אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


יאסר ערפאת
יאסר ערפאת צילום: איי פי
 
יאסר ערפאת בילדותו
יאסר ערפאת בילדותו צילום: איי אף פי
 
ערפאת ביירות, 1982
ערפאת ביירות, 1982 צילום: איי אף פי
 
ערפאת עם סדאם חוסיין , 1988
ערפאת עם סדאם חוסיין , 1988 צילום: רויטרס
 
בפגישה עם אורי אבנרי
בפגישה עם אורי אבנרי צילום: רויטרס
 
יאסר ערפאת ובנימין נתניהו בדיון אחרון על הסכם חברון, מעבר ארז, 1997
יאסר ערפאת ובנימין נתניהו בדיון אחרון על הסכם חברון, מעבר ארז, 1997  צילום: אבי אוחיון, לע"מ
 
מתחם המוקטעה
מתחם המוקטעה צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 Jewish Virtual Libary
 P.P.O
 פרוייקט מיוחד ב - Ynet העוסק ביאסר ערפאת


ערכים קשורים
 עזה
 חאג' מוחמד אמין אל-חוסייני
 מלחמת סיני
 מלחמת ששת הימים
 ג'ורג' חבש
 נאיף אל-חוואתמה
 מרקסיזם
 הליגה הערבית
 ארגון האומות המאוחדות
 פרשת מלון סבוי
 אוטובוס האימהות
 טבח הספורטאים במינכן
 אנתיפאדה
 ירדן
 לבנון
 ספטמבר השחור
 מלחמת לבנון (הראשונה)
 טוניסיה
 מלחמת המפרץ הראשונה
 ועידת מדריד
 הסכם אוסלו
 יצחק רבין
 שמעון פרס
 תהליך השלום הישראלי - פלסטיני
 חמאס
 ועידת קמפ דייוויד השנייה
 ויליאם ג'פרסון קלינטון
 אהוד ברק
 אנתיפאדת אל-אקצא
 אריאל שרון
 מחמוד עבאס
 הארגון לשחרור פלסטין
 הרשות הפלסטינית
 פתח
 פלסטינאים


תחומים קשורים
 אישים בעולם
 ישראל והציונות


 
 
 

יאסר ערפאת


Yasir Arafat

שנותיו הראשונות |  דרכו אל הנהגת אש"ף |  מתקפת הטרור |  ספטמבר השחור ומלחמת לבנון |  מטרור לתהליך מדיני |  אנתיפאדת אל אקצא ואילך |  חייו האישיים וסיכום

יאסר ערפאת (1929 - 2004), יו"ר הארגון לשחרור פלסטין (החל מ-1969), נשיא הרשות הפלסטינית. נמנה על מייסדי תנועת הפתח. שמו המקורי מוחמד עבד אר-ראוף אל-קודווה אל-חוסייני (Muhammad 'Abd ar-Ra'uf al-Qudwah al-Husayni). כינויו בתקופת המחתרת שהשתרש בשנים לאחר מכן - אבו עמאר. נחשב במשך עשרות השנים האחרונות למנהיגו של העם הפלסטיני וסמל מאבקו של עם זה לעצמאות.

 

במשך עשרות שנות פעילותו נתונות דמותו כמנהיג ואישיותו במחלוקת עזה, ובהתאם לכך נקשרו לערפאת תארים רבים ומנוגדים: טרוריסט, מדינאי, מהפכן, אבי האומה הפלסטינית ועוד. 

 

יאסר ערפאת, נשיא ארה"ב ביל קלינטון ורה"מ יצחק רבין בטקס חתימת הסכם אוסלו, 1993 (צילום: רויטרס)

 


שנותיו הראשונות

מקום הולדתו של ערפאת שנוי במחלוקת - קהיר (על פי תעודת הלידה) או עזה - אך לטענתו נולד בירושלים. אביו היה סוחר אמיד. ערפאת הוא בעל קרבה משפחתית אל המופתי חאג' אמין אל-חוסייני מצד אמו. הילד השישי במשפחה בת שבעה ילדים. בהיותו בן 4 מתה אימו ממחלת כליות. לאחר מות האם נשלחו ערפאת ואחד מאחיו אל קרובי משפחה בירושלים.

 

בעל תעודת מהנדס אזרחי מאוניברסיטת קהיר. במהלך לימודיו היה פעיל בארגוני הסטודנטים הפלסטינים בעזה, במצרים ובאירופה. בתום לימודיו גויס לצבא המצרי ושירת כקצין הנדסה בזמן מבצע קדש. בסוף שנת 1956 שוחרר משירותו הצבאי, היגר לכוויית ועבד זמן מה כמהנדס.

 


דרכו אל הנהגת אש"ף

בסוף שנות ה-50 נמנה ערפאת עם מייסדי תנועת הפתח והפך למנהיג התנועה. תחת הנהגתו פתחו פעילי התנועה בביצוע שורה ארוכה של פעולות טרור בשטח מדינת ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים הסתנן לשטחי יהודה ושומרון והחל בהקמת תאי מחתרת פלסטינים. זמן קצר לפני שעלו כוחות הביטחון הישראלים על עקבותיו, נמלט ערפאת לירדן.

 

ערפאת במפגש עם אנוור אס-סאדאת, 1968 (צילום: איי פי אי) 

 

בראשית 1969 גברה השפעת תנועת הפתח באש"ף, תהליך זה אשר הונע לא מעט בזכות מספר הצלחות שנחלה התנועה בפעולות נגד ישראל. בתחילת 1969, בוועידה ה-5 של אש"ף, נבחר ערפאת ליו"ר הארגון. לאש"ף הצטרפו ארגונים נוספים, בהם: "החזית העממית לשחרור פלסטין" - בהנהגתו של ג'ורג' חבש , "החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין" - בהנהגת נאיף חוואתמה , "חזית השחרור הערבית" , "א-צאעיקה" , "החזית העממית המפקדה הכללית" ו"חזית המאבק העממי הפלסטיני", כתוצאה היה אש"ף לארגון-הגג של הארגונים הפלסטינים לסיעותיהם.

 

מדיניותם הרשמית המשותפת של ארגונים אלה, תחת המטרייה של אש"ף, היתה חיסול מדינת ישראל והקמת מדינה חילונית-דמוקרטית בכל שטחי פלסטין. אך הניגודים ביניהם היו רבים, כאשר חוואתמה וחבש דגלו בתפיסות עולם מרקסיסטיות-מאואיסטיות, ואילו ערפאת ייצג קו שמרני ומתון יותר עם נטייה אסלאמית.

 

יאסר ערפאת בביקור בדמשק, 1970 (צילום: איי אף פי)

 

ערפאת היה האדריכל הראשי של ממסד אש"ף, והפך אותו, בעזרת מדינות ערב העשירות מארגון-גג חלש של חבורות מחבלים קטנות לגוף רב-פעילויות ולו זרוע צבאית, מדינית, ארגונית, כלכלית, בריאותית, חינוכית וכיוצא בזה.

 

ב-1983 פרצה מרידה גלויה בתנועת פתח, והמורדים, בהנהגת אבו מוסא ואבו צאלח, קיבלו סיוע מרוב הארגונים הקיצוניים באש"ף ומסוריה. בנובמבר 1984 הצליח ערפאת לכנס בעמאן את המועצה הלאומית הפלסטינית ולאשר מחדש את מעמדו כמנהיג התנועה. באפריל 1987 הושג הסכם פיוס בין סיעת ערפאת ובין אחדות מהסיעות שהתנגדו לו.

 


מתקפת הטרור

כמנהיג הפתח ולאחר מכן כמנהיג אש"ף פיתח ערפאת ויישם את תורת "המאבק המזויין" במדינת ישראל. כראש אש"ף - שבו הכירו מדינות ערב (בעיקר מאז החלטת הליגה הערבית באוקטובר 1974) ומדינות רבות בעולם כנציג הלגיטימי היחיד של הערבים הפלסטינים - עלה בהדרגה מעמדו הפוליטי של ערפאת, עד שהפך, מתוקף ההכרה הציבורית והמדינית, למנהיגו של העם הפלסטיני. זמן קצר לאחר החלטת הליגה הערבית הוזמן ערפאת לנאום בפני עצרת האו"ם. במהלך נאומו (אליו הופיע חגור אקדח ובמדים צבאיים) קרא להקמת מדינה פלסטינית עצמאית ואיים בהעצמת המאבק האלים במידה ומדינה כזו לא תוקם.

 

יאסר ערפאת מניף אקדח בעצרת האו"ם, 13 בנובמבר 1974 (צילום: איי פי)

 

במהלך שנות ה-70 מימש ערפאת את איומו והנהיג מתקפת טרור נרחבת נגד אזרחים ישראלים בשטח ישראל ומחוצה לו: ההתקפה על מלון סבוי, תקיפת אוטובוס האימהות, חטיפת האנייה "אכילה לאורו", מאות פעולות הסתננות וחבלה משטח ירדן בשנות ה-70 ("תקופת המרדפים"), ההשתלטות על "אוטובוס כביש החוף", טבח הספורטאים במינכן, ירי קטיושות על יישובי הצפון משטח לבנון ופעולות רבות נוספות.

 

הטענה המחקרית המקובלת היא כי הפעלת אמצעי הטרור שימשה את ערפאת לביסוס מעמדה של תנועת פתח ואש"ף בקרב הציבור הפלסטיני, ולאחר מכן להעלאת הסוגיה הפלסטינית על סדר היום העולמי והפעלת לחץ על מדינת ישראל.

 

בדצמבר 1987 פרצה בשטחי יהודה, שומרון ועזה האנתיפאדה הראשונה. בראשיתה היתה האנתיפאדה התפרצות לא-מאורגנת של הפגנות, שביתות ומעשי אלימות במקומות שונים בגדה המערבית וברצועת עזה, אבל עד מהרה התארגנו יוזמיה במקומות השונים, במסגרת יחידה שנקראה "הפיקוד העממי המאוחד של ההתקוממות", ולא עבר זמן רב בטרם נעשתה יחידה זו חלק מאש"ף.

 

בדומה לנקודות רבות בחייו של ערפאת, מידת מעורבותו ושליטתו בפריצת האנתיפאדה וניהול מהלכיה נמצא במחלוקת מחקרית וציבורית, כאשר מן העבר האחד יש הטוענים כי אירועי האנתיפאדה תוזמנו ונשלטו במלואם על ידי ערפאת (אשר כאמור לא נמצא בשטחי יהודה שומרון ועזה באותה העת) ומן העבר השני יש הטוענים כי נגרר אחרי פעולות ההמונים בלא שליטה ממשית.

 


ספטמבר השחור ומלחמת לבנון

אחת הבעיות הקשות ביותר שהיה על ערפאת להתמודד עמן, היתה הצורך לכונן בסיס טריטוריאלי לארגונו; הדבר לא היה אפשרי בשטחים המוחזקים בידי מדינת ישראל, ואילו הקמת בסיס באחת ממדינות ערב החזקות (מצרים או סוריה, למשל) היתה כופפת את אש"ף לשליטתה של מדינה זו. לכן העדיף ערפאת להתמקם במדינות ערב שמשטריהן נראו לו חלשים מכדי להטיל עליו את מרותם.

 

ערפאת בדרום לבנון, 1978 (צילום: איי אף פי)

 

לכן הקים אש"ף מדינה בתוך מדינה בירדן ובלבנון - ללא הסכמת ממשלותיהן ולמורת רוחן - והגיע עד מהרה לעימות ולמשבר עם שתי מדינות אלה. בירדן הסלימו ההתנגשויות ב-1970 לכדי מלחמה אכזרית, ואש"ף גורש ממנה בכוח הזרוע (מאורעות "ספטמבר השחור"). מירדן עבר מוקד פעילותו של אש"ף ללבנון שם הקים הארגון, את מרכזי הפיקוד שלו (בביירות) ואת בסיסיו העיקריים (בדרום לבנון, איזור אשר זכה לכינוי "פתחלנד"). שליטתו הגוברת של אש"ף בשטחי דרום לבנון ופעולות הטרור שהוציא מאזור זה אל גבולה הצפוני של מדינת ישראל (ובעיקר ירי הקטיושות), היוו גורם מרכזי בפתיחתה של מלחמת לבנון (יוני 1982).

 

במהלך מלחמת לבנון גורש אש"ף מדרום לבנון ואחר כך מביירות. ערפאת ואנשיו פונו מביירות, בתיווכן ובסיוען של מדינות שונות ובראשן ארה"ב, בסוף אוגוסט 1982, והקימו את מרכזם בטוניסיה.

 

ב-1983 ניסה ערפאת להתבסס מחדש בחלקי לבנון שבשליטת סוריה, אך הכוחות הנאמנים לו, גורשו ממרכזיהם, בשל היריבות שבין הסיעות באש"ף ובהשפעת הסורים.

 


מטרור לתהליך מדיני

בינואר 1988, בכינוס המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יר (כחודש אחרי פרוץ האנתיפאדה), העביר ערפאת החלטה - ברוב מכריע - בדבר הכרזת עצמאות סמלית של הפלסטינאים והכרה במדינת ישראל. בדברים שנשא בעצרת האו"ם בז'נווה באותה שנה, הצהיר על קבלת החלטה 242, על הכרה בישראל ועל הסתייגותו מהטרור; הצהרה זו תואמה עם ארה"ב והביאה לידי ראשיתו של דו-שיח בין נציגי אש"ף לארה"ב. במרוצת 1989 התבסס הקו המתון של ערפאת, לקראת מפגש בין משלחת פלסטינית ומשלחת ישראלית בקהיר, בתיווך אמריקני.

 

מעמדו הבינלאומי של ערפאת התערער עקב תמיכתו בצדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה (1990/91), וככל הנראה כדי לשקמו נתן את הסכמתו למהלכים שהוליכו לוועידת מדריד - המפגש הבינלאומי הרשמי הראשון שבו השתתפו נציגים מישראל ומאש"ף גם יחד. בהמשך נתן את ברכתו למשא ומתן החשאי שהוליך להסכם אוסלו, וב-13 בספטמבר 1993 חתם עליו, עם ראש ממשלת ישראל באותה העת יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס, על מדשאת הבית הלבן בוושינגטון. במסגרת ההסכם הכירה ישראל באש"ף (ובהתאם בערפאת כמנהיגו) כנציגו הלגיטימי של העם הפלסטיני. ערפאת מצידו חידש את מחויבותו לנטוש את דרך הטרור ולהגיע לפיתרון הסכסוך במו"מ.

 

 

הסכם קהיר 1994, בהשתתפות יצחק רבין (מימין), חוסני מובארק, שמעון פרס ויאסר ערפאת (צילום: איי אף פי)

 

מהלך זה התקבל במידה רבה של הפתעה בציבור הישראלי, שכן עד לאותה עת הובילה מדינת ישראל מדיניות תקיפה, אשר ראתה בערפאת מנהיג אכזרי של ארגון טרור, סרבה בתוקף לנהל עימו מו"מ ואף אסרה בחוק על מפגש עימו או עם מי מאנשי אש"ף. מדיניות זו לצד פעולות הטרור הקשות הפכו את ערפאת לאחת הדמויות השנואות בציבור הישראלי. שנאה זו קיבלה ביטוי במספר רב של התבטאויותיהם של מנהיגי המדינה. שלושת החותמים על הסכם אוסלו, וערפאת בכללם, קיבלו את פרס נובל לשלום ב-1994.

 

בהתאם להסכמים נוספים שנחתמו לאחר מכן (דוגמת הסכם קהיר, הסכם טאבה ואחרים) אישרה מדינת ישראל לערפאת להתמקם ברצועת עזה (יולי 1994). מספר חודשים לאחר שובו היה ליו"ר הרשות הפלסטינית, אשר קיבלה לידיה את השליטה בחלקים משטחי יהודה שומרון ורצועת עזה.

 

המשא ומתן על עתיד היחסים בין הרשות הפלסטינית וישראל התמשך לאורך שנות ה-90 תחת ממשלות רבין, פרס נתניהו וברק. במקביל למו"מ המשיכו הפלסטינאים לבצע פעולות טרור נגד ישראל במינונים משתנים. בדומה לאנתיפאדה הראשונה, גם בעת זו התקיים בישראל דיון ציבורי ער בנוגע למידת מעורבותו של ערפאת בפעולות הטרור, חוסר נכונותו לפעול בתקיפות נגד מבצעי הפעולות (בכללם אנשי הארגון האסלאמי – חמאס) וברמה כוללת – מידת הכנות במחויבותו לנטוש את דרך הטרור. דיון זה נותר פתוח (נכון ל-2004) ולא הסתיים בהכרעה עובדתית ודאית לצד זה או אחר.

 

שמעון פרס ויאסר ערפאת חותמים על הסכם טאבה (אוסלו ב'), בו מוסדר המשך העברת סמכויות שלטוניות לידי הפלסטינאים, 1995 (צילום: ג'ו קוט)

 

ביולי 2000 הגיע המו"מ בין ישראל לפלסטינאים לשיא במהלך פסגת קמפּ דייוויד שכינס הנשיא האמריקני קלינטון בהשתתפות ערפאת וראש ממשלת ישראל אהוד ברק, אשר נועדה להשיג הסכם קבע לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. פסגת קמפ דייוויד הסתיימה ללא הסכם. מהלך דיפלומטי אשר הוביל אהוד ברק (ונתמך על ידי הנשיא קלינטון) סימן את ערפאת כגורם המרכזי בכישלון השיחות בשל חוסר נכונותו לוותר על דרישותיו לריבונות על ירושלים וזכות השיבה. קביעה זו גם היא שנויה במחלוקת ציבורית עזה ואינה בעלת תוקף עובדתי.

 


אנתיפאדת אל אקצא ואילך

זמן קצר לאחר כישלון פסגת קמפ דייוויד פרצה אנתיפאדת אל-אקצא (ספטמבר 2000). ביסוד תגובתה של מדינת ישראל לאירועי האנתיפאדה עמדה ההנחה (גם היא שנויה במחלוקת) כי ערפאת יזם והנחה אירועים אלה. בהתאם להנחה זו, הופעלו נגדו מספר רב של צעדי ענישה דיפלומטיים ובטחוניים. יחסיו של ערפאת עם ישראל הגיעו לשפל המדרגה בדצמבר 2001, כאשר החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון רשמית כי "ערפאת אינו רלוונטי עוד". מאז ואילך גברו בישראל הקולות הקוראים לגרשו מתחומי הרשות. ובמהלך רוב תקופה זו היה נתון במצור צה"לי במפקדתו ברמאללה (המוקטעה). באפריל 2004 הצהיר ראש הממשלה אריאל שרון כי הוא רואה את עצמו משוחרר מההתחייבות לא לפגוע בערפאת פיזית.

 

ערפאת יוצא מהמצור על לשכתו, במבצע "חומת מגן", 2002 (צילום: איי פי)

 

במרס 2003, לאחר לחץ בינלאומי כבד, הטיל ערפאת על חברו להנהגה, אבו-מאזן, להקים ממשלה פלסטינית חדשה.

 

גורלה של ממשלה זו וכן סמכויותיו הברורות של אבו-מאזן כראש ממשלה מול ערפאת הנשיא, יצרו מתיחות רבה בין שני האישים. 129 ימים לאחר מינויו התפטר אבו-מאזן מתפקידו.

 

התנהלותו של ערפאת במהלך שנות אנתיפאדת אל-אקצא, במיוחד מול ניסיונות התיווך האמריקניים/אירופיים/מצריים הביאו לפגיעה במעמדו הבינלאומי. פעמים רבות נטען כי נתפס בדבר שקר, ובעיקר לא עמד בהבטחותיו להביא להפסקת האלימות.

  

בסוף אוקטובר 2004 חלה החמרה קריטית במצבו הבריאותי של ערפאת. כעבור זמן קצר הועבר (באישור ישראל) לבית חולים הצבאי "פרסי" בצרפת. במשך כשבועיים שהה בבית החולים בבידוד (מלבד אשתו סוהא וכמה מקורבים) ותחת אבטחה קפדנית. מיעוט המידע האמין אודות מצבו בפועל של ערפאת הוליד חרושת שמועות שונות ומספר פעמים הוכרז כי מת. ב-12 בנובמבר 2004 הודיע דובר בית החולים על מותו של ערפאת.

 

הלווייתו של ערפאת ברמאללה, 2004 (צילום: איי אף פי)

 

בחייו הביע ערפאת את רצונו להיקבר בהר הבית בירושלים אולם בקשה זו לא הוצאה לפועל בשל התנגדותה של ישראל. מבית החולים בצרפת הועבר ארונו של ערפאת לקהיר שם נערך לו טקס אשכבה בהשתתפות מנהיגים ממדינות העולם. בתום הטקס הועבר הארון לרמאללה, שם נקבר ערפאת בסמוך למבנה המוקטעה.

 


חייו האישיים וסיכום

במהלך חייו עמד ערפאת פעמים רבות מול סכנת חיים, לעתים בשל נסיונות התנקשות. הצלחתו לחמוק מנסיונות אלו (לעתים ביד המקרה בלבד) הוציאה לו מוניטין של בעל כושר הישרדות יוצא דופן. מוניטין אשר התחזק נוכח הישרדותו הפוליטית ארוכת השנים.

 

חברה בתנועת הפתח' מפגינה ומאחוריה כרזת ענק ועליה דמותו של ערפאת (צילום: רויטרס)

 

על פי מקורות זרים, ניסתה מדינת ישראל אף היא לחסלו מספר פעמים, ונכשלה. למידע זה אין ביסוס עובדתי. יתרה מזו, טענה מקובלת היא כי בידי ישראל עמדה האפשרות המבצעית להתנקש בחיי ערפאת (כמו במהלך הפינוי מביירות, אז נצפה על ידי צלפים ישראלים), אך נמנעה מלהוציאה לפועל.

 

באפריל 1992 נחת מטוסו של ערפאת נחיתת חירום במדבר הלובי. שלושה מנוסעי המטוס נהרגו ואילו ערפאת נפצע פציעה בינונית. מאותה העת עלו מפעם לפעם פרסומים (אשר אינם בגדר עובדה ודאית) בדבר בריאותו הרופפת.

 

יאסר ערפאת עם סוהא אישתו (צילום: איי פי)

 

רווקותו של ערפאת, אשר נמשכה שנים רבות, עוררה עניין ציבורי רב. פעמים רבות הצהיר כי הוא "נשוי" לבעיה הפלסטינית. בשנת 1990 נישא ערפאת בטקס מצומצם וחשאי לסוהא טאוויל פלסטינית נוצריה בת 28, נוצריה ילידת רמאללה. רק מספר חודשים לאחר הטקס פורסם העניין ברבים. ב-1995 נולדה לזוג בת, זהווה ערפאת. סוהא ערפאת ובתם מתגוררות בפריס. 

 

כאמור קביעות רבות הנוגעות להערכת תפקודו של ערפאת כמנהיג העם הפלסטיני שנויות במחלוקת, עם זאת, ניתן לקבוע בוודאות שתי קביעות, שלגביהן ישנה הסכמה נרחבת: הראשונה - כי תחת הנהגתו הועלתה שאלת גורלו של העם הפלסטיני על סדר היום העולמי, והשניה - כי גם לאחר מאבק ארוך שנים ועקוב מדם, לא השיגו הפלסטינאים תחת הנהגתו את מטרת המאבק - עצמאות מדינית.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©