אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל תאילנד
דגל תאילנד 
 
השעה בתאילנד 
 
מלך תאילנד, ראמה ה-9.
מלך תאילנד, ראמה ה-9. צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
ראש ממשלת תאילנד, אביסיט וג'אג'יבה
ראש ממשלת תאילנד, אביסיט וג'אג'יבה  צילום: AP
 
רחוב קוואסאן בבנגקוק
רחוב קוואסאן בבנגקוק צילום: אורן אגמון
 
ארמון המלך בבנגקוק
ארמון המלך בבנגקוק 
 
ראש ממשלת תאילנד לשעבר, תקסין שינוואטרה
ראש ממשלת תאילנד לשעבר, תקסין שינוואטרה צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר הרשמי של ממשלת תאילנד
 האתר הרשמי של האסיפה הלאומית של תאילנד
 האתר הרשמי של מלך תאילנד
 מידע נוסף על המדינה
 מפת המדינה באתר אנכרטא


ערכים קשורים
 מקונג
 מונסון
 פיל
 וייטנם
 בודהיזם
 אונסק"ו
 מלחמת העולם הראשונה
 מלחמת העולם השנייה
 ארגון הברית של דרום מזרח אסיה
 קרן המטבע הבינלאומית
 צונאמי
 הודו-סין
 מיאנמאר
 לאוס
 קמבודיה
 מלזיה
 אימפריאליזם וקולוניאליזם


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

תאילנד


Thailand

גיאוגרפיה |  דמוגרפיה |  כלכלה |  היסטוריה |  מלחמת העולם השנייה ואילך |  יהודים

תאילנד, לשעבר סיאם (Siam), ממלכה חוקתית במרכז חצי האי הודו-סין, בין מיאנמאר (בורמה) במערב ובצפון-מערב, לאוס בצפון-מזרח ובמזרח, קמבודיה בדרום-מזרח ומפרץ סיאם בדרום. כלפי דרום שולחת תאילנד שלוחה ארוכה וצרה, התופסת את צפון חצי האי מלאיה וגובלת במלזיה. בירתה - בנגקוק.
 


 

תאילנד - דיוקן
תאילנד - דיוקן
שם רשמי Ratcha Anachak Thai
שטח 514,000 קמ"ר (מקום 51 בעולם)
אוכלוסייה

64,631,595 (מקום 19 בעולם)

שיעור גידול אוכלוסין 0.68%
תושבים בני תאילנד 75%, סינים 14%
שפה רשמית תאית
דתות בודהיסטים 94.6%, מוסלמים 4.6%, נוצרים 0.8%
בירה בנגקוק
ממשל מלוכה חוקתית
ראש מדינה נוכחי

ראש-הממשלה: אביסיט וג'אג'יבה

(פורמלית: המלך פהומפהון אדוניָדט)

עצמאית מאז 1238 (מסורת)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 10%
תמ"ג לנפש 8,300 (מקום 96 בעולם)
שיעור אבטלה 1.8%
ענפי כלכלה מרכזיים אורז, קסָווה (טפיוקה), גומי, תירס, קני-סוכר, קוקוס, סויה; תיירות, טקסטיל ופריטי הלבשה, עיבוד מוצרי החקלאות, משקאות, טבק, מלט, תעשייה קלה (אלקטרוניקה, מכשירים חשמליים וכו'), מחשבים וחלקי-חילוף, מעגלים-מודפסים ממוחשבים, רהיטים, מוצרי פלסטיק, כלי-רכב וחלפים, טוגסטן, בדיל
מטבע בְּהָט
ידיעת קרוא וכתוב 92.6%
תוחלת חיים

נשים - 74.68; גברים 69.95

(מקום 111 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

 

תאילנד, היא המדינה היחידה בדרום מזרח אסיה אשר שמרה על עצמאותה מן המאה ה-13 ועד ימינו, ומעולם לא נפלה בפני הקולוניאליזם האירופי. עד קבלת חוקתה הראשונה ב-1932 נהנה המלך משלטון אבסולוטי, בימינו המשטר דמוקרטי-פרלמנטרי, ולבית המלוכה בעיקר מעמד טקסי-ייצוגי. הכוח הפוליטי נמצא אמנם בידי הממשלה, אך גם לקצונה הבכירה של הצבא כוח רב.

  

 


גיאוגרפיה

בצפון מתנשאים הרים עד לגובה 2,595 מ' (הר אינטנון), וכיוונם הכללי הוא צפון-דרום. אחד הרכסים המערביים נמשך דרומה כמה מאות ק"מ לאורך הגבול עם בורמה. במזרח המדינה משתרעת רמת קהורט, המשתפלת כלפי צפון ומזרח אל הנהר מקונג, שקטע ארוך שלו מסמן את הגבול עם לאוס. בדרום, בגבול עם קמבודיה, ובמערב מוקפת הרמה רכסי הרים נמוכים יותר.

 

נהר המקונג (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

מרכז המדינה הוא מישור סחף, שפלת צ'או פהראיה; את השפלה חוצה נהר בעלאותו שזורם בכיוון דרום. השלוחה הדרומית בחצי האי מלאיה היא ארץ של מישורים, גבעות והרים נמוכים. החוף המזרחי של תאילנד גובל במפרץ תאילנד והחוף המערבי בים אנדמן.

 

האקלים חם ולח ומושפע מרוחות המונסון. הטמפרטורות הן בדרך כלל 30º-25º צלזיוס. רוב הגשמים יורדים בקיץ, בהשפעת המונסון הדרום-מערבי הנושב מן הים. בחורף ובאביב נושב המונסון הצפון-מזרחי, המביא עמו גשמים בכמות קטנה יותר. כמות הגשמים השנתית בכל חלקי תאילנד עולה על 1,000 מ"מ לשנה, ובאזורים מסוימים היא מגיעה ל-4,000 מ"מ ואף יותר.

 

כמחצית משטחה של תאילנד מכוסה יערות, רובם יערות טרופיים. גדלים בהם עצים שערכם המסחרי רב, ובעיקר עצי טיק, שמאפיינת אותם קשיותם והמשמשים לבניין אוניות ולתעשיית רהיטים. ביערות חיות בר רבות, ובהן פילים (כולל פילים לבנים נדירים - אחד מכינוייה של תאילנד הוא "ארץ הפיל הלבן"), נמרים, קופים ונחשים, מקצתם ארסיים, כגון קוברות; בנהרותיה מצויים תנינים. כ-10% משטח הארץ תפוסים על ידי כ-100 שמורות טבע ופארקים לאומיים.

 


דמוגרפיה

למעלה מ-80% מן התושבים הם מקבוצות העמים התאיים, שמקצתם יושבים גם בלאוס, בוייטנם, בבורמה ובדרום סין. לשונם היא הלשון התאית שמקורה בהודו, ודתם היא ההינאיינה, שהיא ענף של הבודהיזם. כ-10% מן התושבים הם סינים; רובם יושבים בערים וממלאים תפקיד חשוב במסחר, אך יש גם סינים העובדים במטעי הקאוצ'וק (סוג של חומר צמיגי) בדרום. זהו הריכוז הגדול ביותר של סינים מחוץ לסין. כ-5% מן התושבים הם מלאים, רובם ככולם מוסלמים, החיים בחצי האי המלאי. בשנות ה-70 של המאה ה-20 נמלטו לתאילנד פליטים רבים מקמבודיה ומוייטנם.

 

ברבע האחרון של המאה ה-20 נמנתה תאילנד עם 20 המדינות המאוכלסות ביותר בעולם. גידול האוכלוסייה היה מהיר ביותר: מ-17 מיליון ב-1947 ל-26 מיליון ב-1960, כ-50 מיליון ב-1985 ו-62 מיליון ב-2003. השלטונות ניהלו מדיניות מכוונת לצמצום הילודה, והצליחו להורידה ל-0.7% בשנה.

 

פחות מרבע מן התושבים חיים בערים, ובראשן הבירה בנגקוק, שבה ובערי הלוויין שלה מתגוררים כ-12 מיליון איש, והיא מן הערים הגדולות בעולם. מעמדה של בנגקוק כמרכז סחר ראשון במעלה במזרח הרחוק (בייחוד לאחר העברת הונג קונג לשלטון סין), מרכזיותה על מפת התיירות העולמית, וכוח המשיכה שלה מבחינה תעסוקתית גרמו לפיתוח מואץ ובלתי-מבוקר. כתוצאה מכך העיר סובלת מצפיפות, ומזיהום אויר ומים חמורים ביותר.

 

העיר צ'אנג מאי, שער הכניסה הצפוני של תאילנד, היא העיר השניה בגודלה; כ-3 מיליון תושבים. צ'אנג מאי אשר נוסדה בסוף המאה ה-13 עשירה באתרים עתיקים המקודשים לתאיים עד היום.

 

חגיגות בעיר צ'אנג מאי

 


כלכלה

תאילנד, בעבר ארץ חקלאית, היא היום אחת הכלכלות המשגשגות בדרום מזרח אסיה. התאוששות השוק העולמי, ומדיניות הממשלה אשר בשנים האחרונות האיצה את פעילות המשק על ידי מתן אשראי זול ושמירה על רמת אינפלציה נמוכה, הביאו להכפלת שיעור הצמיחה השנתי מ-3% ב-2001 ל-6% ב-2003.

 

עדר תאו -כח עבודה נפוץ בתאילנד (צילום: דני נטלר)

 

ענפי התעשייה העיקריים הם מוצרי חשמל ומעגלים מודפסים, מחשבים, מכוניות וחלקי רכב, שימורי מזון, עץ וטקסטיל. בתעשייה מועסקים כ-20% מן המפרנסים. תאילנד עשירה במחצבים, והיא אחת המדינות הראשונות בעולם בכריית בדיל וטונגסטן (וולפרם). מצויים בה גם מרבצי ברזל, פחם ונחושת, אלא שניצולם מועט. התשתיות כוללות רשת מסועפת של מסילות ברזל, שבסלילתה הוחל כבר במאה ה-19, חלק מן התחבורה מתנהל בנהרות ובתעלות המקשרות ביניהם. הנמל החשוב הוא זה של הבירה בנגקוק, השוכנת בדלתא של הצ'או פהראיה. על אלה נוספו בקצב מהיר ביותר רשת כבישים ותשתיות תקשורת מתקדמות ביותר.

 

 

דייג תאילנדי (צילום: דני נטלר)

 

ענפי השירותים מספקים תעסוקה לכ-40% מהמפרנסים, ולתיירות משקל רב בתחום זה; את תאילנד פוקדים למעלה מ-10 מיליון תיירים מידי שנה בשנה. מלבד אתרי העתיקות והמקדשים ניתן למנות בין מוקדי המשיכה העיקריים שלה את חופי האיים הטרופיים המפורסמים: קו סמואי (Ko Samui), קו פה-נגאן (Ko Pha-Ngan) ופוקט (Phuket).

 

האיים - מוקד משיכה תיירותי

 

למעלה מ-40% מהמועסקים מתפרנסים עדיין מענפי החקלאות. תאילנד אחת מיצרניות האורז הגדולות בעולם, וחלק ניכר מיבוליו מיועדים ליצוא. גידולים חקלאיים אחרים הם מניוק ותירס. יערות הצפון מספקים כמויות גדולות של עצים, ובחצי האי מלאיה מגדלים מטעי קאוצ'וק. חשיבות כלכלית רבה נודעת גם לדיג המתקיים בנהרות רבים. מוצרי היצוא הראשיים הם: מכשירי חשמל ומוצרים דיגיטליים, כלי רכב, טקסטיל ומוצריו, אורז, תירס, עמילן של מניוק, קאוצ'וק, יוטה, עצי טיק, בדיל. שותפות הסחר העיקריות של תאילנד: ארה"ב, יפן, סינגפור, סין, טייוואן, בריטניה וגרמניה.

 

השוק הצף

 


היסטוריה

במאה ה-13 פלשו לסיאם (שמה של תאילנד עד 1939) - העמים תאי ולאו מדרום סין וגירשו את התושבים המקומיים, הקמרים (שצאצאיהם יושבים היום בקמבודיה). במאה ה-14 ייסדו במישור המרכזי את בירתם איוטהאיה, שעל שמה נקראה הממלכה כולה. כ-400 שנה ניהלו מלחמות רבות עם העמים השכנים, ובעיקר עם הבורמנים, עד שכבשו אלה האחרונים את איוטהאיה באמצע המאה ה-16.

 

בסוף המאה השתחררו התאים מעול הכובשים בהנהגת גיבורם הלאומי נרסוואן. אולם הבורמזים שבו לסיאם וכבשו את איוטהאיה ב-1762, וב-1768 הרסו את בירתה עד היסוד. עתיקות העיר ששרדו עד ימינו (כ-90 ק"מ צפונית לבנגקוק) מעידות על חוסנה ועושרה התרבותי לפני חורבנה; המקדשים הפזורים בה הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמי. עתיקות אף יותר הן חורבותיה של העיר נאקון פאתום (Nakhon Pathom) ובהן האתר הבודהיסטי הקדוש פרה פאתום צ'די (Phra Pathom Chedi).

 

הנהר בבנגקוק הבירה (צילום: אורן אגמון)

 

ב-1782 שוב מרדו התאים. אחד ממנהיגי המורדים הכתיר עצמו למלך ראמה ה-1 (Rama-I) ומאז נושאים כל מלכי שושלת צ'ארקי (Chakri dynasty) בתאילנד בתואר זה. ראמה גם ייסד בירה חדשה - בנגקוק. תחת שלטונה של שושלת ראמה חודשו יחסי המסחר בין סיאם לעמי אירופה, סין ויפן, שהחלו כבר במאה ה-16.

 

השפעת המערב גברה בימי המלך צ'וללונגקורן (Chulalongkorn), אשר בתקופת מלכותו (1868 - 1910) חודשו פני הכלכלה, התשתיות והמנהל בהדרכתם של יועצים מערביים. בין היתר הוקמה בממלכה מערכת מסילות ברזל מודרנית. סיאם הצליחה לשמור על עצמאותה הפוליטית כמדינה היחידה בדרום מזרח אסיה, בין השאר בזכות היריבות בין הצרפתים, שהקימו בסוף המאה את מושבתם הודו-סין, לבין הבריטים שהשתלטו על בורמה. ב-1896 וב-1907 הסכימו צרפת ובריטניה לשמור על עצמאות סיאם כמדינת חיץ, אם כי זו נאלצה לוותר על חלקים משטחיה ממזרח למקונג ובדרום חצי האי מלאיה. במלחמת העולם הראשונה היתה הממלכה בת בריתה של בריטניה.

 

ב-1932 התחוללה בסיאם הפיכה צבאית, והמלך נאלץ לוותר על שלטונו האבסולוטי ולהעניק חוקה פרלמנטרית. אולם סיאם לא ידעה מאז משטר דמוקרטי של ממש, אלא לתקופות קצרות בתולדותיה, ורוב הזמן שלטו בה קציני צבא שמרנים. ב-1939 שונה שם הממלכה מ"סיאם" ל"תאילנד" (שמשמעותו: ארץ החרות).

 

 

 


מלחמת העולם השנייה ואילך

במלחמת העולם השנייה החליט מפקד הצבא, ששלט למעשה בתאילנד, פילד-מרשל פיבון סונגקארם (Field Marshal Phibun Songkhram), לכרות ברית עם יפן ולהכריז מלחמה על ארה"ב ועל בריטניה. בעקבות זאת הורשו כוחות צבא יפן לעבור בתחומה של תאילנד בדרכם לבורמה, מלאיה וסינגפור שנמצאו בשליטת בריטניה. בתמורה לכך צירפה יפן לתאילנד שטחים בבורמה, במלאיה ובקמבודיה. לאחר המלחמה הוחזרה תאילנד לגבולותיה הקודמים.

 

מאז תום מלחמת העולם השנייה נקטה תאילנד מדיניות פרו-מערבית והייתה ממייסדות ארגון הברית של דרום מזרח אסיה (סיאט"ו – S.E.A.T.O) בהנהגת ארה"ב. שיתוף הפעולה עם ארה"ב גבר עם התערבות האמריקנים בוייטנם.

 

עד 1973 שלטה בתאילנד כת צבאית. מהומות סטודנטים שפרצו בבנגקוק ב-1973 הביאו לנפילת הכת הצבאית (כנראה בתמיכתו הסמויה של המלך בהומיבול). ממשלה אזרחית הוקמה, אך זו לא הצליחה לייצב את שלטונה והודחה ב-1976; הצבא שב ותפס את השלטון. באותה תקופה התגברה השפעת הקומוניזם במדינה, בתמיכת סטודנטים שהפגינו נגד השלטונות. ב-6 באוקטובר 1976 פיזרה המשטרה, בסיוע ארגוני ימין חמושים, הפגנת סטודנטים בבנגקוק והביאה למותם של עשרות סטודנטים.

 

ב-1978 התקבלה חוקה חדשה המבטיחה שלטון דמוקרטי במדינה, ושנה לאחר מכן נערכו בחירות דמוקרטיות. חילופי שלטון רבים נערכו אמנם גם בשנות ה-80 וה-90, אך אי-היציבות הפוליטית שככה, והצבא חילק את השליטה במוקדי הכוח במדינה עם אליטות ההון הפוליטיקה והתעשייה.

 

בראשית שנות ה-90 התערב שוב הצבא באופן גלוי במערכת הפוליטית, אולם הפגנות המונים הביאו להקמת ממשלה אזרחית בראשותו של צ'ון ליקפאי (Chuan Leekpai). ב-1992 נקלעה תאילנד למשבר כלכלי חמור עם התמוטטותו של המטבע הלאומי, הבאט, ונדרשו לה סיוע נדיב מקרן המטבע הבינלאומית ושנים של גזירות מכאיבות על מנת להיחלץ ממנו. ממשלות קמו ונפלו על רקע המשבר ופרשיות שחיתות.

 

מפנה חיובי התחולל בשנת 2000. מפלגה חדשה, "תאי ראק תאי" (Thai Rak Thai) סחפה עמה רבים לניצחון מרשים בבחירות של 2001, ולראשות הממשלה נבחר מנהיגה, תקסין שינוואטרה (Thaksin Shinawatra), איש עסקים ומיליארדר תאילנדי. בצד הצלחותיו בתחום המדיניות הכלכלית והאצת צמיחתו של המשק, נאלץ שינוואטרה להתמודד עם ביטויי המרי האתניים בגבולותיה של תאילנד מצפון ובעיקר מדרום, שם התרבו מעשי הטרור של קיצונים מוסלמים.

 

בדצמבר 2004 הוצפו חופי דרום תאילנד על ידי גלי צונאמי (נחשול ים רב עוצמה) שנוצר בעקבות רעידת אדמה בלב הים. הצפת החופים גבתה כ-5,500 קורבנות (מתוכם כ-2,000 תיירים זרים) וגרמה לנזקים אדירים ברכוש.

 

בספטמבר 2006 ביצע צבא תאילנד הפיכה צבאית במדינה והדיח את תקסין מכיסאו, לאחר שהאשים אותו במעשי שחיתות חמורים. לתפקיד ראש הממשלה הזמני מונה הגנרל בדימוס סוראיוד צ'ולנונט (Surayud Chulanont), ותקסין עזב את המדינה. בינואר 2007 הוסר המשטר הצבאי במרבית המדינה, ובאוגוסט אושרה בבחירות כלליות חוקה חדשה.

 

בבחירות הכלליות שנערכו בדצמבר 2007 זכתה מפלגתו של תקסין, שלמעשה התאחדה עם "מפלגת כוח העם" (Phak Palang Prachachon; PPP), ברוב גדול. בפברואר 2008 הושבע סמק סונדרבג' (Samak Sundarave) לראש הממשלה.

 

האופוזיציה במדינה בהובלת "הברית העממית למען דמוקרטיה" (PAD) האשימה את סמק בשחיתות, ולאחר עלייתו לשלטון התקיימו בבנגקוק מספר הפגנות אלימות. באוגוסט 2008 השתלטו מפגינים על משרדי הממשלה בעיר ודרשו את התפטרות הממשלה. בספטמבר הוכרז מצב חירום במדינה בעקבות התמשכות ההפגנות האלימות. באותו חודש הודח סמק מתפקידו, ובמקומו נבחר סומצ'אי וונגסווט (Somchai Wongsawat).

 

חילופי השלטון לא הפחיתו את התסיסה הפוליטית במדינה, ובינתיים עלה המתח עם קמבודיה השכנה בשל סכסוך גבולות. הפגנות האופוזיציה נמשכו, ובנובמבר 2008 קרא הצבא לממשלה לפזר את הפרלמנט ולערוך בחירות חדשות. בלחץ הצבא והמפגינים ששיתקו את שדה התעופה בבנגקוק התפטר סומצ'אי מתפקידו, ובדצמבר 2008 נבחר מנהיג האופוזיציה אביסיט וג'אג'יבה (Abhisit Vejjajiva) לראש הממשלה.

 


יהודים

סוחרים יהודים מעירק ומבריטניה התישבו בבנגקוק לפני כ-100 שנה. נכון לתחילת המאה ה-21 מונה הקהילה כ-200 איש; מהם רק כמה עשרות הם אזרחי תאילנד.

 

יחסים עם ישראל

 

תאילנד וישראל קשרו ביניהן קשרים דיפלומטיים ב-1954, ושגרירות ישראלית נפתחה לראשונה בבנגקוק ב-1957. בשנות ה-80 וה-90 הקימה תאילנד נציגויות כלכליות בתל-אביב ובחיפה. ב-1996 הוקמה שגרירות תאילנד בישראל, ושנה לאחר מכן גם משרד קשר לעובדים הזרים מתאילנד בישראל. היצוא התאילנדי השנתי לישראל עומד על כ-300 מיליון דולר, והיבוא מישראל אליה על כ-250 מיליון דולר. כ-100,000 תיירים ישראלים פוקדים את תאילנד מידי שנה בשנה ובהם תרמילאים רבים.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©