אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


אימון חיילים יהודיים במחנה צבאי בריטי, 1940.
אימון חיילים יהודיים במחנה צבאי בריטי, 1940. צילום: לע"מ
 
צו גיוס, 1948.
צו גיוס, 1948. צילום: לע"מ
 
חיילי הבריגדה השמינית במלחמת העצמאות.
חיילי הבריגדה השמינית במלחמת העצמאות. צילום: לע"מ
 
מקלע כבד. מלחמת ששת הימים.
מקלע כבד. מלחמת ששת הימים. צילום: לע"מ
 
מבצע "דין וחשבון", 1993.
מבצע "דין וחשבון", 1993.  צילום: אבי אוחיון, לע"מ
 
הטנק האחרון שנסוג מלבנון, 2000.
הטנק האחרון שנסוג מלבנון, 2000. צילום: יעקב בן אלפי, לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 חוק יסוד: הצבא
 אתר צה"ל


ערכים קשורים
 מלחמת העצמאות
 הגנה
 לוחמי חרות ישראל
 ארגון צבאי לאומי
 פלמ"ח
 יעקב דורי
 יגאל ידין
 דוד בן-גוריון
 הסכמי שביתת הנשק
 הכנסת
 פדאיון
 מצרים
 מרדכי מקלף
 יחידה 101
 רצועת עזה
 ירדן
 סוריה
 רמת הגולן
 מלחמת סיני
 תעלת סואץ
 חצי האי סיני
 הקרב על המיתלה
 טנק
 הנעה סילונית
 מוביל המים הארצי
 המלחמה על מקורות המים
 מלחמת ששת הימים
 ירושלים
 קו בר-לב
 מלחמת ההתשה
 לוחמה זעירה
 תקופת המרדפים
 הארגון לשחרור פלסטין
 מבצע "אביב נעורים"
 סיירת מטכ"ל
 מלחמת יום הכיפורים
 ועדת אגרנט
 דוד אלעזר
 מרדכי גור
 ארצות הברית של אמריקה
 כפיר
 ממשלת ישראל
 מבצע יונתן
 הלבנון
 נהר הליטני
 מבצע ליטני
 ארגון האומות המאוחדות
 הסכמי קמפ דייוויד
 פינוי סיני
 עירק
 מבצע אופרה
 מלחמת לבנון (הראשונה)
 משפחת ג'ומייל
 הטבח בסברה ושתילה
 מרכבה
 אנתיפאדה
 מלחמת המפרץ הראשונה
 אסון צאלים ב'
 צדאם חוסיין
 חיזבאללה
 מבצע דין וחשבון
 רקטות
 מבצע ענבי זעם
 היציאה מלבנון
 אנתיפאדת אל-אקצא
 הסכם אוסלו
 מבצע חומת מגן
 הרשות הפלסטינית
 חמאס
 מלחמת המפרץ השנייה
 מלחמת לבנון השנייה
 עמיר פרץ
 דן חלוץ
 מבצע עופרת יצוקה
 גלי צה"ל
 דרוזים
 צ'רקסים
 בדווים
 זכויות האשה
 נח"ל
 צ'כוסלובקיה
 מסרשמיט
 צרפת
 בריטניה
 צוללת
 מטוס
 נשק נ"מ
 התעשייה האווירית
 עוזי
 בואינג AH-64 אפאצ'י
 סיקורסקי UH-60 בלק-הוק
 נשק נ"ט
 רובה
 חץ
 מלחמה
 מדינת ישראל
 חוק יסוד


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 ישראל והציונות


 
 
 

צה"ל


IDF - Israel Defense Forces

היסטוריה - מקום המדינה עד מלחמת ששת הימים |  היסטוריה - מלחמת ששת הימים עד מלחמת לבנון הראשונה |  היסטוריה - מלחמת לבנון הראשונה ואילך |  מבנה צה"ל |  השירות בצה"ל |  נשים בצה"ל |  גיוס חרדים לצה"ל |  אמצעי לחימה |  מידע נוסף

צה"ל (ראשי תיבות: צבא ההגנה לישראל), כלל כוחות הצבא המופקדים על ביטחונה של מדינת ישראל. לפי חוק יסוד: הצבא (תשל"ו), צבא ההגנה לישראל הוא צבאה של המדינה, ואין להקים או לקיים כוח מזוין מחוץ לצבא הגנה לישראל, אלא על פי חוק.

 

שליחותו של צה"ל היא להגן על קיומה, על ריבונותה ועל ביטחון גבולותיה של מדינת ישראל, בעת מלחמה ובעת רגיעה ושגרה. בנוסף על כך ממלא צה"ל, מאז קום המדינה, תפקיד מרכזי במספר תחומים "אזרחיים" כמו קליטת עלייה, חינוך והתיישבות חקלאית. צה"ל נחשב לאחד הצבאות המיומנים יותר בלחימה, ובמשך זמן רב שררה הדעה, בישראל ומחוצה לה, שהוא אחד הצבאות הטובים בעולם. אך התעסקותו המרובה של צה"ל בפעולות שיטור מאז פרוץ האנתיפאדה הראשונה גרעה, לדעת רבים, מכושר לחימתו כצבא. 

 

בעשורים הראשונים של קום המדינה, עד לאחר מלחמת ששת הימים, נהנה צה"ל מאמון גורף ומהערצה בציבור הישראלי. בעקבות מלחמת ששת הימים הגיעה יוקרתו לשיאה, אך בשנים הבאות, עם התחדדות הקיטוב בחברה הישראלית בסוגיות של מדיניות וביטחון, פחתה ההסכמה הלאומית גם לגבי צה"ל ופעולותיו. מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה והתעצמות הסכסוך הישראלי-פלסטיני היו אבני דרך נוספות בהתערערות ההסכמה הציבורית לגבי צה"ל. האמונה ביכולותיו ובמוסריותו איבדה מכוחה, ואת מקומו של הקונסנזוס החליפו ביקורת ושחיקה במעמדו כסמל ישראלי, העומד מעל מחלוקות אידיאולוגיות ופוליטיות. מלחמת לבנון השנייה הוסיפה ופגעה קשות ביוקרתו של צה"ל.

 

 

 חיילי חטיבת הנח"ל (צילום: איי פי)

 


היסטוריה - מקום המדינה עד מלחמת ששת הימים

צה"ל הוקם בהוראת הממשלה הזמנית ב-26 במאי 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, בפקודה הנושאת את השם "פקודת צבא הגנה לישראל". בפקודה הוצהר על הקמתו של הצבא הישראלי אשר יורכב מחילות יבשה, ים ואוויר, ונאסר בה על הקמתו או על  קיומו של כוח  מזוין לבד מצה"ל.

 

השבעת מפקדיו הבכירים של צה"ל נערכה כחודש לאחר מכן ובהמשך הושבעו כל חייליו. המטה הכללי של ארגון ה"הגנה" הפך למטה הכללי הראשון של צה"ל, אשר הקים והפעיל את רוב הגופים והזרועות הדרושים לצבא בימיו הראשונים, בהתבסס על המבנה הקיים של ה"הגנה", שהלך והשתנה בהדרגה במהלך המלחמה ובשנים שלאחריה. במהלך מחצית השנה שלאחר הקמת צה"ל מוזגו בתוכו אנשיהם של "ארגוני הפורשים" לח"י ואצ"ל, ופורק מטה הפלמ"ח, ברוח הדרישה שלא יתקיים במדינה כוח צבאי מלבד צה"ל.

 

בזמן מלחמת העצמאות הקים צה"ל שלוש חזיתות (שנקראו לאחר זמן פיקודים) - צפון, מרכז ודרום. כוחותיו היו מאורגנים בשש חטיבות שדה, שכמעט לא עמד לרשותן נשק כבד. כן היו בו חיל אוויר (ובו בתחילה רק מספר מטוסים קלים) וכוח ימי זעיר. 

 

רמטכ"ל ההגנה יעקב דורי נעשה הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, ולצדו בלט ראש אגף המטה הכללי, יגאל ידין, שניהל בפועל את מהלכי הלחימה. שר הביטחון, הממונה האזרחי על הצבא, היה דוד בן-גוריון. ארגון הצבא ועיצוב עקרונות פעולתו היו קשים, משום שהקצונה הבכירה של צה"ל בראשית דרכו היתה מעורבת ומגוונת: מפקדי ה"הגנה" והפלמ"ח, שהיו מנוסים בלוחמה זעירה אך לא בהפעלת כוחות גדולים; ישראלים שרכשו את הכשרתם בצבאות זרים בימי מלחמת העולם השנייה, בעיקר בצבא הבריטי; ומתנדבים מחו"ל. האסכולות השונות הללו נאבקו זו בזו, עד שהכריע בן-גוריון את הכף בזכות יוצאי הצבא הבריטי, ואף הורה לפרק את מטה הפלמ"ח. בעקבות זאת פרשו רבים מבכיריו מצה"ל עם תום מלחמת העצמאות.

 

מלחמת העצמאות הסתיימה בהסכמי שביתת נשק ולא בהסכמי שלום, ועל כן הוטל על צה"ל מראשיתו לקיים כוננות מתמדת ולסגל את תורת הלחימה שלו לעובדות בשטח: גבולות ארוכים וחדירים וחשש מתמיד מפני "הסיבוב השני" - ניסיון נוסף של מדינות ערב השכנות לכבוש את ישראל. עם סיום המלחמה חוקקה הכנסת הראשונה את חוק שירות הביטחון 1949, ששימש בסיס ראשוני למערך הארגוני וליסודות תורת הלחימה של צה"ל. בין היתר נקבעו בו חלוקת הצבא למערך של כוח סדיר ומערך מילואים, קיומה של כוננות מתמדת והעיקרון שעל פיו חייב לשאוף הצבא להעביר את הלחימה לשטח האויב, או לחלופין להנחית עליו מכת מנע, בשל היעדרו של עומק אסטרטגי.

 

 

 חיילי חטיבת הנגב במהלך מבצע יואב במלחמת העצמאות, 1948 (צילום: הוגו מנדלסון, לע"מ)

 

בין השנים 1949 - 1956 נאלץ צה"ל להתמודד עם מכת ההסתננות - תחילה כפעילותם של בודדים שחדרו לישראל למטרות שוד ורצח, ובהמשך במסגרת ארגון הפדאיון שפעל בחסות מצרים. ב-1953, בעת כהונתו של הרמטכ"ל מרדכי מקלף, הוקם כוח מיוחד - יחידה 101 - למלחמה במסתננים על ידי פגיעה בבסיסיהם ברצועת עזה ובירדן. כעבור שנה התמזגה היחידה עם חטיבת הצנחנים. בשנים אלה כללה פעילות הביטחון השוטף של צה"ל מספר רב של פעולות גמול קטנות וגדולות כנגד בסיסי פדאיון, ובכמה מקרים גם כנגד בסיסים צבאיים מצריים וירדניים. כן הוטל על צה"ל בכמה מקרים להדוף ניסיונות מצריים וסוריים להשתלט על שטחים בתוך גבול ישראל, אם כי לא עלה בידו למנוע את השתלטות סוריה על מובלעת אל-חמה (חמת גדר) ועל שטחים בשיפולי רמת הגולן.

 

במשך כל תקופה זו התמודד צה"ל עם מחסור חמור באמצעי לחימה חדישים - טנקים, מטוסי קרב סילוניים, ארטילריה וכלי שיט. ניסיונות רבים לחתום על הסכמי רכש עם מדינות העולם עלו בתוהו, וצה"ל נאלץ להסתפק ברכישת עודפי ציוד מכל הבא ליד. המצב החל להשתנות בתחילת 1956, עם התהדקות שיתוף הפעולה הביטחוני עם צרפת. עתה, לראשונה, עלה בידי ישראל לרכוש נשק מיד ראשונה.

 

בעקבות זאת, ולאחר שהתברר כי אין בכוחן של פעולות הגמול לשים קץ להסתננות, פתח צה"ל ב-1956 במלחמת סיני, בשיתוף עם צבאות צרפת ובריטניה שביקשו (אך לא הצליחו) לכבוש את אזור תעלת סואץ. בתוך כמה ימים הגיע השריון הישראלי אל תעלת סואץ, וחצי האי סיני נמצא בשליטה ישראלית, אם כי לזמן קצר בלבד. אחד המהלכים הצבאים הראשונים של מלחמת סיני - הקרב על המיתלה - נחשב לאחד הקרבות הקשים והמפורסמים בתולדות צה"ל.

 

לאחר מלחמת סיני התמקד צה"ל בחיזוק מערך השריון - רכש טנקים חדישים וגיבש ושכלל את תורת הלחימה של החיל. הורחב גם מערך חיל האוויר - נקלטו מטוסי סילון ומסוקים חדישים, ושופר כושר החיל לתקוף מטרות עומק. לקראת מחצית שנות ה-60 וסמוך לסיום הקמת המוביל הארצי, כאשר התלקח המאבק על מקורות המים עם סוריה, סייעו כוחות השריון והאוויר המחוזקים בהגנה על מקורות המים הישראליים. באותה עת חל מפנה חשוב ברכש - ב-1964 הסכימה ארה"ב לראשונה למכור נשק לישראל. בשנים הבאות הפך שיתוף הפעולה הביטחוני עם מעצמה זו לבסיס עוצמתו החומרית של צה"ל.

 

 


היסטוריה - מלחמת ששת הימים עד מלחמת לבנון הראשונה

במלחמת ששת הימים הופגנה עוצמתו של חיל האוויר מיד עם פרוץ המלחמה. בבוקרו של  ה-5 ביוני 1967  (יום פרוץ המלחמה) הלם חיל האוויר של ישראל בכוחות האוויר של צבאות ערב - מצרים, סוריה, ירדן ואף עירק -  ובשדות התעופה שלהם, ובתוך שעות ספורות השמיד מעל 350 מטוסים על הקרקע ובקרבות אוויר. במלחמה לחם צה"ל בשלוש חזיתות, ונחל בהן הצלחות צבאיות משמעותיות - כיבוש סיני, רמת הגולן, הגדה המערבית וירושלים המזרחית. לראשונה הובטח למדינה עומק אסטרטגי מסוים, ועל תעלת סואץ הוקם קו ביצורים - "קו בר-לב".

 

בין השנים 1969 - 1970 התנהלה מלחמת התשה בחזית תעלת סואץ בין מצרים לישראל. המלחמה כללה בעיקר חילופי אש ופשיטות של לוחמה זעירה. בעידודה של מצרים, התנהלה גם לחימה מוגבלת יותר בחזיתות אחרות: חדירת מחבלים פלסטינאים מירדן לבקעת הירדן (שזכתה אז לכינוי "ארץ המרדפים") ותקריות ירי בגבול סוריה ברמת הגולן. המצרים פתחו במלחמה בהמטרת אש כבדה על מעוזי צה"ל בקו בר-לב. צה"ל הגיב באש, אך בהמשך הסלים את המערכה בהפעלת חיל האוויר נגד המערך הקדמי והעורפי של המצרים ובפשיטות לעומק החזית המצרית, וכן מעבר למפרץ סואץ ואף לאתרים אסטרטגיים בעומק מצרים.

 

באותן שנים התחדשה ההסתננות לשטח ישראל, בעקבות הקמתו של הארגון לשחרור פלסטין, אש"ף, שקיבל על עצמו להמשיך בניהול המלחמה נגד ישראל באמצעות פעולות טרור. צה"ל נאלץ להקצות משאבים הולכים וגדלים ללחימה בפעילות זו, הן באמצעות הגנה על הגבולות והן על ידי פגיעה בבסיסי מחבלים מחוץ לשטח ישראל. לדוגמה, באפריל 1973 נערך בביירות מבצע "אביב נעורים" על ידי סיירת מטכ"ל, שבמהלכו חוסלו מספר אישים בצמרת אש"ף, ואשר נחשב לאחד מהמבצעים הנועזים בתולדות צה"ל. למרות הפעילות החבלנית הגוברת, שרר בצה"ל ובישראל כולה ביטחון גמור ביכולתו של צה"ל לסכל כל התקפה צבאית על ישראל בקלות רבה.

 

ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, הופתע צה"ל כאשר פתחו מצרים וסוריה (בסיוע סמלי של כמה מדינות ערביות אחרות) במלחמה כוללת. על אף ההפתעה, ולמרות המצב הקשה שהיה נתון בו בימיה הראשונים של המלחמה - מלחמת יום הכיפורים - השכיל צה"ל גם הפעם להעביר את הלחימה לשטח האויב. עם זאת, אמון הציבור בו, בוהנהגה המדינית, התערער.

 

 

כוח צה"ל נע בשטחים ממערב לתעלת סואץ במהלך מלחמת יום הכיפורים (צילום: ארכיון צה"ל)

 

אחרי המלחמה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, ועדת אגרנט, כדי לחקור את המהלכים שלפני המלחמה ואת פעולות ההנהגה הצבאית בימיה הראשונים. מסקנות הוועדה הביאו להדחת הרמטכ"ל, דוד אלעזר, וקצינים בכירים אחרים. הוועדה מתחה ביקורת נוקבת על אי-מוכנות הצבא למלחמה, על ליקויים בארגון מחסני החירום, על התיאום הבין-חיילי הלקוי, ועוד. בעקבות מסקנות הוועדה שופר מערך החירום הצה"לי ותוקנו ליקויים בתחום המודיעין וההערכה, וכן הודק התיאום בין זרועות הצבא השונות ובין הצבא לממשלה.

 

בשנת 1974 מונה לרמטכ"ל מרדכי גור אשר ניצח על שיקום הצבא לאחר מלחמת יום הכיפורים. סדר הכוחות הוגדל - בעיקר בדרגים הלוחמים - נרכשו מטוסי קרב חדישים מתוצרת ארה"ב, תותחים ארוכי טווח ועוד. נוסף לכך החל להפעיל צה"ל  נשק פרי תוצרתה של התעשייה הצבאית הישראלית, דוגמת מטוס הקרב "כפיר". 

 

בשנת 1976 התקבל חוק יסוד: הצבא, כחלק מהפקת הלקחים של מלחמת יום הכיפורים ובניסיון לקבוע באופן ברור את מערכת יחסי הגומלין בין הצבא והממשלה. בחוק נקבע כי הצבא נתון למרות הממשלה והשר הממונה מטעמה הוא שר הביטחון. ראש המטה הכללי (הרמטכ"ל), שהוא הדרג הפיקודי העליון בצבא, נתון למרוּת הממשלה וכפוף לשר הביטחון. עוד נקבע בחוק כי הסמכות לתת הוראות ופקודות המחייבות בצבא תיקבע בחוק. באותה שנה פעל צה"ל במבצע "יונתן" לשחרור החטופים הישראלים מאנטבה. מבצע נועז זה תרם רבות לשיקום יוקרתו של צה"ל.

 

החל מאמצע שנות ה-70 הושיט צה"ל סיוע למיליציות הנוצריות בדרום לבנון במלחמתן נגד המחבלים הפלסטינאים שהתבססו באזור זה, וב-1978 פלש לשטח לבנון והגיע עד נהר הליטני, במסגרת מבצע ליטני. צה"ל נסוג משם כעבור חודשים אחדים, בהגיע כוח או"ם לאזור.

 

עם חתימת חוזה השלום עם מצרים בשנת 1979, החל צה"ל לפנות את כוחותיו מסיני והעביר לנגב רבבות טונות של ציוד ותחמושת מבסיסיו בסיני. בסיוע אמריקני, הוקמו אז בנגב בסיסים חדשים רבים, וביניהם מספר שדות תעופה. בחודש יוני 1981 הפגין צה"ל שוב את אורך זרועו, כאשר  מטוסי חיל האוויר יצאו לעירק, במסגרת מבצע אופרה (שנקרא גם "מבצע תמוז"), והטילו פצצות שהשמידו את הכור הגרעיני העירקי.

 

 


היסטוריה - מלחמת לבנון הראשונה ואילך

ביוני 1982 פתח צה"ל ב"מבצע שלום הגליל", או מלחמת לבנון (הקרויה עתה "מלחמת לבנון הראשונה") והגיע עד ביירות, תוך לחימה במחבלים ובכוחות צבא סוריים. בספטמבר 1982, אחרי התנקשות בחייו של נשיא לבנון בשיר ג'ומייל, התיר צה"ל לאנשי הפלנגות הנוצריות להיכנס למחנות פליטים פלסטיניים בדרומה של ביירות - סברה ושתילה, שם הם רצחו מאות פלסטינאים. הרצח, והרשות שנתן צה"ל (שכוחותיו חנו ליד המחנות) לאנשי הפלנגות להיכנס לתוכם, עוררו סערה ציבורית והביאו להקמתה של ועדת חקירה - ועדת כהן - אשר הסיקה מסקנות כנגד אישים פוליטיים ישראלים ומפקדי צבא. באביב 1985 חזרו כוחות צה"ל לתחום ישראל, אך הוסיפו לקיים נוכחות ברצועת ביטחון בדרום לבנון, בשיתוף פעולה עם כוחות מקומיים.

 

במהלך שנות ה-80 עבר צה"ל מספר שינויים מערכתיים: הוקמו חטיבות החי"ר נח"ל וגבעתי, הוקמה מפקדת חילות השדה (מפח"ש) וחילות החימוש והתחזוקה הועברו לאגף האפסנאות (שנקרא לאחר זמן אגף הלוגיסטיקה). נוסף לכך נרכשו כלי נשק מודרניים - מטוסים (F-15 ו -F-16) ומסוקים (אפאצ'י) אמריקניים, צוללות מגרמניה, טנקי מרכבה מדגמים משופרים ועוד.

 

 

מטוס F- 15  (צילום: דובר צה"ל)

 

בדצמבר 1987 החלה האנתיפאדה הראשונה ברצועת עזה ובשטחי הגדה המערבית. האנתיפאדה אילצה את צה"ל להתמודד עם אירועים אלימים שהתרחשו באזורים צפופים ובקרב אוכלוסייה עוינת. לשם כך פותחה ושופרה תורת הלחימה בשטח בנוי והוקמו יחידות מיוחדות בצבא (דוגמת יחידות המסתערבים). בהדרגה, וביתר שאת מאז פרוץ אנתיפאדת אל-אקצא (להלן), השקיע צה"ל יותר ויותר מאמצים ומשאבים בפעילות שיטור, ופחות באימון הכוח הלוחם למלחמה סדירה.

 

בשנת 1991 פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. בעת המלחמה הותקפה ישראל בטילים מעירק. בשל החשש כי הטילים נושאים נשק כימי, נקראו אזרחי ישראל להתגונן על-ידי חבישת מסכות אב"כ ולהסתגר בחדרים אטומים. אחרי התלבטויות קשות, ולנוכח דרישתה התקיפה של ארה"ב, החליטה ממשלת ישראל שלא להפעיל את צה"ל ולהגיב עליהן.

 

בנובמבר 1992 ארע אסון צאלים ב', אחת מתאונות האימונים הקטלניות והמפורסמות בתולדות צה"ל. התאונה ארעה במהלך תרגיל של יחידת סיירת מטכ"ל לקראת מבצע, שנועד כנראה להתנקש בחייו של מנהיג עירק צדאם חוסיין. תוצאותיה הטרגיות של התאונה והתנהלותם של מפקדי צה"ל הבכירים במהלכה ואחריה עמדו זמן רב במרכז סדר היום הציבורי.

 

בשנת 1992 הוקם פיקוד העורף, אשר החליף את ההגנה האזרחית (הג"א), במסגרת הפקת הלקחים ממלחמת המפרץ הראשונה. 

 

במהלך חודשי יוני-יולי 1993 חלה הסלמה בלחימה בין ארגון חיזבאללה לכוחות צה"ל ברצועת הביטחון בדרום לבנון, וצה"ל פתח במבצע "דין וחשבון" כעבור שבוע של לחימה הושגה הפסקת אש בתיווכה של ארה"ב, וסוכמה שורת הבנות הדדיות על הגבלות בלחימה בין הצדדים. בראשית 1996 שוב אירעה הסלמה בפעולות חיזבאללה נגד כוחות צה"ל ברצועת הביטחון. כוחות צה"ל נגררו לתגובות בשטח לבנון, שעליהן השיב החיזבאללה בירי רקטות קטיושה על ישובי הצפון. ההידרדרות הביאה לפתיחת מבצע "ענבי זעם", אשר כלל ירי ארטילרי ותקיפות אוויריות של מטרות בשטחי דרום לבנון. לאחר פגיעת פגז צה"לי בכפר כנא, שהביאה למותם של מספר רב של אזרחים, גרר לחץ בינלאומי את סיום המבצע. כוחות צה"ל נשארו בדרום לבנון עד מאי 2000. במהלך השנים ספגה ישראל אבידות רבות מקרב החיילים בלבנון. ב-25 במאי, לאחר החלטת הממשלה על נסיגה מכל שטחי לבנון, יצאו ממנה כוחות צה"ל.

 

ב-29 בספטמבר 2000 פרצה אנתיפאדת אל-אקצא, ושמה קץ לתקווה כי הסכמי אוסלו יביאו בסופו של דבר לרגיעה בתחום הביטחון השוטף. במהלכה יזמו הפלסטינאים אלפי תקריות אלימות מסוגים שונים: ירי בנשק חם, הנחת מטעני חבלה, ירי מרגמות ופיגועי התאבדות בתחום ישראל, עד שלבסוף כבש צה"ל מחדש את רוב שטחי יו"ש (בעיקר במהלך מבצע "חומת מגן") וביטל בפועל את מעמדה של הרשות הפלסטינית כגוף שלטוני בשטחים אלה. במקביל לכיבוש השטח עצמו, פעלו כוחות מערכת הביטחון לסיכול האלימות הפלסטינית באמצעות חיסול ומעצר פעילים בארגוני הטרור - חמאס, הג'יהאד האיסלמי, גדודי חללי אל-אקצא ועוד - ובעזרת אמצעים נוספים כמו הטלת סגרים ועוצרים ממושכים על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית ובניית מערך של מחסומי דרכים בתוך הגדה עצמה ובין הגדה וישראל, ולבסוף, בנייתה של גדר מגן. האמצעים הללו, ובמיוחד מדיניות החיסולים והמחסומים, עוררו ביקורת ציבורית בישראל ובעולם.

 

 

תושבים פלסטינאים בשכם תוקפים רכב צה"לי בזמן אנתיפאדת אל אקצא ((צילום: רויטרס)

 

במלחמת המפרץ השנייה, שהתרחשה בשנת 2003, לא לקחה ישראל חלק פעיל, אך פיקוד העורף הופעל כדי לספק לאזרחים אמצעי הגנה כנגד תקיפות לא-קונבנציונליות אפשריות (שלא אירעו בפועל).

 

בתחילת יולי 2006 תקפה חוליית חיזבאללה סיור של כוחות צה"ל על גבול ישראל-לבנון, במהלך התקיפה הצליחו לוחמי חיזבאללה לחטוף שני חיילי צה"ל (שהועברו במהירות לשטח לבנון), וכן להרוג שלושה חיילים נוספים. בעקבות חטיפת החיילים הורתה ממשלת ישראל לצה"ל לצאת למבצע צבאי רחב היקף בלבנון נגד ארגון חיזבאללה, שזכה לכינוי מלחמת לבנון השנייה. במהלך המבצע ביצע צה"ל מאות תקיפות אוויריות וארטילריות על יעדים בשטח לבנון וכן מספר תקיפות קרקעיות בהיקף מוגבל בקרבת גבול ישראל-לבנון. בתגובה לפעילות צה"ל ירה חיזבאללה מאות רקטות מסוגים שונים על יישובים בצפון מדינת ישראל, מחיפה ועד קריית שמונה. באוגוסט 2006 הסתיימה הלחימה, בעקבות כניסתה לתוקף של הפסקת אש שהושגה בחסות מועצת הביטחון של האו"ם. 

 

התנהלותה של מלחמת לבנון השנייה הדהימה את אזרחי ישראל, שנוכחו כי צבאם האדיר אינו מסוגל להתמודד עם כוח גרילה קטן ולהביסו. על רקע זה התפטרו שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ, וכן מספר קצינים בכירים.

 

בדצמבר 2008 יצא צה"ל למבצע "עופרת יצוקה" ברצועת עזה. מטרת המבצע היתה לפעול נגד תשתית החמאס ברצועה ולהביא להפסקת ירי רקטות משטח הרצועה לישובים בדרום ישראל. במהלך המבצע חדרו כוחות צה"ל לשטח הרצועה תחת מסך ירי כבד של כוחות ארטילריה וחיל האוויר. הפעילות הצבאית הסתיימה  באמצע ינואר 2009 בהפסקת אש חד-צדדית של ישראל.

 


מבנה צה"ל

במבנה צה"ל התחוללו תמורות רבות במרוצת השנים, עם הגידול בסדר הכוחות שלו, התמקצעותו והתפתחותו. המבנה המתואר להלן הוא העכשווי. השינויים התבטאו בשני תחומים עיקריים - הוספת מסגרות, ויצירת מסגרות-על. לדוגמה, אם בקום צה"ל היתה החטיבה המסגרת הלוחמת הגדולה ביותר של כוחות היבשה, בשנות ה-60 נוצרה האוגדה כמסגרת קבע ובה מספר חטיבות, מלבד יחידות ייעודיות שונות, ובשנות ה-80 נוצר הגיִס כמסגרת בת כמה אוגדות. ההתמקצעות הגוברת בשורות צה"ל הביאה אף היא ליצירת מסגרות חדשות, דוגמת אגף התכנון (אג"ת) במטה הכללי, וכן לשינוי שמותיהן של מסגרות שונות. לדוגמה, אגף האפסנאות הפך לאגף לוגיסטיקה, רפואה ומרכזים.

 

מראשית הדרך נמנע צה"ל מלהתבסס על השיטה שהיתה נהוגה בבריטניה ובארה"ב, ובמספר צבאות חשובים אחרים: הפרדה בין הזרועות (יבשה, ים ואוויר) עד כדי כך שכל אחת מהן היתה כפופה למשרד ממשלתי משלה, והתיאום ביניהן, בדרג הצבאי, נעשה ברמת "ועדת ראשי המטות". צה"ל, למרות השפעתה העזה של השיטה הבריטית בתחומים אחרים בשנות מלחמת העצמאות ומיד לאחריה, העדיף מלכתחילה את קיומו של מטה כללי יחיד שכל שלוש הזרועות כפופות לו.

 

 להגדלת התמונה  - לחצו כאן. (באדיבות דובר צה"ל)

 

הסמכות הצבאית העליונה בצה"ל היא בידי ראש המטה הכללי (רמטכ"ל), אותו ממנה שר הביטחון לתקופה של  4-3 שנים. המטה הכללי (מטכ"ל) הוא המטה העליון של צה"ל, וכולל מטה מתאם ומטה מקצועי.

 

המטה המתאם מחולק למספר אגפים: אגף מבצעים (אמ"ץ), אגף לוגיסטיקה, רפואה ומרכזים (אלר"ם), אגף התכנון (אג"ת), אגף המודיעין (אמ"ן), אגף משאבי אנוש (אמ"ש) ואגף תקשוב.

 

 

חברי המטכ"ל לצד רה"מ אהוד אולמרט ושר הביטחון עמיר פרץ, 2006 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

 

במטה המקצועי חברים מפקדי חילות האוויר והים ומפקד זרוע היבשה (מז"י - מפקדת זרוע היבשה, גוף שהוקם בשנת 1999 והחליף את מִפקדת חילות השדה), אלופי הפיקודים המרחביים - מרכז, צפון, דרום ועורף, קציני החיל הראשיים, קצינים מקצועיים ועוד.

 

בצה"ל כ-15 חילות: מודיעין - השייך לאגף המודיעין, אוויר - זרוע האוויר, ים - זרוע הים, הנדסה, תותחנים, שריון, רגלים וצנחנים (ובו ארבע חטיבות - גולני, גבעתי, צנחנים ונח"ל) ומודיעין שדה - זרוע היבשה, רפואה, חימוש ולוגיסטיקה - אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, קשר ותקשוב - אגף התקשוב, חינוך וגדנ"ע, שלישות ומשטרה צבאית - אגף כוח אדם. נוסף לכך קיימות יחידות ייעודיות דוגמת דובר צה"ל, הכפוף לאגף המבצעים, והרבנות הצבאית והפרקליטות הצבאית הכפופים לרמטכ"ל.

 

כל אחד מהחילות מפתח "תורת לחימה" (תו"ל) משלו, הקובעת בפירוט רב כיצד יש לנהל פעילות מבצעית בתחום עיסוקו. מכאן מכתיבה התו"ל את טיב האימונים שצריכות לעבור יחידות סדיר ומילואים על מנת שתוכל לבצע את משימותיה. תו"ל היא מושג דינמי, המשתנה בהתמדה בהתאם לשינויים בזירה הכללית, בצבאות אויב ובאמצעי הלחימה העומדים לרשות צה"ל.

 

צה"ל מוציא לאור את השבועון "במחנה", הרבעון המקצועי "מערכות" ומספר בטאונים נוספים. יש לו הוצאה לאור משלו, שגם היא נקראת "מערכות". בנוסף מפעיל צה"ל תחנת רדיו עצמאית - גלי צה"ל.

 

תפעולו המבצעי של צה"ל נעשה במסגרת הפיקודים, לאחר שהמטה הכללי מקצה להם יחידות מן החילות השונים לפי הצורך. כיון שכך, מפקדי העוצבות כפופים לשני גורמים נפרדים במקביל - לפיקוד בעניינים מבצעיים ולמפקד החיל בעניינים מקצועיים. הדבר מחייב תיאום דקדקני ברמה גבוהה. לא מעטים מהכשלים שהתגלעו מפעם לפעם בפעילות צה"ל נבעו מליקויים בתיאום זה. 

 


השירות בצה"ל

חוק שירות הביטחון קובע כי צה"ל יורכב ממערך של כוחות סדירים ומילואים. משרתי החובה ומשרתי הקבע מרכיבים את הצבא הסדיר ומהווים את השלד הלוחם, המקצועי והמינהלי של צה"ל. בתום שירות החובה או הקובע עובר החייל ליחידת מילואים ונקרא מעת לעת לשירות מילואים, שאורכו תלוי בסוג השירות ובגילו של החייל (בדרך כלל, כחודש בשנה). 

 

משך שירות החובה הוא 36 חודשים לגברים בני 26-18 ו-24 חודשים לבני 29-27. עולים חדשים בני 29-27 משרתים 18 חודשים. שירות החובה לנשים הוא, ככלל, 24 חודשים. נשים נשואות, אמהות ונשים הרות פטורות משירות חובה. נשים יהודיות דתיות, המצהירות כי טעמים דתיים מונעים מהן מלשרת בשירות ביטחון, פטורות משירות בצה"ל. נשים אלה יכולות לשרת במסגרת ה"שירות הלאומי" בפעילויות של חינוך, סיעוד ורווחה. (על גיוס חרדים לצה"ל ראו להלן.) גברים בני העדה הדרוזית והצ'רקסית חייבים גם הם, ככלל, בשירות חובה בצה"ל. בני המיעוט הבדווי יכולים להתנדב לשירות. לרוב הם משרתים כגששים.

 

קודם לגיוסו לצה"ל מסווג המועמד לשירות, על פי קריטריונים של פרופיל רפואי, קבוצת איכות (קב"א) ויכולת הסתגלות למסגרת הצבאית. מועמדים אשר אינם עוברים את תנאי הסף במדדים השונים אינם מגויסים.

 

שרות המילואים לגברים הוא עד גיל 54, אך בפועל, מדיניות גיל הפטור מקלה ביחס לחוק, וגיל הפטור משתנה בהתאם לתפקידו, לדרגתו ולמינו של החייל. גיל הפטור השכיח לגברים ולנשים לוחמות הוא 45 ולנשים שאינן לוחמות 38. הריון או הורות פוטרים נשים משירות מילואים. אנשי מילואים רשאים להתנדב לשירות מעבר לגיל הפטור, אם יחידותיהם מעוניינות בכך.

 

שנות ה-2000 עומדות בסימן צמצום נטל שירות המילואים, מגמה המוצאת את ביטויה בהפחתת מספר ימי המילואים ובהפחתה במספר האזרחים המגויסים בפועל לשירות מילואים ,כאשר מרבית הנושאים בנטל הם חיילים לוחמים. הגם שהחוק מזכה אנשי מילואים בפיצוי כספי על שירותם, בערך שווה למשכורותיהם, ואוסר על פיטורי עובדים בגין שירות במילואים, בפועל מהווה שירות זה נטל אישי כבד על איש המילואים ועל משפחתו. זה שנים שורר בחברה הישראלית מתח רב בין הנושאים בנטל ותומכיהם לבין המשתמטים ממנו באחת מן הדרכים המרובות הפתוחות לפניהם.

 

על חיילים בשירות סדיר ומילואים חל חוק השיפוט הצבאי. עבירות על חוק זה נידונות בפני בתי דין צבאיים. החוק מחלק את צה"ל למחוזות שיפוט, ובפועל קיימים כארבעה בתי דין צבאיים מחוזיים.

 

דרגות צה"ליות

 

דרגות קצונה (בסדר יורד): רב אלוף, אלוף, תת אלוף, אלוף משנה, סגן אלוף, רב סרן, סרן, סגן, סגן משנה.

 

דרגות חוגרים (בסדר יורד): רב נגד, רב סמל בכיר, רב סמל מתקדם, רב סמל ראשון, רב סמל, סמל ראשון, סמל, רב טוראי, טוראי.

 


נשים בצה"ל

בשנת 1948 הוקם חיל הנשים  - ח"ן (בתחילה נקרא "חיל עזר נשים", אך לאחר זמן קצר שונה שמו). בראש חיל הנשים עמדה קצינת ח"ן ראשית אשר היתה ממונה על כל החיילות בצה"ל. התפקידים שהוקצו לנשים היו בעיקר תפקידים מנהלתיים ומקצועיים, ונאסר עליהן לשרת במקצועות קרביים. היה זה לקח ממלחמת העצמאות ומהתקופה שקדמה לה. באותה עת שירתו נשים (אם כי לא רבות) בתפקידים קרביים, ואחדות מהן, שנפלו בשבי, סבלו התעללויות קשות ביותר. על רקע זה הוחלט, מיד בתום המלחמה, להרחיק נשים מתפקידים קרביים.

 

במשך שנים שירתו חיילות צה"ל בתפקידים מנהליים בלבד, אך מאז שנות ה-60, עם התגברות התודעה המגדרית בעולם ובישראל, התחילה לעלות אל פני השטח התמרמרות על כך. בה בעת החלו אחדים מחילות צה"ל לעמוד על כך שבתנאי מחסור בכוח אדם איכותי, יש ביכולתם להציב נשים בעלות יכולת גבוהה בתפקידים תומכי לחימה, כגון הדרכה בקורסים לחיילים קרביים. אחת מפריצות הדרך הראשונות היתה בחיל התותחנים, כבר בשנות ה-70.

 

מגמה זו הגיעה לשיא במחצית שנות ה-90, עם קבלת עתירה בבג"ץ בעניין אי-גיוסה של אישה לקורס טיס. בהדרגה נפתחו תפקידי לחימה שונים בפני נשים בחילות רבים, ובתוך כמה שנים סיימו נשים קורסי טיס ונעשו טייסות קרביות. בתיקון לחוק שירות הביטחון משנת 2000 נקבע כי לכל אישה זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות צבאי, אלא אם כן מהותו ואופיו של התפקיד אינה מאפשרת זאת. נכון לעכשיו, מספר התפקידים הללו אינו רב, והוא הולך ומתמעט עוד יותר.

 

בשנת 2001 בוטל חיל הנשים והוחלף במפקדת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), שקיבלה את סמכויותיה של קצינת ח"ן ראשית בכל סוגיה מגדרית הכרוכה בשירות בצה"ל.

 


גיוס חרדים לצה"ל

תלמידי ישיבה יהודים ש"תורתם אומנותם" זכאים לקבל פטור משרות בצה"ל, כל עוד זמנם מוקדש ללימודים. בתנאים מסוימים, הפטור הופך למלא וסופי. מכסת הפטור עמדה בימיה הראשונים של המדינה על 400 איש, אך במרוצת השנים הוגדלה מכסת הזכאים, עד שבוטלה כליל בסוף שנות ה-70. בחודש יולי 2002, לאחר שוועדה בראשות השופט צבי טל בחנה את סוגיית הפטור מגיוס, קיבלה הכנסת את "חוק טל" אשר מסדיר באופן רשמי את מתן הפטור לבחורי ישיבות.

 

פטור גורף זה, אשר הביא רבים ל"חזרה בתשובה" למראית עין כדי להשתמט משירות, ואשר שלל מצה"ל, בעודו מתמודד עם מחסור בכוח אדם איכותי, רבים שהיו יכולים לשרת בו, נעשה אחד מסלעי המחלוקת הבולטים ביותר בחברה הישראלית. אחד הניסיונות לגשר על הפער הוא מיזם הנח"ל החרדי שהוקם בשנת 1999, לגיוס גברים צעירים בני משפחות חרדיות במסגרות המאפשרות להם להמשיך ולשמור על אורח חייהם המסורתי. עם זאת, מספר המתגייסים לנח"ל החרדי מהווה אחוז קטן מכלל הצעירים החרדים בגיל גיוס, ובמקרים לא מעטים מדובר בצעירים חרדים שנפלטו ממסגרות חרדיות, או הנמצאים בתהליכי "חזרה בשאלה". מספר מקבלי הפטור משירות על רקע זה עומד בשנים האחרונות על יותר מ-40,000.

 


אמצעי לחימה

בתנאי המחתרת שקדמו להקמת המדינה לא יכלו הארגונים המזוינים להקים תעשייה צבאית ועל כן מיומו הראשון היה תלוי צה"ל באספקת נשק מחוץ לגבולות המדינה. משלוח הנשק הראשון, שקבע את עתידו של צה"ל ושל המדינה, הגיע ב-1948 מצ'כוסלובקיה - רובים ומקלעים, ולאחר זמן גם מטוסי "מסרשמיט". אנשי הרכש פעלו גם בצרפת ובארה"ב והזרימו ארצה נשק וציוד מעודפי הצבא שמצאו במקומות שונים בעולם.

 

את מטוסי הסילון הראשונים קיבל צה"ל מבריטניה במחצית הראשונה של שנות ה-50. בריטניה גם סיפקה לישראל ציוד ימי, בראש וראשונה משחתות וצוללות. בשנות ה-50 נעשתה צרפת הספקית העיקרית של מטוסים, שריון ותותחים, ואולם בימי מלחמת ששת הימים הטיל נשיא צרפת, דה גול, איסור על מכירת נשק לישראל. אספקת הנשק מארה"ב החלה בשנות ה-60 - תחילה טילי קרקע-אוויר (מסוג "הוק") וטנקים ולאחר האמברגו שהטילה צרפת נעשתה ארה"ב לספקית המטוסים העיקרית לצה"ל. 

 

ספינת טילים (סטי"ל) מדגם "סער 5" (צילום: אמיר כהן)

 

במהלך העשורים צמחה והתפתחה בישראל תעשיית נשק ענפה - רשות פיתוח אמצעי לחימה (רפא"ל), התעשייה האווירית והתעשייה הצבאית (תע"ש) - ובמקביל נרכשו כלי נשק מודרניים ממדינות שונות בעולם, בעיקר מארצות הברית. בסוף שנות ה-50 נכנס לשימוש בצה"ל תת המקלע "עוזי" שפותח על ידי התעשייה הצבאית. בשנת 1971 נכנס לשירות מבצעי מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל - ה"נשר" ובשנת 1973 רובה הסער "גליל" שיוצר על ידי התעשייה הצבאית. באותו עשור הגיעו לצה"ל מטוסי ה F-15 האמריקאיים ומטוסי ה"כפיר" תוצרת התעשייה האווירית וכן מזל"טים מסוג "שדמית", "תלם" ו"סקאוט". הדגם הראשון של טנק מרכבה (סימן 1), נכנס לשירות בחיל השריון בשנת 1979 ובהמשך מרכבה סימן 2 (1983) ומרכבה סימן 3 (1990).

 

בשנות ה-2000 מצויות בידי צה"ל מערכות נשק חדישות מהמתקדמות בעולם, חלקן פרי פיתוח או שדרוג של התעשיות הצבאיות הישראליות:

 

במערך האווירי: מטוסי F-15, F16 משודרגים, ו"פלקון" - מטוס התרעה. מסוקי בואינג "אפאצ`י" (פתן ורשף), יורוקופטר "פנתר" (עטלף) וסיקורסקי "בלק-הוק" (ינשוף) וכן מזל"טים מסוג "סרצ'ר".

 

במערך השריון והיבשה: מרכבה סימן 4, תותחים מתנייעים ונגמ"שים דוגמת "אכזרית", "פומה" ו"נגמחון".

 

במערך הימי: ספינות הסיור "סופר דבורה", ספינות טילים מדגם "סער 5", צוללות "דולפין וטילי ים-ים "גבריאל".

 

במערך הטילים: טיל אישי נגד טנקים מסוג "גיל" ו - "עורב" ורקטות מסוג "מנתץ".

 

בתחום הנשק האישי: רובה ה"תבור" וה-"מיקרו גליל", בנוסף לרובי סער מיושנים יותר מסוג "גליל", ו - "M16".

 

באוקטובר 2000 נכנסה לשימוש מבצעי בצה"ל סוללת טילי "החץ" הראשונה - טיל נגד טילים בליסטיים פרי פיתוח של התעשייה האווירית הישראלית ותעשיות צבאיות אמריקניות.

 


מידע נוסף

 

חוק-יסוד: הצבא / תשל"ו, 1976 - ב-31 במרס 1976 חוקקה הכנסת השמינית את "חוק יסוד: הצבא" אשר הסדיר את מעמדו החוקי של צה"ל ואופן פעולתו. מסמך באנציקלופדיה ynet.

לנוסח החוק במלואו - לחצו כאן.

 

רמטכ"לי צה"ל - מרא"ל יעקב דורי ועד רא"ל גבי אשכנזי, רשימת ראשי המטה הכללי של צה"ל, מקום המדינה ועד ימינו. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לעמוד הפרויקט -  לחצו כאן

 

המסוק, המעופף האנכי - מתי פותח המסוק הראשון? אילו סוגי מסוקים קיימים בראשית המאה ה-21? אנציקלופדיה ynet מספקת תשובות בפרויקט תעופתי מיוחד המוקדש למכונה בעלת הכנפיים המסתובבות.

לפרויקט - לחצו כאן.

 

המטוס, תולדותיה של ציפור המתכת - אנציקלופדיה ynet מציגה פרויקט מיוחד ובמרכזו אחת המכונות מרוממות הרוח של זמנינו - המטוס. מתי הומצא המטוס הראשון? מאילו חומרים בונים מטוס? מה ההבדל בין F-16 ל-F-15?

לפרויקט - לחצו כאן.

 

מלחמת ששת הימים - לרגל ציון 40 שנה למלחמת ששת הימים, שקעו עורכי האנציקלופדיה בין דפי העיתונים המצהיבים ובחרו עבורכם כמה כתבות נבחרות מן הימים שהיו. פרויקט באנציקלופדיה ynet.

לפרויקט - לחצו כאן.

 

מלחמת יום הכיפורים - ב- 6 באוקטובר 1973, בבוקר יום הכיפורים, תקפו צבאות מצרים וסוריה במפתיע את מדינת ישראל ופתחו במלחמת יום הכיפורים. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לפרויקט - לחצו כאן.

 

מלחמת לבנון השנייה - היכן ממוקם הכפר עייתא א-שעב? מתי הפך חסן נסראללה למנהיג ארגון חיזבאללה? אנציקלופדיה ynet מציגה מבט מקרוב אל האישים והמקומות הבולטים במלחמת לבנון השנייה. פרויקט מיוחד.

לפרויקט - לחצו כאן.

 

שיח לוחמים, ממלחמת העצמאות עד מלחמת לבנון השנייה - "מי שחווה את המתקפה ואת הפגזים ונשא בזרועותיו פצוע וחש את חום דמו ואת נשימתו האחרונה. מי שראה את מחירה הנורא של המלחמה, נדר נדר לעשות מה שיוכל כדי למנוע מהילדים של היום ושל מחר את המלחמה הבאה". פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לפרויקט - לחצו כאן.

 

מבצע "עופרת יצוקה" - בחינת ארסנל הנשק המצוי בידי חמאס ברצועת עזה. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 

מבנה השלטון בישראל - המשטר במדינת ישראל מושתת על פעולתן של שלוש רשויות: הכנסת, הממשלה ומערכת המשפט. אילו יחסי גומלין מקיימות הרשויות בינן לבין עצמן? אילו יחסים הן מקיימות עם צה"ל?

למידע נוסף - לחצו כאן.

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן – לחצו כאן

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©