אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


דגל צפון קוריאה
דגל צפון קוריאה 
 
השעה בצפון קוריאה 
 
שליט צפון קוריאה, קים ג'ונג-איל
שליט צפון קוריאה, קים ג'ונג-איל צילום: איי פי
 
הצפות בצפון קוריאה
הצפות בצפון קוריאה צילום: רויטרס
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 האתר הרשמי של שלטון צפון קוריאה
 אתר סוכנות הידיעות הרשמית של צפון קוריאה
 אתר רשמי נוסף של צפון קוריאה הכולל מידע בנושאים שונים
 מידע נוסף על המדינה
 מפת המדינה באתר אנכרטא


ערכים קשורים
 מונסון
 אורז
 מלחמת העולם השנייה
 ברית המועצות
 דגלס מקארתור
 מלחמת קוריאה
 פלוטוניום
 קים ג'ונג און
 המזרח התיכון
 אסיה
 קומוניזם
 רוסיה
 יפן
 ים יפן
 דרום קוריאה
 בודהיזם
 קונפוציאניזם
 נצרות
 ארצות הברית של אמריקה
 11 בספטמבר 2001
 ג'ורג' ווקר בוש
 ארגון האומות המאוחדות
 אמנסטי אינטרנשונל


תחומים קשורים
 מדינות העולם


 
 
 

צפון קוריאה


North Korea

גיאוגרפיה |  כלכלה |  היסטוריה |  צפון קוריאה בפתח המאה ה-21 |  יחסים עם ישראל

צפון קוריאה (שמה הרשמי: Democratic People's Republic of Korea DPRK - "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה"), רפובליקה במזרח אסיה הנתונה תחת שלטון קומוניסטי טוטליטרי. גובלת בצפון בחבל מנצ'וריה שבסין, בפינה הצפון-מזרחית שלה ברוסיה, בדרום-מזרח מפריד בינה לבין יפן מיצר קוריאה (שלוחה של ים יפן אשר רוחבו במקום הצר ביותר הוא כ-200 ק"מ; מכונה "הים המזרחי" בפי הקוריאנים). גובלת בדרום עם דרום קוריאה, ובמערב עם מפרץ קוריאה (שלוחה של "הים הצהוב"); בירתה - פיונגיאנג (Pyongyang).

 


 

קוריאה הצפונית - דיוקן
צפון קוריאה - דיוקן
שם רשמי

צ'וֹסוֹן מִיז'וּז'וּאוּאִי אִינְמִין קוֹנְגְוַוגוּק

שטח 120,540 קמ"ר (מקום 100 בעולם)
אוכלוסייה 22,757,275 (מקום 50 בעולם)
שיעור גידול אוכלוסין 0.38% (מקום 150 בעולם)
תושבים

קוריאנים (רוב מוחלט);

וכן - קהילה סינית קטנה, מעט יפנים

שפה רשמית קוריאנית
דתות מסורת בודהיסטית וקונפוציאנית, צ'ונדוגים (דת הנתיב השמיימי), נוצרים אחדים
בירה פיונגיאנג
ממשל

"דמוקרטיה עממית"

(למעשה - דיקטטורה קומוניסטית)

ראש מדינה נוכחי קים ג'ונג און
עצמאית מאז 15 באוגוסט 1945 (מיפן)
אוכלוסייה מתחת לקו העוני אין נתונים
תמ"ג לנפש 1,900 דולר (מקום 193 בעולם)
שיעור אבטלה אין נתונים
ענפי כלכלה מרכזיים אורז, תירס, תפוחי-אדמה, סויה, קטניות, בקר, חזירים, ביצים; נשק וציוד צבאי, מכונות, אנרגיה חשמלית, כימיקלים, כריית מחצבים (פחם, עפרת ברזל, מגנזיום, גרפיט, נחושת, אבץ, עופרת, מתכות יקרות), חרושת מתכת, טקסטיל, עיבוד מזון (במיוחד: בשר חזיר), תיירות
מטבע וון צפון קוריאני
ידיעת קרוא וכתוב 99%
תוחלת חיים

נשים - 66.89; גברים - 61.53; 64.13

(מקום 171 בעולם)

(הטבלה עודכנה לאחרונה בינואר 2011)

 

כמעט כל תושבי המדינה הם קוריאנים. לצד השפה הקוריאנית נפוצות בקרב חוגי הממשל הרוסית והסינית. התושבים ברובם בודהיסטים, קונפוציאנים או נוצרים אך אינם נהנים מחופש פולחן מאחר והדתות כולן הוצאו מחוץ לחוק. מערכת החינוך מתבססת על הגות הצ'ושה (Chuche Philosophy), שילוב ייחודי בין התורה המרכסיסטית-לניניסטית לבין ערכים מסוימים שנבחרו מתרבותה המסורתית של קוריאה. עיקריה של הגות זאת מעמידים את הנאמנות למנהיג ולאורגניזם החברתי במרכז ההוויה והיעוד של היחיד.


החינוך ניתן חינם בכל הרמות, והנו חובה עד גיל 16. רוב היישוב מרוכז בחוף המערבי, ואזורי ההרים מיושבים בדלילות. כ-65% מן התושבים יושבים בערים; זאת לאחר תהליך מזורז של עיור שחל בראשית שנות ה-50 בעקבות מלחמת קוריאה, במהלכה הוחרבו כפרים רבים בהפצצות אמריקניות כבדות. בהשוואה לקוריאה הדרומית, מועטים בצפון קוריאה הריכוזים האורבניים הגדולים; מלבד הבירה פיונגיאנג שבה כשני מיליון תושבים. יחד עם זאת, לקוריאה הצפונית תשתית תעשייתית כבדה, בעיקר בתחום המתכת, המכונות, והייצור הביטחוני.

 

קים איל סונג (Kim Il Sung), מזכיר המפלגה המפלגה הקומוניסטית מאז 1945, כיהן עד מותו ב-1994 גם כנשיא וגם כמפקד עליון של הכוחות המזוינים. בנו קים ג'ונג איל (Kim Jong Il) ממלא מאז את מקומו. תחת הנהגתם הפכה קוריאה לאחת היריבות הנחושות ביותר של ארה"ב ושל המדינות הנתמכות על ידה בדרום מזרח אסיה. בת בריתה העיקרית כיום היא סין העממית, ובעבר גם ברית-המועצות. בסיוען הצליחה קוריאה להתקדם מבחינה טכנולוגית, ולהקים תעשיית רקטות וטילים מפותחת. בידיה טילים מבצעיים המגיעים לטווחים של אלפי ק"מ; והיא שוקדת על השלמת פיתוחו של טיל היכול לשאת ראש נפץ גרעיני לטווח העולה על 6,000 ק"מ.

 

שידורי הטלוויזיה מכריזים על ביצוע ניסוי גרעיני תת-קרקעי שהוכתר בהצלחה (צילום: איי פי)

 

על יחסי ארה"ב ומדינות המערב עם צפון קוריאה מעיב החשש מהצטיידותה בחימוש גרעיני, ונכונותה להפיץ טכנולוגיה מתקדמת בתחום הייצור והשימוש בטילים ארוכי טווח למשטרים פונדמנטליסטים. בעקבות מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 על מגדלי התאומים בניו-יורק, הוכללה צפון קוריאה על ידי הנשיא האמריקאי ג'ורג' וו' בוש בקבוצת המדינות המהוות לדבריו את "ציר הרשע".

 

בצעד שעורר סערה בעולם, פרשה צפון קוריאה בראשית 2003 מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני, גירשה את פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית שהורשו לפעול בשטחה מאז 1992 (בעקבות קבלתה של צפון קוריאה למסגרות האו"ם שנה קודם לכן), והסירה ציוד מעקב שהוצב במתקני הגרעין שלה. היא הודיעה שבכוונתה להחזיר את הכור ביונגביון לפעילות מלאה ולחזור לייצור נשק גרעיני. כמה חודשים לאחר מכן הצהיר משרד החוץ הצפון קוריאני כי ארצו סיימה בהצלחה לעבד פלוטוניום בכמות שתספיק לייצור פצצות אטום, וכי בכוונתה להמשיך ולפתח, ביתר שאת, את מערך הנשק הגרעיני שלה על מנת להגביר את כוח ההרתעה הגרעיני שלה מול מדיניותה העוינת של ארה"ב.

 

מצעד צבאי לכבודו של שליט צפון קוריאה קים ג'ונג-איל (צילום איי פי)

 

על פי עדויות האו"ם וארגון אמנסטי, למעלה מ-10% מאוכלוסיית צפון קוריאה סובלת מתת-תזונה, מאות אלפי בני אדם הורעבו למוות במחנות הריכוז שלה; כן דווח על ניסויים קטלניים באמצעי לחימה כימיים באסירים.

 


גיאוגרפיה

למן 1948 מחולקת קוריאה לשתי מדינות: קוריאה הדרומית וקוריאה הצפונית. הגבול ביניהן עובר לאורך קו הרוחב 38 לערך. בצפון קוריאה, שהוא החלק הרחב ביותר של הארץ, מתנשאים הרי צ'נג-בי-שן, פפי-שן וטומן עד לגובה של כ-2,750 מ'. כאן נובעים שני נהרות שלאורכם הותווה הגבול עם סין: יאלו, הזורם לדרום מערב ונשפך למפרץ קוריאה, וטומן, הזורם לצפון מזרח ונשפך לים יפן. רכס הרים נמוך יותר (עד 1,950 מ') מתנשא במזרח חצי האי. כ-75% משטחה של צפון קוריאה הם הרים בלתי מיושבים. רק במערב חצי האי ובדרומו מצויים מישורים גדולים, ובהם מרוכזים רוב התושבים והשטחים החקלאיים.

 

נהר יאלו הזורם לדרום מערב ונשפך למפרץ קוריאה (צילום: איי פי)

 

האקלים מושפע מרוחות המונסונים. בחורף נושבות מצפון רוחות יבשתיות קרות, והטמפרטורות יורדות כמעט בכל הארץ אל מתחת לנקודת הקפאון. הן נמוכות יותר בצפון ובהרים שבמזרח. בקיץ נושבות רוחות דרומיות מזרחיות מכיוון הים, והטמפרטורות הממוצעות ביולי הן 22º בצפון ו-28º בדרום. רוחות אלה גם מביאות אתן את רוב הגשמים. כמות המשקעים גבוהה ביותר בדרום מזרח, כ-1,500 מ"מ; במערב יורדים כ-1,000 מ"מ ובצפון כ-600 מ"מ. חלקים גדולים של קוריאה, ובעיקר אזוריה ההרריים, מכוסים יערות.

 


כלכלה

המשק של קוריאה הצפונית הולאם כמעט כולו. הקולקטיביזציה של החקלאות שהחלה ב-1954, כללה שני שלבים: תחילה הוקמו כ-13,000 קואופרטיבים קטנים, ובשלב השני (1958) מוזגו לכ-3,800 קואופרטיבים גדולים יותר, לפי דוגמת הקומונות בסין. קואופרטיבים אלה מחזיקים 90% משטחי העיבוד במדינה, ורק 5% ממנו נמצאים בידיים פרטיות. גידול הבהמות נעשה רובו בחוות ממשלתיות. רק כ-25% מן השטח ניתן לעיבוד. החקלאות ממוכנת וחלקה בשלחין. הגידולים העיקריים הם תבואות למיניהן, ובראשן האורז. היערות המכסים כ-70% משטח המדינה מהווים בסיס לתעשייה גדולה של עץ.

 

קוריאה הצפונית עשירה במחצבים ובראשם פחם, אבן, ברזל, עופרת, זהב, אבץ, נחושת, טונגסטן וכספית. הודות לעושר המחצבים ולאנרגיה הידרואלקטרית זולה, התפתחה בקוריאה הצפונית תעשייה כבדה המייצרת ברזל, פלדה, מכונות ועוד. ענפי תעשייה חשובים אחרים הם טקסטיל ומלט. מוצרי היצוא העיקריים הם מחצבים, מוצרי תעשייה ומערכות נשק. שותפות הסחר העיקריות: סין, יפן, הודו, תאילנד, גרמניה, וברזיל.

 


היסטוריה

עד המאה ה-20

 

בשל מקומו הגיאוגרפי של חצי האי כגשר יבשתי בין סין ומנצ'וריה מכאן לבין יפן מכאן, הייתה קוריאה נתונה תכופות לפלישות של עמים זרים. במאה ה-3 לפנה"ס קמה בצפון חצי האי המדינה העצמאית צ'וסון, וב-108 לפנה"ס כבשה אותה סין. במאות 1-4 לספירה הייתה שוב קוריאה עצמאית, עד שכבשה אותה יפן. מאז ועד סוף המאה ה-19 היו בקוריאה לסירוגין שלטון סיני, שלטון יפני ועצמאות, אך מבחינה תרבותית הייתה נתונה בעיקר להשפעה סינית. תקופת העצמאות הממושכת ביותר הייתה בין השנים 953 - 1392 לספירה, כאשר שלטה במדינה שושלת קוריו. משנת 1627 הייתה קוריאה נתונה לשלטון שושלת צ'ינג (מנצ'ו), ומ-1644 הייתה כפופה לסין כאשר שושלת זו השתלטה על סין.

 

 

המאה ה-20

 

קוריאה שבה להיות עצמאית ב-1895, בעקבות תבוסתה של סין במלחמתה נגד יפן, אך למעשה השתלטו עליה אז היפנים. שליטתה בפועל של יפן בקוריאה התחזקה בעקבות נצחונה על רוסיה ב-1905, במלחמה שהתנהלה בחלקה על אדמת קוריאה, וב-1910 סיפחה יפן את קוריאה בצורה רשמית. ב-1919 פרצה בקוריאה התקוממות עממית נגד שלטון הכיבוש של יפן, אך היא דוכאה באכזריות.

 

היפנים משלו בקוריאה ביד קשה עד אוגוסט 1945, כאשר הובסו במלחמת העולם השנייה. צבא סובייטי פלש אז לצפון קוריאה והקים בה רפובליקה קומוניסטית, ואילו לדרום קוריאה נכנסו חיילים אמריקניים. בדצמבר 1945 החליטו בעלות הברית על חלוקת קוריאה לשתי מדינות, צפונית ודרומית.

 

בנובמבר 1946 נערכו בצפון בחירות ראשונות, ובפיונגיאנג קמה ממשלה זמנית בראשות קים איל סונג, שכינויו "המנהיג הגדול" נשאר גם אחרי מותו ב-1994. איל סונג הנהיג בצפון קוריאה קומוניזם סטליניסטי רדיקלי, כולל טיהורים, מחנות ריכוז ופולחן אישיות - על אף פטירתו הוצב כמועמד לבחירות שנערכו ב-1998, ניצח, ובנו קים ג'ונג איל המכונה "המנהיג היקר", החליפו בפועל.

 

ארה"ב שלטה שלטון צבאי בקוריאה הדרומית עד מאי 1948, ואז הוקמה בה רפובליקה עצמאית פרו-מערבית. ב-1950 פתח צבא קוריאה הצפונית, אשר נתמך על ידי ברה"מ וסין הקומוניסטיות, בהתקפה על קוריאה הדרומית. צבא האו"ם, בפיקודו של הגנרל דגלס מקארתור, שרוב חייליו היו אמריקנים, חש לעזרת קוריאה הדרומית; באוקטובר אותה שנה הוא כבש את פיונגיאנג, בירת קוריאה הצפונית, אך בנובמבר חצה צבא סין את הנהר יאלו וכבש חזרה חלק מן השטחים. מלחמת קוריאה נמשכה יותר מ-3 שנים; וגבתה מיליוני קורבנות (הערכות נעות בין 2 ל-4 מיליון), בנוסף, שני מיליון קוריאנים הפכו לפליטים. סאול, בירת הדרום, הפכה לעיי חורבות, והצפון נחרב כמעט לחלוטין תחת הפצצות חיל האוויר האמריקני, שהיו כבדות אפילו מההפצצות שספגו יפן וגרמניה במלחמת העולם. 37,000 חיילים אמריקאים נהרגו בקרבות ועוד מספר לא גדול של חיילים משאר המדינות שהשתתפו בכוח האו"ם.

 

פיונגיאנג הבירה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

 

ביולי 1951 נפתחו שיחות שביתת הנשק, לפי הצעת ברה"מ. במקביל, נמשכה הלחימה בשטח, ולא ניכר שום שינוי משמעותי בקו החזית. ב-27 ביולי 1953, בתום שיחות שארכו שנתיים, נחתם הסכם שביתת הנשק. האו"ם קבע, כי זו תישאר בתוקף עד שתוחלף בהסכם שלום - צעד שלא התממש מעולם. חלוקת חצי האי הונצחה רשמית בין הדרום - "הרפובליקה של קוריאה", לצפון - "הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה". הגבול הותווה לאורך קו הרוחב 38, וברצועת הבטחון המפורזת שמשני צדדיו (DMZ- Demilitarized Zone) הוצבו כוחות או"ם. מאז שררה מתיחות מתמדת בין שתי המדינות, אך הדברים לא הגיעו לכדי מלחמה ממש. האזור המפורז בין שתי המדינות מאוכלס במספר חיילים עצום, במוקשים ובאמצעי לחימה מהמתקדמים בעולם; מפעם לפעם נרשמות תקריות אש בין הצדדים, בעיקר בים.

 

בשנות ה-60 ידעה קוריאה הצפונית תקופה של פיתוח כלכלי אינטנסיבי, במהלכה הוקמה תשתית תעשייתית אדירה.

 

לאחר תום המלחמה השקיעה ארה"ב בדרום מאמצי שיקום אדירים. ומאז מוצבים דרך קבע 37 אלף חיילים אמריקנים על אדמת דרום קוריאה. ואולם הציבור הקוריאני, השואף ברובו להתאחד עם אחיו בצפון, לא מרוצה מן המצב הצבאי-מדיני שנוצר, ונוטה לפשרה שתאפשר נורמליזציה ביחסים עם הצפון. ואכן, למן שנות ה-70 מתנהל דיאלוג בין שתי הקוריאות על אפשרות איחודן. ב-1972 החלו בין הצדיים שיחות חשאיות בנושא זה, אולם נדרשו כמעט 30 שנה עד אשר הבשילו התנאים הגלובליים ללחיצת יד פומבית בפסגה ההיסטורית בשנת 2000 בין מנהיג הצפון, קים ג'ונג איל, ומנהיג הדרום, קים דה יונג. בעקבות זאת נפתח לראשונה מאז המלחמה מעבר גבול בין שתי המדינות סמוך לכפר פנמונג'ום (Panmunjom), בו נחתם הסכם שביתת הנשק ונערכו חילופי שבויים בשנת 1953, וכמאה תושבי צפון קוריאה הורשו לבקר את קרוביהם בדרום. מאז מתקיימים במקום מפגשים מתוקשרים של איחוד משפחות ושיחות בינלאומיות להפגת המתח בין המדינות ולקידום הנורמליזציה ביניהן.

 


צפון קוריאה בפתח המאה ה-21

בשנת 2003 הצהיר משרד החוץ הצפון קוריאני כי ארצו סיימה בהצלחה לעבד פלוטוניום בכמות שתספיק לייצור שש פצצות אטום לפחות, וכי בכוונתה להמשיך ולפתח, ביתר שאת, את מערך הנשק הגרעיני שלה על מנת להגביר את כוח ההרתעה הגרעיני שלה מול "מדיניותה העוינת של ארה"ב". דובר משרד החוץ הוסיף כי "הצפון ישקיע משאבים רבים בהפקת מוטות דלק מהכור הגרעיני המרכזי ביונגביון". לדבריו, אין לארצו ברירה אלא לנהוג כך, מאחר שארה"ב מאיימת על צפון קוריאה בנשק הגרעיני שברשותה.

 

הסערה הבינלאומית שהתחוללה בעקבות הצהרה זו, הנחיתה זעזוע נוסף על המגעים השבירים והמתוחים שהתנהלו בין צפון קוריאה לארה"ב ומדינות האזור בסוגייה הגרעינית. תגובת ממשלו של הנשיא בוש בארה"ב לא אחרה לבוא, וצפון קוריאה הוכללה במה שהוגדר על ידיו "מדינות ציר הרשע". אלא שצפון קוריאה עמדה בסירובה לדרישות ארה"ב והאו"ם להפסיק את ייצור הפלוטוניום, והמשיכה בתוכנית הגרעין שלה. בתמורה להיענותה לדרישות האמריקניות תובעת פיוניאנג נורמליזציה, כינון קשרים דיפלומטיים בין שתי המדינות, וסיוע כלכלי.

 

כשנה לאחרי פרוץ המשבר בין ארה"ב לבין צפון קוריאה, הודיעה פיונגיאנג ב-2004 כי "אנחנו מוכנים לשקול את הערת הנשיא בוש בדבר הבטחה חתומה למניעת תוקפנות - אם זו מבוססת על כוונה אמריקנית לדו-קיום עם צפון קוריאה". בדרום קוריאה התקבלה התבטאות זו בברכה. אולם ממשל הנשיא בוש הגיב על כך בספקנות זהירה והודיע כי על צפון קוריאה לעצור את התכנית הגרעינית שלה - לפני כל התקדמות בהפשרת היחסים.

 

למרות הביקורת ברחבי העולם, הודיעה צפון קוריאה ב-9 באוקטובר 2006 כי ביצעה ניסוי גרעיני תת-קרקעי, הראשון בתולדותיה, וכי הוא הוכתר בהצלחה. דרום-קוריאה, יפן, ארה"ב ומדינות רבות נוספות ברחבי העולם גינו בחריפות את צעדה זה של צפון קוריאה, וקראו לאו"ם לנקוט נגדה בצעדי ענישה חמורים.

 

בפברואר 2007 הסכימה צפון קוריאה להפסיק את הפעלת הכורים הגרעיניים ולאפשר כניסת פקחים בינלאומיים למתקניה הגרעיניים תמורת סיוע בדלק. במקביל החלה הפשרה ביחסים עם דרום קוריאה, ובמהלכה נפגשו מנהיגי המדינות - לראשונה מזה 7 שנה.

 

במהלך 2008 גבר זרם הדיווחים על מצב בריאותו הרעוע של קים ג'ונג איל, והגרסה הרווחת כי לקה בשבץ מוחי. כתוצאה מכך מיעט להופיע בפומבי. באותם שנים דווח כי  בנו הצעיר, קים ג'ונג און (נולד ב-1983) יעמוד בראש המדינה הקומינסטית אחרי מותו.

 

בינואר 2009 הודיעה צפון קוריאה כי היא מפסיקה את המגעים עם דרום קוריאה, ובמאי אותה שנה הודיעה כי ביצעה ניסוי גרעיני נוסף - ולמעשה הפרה את ההסכמים שנחתמו עמה קודם לכן. במרס 2010 טובעה ספינת מלחמה דרום קוריאנית, ככל הנראה על ידי הצפון, ובנובמבר אותה שנה אירעה אחת מתקריות הגבול החמורות ביותר מאז תום המלחמה בין המדינות, כאשר צבא הצפון הפגיז אי דרום קוריאני הסמוך לקו הגבול בין המדינות.

 

בתחילת 2011 פצח קים ג'ונג איל במסע "טיהורים" בצמרת הדיקטטורה, ובו הוציא להורג כ-200 קצינים בנסיון להכשיר את הקרקע לבנו היורש. קצינים ופקידים שנחשדו בהתנגדות ליורש הוצאו להורג, אולצו להתאבד או נשלחו למחנות המעצר הידועים לשמצה. בסוף השנה הלך קים ג'ונג איל לעולמו, ובנו הצעיר קים ג'ונג און תפס את מקומו בשלטון.

 


יחסים עם ישראל

המשטר הצפון קוריאני עוין לישראל, מעולם לא נקשרו יחסים כלשהם בינו לבין ישראל, הוא מספק לאויביה ידע, הדרכה ומערכות נשק מתקדמות, בהן גם טילי סקאד שטווח פעולתם מכסה את רוב שטחה של ישראל. צפון קוריאה אף מעניקה סיוע והכשרה במחנות האימונים שלה לארגוני טרור שונים, בהם גם ארגונים הפועלים במזרח התיכון.

 

במחצית הראשונה של שנות ה-90 קיימה ישראל מגעים חשאיים עם צפון קוריאה במטרה לבטל את עסקאות הטילים עם מדינות ערב בתמורה לסיוע לכלכלה הצפון קוריאנית. מגעים אלו הופסקו ב-1994, כנראה בלחץ ממשלת ארה"ב.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©