את ירח הדבש שלהם. במסגרת תוכניות הפיתוח שלה יוזמת הממשלה פרוייקטים תיירותיים-אקולוגיים (Eco-Tourism) שמטרתם לאפשר ניצול כלכלי של משאבי נוף וטבע תוך שמירה על שיווי המשקל האקולוגי בחבל.

 

חשיבות מיוחדת נודעת לדרמסלה (Dharamsala), עיירה בצפונה של המדינה, מקום מושבם של מנהיג טיבט, הדלאי למה וממשלתו מאז גלו מארצם ב-1959.

 

בניגוד לפנג'אב ולקשמיר נהנית הימצ'אל פרדש מיציבות ומביטחון, אולם מחוזות פנג'י (Pangi) וצ'מבה (Chamba) באזור הגבול שלה עם ג'אמו-קשמיר ידעו מספר פיגועים. ב-1998 טבחו טרוריסטים מוסלמים 34 פועלים שעסקו בסלילת כביש, וב-2003 ערכו כוחות גרילה מקשמיר התקפה על בסיס של צבא הודו בצפון המדינה. פעולות אלה גרמו לחרדה מפני התפשטות פעולות האיבה מקשמיר דרך הימצ'אל פרדש אל מדינות נוספות. לאור זאת תוגברה הנוכחות הצבאית סביב גבולות ג'אמו וקשמיר במטרה ליצור חגורת בטחון שתמנע את "זליגתו" של הטרור האסלאמי אל פנים הודו.

 


אוטרנצ'ל - Uttaranchal (בפי תושביה מכונה Uttarkhand)

(בפי תושביה מכונה Uttarkhand) - מדינה חדשה בפדרציה ההודית אשר עד נובמבר 2000 נכללה במדינת אוטר פרדש (Uttar Pradesh). גובלת בצפון בטיבט (הנמצאת בשליטת סין), במזרח בנפאל, בדרום ובמערב במדינות הפדרציה ההודית, אוטר פרדש, הריאנה והימאצ'ל פרדש (בצפון מערב). אוכלוסייתה מונה כ-8 מיליון תושבים (למעלה מ-95% הינדים), שטחה כ-60,000 קמ"ר; הבירה: דהרדום (Dheradum).

 

באוטרנצ'ל מתנשא רכס ננדה דווי (Nanda Devi), פסגתו 7,816 מ', ובה זורמים יובלי הגנגס, הבהגירטי (Bhagirathi) הניזון מקרחוני גנגרוטי (Gangroti), והאלקננדה (Alaknanda) הניזון מקרחוני בהגאט (Bhagat) וסאטופנט (Satopanth). הארץ הררית (רק 10% הם שטחי שפלה ומישור) ובה רכסים מושלגים, קרחונים, נהרות ואגמים.

 

שמורת ג'ים קורבט (Jim Corbett), מן החשובות בשמורות הטבע של הודו, המפורסמת בזכות פילי הבר והנמרים שלה, היא הראשונה בה הוקמה יחידת "משטרת חיות הבר" (Wildlife Police), משמשת מודל לתוכניות הגנה על החי והצומח ברחבי הודו.

 

בשטחה מצויים אתרי דת ועלייה לרגל כמו הרדיוואר (Haridwar), רישיקש (Rishikesh), בדרינאט (Badarinath). הארדיוואר הידועה גם בשם מיאפור Mayapur)), הוקמה בעמק בו פורץ הגנגס את דרכו מן ההרים ומתחיל את מסלול זרימתו בשפלה. זהו אתר עליה לרגל למיליוני הינדים, בה נערך "הפסטיבל הגדול של גביע הנקטר האלמותי" ה- Maha Kumbh Mela (ה"קומבה מלה").

 

רישקיש (Rishikesh) הנמצאת במעלה הגנגס צפונית להרדיוואר בנקודת המפגש שלו עם נהר צ'נדרבהגה (Chandrabhaga) אף היא אתר פולחן מקודש ביותר להינדים. טקסי טבילה והיטהרות המוניים נערכים כאן במהלך השנה על ידי מיליוני מאמינים העולים לרגל מכל רחבי הודו.

 

המדינה נהנית מביטחון, יציבות ושקט פוליטי (אחת הסכנות העיקריות היא תקיפות נמרים). במוקד המחלוקות הציבוריות של המדינה הצעירה עומדות שאלת מיקומה של הבירה. בני מחוז קומאון (Kumaon) סבורים שעירם נאניטל (Nanital) ראויה יותר מעירם של בני מחוז גרהוול (Garhwal), דהרדון (Dehradun), לשמש בירת המדינה.

 

פרוייקט הסכר על הנהר בהגירטי, בסמוך לטהרי (Tehri Dam), עומד במרכזה של מחלוקת ציבורית קשה וממושכת יותר. לכשיושלם (2006), יהיה זה מן הסכרים הגבוהים בעולם (260 מ'), והאגם המלכותי שיווצר יתפשט על פני שטח של כ-50 קמ"ר, ויציף את העיירה טרי וכ-100 כפרים בסביבתה. מלבד בעיית ההצפה, וההשלכות האקולוגיות של הפרוייקט, מעורר הפרוייקט חששות מפני אסון כבד העלול להיגרם במקרה של קריסה בעקבות רעידת אדמה (באזור פעילות ססמית רבה).

 


יהודים

התעודה המוקדמת ביותר שנשתמרה מלמדת על קהילה יהודית שישבה בקוצ'ין בסוף המאה ה-10 לספירה, אך על פי מסורת עדת "בני ישראל" ראשית התיישבותם בהודו החלה לפני יותר מ-2000 שנה. במאה ה-16 השתקעו בהודו יהודים רבים מספרד ומפורטוגל. בעת שלטון ההולנדים שגשגה קהילת יהודי מלאבר (Malabar) בעיר הנמל קוצ'ין (Cochin) ומשכה אליה יהודים מצפון אפריקה, אירופה, פרס והאימפריה העות'מאנית.

 

במאה ה-18 התקרבה עדת "בני ישראל' לקהילות היהודים בבומבי וכלכתה, ובסוף אותה מאה התיישבו בהן יהודים מעירק המכונים "הבגדדים". בד"כ עסקו היהודים במסחר זעיר. בתקופת השלטון הבריטי מילאו היהודים תפקידים חשובים במסחר ובמינהל האזרחי. לאחר שזכתה הודו בעצמאות התערער מצבם הכלכלי. במפקד האוכלוסין של 1951 נמנו בהודו כ-26,000 יהודים, ומספרם נאמד עתה בכ-2,500. הגדולה שבקהילות היהודיות שוכנת בבומבי, והשנייה בגודלה – בכלכותה.

 

עדת בני ישראל – קהילה אשר עד ראשית המאה ה-20 הגדירו בניה את עצמם לא כיהודים אלא כ"בני ישראל". על פי מסורות שונות מוצאם מבני שבט זבולון. היהדות התחדשה בקרבם על ידי דוד רחבי, ובית הכנסת הראשון של העדה הוקם בסוף המאה ה-18 על ידי חיילים מבני העדה ששירתו בצבא הבריטי בראשותו של שמואל דיוויקר; חיילים אלו נפלו קודם לכן בשבי סולטן נסיכות מאייסור המוסלמית אשר חס עליהם בזכות היותם בני ישראל הנזכרים בקוראן (את יתר השבויים הלא מוסלמים הורה להרוג), לכששבו משביים התקרבו ליהדות והקימו בבומביי בית כנסת אותו כינו "שער רחמים". בשיאה מנתה העדה בהודו 20,000 נפש (1948), מרביתה עלתה למדינת ישראל.

 


קהילת קוקי-צ'ין-מיזו - "שבט המנשה"

מקום מושבה של הקהילה במדינות מניפור ומיזורם בחבל הצפון מזרחי של הודו. קהילת "בני שבט המנשה" נקראת בחבל זה קוקי-צ'ין-מיזו (Kuki-Chin-Mizo) והם נמנים על קבוצת שבטי הקוקי שמוצאם סינו-טיבטי ולשונם היא טאדו (Thadou Kuki או Thadou Pao). במיאנמאר (בורמה) הסמוכה מכונים בני אותה קהילה בשם שינלונג (Shinlung).

 

על פי מורשת השבט בניו הם צאצאי גלות ישראל מסוף ימי בית ראשון אשר הגיעו לפרס במאה ה-5 לפנה"ס, ובעקבות כיבושי אלכסנדר הגדול נדדו לחבל הארץ המוכר היום כאפגניסטן. בהדרגה נשתכחה מהם דת ישראל, והם היו לעובדי אלילים, אך שמרו על לשונם העברית ועל ספרי התורה שהיו ברשותם.

 

בתקופת הכיבוש המוסלמי, התאסלמו רבים מבני הקהילה. בני השבט נדחקו שוב ושוב ממקומות מושבם מזרחה לעבר סין. בסין ידעו תקופה קשה של דיכוי, התבוללות בכפייה, ועבדות. מסין המשיכו בנדודיהם לתאילנד, ובמאה ה-18 החלו התיישבו במיזורם. חלק מבני השבט התנצרו במאה ה-19. על אף ההשפעות השונות שקלטו ממקורות שונים, המשיכו רבים מבני השבט לשמור על מנהגיהם: תפילות הנערכות לכיוון ירושלים, שלושת הרגלים, השבת.

 

הרבנות הראשית בישראל הכירה בבני המנשה כיהודים, אך הם נדרשו לעבור גיור לחומרה. בחסותם של הרב אליהו אביחייל ועמותת "עמישב" הועלו מאות מבני השבט לישראל ויושבו בעיקר בקריית ארבע (חברון) ובגוש קטיף (חבל עזה).

 

 


קשרי הודו ישראל - עד כינון היחסים

ב-1950 הכירה הודו בישראל אך מנעה הקמתן ההדדית של נציגויות דיפלומטיות ביניהן. הודו וישראל זכו אמנם להשתחרר מעולה של בריטניה כמעט יחד, אולם 44 שנים נדרשו עד לכינונם של יחסים דיפלומטיים מלאים ביניהן. ב-1951 אפשרה הודו לישראל למנות יהודי הודי מקומי כקונסול שלה בבומביי (כיום מומביי), אך לא מינתה קונסול משלה בישראל.

 

ראש הממשלה נהרו גילה אהדה לתנועה הערבית הלאומית, וראה במצרים בהנהגתה של גמאל עבדל אנ-נאצר שותפה חשובה בהנהגת גוש המדינות הבלתי מזדהות. לאחר מותו של נהרו ב-1964, בתקופה שכיהנה בתפקיד ראש ממשלת הודו ביתו, אינדירה גנדי, ובעיקר לאחר מלחמת ששת הימים, נעשה יחסה של הודו לישראל שלילי יותר; החלטות אנטי-ישראליות רבות באו"ם ובמוסדות בינ"ל אחרים הועלו והתקבלו ביוזמתה של הודו אשר תמכה בקביעות בעניין הערבי, ואף התקרבה מאוד לעם הפלסטיני בהנהגתו של יאסר ערפאת. אף על פי כן תמכה ישראל בהודו בסוגיית ג'אמו וקשמיר, וגילתה עניין רב בשיתוף פעולה כלכלי, חקלאי, טכנולוגי ומדעי איתה.

 


קשרי הודו ישראל - עידן היחסים הדיפלומטיים

עם קריסתה של ברה"מ, בת בריתם העיקרית של הודו, אש"ף והמשטרים הערביים המקורבים להודו, והשינויים הגלובליים שחלו במדיניות הבין לאומית בסוף שנות ה-80, הבשילו התנאים שאפשרו את שיפור היחסים בין הודו וישראל. ההתקדמות בתהליך המדיני שהתפתח בין ישראל ואש"ף בראשית שנות ה-90 תרם אף הוא להפשרת היחסים בין השתיים.

 

בחירתו של איש מפלגת הקונגרס, נרסימה ראו, ב-1991 לראשות ממשלת הודו בישרה התנתקות ממורשתם הסוציאליסטית של בני שושלת גנדי, ושינוי כולל במדיניות הפנים והחוץ של הודו. יחד עם זאת, משקל רב ניתן על ידי מפלגת הקונגרס לקול המוסלמי בקרב המצביעים, ונראה היה כי שאלת היחסים עם ישראל לא תועלה על ידה במהרה על סדר היום הציבורי.

 

תקרית חמורה במהלכה השתלטו טרוריסטים מוסלמים ביוני 1991 על קבוצת טיילים ישראלים בעיר סרינגר בקשמיר (ישראלי אחד נהרג, שלושה נפצעו במהלך חילוץ עצמי, אחד נותר בידי החוטפים), יצרה הזדמנות לפתיחתו של דיאלוג בין שתי המדינות. נציגי משרד החוץ הישראלי שיצאו להודו על מנת להביא לשחרור החטוף, עמדו לראשונה בקשר ישיר עם אנשי ממשל בהודו. במהלך ניהול המשבר התבררו האיומים הדומים והאינטרסים המשותפים לשני הצדדים בהתמודדות עם הטרור האסלאמי, והחלו נרקמים קשרים ביניהם.

 

במצב הבינלאומי שנוצר לאחר מלחמת המפרץ הראשונה בקשה הודו לקדם את מעמדה בארה"ב ובמדינות המערב. הנהגתה סברה שתפנית במדיניות כלפי ישראל תסייע בכך, ואולי אף ישפר את סיכוייה לקבל סיוע חיוני לכלכלתה מקרן המטבע הבינלאומית ומן הבנק העולמי. בנובמבר 1991 נערכה פגישה בין ראש ממשלת הודו, ראו, לבין סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, אשר העלה את הדרישה לנורמליזציה ביחסים בין הודו לישראל. חודש לאחר מכן אותתה הודו על תפנית במדיניותה כלפי ישראל כאשר הצביע בעד ביטול החלטת האו"ם משנת 1975 אשר השוותה את הציונות לגזענות. הודו אף בקשה לקחת חלק בתהליך השלום במזרח התיכון ולהשתתף  בשיחות המולטילטרליות שנערכו במדריד (ועידת מדריד, 1991) בין ישראל ומדינות ערב.

 

שבוע בלבד לאחר חידוש היחסים בין ישראל לסין בינואר 1992, הודיעה הודו במפתיע על כינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל. זאת לאחר שאך שבועיים קודם לכן חזרה הודו בפומבי על עמדתה המסורתית כי כינון שגרירויות בין הודו וישראל מותנית בנסיגה ישראלית לגבולות שהותוו בתוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947.

 

ב-1993 ביקר שר החוץ שמעון פרס בהודו וחתם על הסכמים עם נציגי הממשל ההודי בתחומי המסחר, החקלאות, התיירות, התחבורה אווירית, התרבות, ושיתוף הפעולה המדעי והטכני. פרס שב וחזר על תמיכתה של ישראל בהודו בסוגיית ג'אמו וקשמיר, ואף הרחיק לכת והביע תמיכה בלתי מסויגת בזכותה של ממשלת הודו לשנות את ההרכב הדמוגרפי בחבל קשמיר באמצעות יישובם של הודים לא-מוסלמים בחבל.

 

לאחר כינון היחסים חל שינוי מהיר ודרמטי במכלול הקשרים בין המדינות:

 

בתחום הכלכלי עלה היצוא הישראלי להודו מכ-100 מיליון דולר ב-1992 לכחצי מיליארד דולר בשנת 2000: היבוא השנתי ממנה לישראל עומד על סכומים דומים. הסכם על טיסות ישירות בין תל אביב לניו-דלהי נחתם ב 1994 (נוסף לטיסות שכבר התקיימו לבומביי).

 

בתחום החקלאי קיבלה הודו סיוע ישראלי בהכשרת שטחים מדבריים לחקלאות, ובפיתוח תעשיות וקואופרטיבים חקלאיים.

 

בתחום הביטחוני ביקשה הודו להסתייע בניסיון הישראלי בהשבחת מערכות נשק סובייטיות, ובהכשרת אנשי מודיעין וכוחות מיוחדים לפעילות אנטי-טרוריסטית.

 

ב-1995 פתחה ישראל קונסוליה בעיר כלכותה שבחוף המזרחי של הודו. נשיא המדינה, עזר ויצמן, ביקר בהודו בסוף 1996. השרים הראשיים של מדינות גוז'ראת, מאהרשטרה ומערב בנגל, וכן שרים בממשלה הפדרלית, בהם שר הפנים ושר החוץ, ביקרו בישראל בשנת 2000.

 

לאחר מפלת מפלגת הקונגרס בבחירות של 1998, ועלייתה לשלטון של המפלגה ההינדית הלאומית, העמיק שיתוף הפעולה האסטרטגי בין התעשיות הביטחוניות של שתי המדינות, והודו נעשתה לאחד השווקים החשובים ביותר (אחרי סין וטורקיה) ליצוא הביטחוני הישראלי.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©