אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


נזק שנגרם למבנה בנהריה בעקבות פגיעת קטיושה, 2009
נזק שנגרם למבנה בנהריה בעקבות פגיעת קטיושה, 2009 צילום: חגי אהרון
 
רסיסי קטיושה על בניין מגורים בקריית אתא, 2006
רסיסי קטיושה על בניין מגורים בקריית אתא, 2006 צילום: גיא כרמל
 
אזור נפילת הקטיושה (סמוך לכפר גלעדי) שהביאה למותם של 12 חיילי מילואים במהלך מלחמת לבנון השנייה
אזור נפילת הקטיושה (סמוך לכפר גלעדי) שהביאה למותם של 12 חיילי מילואים במהלך מלחמת לבנון השנייה צילום: ניב קלדרון
 
עשן מיתמר מעל מקום פגיעת רקטה בצפת, 2006
עשן מיתמר מעל מקום פגיעת רקטה בצפת, 2006 צילום: יסכה ארצי
 
שרידי קטיושה שהתפוצצה בגליל
שרידי קטיושה שהתפוצצה בגליל צילום: שי וקנין
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 ברית המועצות
 יוסיףּ ויסריונוביץ' סטלין
 גולאג
 מבצע ברברוסה
 מלחמת העולם השנייה
 גראד
 אפגניסטן
 אנגולה
 המלחמה על מקורות המים
 מלחמת ששת הימים
 מלחמת יום הכיפורים
 מלחמת לבנון (הראשונה)
 מלחמת אירן- עירק
 תנועות טרור
 הארגון לשחרור פלסטין
 קרית שמונה
 חיזבאללה
 מלחמת לבנון השנייה
 רצועת עזה
 אשקלון
 מבצע עופרת יצוקה
 רקטות
 מנוע רקטי
 טיל


 
 
 

קטיושה


katyusha

פיתוח ראשוני |  עוגב סטלין |  הקטיושה במזרח התיכון |  ציטוטים |  מידע נוסף

קטיושה, מערכת רקטות סובייטית שפותחה במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, המיועדת להביא ראש קרבי למטרתו באמצעות הנעה רקטית בלבד, בלא הנחיה. כלומר, לאחר שיגור הקטיושה אין עוד דרך לשנות את מסלולה, אפילו בתיקונים קלים, עד לפגיעתה במטרה. בכך שונות הרקטות מהטילים, המצוידים במערכות הנחיה מסוגים שונים. במשך השנים עברה הקטיושה פיתוחים ושכלולים רבים, ודגמים שלה מצויים בשימוש צבאות וארגוני טרור ברחבי העולם.

 


פיתוח ראשוני

ב-1936, אחרי שהגיע לברה"מ מידע על פיתוח מערכת רקטות גרמנית, נבלוורפר שמה (נשק זה היה מסוגל לשגר את הרקטות שלו בזו אחר זו בתוך שניות אחדות. במקור הותקן המשגר על מרכב של תותח קל, ונגרר מאחורי משאית), הוחלט להסב רקטות אוויר-קרקע סובייטיות מדגם 82-RS (קוטר 82 מ"מ, אורך 60 ס"מ, משקל 6.8 ק"ג, משקל רש"ק 360 ג') ורקטת 132-RS (קוטר 132 מ"מ, אורך 84.5 ס"מ, משקל 23 ק"ג, משקל רש"ק 900 ג') לרקטות הרעשה.

 

התוכנית עלתה על שרטון כעבור זמן קצר, כאשר ראש צוות הפיתוח של רקטות RS, גרגורי לַנגֶמָק, נעצר ב-1937 במסע הטיהורים הגדול והאכזרי שניהל יוסיף סטלין. הוא נכלא, עונה, הועמד למשפט מבוים והוצא להורג. עוד אחרים מאנשי הצוות נעצרו אף הם, אולם הורשו להמשיך בעבודתם במחנות גולאג מיוחדים, שנקראו "שרשקה", ובהם עסקו אסירים בעלי כישורים מיוחדים במחקר ופיתוח בתחומים שונים. כיוון שכך, תוכנית הרקטות הסובייטית התנהלה בחלקה במחנות כאלה.

 

ב-1938 הוחלט על הסבת 132-RS להפעלה ממשגר רב-כני קרקעי. באוגוסט 1939 החלו הניסויים במשגר 13-BM, וב-1940 הוחל בייצור המשגרים הללו, שהיו בעלי 16 כנים. אולם הייצור התנהל בעצלתיים, ומספר המשגרים שעמדו לרשות ברה"מ כאשר תקפה אותה גרמניה ביוני 1941 היה מועט (ראה מבצע ברברוסה). עם זאת, הם הוכיחו את יעילותם במגננה, וניתנה הוראה להחיש את ייצורם. משגרי 132-RS הותקנו בעיקר על גבי משאיות – תחילה מתוצרת מקומית, ובהמשך גם משאיות שהתקבלו מהמערב במסגרת "החכר והשאל" (סיוע צבאי שהעניקה ארה"ב לבעלות בריתה) וכן על גבי טרקטורים. בתוך זמן קצר הונהג תקן אחיד לרקטת 132 מ"מ – אורך 180 ס"מ, משקל 42 ק"ג, משקל רש"ק 22 ק"ג, טווח מרבי כ-5 ק"מ.

 

זמן קצר אחרי כניסת ברה"מ למלחמת העולם השנייה הוחלט על הסבה דומה של הרקטה האווירית הקלה יותר, 82-RS, וכך פותח 8-BM, משגר שהותקן על גבי מרכבים של טנקים קלים (24 כנים), משאיות (36 כנים), ובהמשך ג'יפים (8 כנים) ומשאיות כבדות (48 כנים). רקטת 82 מ"מ, הקלה יחסית, הגיעה עד לטווח 10 ק"מ.

 

הרקטות עצמן שוכללו במהלך המלחמה, וכן פותחו דגמים חדשים שלהן, כגון רקטות 20-M לשימוש במשגרי 13-BM, בעלות רש"ק של 18.4 ק"ג וטווח 5 ק"מ, ורקטות 30-M (קוטר 300 מ"מ, טווח 2.8 ק"מ, משקל רש"ק 28.9 ק"ג), שנועדו בתחילה לשיגור ממשגרים נייחים. ב-1944 נבנו להן משגרי משאית שנקראו 31-BM ובהם 12 כנים במשגר. בה בעת שוכללו גם רקטות האוויר-קרקע שמהן פותחו רקטות הקרקע-קרקע מלכתחילה.

 

משגרי הרקטות 13-BM הופעלו לראשונה בקרב בלימה ליד אורשה בבלרוס ב-7 ביולי 1941, ונחלו הצלחה מרובה. בעקבות זאת הוכיחו רקטות ההרעשה הסובייטיות את כוחן גם בקרבות בלימה ומגננה אחרים, וכאמור, ניתנה הוראה להחיש את ייצורן ולהקים גדודים, חטיבות ולבסוף אוגדות של משגרים.

 

ירי קטיושות בביירות, מלחמת האזרחים הלבנונית, 1975 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


עוגב סטלין

רקטות אלה נעשו חביבות מאוד על חיילי ברה"מ, שהעניקו להן כינוי חיבה לבבי – קטיושה (לפי שיר סנטימנטלי שהיה אהוב עליהם; צחוק הגורל, בהתחשב בהתפתחויות מאוחרות יותר, הוא ששיר זה בתרגומו לעברית היה אהוב מאוד גם בישראל, ובמשך שנים רבות היה אחד הפופולריים מבין שירי תנועות הנוער). הגרמנים, שלא היו שותפים לחיבה הזאת, כינו את המשגרים בשם "עוגב סטלין", על שום צורתם והרעש המיוחד שהם משמיעים בעת שיגור.

 

ברה"מ, לעומת זאת, אמנם התקדמה במרץ גם בתחומים הללו, אך בד בבד המשיכה בפיתוח הקטיושות שלה. הדגם החדש הראשון היה 14-BM, משגר רב-כני לרקטות 140 מ"מ. ב-1963 תפס את מקומו 21-BM "גרָאד", שנעשה הנפוץ מכל משגרי הרקטות בעולם. מדובר במשגר בעל 40 פסים, מותקן על גבי משאית, ובו רקטות 122 מ"מ מדגמים רבים ושונים, בעלות רש"קים של חנ"מ רסס, של פצצונות נ"ט, של עשן ועוד. משקל הרש"ק נע בסביבות 20 ק"ג, עם הבדלים ניכרים מדגם לדגם. טווח השיגור המקורי היה 20 ק"מ, אך שכלולים שונים האריכו אותו עד 40 ק"מ.

 

שכלול חשוב בגראד, לעומת הקטיושה המקורית, הוא הסיבוב האטי שכן השיגור מעניק לרקטה, מה שמשפר מאוד את דיוק הפגיעה. משגר גראד מסוגל לשגר את כל 40 הרקטות שלו בפחות מ-20 שניות, וזמן טעינתו מחדש כעשר דקות. ברית המועצות ייצאה משגרי גראד למדינות רבות בעולם, וחלקן פיתחו את מערכות הנשק הללו הלאה בכוחות עצמן. מבין אלה, יצוין סאכּר-18 המצרי, פיתוח מקומי של 21-BM, המצויד בדרך כלל ברש"ק של פצצות מצרר ולא של חנ"מ.

 

לאחר מכן הופיע 24-BM, משגר של 12 רקטות 240 מ"מ בעל רש"ק של 27 ק"ג (חנ"מ-רסס) וטווח עד 10 ק"מ. לקראת סוף שנות ה-70 פיתחה ברה"מ משגר חדש, 27-BM שכינויו אוּרָגָן, בעל 16 כנים. הוא מסוגל לשגר רקטות לטווח של עד 35 ק"מ. משקל הרש"ק 90 עד 100 ק"ג, ואחד הדגמים מיועד לפזר מוקשים נגד אדם על פני שטח רחב. כך, מטח של 16 רקטות יכול להניח שדה מוקשים רחב ידיים בבת אחת. צבא ברה"מ הרבה להשתמש ברש"ק זה במלחמתו באפגניסטן.

 

הדגם הסובייטי החדיש ביותר, שפיתוחו נמשך ברוסיה אחרי התפוררות ברה"מ, הוא 30-BM. זהו משגר בעל 12 כנים לרקטות 300 מ"מ בעלות מגוון של רש"קים, ובכלל זה חנ"מ רסס, פצצונות נ"ט, פצצות מצרר ועוד. הוא מסוגל לשגר את 12 הרקטות שלו ב-38 שניות, וזמן הטעינה מחדש הוא 36 דקות.

 

הקטיושות (ביתר דיוק, גראד) הוכיחו שוב ושוב את עוצמתן במהלך השנים, למשל במהלך מלחמת האזרחים באנגולה בסוף 1975.  צבא דרום אפריקה, שהתערב במלחמה זו לטובת אחד הצדדים, יוניטה (Unita), נבלם על ידי מטחי הרקטות של כוחות קובה שסייעו לצד האחר, MPLA, ונאלץ לסגת.

 

משגר קטיושה שנתפס בידי מחבלים במבצע שלום הגליל בדרום לבנון 1982 (צילום: ברוך רימון, לע"מ)

 


הקטיושה במזרח התיכון

ראשית יש לציין כי מגוון השמות והכינויים של סוגי הנשק הרקטי הטקטי בזירת המזה"ת עשוי לבלבל, לא רק משום שמספר הדגמים גדול מאוד, אלא גם משום שאותו דגם עצמו, כאשר הוא מיוצר במדינות שונות, עשוי לקבל שמות שונים. זאת ועוד, שינוי קל במבנה הנשק עשוי להוליד שם חדש, ומנגד, לעתים נקראים דגמים שונים באותו שם. הכינוי "קטיושה", לדוגמה, שהוצמד תחילה לדגם הסובייטי 13-BM בלבד, עשוי להקיף כיום גם דגמים מתקדמים יותר של BM, כגון גראד ואורגן.

 

13-BM ו-BM-21 היו משגרי הרקטות הראשונים שהופיעו בזירת המזה"ת, במסגרת עסקאות הנשק השונות של מצרים וסוריה עם ברית המועצות, עם צ'כוסלובקיה ולאחר מכן עם סין העממית. לאחר זמן סופקו למדינות אלה גם דגמים אחרים מבין אלה שתוארו לעיל. מצרים החלה בייצור מערכות כאלה בעצמה, בהתבסס על הדגמים הסובייטיים, והפעילה אותן נגד צה"ל. סוריה השתמשה בנשק זה נגד יישובים אזרחיים בצפון ישראל בתקופת "המלחמה על המים" ובמלחמת ששת הימים. לאחר מכן נעשה שימוש ברקטות הרעשה במלחמת יום כיפור, משני הצדדים.

 

כמויות גדולות של קטיושות נפלו לידי צה"ל בששת הימים, וכבר בסוף 1967 הוקמו בצה"ל יחידות קטיושה, במסגרת חיל התותחנים. אלה השתמשו תחילה בנשק שלל, ולאחר מכן הוחל בייצור רקטות 24-BM בתעשייה הצבאית הישראלית (תע"ש). הן הופעלו במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה, ולאחר מכן הותקנו על מרכב של טנק שרמן. משגר זה נקרא 240-MAR.

 

במהלך מלחמת אירן-עירק עסקה אירן בפיתוח נמרץ של מערכות נשק מסוגים שונים, ובכלל זה נשק רקטי הכולל פיתוחים שונים של הקטיושה, בין אלה אפשר למנות את אראש 122 מ"מ.

 

דיוק הפגיעה של הרקטות המשוגרות בדרך זו אינו גדול, אך כאשר מדובר בנשק טרור המיועד להפעלה נגד מקומות יישוב, הדיוק אינו השיקול הראשון במעלה: חשובות יותר היכולת להפעילו בהסתר וההשפעה הפסיכולוגית על האזרחים שבאיזור המטרה.

 

משגרים נישאים מאולתרים בשימוש ארגוני המחבלים לירי רקטות 107 מ"מ. נתפסו ונוטרלו בקרבת ירושלים, 1974 (צילום: לע"מ)

 

ארגוני המחבלים הפלסטיניים קיבלו מערכות קטיושה בדידה מיד אחרי מלחמת ששת הימים, והן הופעלו לראשונה בספטמבר 1968 נגד בית שאן, מבסיסי אש"ף שנמצאו אז בבקעת הירדן. כעבור חודשים אחדים שיגר אש"ף, מבסיסיו בדרום לבנון, את הקטיושות הראשונות שפגעו בקריית שמונה.

 

בשנים הבאות הצטיידו בנשק זה ארגוני מחבלים נוספים, ובראשם חיזבאללה, והפעילו אותו לעתים מזומנות, בעיקר נגד יישובי הצפון. הודות לקשר האירני ההדוק שלו, צויד חזבאללה במבחר גדול של נשק רקטי, למן הקטיושה והגראד (מתוצרת אירנית או אחרת) ועד זלזאל 2 – רובם לירי ממשגרים חד-פעמיים לרקטה בדידה, אך חלקם במשגרים רב-כניים רב-פעמיים. לפי אחת ההערכות, ערב מלחמת לבנון השנייה (2006) היו בידי חזבאללה 13,000 רקטות מדגמים שונים, רובן קטיושות וגראדים לטווחים קצרים ובינוניים.

 

שלוש פעמים יצאה ישראל לפעולה צבאית רחבת ממדים בדרום לבנון, במטרה להפסיק את ירי הרקטות לשטחה: במבצע "דין וחשבון" (1993), במבצע "ענבי זעם" (1996) ובמלחמת לבנון השנייה. בכל שלוש הפעמים, וכן בפעולות בקנה מידה מצומצם יותר (בעיקר ירי ארטילרי ותקיפה ממטוסים), לא עלה הדבר בידי צה"ל.

 

נזק שגרמה קטיושה לבניין בצפת במהלך מלחמת לבנון השנייה, 2006 (צילום: דורון גולן)

 

האפקטיביות של הרקטה כנשק טרור שבה והוכיחה את עצמה. במהלך מלחמת לבנון השנייה ירה ארגון חיזבאללה אלפי רקטות לשטח ישראל, למרות פעולתם המאומצת של כוחות צה"ל באוויר וביבשה, לא נרשמה הצלחה במניעת ירי הרקטות.

 

במרס 2006 שוגרה לראשונה קטיושה (ביתר דיוק - גראד) משטח רצועת עזה אל עבר אשקלון. במהלך מבצע עופרת יצוקה (דצמבר 2008 - ינואר 2009)  שוגרו עשרות רקטות לעבר ישובים בישראל, ביניהם באר שבע, אשדוד, קריית גת וגן יבנה.

 

חיילים אינדונזים מכוח האו"ם בלבנון בוחנים קטיושה מוכנה לשיגור לעבר ישראל, 2007 (צילום: איי.פי)

 


ציטוטים

 

  • "נשק סובייטי הוא שאפשר לכוחות הבלתי סדירים, הפועלים מתחומי לבנון לרצוח אזרחים ישראלים. טילי קטיושה סובייטים וקל'צ'ניקובים סובייטים מכוונים כיום נגד היהודים ללא הבחנה, ממש כשם שכוונו כלי הנשק המגואלים בדם של היטלר בעבר" (שגריר ישראל באו"ם, יוסף תקוע, נואם בעקבות התגברות ירי הקטיושות מלבנון, מאי 1970).

 

  • "הקטיושה לא נועדה לפגוע למישהו בעין. משום כך יחידת קטיושות לא יורה בודדת. יורים במטחים של 4-12 משגרי קטיושות בבת אחת. וכשכמות טילים נופלת על שטח קטן יחסית זה משהו בכלל לא משעשע. מסיבה זאת ירינו בעיקר על מטרות שטח כמו האצטדיון בקריית הספורט של ביירות המערבית, על חורש ביירות ועל עמדות ארטיליריה שהיו ממוקמות במקומות פתוחים. לא ירינו על אזורי מגורים מיושבים בצפיפות בשיטה עיוורת. הסתבר לנו שדיוק הפגיעה במשגר הקטיושה הוא כמו בכל כלי ארטילרי אחר" (אחד ממפקדי יחידת קטיושות צה"לית, זמן קצר לאחר מלחמת לבנון הראשונה).

 

  • "כמה קטיושות נופלות על בית שאן? אם הירדנים יפקחו שם, יהיה פחות בטחון מאשר בית שאן? אני אומר לך שיש לנו גבול ארוך עם ירדן ולו חצתה אותו אפילו קטיושה אחת. אתה לא חושב שחוסיין יצליח להשליט סדר בעזה - בעקבות הסדר איתו - יותר טוב ממך? (שמעון פרס בדו-שיח עם דוד מגן, 1988).


 

  • "ממה הוא, פרס, יפרז את עזה? מי יפקח על הפירוז? מי ימנע שמשהו יקרה? מה יותר פשוט מלהציב שם משגר של קטיושה שתפגע בכיכר מוחמד החמישי בלב אשקלון" (אריאל שרון, 1988).

 

  • "הליכוד סיפר סיפורי בלהות על קטיושות מעזה. כבר שנה הרשות ברצועה ואין קטיושות" (יצחק רבין, 1995).


 

  • "אל תפיצו פחדים. הפחדתם אותנו, שלאחר שניסוג מעזה יעופו קטיושות על אשקלון. האם עפו קטיושות? אני לא רוצה להתפאר, אבל כבר שבועות אין מעשי טרור. איזו אכזבה יש לכם" (שמעון פרס, 1995).


 

  •  "אם זה היה תלוי בי, לא הייתי מזיז מעזה גרגר אדמה אחד. הייתי נכנס הם בכל הכוח בטנקים, לבתים שלהם, למיטות שלהם, אחרת יהיו קטיושות באשקלון" (רפאל איתן, 1995).

 

  • "יש לי משהו לגלות לכם. אנו צריכים להיות זהירים בהברחת אמצעי לחימה לרצועה, כי אנו עלולים למצוא עצמנו מול תסריט לא מציאותי – ירי קטיושה לאשקלון" ‬ (ראש האגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה בצה"ל, אלוף אהרון זאבי–פרקש, 2001).

 


מידע נוסף

 

בחזרה אל ירי הקטיושה הראשונה על מדינת ישראל - בספטמבר 1968 נתקלו אזרחי ישראל בפעם הראשונה בעוצמתה האלימה של הקטיושה. על התמודדות, החרדה, החוסן הלאומי והתגובה. בואו למסע במנהרת הזמן

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.

 

בית הקטיושות: הצלקת של אשכול 820 לא הגלידה - צה"ל נכנס ללבנון, יצא, שוב נכנס ושוב יצא, אבל דבר אחד לא השתנה: הבניין באשכול 820 בקריית שמונה המשיך לספוג קטיושות - וצבר כבר 10 פגיעות. "עד יומי האחרון לא אתאושש", אומר רומן, ששכל את בנו ואדים בן ה-14 בפגיעה ישירה. השכנה שולה עדיין רצה לתפוס מחסה אחרי כל טריקת דלת

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.

 

12 ההרוגים בכפר גלעדי: חיילי מילואים - ההרוגים, חלקם חיילים שגויסו רק היום בצווי 8. הם כונסו בשטח פתוח סמוך לקיבוץ כפר גלעדי וקטיושה שנורתה מדרום לבנון פגעה בהם פגיעה ישירה. באירוע נפצעו 15 בני-אדם נוספים, בהם שניים באורח קשה. מנהל מד"א באזור ירדן: "בכל שנותיי בארגון - לא ראיתי אירוע כה קשה"

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©