אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל טורקיה
דגל טורקיה 
 
השעה בטורקיה 
 
איסמט אינונו
איסמט אינונו צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
בולנט אג'וויט. מדינאי גדול
בולנט אג'וויט. מדינאי גדול צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
רג'פ טאיפ ארדואן, ראש מפלגת הצדק הטורקית
רג'פ טאיפ ארדואן, ראש מפלגת הצדק הטורקית צילום: רויטרס
 
משאיות צבאיות בגבול טורקיה-עיראק במלחמת המפרץ ה-2
משאיות צבאיות בגבול טורקיה-עיראק במלחמת המפרץ ה-2 צילום: רויטרס
 
הפרלמנט באנקרה הבירה
הפרלמנט באנקרה הבירה צילום: איי.פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 האתר הרשמי של משרד החוץ של טורקיה
 מידע נוסף על המדינה


ערכים קשורים
 כורדים
 טטרים
 צ'רקסים
 ארמנים
 הטורקים הצעירים
 אסלאם
 האיחוד האירופי
 קפריסין
 איסטנבול
 חתים
 טרויה
 אלכסנדר הגדול
 רומא העתיקה
 סלג'וקים
 בית עבאס
 האימפריה העות'מאנית
 ביזנטיון
 מלחמת קרים
 אנוור פשה
 ג'מאל פשה
 אוסטריה-הונגריה
 בוסניה והרצגובינה
 מלחמות הבלקן
 מלחמת העולם הראשונה
 חוזה סוור
 כמאל אטאטורק
 חבר הלאומים
 הטאי
 לוח שנה
 מלחמת העולם השנייה
 ארגון האומות המאוחדות
 תוכנית מרשל
 עדנן מנדרס
 בולנט אג'וויט
 שוביניזם
 גירוש ספרד
 יוסף בן אפרים קארו
 שולחן ערוך
 תור הזהב
 בית אומיה
 חכם באשי
 סטרומה
 אנטישמיות
 ממלוכים
 סולימאן ה-1 "המפואר"
 חיים בן משה אבן עטר
 אליהו בן שלמה זלמן
 קפיטולציות
 מקווה ישראל
 בנימין זאב הרצל
 עבדולחמיד ה-2
 העלייה הראשונה
 פיק"א
 יק"א
 הקרן הקיימת לישראל
 קרן היסוד
 הסוכנות היהודית
 העלייה השנייה
 השומר
 קיבוץ
 תל אביב-יפו
 ניל"י
 אהרן אהרונסון
 יוסף טרומפלדור
 זאב ז'בוטינסקי
 גדוד נהגי הפרדות
 דוד בן-גוריון
 יצחק בן-צבי
 גדודים עבריים
 הצהרת בלפור
 סוריה
 מלחמת ששת הימים
 הים התיכון
 הים האיגאי
 הים השחור
 ארמניה
 גאורגיה (גרוזיה)
 אירן
 עירק
 בולגריה
 יוון
 ים השיש
 דרדנלים, מצר
 אנקרה
 ארגון הברית הצפון-אטלנטית
 המלחמה הקרה
 מלחמת המפרץ הראשונה
 מלחמת המפרץ השנייה
 צדאם חוסיין


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

טורקיה


Turkey

גיאוגרפיה |  דמוגרפיה |  כלכלה |  טורקיה מימי קדם ועד ימי הביניים |  טורקיה בתקופת האימפריה העות'מאנית |  למן מהפכת "הטורקים הצעירים" ועד כינון הרפובליקה על ידי אטאטורק |  הרפובליקה הטורקית עד מלה"ע ה-2 |  הרפובליקה הטורקית למן מלה"ע ה-2 ואילך |  טורקיה והיהודים |  האימפריה העות'מאנית והיישוב היהודי בארץ ישראל |  יחסים עם ישראל |  החוק העות'מאני והמשפט הישראלי

טורקיה, רפובליקה פרלמנטרית, רובה באסיה וחלקה הקטן באירופה. עיקרה, חצי האי אנטוליה (בטורקית: אנדולו), הקרוי גם "אסיה הקטנה", וגבולותיו: בדרום - הים התיכון; במערב - הים האיגאי; בצפון - הים השחור; במזרח - ארמניה, גרוזיה ואירן; בדרום-מזרח - עירק וסוריה. מערבה של טורקיה, שהוא כ-3% משטחה, שוכן באירופה, במזרחו של חבל תראקיה, וגובל בבולגריה וביוון. שטח זה הוא חלק קטן מהשטחים הנרחבים שהיו לטורקיה באירופה עד מלחמת העולם הראשונה. מצר בוספורוס, ים מרמרה ומצר הדרדנלים מפרידים בין שני חלקיה של טורקיה. בירתה - אנקרה.



 

 

טורקיה - דיוקן
טורקיה - דיוקן
שם רשמי Türkiye Cumhuriyet (טורקייה צ'ומהורייטי)
שטח 780,580 קמ"ר (מקום 38 בעולם)
אוכלוסייה 70,413,958 (מקום 17 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 1.06%
תושבים

טורקים 70-75%, כורדים 18%, מיעוטים אחרים 7-12% (ערבים, טטרים, איראנים אזארים, צ'רקסים בולגרים ונוצרים ארמנים)

שפה רשמית טורקית
דתות מוסלמים (בעיקר: סונים) 99.8%, נוצרים ויהודים 0.2%
בירה אנקרה
ממשל רפובליקה פרלמנטרית דמוקרטית
ראש מדינה נוכחי ראש-הממשלה רצ'פּ טאייפּ ארדוגן
עצמאית מאז 23 באוקטובר 1923 (יורשת האימפריה העות'מאנית)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 20%
תמ"ג לנפש 8,200 דולר (מקום 98 בעולם)
שיעור אבטלה 10.2% (ועוד 4% בתת-תעסוקה)
ענפי כלכלה מרכזיים טבק, כותנה, גרעיני דגנים, זיתים, סלק-סוכר, קטניות, פרי-הדר, בקר; טקסטיל, עיבוד מזון, כלי-רכב, אלקטרוניקה, כרייה (פחם, כרום, נחושת, בורון), פלדה, נפט, בנייה, עץ לתעשייה, נייר
מטבע לירה טורקית חדשה
ידיעת קרוא וכתוב 86.5%
תוחלת חיים

נשים - 75.18; גברים - 70.18

(מקום 106 בעולם)


 

טורקיה מן הגדולות המאוכלסות והמתועשות ביותר במדינות האזור. מעצמה אזורית אשר לה השפעה מכרעת על ההיסטוריה של אזורים נרחבים בבלקן, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון.

 

הממשל פרלמנטרי-דמוקרטי, ואולם לצבא עוצמה פוליטית רבה, ולמן מלחמת העולם השנייה נוהלה המדינה מספר פעמים במישרין על ידי כת צבאית. מאז 1983 חודש השלטון האזרחי, אך חלק מן המחוזות נתונים לשיפוט צבאי. המשטר מכביד את ידו על מתנגדים פוליטיים ועל מיעוטים אתניים, ובראשם הכורדים. סמכויות הנשיא ייצוגיות בעיקרן, אך בידו שמורה הזכות למנות את ראש הממשלה.

 

מעמדה של טורקיה מבחינה גיאופוליטית מושפע מהיותה הגשר היבשתי הדרומי בין אסיה ואירופה, משליטתה ממזרח לים השחור על המעברים ההרריים בין עירק ואירן לארמניה, גרוזיה ורוסיה, ומהחזקתה במצרי הדרדנלים והבוספורוס המחברים בין הים השחור לבין הים התיכון.

 

גשר הבוספורוס (צילום: גלית קוסובסקי)

 

חשיבותה האסטרטגית של טורקיה הביאה לשילובה ב-1952 בברית נאט"ו וב-1955ב"ברית בגדד" (ברית שיזמו ארה"ב ובריטניה נגד ברית המועצות בהשתתפות עירק, אירן, טורקיה ופקיסטן). האמריקאים הקימו בה מתקני האזנה וביון קרקעיים, ואף הציבו בה טילים. בתקופת המלחמה הקרה המריאו מן הבסיס האווירי הגדול של נאט"ו באינצ'ירליק (Incirlik 39th Air Base Wing) מטוסי ה-U2 לטיסות ביון בעומק ברית המועצות. לאחר קריסתה של ברית המועצות המשיכה ארה"ב לאסוף מודיעין על אירן ועירק באמצעות יחידותיה בטורקיה.

 

במלחמת המפרץ הראשונה המריאו מאינצ'ירליק מטוסי קרב ומפציצים של כוחות הקואליציה למשימות בכווית ובעירק. מטרות המלחמה של האמריקאים במלחמת המפרץ השנייה עמדו בניגוד לאינטרסים של טורקיה. לתפיסתה, הפלתו של צדאם חוסיין וקריסת המשטר המרכזי בעירק משרתות בעיקר את הכורדים המבקשים לכונן לעצמם מדינה עצמאית בצפון עירק. על כן לא הצטרפה טורקיה לקואליציה בהנהגת האמריקאים, אך שלחה בהסכמתם כוחות צבא שתפקידם לפקח על אזור הספר העירקי מדרום לגבול עם טורקיה.

 

אנקרה הבירה (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


גיאוגרפיה

רובה של אנטוליה הוא רמה הררית שגובהה הממוצע כ-1,000 מ'; מישורי החוף צרים ומתרחבים רק בדרום מערב ובצפון. מעל לרמה מתנשאות שתי שרשרות הרים: בצפונה הרי פונטוס המקבילים לים השחור, ובדרומה הרי טאורוס המקבילים לים התיכון. מזרח אנטוליה הוא חבל ארץ הררי גבוה, ושיאו - הר אררט, המתנשא לגובה של 5,165 מ'. 

 

טורקיה ממוקמת ברובה על גבי "הלוח האנטולי", מבנה גיאולוגי הנתון בין הלוח הטקטוני האירואסייתי, היציב יחסית, לבין שני לוחות דינמיים הלוחצים עליו מכיוון דרום. הלוח הערבי הנע צפונה מהר יותר מאשר הלוח האפריקני. כתוצאה מכך מופעל לחץ רב יותר ממזרח ונגרמת תנועה מערבה תחת מרבית שטחה של טורקיה.

 

בסמוך להרי הפונטוס חוצה את צפונה של אנטוליה ממזרח למערב "ההעתק הצפון אנטולי", קו שבר גיאולוגי באורך של כ-1,500 ק"מ, אשר לאורכו התחוללו רעידות אדמה תכופות, בהן גם רעידות אדמה הרסניות. בשנת 1939 התרחשה רעידת אדמה בעוצמה של 7.9 בסולם ריכטר בה נספו כ-35,000 נפש. רעידת אדמה זאת יצרה בקע בן 350 ק"מ בחלקו המזרחי של ההעתק הצפון-אנטולי. במהלך המאה ה-20 התרחשו עוד כעשר רעידות אדמה לאורך קו השבר בעוצמה של למעלה מ-6 בסולם ריכטר. מרבית מוקדי רעידות אדמה אלו הראו התקדמות של המוקדים במהלך הזמן ממזרח למערב. ברעידת האדמה באיזמיט (Izmit, במערבו של קו השבר, סמור לים מרמרה), נספו ב-1999 כ-17,000 איש. גם באזור "ההעתק המזרח-אנטולי" המהווה את הגבול בין הלוח הערבי ללוח האנטולי, התרחשה ב-1976 רעידת אדמה קשה, אשר גרמה לכ-5,000 הרוגים.

 

אחד מאגמי טורקיה (צילום: אורן אגמון)

 

במזרח אנטוליה נובעים שני הנהרות הגדולים - הפרת והחידקל. על הפרת העליון, שבתחומה של טורקיה, הוקמו סכרים ומפעלי השקיה. עוד נהר גדול, שכל זרימתו באנטוליה, הוא הקיזיל אירמאק ("הנהר האדום") הנשפך לים השחור. ברמת אנטוליה שוכנות כמה ימות גדולות: בישאהיר, טוז גולו והגדולה שבהן, ימת ון, ימה מלוחה בדרום מזרחה של הרמה. בשטחה של טורקיה שבתחום אירופה מישורים וגבעות.

  

האקלים ברוב אזוריה של אנטוליה הוא יבשתי - בחורף הטמפרטורות נמוכות מאוד ובקיץ גבוהות. המשקעים מעטים - כ-300 מ"מ בשנה בממוצע, ואולם יש הבדלים קיצוניים בכמות המשקעים היורדים בכל אזור ואזור. בחורף מכוסים ראשי ההרים שלג. ברצועת החוף בדרום טורקיה ובמערבה האקלים ים תיכוני, הקיץ חם ויבש והחורף קריר וגשום. הצומח באנטוליה דל ונמוך, ושטחי המרעה מרובים. עיקרם של שטחי היער בחלקים של הרי הפונטוס והטאורוס.

 

הרי טאורוס (צילום: סער הס)

 


דמוגרפיה

האוכלוסייה צפופה בתראקיה המזרחית ובחוף המערבי של אנטוליה, ודלילה יחסית ברוב חלקיה האחרים של אנטוליה. בתראקיה שוכנת איסטנבול, הגדולה בערי המדינה.

 

איסטנבול, הגדולה בערי המדינה

 

כ-75% מתושבי המדינה הם טורקים. הכורדים, המוגדרים על ידי השלטונות (יחד עם קבוצות מיעוט נוספות) כ"טורקים הרריים"; מהווים קרוב ל- 20% מן האוכלוסייה. מבין עשרות קבוצות מיעוט נוספות (מהן השייכות למשפחת העמים והשבטים הטורקיים), המהוות יחד מעט יותר מ-5% מן האוכלוסייה, העיקריות הן: ערבים, טטרים, איראנים ואזארים (עד חצי מיליון לכל קבוצת מיעוט), צ'רקסים (300,000) ובולגרים (300,000). הנוצרים הארמנים אשר חיו בעבר במזרח אנטוליה (כשני מיליון בקירוב) גורשו או נרצחו במעשי טבח שראשיתם במאה ה-19 וסופם ברצח העם הנורא שבצעו בהם הטורקים הצעירים בין השנים 1915 - 1918; הקהילה הארמנית הזעירה ששרדה בטורקיה מונה עתה פחות מ-50,000 נפש.

 

כיום כמעט כל תושבי טורקיה הם מוסלמים-סונים, אך האסלאם אינו דת המדינה וטורקיה היא, לפי חוקתה, מדינה חילונית. יש בה כחצי מיליון נוצרים, רבים מהם ממוצא בולגרי, וכ-14,000 יהודים.

 


כלכלה

טורקיה מועמדת לחברות באיחוד האירופי מאז 1987, אך הדיונים הרבים בינה לבין מדינות האיחוד (השיחות המקיפות הרשמיות החלו ב-2005), הסתיימו עד כה ללא תוצאות. מספר מדינות באיחוד, בעיקר צרפת, מתנגדות לכניסתה של טורקיה לאיחוד, בשל החשש מהגירה מסיבית של אזרחים טורקים לשטחם. על פי מספר הערכות תתקבל טורקיה לאיחוד האירופי ב-2020, אך במידה ותגבר התנגדות המדינות החברות בו - עשוי תאריך זה להידחות.

 

עד אז נדרשת טורקיה על ידי נציבות האיחוד למתן את מעורבות צבאה בפוליטיקה, להפסיק את התנכלויות הממסד לבני קבוצות המיעוט האתניות בה, לסייע בפתרון המשבר בקפריסין, ולהתאים את כלכלתה לתנאי הסף לכניסה לאיחוד.

 

המשק הטורקי השלים בשנים האחרונות את התאוששותו מהמשברים שפקדו אותו בשנים 2001-2000 - פיחות של כ-125% במטבע המקומי ומיתון שהתבטא בצמצום של קרוב ל-10% מן הפעילות הכלכלית. בעקבות הפיחותים התכופים בשער המטבע המקומי קוזזו בינואר 2005 ששה אפסים מהלירה הטורקית, ובמקומה הונהגה לירה טורקית חדשה.

 

ההתאוששות הכלכלית היחסית ניכרה בין השאר בעליות שנרשמו בבורסת איסטנבול - בשנת 2008 היו ביצועי הבורסה המקומית בין הגבוהים בעולם, כשמרבית המניות עלו בעשרות אחוזים. המשבר הפיננסי החריף שפקד את העולם בשנים 2008 - 2009 פגע בכלכלת טורקיה במידה מועטה יחסית, זאת בשל חשיפה אפסית של בנקים מקומיים לנכסים רעילים. 

 

עם זאת, השפעות המשבר ניכרו בתמ"ג שנפל בכ-5% ב-2009, אך במחצית הראשונה של 2010 נרשמה התאוששות ניכרת בתמ"ג שזינק בכ-10% (אומדן).

 

במאבק המתנהל בשנים האחרונות בין רוסיה וטורקיה על השליטה האזורית באגן הים הכספי, רשמה לעצמה טורקיה ניצחון חשוב עם הנחת צנרת נפט וגז טבעי בנתיב בקו-טייביליסי-שיהן (BTC oil pipeline). זהו פרוייקט אדיר בהשקעה של למעלה מ-3 מיליארד דולר, אותו מוביל תאגיד הנפט בריטיש פטרוליום (BP; British Petroleum), המקטין את תלותן של קזחסטן, טורקמניסטן, אזרביג'אן וגרוזיה ברוסיה, ובמקביל לכך מחזק את כלכלתה ומעמדה של טורקיה כמעצמה אזורית.

 

טורקיה נמנית עם המדינות החשובות בעולם בהפקת כרום. יש בה גם מרבצי נחושת, פחם, ברזל ומעט נפט. כמחצית מן החשמל במדינה מופק באמצעות תחנות כוח הידרואלקטריות. רשת מפותחת של מסילות ברזל חוצה את אנטוליה לאורכה ומחברת את אירופה עם המזרח התיכון (לפנים נסעו בה גם לארץ ישראל). ב-1973 נחנך באיסטנבול גשר על הבוספורוס, מן הגשרים התלויים הארוכים בעולם (1,175 מ'), מאפשר קשר ישיר בין אירופה לאסיה. הנמלים הראשיים הם איסטנבול ואיזמיר במערב המדינה.

 

הנמל באיסטנבול (צילום: דני שדה)

 

למן שנות ה-70 של המאה ה-20 החלה התעשייה להתפתח במהירות, וכיום היא מעסיקה כ-25% מן המפרנסים. ענפי הייצור העיקריים: מכונות ומכוניות, מלט, ברזל, פלדה, כימיקלים, טקסטיל, נייר; וכן עיבוד תוצרת חקלאית ומוצרי אמנות.

 

ענפי החקלאות מספקים תעסוקה לכ-25% מן המפרנסים. הגידולים החקלאיים העיקריים הם: חיטה, שעורה, כותנה, ענבים, עצי פרי נשירים, ירקות, טבק והדרים. רוב המשקים החקלאיים קטנים (עד 50 דונם) ועד לשנות ה-70 של המאה ה-20 עובדו רובם בשיטות ידניות. ענפים חשובים נוספים הם: גידול צאן ובקר, דייג, ויערנות. בין ענפי השירותים (50% מן המועסקים) תופס ענף התיירות מקום חשוב ביותר עם כ-14 מיליון תיירים המכניסים מידי שנה בשנה מטבע זר רב לטורקיה. בין אתריה החשובים: איסטנבול, איזמיר, קפדוקיה ואפסוס. מוצרי היצוא העיקריים הם תוצרת חקלאית (כותנה, פירות, טבק) ועפרות כרום ונחושת.

 

בדרום טורקיה, בהרי הקופרולו, נתקלים בשיטות עבודה ומנהגים שנדמה היה שחלפו מחלק זה של העולם לפני עשרות שנים (צילום: עדי טנא)

 


טורקיה מימי קדם ועד ימי הביניים

בראשית האלף ה-2 לפני הספירה השתלטו החתים על מרכז אנטוליה והקימו בה ממלכה שהתפתחה והיתה לאימפריה אדירה. בשיא כוחה התרחבה האימפריה החיתית על חשבון מצרים, אשור ובבל. לפי המשוער, נערכה במקום הקרוי היום היסרליק (Hisarlik), בצפון-מערב אנטוליה, המלחמה בין היוונים (הקרויים במקורותיהם גם בשם אכאים) לבין תושבי טרויה (הידועה גם בשם איליוס או איליון), עליה מספרים ההיסטוריונים הגדולים הראשונים, הרודוטוס ותוקידידס , מניחי יסודותיה של ההיסטוריוגרפיה היוונית במאה ה-5 לפנה"ס.

 

סוס טרויאני מעץ במוזיאון בכפר טבפיקיי (צילום: איי פי)

 

לאחר נפילתם של החיתים ב-1200 לפנה"ס שלטו באנטוליה ארבע ממלכות עיקריות: ממלכת פריגיה (Phrygia) העשירה שהתקיימה עד המאה ה-7 לפני הספירה, ממלכת לידיה (Lydia) ששרדה עד המאה ה-15 לספירה, היוונים שהתיישבו לחופיה הדרום מערביים של אנטוליה והקימו את ערי-המדינה שלהם וממלכת אוראטו (Uratu) העתיקה ששלטה באזור ימת ואן במזרח אנטוליה מהאלף ה-1 לפני הספירה עד אשר נכבשה על ידי הסקיתים במאה ה-6 לפני הספירה. בין המאות ה-6 לפני הספירה ועד ה-3 לספירה היתה אנטוליה חלק מהאימפריה האכמנית (Achaemenid) של הפרסים, נשלטה על ידי אלכסנדר הגדול, ובהמשך נכללה בממלכה הסורית-יוונית של הסלווקים (Seleucids). בימי שלטונן של רומי וביזנטיון כונה חבל הארץ בו שוכנת טורקיה של ימינו בשם "אסיה הקטנה" ("‘e mikrà ’Asía").

 

שבטים טורקיים ממרכז אסיה, שהתאסלמו במאות ה-9-ה-10, פלשו לאזור אנטוליה במאה ה-10, כבשוהו והקימו ממלכות ושושלות. החזקים שבהם שבטי האוגוז (Oguz), עליהם נמנו הסלג'וקים, שהשתלטו למעשה על הטריטוריה של ח'ליפות של בית עבאס.

 


טורקיה בתקופת האימפריה העות'מאנית

במאה ה-13 הופיעו שבטי הטורקים העות'מאנים, ומהמאה ה-14 החלו להשתלט על אנטוליה וסביבותיה; ב-1453 כבשו את קונסטנטינופול (לשעבר ביזנטיון, איסטנבול בפי הטורקים, קושטא בפי היהודים), שמו קץ לממלכת ביזנטיון, והעבירו את בירתם מאדרינה (Edrine; Adrianpole) לאיסטנבול. הם הרחיבו את אחיזתם בארצות הבלקן, ובמאות ה-16 וה-17 שלטו על כולן ואף הגיעו עד שערי וינה. ב-1517 השלימו את כיבוש הארצות הערביות ומצרים והמשיכו במסע כיבושים לצפון אפריקה. באותה עת הכריז על עצמו הסולטן לח'ליף כל המוסלמים. כ-400 שנה שלטו העות'מאנים בארצות ערב ויותר מ-300 שנה - בכל האגן המזרחי של הים התיכון. ואולם שלטונם בארצות הבלקן הלך והתערער למן המאה ה-18, כאשר האימפריה האוסטרית-הונגרית ורוסיה סיפחו שטחים שהיו בתחום טורקיה.

 

קונסטנטינופול בתקופת האימפריה העות'מאנית (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

במאה ה-19 מרדו התנועות הלאומיות של עמי הבלקן, והאימפריה העות'מאנית נסוגה בהדרגה: מיוון ב-1821 - 1831; מסרביה ב-1817 - 1878; מבולגריה ב-1878 ומרומניה ב-1829 - 1878. מעמדה הלך ונחלש, ובסוף המאה ה-19 נהגו לכנותה "האיש החולה שבבוספורוס".

 

בתחרות שהתנהלה במאה ה-19 בין בריטניה לרוסיה הצארית על השליטה במרכז אסיה, ראתה בריטניה באימפריה העות'מאנית בת-ברית. במלחמת קרים עשו מעצמות המערב יד אחת עמה נגד רוסיה, וב"שלום ברלין" שנחתם לאחר מלחמת טורקיה-רוסיה (1877 - 1878) מנעו מרוסיה נצחון מלא. עם זאת גם מעצמות המערב קיצצו באימפריה העות'מאנית. ב-1841 נטלו ממנה למעשה את השליטה על מצרים והשאירו בידיה ריבונות סימלית; צרפת סיפחה את אלג'יריה (1830) ואת טוניסיה (1881), ששלטון העות'מאנים עליהן היה רק חלקי, ובריטניה את קפריסין (1878) ואת מצרים (1882). בסוף המאה ה-19 הלכה מדיניותה של טורקיה ונעשתה קרובה למדיניות גרמניה, ובריטניה וצרפת פנו נגדה.

 

בתקופה זאת הופיעו בהדרגה ניצני המודרניזציה בטורקיה. יוזמתו של הסולטן מחמוד ה-2 לעריכת רפורמות נתקלה בהתנגדות היניצ'רים (Janissaries; האליטה הצבאית), ואלה מרדו בו. בתגובה ערך בהם טבח בשנת 1826, במהלכו נהרגו כ-100,000 מתוך 135,000 חיילי יחידות היניצ'רים.

 

בשנות ה-30 וה-40 ניהלו פחוות מצרים, מוחמד עלי ובנו אברהים, מאבקי כוח כנגד הסולטן על השליטה בסוריה לבנון וארץ-ישראל, וביססו את מעמדה של מצרים כמעצמה אזורית הכפופה רק להלכה לשלטון המרכזי בטורקיה.

 

בימי הסולטן עבדולמזיד (Abdulmecid), באמצע המאה ה-19, נערכו ברחבי האימפריה רפורמות מקיפות שנודעו בשם תנזימט (Tanzimat); ב-1876 אף חוקקה חוקה ליברלית, אך זו לא קוימה ובתוך זמן קצר בוטלה על ידי הסולטן.

 

הפניות נוספות: "האימפריה העות'מנית".

 


למן מהפכת "הטורקים הצעירים" ועד כינון הרפובליקה על ידי אטאטורק

תהליך המודרניזציה הואץ אחרי מהפיכת "הוועד לאחדות ולקדמה" בהנהגתם של חוגי משכילים ומפקדי צבא רפורמיסטיים, טלעת פשה אנוור פשה וג'מאל פשה, שנודעו בכינוי "הטורקים הצעירים" (1908). הם כוננו מחדש את חוקת 1876 הליברלית, והדיחו את הסולטן עבד אל-חמיד ה-2. במקומו הוכתר בחסותה של כת הקצינים הליברלית הסולטן מוחמד ה-5 (Mehmet V Resad Ghazi). הודעת ראשי המשטר החדש על כוונתם לערוך בחירות חופשיות, הפיחה תקוות גדולות מבית ומחוץ, אולם התנועות הבדלניות בבלקן, בגיבוי המעצמות האירופאיות, החליטו לנצל את שעת כושר זו להינתקות מטורקיה. הקיסרות האוסטרו-הונגרית מיהרה לספח לעצמה את בוסניה והרצגובינה, כרתים הכריזה על איחודה עם יוון, איטליה השתלטה על קירנאיקה וטריפוליטניה (המחוזות העות'מאניים לשעבר בצפון אפריקה), בולגריה ואלבניה הכריזו על עצמאותן, וסרביה ויוון הרחיבו את הטריטוריה שלהן במלחמות הבלקן על חשבון טורקיה.

 

אנוור פשה (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

הטורקים הצעירים מצאו עצמם נתונים להתקפות מסוכנות גם מבית; ב-1909 וב-1912 כמעט נשמט מידיהם השלטון בהפיכות נגד אנטי-מהפכניות. תחת לחץ האירועים האלה כשלו החוגים הרפורמיסטיים, הדמוקרטיה השבירה קרסה, ומינואר 1913 הושלט בטורקיה משטר חירום צבאי.

 

במלחמת העולם הראשונה הצטרפה טורקיה ל"מדינות המרכז" גרמניה ואוסטריה, ולחמה נגד רוסיה ובריטניה. בחזית המזרחית התמרדו הארמנים ולחמו לצד הרוסים. ב-1915 השתלטו מורדים ארמנים שאומנו ונתמכו על ידי רוסיה על העיר זייתון שבמחוז קיליקיה ועל העיר ואן במזרח אנטוליה. בתגובה נקטו השלטונות הטורקיים בצעדי עונשין שכללו הוצאות להורג וגירוש המוני, במהלכם קפחו את חייהם למעלה ממיליון ארמנים – עד היום טורקיה אינה מכירה באחריותה ל"רצח עם", ועומדת על כך שהארמנים נהרגו בפעילות מלחמתית לגיטימית.

 

משנחלו "מדינות המרכז" מפלה נלקחו מטורקיה כל השטחים הלא-טורקיים, הערביים, של האימפריה. בחוזה סוור (1920) ביקשו המדינות המנצחות, בין היתר, לעשות את ארמניה למדינה עצמאית (במלחמה נחשדו הארמנים בשיתוף פעולה עם הרוסים ונערך בהם טבח המוני) ולהעניק אוטונומיה לכורדיסטן; וכן ביקשו להטיל פיקוח בינ"ל על מצרי הבוספורוס והדרדנלים.

 

הסולטן וממשלתו נאלצו לקבל תכתיב זה, אך תנועת התנגדות לאומית בראשות מוצטפא כמאל (לימים, אטאטורק) התקוממה, ניהלה מלחמה נגד כוחות יוון שבמערב אנטוליה וגירשה אותם מאדמת טורקיה (ועמם מאות אלפי תושבים יוונים). מעצמות המערב לא הגנו בכוח על הסדרי חוזה סוור. המהפכנים כינסו באנקרה אספה לאומית, העבירו את הבירה מאיסטנבול לאנקרה, הקימו ממשלה משלהם כנגד ממשלת הסולטן שבאיסטנבול, והשתלטו על רוב הארץ. בנובמבר 1922 הדיחו את הסולטן האחרון, מוחמד ה-6 (Mehmed VI Vahedettin), ביטלו את מוסד הסולטנות והכריזו (באוקטובר 1923) על כינון רפובליקה. עם הדחת הסולטן וייצוב הממשל החדש ניאותו המעצמות להתעלם מחוזה סוור ולפתוח במשא ומתן חדש.

 

אטאטורק, כפה על טורקיה מודרניזציה מואצת (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

ביולי 1923 נחתם בלוזאן הסכם שלום, שלפיו ויתרו המעצמות על כל תוכניותיהן לביתור אנטוליה, לרבות המדינה הארמנית והמדינה הכורדית, וטורקיה אישרה את הפרדתם של כל השטחים הערביים (פרט לאזור מוצול, שסיפוחו לעירק אושר בידי "חבר הלאומים" רק ב-1929). באותה עת נחתם הסכם בין טורקיה ליוון בדבר חילופי אוכלוסין בכפייה. אחרי משבר ממושך ובהסכמת צרפת, סיפחה טורקיה ב-1939 את אלכסנדרטה (כיום חבל הטאי) - שהיתה עד אז בתחום סוריה תחת המנדט הצרפתי.

 


הרפובליקה הטורקית עד מלה"ע ה-2

אטאטורק, שנבחר ב-1923 לנשיא הרפובליקה והיה מנהיג יחיד (אף שקוימה צורת ממשל פרלמנטרית-דמוקרטית), כפה על טורקיה מודרניזציה מואצת: תיעוש - רובו ביוזמה ממלכתית - ופיתוח משק ממלכתי; הפרדת הדת מהמדינה וחילון (סקולריזציה) מרחיק לכת; הענקת שוויון זכויות לנשים; הנהגת לבוש אירופי בערים ואיסור על לבישת מלבושים מסורתיים מסוימים (כגון טרבוש וצעיף רעילה); הנהגתם של הלוח הגרגוריאני והכתב הלטיני בלשון הטורקית, ואיסור על השימוש בכתב הערבי המסורתי. כל אלה התגבשו בתורה שכונתה "כמאליזם" והיתה הדוקטרינה השלטת היחידה עד למותו ב-1938; עם מותו היה איסמט אינונו (Ismet Inonu) לנשיא.

 

במלחמת העולם השנייה היתה טורקיה נייטרלית, אף שהסכמים עם מעצמות המערב חייבוה להצטרף אליהן אם המלחמה תתפשט לאזור הים התיכון; החשש מפני גרמניה ומידה מסוימת של אהדה אליה גברו, והיא סיפקה לגרמנים חומרים חיוניים למלחמה, בעיקר כרום. רק ב-1944 ניתקה טורקיה את היחסים עם גרמניה ובפברואר 1945 הכריזה עליה מלחמה (והבטיחה לעצמה מקום בין המדינות מייסדות האו"ם).

 


הרפובליקה הטורקית למן מלה"ע ה-2 ואילך

לאחר המלחמה הורעו יחסי טורקיה וברית המועצות והיא התקרבה לארה"ב ולמערב; מ-1947 קיבלה טורקיה סיוע אמריקני במסגרת "תוכנית מרשל", ב-1949 הצטרפה למועצת אירופה וב-1952 - לנאט"ו; ב-1955 היתה מעמודי התווך של "ברית בגדד".

 

ב-1945 התיר הנשיא אינונו לכונן מפלגות אופוזיציה. המפלגה הדמוקרטית, החשובה מבין מפלגות האופוזיציה החדשות, ניצחה בבחירות החופשיות הראשונות שנערכו בטורקיה (1950) וכוננה ממשלה; בייר ג'לאל התמנה נשיא. הממשל החדש החל לבטל למעשה את עיקרי ה"כמאליזם", ובהם עקרון ה"אי-הזדהות", וצירף את טורקיה לברית נאט"ו. כמו כן החלה טורקיה להשתתף, בניגוד לרוח ה"כמאליזם", בארגונים ובתאגידים אסלאמיים. הדבר הביא לידי מאבק שהלך והחמיר עם אנשיה של מפלגת העם הרפובליקנית, נאמני אטאטורק ואינונו; ב-1960 התערב הצבא ונטל לידו את השלטון. אחדים מראשי הממשל המודח הוצאו להורג, לרבות ראש הממשלה עדנן מנדרס, וכ-40 מהם נידונו למאסר עולם (ובהם הנשיא בייר). המפלגה הדמוקרטית הוצאה אל מחוץ לחוק. הצבא החזיר את השלטון לפוליטיקאים ב-1961, ונחקקה חוקה חדשה ולפיה בראש המדינה יעמוד נשיא גנרל.

 

ב-1965 נבחר סולימן דמירל (Süleyman Demirel), מנהיגה הכריזמטי של "מפלגת הצדק" השמרנית ימנית שנצחה בבחירות, והוא נעשה ראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות טורקיה. בכהונתו בראשותן של שבע ממשלות (וכנשיא; 2000-1993) הצליח דמירל להטביע חותמו על הרפובליקה בתקופה שלאחר אטאטורק.

 

על רקע התגברות ביטויי המרי והטרור במדינה, עמדה תקופת כהונתו השנייה של דמירל בסימן חיכוכים מתמידים עם ראשי הצבא, וב-1971 הודח בהפיכה צבאית. שנות ה-70 וה-80 התאפיינו באסונות טבע, משברים כלכליים חמורים, וזעזועים פוליטיים קשים.

 

מדינאי גדול נוסף שקם לטורקיה בתקופה זאת הוא בולנט אג'וויט (Bülent Ecevit), מנהיג מפלגת העם הרפובליקנית (מפלגתו של אטאטורק) אשר נבחר בראשית 1974 לתפקיד ראש הממשלה. בקיץ 1974, בעקבות ההשתלטות היוונית הצבאית על קפריסין, שלח אג'וויט כוחות טורקיים כדי להגן על המיעוט הטורקי בה. פלישה זו הפילה את הקושרים היווניים בקפריסין, והשפיעה בעקיפין על נפילת שלטון הקולונלים ביוון עצמה. בתגובה לסירובה של טורקיה לסגת מקפריסין, הטילה עליה ארה"ב ב-1978 חרם מסחרי, אולם טורקיה העמיקה אחיזתה באי, ואף היתה ב-1984 למדינה היחידה בעולם שהכירה ב"רפובליקה הטורקית של צפון קפריסין".

 

חילופי שלטון תכופים בהעדר רוב יציב לממשלה, ומאבקים אלימים בין קיצונים מימין ומשמאל מוטטו כמעט לחלוטין את הסדר הציבורי, והכניסו את טורקיה לתקופה ממושכת של טרור, והמדינה אף עמדה על סף מלחמת אזרחים כללית. בבחירות הבאות לא הצליחה מפלגתו של דמירל לקבל רוב מוחלט של קולות המצביעים, והוא נאלץ להקים ב-1975 וב-1977 ממשלות קואליציה, וב-1979 - ממשלת מיעוט. ב-1980 הודח שוב בהפיכה צבאית ונאסרה עליו (כמו גם על יריבו, אג'וויט) פעילות פוליטית על ידי הכת הצבאית שעלתה לשלטון.

 

הרקע להפיכה שנייה זו היה גל האלימות ששטף את טורקיה, ובעיקר הטרור הכורדי. במשטר הנוקשה שהטיל הצבא על המדינה הוא הצליח להתגבר על הטרור משמאל ומימין. ב-1982 עובדה חוקה חדשה, ובסוף 1983 נערכו בחירות והשלטון הוחזר למפלגות שהצבא התיר חידושן; ראש המשטר הצבאי, הגנרל כנאן אוורן, נשאר נשיא, ועמיתיו בממשל הצבאי משמשים יועצים לידו.

 

ב-1984 פתחה הזרועה הצבאית של הפ.ק.ק. (מפלגת הפועלים הכורדית) במלחמת גרילה שנועדה להביא להקמת מדינה עצמאית בחבלים הכורדיים במזרח המדינה. הממשלה הטורקית ניסתה לדכא כל סממן לאומי כורדי ונלחמה במורדים הכורדים שהיו אחראיים לפיגועי טרור רבים במדינה. הממשלה הטורקית המשיכה בדיכוי הכורדים, ועד סוף שנות ה-90 נהרגו עשרות אלפי כורדים, אלפי כפרים הוחרבו, וכשני מיליון היו לפליטים. בשנת 1999 הצליחה טורקיה להביא להסגרתו לידיה של מנהיג הפ.ק.ק., עבדאללה אוצ'לאן (Abdullah Ocalan). בפברואר 2000 הסכים ארגון הפ.ק.ק. להניח את נשקו, אך ההבנות בין הצדדים קרסו.

 

עם חידוש החיים הפרלמנטריים, לא הורשה דמירל על ידי הצבא לשוב ולקחת חלק בפעילות ציבורית, ובבחירות 1983 זכתה מפלגת המולדת (Motherland Party; ANAP) בהנהגתו של טורגוט אוזאל (Turgut Ozal). ב-1993 נבחרה טנסו צ'ילר (Tansu Ciller) לראש הממשלה - האישה הראשונה בהיסטוריה של טורקיה בתפקיד זה. באותה שנה נבחר דמירל לנשיא המדינה לאחר שהצבא הסיר מעליו את החרם. ב-1995, לאחר משבר כלכלי וחשיפתן של פרשיות שחיתות, נפלה קואליציית המרכז-ימין בראשות צ'ילר, ושנה לאחר מכן זכתה מפלגת הרווחה האסלמית בראשותו של נג'מטין ארבקן (Necmettin Erbakan).

 

ראשי הצבא הטורקי שראו בחומרה את הקמת הממשלה האסלמית (הראשונה מאז 1923), עמדו מאחורי הפלתה ב-1997 ופעלו להחזרת המפלגות החילוניות לשלטון. ב-1998 נאלץ ראש הממשלה החילוני מסוט אילמז (Mesut Yilmaz) להתפטר בעקבות פרשיית שחיתות ובמקומו נבחר אג'וויט הוותיק. ב-2000 נבחר אחמט נג'דט סזר (Ahmet Necdet Sezer) לנשיא. בתחילת המאה ה-21 הואצו מאמציה של טורקיה להצטרף לאיחוד האירופאי, ומסגרתם בוצעו רפורמות שכללו ביטול מספר חוקים שפגעו במעמד הכורדים, ביטול עונש המוות וחקיקת חוקים שהביאו לשיפור במצב זכויות האדם במדינה, במיוחד במעמד האשה בחברה הטורקית השוביניסטית.

 

בסוף שנת 2002 זכתה בבחירות ברוב גדול מפלגת הצדק הטורקית האסלמית, וכעבור מספר חודשים התמנה מנהיגה רג'פ טאיפ ארדואן (Recep Tayyip Erdogan) לראש הממשלה. מאז בחירתו של ארדואן, הנהנה מרוב מוחלט בפרלמנט, מתחולל מאבק בינו לבין חוגי הצבא על עיצוב דמותה של טורקיה. בעוד בכירי הצבא נשארים נאמנים למשנתו של אבי טורקיה המודרנית, כמאל אטאטורק, ועומדים על עקרון הפרדת הדת מן המדינה ועל שמירת מעמדו המיוחס של הצבא במוסדות האזרחיים של המדינה, חותר ראש הממשלה אדואן לביטול אופייה החילוני של הרפובליקה ולדחיקת הצבא מעמדות הכוח שלו בממסד האזרחי.

 

העימות בין הממשלה הפרו-אסלמית לצבא ולחוגים החילוניים הגיע לשיא בחודשים אפריל-מאי 2007 לאחר ניסיונותיהם של ארדואן וסגנו במפלגתו, עבדאללה גול (Abdullah Gul), להגיש את מועמדותם לנשיאות. בעקבות התנגדות הצבא והפגנות של מאות אלפי אזרחים באיסטנבול, הסירו השניים את מועמדותם. ביולי 2007 זכתה המפלגה האסלמית בניצחון בבחירות לפרלמנט. חודש לאחר מכן נבחר גול לנשיא, ובכך היה לנשיא הטורקי הראשון המגיע מרקע דתי.

 


טורקיה והיהודים

על פי שרידים ארכיאולוגיים, ועדויות היסטוריות חיו יהודים באנטוליה למן המאה ה-4 לפני הספירה. בעיר סרדיס, הסמוכה לאיזמיר נתגלו הריסות בית כנסת מן המאה ה-2 לפני הספירה.

 

תחת עולה של ביזנטיון היה מעמדם של היהודים בשפל המדרגה, על כן התקבלו העות'מאנים על ידיהם כמשחררים. הסולטן אורחן התיר לקהילת יהודי העיר בורסה, אשר נכבשה על ידי העות'מאנים מביזנטיון ב-1324, לבנות את בית הכנסת "עץ חיים". ככלל התייחסו הטורקים בסובלנות לקבוצות המיעוט בממלכתם, והרבה לפני שאירופה הנוצרית נאותה להשוות את מעמדם האזרחי של יהודיה לזה של הנוצרים בה, נהגו הטורקים במיעוטיהם (ובהם גם היהודים) במידה רבה של פתיחות וכבוד. במשך מאות שנים נהנו אזרחיה היהודים של טורקיה העות'מאנית ממעמד אישי וקהילתי טוב לאין ערוך מזה של אחיהם במערב אירופה.

 

העות'מאנים עודדו למן המאות ה-14 וה-15 לספירה את יהודי אירופה הנוצרית, שסבלו באותה תקופה מרדיפות דתיות, למצוא מקלט ולהתיישב באימפריה העות'מאנית. בסוף המאה ה-15, בימי גירוש ספרד ופורטוגל, הורה הסולטן ביאזיד ה-2 (Sultan Bayazid II) למושלי המחוזות ברחבי האימפריה לפתוח את שעריהם בפני היהודים ולסייע להם להיקלט במולדתם החדש. קרוב לחצי מיליון מהם נקלטו בה. בזאת התאפשר לקהילת יוצאי ספרד במערב להתאחד עם שרידי יהדות בבל המפוארת בעירק אשר היתה נתונה אף היא לשליטת העות'מאנים.

 

תחת חסותם של העות'מאנים נהנו היהודים מהכרה תרבותית ודתית בקהילה ובראשיה, משגשוג כלכלי, ומביטחון אישי. מבחינות רבות אפשרה טורקיה ליהודיה להשיב עטרה ליושנה, והצטיירה כממשיכת דרכה של ספרד המוסלמית. הודות לחופש התנועה ממנו נהנו הנתינים העות'מאנים, יכלו יהודי טורקיה לחדש את ההתיישבות בארץ-ישראל. במאה ה-16 התיישב בצפת יוסף בן אפרים קארו, מרבני קושטא וסלוניקי, מחברו של "שולחן ערוך".

 

בדומה לתקופה שנודעה כ"תור הזהב" בתולדות יהדות ספרד, בה היתה רובה תחת שלטון בית אומיה, והתאפשר לרבים מבכיריה להגיע למעמד גבוה בשירות הממשלה, כך גם אירע תחת שלטון הסולטן סלים ה-2 (Selim II). המורשת התרבותית שהביאו עמם גולי ספרד ופורטוגל תאמה באופן מלא את צורכי הממלכה, וכמה מהם אף זכו להשתלב ברמות הממשל הגבוהות. את דון יוסף הנשיא, מאנוסי פורטוגל (אשר שב ליהדותו לאחר שמצא מקלט בקושטא) מינה הסולטן למושל נקסוס, כמו כן הפקיד בידיו את טבריה על מנת שיישב אותה ביהודים פליטי אירופה.

 

מעמדם המשפטי של היהודים מצא את ביטויו בחוק ה"כתב נכבד" מן המאה ה- 19 המבטיח את שוויון הזכויות והביטחון לחייהם ולרכושם של המיעוטים, מבטל את מס הגולגולת, ומאפשר מינוי יהודים לתפקידים ממשלתיים וציבוריים במועצות מחוזיות ועירוניות. ב-1837 אישרו השלטונות את מישרת "חכם באשי" (מטורקית: "באש" פירושו "ראש"), שתפקידו היה לייצג את הקהילה היהודית בפני השלטון ולייצג את השלטון בפני הקהילה; בנוסף שפט החכם באשי בענייני דת, גבה מסים ומינה רבנים בקהילות הקטנות. הראשון לחכמי באשי היה זה של קושטא, שכיהן כרבם של כל יהודי האימפריה, ומאוחר יותר מונו חכמי באשי בערים ראשיות אחרות, ובהן ירושלים.

 

בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 חיו למעלה מרבע מיליון יהודים במרחב קושטא-סלוניקי וסביבותיהן.

 

כשהוכרזה טורקיה מדינה חילונית ניסה אטאטורק לבטל בה כל סימן לדת האסלאם וחוקק חוקים שאסרו כל ביטוי דתי פומבי. חוקים אלה חלו גם על היהודים, ולימוד העברית בבתי הספר היהודיים היה לבלתי חוקי. יהודי טורקיה קידמו בברכה את הרפובליקה החדשה, ורבים אף ויתרו על אזרחותם הזרה. על פי מפקד שנערך בטורקיה בשנת 1927 היו ברחבי המדינה כ-81,000 יהודים.

 

בית הכנסת נווה שלום באיסטנבול (צילום: איי פי)

 

בסוף שנות ה-30 ובתקופת מלחמת העולם השנייה הורגשה השפעת הנאצים, אשר מצאה ביטויה בטורקיה בתעמולה אנטישמית, אפליית יהודים, ואף גירוש של פליטים ותושבים יהודים נטולי אזרחות טורקית. בהקשר זה, חמורה במיוחד היתה פרשת אניית הפליטים "סטרומה", אשר נגררה על ידי הטורקים ללב הים השחור, שם נפגעה מאוחר יותר על ידי צוללת סובייטית, ו-768 היהודים שהיו על סיפונה נספו.

 

עם זאת, לא היתה פגיעה בחייהם או ברכושם של בעלי האזרחות מבין היהודים המקומיים. עם ניצחונן של בעלות הברית השתפר מצב היהודים וביטויי האנטישמיות נאסרו בחוק. לאחר קום המדינה עלו רבים מיהודי טורקיה לישראל; כיום חיים בטורקיה כ-14,000 יהודים בלבד, רובם באזור איסטנבול. באיסטנבול התרחשו מספר פעולות טרור שכוונו נגד מטרות יהודיות וישראליות. מכונית תופת שהתפוצצה בספטמבר 1986 בסמוך לבית הכנסת "נווה שלום", גרמה למותם של 21 יהודים. בנובמבר 2003 התפוצצו שתי מכוניות תופת, אחת ליד בית הכנסת "נווה שלום" והשנייה ליד בית הכנסת "בית ישראל", והרגו 24 איש, מתוכם 6 יהודים.

 


האימפריה העות'מאנית והיישוב היהודי בארץ ישראל

ב-1517 כבשו העות'מאנים את א"י מידי הממלוכים. בראשית שלטונם היתה תנופת בנייה ופיתוח שכללה את הקמתן של חומות ירושלים בידי סולימאן המפואר. אוכלוסיית הארץ גדלה במהירות; היתה גם עלייה גדולה של יהודים לא"י, ובסוף המאה ה-16 הגיע מספר התושבים היהודים בארץ ל-50,000 איש. צפת היתה לעיר הגדולה בארץ, ובה נמצאו המרכז היהודי ומוקד פעילותם של גדולי ההלכה והקבלה.

 

במאה ה-18 עלו לארץ קבוצות גדולות של יהודים, בהנהגת יהודה חסיד הלוי (1700), חיים בן משה אבן עטר ומנחם מנדל מוויטבסק. עם עלייתן של קבוצות חסידים ותלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19 קיבל היישוב היהודי תנופה. התיישבות החסידים בירושלים וחורבן צפת ברעש אדמה ב-1837, עשו את ירושלים לגדולה בקהילות א"י ולמרכזית שבהן. יהודי א"י ישבו עד לאמצע המאה ה-19, רובם ככולם, בארבע "ערי הקודש" - ירושלים, חברון, צפת וטבריה - וכמעט לא עסקו בחקלאות או בתעשייה, מלבד משפחות ספורות.

 

באותה תקופה החלו מעצמות אירופה להתעניין בא"י כמוקד אסטרטגי חשוב, נוסף על העניין שהיה להם בה בתחום הדת. בהדרגה, הן כפו על השלטונות העות'מאניים את משטר הקפיטולציות- זכויות יתר לאזרחיהן ולבני חסותן - שממנו נהנו גם היהודים.

 

ב-1890 היו כ-43,000 מתוך כ-520,000 תושבי הארץ יהודים - כמחציתם ישבו בירושלים, והשאר ביפו, בצפת, בטבריה, בחברון, בשכם ועוד. בירושלים נוסדו השכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות - משכנות שאננים (1860) ונחלת שבעה (1869). באותה עת הקימו היהודים גם מוסדות רפואה וחינוך מודרניים ראשונים (ביה"ס "למל" ובי"ח בירושלים, 1854, וביה"ס מקווה ישראל בקרבת יפו, 1870), והחלו לצאת לאור עיתונים עבריים. ב-1878 ייסדו יוצאי ירושלים את פתח תקווה, ובני צפת את גיא אוני (במקום ששוכנת בו היום ראש פינה). בה בעת ניעורה באירופה התנועה הציונית, והרצל ניסה לבוא בדברים עם הווזיר הגדול, ואחר כך עם הסולטן עבדולחמיד ה-2 כדי לקבל מהם זיכיון על א"י.

 

בעשרים שנותיה של העלייה הראשונה (1882 - 1903) עלו לארץ כ-25,000 איש, ומספר תושביה היהודים הוכפל. בעקבות שורה של פוגרומים ברוסיה בתחילת המאה ה-20 היגרו מתחומיה רבים מהיהודים שחיו בה, ומקצתם עלו לא"י. כן הגיעו לארץ באותן שנים עולים מתימן, שבאו לארץ ממניעים דתיים, ומקצתם התיישבו במושבות. המוסדות המיישבים - חברות פיק"א, יק"א, קק"ל וקרן היסוד - שמרביתם פעלו במסגרתה הכללית של הסוכנות היהודית עסקו ברכישת אדמות, בפעולות בירוא, סיקול וניקוז, בארגון המתיישבים, בהדרכתם ובמתן סיוע בכסף ובציוד לפחות בתחילת הדרך.

 

אנשי העלייה השנייה הקימו את אגודת "השומר" ועשרות יישובים. לאור האידיאולוגיה הסוציאליסטית שלהם, העדיפו רבים מהם צורות התיישבות חדשות – קיבוץ ומושב העובדים. אחרים בחרו בחיי עיר, וב-1909 נוסדה תל אביב. העלייה השנייה הגיעה לסיומה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

 

טורקיה נמנתה עם מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה, ואילו אהדתו של היישוב היתה נתונה למעצמות ההסכמה. 

המלחמה פגעה קשות בארץ וביישוב היהודי בה: רוב עצי יערותיה נכרתו על מנת לשמש חומר בעירה לקטרי הרכבת, בהמות, ציוד חקלאי ויבולים הוחרמו עבור הצבא העות'מאני, אלפים מבני הישוב גויסו בעל כרחם (רבים מהם מתו במגפות), כ-10,000 יהודים (בעיקר מבני הישוב הישן) מתו ברעב. העלייה נפסקה, היישוב נותק ממקורות הסיוע הכספי שלו בחו"ל, ומעמדם של יהודים רבים נפגע בשל ביטול הקפיטולציות ובשל צעדי חירום נוספים שנקט ג'מאל פשה, המושל הטורקי בארץ.

 

למעלה מ-10,000 מתושבי הארץ היהודים אשר סרבו להתאזרח מחשש פן יגויסו לצבא הוגלו למצרים; עמם גורשו גם רבים ממנהיגי הישוב העברי. אהדת היישוב לעניינן של מעצמות ההסכמה באה לכלל ביטוי בהקמתה של רשת הריגול ניל"י, מיסודם של בני המושבות הוותיקות ובראשות אהרן אהרונסון, שסיפקה מידע על המצב בארץ למפקדה הבריטית בקהיר; במצרים הוקם ביוזמתם של יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי גדוד נהגי הפרדות אשר במסגרתו שירתו בני המושבות מא"י במבצע גליפולי. דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי סייעו בהקמת גדודים עבריים נוספים שלחמו בארץ-ישראל ועבר הירדן.

 

כתוצאה מהתייצבות היהודים לצד בריטניה, ראתה בהם המפקדה הטורקית בא"י יסוד עוין וכשהתקרבו כוחות בריטיים לת"א, גורשו תושביה לכפר סבא, לפתח תקווה ולגליל; יחד עם זאת ניצל היישוב ממעשי עונשין חמורים בהרבה הודות לנסיגת הטורקים. ב-1917/8 כבשו כוחות בריטניה את א"י, והיישוב היהודי קידם את פניהם בברכה, במיוחד לאחר שפרסמה הממשלה הבריטית את הצהרת בלפור, שבה הודיעה כי היא רואה בעין יפה את הקמתו של בית לאומי ליהודים בא"י. במפקד האוכלוסין הראשון שערכה הממשלה החדשה (1922), נמנו בארץ 84,000 יהודים, לעומת כ-660,000 ערבים.

 


יחסים עם ישראל

מן ההיסטוריה של העשורים האחרונים עולה כי לשתי המדינות, טורקיה וישראל, עניין רב בקידום האינטרסים המשותפים להן בתחומי הביטחון והכלכלה. שתיהן מעונינות לנצל את היתרונות היחסיים שלהן ליצירת משקל נגד משותף שבכוחו להרתיע גורמים עוינים במעגל המדינות הקרוב והרחוק. לשתיהן עניין רב בסיקול הטרור ובלימת הפונדמנטליזם האסלאמי, גם כלכלותיהן של שתי המדינות, המשלימות בעיקרן זו לזו, מזמינות שיתוף פעולה אפקטיבי ביניהן.

 

 

ציפי ליבני בביקור בקהילה היהודית בטורקיה, 2006 (צילום: איי פי)

 

במקביל להבנת היתרונות ההדדיים הללו, קיימת בטורקיה רגישות פנימית גבוהה ביותר בסוגיית הכורדים, ולמעמדה של טורקיה בעולם המוסלמי כפועל יוצא של יחסיה עם ישראל. על כן, ככל שישראל מגלה מעורבות גבוהה יותר בחבלים הכורדים של עירק, וככל שמדיניותה בסוגיה הפלסטינית מתסיסה יותר את העולם המוסלמי כנגדה, מוצאת עצמה טורקיה פחות ופחות מעונינת לקדם בגלוי את היחסים שלה עם ישראל.

 

בעשור הראשון לאחר קום המדינה התפתחו קשרים חמים בין המדינות, וב-1958 אף ביקר ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, בטורקיה. שנתיים לאחר מכן, בעקבות מהפכה צבאית בטורקיה, התקררו היחסים הגלויים בין השתיים, ומאז ועד שנות ה-90 העדיפה טורקיה להצניע את קשריה הטובים עם ישראל.

 

בשנות ה-90, במקביל להתפתחות תהליך השלום בין ישראל לפלסטינאים, ויציאתה של ישראל מן הבידוד המדיני בו היתה נתונה במזרח-התיכון (מלבד מצרים), החלה טורקיה לתת ביטוי פומבי לקשרים המיוחדים בין השתיים. הסיוע שהחישה ישראל לנפגעי רעידת האדמה ב-1999 בעיר איזמיט במערב טורקיה, וביטויי הכרת התודה מצד העם והממשלה הטורקיים, ציינו שלב נוסף בהתקרבות בין המדינות. בין השנים 2000 - 2003 הגיעה שותפות האינטרסים בין שתי בנות הברית לשיאה וכללה שורה של פרוייקטים והסכמים בעלי משמעות אסטרטגית: נערכו תמרוני צבא משותפים לצה"ל ולצבא טורקיה, מטוסים של חיל האוויר הישראלי הורשו לפעול במרחב האווירי של טורקיה ולעשות שימוש בשדות תעופה צבאיים בה, נחתם חוזה לאספקת מי שתייה מטורקיה לישראל, הורחב שיתוף הפעולה הכלכלי ונחתמו הסכמי סחר. כן נערכו בין שתי המדינות עסקאות צבאיות אשר כללו השבחת מערכות נשק טורקי בידע ישראלי.

 

סיוע ישראלי ברעידת האדמה. חילוץ ניצולים (צילום: אורן אגמון)

 

מאז בחירתו של ראש מפלגת הצדק הטורקית (הפרו-איסלאמית), טאיפ ארדואן ב-2003, הושמעו דברי ביקורת על תמיכת ישראל באינטרסים של הכורדים בצפון עירק, ועל מדיניותה כלפי הפלסטינאים, כמו כן הועמדו מספר פרוייקטים משותפים בספק ואחדים אף בוטלו. במקביל לכך השתפרו בהדרגה יחסיה של טורקיה עם סוריה, יחסים אשר היו משובשים ומתוחים על רקע תביעותיה בעבר של סוריה על חבל הטאי (אלכסנדרטה), ועל רקע המקלט שנתנה למנהיג הכורדי אוצ'לאן ולפעיליו מן הפ.ק.ק. עד שנת 1998.

 

יחד עם זאת טורקיה היא שותפת סחר חשובה ביותר של ישראל. היקפי הסחר השנתיים בין המדינות עומדים על יותר ממיליארד דולר, מהם כ-30% יצוא ישראלי לטורקיה (ציוד תקשורת, מכונות, מערכות השקיה, דשנים לחקלאות, כימיקלים לתעשייה), וכ-70% יבוא של חומרי גלם וסחורות מטורקיה לישראל.

 


החוק העות'מאני והמשפט הישראלי

השלטון העות'מאני הממושך בארץ-ישראל השאיר חותמו על ספר החוקים הישראלי עד שנת 1984, אז חוקקה הכנסת חוק המבטל את כל ספיחיו של החוק העות'מאני. אולם המורשת המשפטית העות'מאנית נוכחת במציאות המשפטית הנוכחית, הן כתשתית היסטורית של חוקים ישראליים שהחליפו חוקים עות'מאניים, והן בשימוש הישיר שנוקט צה"ל בחוק עות'מאני (משנת 1855) בהליך הפקעת קרקעות והכרזת "אדמות מדינה" בשטחים שתפסה ישראל במלחמת ששת הימים.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©