אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


חואן פרון
חואן פרון צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
אוויטה פרון
אוויטה פרון צילום: רויטרס
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 The Legacy of Juan Peron


ערכים קשורים
 ארגנטינה
 בניטו מוסוליני
 אוויטה פרון
 זנות
 פרנסיסקו פרנקו


תחומים קשורים
 המאה ה-20 ואילך


 
 
 

חואן דומינגו פרון


Juan Domingo Peron

חואן דומינגו פרון (1895 – 1974), מדינאי ארגנטינאי, מהבולטים שבמנהיגי אמריקה הלטינית במאה ה-20. דמותו של פרון הפכה לסמל לשליטים פופוליסטים, המביאים הרס על מדינותיהם.

  

פרון נולד בלובוס במחוז בואנוס איירס, כפי הנראה כבן לא חוקי. אביו, פקיד בית משפט מקומי, נטש את משפחתו כשפרון הגיע לגיל חמש, ואמו נישאה לפועל חווה. בגיל עשר עבר להתגורר אצל דודו בבואנוס איירס והתחנך באקדמיה הצבאית, שאותה ייסדו קציני צבא גרמניים, שהשפיעו של השקפותיו של פרון הצעיר. ב- 1919 פיקד על יחידה לפיזור מהומות בבואנוס איירס ב"שבוע הטרגי", בו נפגעו גם יהודים רבים. תפקידיו הצבאיים הותירו בידיו זמן פנוי רב, אותו ניצל ללימוד מקצועות ספורט רבים: איגרוף, רכיבה על סוסים, סקי והוא היה אלוף צבא ארגנטינה בסיף.

 

ב - 1928 נשא אישה, אורליה טיצון, מורה במקצועה. במהרה אימצו בני הזוג פרון ילדה וייסדו משפחה. ב - 1930 השתתף בהפיכה הצבאית נגד הנשיא היפוליטו אירוגויאן ובידיו הופקדה ההשתלטות על ארמון הנשיאות וסביבתו. הצלחתו במשימה זיכתה אותו בהכרתם של דרגי הצבא העליונים.

 

ב- 1938 מתה עליו אישתו והוא נשלח, יחד עם קצינים נוספים מצבא ארגנטינה, לסיור לימודי בצבאות גרמניה ואיטליה. פרון העריץ את הדיקטטור האיטלקי, בניטו מוסוליני. כשחזר לארגנטינה, קודם לדרגת קולונל והקים יחד עם קצינים נוספים את "קבוצת הקצינים המאוחדת" - אחוות קצינים שחתרו להפלת השלטון וכריתת ברית עם איטליה וגרמניה.

 

בהפיכה צבאית שנערכה ב-1943 היה אחד המנהיגים, ולאחריה מונה פרון לסגן נשיא, לשר המלחמה ומעט מאוחר יותר לשר העבודה. למרות מעמדו וכוחו, הבין פרון שדרכו לשלטון תבוא מקרב ההמונים. הוא דאג לפעול למען מעמד הפועלים, במיוחד לבלתי מקצועיים שבהם. הוא שיפר את תנאי עבודתם ושכרם, צעדים שהעלו את קרנו, אך במקביל תמרן את חוקי המדינה באופן שיאפשרו את החלפת הנהגות איגודי העובדים השמאליות בקבוצות ימניות, שיתמכו בו. תוך זמן קצר בנה ארגוני עובדים רבים בעלי כוח משמעותי.

 

אזרחי ארגנטינה נחלקו בתמיכתם בפרון. בעלי האחוזות, תעשיינים ופעילי מפלגה רדיקליים וסוציאליסטיים התנגדו למדיניותו. הנשיא, הכמורה, המשטרה, חלקים בצבא וכן רוב גדול ממעמד הפועלים תמכו בו.

 

בספטמבר 1945 הפגינו מאות אלפי ארגנטינים נגד פרון. בתגובה הכריזה הממשלה על מצב חירום וכלאה אלפי מתנגדים: סטודנטים, קציני צבא בכירים ואישים בעלי שם. לבסוף נאלץ הנשיא לפטר את פרון ולהכניסו לכלא. מסע לשחרורו, שאורגן על-ידי אשתו השנייה אויטה (שהיתה שחקנית קולנוע מפורסמת בארגנטינה) הביא לשחרורו המהיר.

 

חואן דומינגו פרון עם אשתו אוויטה, 1951 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

לאחר שחרורו החליט פרון להתמודד על הנשיאות. הוא הקים את המפלגה הפרוניסטית, שתומכיה באו בעיקר מקרב המוני העניים ומעמד הפועלים (ה"דסקמיסאדוס" - חסרי החולצה). בפברואר 1946 זכה בבחירות ברוב של 56 אחוזים.

 

כמנהיג ארגנטינה הנהיג פרון משטר פופוליסטי ורודני למחצה, לאומני במהותו, ושלטונו נשען על הצבא, על המשטרה ועל האיגודים המקצועיים. מחד גיסא דיכא את חופש הפרט, ומאידך חוקק חוקים לטובת הפועלים והשכבות הנמוכות, העלה את רמת החיים ויזם עבודות ציבוריות בהיקף גדול. חלק גדול מבני העם הארגנטיני העריצו אותו ואת אישתו, שהיה לה חלק פעיל בשלטון.

 

פרון שאף להפוך את ארגנטינה למנהיגת יבשת אמריקה הדרומית, והתמקד בפיתוח התעשייה והתשתיות. עם כניסתו לתפקיד, הלאים את הבנקים, הרכבות וחברות הטלפונים, הכריז על תוכנית להפיכתה של ארגנטינה למדינה תעשייתית במסגרתה נסללו אלפי ק"מ כבישים, הוקמו מפעלי חשמל, נערכה רפורמה אגררית לחלוקה מחדש של הקרקעות, ונחקקו חוקי רווחה וחוקים סוציאליים - שכר מינימום, חופשות בתשלום, ימי מחלה, פנסיה. כמו כן שופרה מערכת הבריאות והחלו להיבנות שיכונים לדיור ציבורי. מדיניות זו מומנה בעיקר בהכנסות מייצוא המזון לארצות אירופה המשתקמות ולארה"ב.

 

פרון כינה את שיטתו הכלכלית – "צדק סוציאלי", וצבר פופולריות רבה בקרב העם הארגנטינאי. אמצעי הדיכוי שהפעיל נגד מתנגדיו - כליאה, הגלייה והגבלות על חופש הביטוי וזכויות האזרח - נסלחו לפרון בשל צעדיו למען ההמונים. השליטה באגודי העובדים הובטחה באמצעות נציגים של המפלגה הפרוניסטית ועל מוסדות ההשכלה הוטלו הגבלות חמורות. את חברי בית המשפט העליון החליף פרון מיד בתחילת כהונתו, הגלה מספר כמרים ויצר מימשל המורכב רק מחברי המפלגה הפרוניסטית ותומכיו.

 

פרון הביע תמיכה בקליטת פושעי מלחמה נאצים, במיוחד בעלי הכישורים המדעיים והטכנולוגיים ופתח בפניהם את שערי ארגנטינה. בתמורה העניקו הנאצים לפרון ולאויטה שליטה על מיליוני דולרים ונכסים יקרים רבים שיאפשרו להם לשמור על כוחם בשנים הבאות.

 

ב-1947 איפשר פרון את זכות הבחירה לנשים ואשתו, אויטה דוארטה פרון הפכה למנהיגת סיעת הנשים במפלגתו, ולמנהיגת הנשים במדינה. לקראת סוף שנות ה- 40 של המאה ה- 20 ערך פרון שורת הסכמים, בעיקר עם מדינות אירופה, לסחר חליפין של חמרי גלם (פחם ונפט) וסחורות תעשייתיות תמורת בשר ותבואה, כדי למנוע את הדרדרות הכלכלה בשל פיחות המטבע. ב-1951 בישר פרון למשלחת בית הנבחרים האמריקני שביקרה במדינה, כי ארגנטינה פרעה את חובה החיצוני במלואו.

 

את עקרונותיו הכלכליים של משטרו עיגן פרון בשורת תיקונים שהכניס לחוקה, ביניהם האפשרות לבחור נשיא לתקופת כהונה נוספת. לשיטתו קרא "הכוח השלישי" (שבין הקפיטליזם לקומוניזם). בחייו האישיים הפך פרון, יחד עם אויטה, לחסיד תורות מיסטיות ביזאריות, ביצע סיאנסים והאמין כי התגלגלה בו רוחו של סן מרטין .

 

בנובמבר 1951 נבחר פרון שנית לנשיאות, וזמן קצר לאחר מכן מתה אויטה מסרטן בגיל 33. מותה הפך לאבל לאומי ודמותה הפכה מיתית בעיני הציבור. בתקופת כהונתו השנייה של פרון נקלעה כלכלת המדינה למשבר, וההתנגדות למשטרו  גברה, כאשר גם הכנסייה הצטרפה למתנגדים.

 

לאחר מותה של אויטה, נהג פרון לשתות לשכרה ולהתרועע עם קטינות. אחת מהן, נלי ריבס בת ה - 14, הפכה לפילגשו, ומאוחר יותר לידועה בציבור של פרון. פרשה זו עוררה את חמת השמרנים וגררה גינוי חריף מצד הכנסייה הקתולית. פרון הגיב בתקיפות: העביר חוק המתיר גירושין ואת קיומם של בתי בושת ותבע מהכנסייה להכריז על אויטה כקדושה. הכנסייה סירבה.

 

שביתות רבות והפגנות פרצו ב- 1954, וההתנגדות למשטרו של פרון היתה בשיאה. השליט החל בדיכוי ההתנגדות בצעדים קיצוניים, וב- 1955 נאסרו עשרות כמרים באשמת ליבוי יצרים, מאות אחרים פוטרו ממשרותיהם במוסדות חינוך, הממשלה ביטלה את הסובסידיה למוסדות החינוך של הכנסייה, הטילה מס על הכנסותיהם והודיעה על כוונתה לבטל את מעמדה של הנצרות הקתולית כדת המדינה. ביוני פרץ מרד בחילות הים והאוויר, במסגרתו הופצץ רובע בבואנוס איירס. המרד דוכא ופרון האשים את הקומוניסטים ואת הכנסייה בארגונו. בתגובה, הצית המון משולהב 300 כנסיות ובזז את רכושן.

 

האפיפיור נידה את המעורבים בהתקפה על הכנסייה, ותבע ממאמיניו בארגנטינה לבחור בין פרון לבין הכנסייה. הארגנטינאים בחרו בכנסייה, וכבר בספטמבר הודח פרון ע"י הצבא, נמלט לפרגוואי, ולבסוף גלה לספרד. הגנרל פדרו יוג'יניו ארמבורו, שהיה לנשיא המדינה, כלל בצעדיו הראשונים את הוצאת המפלגה הפרוניסטית מחוץ לחוק, הרס את סמלי שלטון פרוניים ברחבי המדינה, הוציא צו מעצר לפרון בגין אונס ופדופיליה ואף אסר להזכיר את שמו.

 

בהיותו בגלות, אימץ לעצמו פרון אורח חיים של פלייבוי לטיני זוהר. בעת ששהה בפנמה פגש במופע קברט את אשתו לעתיד, רקדנית יפהפיה בת 24, בשם איזבל. תוך זמן קצר החלו בחיים משותפים וב-1960 עברו להתגורר בספרד תחת משטרו הדיקטטורי-פשיסטי של הגנרל פרנסיסקו פרנקו. ב-נובמבר 1961 נישאו השניים, לאחר ביקורת מחוגים שמרניים קתוליים על חייהם המשותפים ללא נישואין.

 

החל ב - 1964 יזמה איזבל את תחילתו של תהליך לשיקום תדמיתו של פרון בארגנטינה. מסעה למדינה לבחינת יחסי הכוחות הפוליטיים ארך כשלושה חודשים, ובחזרתה למדריד הביאה עימה את חוזה לופז ריגה, לשעבר שומר ראשו של פרון. לופז ריגה, שעסק גם בתורות נסתר, הפך איש סודם ומזכירם האישי של הזוג פרון. במקביל, החל לטוות במדריד רשת קשרים מסועפת עם ארגוני ימין קיצוניים, בהם פושעי מלחמה נאציים ותנועות פשיסטיות מאיטליה וקורסיקה. את ידיעותיו בתחום הנסתר ניצל להגדלת השפעתו על בני הזוג. בהשפעתו , הוטסה גופתה של אויטה פרון מאיטליה למדריד, שם ביצע טקס להעברת רוחה של אויטה לאיזבל.

 

בארגנטינה גברו הקולות מימין ומשמאל שקראו להחזרתו של פרון לשלטון ובשלהי 1971 אף ביקר פרון קצרות בבואנוס איירס, שם נמנעה הממשלה מלבצע צו מעצר נגדו בגין אונס ופדופיליה (נלי ריבס) בשנות ה-50. ביוני 1973 שבו בני הזוג פרון לארגנטינה, ועימם רשת שומרי ראש מארגונים פשיסטיים וניאו-נאציים שאורגנה במהלך שנות גלותם בספרד ע"י לופז ריגה. עם רדתם מהמטוס בנמל התעופה אזייזה פתחו שומרי ראשם באש ללא אבחנה על קהל של מאות אלפי, ולפי הערכות אחרות כשני מיליון, ממתינים לבואו של פרון. במהומה שנוצרה נהרגו מאות אנשים ונפצעו אלפים.

 

באוגוסט 1973 פינה הנשיא הפרוניסטי קמפורה את מקומו לטובת פרון, ובבחירות שנערכו לאחר מכן זכה פרון ברוב משמעותי ומונה לנשיא. בצעד מפתיע מינה פרון את איזבל, אישתו חסרת הניסיון הפוליטי לתפקיד סגנית הנשיא.

 

כהונתו זו היתה קצרה ביותר. פרון כבר היה בן 78, קשיש חולה שסבל מהזיות. לופז, שהיה האיש החזק למעשה באותה תקופה בארגנטינה, הקים במשרדו את ה"טריפל איי" (הברית האנטי-קומוניסטית הארגנטינאית), ארגון שנודע גם בשם "פלוגות המוות". הוא גם שיחרר מכלאו את המבוקש העיקרי בפרשיות הברחות הסמים שנודעו בשם "הקשר הצרפתי", למורת רוחה של ארה"ב, שדרשה את הסגרתו. עם זאת, לא נמנעה ארה"ב מלהגיש סיוע כלכלי לארגנטינה, שחלקו הגיע לידיו של לופז ריגה עצמו. פלוגות המוות התעצמו ונהגו לענות, לחטוף ולרצוח פעילי שמאל או חשודים בפעילות שמאל.

 

ב-19 ביוני 1974 הובהל פרון לבית החולים, ובסוף החודש מת משבץ. איזבל מונתה תחתיו לנשיאת ארגנטינה, כפי שנקבע בחוקה שהנהיג פרון. לזמן קצר הוצג ארונו של פרון פני הקהל, יחד עם ארונה של אויטה, כדי לאפשר לציבור להתאבל על שניהם לאחר שנים רבות בגלות. פרון נקבר בבית הקברות צ'קריטה, בבואנוס איירס. איזבל הודחה מהנשיאות בהפיכה צבאית, בתוך זמן קצר (1976).

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©