אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


אישה מוסלמית מתפללת ואוחזת בספר הקוראן
אישה מוסלמית מתפללת ואוחזת בספר הקוראן צילום: זום 77
 
כתד יד מאויר של הקוראן, מן המאה ה-14
כתד יד מאויר של הקוראן, מן המאה ה-14 צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 עות'מאן אבן עפאן
 שיעה
 עלי אבן אבו טאלב
 תיאולוגיה
 תנ"ך
 יהדות
 הברית החדשה
 נצרות
 ערבית
 פטימה
 עאישה
 אלגוריה
 סונים
 תצווף
 הר הבית
 אסלאם
 מוחמד
 מכה


תחומים קשורים
 אסלאם


 
 
 

קוראן


Quran

העלאה על הכתב |  תכניו של הקוראן |  מעמד החיבור |  פרשנות הקוראן

קוראן (ערבית: "הקראה"), הספר הקדוש באסלאם. לפי המסורת המוסלמית, זוהי הגרסה הערבית של ספר שמקורו שמיימי, וגם דתות אחרות קיבלוהו בלשונותיהן; את הקוראן מסר הנביא מוחמד למאמיניו. הוא קובץ לספר אחד כ-20 שנה אחרי מות מוחמד.


מבחינים בקוראן בין פרקים שנמסרו במכה ופרקים שנמסרו באל-מדינה. בסך הכול יש בו 114 פרקים (סוּרות), שהפסוקים המרכיבים כל אחת מהן הם מחורזים. החיבור מסודר לפי אורכן של הסורות, כשהקצרות ביותר מופיעות בסופו והארוכות יותר בחלקו הראשון (למעט סורת הפתיחה "אל-פאתֲיחַה", המונה 7 פסוקים, וכן כמה חריגים נוספים). יוצא מכך שמבחינה היסטורית הוא מסודר בהיפוך, שכן דווקא הסורות הקצרות כוללות את נבואות מוחמד בשהותו במכה, לפני ההג'רה, בעוד שהסורות הארוכות הוצגו בתקופת אל-מדינה. 

 

קוראן מהמאה ה-13, קהיר (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

 


העלאה על הכתב

הקוראן הועבר בעל-פה לתומכיו של מוחמד, ומהם לדור ההמשך. מיעוט קטן בחברה ידע קרוא וכתוב, והדרך המועדפת להעברת הידע היתה בהוראה בעל-פה. הקוראן הועלה על הכתב בשנת 651 על ידי הח'ליף השלישי עות'מאן אבן עפאן. הדבר נעשה לאחר דיון ממושך בין חכמי האסלאם, שלנגד עיניהם עמדה העובדה כי מוחמד בחר שלא להעלות את הקוראן על הכתב, ולא הורה לממשיכיו לעשות זאת. רק לאחר שהבינו כי חלקים מן החיבור הולכים ונשכחים הסכימה ההנהגה הדתית לאפשר את כתיבתו. סיבה נוספת היתה המפגש עם לאומים ודתות אחרות, במסגרת התפשטות האסלאם, והרצון להפיץ את נבואותיו של מוחמד בקרב העמים.

 

הח'ליף עות'מאן זימן את מזכיריו של מוחמד, והורה להם להעלות על הכתב את התגלויותיו. על פי המסורת המוסלמית הקפידו המזכירים על נאמנות מוחלטת למקור. הדעה הרווחת במחקר היא שהקוראן הועלה על הכתב כפי שאכן היה ידוע למזכירים ולמנהיגים הדתיים באותה תקופה, אם כי ייתכנו מקרים של גרסאות לא זהות שבהם הפעילו אלה את שיקול דעתם (חכמי השיעה טענו בראשית ימי התנועה כי המזכירים השמיטו קטעים המלמדים על זכאותו של עלי אבן אבו טאלב, בן דודו של מוחמד, לשמש כח'ליף). הנוסח שנקבע לבסוף על ידי המזכירים הוכרז כנוסח ה"רשמי" המחייב של הקוראן. עות'מאן דאג להפצתו, והורה במקביל על השמדת נוסחים אחרים.

 


תכניו של הקוראן

הקוראן מטעים את אחדות אלוהים, הבורא הכול-יכול, ואת תפקיד האדם כמשרתו. הוא אינו ספר מצוות או חיבור היסטורי, אף שיש בו היבטים משפטיים והתייחסויות כרונולוגיות שונות. החיבור מוקדש בעיקרו לענייני מוסר ואמונה, ולכך מכוונים תכניו השונים והמגוונים. הוא כולל פירוט עקרונות מוסריים רבים, סיפורי נביאים שונים, התייחסויות לנהלי הפולחן, נבואות על יום הדין, סיפורים על בני ישראל ונביאיו, איומים על המסרבים לאמץ את הדת החדשה, ועוד.  

 

אף שהחיבור עוסק לעתים בחומרים מקראיים, אופי הדיון בהם שונה לחלוטין. בעוד שגיבורי התנ"ך מוצגים בחיבור המקראי בהקשר היסטורי מסוים של תולדות אומת בני ישראל, הקוראן עושה בהם שימוש במנותק ממיקומם הכרונולוגי המקורי. הגיבורים האמורים משרתים בקוראן מטרה שונה - אם מוסרית ואם הלכתית - עובדה שמייתרת את העניין בהקשר ההיסטורי של הופעתם בתנ"ך.

 


מעמד החיבור

הקוראן זכה בתרבות האסלאם למעמד עליון. בספרות התיאולוגית ובקרב העם עצמו, הוא נתפס כיצירת האל המובהקת, נעלה על כלל היצירות ועל כלל הבריאה. חוקרי האסלאם טענו כי מעמדו בעולם המוסלמי גבוה ממעמדו של התנ"ך בתרבות היהודית ובוודאי גבוה מזה של הברית החדשה בנצרות.

 

על פי חלק מן התיאולוגים המוסלמים, החיבור נחשב כישות נצחית, ובמובן זה הוא מקביל לאל הנצחי. רעיון ההקבלה בין הקוראן לאל היה נושא למחלוקת ממושכת באסלאם, כשהמתנגדים לו טענו כי משמעות ההקבלה היא קיומם של שני אלים זה לצד זה – מצב בלתי מתקבל על הדעת במונותיאיזם האסלאמי. המצדדים ברעיון טענו כי אם דברי הקוראן הם דברי האל, אזי הם מחויבים להיות נצחיים כיוצרם. בסופו של דבר התקבלה עמדת פשרה, לפיה הקוראן הוא בלתי נברא, אך עותקיו הכתובים הם נבראים.

 

מעמדו הנעלה של הקוראן אינו נוגע רק למקורו האלוהי אלא גם להשפעתו של המחבר על צורתו המושלמת. התגלותו של הקוראן בלשון הערבית נחשבת מופת, נס שמימי, שאינו ניתן לחיקוי. זו אחת הסיבות לכך שתרגומיו לא קיבלו מעולם הכשר מהממסד הדתי. הדגשת ההיבט הערבי של הקוראן שיקפה את הרעיון של האסלאם כדת האומה הערבית. מופתיותו של החיבור באה לידי ביטוי גם בלשונו הנמלצת, בחריזה ובדימויים המופיעים בו בהקשרים מגוונים.

 

תפיסת העליונות המוחלטת של הקוראן כוננה את תפקידו המעשי בעולם האסלאם, ובשני מובנים מקבילים. במובן התיאולוגי, חשיבותו המכרעת של החיבור הביאה לכך שכלל הזרמים והתנועות באיסלאם ביססו את תפיסת עולמם על פסוקי הקוראן. במובן של המוסלמי הפרטי, מוסלמים רבים נוהגים לקרוא בקוראן ביומיום, ללמוד בעל פה קטעים נבחרים מן החיבור, ולהאזין לאחרים הקוראים אותו בטעמים מיוחדים. בהתאם נוצרו הנחיות מיוחדות לגבי אופן הקריאה בחיבור, הנוגעות לכמות הקריאה, לאופי הקריאה, ולהכנות המקדימות לה.

 


פרשנות הקוראן

פרשנות ספר הקוראן התנהלה בשתי דרכים עיקריות. הדרך האחת התמקדה בהבהרת פשוטם של דברים ובביאור שפת החיבור. הדרך השנייה כיוונה לביסוס אמיתות תיאולוגיות ועקרונות אמוניים, בהתאם לזרם אליו השתייך המפרש. כל הזרמים באסלאם ביססו את תפיסת עולמם באמצעות פרשנות המסתמכת על פסוקי הקוראן.

 

מהלך זה בא לידי ביטוי מובהק בפרשנות השיעה לקוראן. זו כללה רעיונות המבססים את התיאולוגיה השיעית, לצד האדרת בני משפחת מוחמד שהחלו את שושלת השיעה (לדוג' פטימה, בת מוחמד ואשת עלי) וביקורת על בני המשפחה השייכים לרודפיה (לדוג' עאישה אשת מוחמד). לשם הצגת רעיונות אלה עושה השיעה שימוש רב במיוחד בפרשנות אלגורית, ובהבנת חלקים נרחבים מן הטקסט כמשל המרמז על נמשל רעיוני חשוב. הסונים והאורתוקודסיה המוסלמית דחו את גישת השיעה, ובאופן עקבי יחסית הדגישו את הפירוש העולה מן הטקסט כפשוטו ולא כמשל. באופן טבעי, שיטת הסונים שירתה לרוב את עקרונותיו של הזרם השליט בעולם האסלאמי.

 

ההקשר האידיאולוגי של פרשנות הקוראן התבטא גם במקרה של הזרם הסגפני המיסטי (זרם ה"צופים" - ה"תצווף"). אנשי הזרם ראו בפסוקי הקוראן הוכחה לאידיאל הנפש הזכה והמוארת, אליו יש לחתור באמצעות דיכוי היצר. במסגרת זו פורשה עליית מוחמד לשמים מהר הבית (ה"מעראג'") כמשל לעלייה הרוחנית של המיסטיקאי ה"צופי". האסלאם הסוני ברובו (ה"צופים" עצמם הם סונים. מעבר לדגש שלהם על הנפש המוארת, הם פועלים במסגרת התיאולוגיה הסונית) התנגד לפרשנות האלגורית, ועמד על כך שהתיאור מתייחס לעלייתו הפיזית והרוחנית של מוחמד כפי שהתרחשה במציאות.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©