אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מילטון פרידמן
מילטון פרידמן צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 אוטוביוגרפיה מאתר פרס נובל
 הקרן של רוז ומילטון פרידמן
 סבר פלוצקר במאמר על מילטון פרידמן
 ראיון מתורגם עם מילטון פרידמן מתוך אתר קיוונים


ערכים קשורים
 ניו יורק (העיר)
 אקטואריה
 פרנקלין דלנו רוזוולט
 ג'ון מיינרד קיינס
 מלחמת העולם השנייה
 תוכנית מרשל
 האיחוד האירופי
 ריצ'רד מילהאוס ניקסון
 ג'רלד רודולף פורד הבן
 רונלד רייגן
 האוניברסיטה העברית בירושלים
 שמחה ארליך
 בנק ישראל
 המהפך הכלכלי
 בנימין נתניהו
 היד הנעלמה
 אדם סמית
 ריבית
 אינפלציה
 ארצות הברית של אמריקה
 פרס נובל
 כלכלה


תחומים קשורים
 מושגים ואישים בכלכלה


 
 
 

מילטון פרידמן


Milton Friedman

תולדות חייו |  השקפתו הכלכלית

מילטון פרידמן (1912 -  2006), כלכלן יהודי-אמריקאי ומגדולי הכלכלנים במאה ה-20. נמנה עם מעצבי המדיניות הכלכלית של ארה"ב ושל מדינות רבות אחרות, הדוגלת במנגנון שוק חופשי ובהקטנת מעורבותה של הממשלה במשק. חתן פרס נובל לכלכלה (1976).

 


תולדות חייו

פרידמן נולד בניו יורק למשפחה מעוטת יכולת של יהודים מהגרים ממזרח אירופה. אמו ניהלה חנות מכולת, ואביו חיפש פרנסה בעסקות תיווך. בגיל 16 סיים את לימודי התיכון והתקבל ללימודים אקדמיים. בשנת 1932 קיבל תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטת ראטגרס (Rutgers). תחילה חשב להיות אקטואר (אקטואריה היא מדע העושה שימוש בשיטות מתמטיות לפתרון בעיות כלכליות בהן משולבים מצבים של אי ודאות), אולם בסופו של דבר העדיף את לימודי הכלכלה.

 

נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש מזמין את פרידמן אל הפודיום, במהלך טקס בוושינגטון הבירה, 2002 (צילום: איי פי)

 

בהמשך עבד פרידמן כחוקר במספר מוסדות ציבור בתחום הכלכלה והתכנון. ב-1935, במסגרת ועדה שהקים פ"ד רוזוולט, חקר את תקציבי משקי-הבית, לפי גישתו של הכלכלן קיינס שבוטאה במדיניות "הסדר חדש" (ניו-דיל); כעבור שנתיים, במסגרת הלשכה הלאומית למחקר כלכלי (National Bureau of Economic Research), חקר את הכנסתם של בעלי מקצועות חופשיים; למן 1941 ועד 1943 הועסק במשרד האוצר הפדרלי, בתחום המיסוי לשעת מלחמה. לאחר תום מלחמת העולם השנייה חזר ללשכה הלאומית למחקר כלכלי.

 

בשנת 1946 קיבל פרידמן תואר שני בכלכלה ובמתמטיקה ולאחר מכן השלים דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק. למן 1946 ובמשך כמעט 30 שנה, היה פרידמן מרצה באוניברסיטת שיקאגו (ב-1947 שהה בניו יורק כדי לממש מענק מחקר מאוניברסיטת קולומביה). הוא תפס עמדת מנהיגות בבית הספר לכלכלה של האוניברסיטה ועמד בראש "אסכולת שיקאגו" - קבוצה הדוקה ומקושרת היטב של מורים (בהם כמה וכמה חתני פרס נובל), שדגלה בכלכלת שוק חופשי ובצמצום מעורבותן של ממשלות במשקיהן.

 

במקביל לפעילותו המחקרית, הרבה פרידמן לעסוק בענייני ציבור. בשנת 1950 היה יועץ לממשלת ארצות הברית בענייני שיקום אירופה ("תוכנית מרשל"), ובחן את התוכנית שהגה המדינאי הצרפתי רובר שומן (Robert Schuman) לשיתוף פעולה כלכלי בין מדינות אירופה המערבית לאחר מלה"ע ה-2 (שיתוף פעולה זה הביא לימים לכינונו של השוק האירופי המשותף); פרידמן היה יועץ כלכלי לסנטור השמרן ברי גולדווטר (Goldwater) במערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית (1964). בשנת 1968 נמנה פרידמן על צוות יועציו הכלכליים של הנשיא ריצ'רד ניקסון, ולאחר מכן ייעץ גם לנשיאים ג'רלד פורד ורונלד רייגן.

 

בשנת 1976 הוענק לפרידמן פרס נובל לכלכלה, "על הישגיו בתחום ניתוח הצריכה, בתחום ההיסטוריה המוניטרית והתיאוריה המוניטרית, ועל הוכחת צביונה המורכב של מדיניות הייצוב הכלכלי". לאחר זכייתו בפרס היה ליועץ כלכלי מבוקש לממשלות רבות.

 

בשנת 1977 החליטה האוניברסיטה העברית בירושלים להעניק לו תואר דוקטור לשם כבוד, ופרידמן הגיע לביקור בישראל. בהזדמנות זו נפגש עם שר האוצר שמחה ארליך (1977 - 1979) ועם בכירים בבנק ישראל ובמשק הישראלי. ביקורו עורר גל של מחאות, בעיקר בקרב גופים בעלי השקפה סוציאליסטית (בהם הסתדרות העובדים), בשל חששם מהשפעתו על מעצבי המדיניות בממשלה.

 

ידיעות אחרונות, מוסף כותרת, 24.05.77

 

למרות המחאות לקח פרידמן חלק בעיצוב מדיניות הרפורמות הכלכליות ("המהפך הכלכלי") שהנהיג השר ארליך. בין היתר המליץ כי הממשלה תסיר את המחסומים בפני תחרות משקית, תוותר על חלק מסמכויות הפיקוח (רגולציה) ותנהיג סחר חופשי במטבע חוץ. יישומה של התוכנית הכלכלית לא נחשב למוצלח במיוחד, והוביל בין השאר להרעה במאזן התשלומים ולעלייה מהירה מאוד באינפלציה. לפי טענתו של פרידמן, הממשלה עיוותה את רעיונותיו ויישמה רק חלק קטן מהמלצותיו.

 

לעומת זאת, שיבח פרידמן את מדיניות הרפורמות שהנהיג בנימין נתניהו בעת כהונתו כשר האוצר (2003 – 2005) ובמיוחד בענף הבנקאות, אותו ראה פרידמן כ"נחנק תחת עול הרגולציה".

 

בשנים האחרונות לחייו המשיך פרידמן לפרסם חיבורים בתחום הכלכלה ולתרום לפיתוח מודלים מקרו-כלכליים, שהיו בולטים מאוד לקראת סוף המאה ה-20.

 


השקפתו הכלכלית

כבר בראשית דרכו של פרידמן ככלכלן התגבשה השקפת עולמו החברתית-כלכלית, ובמהלך השנים צבר מוניטין כמומחה ראשון במעלה בתחום המוניטרי. לפי תפישתו, הגורמים החשובים לייצוב כלכלי של משק הם מנגנון שוק חופשי (או "היד הנעלמה", כפי שתיאר זאת אדם סמית במאה ה-18), ולצידו קביעת שערי הריבית כמכשיר עיקרי בבלימת האינפלציה. פרידמן התנגד בכל מאודו להתערבות הממשלה בפעילות המשק, וגם למדינת הרווחה שצמחה בעקבות המעורבות הממשלתית. העדפה זו זיכתה אותו בתואר "שמרן", הממליץ על חזרה למדיניות הליברלית שנקטו ממשלות אמריקאיות במאה ה-19. הוא עצמו הציג את תפיסתו כמשולבת ברעיון החירות: אם המדינה מתערבת בכלכלה, היא מונעת מאנשים ביטוי מרכזי ביותר לאישיותם העצמאית.

 

גישתו המוניטרית של פרידמן הציבה אותו בתור מתנגד בולט מאוד לתפישתו של הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס ולמדיניות הכלכלית שיישמו חסידיו של קיינס במדינות רבות. קיינס דגל במדיניות פיסקלית, הטוענת כי ניתן לייצב את מחזורי העסקים במשק באמצעות הזרמת תקציבי ממשלה. לעומתו טען פרידמן כי הדרך לייצב את מחזורי העסקים מבוססת על רעיון השוק החופשי, לצד מדיניות מוניטרית קפדנית. כלומר, פעילות הממשלה תוגבל לניהול כמות הכסף במשק ולהסדרת אספקתו, על ידי קביעת שיעורי הריבית בלבד.

 

בין חיבוריו נודעו במיוחד "הכנסה מפרקטיקה מקצועית עצמאית" (1945), שחיבר ביחד עם סיימון קוזנץ (Kuznets), בעקבות עבודתם המשותפת בלשכה למחקר כלכלי; "התיאוריה בדבר פונקציית הצריכה" (1957), שעוסק בעיקר בנושא תקציבי משקי-הבית; ספרו הנודע ביותר של פרידמן הוא "קפיטליזם וחופש" (1962) שתורגם לעברית ב-1979 ויצא שוב תחת השם "קפיטליזם וחירות" ב-2002, ובו הוא מתאר את הפגיעה הכלכלית כתוצאה מהתערבות השלטונות במשק. חיבורים נוספים של פרידמן: "היסטוריה מוניטרית של ארה"ב 1867 – 1960" (פורסם ב-1963) ו"סטטיסטיקה מוניטרית של ארה"ב" (1970).

 

עם חיבוריו המדעיים פורצי הדרך של פרידמן נמנים ספרו "דולרים וגירעונות: אינפלציה, מדיניות מוניטרית ומאזן-התשלומים" (1968), "כסף והתפתחות כלכלית" (1973) ו"תיאוריית המחירים" (1976). את הספר "המסגרת המוניטרית" (1974) הקדיש לוויכוח עם מי שהציבו השגות על תורתו ועל המסקנות שיש להסיק ממנה.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©