אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


סר וינסטון צ'רצ'יל
סר וינסטון צ'רצ'יל צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
בצעירותו
בצעירותו 
 
עם נשיא ארה"ב רוזוולט במהלך מלחמת העולם השנייה
עם נשיא ארה"ב רוזוולט במהלך מלחמת העולם השנייה 
 
צ'רצ'יל עם סטלין וטרומן בוועידת פוטסדם (1945)
צ'רצ'יל עם סטלין וטרומן בוועידת פוטסדם (1945) 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 The Churchill Center


ערכים קשורים
 קובה
 הוריישו הרברט קיצ'נר
 מהדי
 מלחמת הבורים
 ג'וזף צ'מברליין
 ארתור ג'יימס בלפור
 הרברט הנרי אסקווית
 לויד דייוויד ג'ורג'
 אירלנד
 מאונטבטן, לורד לואי פרנסיס אלברט ויקטור ניקולס
 מלחמת העולם הראשונה
 ממשלת אחדות לאומית
 טנק
 בולשביזם
 מהפכות ברוסיה
 הצהרת בלפור
 עבר הירדן
 ג'ון מיינרד קיינס
 נאציונל-סוציאליזם
 אדוארד ה-8
 אתיופיה
 מלחמת האזרחים בספרד
 נוויל ארתור צ'מברליין
 הסכם מינכן
 מלחמת העולם השנייה
 פרנקלין דלנו רוזוולט
 מפלגת הלייבור
 הקרב על בריטניה
 ברית המועצות
 קרב פרל הרבור
 יוסיףּ ויסריונוביץ' סטלין
 ועידת ילטה
 הרי ס' טרומן
 קלמנט ריצ'רד אטלי
 הודו
 דווייט דייוויד אייזנהאואר
 מבצע אוברלורד
 אליזבת ה-2
 פרס נובל
 רוברט אנתוני אידן
 חיים ויצמן
 ספר לבן
 חטיבה יהודית לוחמת
 בריטניה
 גרמניה


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 המאה ה-20 ואילך


 
 
 

סר וינסטון צ'רצ'יל


Sir Winston Churchill

ראשית דרכו |  חבר הקבינט |  בין המלחמות |  מלחמת העולם השנייה |  שנות השקיעה

סר וינסטון צ'רצ'יל (1874 - 1965), בשמו המלא סר וינסטון לנרד ספנסר (Winston Leonard Spencer) צ'רצ'יל, מגדולי המדינאים הבריטים במאה ה-20, בן לאחת ממשפחות האצולה החשובות בבריטניה. הנהיג את ארצו במלחמת העולם השנייה במאבקה בגרמניה; סופר והיסטוריון, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1953, ואף צייר מוכשר.

 


ראשית דרכו

וינסטון צ'רצ'יל היה בנם של המדינאי לורד רנדולף צ'רצ'יל (צאצאו של הדוכס הראשון ממרלבורו, גיבור מלחמה בריטי מהולל במאה ה-18) ורעייתו האמריקאית ג'ני ג'רום (בתו של איש כספים מניו יורק). ילדותו היתה אומללה, והוא סיים את לימודיו בביה"ס הידוע הָרוֹ בציונים בינוניים ומטה. אביו החליט שעליו להיות איש צבא, והוא עבר רק בקשיים רבים את מבחני הכניסה לאקדמיה הצבאית בסנדרהרסט. אולם הוא שקד על לימודיו באקדמיה, סיים אותה בהצלחה ונעשה קצין פרשים ב-1894.

 

תוך כדי שירות בצבא הבריטי, שימש גם ככתב צבאי של העיתון "דיילי גרפיק". הוא סיקר את מלחמת העצמאות של קובה (1895), בחופשה שנטל מהצבא, ואז יצא עם גדודו להודו. ב-1897 כתב את ספרו הראשון, על הרפתקאותיו בהודו. ב-1897 הסתפח לחיל המשלוח של גנרל קיצ'נר שיצא להילחם נגד המהדים בסודן, ונטל חלק באחד מקרבות הפרשים הקלסיים האחרונים בהיסטוריה הצבאית. גם על קורותיו בסודן פרסם ספר (1899; "מלחמת הנהר"). שנה לאחר מכן פרסם רומן בשם "סברולה", שבו חשף ליקויים בצבא הבריטי וניבא נכונה שינויים בשדה הקרב העתידי.

 

ב-1899 עזב את הצבא על-מנת להיכנס לפוליטיקה, אך ניסיונו הראשון להיבחר לא עלה יפה. לכן חזר ב-1900 למשלח ידו הקודם, כתב צבאי. הוא סיקר את מלחמת הבורים בשליחות "מורנינג פוסט" הלונדוני, נפל בשבי במהלך ניסיון גבורה להציל רכבת ממארב של הבורים, והצליח להיחלץ אחרי בריחה דרמטית ממחנה השבויים. מעלליו אלה פרסמו את שמו ברבים; בשובו לאנגליה כתב סדרת מאמרים על המלחמה, הוזמן להרצאות והשתכר כסף רב. פרסומו, ייחוסו והונו סייעו לו להיבחר, עדיין ב-1900, כציר הפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית.

 

עמדות הרדיקליות של צ'רצ'יל, ובכלל זה התנגדותו למדיניות ההעדפה במכס כלפי מדינות האימפריה הבריטית, שבה דגל שר המושבות דאז ג'וזף צ'מברליין, היו לצנינים בעיני המפלגה השמרנית. ב-1904 פרש צ'רצ'יל ממפלגתו והצטרף למפלגה הליברלית, ומיד פתח בהתקפות נמרצות על צ'מברליין ועל מנהיג השמרנים לורד בלפור. בה בעת המשיך למתוח ביקורת על ניהולו הלקוי של הצבא הבריטי, שהקנתה לו מתנגדים רבים בחוגי הצבא.

 

בבחירות הכלליות של 1906 התייצב כמועמד הליברלים, נבחר ונעשה חבר בממשלתו של הרברט אסקווית. תחילה כיהן כתת-שר המושבות, ופעל לפיוס בדרום אפריקה המוכרת לו היטב. ב-1908 נעשה צ'רצ'יל נשיא נציבות הסחר (שר המסחר) וחבר הקבינט, ובאותה שנה נשא לאשה את קלמנטיין הוזייר (Clementine Hozier). היו אלה נישואים מאושרים, מלאי אהבה, אף שילדיהם של השניים (ארבע בנות ובן אחד) השביעו אותם מרורים.

 

 


חבר הקבינט

בנציבות הסחר פעל צ'רצ'יל נמרצות להעברת חוקי עבודה מתקדמים, כגון שכר מינימום, שעות עבודה מוגבלות וביטוח בריאות. גם כאן רכש לו מתנגדים רבים: במיוחד, בית הלורדים בפרלמנט התקומם נגדו, וחבריו האשימו את צ'רצ'יל בבגידה במעמדו. אך הוא נהנה מתמיכתו הנמרצת של ראש מפלגתו, דייוויד לויד ג'ורג', ופעל מצדו להעברת חוק, ב-1911, שקיצץ קשות בסמכויות בית הלורדים. ב-1911 נעשה שר הפנים, ופתח בפעולה נמרצת, כדרכו, לרפורמה בבתי הסוהר. עם זאת פעל ביד קשה כנגד גילויים של אי-שקט תעשייתי, והאיגודים המקצועיים האשימו אותו בהתרת השימוש בכוח מופרז בפיזור הפגנות.

 

עוד באותה שנה הגיע צ'רצ'יל לכלל מסקנה שמלחמה אירופית גדולה עתידה להתחולל בקרוב, ושהעוצמה הימית תמלא בה תפקיד מרכזי. לכן ביקש וקיבל את תפקיד הלורד הראשון של הימייה (בקירוב, השר הממונה על הצי הבריטי), ופתח בפעולה לרענון חיל הים. באותה עת גם תמך נמרצות בחוק למען "שלטון בית" באירלנד, שוב כנגד התנגדותם העיקשת של השמרנים. הוא יזם את הפשרה שהביאה להפרדת אירלנד הצפונית מעל שאר חלקי אירלנד, ולכן גינו אותו גם מתנגדי שלטון הבית בכלל וגם תומכי העצמאות המלאה לאירלנד. אולם את עיקר מאמציו הקדיש לצי, בעזרתם הנאמנה של האדמירלים הנסיך לואי מבטנברג (אביו של לורד לואי מאונטבטן) ומחליפו של בטנברג בתפקיד לורד הים הראשון (הקצין הבכיר בימייה), סר ג'ון פישר.

 
הודות לצ'רצ'יל היה חיל הים הבריטי ערוך ומוכן עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, באוגוסט 1914. למעשה, צ'רצ'יל הורה לגייס את מילואי הצי ולהעמידו בכוננות עוד קודם לפרוץ המלחמה. באוקטובר 1914 יצא בעצמו לאנטוורפן שבבלגיה, כאשר עמדה העיר ליפול לידי הגרמנים, וארגן את הגנתה. קרב ההשהיה שניהל צ'רצ'יל אִפשר לצרפתים להיערך להגנה על נמלי התעלה החיוניים. בחודשים הבאים התייצבה החזית המערבית ונכנסה למצב של קיפאון חסר-מוצא. צ'רצ'יל הגה תוכנית נועזת לפתיחת חזית חדשה, נגד טורקיה שהצטרפה בינתיים למעצמות המרכז (גרמניה ואוסטריה-הונגריה). הוא יזם את הפלישה לגליפולי, שנכשלה כישלון חרוץ בסופו של דבר. הגם שהיו לו שותפים רבים לאחריות, בממשלה, בצי ובצבא היבשה, צ'רצ'יל הוא שספג את הביקורת. בלחץ השמרנים, שהצטרפו אז לממשלת הקואליציה (כפי שנקראה ממשלת האחדות הלאומית הבריטית בימי המלחמה), הורחק צ'רצ'יל לתפקיד חסר משמעות בממשלה. דומה היה אז שעלייתו המטאורית נפסקה, ושהקריירה הפוליטית שלו כבר היתה מאחוריו.

 

בנובמבר 1915 התפטר צ'רצ'יל מכל תפקידיו הפוליטיים, חזר לצבא בדרגת סא"ל ולחם בחזית המערבית. באמצע 1916 פורק גדודו, והוא חזר לפוליטיקה ונבחר לפרלמנט כציר עצמאי. רק אחרי שפורסם במרס 1917 דו"ח ועדת החקירה על הכישלון בגליפולי, שמצא כי אחריותו לביזיון לא היתה גדולה מאחריותם של אחרים, עלה בידי לויד ג'ורג' להחזירו לממשלתו - כנגד מחאותיהם הנמרצות של השמרנים - בתפקיד שר החימוש. היה זה תפקיד מנהלי בראש ובראשונה, אבל צ'רצ'יל ניצל אותו כדי לקדם את פיתוחו של הטנק - הנשק ששבר בסופו של דבר את הקיפאון בחזית המערבית. צ'רצ'יל היה אחראי לצעדי הפיתוח הראשונים של הטנק, עוד בעת כהונתו בימייה. אחרי התפטרותו הוקפא הפיתוח, עד שחזר צ'רצ'יל והמשיך לתמוך בו.

 

 


בין המלחמות

אחרי תום המלחמה, ב-1919, נעשה צ'רצ'יל שר המלחמה, ובתפקיד זה פעל לשיגור כוחות צבא בריטיים להילחם נגד הבולשביקים בעקבות מהפכת אוקטובר ברוסיה. כן פעל לקידומו של חיל האוויר המלכותי, ואף למד טיסה. ב-1921 התמנה לשר המושבות; בתפקידו זה פרסם את הספר הלבן של 1922, שסמך את ידיו על הצהרת בלפור,  אך בה בעת תלש סופית את עבר הירדן משטח המנדט הבריטי על א"י. היה שותף במו"מ שהביא להקמת אירלנד החופשית, ובכך נוספו לו עוד מתנגדים. ב-1922 איבד את מושבו בפרלמנט, לאחר שלקה בדלקת התוספתן ולא היה מסוגל להופיע בציבור במשך כל מערכת הבחירות. כך מצא את עצמו, לדבריו, "בלי משרה, בלי מושב, בלי מפלגה, ואפילו בלי תוספתן." הוא פנה לכתיבה, חיבר ספר על מלחמת העולם ("המשבר העולמי"), ואף שלח את ידו בציור; הוא הוערך כצייר חובב טוב למדי. ניסיונותיו הבאים לחזור ולהיבחר לפרלמנט, ב-1923 מטעם הליברלים וב-1924 כמועמד עצמאי בעל מצע אנטי-סוציאליסטי חריף (שנוצח בהפרש של 43 קולות) - עלו בתוהו.

 

עם זאת, עמדותיו הפוליטיות החדשות של צ'רצ'יל שבו וקירבו אותו למפלגה השמרנית, וב-1924 חזר לשורותיה. הוא נבחר סוף סוף לפרלמנט בבחירות הכלליות שנערכו באותה שנה, וכיהן עד 1929 בתור שר האוצר. בתחום זה, שצ'רצ'יל היה חסר כל ניסיון ויכולת להצטיין בו, הוא הלך מדחי אל דחי. בין היתר, הכלכלן הידוע ג'ון מיינרד קיינס מתח ביקורת חריפה ביותר על החלטתו להחזיר למכונו את בסיס הזהב של המטבע הבריטי ועל צעדים אחרים שנקט. כאשר נפלה ממשלתו של סטנלי בולדווין, בבחירות של 1929, היה זה במידה לא-מבוטלת באשמת מדיניותו הכלכלית של צ'ר'ציל. התגלע קרע בין השניים, וצ'רצ'יל, אף שנשאר חבר הפרלמנט, מצא את עצמו מחוץ למעגלי העשייה הפוליטית, אפילו באופוזיציה.

 

בשנים 1929 - 1939 לא מילא צ'רצ'יל כל תפקיד משמעותי, היה שרוי בבדידות פוליטית ונודע כאופזיציונר ממורמר. שום מפלגה לא נתנה בו אמון, אפילו לא מפלגתו שלו. בתקופה זו התמסר לכתיבה וכתב את החשובים שבספריו, בין היתר את חלקו הראשון של "ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית", וכן ביוגרפיה של אביו הקדום, הדוכס ממרלבורו. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, ב-1933, התייצב בראש המתריעים על הסכנה הנשקפת מגרמניה וקרא להקמת "ברית גדולה" כנגד הנאציזם. הוא ניסה לגבש קואליציה שמרנית-ימנית, אך נכשל. כאשר חזרה מפלגתו לשלטון ב-1935, לא הוצע לו שום תפקיד בממשלתו החדשה של בולדווין. מבקריו ראו אותו כמחרחר מלחמה. מעמדו לא השתפר בשל תמיכתו הפומבית הנלהבת בהחלטת המלך אדוארד ה-8 להינשא לאשה גרושה, כנגד עמדת הממשלה, או בשל ההפכפכנות שגילה ביחסו לפלישת איטליה לאתיופיה ב-1935, ולשאלת הצורך בהתערבות במלחמת האזרחים הספרדית שפרצה ב-1936.

 

ב-1937 החליף נוויל צ'מברליין את בולדווין בתפקיד ראש הממשלה, אך מעמדו של צ'רצ'יל לא השתפר, אע"פ שצ'מברליין היה בעבר בעל-בריתו, בעת שהיה שר הבריאות וצ'רצ'יל כיהן כשר האוצר. צ'מברליין נקט מדיניות של פיוס כלפי גרמניה, ואילו צ'רצ'יל דגל בעמידה איתנה כנגדה. הדברים הגיעו לשיא עם חתימתו של צ'מברליין על הסכם מינכן (1938), שהביא לדבריו "שלום בדורנו" לאירופה, בעוד שצ'רצ'יל תיאר אותו כ"תבוסה מוחלטת וניצחת". אך ככל שהוסיף המצב באירופה להידרדר, הלכו וגברו הקולות הקוראים להפקיד בידיו את הכנת בריטניה למלחמה הבלתי-נמנעת עוד.

 

 


מלחמת העולם השנייה

מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-3 בספטמבר 1939, החזיר צ'מברליין את צ'רצ'יל לתפקיד שעזב ב-1915, הלורד הראשון של הימייה. נשיא ארה"ב פ"ד רוזוולט שלח אליו מברק ברכה לרגל קבלתו את התפקיד, וכך החל קשר אישי הדוק בין השניים, שהיה עתיד למלא תפקיד חשוב מאין כמוהו בשנים הבאות. הצי שעליו ניצח עתה צ'רצ'יל נחלץ לפעולה משמעותית ראשונה רק באפריל 1940, עם פלישת הגרמנים לדנמרק ולנורבגיה, שהסתיימה בכישלון מבחינתה של בריטניה. אולם הפעם, שלא כמו בגליפולי, לא צ'רצ'יל הואשם בכישלון, אלא צ'מברליין. בכך הוכשרה הקרקע לעזיבתו את רח' דאונינג מס' 10, ולכניסתו של צ'רצ'יל לתפקיד ראש הממשלה.


אין ספק שצ'רצ'יל היה האדם המתאים ביותר להנהגת בריטניה במשבר הקשה ביותר בתולדותיה, ולא רק בשל העובדה שהתריע עוד קודם לכן על העתיד להתרחש. לדברי ההיסטוריון הרברט ניקולס, כל דרכו עד אז הכשירה אותו לתפקיד מנהיג המלחמה של ארצו: הוא היה "פטריוט נלהב; מאמין רומנטי בגדולת ארצו ובתפקידה ההיסטורי באירופה, באימפריה ובעולם; איש הפעולה הנמרצת, העולה כפורח למול אתגרים ומשברים; חוקר המלחמה, היסטוריון שלה וחייל קרבי בעצמו; מדינאי בקיא באמנות הפוליטיקה... אדם בעל אופי ברזל, מרץ בלתי-נלאה וכוח ריכוז מוחלט."

 

עם פלישת הצבא הגרמני לארצות השפלה בדרכו לצרפת, ב-10 במאי 1940, התפטר צ'מברליין; היה בדעתו למסור את תפקידו לבעל בריתו הקרוב ושר החוץ שלו, לורד הליפקס, אך הלה ויתר על התפקיד, וצ'רצ'יל נעשה ראש הממשלה. הוא נהנה מתמיכה ספונטנית בפרלמנט, בצבא ובעם, והסתמך עליה לליכוד השורות בארצו. הוא הקים ממשלת קואליציה עם מפלגת הלייבור, ובראשה קבינט מלחמה של חמישה אישים; הוא עצמו נטל לידו גם את תיק הביטחון. מאז ועד סוף המלחמה הנהיג את עמו והשרה עליו מעוז רוחו בשעותיו הקשות ביותר, ובמיוחד במחצית השנייה של 1940, ימי הקרב על בריטניה, כאשר הגרמנים ערכו הפצצות אוויר מסיביות על בריטניה כהכנה לפלישה. צ'רצ'יל עם חיוכו האופטימי, הסיגר הנצחי שלו, סימן "V" (ניצחון) שנהג להתוות באצבעותיו ונאומיו אדירי הרושם (ביניהם: "אין לי דבר להציע לכם מלבד דם, עמל, יזע ודמעות", 13.5.40) הפכו לסמלי המלחמה.

 

מטרות המלחמה של צ'רצ'יל היו פשוטות לכאורה: תבוסתה המוחלטת של גרמניה הנאצית ושמירת מעמדה של בריטניה כמעצמה עולמית בכירה. למען השגתן, הוא היה מוכן להקריב כל קורבן אישי ולאומי: בתוך שבועיים מכניסתו לתפקיד רה"מ, העביר בפרלמנט חקיקה שהעמידה את כל נתיני בריטניה, על רכושם, לרשות הכתר. ביוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, הבטיח לה צ'רצ'יל תמיכה בלתי-מסויגת, למרות שהיה מאז ומתמיד אנטי-קומוניסט קיצוני. עם זאת, בראש מעייניו עמדה ארצות הברית. צ'רצ'יל הכיר בצורך החיוני בתמיכתה, גם אם לא תצטרף למלחמה כצד לוחם, ועשה את כל שנדרש לקידום המטרה הזאת. כבר באוגוסט 1941, לפני ההתקפה על פרל הרבור, נפגש עם הנשיא רוזוולט בניופאונדלנד וניסח עמו את האמנה האטלנטית - הצהרת העקרונות המשותפים לשתי האומות. מיד אחרי שהתקיפו היפנים את ארה"ב טס צ'רצ'יל לוושינגטון וחתם על סדרה של הסכמי שיתוף פעולה עם האמריקאים.

 

עם זאת, יחסיו עם רוזוולט לא היו נטולי מחלוקות. האמריקאים, בלחצו של סטלין, ביקשו לפתוח חזית שנייה באירופה כבר ב-1942, כדי להקל את הלחץ על ברה"מ. צ'רצ'יל התנגד, משום שפעולה כזו נראתה לו פזיזה והרת-אסון, ועלה בידו לשכנע את רוזוולט כי מוטב להמתין, להתכונן ולצבור כוחות לפלישה כזו, שתהיה בלי ספק המהלך המכריע במלחמה כולה. בהמשך, בעקבות הצלחותיהן של בעלות הברית באפריקה הצפונית, קרא לפלוש לאיטליה שנחשבה בעיניו "שיפולי הבטן הרכים של הציר", ולנהל שם ובבלקנים את המאמץ העיקרי באירופה. האמריקאים והסובייטים התנגדו, ואף שארה"ב הסכימה בלב ולב לרעיון הפלישה לאיטליה, הדבר נחשב בעיניה מאמץ משני, והיא המשיכה ללחוץ לפלישה מבריטניה לצרפת.

 

עתה נשמעו נימות צורמות ביחסים הלבביים בין צ'ר'ציל ורוזוולט. נשיא ארה"ב לא היה שותף לחשדנותו העמוקה של צ'ר'ציל בסטלין, וסירב להתאים את מהלכי המלחמה של בעלות הברית המערביות לצורך שנראה כה חיוני לרה"מ הבריטי, להצר ככל האפשר את צעדיו של סטלין ולהקדימו בהשתלטות על אירופה הדרומית והמזרחית. הקרע נבעה כבר בוועידת טהרן (סוף נובמבר 1943), שבה נפגשו לראשונה "שלושת הגדולים", וביתר שאת - בפגישתם בילטה בפברואר 1945. בסוף יולי 1945, בעת שנפגשו שוב שלושת הגדולים בפוטסדם שבגרמניה כדי לדון בעתיד אירופה שלאחר המלחמה - נשיא ארה"ב הרי טרומן השתתף בפגישה זו, אחרי מותו של רוזוולט - הגיעה לצ'רצ'יל הידיעה על תבוסת מפלגתו בבחירות הכלליות שנערכו בבריטניה, והוא חזר מיד הביתה כדי להגיש את התפטרותו למלך.

 

 


שנות השקיעה

קשה למדי להאמין כי בריטניה הפכה עורף במהירות שכזו לאיש הנערץ שהנהיג אותה בשעותיה הקשות ביותר, והיפות ביותר. אך הקואליציה המגובשת של ימי המלחמה החלה להתערער כבר בסוף 1944, כשהיה הניצחון מובטח, וסוגיות פוליטיות, כלכליות וחברתיות, שנזנחו מטבע הדברים בשנות המלחמה, עלו לראש סדר היום הציבורי. מפלגת הלייבור בראשות קלמנט אטלי השכילה לנצל את רצונו המובן של הציבור לשוב לחיים תקינים ולשקם את המשק הלאומי. אף שצ'רצ'יל עצמו נבחר שוב במחוז הבחירה שלו, מפלגתו הוכתה קשות.

 

כמנהיג האופוזיציה התנגד צ'רצ'יל למדיניות הלייבור שפרקה את בריטניה מנכסיה האימפריאליים (בראש ובראשונה הראג' ההודי), והזהיר מפני "מסך הברזל" היורד על אירופה המזרחית (הוא עצמו טבע את הביטוי הזה בנאום בארה"ב ב-5 במרס 1946). אך רוחו לא היתה נתונה עוד למאבקים של פוליטיקה פנימית כנגד צעדיה הכלכליים והחברתיים של הממשלה. הוא המתין לשעתו, ובאוקטובר 1951 הנהיג את מפלגתו לניצחון בבחירות, וחזר לתפקיד רה"מ.

 

תקופת כהונתו השנייה בתפקיד זה היתה נטולת כל זוהר. הבעיות העיקריות שניצבו בפני הממשלה, כגון שיקום מאזן התשלומים, מעולם לא עמדו בראש מעייניו. תמיכתו בצעדים לאיחוד אירופה לא היתה מקובלת על עמיתיו, קל וחומר על מתנגדיו. ניסיונותיו להחזיר את יחסי ארצו עם ארה"ב לרמתם בשנות המלחמה הראשונות לא עלו יפה, גם כאשר נבחר לנשיאות דווייט אייזנהאואר, מפקד הפלישה לנורמנדי שהיה כמובן מוכר לו היטב וחביב עליו. למרות הצהרתו הגאה, "לא התמניתי להיות ראש ממשלת הוד מלכותה על-מנת לנצח על פירוק האימפריה הבריטית," האימפריה הלכה והתפוררה סביבו. ועוד, הגיל החל לתת בו את אותותיו, ובריאותו הלכה והתערערה.

 

ב-1953 עשתה אותו המלכה אליזבת ה-2 שזה-עתה הוכתרה אביר במסדר הבירית, והוא נקרא מעתה סר וינסטון. (לאחר זמן הוצע לו תואר נכבד הרבה יותר, דוכס לונדון, אך הוא סירב - לפי המסופר, על-מנת שהתואר לא יעבור בירושה לבנו הסורר רנדולף.) באותה שנה הוענק לו פרס נובל לספרות - בראש ובראשונה על יצירותיו ההיסטוריות והביוגרפיות, אבל גם על "נאומיו הנמלצים בהגנתו על ערכי אנוש נאצלים", רוצה לומר, על התפקיד שמילא במלחמת העולם השנייה. אבל כוחותיו האדירים הלכו ונטשו אותו. ב-5 באפריל 1955, כמה חודשים אחרי שמלאו לו 80 שנה, התפטר צ'רצ'יל מראשות הממשלה; את מקומו תפס סר אנתוני אידן. למרות זאת התקשה להיפרד מהפרלמנט שבו עשה שנים כה רבות, וב-1959 שב ונבחר אליו. רק ב-1964 התפטר מן הפרלמנט. ב-24 בינואר 1965 מת צ'רצ'יל משבץ ונקבר, לאחר הלוויה ממלכתית רבת-משתתפים, באחוזת הקבר של משפחתו באוקספורדשייר. אשתו קלמנטיין האריכה ימים אחריו, נעשתה ברונית, והסתלקה מן העולם ב-1979.


צ'רצ'יל היה מידידי היהודים והציונות, ועמד בקשרים הדוקים עם חיים ויצמן. ב-1939 תקף בחריפות את ממשלת בריטניה על פרסום ה"ספר הלבן", אך כשניתנה בידו האפשרות, לא פעל למען ביטולו. בהיותו ראש הממשלה בימי המלחמה היה בין התומכים בהקמת החטיבה היהודית הלוחמת. יחסו לישראל, בימי כהונתו השנייה כרה"מ, היה מאופק מאוד.

 

סר וינסטון צ'רצ'יל הותיר לעולם מורשת מפוארת: כתבים היסטוריים וביוגרפיים (וביניהם החיבורים רחבי היריעה "מלחמת העולם השנייה" ו"תולדות העמים דוברי האנגלית"), שלל נאומים מרטיטים, ויותר מכול, תדמית של לוחם חסר פשרות למען החירות והדמוקרטיה, עשוי ללא חת ומסרב להיכנע, שיש בכוחו להפיח מרוחו בבני עמו וברבים אחרים.

 

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©