אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל ארצות הברית של אמריקה
דגל ארצות הברית של אמריקה 
 
השעה בארצות הברית (שעון וושינגטון) 
 
הבית הלבן בוושינגטון
הבית הלבן בוושינגטון צילום איי פי
 
פסל החירות בניו יורק
פסל החירות בניו יורק צילום: איי פי
 
בניין האמפייר סטייט בניו יורק
בניין האמפייר סטייט בניו יורק צילום: איי פי
 
גשר הזהב בסן פרנסיסקו
גשר הזהב בסן פרנסיסקו צילום רויטרס
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מחלקת המדינה האמריקאית: עובדות על ארה"ב
 מחלקת המדינה האמריקאית: גיאוגרפיה אזורית של ארה"ב
 אתר מחלקת המדינה האמריקנית
 האתר הרשמי של נשיא ארה"ב
 האתר הרשמי של הקונגרס האמריקאי
 האתר הרשמי של הסנט האמריקאי
 יהודי אמריקה – ספריה וירטואלית
  הלובי הישראלי- (AIPAC)
 מידע נוסף על המדינה
 מפת המדינה באתר אנכרטא
 המדריך לאתרי ממשל מקוון בארה"ב
 חוקת ארצות הברית


ערכים קשורים
 אמריקה הצפונית
 האוקיינוס האטלנטי
 וושינגטון
 ניו יורק (העיר)
 קרבון
 רוקי
 ילוסטון
 מיזורי
 מיסיסיפי
 גרנד קניון
 מדבר האגן הגדול
 סקוויה
 האוקיינוס השקט
 לוס אנג'לס
 סן פרנסיסקו
 אלסקה
 איי הודו המערבית
 איי הבתולה
 הוואי
 ילידי אמריקה
 עבדות
 שיקגו
 תחרות חופשית
 כלכלת שוק
 הגמוניה
 אימפריאליזם וקולוניאליזם
 גלובליזציה
 הוליווד
 הבית הלבן
 פלורליזם
 11 בספטמבר 2001
 אל-קאעדה
 האיחוד האירופי
 תוצר לאומי
 אינפלציה
 ריבית
 כריסטופר קולומבוס
 פוריטנים
 מייפלאואר
 פרוטסטנטיות
 רציונליזם
 מלחמת שבע השנים
 ויגים
 מסיבת התה של בוסטון
 מלחמת העצמאות האמריקנית
 ג'ורג' וושינגטון
 הכרזת העצמאות של ארה"ב
 בנג'מין פרנקלין
 תומס ג'פרסון
 החוקה האמריקנית
 מלחמת ארה"ב-בריטניה, 1812
 דוקטרינת מונרו
 הרייט ביצ'ר סטו
 אברהם לינקולן
 מלחמת האזרחים האמריקנית
 נאום גטיסברג
 רוברט אדוארד לי
 יוליסס סימפסון גרנט
 קו-קלוקס-קלן
 סוס משוגע
 פר רובץ
 ג'ורג' אמסטרונג קסטר
 תעלת פנמה
 אחד במאי
 ג'ון דייוויסון רוקפלר
 אלכסנדר גרהם בל
 ג'נרל אלקטריק
 תומס אלווה אדיסון
 הנרי פורד
 האחים רייט
 מלחמת העולם הראשונה
 תומס וודרו וילסון
 מסמך ארבע עשרה הנקודות
 הסכם ורסיי
 חבר הלאומים
 השפל הכלכלי הגדול
 פרנקלין דלנו רוזוולט
 ניו דיל
 פדרל ריזרב
 ג'ון פון ניומן
 דוויד הילברט
 תוכנית מנהטן
 וולט דיסני
 צ'רלי צ'פלין
 פרד אסטר
 מוסיקה שחורה
 ג'אז
 ג'ורג' גרשווין
 מלחמת העולם השנייה
 קרב פרל הרבור
 נשק גרעיני
 יוסיףּ ויסריונוביץ' סטלין
 ועידת ילטה
 מבצע אוברלורד
 הרי ס' טרומן
 הירושימה
 הירוהיטו
 ארגון האומות המאוחדות
 המלחמה הקרה
 ארגון הברית הצפון-אטלנטית
 ברית ורשה
 מלחמת קוריאה
 ארגון הברית של דרום מזרח אסיה
 דוקטרינת אייזנהאואר
 סוכנות הביון המרכזית
 ג'ון אדגר הובר
 לשכת החקירות הפדרלית
 אלברט איינשטיין
 פרנק סינטרה
 מרטין לותר קינג
 ג'וזף ריימונד מק'קרתי
 נאס"א
 פידל קסטרו רוס
 ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב
 ג'ון פיצג'רלד קנדי
 משבר הטילים בקובה
 לי הארווי אוסוולד
 דווייט דייוויד אייזנהאואר
 רוזה פרקס
 מלקולם אקס
 מפלגת הפנתרים השחורים
 הודו-סין
 הו צ'י מין
 לינדון ביינס ג'ונסון
 מלחמת וייטנם
 ריצ'רד מילהאוס ניקסון
 הנרי אלפרד קיסינג'ר
 פירוק נשק
 דטנט
 מלחמת יום הכיפורים
 פרשת ווטרגייט
 ג'רלד רודולף פורד הבן
 רוחאללה ח'ומייני
 ג'יימס ארל הבן קרטר
 הסכמי קמפ דייוויד
 רונלד רייגן
 פרשת אירן-קונטרס
 סנדיניסטים
 מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב
 מוליך-למחצה
 ג'ורג' הרברט ווקר בוש
 מלחמת המפרץ הראשונה
 קוקאין
 ויליאם ג'פרסון קלינטון
 תהליך השלום הישראלי - פלסטיני
 הסכם אוסלו
 צדאם חוסיין
 ג'ורג' ווקר בוש
 טליבאן
 אוסמה בן-לאדן
 מלחמת המפרץ השנייה
 ברק חוסיין אובמה
 ג'ון מק'קיין
 יהדות רפורמית
 אנטישמיות
 הליגה למניעת השמצה
 הקונגרס היהודי-אמריקני
 הצהרת בלפור
 המגבית היהודית המאוחדת
 בונדס
 ג'וינט
 ועידת אוויאן
 הרפובליקה הדומיניקנית
 המנדט הבריטי
 דוד בן-גוריון
 תוכנית בילטמור
 החלטת החלוקה
 שואה
 צה"ל
 מלחמת ששת הימים
 ועידת בנדונג
 שליחות ג'ונסטון
 תוכנית רוג'רס
 החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242
 הסכמי הפרדת הכוחות
 הפרדת רשויות
 משטר נשיאותי
 סנאט
 המפלגה הדמוקרטית
 המפלגה הרפובליקנית
 ברית המועצות


תחומים קשורים
 גיאוגרפיה
 המאה ה-20 ואילך
 מדינות העולם


 
 
 

ארצות הברית של אמריקה


United States of America

גיאוגרפיה |  אוכלוסייה חברה ותרבות |  כלכלה |  מגילוי אמריקה עד מלחמת האזרחים (1492 - 1861) |  ממלחמת האזרחים ועד סוף מלחמת העולם הראשונה (1861 - 1918) |  בין שתי מלחמות העולם (1918 - 1939) |  ממלחמת העולם השנייה ועד מלחמת וייטנם (1939 - 1964) |  ממלחמת וייטנם ועד קריסת ברה"מ (1964 - 1991) |  מקריסת ברה"מ (1991 ואילך)  |  יהודים |  יחסי ארה"ב והתנועה הציונית לפני קום המדינה |  יחסים עם ישראל |  מידע נוסף

ארצות הברית של אמריקה (ארה"ב), מדינה פדרטיבית ביבשת צפון אמריקה ומעצמת-על. 50 מדינות חברות בפדרציה; בירתן הפדרלית היא וושינגטון, המהווה מחוז פדרלי עצמאי.

 

שתי מדינות בארה"ב אינן מחוברות ברצף טריטוריאלי אל השאר - אלסקה בצפון מערב קנדה, והוואי באוקיינוס השקט. המדינות האחרות הן שטח מדיני רצוף הגובל בצפון עם קנדה, במערב באוקיינוס השקט, בדרום במקסיקו ובמפרץ מקסיקו ובמזרח באוקיינוס האטלנטי. לארה"ב גם טריטוריות ומדינות חסות נוספות: פוארטו ריקו, איי הבתולה, סמואה האמריקנית, גואם ואיים קטנים נוספים באוקיינוס השקט.

 


שיטת המשטר בארה"ב היא רפובליקה פדרלית נשיאותית. לכל מדינה רשויות שלטון עצמאיות, במקביל לשלטון הפדרלי המרכזי. על פי החוקה האמריקנית מושתת המשטר על עקרון "ריסון ואיזון" ("Checks and Balances") בין שלוש רשויות השלטון הנפרדות זו מזו: המבצעת, המחוקקת והשיפוטית. בראש המדינה עומד נשיא המרכז בידיו סמכויות רבות (בהן גם הפיקוד העליון על הצבא); הוא ומשרדי הממשלה הראשיים מקיימים את הרשות המבצעת על פי עקרונות המשטר הנשיאותי.

 

שיטת הבחירות לנשיאות היא שיטת בחירות רובנית באמצעות אלקטורים (Plurality Electoral System) המעניקה יתרון מובהק למנצח, ומונעת ממנו את הצורך בכינונה של קואליציה. לקונגרס שני בתים: סנאט, שבו חברים שני נציגים של כל מדינה מ-50 המדינות; בית הנבחרים, שבו מיוצגת כל מדינה על פי מספר תושביה. הנציגים נבחרים לפי השתייכותם למפלגה - דמוקרטים או רפובליקנים (שתי המפלגות העיקריות). שיטת הבחירות לקונגרס  (Single member plurality voting system) מקנה יציבות למערכת הפוליטית הדו-מפלגתית של ארה"ב.


ארצות הברית - דיוקן
ארצות הברית
שם רשמי United States of America
שטח 9,629,091 קמ"ר (מקום 3 בעולם)
אוכלוסייה 298,444,215 (מקום 3 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 0.91%
תושבים לבנים 81.7%, שחורים 12.9%, אסייתים 4.2%, אינדיאנים ובני אלסקה 1.0%, בני הוואי וילידי איים באוקיינוס-השקט 0.2%
שפה רשמית אנגלית, ספרדית
דתות פרוטסטנטים 52%, קתולים 24%, מורמונים 2%, יהודים 1%, מוסלמים 1%, אחרים 10%, ללא דת 10%
בירה וושינגטון (מחוז קולומביה - די.סי)
ממשל רפובליקה פדרלית
ראש מדינה נוכחי הנשיא ברק חוסיין אובמה
עצמאית מאז 4 ביולי 1776 (מבריטניה)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני 12%
תמ"ג לנפש 41,800 דולר (מקום 6 בעולם)
שיעור אבטלה 5.1%
ענפי כלכלה מרכזיים חיטה, תירס, גרעינים אחרים, פירות, ירקות, כותנה, בקר, חזיר, תרנגולות, חלב, דגים, יערות; בנקאות ופיננסים, נפט, נשק, בידור, פלדה, כלי-רכב, תעופה וחלל, תקשורת-בזק (טלקומוניקציה), כימיקלים, אלקטרוניקה, עיבוד מזון, מוצרי-צריכה, עץ מעובד, כרייה
מטבע דולר
ידיעת קרוא וכתוב 99%
תוחלת חיים

נשים - 80.82; גברים - 75.02

(מקום 48 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה באוקטובר 2006)

 

מאז סוף המאה ה-19 נמנית ארה"ב בין המדינות המשפיעות ביותר על כלכלת העולם, על הפוליטיקה  ועל התרבות בו. במהלך המאה ה-20 הפכה ארה"ב למעצמה עולמית חשובה, ובסופה של אותה מאה, המכונה גם "המאה האמריקנית", היתה  ארה"ב למעצמת העל המובילה בעולם. קריסתה של מעצמת העל הגלובלית השנייה, ברית המועצות (1991) הותירו את ארה"ב ככוח עולמי דומיננטי ללא מתחרים של ממש. הודות לעצמתה זאת, קובעת במידה רבה ארה"ב (יחד עם בנות בריתה באירופה ובאסיה) את סדר היום העולמי, ומשפיעה לטוב או לרע על גורלם של מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם.

 

 


גיאוגרפיה

ארצות הברית, המדינה השלישית בגודלה בעולם אחרי רוסיה וקנדה, תופסת את עיקר שטחה המרכזי והדרומי של אמריקה הצפונית וכוללת מישורים פוריים נרחבים, אגמי מים מתוקים גדולים ושפע משאבי טבע. המבנה הפיסי הכללי של ארצות הברית מישורי בעיקרו במזרחה ובמרכזה, והררי בשליש המערבי שלה. כיוונם הכללי של רכסי ההרים צפון-דרום.  מבחינים בארה"ב בחבלי הנוף הבאים (ממזרח למערב):

 

א. שפלת החוף המזרחי (Eastern Sector) - שטח מישורי ברובו לאורך חופי האוקיינוס האטלנטי הכולל גם את מפרץ מקסיקו וחצי האי פלורידה. הערים הגדולות בו:  וושינגטון, ניו יורק, בוסטון ופילדלפיה.

 

 

פילדלפיה

 

ב. רכסי האפלצ'ים (Appalachian Mountains) אשר נוצרו כתוצאה מן הקימוט ההרציני בסוף תקופת הקרבון - מבחינים בהם בשלוש חטיבות עקריות: הצפונית המרכזית והדרומית; פסגתם הגבוהה ביותר היא הר מיטשל (2,037 מ').

 

ג. מישור האגמים הגדולים אשר הינו תוצר של עיצוב קרחוני והפשרת הקרחונים: סופיריור, מישיגן, הורון, אירי, ואונטריו. הימות הגדולות ביחד עם נהר סנט לורנס משמשות מערכת תחבורה פנים יבשתית להובלת חומרי גלם וסחורות אל ומן הערים התעשייתיות הגדולות שיקגו ודטרויט.

 

ד. המישורים הפנימיים (או "השפלה הפנימית") המשתרעים בין רכס האפלצ'ים במזרח לרכס הקורדיליירים במערב, תופסים שטח עצום (כ-2,000 ק"מ באורכה וכך גם ברוחבה). נהר המיסיסיפי עובר לאורכם ומהווה עורק תחבורה חשוב לכלכלת ארה"ב.

 

 

נהר המיסיסיפי (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

ה. רכס הקורדיליירים (The Cordilleran Mountains) המורכב מהרי רוקי (Rocky Mountains) ומהרי קסקייד (Mountains Cascade) מהווה את שדרתה המרכזית של צפון אמריקה ובו גם עובר קו פרשת המים בין מערכת הנהרות המזרחית: הריו-גרנדה, ילוסטון, מיזורי יובל המיסיסיפי– הנשפכים אל האוקינוס האטלנטי, לבין מערכת הנהרות המערבית: קולורדו, קולומביה, יוקון – הנשפכים אל האוקיינוס השקט. שיאם של הרי הרוקי בהר אלברט שבקולורדו (4,399 מ').

 

ו. המדבריות הדרום-מערביים - באזור זה, בתוואי נהר קולורדו בצפון מערב אריזונה מצוי הגרנד קניון.

 

הגרנד קניון (צילום: איי פי)

 

ז. מדבר האגן הגדול (The Great Basin Desert) - אזור המדבריות המערבי ובו הנקודה הנמוכה ביותר בארה"ב, 86 מ' מתחת לפני הים, בעמק המוות (Death Valley).

 

ח. הרי סיירה נבדה (Sierra Nevada) - בהרים אלה נמצא הפארק הלאומי יוסמיטי ובו מפלי יוסמיטי, שהם הגבוהים במפלי צפון אמריקה (739 מ'), וכן יער עצי הסקוויה הענקיים; שיאו של הרכס בהר ויטני (4,418 מ').

 

הפארק הלאומי יוסמיטי (צילום: איי פי)

 

ט. רכסי החוף המערבי ועמק קליפורניה – האזור ההררי  המקביל לאוקיינוס השקט (הפסיפי) וכולל גם את קליפורניה.

 

י. חוף האוקיינוס השקט - לוס אנג'לס לחוף מפרץ סן פדרו סן פרנסיסקו וסיאטל.

 

סיאטל (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

מלבד חבלי ארץ אלה כוללת ארה"ב טריטוריות ושטחי חסות המרוחקים מלב היבשת: אלסקה מצפון-מערב לקנדה (באלסקה מצויה הפסגה הגבוהה בארה"ב, הר מקינלי, 6914 מ'), חלק מאיי הודו המערבית ובהם פורטו ריקו (האוטונומית למחצה) וחלק מאיי הבתולה (Virgin Islands) באוקיינוס האטלנטי. הוואי, גואם (Guam) ואיים נוספים באוקיינוס השקט.

 


אוכלוסייה חברה ותרבות

אוכלוסיית הערים מהווה כ-80% מכלל תושבי ארה"ב  (220 מיליון מכלל 280 מיליון בשנת 2000). האוכלוסייה הילידית של אמריקה, אינדיאנים ותושבי אלסקה המקוריים (כ-2.5 מיליון), מהווה כשני אחוז מכלל האוכלוסייה הנוכחית. ממשלת ארה"ב מכירה ב-24 שבטים אינדיאניים (כמיליון וחצי נפשות) הנהנים ממידת מה של ממשל עצמי (מתוך כ-400 שבטים המונים כשלושה מיליון).

 

למתיישבים מן המוצא האירופי (ה"לבנים") המהווים עתה למעלה מ-75% מאוכלוסיית ארה"ב, צורפו בעל כורחם אפריקאים (ה"שחורים") שהובאו כעבדים מאפריקה. האפרו-אמריקנים מהווים כיום כ-12% מן האוכלוסייה (35 מיליון), עליהם נוספו מהגרים מהמזרח הרחוק המהווים כ-4% (עשרה מיליון), וכן מהגרים מאיי הודו המערבית ומאמריקה הלטינית. ריכוזי האוכלוסייה הגדולים הם ברצף העירוני שבחוף האוקיינוס האטלנטי מבוסטון בצפון דרך ניו יורק ועד וושינגטון בדרום, בשיקגו ודטרויט שלחוף האגמים הגדולים, ובין הערים לוס אנג'לס ו סן פרנסיסקו שבחוף המערבי.

 

את ההתפתחות המדעית והטכנולוגית המואצת שלה חייבת ארה"ב לתשתית מדעית וטכנולוגית שיסודותיה הונחו כבר בתקופת השלטון הבריטי ובמהלך המאה הראשונה לקיומה העצמאי של ארה"ב. אוניברסיטאות ומרכזי מחקר כמו הארוורד (נוסדה ב-1636 במסצ'וסטס), קולומביה, פרינסטון, ייל והמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (1862, MIT) קלטו לתוכם רבים מבכירי המדענים בעולם, ואלה העניקו לה יתרון ניכר על פני מתחרותיה במחקר ובפיתוח אזרחי, ובמרוץ החימוש הצבאי.

 

במאה ה-20, ובעיקר למן מלחמת העולם השנייה, זכו סמלי התרבות האמריקנית וערכיה לתפוצה עצומה. במקביל להתפשטותה המהירה של תפיסת העולם האמריקנית, המקדמת את ערכי היוזמה הפרטית התחרות החופשית ו כלכלת השוק, הוחשו תהליכי דחיקתן או טמיעתן של תרבויות ושל השקפות עולם אחרות בתוכה. לתופעה חברתית זאת, אשר זכתה להגדרות שונות כגון הגמוניה, אימפריאליזם וקולוניאליזם תרבותיים, אמריקניזציה, ולאחרונה גלובליזציה, יש גם השלכות כלכליות ופוליטיות מרחיקות לכת על חייו של כל אדם בעולמנו.

 

האתוס האמריקני כפי שמופץ במגוון ערוצים רחב, למן המדיה והקולנוע ההוליוודי ועד גבעת הקפיטול והבית הלבן, מציג את ארה"ב כמגדלור החרות, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בה פטריוטיזם ופלורליזם חוברים יחד על מנת לאפשר את הגשמת החלום האמריקני. אי-השוויון הניכור והבדידות, אף הם ממאפייני הכרך הגדול האמריקני, באים אמנם גם הם לידי ביטוי בייצוגיה הספרותיים והקולנועיים של "אמריקה", אולם תעשיית החלומות ההוליוודית מקהה את עוקצם באמצעות נרטיב שוויון ההזדמנויות על פיו האדם הפשוט, אם רק יהיה חרוץ דיו ונחוש מספיק להצליח, יוכל להתחיל מאפס ולהגיע מעלה. לשיקוף דרך החיים האמריקנית ("The American way of life") באמצעות תרבות המותגים במדיה ובעולם הפרסום, היתה השפעה רבה על הנחלת סמלי סטטוס הנקשרים בתרבות נעורים, בידוענים ובגיבורי תרבות, בתרבות צריכה, בחדשנות טכנולוגית, ובמצליחנות.

 

הקצנת הפערים חברתיים והכלכליים בין מיעוט קטן יחסית של עשירים לבין עניים, מתח ותסיסה בין גזעית ובין דתית, הגירה בלתי חוקית, פשיעה מאורגנת וטרור הן כמה מבעיות הפנים של ארה"ב. אף על פי שחופש הדת וזכויות האדם הם נדבכי יסוד של הדמוקרטיה האמריקנית, ולמרות שוויון הזכויות הרשמי שהושג במשך הזמן, יוצרים הבדלי הגזעים מתיחות חברתית וגורמים לתסיסה, בייחוד של המיעוט האפרו-אמריקני הגדול, אשר שיעורי העוני אצלו גבוהים יחסית.

 

תופעת ההגירה הבלתי חוקית לארה"ב, בעיקר גבולה הדרומי בן 3,000 הק"מ עם מקסיקו, מעמידה אף היא אתגר חברתי וכלכלי בפני הרשויות האמריקניות. אחיזתו של הפשע המאורגן במגזרים עסקיים חוקיים, ספק חוקיים, ופליליים באמצעות המאפיה וקבוצות פשע נוספות הינה בעיה חשובה נוספת המהווה איום על טוהר המידות ועל התנהלותם התקינה של מערכות המשפט והמנהל הציבורי. מאז מתקפת ה-11 בספטמבר  (2001)  של ארגון אל-קאעדה על מרכז הסחר העולמי בניו יורק ועל הפנטגון בוושינגטון, תופס המאבק בטרור מקום ראשון בסדר העדיפויות האמריקני.

 


כלכלה

כלכלת ארצות הברית היא הגדולה ביותר בין מדינות העולם (שנייה בגודלה לכלכלת האיחוד האירופי), התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) שלה עומד על כ-11 טריליון דולר, והיא נמנית יחד עם מדינות האיחוד האירופי סין ויפן על המדינות המשפיעות ביותר על כלכלת העולם. השוק הפנימי המפותח והעצום בגודלו מקנה לארה"ב יציבות יחסית גם בעיתות משבר בעולם.

 

ארה"ב מצטיינת בקרקע פוריה המתאימה לעיבוד חקלאי (כ-20% משטחה), באוצרות טבע רבים (פחם, נפט, מתכות, מינרלים ועוד) ובתשתיות מתקדמות מבחינה טכנולוגית (תחבורה, תקשורת, מחשבים), אולם עיקר כוחה בהון האנושי שלה, בשיטות הייצור החדשניות הנהוגות במשקה, ובמחויבותה לעקרונות השוק החופשי המעודדת תחרותיות והשגיות. כתוצאה מכך ארה"ב היא גם בין המדינות המובילות בעולם באי-השוויון בחלוקת ההכנסות, ובפערים חברתיים קיצוניים בין עשירים ועניים. בעוד שהכנסות שני העשירונים העליונים נמצאות מזה 30 שנה במגמת עלייה, רמת הכנסותיהם של משקי הבית הנמנים על העשירונים התחתונים נותרה כמעט ללא שינוי בתקופה זאת; כ-12% מאזרחי ארה"ב נמצאים מתחת ל קו העוני. 

 

ארה"ב היא המעצמה התעשייתית החשובה בעולם. חלקם של המועסקים בתעשייה הוא כ-25% מכלל כוח העבודה המונה כ-145 מיליון עובדים. ענפי הייצור העיקריים בה הם ברזל ופלדה, מוצרי תקשורת הייטק ואלקטרוניקה, מכונות, מוצרי תעופה וחלל, כלי רכב, חקלאות, מזון, כימיקלים, תרופות, מוצרי ביו-טכנולוגיה, טקסטיל. ארה"ב היא גם יצרנית ויצואנית מזון ומוצרי חקלאות ראשונה במעלה, אף על פי שענפי החקלאות מספקים תעסוקה לפחות מ-2% מכוח העבודה הכללי. יתר המועסקים (למעלה מ-70%) נקלטים בענפי השירותים.

 

ארה"ב היא מהמובילות בעולם בגובה ההכנסה הממוצעת לנפש (כ-37,000 דולר), שיעור הצמיחה השנתית של המשק האמריקני עומד על כ-3%, שיעור האבטלה בארה"ב מתקרב ל-6%, שיעור האינפלציה השנתית ירד מאז השיא של שנת 2000 (3.4%) ונשמר על רמה נמוכה מ-3%. לאחר שנים של עודף תקציבי התהפכה המגמה, ונכון לשנת 2003 עומד הגירעון הממשלתי (כ-400 מיליארד דולר) ביחס לתמ"ג על יותר מ-5%, ומשקף בין היתר את העלייה בהוצאות הממשל בגין המלחמה בעירק. הגירעון התקציבי המצטבר של ארה"ב גדל והולך, ויחד עם הריבית הריאלית השלילית במשק האמריקני, מביא להחלשות משמעותית של הדולר.

 

שותפות הסחר המובילות של ארה"ב: קנדה (כ-20%), מקסיקו (כ-12%), יפן (כ-8%), מדינות האיחוד האירופי ובראשן גרמניה (כ-5%), בריטניה וסין.

 


מגילוי אמריקה עד מלחמת האזרחים (1492 - 1861)

מימי קדם ועד גילויה ע"י קולומבוס (1492) יישבו שבטי אינדיאנים בדלילות את מרחבי אמריקה. מושבות קבע ראשונות של אירופאים בצפון אמריקה הוקמו בתקופה שלאחר גילויה על ידי ספרד (בפלורידה ב-1565), בריטניה (בג'ימסטאון ב-1607) וצרפת. על פי האתוס האמריקני,  הפוריטנים שהגיעו מאנגליה ב-1620 באונייה מייפלאואר נחשבים כ"אבות המייסדים" שלה. הם הטביעו את חותמם על הליבה התרבותית של האומה המתהווה בהנחילם לה את ערכי היסוד של האתיקה הפרוטסטנטית, הרציונליזם והקפיטליזם.

 

מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18 הרחיבו הבריטים את אזורי שליטתם בצפון אמריקה. כתוצאה ממלחמת שבע השנים התחייבו הצרפתים למסור לבריטניה את קנדה ואת אינדיאנה (הסכם פריס, 1763). לאחר שהשלימו הבריטים את מאבקם בצרפתים ובבני בריתם האינדיאנים, והדפו אותם מצפון ארה"ב של היום ומקנדה, הוטלו על המושבות גזרות כלכליות: חוק הסוכר, מכסי ייבוא, הגבלת תנועתן של אוניות, חוק הבולים, חוק האכסון, ופקודת האפלצ'ים שמנעה את התרחבותן של המושבות מערבה. גזרות אלה הביאו למעשי מרי נגד השלטון האנגלי. בפרלמנט הבריטי התייצבה מפלגת הויגים לימין המושבות ותמכה בהסדר פשרה עם המושבות. אך ידם של השמרנים שראו במתיישבים  מורדים ובוגדים בכתר, היתה על העליונה, ונחקקו חוקי עונשין דרקוניים שתרמו להסלמה נוספת ביחסי הכתר הבריטי עם המושבות.

 

מעשה טבח בבוסטון שנגרם כתוצאה מירי חיילים בריטיים על המתיישבים (1773), גרר תגובת נגד של המתיישבים ב"מסיבת התה של בוסטון" (השלכת מטען תה לים כמעשה מחאה). השפעה רבה נודעה גם לספרו של תומס פיין "השכל הישר", שקרא לתושבי המושבות להקים מדינה עצמאית. בסופו של דבר הביאה ההסלמה לפריצתה של מלחמת העצמאות האמריקנית. באפריל 1775 התנגשו חיילים בריטים עם אנשי המושבות בלקסינגטון ובקונקורד שבמסצ'וסטס, לאחר שנצטוו להחרים מחסני נשק של התושבים המקומיים. במאי התכנס הקונגרס הקונטיננטלי השני, שהחליט לא להינתק מבריטניה, אך להקים צבא של המושבות, וב-15 ביוני מונה ג'ורג' וושינגטון למפקדו. ב-4.7.1776 התכנס הקונגרס בפילדלפיה וקיבל את הכרזת העצמאות של ארצות הברית, שעל מנסחיה העיקריים נמנו בנג'מין פרנקלין ו תומס ג'פרסון.

 

בהכריזן על עצמן "רפובליקה חופשית", חוללו  13 המושבות האמריקניות הלכה למעשה את המהפכה האמריקנית, ונתנו לראשונה בהיסטוריה עיגון חוקתי לזכויות האדם במובנן המודרני. בהשפעתו של בנג'מין פרנקלין נרתמה צרפת למאבקן של המושבות בבריטים וסייעה להן באספקה, במימון ואף בכוח צבאי, בעיקר ימי. לשורות צבאו של וושינגטון הצטרפו מתנדבים ממדינות אחרות, בעיקר מצרפת, ובראשם הגנרל הצרפתי לפייט.

 

בשתי שנותיה הראשונות של המלחמה היתה יד הבריטים על העליונה, אולם כוח המורדים הלך והתחזק, ובאוקטובר 1781 נאלץ הצבא הבריטי בפיקודו של קורנווליס (Cornwallis) להיכנע, ליד יורקטאון שבמדינת וירג'יניה. ב-1781 הוקמה הקונפדרציה וב-1787 התכנסה ועידת החוקה שחיברה את החוקה האמריקנית, ב-1789 הוכרז על תוקפה של החוקה. בספטמבר 1783 נחתם בפריס חוזה שלום שבמסגרתו הכירו הבריטים בעצמאותה של ארה"ב. לנשיאה הראשון של המדינה נבחר ב-1789 ג'ורג' וושינגטון.

 

המדינה הצעירה שאפה להתרחב על פני היבשת והתושבים האמריקאים ראו בכך ייעוד. במהלך המאה ה-19 התקדמה התיישבותם של בני אירופה מערבה, אגב קרבות עקובים מדם לדחיקת שבטי האינדיאנים לפנים הארץ. ב-1803 נערכה "קניית לואיזיאנה" מידי צרפת וקנייה זו הוסיפה למדינה שטח גדול מאוד. בעקבות פגיעתה של בריטניה בתנועה הימית של ארה"ב פרצה מלחמת ארה"ב-בריטניה (1812), ממנה יצאה ארה"ב מנצחת.

 

בתחום מדיניות החוץ גיבש הממשל האמריקני במסגרת דוקטרינת מונרו את גישתו כלפי מעצמות אירופה, על פיה אל להן להתערב בענייני יבשת אמריקה, וארה"ב לא תתערב בענייניהן באירופה. לקראת סוף המאה ה-19 התקבלה הדוקטרינה כבסיס להתערבות ארה"ב בנעשה במדינות אמריקה התיכונה ואמריקה הדרומית, בטענה שאי-סדר באזורים אלה יביא להתערבות אירופית ביבשת. מלחמת ארה"ב-מקסיקו שפרצה לאחר סיפוח טקסס לארה"ב ב-1845 הסתיימה בנצחון ארה"ב וגררה צירופם של שטחים נרחבים לדרום מערב המדינה: קליפורניה, נוודה, יוטה, רוב אריזונה וניו מקסיקו, וכמו"כ חלקים מקולורדו ומויומינג.

 

"הבהלה לזהב" אשר החלה ב-1848 עוררה רבים לנוע מערבה, למרחבי קליפורניה דלי האוכלוסין. מיתוס "המערב הפרוע" והחלוציות האמריקנית שהתפתח בעקבות "הבהלה לזהב" הטביע חותמו על התרבות הפופולרית, על הזיכרון הקולקטיבי ועל הדימוי העצמי האמריקני.

 

בחיפוש אחר הזהב במערב (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


ממלחמת האזרחים ועד סוף מלחמת העולם הראשונה (1861 - 1918)

במדינות הצפון של ארה"ב התעוררה בהדרגה התנגדות לעבדות, שניזונה, בין השאר, מספרה של הרייט ביצ'ר סטו "אוהל הדוד תום" (1859); הספר תיאר את מר גורלם של העבדים. עם זאת, אין להמעיט בחשיבותם של ניגודי האינטרסים הכלכליים בין שני חלקי ארה"ב, שעוררו מתחים הולכים ומצטברים בתחומי הסחר, המכסים וזכויות המדינות לעומת הממשלה הפדרלית. ענפי הטבק והכותנה עליהם הושתתה כלכלת הדרום, תלויים היו בכוח עבודה זול שסופק באמצעות שעבודם של השחורים.

 

המחלוקת החריפה עם בחירתו של אברהם לינקולן, ממתנגדיה המושבעים של העבדות, לנשיא (1860). על רקע זה פרשו מארה"ב 7 מדינות דרומיות: דרום קרוליינה, מיסיסיפי, אלבמה, ג'ורג'יה, פלורידה, לואיזיאנה וטקסס, הקימו את "הקונפדרציה של מדינות אמריקה" ("הקונפדרציה") ובחרו את ג'פרסון דייוויס לנשיא. אליהן הצטרפו וירג'יניה, צפון קרוליינה, ארקנסו, טנסי, קנטקי ומיזורי, וכך נמנו עמה 13 מדינות, ובהן כ-9 מיליון תושבים. גוש מדינות הצפון, "האיחוד", מנה 23 מדינות וכ-23 מיליון תושבים. לצפון היתה היכולת הכלכלית הדרושה לציודו של צבא גדול ולהחזקתו, ואילו הדרום נאלץ לייבא את כל הדרוש לו מאירופה. 

 

מלחמת האזרחים האמריקנית החלה באפריל 1861. הלחימה הקשה הסבה אבדות כבדות לשני הצדדים. רבבות הקרבנות משני הצדדים זכו להנצחה בנאום גטיסברג  (1863) של הנשיא לינקולן. הנאום הנחתם במשפט: "ממשלת העם, על-ידי העם ולמען העם - לא תימחה לעולם" היה לאבן דרך במורשת האמריקנית. צבא הדרום בפיקודו של רוברט א. לי הצליח על אף נחיתותו המספרית לנחול נצחונות על הצפון, אולם נאלץ בסופה של המערכה להכנע למפקד כוחות הצפון יוליסס ס. גרנט (1865). במלחמת האזרחים נהרגו 350,000 מחיילי הצפון ו-250,000 מחיילי הדרום. ניצחון הצפון הביא לביטול העבדות, ולאיחודה של ארה"ב מחדש. במדינות הדרום המובסות התמוטט הסדר החברתי והכלכלי הישן ששרר בהן לפני המלחמה. למאמצי השיקום בתקופת ממשלו של הנשיא גרנט נלוו מאבקים מרים ופרשיות שחיתות חמורות. על רקע זה קמו ארגוני התנגדות חשאיים, שהידוע בהם הוא הקו-קלוקס-קלן.

 

שדות הקטל של גטיסברג, 1863 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

למרות קשיים אלה נמשכה התעצמותה של ארה"ב מבית ומחוץ. בשנת 1876 החליט הממשל האמריקני להגביל את מקום מושבם של האינדיאנים בדרום דקוטה לשמורות יעודיות. נצחונם של מנהיגי האינדיאנים קרייזי הורס ("סוס משוגע"), וסיטינג בול ("שור רובץ") על גנרל קסטר בקרב ליטל ביג הורן (1876), לא מנע את הכנעת השבטים, ואלה חוייבו להתיישב בשמורות שהממשל ייעד להם (1877).  במלחמת ארה"ב-ספרד (1898) ניצחה ארה"ב וכבשה היא את הפיליפינים, את קובה ואת פורטו ריקו. בסיומה ויתרה ספרד גם על האי גואם לטובת ארה"ב. תעלת פנמה  אשר בכרייתה החלה ארה"ב ב-1902 (הושלמה 1914) העניקה לה יתרון אסטרטגי וחיזקה את שליטתה במרכז אמריקה, באוקיינוס האטלנטי ובאוקיינוס השקט.

 

בסוף המאה ה-19 עברו על ארה"ב תהליכי תיעוש ועיור אינטנסיביים אשר היו כרוכים במאבקים אלימים בין המעסיקים לבין הפועלים. באחד במאי (1886) הכריזה פדרציית העובדים האמריקנית על שביתה בדרישה ליום עבודה בן שמונה שעות. בשיקגו ירו שוטרים לתוך המון מפגינים, הרגו ארבעה מהם ופצעו רבים. כמה ממנהיגי הפועלים נשפטו ונידונו למוות. על אף אי-השקט החברתי הוסיף המשק להתפתח: הורחבה מאוד רשת מסילות הברזל, הוקמו חברות ענק כ"סטנדרד אויל" של  רוקפלר (1867), הומצא הטלפון על ידי אלכסנדר גרהם בל  (1876), קמה "ג'נרל אלקטריק" מיסודו של תומס אדיסון (1892), הונהג פס הייצור  והחל הייצור ההמוני במפעלי הרכב של הנרי פורד (1903). ארה"ב היתה גם לחלוצת התעופה האזרחית והצבאית הודות להמצאותיהם של האחים רייט (1903).

 

כאשר פרצה ב-1914 מלחמת העולם הראשונה באירופה ביקש הנשיא וודרו וילסון לשמור על נייטרליות ארצו. בעקבות טיבוע אוניותיה של ארה"ב על ידי הצוללות של גרמניה, ובעקבות ניסיונותיה החשאיים של גרמניה לשכנע את מקסיקו לפתוח במעשי איבה נגד ארה"ב, חברה ארה"ב לבעלות הברית ב-1917, שברה בכך את הקיפאון שהשתרר בחזית והכריעה את המערכה לטובת בעלות הברית. למרות מאמציו של הנשיא וילסון להשתלב בסדר העולמי החדש שהתווה במסמך 14 הנקודות (1918), ובהסכם ורסיי (1919), שבה ארה"ב לאחר המלחמה לדבוק במדיניות של בדלנות, ולא הצטרפה לחבר הלאומים אשר הוקם ב-1920.

 

וודרו וילסון בעת ביקור בחזית בצרפת, 1918 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


בין שתי מלחמות העולם (1918 - 1939)

לאחר מלחמת העולם הראשונה נהנתה ארה"ב ממעמד בכורה בשווקי העולם כתוצאה מהחלשותן של מתחרותיה האירופאיות. התעשייה האמריקנית הגיבה בגידול ניכר, נוספו מקומות עבודה רבים, הייצור ועמו הרווחים ורמת החיים באמריקה עלו במהירות. בתחום החקלאות הביאה הכנסתם של חידושים טכנולוגיים ושיטות ייצור מתקדמות להגברת היעילות, לירידת מחירים ולעלייה ברווחים. הצטברות אמצעי התשלום בידי הציבור נותבה אל הבנקים והבורסה.

 

המגמה הכלכלית שהתאפיינה בעודף אמצעי תשלום, הצטברות הון בבנקים ועלייה ברמת החיים הביאה לגאות בבורסה של וול סטריט. הבנקים אשר מעוניינים היו להפנות את הכספים המצטברים בידיהם להשקעה בבורסה, עודדו את סניפיהם לתת הלוואות נדיבות לאזרח הקטן בתנאי אשראי נוחים. אווירת השגשוג יצרה בקרב ציבור המשקיעים אשליה כאילו הבורסה מסוגלת לעלות עוד ועוד, וכתוצאה מכך נסחרו מניות של חברות בערכים העולים בהרבה על שווין האמיתי, כמשתקף מפעילותן ומרווחיהן הממשיים.

 

במערב אירופה השתקמה בהדרגה הכלכלה, וגם בברה"מ ובמדינות אמריקה הלטינית הלך ועלה כושר הייצור. סחורות זולות במחירי היצף אשר הגיעו בכמויות עצומות לשווקי אירופה וארה"ב, וחומות המכס שהנהיגו מדינות אירופה לעידוד הייצור במשקן המקומי גרמו לרוויה בביקושים ולבלימה משמעותית בכושר השיווק של סחורות ארה"ב. העדר פיקוח של הממשל על שוק ההון האמריקני, והתעלמות קברניטי המשק ממגמות שינוי בכלכלת העולם תרמה לפרוץ המשבר הכלכלי בשלהי שנות ה-20 ולקריסת הבורסה ב"יום ה' השחור" (24 באוקטובר 1929).

 

בעקבות המשבר וקריסת הבורסה יזם הנשיא הדמוקרטי פרנקלין ד' רוזוולט, שניצח בבחירות 1932, את מדיניות ה"ניו דיל" (New Deal) שהושתת על עקרון מהפכני ביחס לתפיסת העולם האמריקנית - הגברת המעורבות הממשלתית במשק. רוזוולט פעל לבלימת המשבר באמצעות מערכת של אמצעים שכללה בין היתר הטלת פיקוח הדוק על הבנקים ועל הקצאת האשראי, פיתוח ממשלתי יזום שגולת הכותרת שלו היתה פיתוח עמק טנסי (אזור חקלאי שנפגע קשות כתוצאה מהשפל הכלכלי) ופרישת רשת בטחון סוציאלית באמצעות ביטוח יעודי למגזרים שונים באמצעות המנהל ליישובם מחדש של החקלאים (RA - Resettlement Administration) ומנהל הסיוע לחוות החקלאיות (FSA - Farm Security Administration). כלקח שהופק מקריסתם של הבנקים, עודכנו גם סמכויות הבנק המרכזי של ארה"ב, הפדרל ריזרב, המפקח על מערכת הבנקאות של ארה"ב, שופרה יכולת הפיקוח והבקרה שלו על הסחר במניות, וכן הוגבר התאום בינו לבין משרד האוצר. 

 

התצלום "אמא מהגרת" של צלמת ה-אף.אס.איי, דורותיאה לאנג, הפך סמל לסבלם של החוואים שנאלצו לנטוש את בתיהם ולחפש לעצמם מקור מחייה חדש בעת השפל הגדול (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

במישור המדעי רכשה ארה"ב בתקופה זאת יתרון חשוב על מתחרותיה הודות ל"בריחת מוחות" מאירופה לארה"ב עם עליית כוחם של הפשיסטים באיטליה ושל הנאצים בגרמניה. כמה מן המזהירים שבמדעני אירופה חברו למדען ג'ון פון ניומן שנמנה על מייסדיו של המכון למחקר מתקדם אוניברסיטת פרינסטון (1933), מהם יהודים שלמדו קודם לכן באוניברסיטת גטינגן בגרמניה בהדרכתו של דוויד הילברט. מדענים אלה השתלבו מאוחר יותר בפרויקט מנהטן והיתה להם תרומה מכרעת בפיתוח עוצמתה הגרעינית של ארה"ב.

 

בחיי התרבות חלו תהליכים חשובים עם התפתחותה של תעשיית הבידור והסרטים של הוליווד. הפופולריות העצומה של יוצרים כמו וולט דיסני וצ''רלי צ'פלין כמו גם סרטיהם המוסיקליים פרד אסטר והרקדנית ג'ינג'ר רוג'רס תרמו לתפוצה של התרבות האמריקנית ברחבי העולם באמצעות הפטפון הרדיו והקולנוע של שנות ה-30. המוסיקה השחורה על סגנונותיה המוסיקליים השונים, שצמחו כתוצאה מהמפגש של עבדים אפרו-אמריקניים עם הנצרות הפרוטסטנטית, חרגה מקהילת המוצא שלה ותרמה להפצתו של הג'ז. התפשטותו של הג'ז היתה מהירה במיוחד בעשור שבין סיום מלחמת העולם הראשונה והשפל הכלכלי (1918 - 1929), שזכה לכינוי "עשור הג'ז", והיתה לו השפעה על התפתחות המוסיקה המודרנית של ג'ורג' גרשווין. "רפסודיה בכחול" שחיבר היתה היצירה הראשונה בסגנון ג'ז שנוגנה באולם קונצרטים.

 

בין השנים 1920 - 1933 נעשה ניסיון בלתי מוצלח, שנודע בשם "תקופת היובש" (Prohibition), להילחם בפשיעה ובשחיתות. דווקא האיסור שהוטל באמצעות תיקון לחוקה על מכירת משקאות אלכוהוליים, הביא לגאות בפשיעה ולהתעצמות חסרת תקדים של ארגוני הפשע ובראשם המאפיה.

 


ממלחמת העולם השנייה ועד מלחמת וייטנם (1939 - 1964)

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה באירופה (ספטמבר 1939), נאלץ הנשיא רוזוולט להתמודד עם מגמת הבדלנות של הרוב הרפובליקני בסנאט. מדיניות "החכר והשאל", התירה אמנם לממשל לספק נשק לבריטניה ולבעלות בריתה בלא תמורה כספית, אך היה זה סיוע מוגבל. מתקפת הפתע על פרל הרבור (7 בדצמבר 1941) חוללה בדעת הקהל בארה"ב טלטלה קשה, והביאה להצטרפותה למלחמה נגד יפן וגרמניה. בעקבות כניסת ארה"ב למלחמה הואצה תוכנית מנהטן לפיתוח נשק גרעיני. מדיניות "החכר והשאל" הופעלה על ידי רוזוולט גם ביחס לברה"מ, אשר עם מנהיגה, סטלין, נפגש פעמיים במהלך המלחמה - בועידת טהרן (1943)  ובועידת ילטה (1945).

 

עם נחיתת הצבא האמריקני בסיוע צבאות בנות בריתה של ארה"ב בחוף נורמנדי שבצרפת במבצע אוברלורד (6.6.1944) הוכרע למעשה גורל המערכה. לאחר מותו של רוזוולט, סמוך לסיום המלחמה (אפריל 1945), התמנה סגנו הרי טרומן לנשיא. בראשית אוגוסט 1945 ציווה טרומן על הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסקי במטרה לאלץ את קיסר יפן הירוהיטו להכנע בפני ארה"ב ללא תנאי. לאחר חורבן שתי הערים היפניות הכריע הקיסר את הכף לכניעה, ומלחמת העולם השנייה הגיעה לסיומה.

 

לפני סיום המלחמה סכמו ארה"ב, ברה"מ, סין ובריטניה, להקים את ארגון האומות המאוחדות. בועידת סן פרנסיסקו שנערכה ב-1945בהשתתפות נציגים של 50 מדינות, נוסחה מגילת האו"ם. זמן קצר לאחר מכן החלה הידרדרות היחסים בין ארה"ב לברה"מ אשר הביאה למלחמה הקרה, כינוי למאבק הממושך שהתנהל בין מדינות הגוש הקומוניסטי למדינות המערב מתקופה זו ועד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20. במהלכה נוסדו בריתות הגנה גושיות - ארגון הברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו) של מדינות המערב בראשות ארה"ב (1949), וברית ורשה של מדינות מזרח אירופה בראשות ברה"מ (1955).  במלחמת קוריאה (1953 - 1950) הציבו כוחות ארה"ב גבול להתפשטותם של הקומוניסטים בדרום מזרח אסיה. ביוזמת ארה"ב הוקם ארגון הברית של דרום מזרח אסיה (SEATO), כמקביל אסייני לנאט"ו. במזרח התיכון הונהגה דוקטרינת אייזנהאואר, וכוננה ברית בגדד שנועדו למנוע מברה"מ ומן הקומוניזם דריסת רגל במרחב שבין פקיסטן לטורקיה.

 

בצל החרדה מפני הקומוניזם חוזקו ארגוני הביון והמודיעין המסכל של ארה"ב. המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), אשר הוקם על ידי רוזוולט ב-1942, אורגן מחדש והיה לסוכנות הביון המרכזית (CIA). אדגר הובר, שכיהן כמנהל לשכת החקירות הפדרלית (FBI), הקים מערך עיקוב נגד פעילי שמאל וחשודים אפשריים בתמיכה בקומוניזם. בין יעדי העיקוב נמנו אישים כגון אלברט איינשטיין, פרנק סינטרה ומרטין לותר קינג. בין השנים 1950 - 1954 ערך הסנטור הרפובליקני ג'וזף מק'קרתי את "ציד המכשפות" שלו, אשר היה לשם גנאי ("מק'קרטיזם") וכינוי לרדיפות פוליטיות, לקיצוניות ימנית ולפגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי.

 

באוקטובר 1957 הזדעזעה ארה"ב כאשר הפתיעה אותה ברה"מ בשיגור "ספוטניק -1", הלוויין הראשון מעשה ידי אדם. בעקבות זאת הוקמה סוכנות התעופה והחלל של ארה"ב, נאס"א, והחל מירוץ החלל בין המעצמות.

 

הצבת טילים בליסטיים על ידי מנהיג קובה פידל קסטרו ובן בריתו, מנהיג ברה"מ ניקיטה חרושצ'וב, על אדמת קובה נענתה באולטימטום אמריקני חריף, וכמעט והביא למלחמה גרעינית בין ארה"ב לברה"מ. הנשיא ג'ון פ' קנדי ניהל בקור רוח את מדיניות ההליכה על הסף של ארה"ב בעת משבר הטילים בקובה. המשבר יושב בדרכי שלום, ובעקבותיו הסדירו המעצמות ומיסדו ביניהן דרכי תקשורת והידברות שנועדו למנוע שואה גרעינית. רצח קנדי בעת ביקור רשמי בעיר דאלאס (22 בנובמבר 1963), קטע את תקופת נשיאותו שהתאפיינה ברפורמות ובתקוות רבות ביחס לעתיד, והיה אחד האירועים הקודרים בתולדות ארה"ב. ועדת חקירה רשמית קבעה כי לי הארווי אוסוולד היה האדם שרצח אותו, אולם עד היום קיימים ספקות אם אוסוולד אכן היה הרוצח, ואם כן, האם פעל על דעת עצמו או מטעם גוף כלשהו.

 

בשנות ה-50 וה-60 התחוללו בארה"ב מאבקים חברתיים חשובים כנגד האפליה וההפרדה הגזעית ששררה עדיין בדרום ארה"ב. הנשיא אייזנהאואר  נאלץ לשגר את כוחות המשמר הלאומי על מנת לכפות על מושל ארקנסו את ביצוע החלטות בית המשפט העליון של ארה"ב אשר התנגד להפרדה הגזעית שעדיין נהוגה היתה בבתי ספר בכמה ממדינות הדרום, (משבר ליטל רוק; 1957). האפרו-אמריקנים הונהגו בתקופה זאת על ידי רוזה פרקס ו מרתין לותר קינג שנמנו על הזרם המתון, ועל ידי אלייג'ה מוחמד (Elijah Muhammad) ומלקולם אקס ראשי ארגון "אומת האסלאם" הרדיקלי. בשנות ה-60 הוקמה על ידי בובי סיל והיואי מפלגת הפנתרים השחורים אשר דגלה בראשית דרכה במאבק אלים כנגד הממסד הלבן. באותן שנים נרדפו חברי התנועה על ידי המשטרה וה-FBI ורבים מהם נעצרו, היו נתונים לאיומים או ברחו מארה"ב.

 


ממלחמת וייטנם ועד קריסת ברה"מ (1964 - 1991)

מדיניות החוץ והבטחון של ארה"ב התבססה על "תיאוריית הדומינו", לפיה נפילה של מדינה אחת לידי הקומוניסטים תצית שרשרת מהפכות במדינות שכנות. לאור מדיניות זאת, החלה ארה"ב לגלות מעורבות במדינות הודו-סין מיד לאחר מפלתה של צרפת להו צ'י מין בקרב  דיין ביין פו (1954). בשנת 1964 הטיל הנשיא לינדון ג'ונסון את הצבא האמריקאי למערכה בוייטנם לאחר שספינות מלחמה אמריקניות הותקפו במפרץ טונקין, ומלחמת וייטנם התלקחה. ב-1975 הביס צבא צפון וייטנם בסיוע הוייטקונג את דרום וייטנם. 58,000 אנשי צבא אמריקאים נפלו במלחמה. מספר ההרוגים הוייטנמים הוערך בכשני מיליון. מלחמת וייטנם פילגה את אזרחי ארה"ב, הצבא איבד את יוקרתו, הן משום שלחם בוייטנם הן משום שלא ניצח למרות עדיפותו המוחלטת, והממסד הפוליטי איבד את אמינותו.

 

הנשיא ריצ'רד ניקסון ומזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר אשר הביאו לסיום המעורבות האמריקנית במלחמת וייטנם, פעלו גם לחידוש היחסים עם סין (לאחר 21 שנות נתק). בתקופתם חלה גם התקדמות במשא ומתן על פירוק הנשק במסגרת מדיניות הדטאנט (צרפתית: הרפיה), כינוי למדיניות שנקטו ארה"ב וברה"מ שנועדה להפחית את המתיחות ביניהן. מדיניות הדטאנט נבעה מן החשש המשותף לשתי המעצמות מהסלמת המלחמה הקרה ביניהן לכלל עימות גרעיני. אחד האירועים שבו היו המעצמות קרובות לעימות כזה היה במהלך מלחמת יום כיפור (אוקטובר 1973).

 

הדטאנט התבטא בחתירה לכינונם של הסכמים לפיקוח על החימוש (שיחות סאל"ט - SALT), בהידוק יחסים דיפלומטיים, תרבותיים ומדעיים, בצמצום התעמולה המופנית כנגד המשטר המדיני והחברתי של הצד האחר, ובמיתון התחרות הבין-גושית בעולם השלישי. בעקבות זאת נערכו ביקורים הדדיים של ראשי המדינות, בשנת 1972 ביקר נשיא ארה"ב דאז, ריצ'רד ניקסון במוסקבה, ומנהיג ברה"מ לאוניד ברז'נייב ביקר ב-1973 בארה"ב. על הישגים אלה העיבה "פרשת ווטרגייט", פריצה לבניין מרכז המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון הבירה אשר בוצעה בהוראת עוזרי הנשיא ניקסון. על סף הדחה מתפקידו, נאלץ ניקסון להתפטר. יורשו בתפקיד, הנשיא ג'רלד פורד, המשיך את מדיניות החוץ של קודמו, והתבסס בעיקר על צוות יועציו של ניקסון בראשותו של היועץ לבטחון לאומי ומזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר.

 

המהפיכה האסלאמית באירן בראשותו של  איאתולה ח'ומייני ומשבר בני הערובה באירן בימי ממשלו של הנשיא קרטר, פגעו קשות ביוקרתה ובמעמדה הבינלאומי של ארה"ב, כאשר בנובמבר 1979 השתלטו תומכי ח'ומייני על השגרירות האמריקנית בטהרן ושבו 52 אזרחים אמריקאים כבני ערובה.

 

בתחום מדיניות החוץ נרשמו גם הצלחות לממשל קרטר ובהן הסכם השלום בין ישראל למצרים, אשר היה לגולת הכותרת של הישגי ממשלו בתחום יחסי החוץ. הנשיא קרטר היה מארח ושותף פעיל בשיחות קמפ דייוויד שהוליכו להסכם השלום בין מצרים לבין ישראל, ובמסגרת זאת ביקר גם בירושלים. קרטר כונן קשרים דיפלומטיים מלאים עם סין תוך כדי ניתוק פורמלי של היחסים עם יריבתה טייוואן. ב-1977 חתם על הסכם עם פנמה בדבר העברתו ההדרגתית של אזור התעלה לידיה, הסכם שעורר ביקורת קשה בארה"ב. בתקופתו של קרטר האמירו האינפלציה, האבטלה ושער הריבית, והגרעון בתקציב הפדרלי הוכפל. ב-1981 הובס בבחירות על ידי רונלד רייגן.

 

הנשיא ריייגן נקט צעדים לריסון האינפלציה ולצמצום האבטלה. בתחום יחסי החוץ הפעיל כוחות צבא אמריקניים בזירות שונות, לרבות לבנון, האי גרנדה וניקרגואה. ביקורת קשה נמתחה עליו בעקבות חשיפתה של פרשת אירן-קונטרס ("אירנגייט") במסגרתה פעל ממשל רייגן בניגוד לחוקי ארה"ב, ללא אישור הקונגרס ובהטעייה מכוונת של העם האמריקני לתמיכה באירן מצד אחד (במלחמתה בעירק) ובתנועת הגרילה "הקונטרס" בניקרגואה (במלחמתה בסנדיניסטים) מצד שני, זאת בניסיון לכפות את החלפתו של המשטר בניקרגואה.

 

בשנים 1982 - 1983 התנהלו בין ארה"ב וברה"מ שיחות על צמצום הנשק האסטרטגי (הסכמי סטארט), אשר הוחתרו בהצלחה לאחר עלייתו של מיכאיל גורבצ'וב לשלטון בברה"מ. ב-1991 הושג בהן הסכם סטארט ה-1, שלפיו כל צד יקצץ שליש ממספר הטילים הבין-יבשתיים הנושאים ראשי נפץ גרעיניים.

 


מקריסת ברה"מ (1991 ואילך)

הטכנולוגייה העילית (הייטק) האמריקנית, שראשיתה בשנות ה-70 של המאה ה-20, הקדימה בחידושה את הטכנולוגיה הסובייטית. באזור שנודע בכינוי עמק הסיליקון בקליפורניה (על שם הצורן, סיליקון באנגלית, ממנו מכינים מוליכים למחצה), התפתחו זה בצד זה יישומים אזרחיים וצבאיים מתקדמים ביותר בתחום הדיגיטלי.

 

כאשר עלה ב-1989 ג'ורג' בוש (האב) על כס הנשיאות, הגיעה עליונותה הטכנולוגית והכלכלית של ארה"ב על פני ברה"מ לשיאה. בעוד כלכלת ברה"מ מתקשה לעמוד בנטל הוצאות הבטחון מחד, ובציפיותיהם של האזרחים להטבת תנאי חייהם מאידך, יכולה הייתה כלכלת ארה"ב להעמיד משאבים אדירים לפרוייקטים אסטרטגיים שאפתנים ביותר. הצלחת קודמו, רייגן, בבלימת האינפלציה, ובחילוצה של הכלכלה האמריקנית ממיתון לשגשוג, אפשרה את הגדלת התקציב הצבאי. הקצבות ענק שהשיג רייגן מן הקונגרס אפשרו לממשל לקדם תוכנית פיתוח של אמצעי הגנה נגד טילים בין-יבשתיים, יוזמת ההגנה האסטרטגית, שזכתה לכינוי "תוכנית מלחמת הכוכבים". מטרת התוכנית היתה למנוע לחלוטין פגיעת טילים בליסטיים בשטחה של ארה"ב. יש הרואים בתוכנית זו את תחילת נפילתה של ברה"מ, שלא יכלה להתחרות עימה מבחינה כלכלית.

 

במדיניות החוץ נהג הנשיא בוש בנחישות רבה. בדצמבר 1989 פלש צבאו לפנמה, הדיח את הרודן נורייגה והעמידו למשפט בארה"ב בגין הברחת סמים. לאחר פלישת עירק לכווית (אוגוסט 1990) שיגר צבא רב לסעודיה וארגן קואליציה בינלאומית נגד עירק; בעקבות מלחמת המפרץ הראשונה אולצה עירק לסגת מכווית ולפצותה. בוש קידם בפגישותיו עם מנהיג ברה"מ גורבצ'וב את כינון ההסכמים על צמצום החימוש.

 

בתחומי הפנים והכלכלה נקלעה ארה"ב בימי בוש למשבר כלכלי, וכן החריפה בעית הסמים בארה"ב, בין היתר בשל הברחת קוקאין מאמריקה הלטינית והופעתו של הקראק (נגזרת זולה וקטלנית של הקוקאין). הגרעון בתקציב גדל (280 מיליארד ב-1991), קופת המדינה נאלצה לתמוך בבנקים להלוואה וחסכון שפשטו את הרגל, והתעשייה - בעיקר מפעלי המכוניות - התקשתה להתחרות ביבוא מיפן, ובסוף 1991 החל מיתון והאבטלה עמדה על 7%. כל אלה, וכמו"כ הפשע ההולך וגובר בערים הגדולות, הפגמים במערכת החינוך ומיליונים של חסרי בית, עוררו בארה"ב תחושה של הידרדרות לאומית.

 

כשהתפרקה ברה"מ, בסוף 1991, נותרה ארה"ב מעצמת-העל היחידה, וגברו התקוות שיהיה אפשר לקצץ בתקציבי הבטחון. ואולם אזרחי ארה"ב אשר התאכזבו מן הממשל בגלל ענייני הפנים, ובעיקר בגלל הכלכלה המידרדרת, העדיפו בבחירות שנערכו בסוף שנת 1992 את מועמד המפלגה הדמוקרטית ביל קלינטון, ובחרו בו לנשיא. בתקופת כהונתו הביא קלינטון את ארה"ב לפריחה כלכלית, אחוז המובטלים צנח ושיעור האינפלציה היה נמוך כפי שלא היה 30 שנה. קלינטון היה הנשיא הראשון זה עשרות שנים שהגיש תקציב מאוזן. כמו כן פעל להורדת שיעור הפשע ולצמצום חוקי רווחה. 

 

מדיניות החוץ של הנשיא קלינטון התאפיינה בתמיכה פומבית נמרצת בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. קלינטון אירח בוושינגטון את טקסי החתימה על הסכמי אוסלו והשתתף בטקס החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן. כן הורה קלינטון להפציץ את עירק, כששליט עירק צדאם חוסיין סילק את פקחי האו"ם מתחומה, הביא להפסקת אש בבוסניה, תמך בהרחבת נאט"ו ובפיתוח הסחר הבינלאומי, וניסה ליזום מערכה עולמית נגד הסחר בסמים.

 

בתקופת כהונתו השנייה נחשפה מערכת יחסים אינטימית בין קלינטון לבין מוניקה לוינסקי, צעירה שעבדה כמתמחה בבית הלבן. קלינטון היה לנשיא השני שהואשם בהתנהגות בלתי-הולמת ע"י בית הנבחרים. המקרה נבחן בסנאט והסתיים בזיכוי.

 

ג'ורג' בוש (הבן) זכה בבחירות לנשיאות ארה"ב בשנת 2000 כנגד מועמד הדמוקרטים אל גור (סגן הנשיא בתקופתו של ביל קלינטון), במירוץ שהיה צמוד ביותר, והסתיים בערעור של אל גור על ספירת הקולות. ניצחונו של בוש נקבע על ידי בית המשפט העליון של ארה"ב, שדחה את ערעורו של גור.

 

בשנה הראשונה לכהונתו של בוש אירעו פיגועי הטרור של 11 בספטמבר 2001. בתגובה לכך גייס בוש קואליציה בינלאומית שתקפה את אפגניסטן, בסיסו של ארגון אל-קאעדה. ההתקפה הביאה להפלתו של משטר הטליבאן האפגני, אך לא לחיסולו של אוסמה בן לאדן, האחראי לפיגועים. בוש הכריז כי ארה"ב תפעל למיגור הטרור בכל מקום בעולם, וציין את עירק של צדאם חוסיין כמטרה. ב-21 במארס 2003 פלשו לעיראק כוחות קואליציה בינלאומית בראשות ארה"ב, בכך נפתחה מלחמת המפרץ השנייה, ובתוך פחות מחודש נכבשה המדינה. למרות הפלתו של צדאם, זכה בוש לביקורת הולכת וגוברת בארה"ב בשל הקורבנות האמריקאיים הרבים - תוצאה של פעולות טרור של תומכי צדאם חוסיין וקבוצות אסלאמיות קיצוניות. בנובמבר 2004 גבר בוש על מועמד המפלגה הדמוקרטית ג'ון קרי בבחירות לנשיאות וזכה בכהונה שנייה בתפקיד.

 

משנבחר בפעם השנייה, בשנת 2004, החל הנשיא ג'ורג' בוש להנהיג רפורמות רבות כגון הפרטת מוסד הביטוח הלאומי ורפורמה בהגירה שתאפשר שהייה לכל השוהים הבלתי חוקיים בתמורה לתשלום "קנס". מביניהן בלטה הרפורמה הסביבתית אשר התירה פיתוח תעשייתי תוך אמונה שזה לא יפגע בסביבה.

 

בתקופה נשיאותו השנייה התעוררו בארצות הברית בעיות בשוק האשראי, שנגרמו כתוצאה משלוש שנים בהם אפשרו הבנקים בארה"ב אשראי קל להשגה, שהוביל ללקיחת משכנתאות מסיבית ולשיאים בתחום הרכישות הממונפות, כאשר מאוחר יותר התקשו המלווים לעמוד בהחזרי המשכנתא. עם סיום כהונתו של הנשיא בוש, הייתה ארה"ב בשפל הכלכלי הגרוע ביותר בתולדותיה, מאז השפל הכלכלי הגדול ב-1929.

 

עם כניסתו של בוש לשנת נשיאותו האחרונה (2008), נראה כי מרבית המהלכים שהוביל במדיניות החוץ והביטחון של ארה"ב הסתיימו בכישלון: ארגון אל-קעאידה לא מוגר. יתרה מכך, המודיעין האמריקאי טען כי הארגון שיקם את כוחו. המלחמה בעירק הייתה בעיצומה וגבתה קורבנות רבים. בנוסף, גרמה המלחמה להוצאות רבות שהחריפו את הגרעון התקציבי האמריקאי שהחל בשנת 2003 והפך בשנת 2008 לגדול במיוחד. תוכניותיו של הנשיא בוש להקים מדינה פלסטינית, ולהפוך את אפגניסטן לדמוקרטיה, לא צלחו גם הן.

 

נוכח משברים אלו, ניצח בבחירות 2008 נציג הדמוקרטים ברק חוסיין אובאמה הבן את הרפובליקני ג'ון מקיין, והושבע לנשיא ארה"ב בינואר 2009. 

 


יהודים

ראשוני היהודים, שמוצאם ספרדי, הגיעו לניו אמסטרדם (לימים, ניו יורק) ב-1654, אך ישיבתם נתקלה בהתנגדות עד שהאנגלים השתלטו על האזור ב-1664. בעת הצהרת העצמאות היו במושבות כ-2,500 יהודים, רובם ספרדים שהקימו שש קהילות; אך למן 1840 היו הרוב יהודים יוצאי גרמניה.

 

מקורות הפרנסה העיקריים היו מסחר ומלאכת יד לסוגיה השונים. ב-1826 בוטלה לחלוטין אפליית יהודים לרעה, אם כי מבחינה תרבותית לא יכלו עדיין להשתלב הלכה למעשה בחברה הגבוהה. הגירת יהודים מאירופה הגדילה את מספרם: ב-1860 מנו כ-150,000 וב-1880 כ-280,000. במלחמת האזרחים לחמו יהודים בצבאות שני הצדדים, והיה להם תפקיד חשוב כספקי סחורות לצבא.

 

בסוף המאה ה-19 בעקבות גל ההגירה מגרמניה, הגיעה לארה"ב תנועת היהדות הרפורמית שכבשה במהרה מקום מרכזי בקרב היהודים ששאפו להשתלב בחברה האמריקנית. ב-1875 נוסד בית המדרש לרבנים של התנועה הרפורמית, "היברו יוניון קולג'" (Hebrew Union College). המוסד המרכזי של התנועה היהודית הקונסרווטיבית בארה"ב, בית המדרש לרבנים באמריקה (Jewish Theological Seminary of America), הוקם ב-1886 כדי להכשיר מורים ורבנים לפעולה רפורמיסטית מתונה מזו שהנהיגו ראשוני תנועת היהדות הרפורמית בארה"ב.

 

בין השנים 1880 - 1929 הגיעו לארה"ב המוני מהגרים יהודים ממזרח אירופה (כ-2,380,000); בעקבות הגירה זו והריבוי הטבעי הגבוה מנו היהודים בארה"ב כ-4,500,000 נפש. מהגרים רבים ישבו בשכונות הומוגניות שבערים הגדולות (כ-350,000 ישבו ב"רובע המזרחי התחתון" שבניו יורק) ונאלצו להתפרנס במלאכות לא מקצועיות ("סדנאות היזע"). עיסוקים אלה והשפעת האידיאולוגיות הסוציאליסטיות שהביאו ממזרח אירופה עשו יהודים רבים לדמויות מרכזיות בהנהגת הפועלים ובמאבקים סוציאליים.

 

לאחר מלחמת העולם הראשונה עברו רבים מבני הדור הצעיר לשכבת המשכילים והתרחקו מהמסורת ומהתרבות היהודית. אולם באותן שנים צמחו ניצנים של מסגרות חדשות בתחומי החינוך, ההנהגה והקהילה. גם הציונות החלה לתפוס מקום בתודעת היהודים. ב-1927 הוקמה ה"ישיבה יוניברסיטי" (Yeshiva University), המכללה המרכזית להכשרת רבני הזרם האורתודוקסי המודרני בארה"ב (מוכרת כאוניברסיטה מ-1945).

 

בהדרגה הפכה ארה"ב למרכז היהודים בעולם - במספרם, במעמדם הכלכלי ובהשכלתם. האנטישמיות לא פסחה על ארה"ב והתבטאה בה בתעמולה של התעשיין הנרי פורד, באידיאולוגיה ובפעילות הגזענית של הקו-קלוקס-קלן ובהגבלות שהוטלו על  התקבלותם של יהודים למוסדות להשכלה גבוהה. האנטישמיות גברה במקביל לעליית הנאצים בגרמניה, אך רוב מנהיגי המדינה שללוה בחריפות. בימי מלחמת העולם השנייה ולאחריה הוקמו בעדוד הממשלה ארגוני סיוע יהודיים שונים על מנת להקל על קליטתם של המהגרים היהודים מאירופה.

 

יהודי ארה"ב מקיימים פעילות עניפה הקשורה ביהדות אמריקה והתפוצות באמצעות ארגון בני ברית,   הקונגרס היהודי-אמריקני  והליגה למניעת השמצה.להנהגה הציונית בקרב יהודי ארה"ב היה תפקיד חשוב ביותר בגיוס אהדה ותמיכה פוליטית של הנשיא וילסון בהצהרת בלפור (1917), ושל הנשיא טרומן בהחלטה על תוכנית החלוקה (1947) - הצהרה והחלטה אשר להן היתה תרומה מכרעת למימוש התוכנית הציונית להקמתה של מדינה יהודית בארץ ישראל. לאחר הקמתה של מדינת ישראל המשיכו יהודי ארה"ב לתמוך בה מבחינה פוליטית וכלכלית באמצעות אירגונים כמו המגבית היהודית המאוחדת (UJA), הבונדס, הג'וינט  איחוד הקהילות היהודיות (UJC), השדולה הישראלית (AIPAC) ועוד. 

  

אומדים את מספר היהודים בארה"ב בכ-6,000,000 (הריכוז הגדול בעולם מלבד ישראל, נכון ל-2004), אך מספר זה נמצא בתהליך של ירידה בשל שיעורי התבוללות ונישואי תערובת גבוהים (כ-50%) וריבוי טבעי נמוך. המהגרים מישראל ("יורדים") מגדילים אמנם את מספר היהודים, אולם רבים אינם מצטרפים לקהילות הקיימות. בשנת 2000 ישבו רוב היהודים בחוף המזרחי: בניו יורק וסביבותיה - למעלה משני מיליון, מיאמי - כחצי מיליון, פילדלפיה ושיקגו - כרבע מיליון כ"א. יתר הקהילות היהודיות פזורות ברחבי המדינה, הגדולה שבהן בחוף המערבי היא הקהילה בלוס-אנג'לס (קליפורניה) המונה כחצי מיליון יהודים. כמחצית מיהודי ארה"ב אינם חברים בארגון יהודי כלשהו. המחצית האחרת נחלקת בין שלושת הזרמים העיקריים: קונסרווטיבים (כ-50%), רפורמים (כ-30%) ואורתודוקסים (כ-20%). בשנים האחרונות ניכרת מגמת התקרבות של היהדות הרפורמית והקונסרווטיבית אל ההלכה.

 

 

 


יחסי ארה"ב והתנועה הציונית לפני קום המדינה

עד מלחמת העולם השנייה הושפעה עמדת ארה"ב ביחס לשאלת הקמתו של בית לאומי ליהודים בארץ ישראל משיקולים גלובליים אשר לאורם העדיפה היא להשאיר את הטיפול הישיר בבעיה בידי בריטניה. יחד עם זאת, כבר למן ממשלו של הנשיא וילסון, אשר השתתף בגיבושה של הצהרת בלפור (1917), ניהלה ארצות הברית מדיניות אוהדת וזהירה כאחת ביחס לתנועה הציונית.

 

מצוקת הפליטים היהודים בעקבות עליית הנאצים לשלטון בשנות ה-30 בגרמניה, הניעה את הממשל האמריקני להתעניין בנושא; אך זאת מנקודת מבט הומניטרית בלבד. נשיא ארה"ב פרנקלין ד' רוזוולט יזם את עריכתה של ועידת אוויאן, כנס בינ"ל שנערך ביולי 1938 בצרפת, ונועד להציע פתרונות לבעיית הפליטים. בועידה השתתפו נציגים של 32 ממדינות העולם, אך לא היו לה כמעט תוצאות מעשיות מלבד נכונותה של הרפובליקה הדומיניקנית לפתוח שעריה לקליטת הפליטים.

 

בתגובה למדיניותה של ממשלת המנדט הבריטי נגד עליית יהודים לארץ ישראל, פתחה ההנהגה הציונית בעיצומה של מלחמת העולם השנייה במאמץ דיפלומטי והסברתי ברחבי העולם שתכליתו היתה להביא לפתיחת שערי הארץ בפני העקורים היהודים, פליטי הנאצים באירופה. בוועידה מיוחדת שנערכה במלון "בילטמור" בניו יורק במאי 1942 יזם דוד בן גוריון שינוי בנוסח מצעה המדיני של התנועה הציונית בארה"ב. המצע המעודכן נודע בשם "תוכנית בילטמור" ופורסם במטרה לעשות שימוש בכוחם של יהודי ארה"ב על מנת להביא לתמיכת הממשל האמריקני בהקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל.

 

לאחר מלחמת העולם השנייה היתה עדיין עמדתה של ארה"ב בשאלת הקמתה של מדינת ישראל מסוייגת ביותר. רוב הממסד המדיני-בטחוני - החל ממשרד החוץ ועד למשרד ההגנה - התנגד למעורבות ארה"ב במזרח התיכון, ואפילו לעצם חברותה בוועדת החקירה האנגלית-אמריקנית (1945). לתפיסתם, סיוע להתיישבות יהודים בארץ-ישראל עלול היה להתקל בהתנגדות ערבית שתוביל לערעור היציבות במזרח התיכון. הנשיא הרי טרומן הפעיל את השפעתו האישית בעד קו מדיני פרו-ציוני (חרף התנגדות עזה בממסד האמריקני), שהתבטא בתמיכת ארה"ב בהחלטת כ"ט בנובמבר בעצרת האו"ם.

 

לכשהכריז בן גוריון על הקמת המדינה במאי 1948 היה טרומן מראשוני המכירים בה. ברקע ההכרעה של הנשיא עמד זכר השואה, שאלת גורל שארית הפליטה וההתעוררות הציבורית והיהודית בארה"ב. חששה של הדיפלומטיה האמריקנית היה כי הקמת מדינה יהודית תתקל בעוינות הערבים, תגרור אי-יציבות אזורית ותביא לפגיעה באינטרסים האמריקניים. על מנת למתן את תגובת העולם הערבי על החלטת הנשיא קדמה הדיפלומטיה האמריקנית שורה של צעדים, אשר החמור שבהם מבחינתה של ישראל, היה הטלת אמברגו על אספקת נשק למזרח התיכון (ראשיתו ב-1947), וכן איסור על יהודים אמריקניים להתנדב לצה"ל.

 


יחסים עם ישראל

מערכת היחסים בין ארה"ב לישראל אינה סימטרית בשל ההבדלים הגיאופוליטיים והאסטרטגיים בין מעצמת על גלובלית כארה"ב למדינה קטנה כישראל. הסיוע של ארה"ב לישראל הינו כמובן השקעה אסטרטגית באינטרס אמריקני, אך מלבד זאת עומדת בבסיס היחסים המיוחדים בין שתי המדינות גם ידידות חמה ומחויבות הדדית עמוקה, הנשענת על דמיון מסוים במיתוסים המכוננים שלהן. השתיים הן מדינות שהאבות המייסדים שלהן הם מהגרים אשר ידעו רדיפות באירופה, התנחלו במושבות חדשות, ונלחמו על שחרורן מעולה של בריטניה. שתיהן טפחו את אתוס הסְפָר, החלוציות ו"הפרחת השממה", תוך התנגשות אלימה עם בני המקום. עוד משותפת להן השאיפה לחופש פוליטי, ולעיצוב דמותה של אומת מהגרים ברוח ערכי הדמוקרטיה. ארה"ב מתייצבת לימינה של ישראל בעיתות משבר, מספקת לה תמיכה מוסרית ופוליטית כנגד יריביה בפורומים בינלאומיים שונים, ופורשת עליה מטריה כלכלית, מדינית ובטחונית.

 

מאז הקמתה, נהנתה מדינת ישראל מסיוע אמריקני הכולל תמיכות, מענקים, מלוות, ערבויות, ותרומות פטורות ממס - בהיקף העולה על 100 מיליארד דולר. הסכום השנתי של סיוע חוץ אמריקני לישראל עומד על כשלושה מיליארדי דולרים בשנה, כ-60% סיוע צבאי וכ-40% סיוע כלכלי. מלבד מענקים אלה תורם הסיוע של ממשלת ארצות הברית לישראל באמצעות ערבויות לגיוס הלוואות בחו"ל, להעלאת דירוג האשראי של ישראל בעולם, ומאפשר לה גיוס הון זר בעלות נמוכה יחסית.

 

בתחום הבטחוני התפתחו הקשרים בין המדינות בעיקר לאחר שהסיר הנשיא קנדי ב-1962 את האמברגו שהוטל ב-1947 ע"י הנשיא טרומן על משלוחי נשק למדינות המזרח התיכון. למרות התנגדות מחלקת המדינה קבע הנשיא קנדי תקדים כאשר אישר אספקת טילי "הוק" לישראל, ובכך החל את עידן האספקה הישירה של מערכות נשק מתקדמות מארה"ב לישראל (עוד קודם לכן סופקו לישראל נשק קל וטנקים מתוצרת ארה"ב באמצעות גרמניה המערבית).

 

בימי ממשלו של הנשיא ג'ונסון (1963 - 1969) עלה מעמדה האסטרטגי של ישראל בעיני קובעי המדיניות באמריקה. בעקבות זאת, וכן בעקבות הטלת אמברגו הנשק הצרפתי על המזרח התיכון ערב מלחמת ששת הימים, במאי 1967, היתה ארה"ב לספקית הנשק העיקרית של ישראל. משקלו של הסיוע האמריקני בתקציב הבטחון הכללי של ישראל עומד על כ-25%. בסעיפי הרכש, ההצטיידות המחקר והפיתוח שיעורו אף גבוה יותר.

 

בתחום המדיני גילתה ארה"ב מעורבות רבה במזרח התיכון החל מסוף שנות ה-40 של המאה ה-20. מיד עם ההכרזה על הקמת המדינה הכירו בה ארה"ב וברה"מ, ובעקבותיהן מדינות רבות נוספות. בשנותיה הראשונות נקטה ישראל מדיניות רשמית של אי-הזדהות במאבק הבין גושי בין מזרח ומערב, זאת מתוך מגמה לא להקלע למלחמה הקרה שהלכה והחריפה בין ארה"ב לבין ברה"מ. אולם לכשהכריע בן גוריון בראשית שנות ה-50 לנטוש את מדיניות אי-ההזדהות ולתמוך בגלוי בעמדת המערב במלחמת קוריאה, התקרבה ישראל למחנה ארה"ב, וזוהתה עמו לחלוטין לאחר שלא הוזמנה לועידת בנדונג ולאור תמיכתה בדוקטרינת אייזנהאואר.

 

היחס האמריקני לישראל התאפיין בעשרים שנותיה הראשונות בפיצול בין הקו הפרו-ישראלי של הבית הלבן, אשר נתמך על ידי השדולה הישראלית בגבעת הקפיטול, לבין קו הפרו-ערבי של מחלקת המדינה ומשרד ההגנה, אשר נתמך על ידי תאגידי הנפט וחברות תעשייה והשקעות שלהן אינטרסים בעולם הערבי. אולם למן תקופת נשיאותו של ריצ'רד ניקסון וראש המועצה לבטחון לאומי ולאחר מכן גם שר החוץ בממשלו, הנרי קיסינג'ר, פג במידה רבה תוקפו של פיצול פנימי זה בממסד האמריקני ביחסו לישראל, וניתן לתארו כאוהד ותומך ביותר על פי רוב.

 

את ראשית מעורבותה של ארה"ב בתהליך המדיני בין ישראל ומדינות ערב מציינת שליחות ג'ונסטון לחלוקת מימי הירדן בין ישראל ושכנותיה (1953 - 1955), אולם רק לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר קיבל המזרח התיכון עדיפות גבוהה במדיניות החוץ האמריקנית, החלו יוזמות אמריקניות כדוגמת תוכנית רוג'רס שהתבססה על החלטה 242 של האו"ם. על בסיס העיקרון "שטחים תמורת שלום", החלה ארה"ב לקדם תהליכים שהביאו בעקבות מסע הדילוגים של קיסינג'ר והסכם הביניים (1974 - 1975) לחתימת הסכם השלום הישראלי-מצרי בקמפ דיויד (1978 - 1979). כן גלתה ארצות הברית מעורבות רבה בקידום תהליך השלום הישראלי-פלסטיני.

 


מידע נוסף

 

ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות - פרוייקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet: לכבוד ה-4 ביולי, יום העצמאות של ארה"ב, האנציקלופדיה מציגה את סיפורם של ארבעה גיבורי תרבות שלא היססו להציץ אל מאחורי הקלעים של החלום האמריקאי: מלקולם אקס, בטי פרידן, מייקל מור וקורט וונגוט.

לפרוייקט - לחצו כאן

 

בן-גוריון מגלה את אמריקה - מאי 1951. מסעו הראשון של ראש ממשלה ישראלי בארה"ב. איזו קבלת פנים העניקו תושבי ניו-יורק לדוד בן-גוריון? בואו לצפות בסרטון וידיאו, מתוך המדור "אני הייתי שם בצבע", באנציקלופדיה ynet.

לצפייה בסרטון - לחצו כאן.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©