אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל יוון
דגל יוון 
 
השעה ביוון 
 
אנדראס פפאנדראו
אנדראס פפאנדראו צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
ראש הממשלה קוסטס קרמנליס
ראש הממשלה קוסטס קרמנליס צילום: רויטרס
 
סנטוריני, מאיי יוון
סנטוריני, מאיי יוון צילום: יורם רוזנצוויג
 
בתי העיר לינדוס
בתי העיר לינדוס צילום: עומר הכהן
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף על המדינה
 האתר הרשמי של משרד החוץ של יוון
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 האתר הרשמי של פרלמנט יוון


ערכים קשורים
 אולימפוס
 האיחוד האירופי
 משחקים אולימפיים
 רומא העתיקה
 ביזנטיון
 מסעי הצלב
 האימפריה העות'מאנית
 איסטנבול
 לורד ג'ורג' גורדון נואל ביירון
 פרסי ביש שלי
 יוהן וולפגנג פון גתה
 רומנטיציזם
 ניאו-קלאסיציזם
 אוטו ה-1
 מלחמות הבלקן
 מלחמת העולם הראשונה
 חוזה סוור
 חבר הלאומים
 מלחמת העולם השנייה
 סר וינסטון צ'רצ'יל
 הרי ס' טרומן
 טיטו
 קפריסין
 אנדראס גיאורגיוס פפאנדראו
 בית המקדש
 קונסטנטינוס ה-1 ''הגדול''
 בנימין מטודלה
 פשיזם
 קורט ולדהיים
 החלטת החלוקה
 אנתיפאדה
 אירופה
 אלבניה
 מקדוניה ("הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר מקדוניה")
 בולגריה
 טורקיה
 הים האיגאי
 הים התיכון
 בלקן
 כרתים
 אתונה
 הכנסייה המזרחית-אורתודוקסית


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

יוון


Greece

גיאוגרפיה |  כלכלה |  היסטוריה - יוון העתיקה |  היסטוריה - יוון המודרנית |  יהודים |  יחסים עם ישראל

יוון, רפובליקה בדרום מזרח אירופה. גובלת מצפון - באלבניה, במקדוניה ובבולגריה, ממזרח - בטורקיה ובים האיגאי, מדרום בים התיכון וממערב בים היוני. חצי האי מוקף בכ-1,400 איים, ומתוכם 169 מיושבים.

 

רוב שטחה של יוון (כ-4/5) בדרום חצי האי בלקן, וכן נתונים בתחומה מאות איים, הפזורים בימים הגובלים בה ותופסים כ-1/5 משטחה; הגדול שבהם הוא כרתים. בירתה אתונה, כ-5 מיליון תושבים (כולל פיראוס), עריה הראשיות האחרות סלוניקי - קרוב למיליון, פטרה 300,000 לריסה והרקליון כרבע מיליון כל אחת.

 



 

יוון - דיוקן
יוון - דיוקן
שם רשמי Elliniki Dhimokratia
שטח 131,940 קמ"ר (מקום 97 בעולם)
אוכלוסייה 10,688,058 (מקום 74 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 0.18%
תושבים יוונים 98%, אחרים 2%
שפה רשמית יוונית
דתות יוונים אורתודכסים 98%, מוסלמים 1.3%, אחרים 0.7%
בירה אתונה
ממשל רפובליקה פרלמנטרית
ראש מדינה נוכחי ראש-הממשלה קונסטנדינוס קראמאנְליס
עצמאית מאז 1829 (מהאימפריה העות'מאנית)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני אין נתונים
תמ"ג לנפש 22,200 דולר (מקום 44 בעולם)
שיעור אבטלה 9.9%
ענפי כלכלה מרכזיים חיטה, תירס, שעורה, סלק-סוכר, זיתים, עגבניות, ענבים, טבקף תפוחי-אדמה, בקר, מוצרי חלב; תיירות, עיבוד מזון, עיבוד טבק, כימיקלים, מוצרי מתכת, כרייה, נפט
מטבע יורו
ידיעת קרוא וכתוב 97.5%
תוחלת חיים

נשים - 81.91; גברים - 76.72

(מקום 25 בעולם)

 

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

 

רוב התושבים נמנים עם הכנסייה היוונית-אורתודוקסית (ראה הערך הכנסייה המזרחית-אורתודוקסית). השפה היא יוונית (חדשה). המיעוטים הלאומיים - טורקים (1% מהאוכלוסייה), בולגרים וארמנים.


 

 

 


גיאוגרפיה

חבליה הגיאוגרפיים העיקריים של יוון הם: בצפון - מקדוניה ותראקיה; במרכז - תסליה; בדרום - חצי האי פלופונסוס (המופרד כולו מן היבשה מאז כרייתה של תעלת קורינתוס, שהיא המשכו של מפרץ קורינתוס הטבעי); במערב - אפירוס.

 

 

טקס חילופי משמרות מול הפרלמנט היווני בבירה אתונה (צילום: רויטרס)

 

יוון היא ארץ הררית. הגבוהה שבפסגותיה היא האולימפוס (2,918 מ') השוכן בצפונה; לפי אמונת תושביה הקדומים שימש מקום משכנם של האלים.

 

ברוב חלקי הארץ שורר אקלים ים תיכוני, והטמפרטורות נמוכות מעט מהטמפרטורות שבא"י (בעיקר בהרים); בצפון שורר אקלים יבשתי. הצומח הטבעי בחבלי הדרום והמרכז אופייני למזרח הים התיכון ויש בו דמיון לחורש הטבעי של הגליל, אם כי העצים גבוהים מעצי הגליל ואופייניים ליער יותר מאשר לחורש; בצפון ועל ההרים הגבוהים הצמחייה היא מהסוג האופייני למרכז אירופה.

 

מבט אל העיר אתונה (צילום: גטי אימג בנק ישראל)

 


כלכלה

יוון חברה באיחוד האירופי (מ-1981) ובאיחוד המוניטרי של גוש היורו (מ-2001).

 

במחצית ה-2 של המאה ה-20 עבר על המדינה תהליך מהיר של תיעוש, ונכון ל-2005 ליוון כלכלה מעורבת: ענף השירותים תופס כ-70% מהמשק, התעשייה כ-15%, חקלאות ובנייה כ-15%.

 

ענפי התעשייה העיקריים הם תעשיית מזון וטקסטיל, והמחצבים מעטים. מוצרי היצוא העיקריים הם מוצרי חקלאות (כגון טבק, צימוקים, כותנה, יין והדרים), ומוצרי תעשייה ומחצבים. עיקר המסחר מתנהל עם ארצות האיחוד האירופי. ערך כלכלי רב נודע לספנות ולתיירות - שניהם ענפי כלכלה ותיקים ביוון. ליוון צי הסוחר הגדול בעולם: 3,000 ספינות, 100,000 ימאים ומאות נמלים - העיקריים שבהם פיראוס וסלוניקי. התיירות מפותחת ביותר ומכניסה מטבע זר בהיקף של כ-4 מיליארד דולר לשנה (11 מיליון תיירים).

 

משט סירות בנמל בסלוניקי (צילום: mct)

 

בניית התשתיות וההכנות לאולימפיאדת 2004 באתונה, כמו גם הסיוע המסיבי ממנו נהנית יוון מן האיחוד האירופי, כ-30 מיליארד דולר לשנים 2001-2006, עתידים לקדם את כלכלת יוון, הנחשבת עדיין אחת המדינות העניות באיחוד.

 


היסטוריה - יוון העתיקה

מקורם של היוונים הוא, כנראה, בשבטים הודו-אירופיים שהתיישבו בה באלף ה-2 לפני הספירה. תולדותיה של יוון העתיקה הן פועל יוצא של חלוקתה ליחידות מדיניות עצמאיות.

 

במאה ה-2 לפני הספירה כבשו הרומאים את יוון ועשוה לפרובינציה רומית; על שום עברה המפואר ותרבותה זכתה למעמד מועדף.

 

עם חלוקת הקיסרות הרומית (395) הייתה לחלק מקיסרות ביזנטיון וחשיבותה מהבחינה הכלכלית, התרבותית והמדינית הלכה ונתמעטה. עם מסע הצלב ה-4 (1204) חולקה יוון למדינות קטנות שהשלטון בהן עבר מיד ליד.

 

 

האקרופוליס באתונה

 

ב-1453 כבשו הטורקים העות'מאנים את בירת האימפריה הביזנטינית קונסטנטינופול (בפי היהודים - קושטא) ולאחריה את יוון כולה. ימי שלטונם על הארץ היו ימים של שפל בתולדותיה: המלחמות הסבו לה נזקים כבדים, מצב הכלכלה הלך והידרדר, האוכלוסייה נתמעטה, והמשכילים גלו ממנה. המורשת היוונית נשמרה בעיקר הודות לכנסייה היוונית-אורתודוקסית ולאורחות החיים בכפר היווני.

 

 


היסטוריה - יוון המודרנית

מלחמת העצמאות היוונית - ב-1821 מרדו היוונים בעות'מאנים. אינטלקטואלים כמו ביירון, שלי וגתה שהושפעו מרעיונות הרומנטיציזם ומהניאו-קלאסיציזם, הכשירו בבירות האירופיות את הלבבות לתמיכה במאבק החופש של היוונים. נישאים על גלי האהדה והרומנטיקה התנדבו צעירים מאירופה להלחם לצד היוונים. וב-1830 בסיוען של בריטניה, רוסיה ומדינות נוספות באירופה הייתה יוון למדינה עצמאית.

 

התרחבות הטריטוריה היוונית - ב-1832 אילצו מעצמות אירופה את שלטונות יוון לקבל את אוטו ה-1, נסיך בוואריה, בתור מלך. במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 הלכה האימפריה העות'מאנית ונסוגה; יוון ניצלה את חולשתה וסיפחה (1864) את האיים היווניים ואת תסליה וחלק מאפירוס (1881).

 

ב-1863 עלה על כס המלוכה גאורגיוס ה-1 (1913 - 1845 ;Giorgios); בנו של מלך דנמרק, כריסטיין ה-9. עם עלייתו לשלטון העניק ליוון חוקה דמוקרטית. בימיו השתחררה כרתים מעולה של טורקיה.

 

הסכם חילופי האוכלוסין טורקיה - יוון - יוון השתתפה במלחמות הבלקן, וב-1913 סיפחה גם את כרתים. במלחמת העולם הראשונה לחמה (מ-1917) לצדן של "מדינות ההסכמה" נגד "מדינות המרכז" ובהן אויבתה הותיקה טורקיה, ולפי חוזה סוור (1920) הועברו אליה שטחים שהיו קודם לכן של טורקיה; ואולם הטורקים לא השלימו עם אובדנם, ובמלחמה שניטשה בין שתי המדינות (1922 - 1920) הובסו היוונים. בתום המלחמה נכפו על יוון חילופי אוכלוסין: כ-1,200,000 יוונים גורשו מתחום טורקיה ונמלטו ליוון, ומיוון לטורקיה גורשו כ-700,000 טורקים.

 

ב-1923 הושג בעידודו של הנציב העליון של חבר הלאומים לענייני פליטים, חתן פרס נובל ד"ר פריטיוף נאנסן, הסכם בין טורקיה ליוון אשר נתן תוקף מחייב למצב שכבר נוצר בשטח וקבע טרנספר חובה ליתרת האוכלוסין של כל צד המצויה בשטח שבריבונות הצד האחר.

 

ב-1923 הודח המלך, גאורגיוס ה-2, (1947 - 1890 ;Giorgios) ויוון הוכרזה רפובליקה; בעקבות משאל עם (1935) חזר לכס המלוכה וכונן דיקטטורה.

 

יוון במלחמת העולם השנייה -  ב-1940 פלשו כוחות איטליה ליוון ונהדפו; ואולם ב-1941 נכבשה בידי צבא גרמניה הנאצית. המלך גאורגיוס גלה שוב מארצו (חזר אליה ב-1946, בעיצומה של מלחמת אזרחים שנמשכה עד לאחר מותו). היוונים ניהלו מלחמה קשה כנגד הגרמנים באמצעות אירגוני המחתרת, אשר העיקריים שבהם היו:

 

החזית לשחרור לאומי (EAM-ELAS) - צבא השחרור העממי לאומי, ארגון התנגדות שהוקם בספטמבר 1941 על ידי הקומוניסטים, והזרוע הצבאית שלו שהתארגנה בשלהי 1942.

 

הצבא הלאומי דמוקרטי היווני (EDES) - תנועת ההתנגדות של חוגי הימין והמלוכנים.

 

ב-1944 הצליחו הבריטים והיוונים בכוחות משותפים לשחרר את יוון מן הכיבוש הגרמני.

 

מלחמת האזרחים היוונית - למן 1943, כבר במהלכה של מלחמת העולם השנייה, התנהלה לחימה בין קבוצות חמושות של המלוכנים מימין ושל הקומוניסטים משמאל, אך ב-1946 פרצה מלחמת האזרחים בין הקומוניסטים למלוכנים במלוא עוצמתה; מלחמה זו נסתיימה ב-1949 בתבוסת הקומוניסטים.

 

ההכרעה במלחמת האזרחים הושגה הודות לצרוף גורמים: נחישותן של מעצמות המערב בהנהגתם של ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, ונשיא ארה"ב, הרי טרומן, למנוע כל הישג מן הקומוניסטים ביוון, והפסקת הסיוע היוגוסלבי לקומוניסטים עקב התרחקותו של מנהיג יוגוסלביה, טיטו, מברה"מ. המדיניות האמריקנית ביוון, אשר נודעה כ"דוקטרינת טרומן" (1947), כללה חבילת סיוע צבאי וכלכלי נדיבה ביותר לממשלת הימין על מנת לאפשר לו למחוץ את גורמי השמאל.

 

כ-65,000 אזרחים ולוחמים נפלו בתקופת מלחמת האזרחים, וכחצי מיליון אזרחים נעקרו זמנית מבתיהם. האכזריות בה השתוללה המלחמה, ומחיר הדמים הכבד שלה המשיכו להטיל צל כבד על החיים הפוליטיים והתרבותיים ביוון במחצית השניה של המאה ה-20.

 

כת הקולונלים - ב-1967 התחוללה הפיכה צבאית, המלך קונסטנטין ה-2 נאלץ לגלות מארצו. הכת הצבאית בראשות הקולונל גאורג פאפדופולוס נודעה בדיכוי האלים שהפעילה כלפי כל אלה שנחשדו באי-נאמנות ובנטיות שמאלניות. ב-1974 סבכו הקולונלים את יוון במשבר בקפריסין, וניסיון ההתנקשות שלהם בארכיהגמון מקריוס, הוביל לפלישת טורקיה ולכיבוש של צפון קפריסין.

 

שיקום הדמוקרטיה - בין השנים 1973 ו-1975 שוקמה הדמוקרטיה ביוון, וחוקתה החדשה כוננה אותה כרפובליקה דמוקרטית. פפאנדראו הקים את PASOK ה"המפלגה הסוציאליסטית הפאן הלניסטית" וב-1981 זכה בניצחון סוחף בבחירות והיה לראש ממשלה. נבחר שוב בשנים 1985, 1989 ו-1993.

 

לאחר יותר מעשור בו שלטה המפלגה הסוציאליסטית ביוון, עלתה לשלטון בבחירות 2004 המפלגה הדמוקרטית החדשה, "ניאה דמוקרטיה", הנחשבת שמרנית, בראשותו של קוסטס קראמאנליס - (דודו קונסטנטין קראמאנליס כיהן כראש ממשלת יוון בשנות ה-50 וה-70).

 

 


יהודים

עדות ברורה על הימצאות יהודים ביוון יש רק מהמאה ה-3 לפנה"ס, ועם זה משערים שהם חיו בה עוד בימי בית ראשון, אם מרצונם ואם בתור עבדים. עד לעליית קונסטנטינוס "הגדול" על כס קיסרות רומי (306) נהנו יהודי יוון מזכויות אזרח, כמקובל באימפריה הרומית; עם עלייתו לשלטון הלכו זכויותיהם ונתמעטו.

 

במאה ה-12 דיווח בנימין מטודלה על יהודים רבים המתגוררים בערי יוון ובאייה. באותה עת מנתה הקהילה של היהודית תבי כ-2,000 נפש, וקהילת יהודי סלוניקי כ-500. בסוף המאה ה-14 התיישבו ביוון יהודים מספרד, ובסוף המאה ה-15 מפורטוגל ומאיטליה; הם הביאו אתם את שפתם ומנהגיהם, ונבדלו מן ה"רומאניוטים" (היהודים בני המקום), שדיברו יוונית.

 

בימי שלטונם של העות'מאנים שגשגו קהילות היהודים ביוון ונודעו ברבניהן ובתלמידי החכמים שלהן; קהילת סלוניקי נמנתה עם הגדולות שבקהילות היהודים בעולם כולו. יהודי יוון עסקו בעיקר בתעשיית הטקסטיל והמשי, במסחר, בהלוואת כספים ובגביית מסים.

 

במרד היווני (1821) סבלו היהודים על שום נאמנותם לשלטון העות'מאני, ואלפים נרצחו בידי המורדים; מזמן המרד הלך מצבם והידרדר.

 

יהודי יוון במאה ה-20

 

בתחילת המאה ה-20 חיו ביוון כ-10,000 יהודים. עם סיפוח סלוניקי וכרתים עלה מספרם לכ-100,000.

 

ערב מלחמת העולם השנייה נאמד מספר היהודים ביוון בכ-80,000, רובם בסלוניקי. לאחר פלישת גרמניה ליוון באפריל 1941 חולקה המדינה ל-3 אזורי כיבוש: גרמני, איטלקי ובולגרי. קהילת יהודי סלוניקי נכללה בשטח הכיבוש הגרמני, ובמרץ 1943 החלו המשלוחים למחנות ההשמדה. תוך חצי שנה הומתו קרוב ל-50,000 מבין 63,000 יהודי סלוניקי. היוונים הנוצרים התייצבו לימין היהודים ותוך סיכון עצמי ניסו בדרכים שונות להצילם. הארכיבישוף דמאסקינוס פרסם ב-1943 דרישה רשמית, אליה הצטרפו תנועות ההתנגדות והמשטרה היוונית, להפסיק מיד את ההתנכלות ליהודי יוון.

 

12,500 יהודי מערב יוון נמצאו תחת כיבוש איטלקי אשר נמנע מלפגוע בהם. אולם לאחר התמוטטות הפשיזם באיטליה בספטמבר 1943, נערכו במרחב זה כוחות גרמניים והוחל בהרג היהודים. קהילת יהודי יאנינה, מן הגדולות ביוון, הושמדה רובה ככולה (במרחב שבין יאנינה לבין דרומה של יוגוסלביה פעלה הדיביזיה הגרמנית בה שירת קצין המודיעין קורט ולדהיים, לימים מזכ"ל האו"ם וקנצלר אוסטריה). לקראת תום המלחמה הושמדה גם קהילת יהודי רודוס (אוגוסט 1944). בכך נשלם כמעט חיסולם של אנשי אחת הקהילות העתיקות והמפוארות בתולדות העם היהודי (קרוב ל-90% מהם נספו).

 

מבין הניצולים, רבים הם אלה שברחו אל החבלים שלא היו נתונים עד שלבי המלחמה המאוחרים לשליטה גרמנית ישירה, והצליחו לחבור אל המחתרות היווניות. כמה מאות יהודים השתתפו כלוחמים מן השורה בתנועת ההתנגדות היוונית. החזית הקומוניסטית EAM-ELAS הבריחה כאלף יהודים בנתיבי הים האיגאי לעבר חופי ארץ-ישראל, וקיימה קשר עם ארגוני הפועלים וההסתדרות בארץ-ישראל (מהם אף נהנתה מסיוע).

 

לאחר המלחמה נתמעט מספרם של יהודי יוון וכיום הוא נאמד ב-5,000.

 


יחסים עם ישראל

הממסד הפוליטי היווני נוקט במשך שנים רבות קו פרו ערבי ופרו פלסטיני מובהק. יוון הייתה היחידה במדינות אירופה שהצביעה באו"ם נגד תוכנית החלוקה, ומאז קום המדינה היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות, שהם בדרג של נציגות דיפלומטית, תקינים אבל קרירים. בהצבעות האו"ם תמכה יוון עפ"י רוב בעמדת הערבים.

 

למן הבחירות של 1999 בישראל ועד התגברות אנתיפאדת אל אקצא. חלה התחממות ביחסים בין שתי המדינות, ומדיניותה של יוון נעשתה מאוזנת ונוחה יותר לישראל, אך למן מבצע "חומת-מגן", באפריל 2002, חלה נסיגה בהתפתחות היחסים בין שתי המדינות ובעיקר ניכר הדבר באווירה הציבורית ובביקורת הקשה על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינאים בתקשורת היוונית.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©