אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל ערב הסעודית
דגל ערב הסעודית 
 
השעה בערב הסעודית 
 
 עבד אל-עזיז אבן עבד אר-רחמאן אבן סעוד, מייסד המדינה
עבד אל-עזיז אבן עבד אר-רחמאן אבן סעוד, מייסד המדינה צילום: Gettyimages Imagebank
 
 פהד אבן עבד אל-עזיז , ממלכי ערב הסעודית
פהד אבן עבד אל-עזיז , ממלכי ערב הסעודית צילום: איי אף פי
 
 עבדאללה אבן עבד אל-עזיז אס-סעוד, מלך ערב הסעודית, 2005
עבדאללה אבן עבד אל-עזיז אס-סעוד, מלך ערב הסעודית, 2005 צילום: איי פי
 
מסגד במכה
מסגד במכה צילום: רויטרס
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר הרשמי של משרד החוץ של ערב הסעודית
 האתר הרשמי של משרד המידע של ערב הסעודית
 האתר הרשמי של שגרירות ערב הסעודית בארה"ב
 מידע נוסף על המדינה
 מפת המדינה באתר אנכרטא


ערכים קשורים
 בדווים
 נפט
 מלחמת ששת הימים
 חג'
 מכה
 מוחמד
 אסלאם
 דמשק
 בגדד
 והאבים
 עבד אל-עזיז אבן עבד אר-רחמאן אבן סעוד
 חוסיין אבן עלי
 תומס אדוארד לורנס
 האימפריה העות'מאנית
 מלחמת העולם השנייה
 מלחמת העצמאות
 הסכמי קמפ דייוויד
 פהד אבן עבד אל-עזיז
 מלחמת המפרץ הראשונה
 צדאם חוסיין
 עבדאללה אבן עבד אל-עזיז אס-סעוד
 11 בספטמבר 2001
 חצי האי ערב
 ירדן
 עירק
 כוויית
 קטר
 המפרץ הפרסי
 עומאן
 תימן
 הים האדום


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

ערב הסעודית


Saudi Arabia

גיאוגרפיה |  כלכלה |  היסטוריה מוקדמת |  איחוד ערב הסעודית ואילך |  יחסים עם ישראל

ערב הסעודית, ממלכה ערבית בדרום מערב אסיה. משתרעת על פני כ-70% משטחו של חצי האי ערב. גובלת בצפון בירדן ובעירק; במזרח - בכוויית, בקטר, באמירויות הערביות המאוחדות ובמפרץ הפרסי; בדרום - בעומן, בתימן ובים הערבי; במערב - בים סוף ובמפרץ אילת (עד כ-15 ק"מ דרומית מעקבה). 

 

 


ערב הסעודית - דיוקן
ערב הסעודית - דיוקן
שם רשמי אל-ממלכּה אל-ערבּייָה א-סוּעודייָה
שטח 1,960,582 קמ"ר (מקום 16 בעולם)
אוכלוסייה 27,019,731 (מקום 43 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 2.18%
תושבים ערבים 90%, אפרו-אסייתים 10%
שפה רשמית ערבית
דתות מוסלמים 100%
בירה ריאד
ממשל מלוכה
ראש מדינה נוכחי המלך וראש-הממשלה עבדאללה בִּן עבד אל-עַזיז א-סָעוד
עצמאית מאז 23 בספטמבר 1932
אוכלוסייה מתחת לקו העוני אין נתונים
תמ"ג לנפש 12,800 דולר (מקום 75 בעולם)
שיעור אבטלה 13% בקרב הגברים בלבד (נתון לא-רשמי)
ענפי כלכלה מרכזיים חיטה, שעורה, עגבניות, מלונים, תמרים, פרי-הדר, כבשים, תרנגולות, ביצים, חלב; הפקת נפט, זיקוק נפט, מוצרים פטרו-כימיים בסיסיים, אמוניה, גזים תעשייתיים, נתרן הידרוקסידי, מלט, דשנים, פלסטיק, מתכות, מספנות, תיקון מטוסים, בנייה
מטבע ריאל
ידיעת קרוא וכתוב 78.8%
תוחלת חיים

נשים - 77.78; גברים - 73.66

(מקום 74 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

 

רוב התושבים חיים בערים (86%), בראשן הבירה ריאד' באזור נג'ד שבמרכז המדינה, עיר הנמל ג'דה שבחוף ים סוף והערים הקדושות מכה ואל-מדינה בחבל חג'אז שבמערב. המערכת המשפטית הסעודית ידועה לשמצה בעולם בשל העונשים הקשים (לרבות עריפת ראש וקיצוץ איברים) שהיא פוסקת למורשעים בפשעים בפליליים ואף בעבירות על דיני האסלאם (כגון שתיית אלכוהול).

 

ריאד, בירת ערב הסעודית (צילום: רויטרס)

 

 


גיאוגרפיה

רוב שטחה של ערב הסעודית מדברי. בצפון משתרע מדבר הנפוד, ובדרום מזרח המדינה נמצא מדבר החול הגדול בעולם (בגודל שטחה של צרפת), אר-רובע אל-ח'אלי (הרובע הריק). שני המדבריות הללו כולאים בניהם רמות חוליות וגירניות. לאורך המפרץ הפרסי משתרע מישור חוף (אל-חסא), ולאורך ים סוף מתנשאת שרשרת הרים המתרחבת ומגביהה לכיוון דרום ברכס עסיר (2,284 מטר בשיאו).

מזג האוויר במדבריותיה של ערב הסעודית הוא קיצוני: בשיאו של הקיץ הטמפרטורה הממוצעת מגיעה ל-°40, ובשיאו של החורף יורדת ל-°15 בממוצע, וצונחת בלילות עוד יותר. הטמפרטורות המרביות ממחישות עוד יותר את קיצוניותו של מזג האוויר: חצי האי ערב הוא מן המקומות הבודדים בעולם שבהם יכולה הטמפרטורה לטפס מעל °48 בקיץ, ובחורף יכולים להופיע קור ושלגים בחלקיו הפנימיים או במקומות הגבוהים. הגשמים בה מועטים, והם יורדים בחודשי החורף. הממוצע בריאד' עומד על 100 מ"מ גשם בשנה.

 


כלכלה

עד שנות ה-40 של המאה ה-20 היתה ערב הסעודית ארץ ענייה. כלכלתה התבססה על חקלאות שלחין מעטה בנאות מדבר (כגון גידול תמרים), על חקלאות בעל בהרי עסיר שבדרום מערבה (בשטחים שאינם אלא חלק זעיר מכלל שטחה העצום של המדינה), וכן על גידול גמלים וצאן בידי בדווים.

גילוי הנפט במזרח המדינה, בחוף המפרץ הפרסי, בשנות ה-30 של המאה ה-20, הפך אותה לאחת המדינות העשירות בעולם. כיום היא המדינה השלישית בעולם בתפוקת נפט, אחרי מדינות ברה"מ לשעבר וארה"ב, ובעלת עתודות הנפט הגדולות בעולם ככל הידוע כיום. מאחר ותעשייתה דלה ומספר התושבים קטן יחסית, צריכת הנפט המקומית מצומצמת. כיוון שכך חלק הארי של הנפט המופק מיועד ליצוא, וערב הסעודית היא יצואנית הנפט הגדולה בעולם.

בעקבות העלייה התלולה במחיר הנפט הגולמי בסוף 1973, ושינוי מערך ההסכמים עם חברות הנפט הבינלאומיות בדבר תמלוגים, צברה ערב הסעודית הון עתק. רק חלקו הושקע בפיתוח המשק הלאומי, וערב הסעודית, בניגוד למפיקות נפט אחרות, לא ניהלה תוכנית מגובשת לגיוון כלכלתה. כיום, זהו עדיין מקור ההכנסה החשוב ביותר שלה. הנפט נשאב מעומק לא רב, ועלויות הפקתו אינן גבוהות בהשוואה למדינות אחרות.

 


מסגד אל-חראם בעיר מכה, המקום הקדוש ביותר למוסלמים ואליו הם פונים בשעת תפילתם (צילום רויטרס)


רוב הנפט מיוצא במכליות דרך נמלים במפרץ הפרסי, ובראשם ראס את-תנורה. עד אמצע שנות ה-70 הוזרמו כ-20% מהנפט בקו צינורות של חברת "ערמקו" (Aramco) הסעודית-אמריקנית דרך ירדן ורמת הגולן לנמל צידון שבלבנון. אחרי מלחמת ששת הימים וכיבוש הגולן לא התנגדה ישראל להמשך פעולתו, אך במשך הזמן נסדקו הצינורות, הקו לא תוקן וההזרמה הופסקה.

ההכנסות מן הנפט משמשות לשיפור רמת החיים של תושבי ערב הסעודית (המספקת שירותי בריאות וחינוך בחינם), למפעלי בנייה, לסלילת כבישים, לרכישת נשק ולמתן סיוע למדינות ערב האחרות, ורק במידה מעטה לפיתוח ענפי כלכלה אחרים, שיצמצמו את תלותה במוצר אחד ויחיד.

בין השאר הקימה ערב הסעודית תעשייה פטרוכימית, תעשיית פלדה ודשנים, בנתה סכרים לאגירת מי שטפונות כדי להגדיל את השטח המעובד, וכיום יבול הירקות והפירות כמעט מספק את צורכי האוכלוסייה. כמו כן הורחב גידול בעלי החיים. הענף הכלכלי השני בחשיבותו אחרי הנפט, הוא ההכנסות מן החאג', טקס העלייה לרגל, לערים הקדושות מכה ואל-מדינה.

 


היסטוריה מוקדמת

במאה ה-7 כפה מוחמד את האסלאם על תושביו של חצי האי ערב, וממשיכי דרכו בנו אימפריה אסלאמית חזקה שבירתה אל-מדינה. להתפתחות המדינית הזו לא היה המשך בערב עצמה, שכן מרכז האימפריה הועבר לדמשק ואחר-כך לבגדד, ועקב כך איבד חצי האי את חשיבותו הפוליטית למשך מאות שנים - למעט מכה ואל-מדינה כערי קודש.


ב-1803 כבשו הווהאבים את רוב חצי האי ערב (וכן חלקים מדרום עירק), השתלטו על אל-מדינה ועל מכה, לקחו את הכעבה והרסו המסגד שעל קבר הנביא המקודשים לכל המוסלמים. הסולטן העות'מאני הטיל על מוחמד עלי, מושל מצרים, לפעול לריסון הווהאבים. במהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה-19 שיחרר שליט מצרים את חצי האי ערב משלטונם, והחזיר את הכעבה למכה.

במאה ה-19 החלה בריטניה להשתלט על אזורי החוף המזרחי והדרומי של חצי האי. בראשית המאה ה-20 קמה לתחייה התנועה הווהאבית בנג'ד שבמרכז חצי האי ערב, והמנהיג המדיני שלה, עבד אל-עזיז אבן סעוד, פתח במערכה להשתלטות על חצי האי כולו. באותה עת עדיין התקיימו בחצי האי ערב ממלכות אחרות - חג'אז (שהיתה כפופה להלכה לעות'מאנים) ותימן. במהלך מלחמת העולם הראשונה מרד שליט חג'אז, השריף של מכה חוסיין אבן עלי, בטורקים, בסיוע הבריטים ובהדרכת ת"א לורנס. בסופה של המלחמה בא הקץ לשלטונה של האימפריה העות'מאנית בחצי האי ערב.

 


איחוד ערב הסעודית ואילך

ב-1924/5 כבש עבד אל-עזיז את חג'אז ואיחדה עם נג'ד (האזור המרכזי של ערב הסעודית התופס כמחצית משטח המדינה). בהסכם ג'דה מ-1927 הכירו הבריטים בעצמאותו של עבד אל-עזיז כמלך חג'אז ונג'ד. לאחר שהצליח להשליט יציבות יחסית הכריז על איחודם של שני חלקי ממלכתו וקרא אותה על שמו, "הממלכה הערבית הסעודית" (1932). שנתיים אחר כך ניהל מלחמה נגד תימן, ניצח וסיפח לממלכתו את עסיר. בהנהגתו היתה ערב הסעודית לאחת המדינות הערביות השמרניות ביותר, ונקטה מדיניות פרו-מערבית.



המוני מאמינים מוסלמים בתפילה בעיר מכה (צילום: איי פי)

 

במהלך מלחמת העולם השנייה נטתה ערב הסעודית באופן ברור לטובת בעלות הברית, ואף התירה לארצות הברית להקים בסיס צבאי גדול בדהראן (1943), אך לא הצטרפה לבעלות הברית. ב-1948 נמנתה ערב הסעודית עם המדינות שלחמו בישראל (מלחמת העצמאות), אך הסתפקה בשליחת חיילים מעטים למלחמה. את איומה להפסיק את הזרמת הנפט למערב במידה ותוקם מדינה יהודית בארץ ישראל לא מימשה.

לאחר מות אבן סעוד ב-1953 ירש את מקומו בנו סעוד אבן עבד אל-עזיז. שלטונו היה רווי בעיות: שחיתות ובזבוז (ארמון המלוכה לבדו בלע 17% מהכנסות המדינה); סכסוך עם בריטניה סביב נווה המדבר בוריימי (על גבול האמירויות הערביות המאוחדות דהיום, שהיו אז בחסות בריטית), והידרדרות ביחסים עם מצרים. כל אלה הביאו להדחתו, והשלטון עבר לידי פייצל אחיו (1964). האחרון הקדיש מאמצים רבים לפיתוח הכלכלה, לסלילת כבישים, להרחבת מערכת החינוך, לבניית נמלים והעמקתם ולהקמת שדות תעופה. הוא ניסה לצמצם את תלותה של המדינה בחברת ערמקו, שהיתה אז בבעלות אמריקנית מלאה, והקים חברת נפט סעודית לאומית בשם "פטרומין". כן ניסה לפתח ענפי כלכלה שאינם קשורים בנפט, כגון חקלאות ומחצבים.

ב-1973 מילא פייצל תפקיד מרכזי בארגון אמברגו הנפט הערבי על מדינות המערב אשר תמכו בישראל במלחמת יום הכיפורים. החרם, שנמשך כחמישה שבועות, השיג את מטרתו האמיתית - הקפצת מחירי הנפט בשוקי העולם פי ארבעה. ב-1975 נרצח פייצל בידי אחד מאחייניו, ובמקומו הומלך אחיו ח'אלד. ח'אלד התנגד להסכם השלום שחתמה מצרים עם ישראל (1979), ובעקבותיו הפסיק את תמיכתו הכלכלית בה וצינן את יחסיהן הדיפלומטיים.

עליית האסלאם השיעי הקיצוני לשלטון באירן באותה שנה עוררה חששות בערב הסעודית. כדי להגן על ביטחונה, הידקה ערב הסעודית את יחסיה הצבאיים עם ארצות הברית, שהסכימה בשנת 1981 למכור לה מטוסי ביון מסוג איווקס (AWACS) - עסקה שלה התנגדה ישראל בתוקף.

ב-1982 מת ח'אלד, ואת מקומו תפס אחיו פאהד. הגם שמלך ערב הסעודית מחזיק בתואר "האפוטרופוס (שריף) של המסגדים הקדושים", אירעו בהם בימי שלטונו של פהד שני אסונות גדולים: האחד ב-1987, שעה ש-400 עולי רגל אירנים נהרגו בהתנגשויות עם המשטרה הסעודית במכה; השני התרחש ב-1990, בעת מנוסה מבוהלת במנהרה במכה שגרמה למותם של 1,420 עולי רגל.

במהלך מלחמת המפרץ (1991) שימשה ערב הסעודית בסיס יבשתי למאות אלפי חיילי הקואליציה הבינלאומית שהוקמה כדי להדוף את צדאם חוסיין מעל אדמת כוויית. לאורך כל שנות ה-90 המשיכה לשמש כבסיס מרכזי לחיל האוויר האמריקני בסיוריו בשמי דרום עירק. המלחמה עוררה בערב הסעודית קולות פנימיים שקראו לשינוי פוליטי. כמענה חלקי הקים המלך ב-1993 מועצה מייעצת, שחבריה מתמנים על ידו ויכולים להביע את דעתם על החוקים המוצעים. לאחר שלקה בשבץ (1995) העביר פאהד את סמכויות השלטון לאחיו עבדאללה. בשנת 2000 נחתם הסכם בין ערב הסעודית לתימן אשר יישב את סכסוך הגבול ביניהן, שראשיתו עוד בשנות ה-30. מכיוון שרוב חוטפי המטוסים בפיגועי ה-11 בספטמבר 2001 היו אזרחים סעודים, נקט השלטון בסעודיה מספר צעדים לריסון הגורמים האסלאמים הקיצוניים במדינה. מהלכים אלו נבעו בחלקם בשל לחץ של ארה"ב.

 


יחסים עם ישראל

בראשית שנת 2002 פירסם יורש העצר הסעודי, הנסיך עבדאללה, את "היוזמה הסעודית" לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטינאי שעיקרה נסיגה ישראלית לקווי 1967 בתמורה להכרה ערבית כוללת במדינת ישראל. עם פרסומה זכתה היוזמה לתגובות ראשוניות חיוביות מצד כל המעורבים בסכסוך, וכן מצד האיחוד האירופי וארה"ב, שאף ביקשה להפוך את היוזמה ליוזמה כלל-ערבית. אולם מעבר להיענות הראשונית הזו לא זכתה היוזמה לכל דיון רציני, שלא לדבר על ניסיונות מימוש. ישראל דחתה אותה, והיא התאיידה כשם שהתאיידה יוזמת השלום הסעודית לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי שפרסם המלך פאהד עשרים שנים קודם לכן (1982).

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©