אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מהומות ויידוי אבנים בחלחול
מהומות ויידוי אבנים בחלחול  צילום: חגי אופן
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 רצועת עזה
 מלחמת אירן- עירק
 צה"ל
 הארגון לשחרור פלסטין
 חמאס
 הג'יהאד האסלאמי (הפלסטיני)
 אסלאם
 מלחמת המפרץ הראשונה
 הסכם אוסלו
 ועידת מדריד
 פלסטינאים
 מלחמת ששת הימים
 אנתיפאדת אל-אקצא


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 המאה ה-20 ואילך
 ישראל והציונות


 
 
 

אנתיפאדה


Intifada

רקע היסטורי |  פריצת האנתיפאדה |  סיום ותוצאות |  ציטוטים |  מידע נוסף

אנתיפאדה (מערבית: "התנערות"), שם כללי לגל של התפרצויות מחאה, בדרגות שונות של אלימות, מצד האוכלוסיה הפלסטינאית בשטחים שנכבשו על-ידי ישראל במלחמת ששת הימים (1967), נגד הכיבוש הישראלי ונגד ההתנחלויות בשטחים אלה. האבחנה המקובלת מבדילה בין האנתיפאדה הראשונה (1987 - 1993) לאנתיפאדת אל אקצא (החלה ב-2000).

 

 


רקע היסטורי

במהלך מלחמת ששת הימים כבשה ישראל את שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה. בעקבות מהלך זה קיבלה ישראל את השליטה על מאות אלפי התושבים והפליטים הפלסטינאים בשטחים אלו. בניגוד למעמדם של ערביי ישראל, נמנעה המדינה מלהעניק אזרחות ישראלית לפלסטינאים, והשטחים נותרו תחת שלטון צבאי (אליו צורף לאחר מכן גם מנגנון מנהל אזרחי) ולא סופחו באופן רשמי למדינת ישראל.

 

תחת הממשל הצבאי השקיעה ישראל משאבים מסוימים בפיתוח שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה ובמקביל הפעילה כוח מעת לעת לדיכוי גילויי התנגדות לשלטון הישראלי. שנות השלטון הישראלי יצרו תלות בין המערכת הכלכלית הפלסטינית לבין זו הישראלית ורבים מן התושבים הפלסטינאים מצאו את פרנסתם בעבודה בישראל. במרבית אותן שנים (עד לראשית שנות ה-80) שמרה האוכלוסיה הפלסטינאית על שקט יחסי, לצד הופעתם של מספר גלי אלימות ממוקדים, דוגמת זה שהתרחש בתחילת שנות ה-70 ברצועת עזה.

 

בין השנים 1967 – 1988 השתפר מצבם הכלכלי של תושבי השטחים לאין ערוך וחלה עליה משמעותית ברמת החיים שלהם, ביחס לשנים שלפני מלחמת ששת הימים. הדבר בא לידי ביטוי בעלייה בהכנסה ובהוצאה לנפש, בגידול בתל"ג, בשיפור בתשתיות וכן בהרחבה ובשיפור של שירותי הבריאות. אולם יש לציין כי מספר שנים לפני פרוץ האנתיפאדה חלה הרעה במצב הכלכלי בשטחי יהודה שומרון ורצועת עזה: התל"ג ירד ובעקבותיו ההכנסה וההוצאה הממוצעת לנפש ירדה וכן חלה עלייה בשיעור האבטלה, שנבעה בין השאר בעקבות שובם של פועלים פלסטינאים רבים מאזור המפרץ בשל מלחמת אירן- עירק.

 

תושבים פלסטינאים ברמאללה במהלך הפגנות אלימות נגד השלטון הישראלי, 1988 (צילום: לע"מ)

 

העשור שקדם לפריצת האנתיפאדה אופיין גם בהרחבת מפעל ההתנחלות היהודית בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה, מהלך שעורר התנגדות עזה אצל התושבים הפלסטינאים באזורים אלה. במקביל יש לציין כי לאורך כל שנות השלטון הישראלי (עד לפרוץ האנתיפאדה) התנגדה מדינת ישראל באופן מוצהר למימושה של הגדרה עצמית לאומית לאוכלוסיה הפלסטינאית ולא הכירה בקיומה של זכות להגדרה שכזו.

 


פריצת האנתיפאדה

בשנים 1984 - 1987 גברו התפרצויות האלימות בגדה המערבית וברצועת עזה, בלא שימוש בנשק חם, ורבו הפגנות ההמונים, אך רק מאז תחילתה של האנתיפאדה, היו התפרצויות אלה לגל בלתי-פוסק של אלימות ועימותים. ב-8 בדצמבר 1987 התנגשה באיזור התעשייה ארז משאית (ובה נהג יהודי) במכונית ובה פועלים פלסטינים. ארבעה מן הפועלים נהרגו כתוצאה מההתנגשות ושבעה נפצעו. באותו לילה נפוצו ברצועת עזה שמועות (נטולות בסיס) כי נהג המשאית יזם את התאונה במכוון מתוך מטרה להרוג פלסטינאים. ביום למחרת פרץ גל מהומות במחנה הפליטים ג'בליה ואלפים מתושביו יצאו לרחובות והתעמתו עם חיילי צה"ל. בימים לאחר מכן החלו מהומות דומות ברחבי רצועת עזה ושטחי יהודה ושומרון אשר באו לידי ביטוי בעיקר בהפגנות המונים, בחסימת צירי תנועה וביידוי אבנים על כלי רכב של  ישראלים.

 

מקובל לראות באירועים אלו את פתיחת האנתיפאדה, אך כאמור גם לפני כן התקיימו הפגנות ומהומות עממיות רבות משתתפים. ככל הנראה משום כך עבר זמן מה עד אשר הפנימה מערכת הביטחון הישראלית כי אין מדובר בגל הפרות סדר זמני, אלא בהתקוממות עממית רחבת היקף. יתרה מזו התקוממות שכזו לא הוערכה אף כאפשרות קיימת בידי מערכת הביטחון וההנהגה הישראלית והנחת היסוד המקובלת היתה כי באמצעות מדיניות הפעלת כוח מושכלת ניתן לשלוט באוכלוסיה הפלסטינאית לאורך זמן בהצלחה.

 

מניעיה של התקוממות זו והסיבות לפריצתה באותו מועד נמצאות במחלוקת מחקרית ופוליטית. הערכה נפוצה היא כי האנתיפאדה החלה בשל צירוף מספר גורמים: צמיחת מנהיגות פלסטינאית עצמאית בשטחים, יאוש מפיתרון הבעיה הפלסטינית בידי מדינות ערב, מדיניות ההתנחלות שהנהיגה ישראל והצטברות של התנגדות נגד הכיבוש הישראלי.

 

גורמים נוספים המוזכרים כבעלי השפעה על פתיחת האנתיפאדה הם: מצוקתם של תושבי מחנות הפליטים מתנאי המחייה במחנות, עלייה בכוחן של התנועות האסלאמיות, ותסכולם של התושבים הפלסטינאים מן הפערים הכלכליים והחברתיים הניכרים בינם לבין בין אזרחי ישראל.

 

ילדים פלסטינאים בשכם מיידים אבנים לעבר כוחות צה"ל, 1988 (צילום: צביקה ישראלי, לע"מ)

 

פעולות האינתיפאדה לבשו אופי עממי, שהתבטא בפעולות מחאה לא מאורגנות בדרגות אלימות שונות וכן בשביתות תכופות. המפגינים השתמשו לרוב בבקבוקי תבערה, באלות, בסכינים ובגרזנים. בערים נהגו ליידות אבנים נגד חיילים ולהציב צמיגים בוערים במוקדי ההתרחשויות. שביתות הוכרזו מדי פעם בפעם וחנויות נסגרו לעיתים תכופות למשך שבוע ואף יותר. על מנת למנוע פשיטות רגל נפתחו בתי העסק למספר מצומצם של שעות במשך היום. 

 

בשנתיים הראשונות של האנתיפאדה בוצעו גם הצתות של שדות ויערות בשטחים ובתוך ישראל. כמו כן בוצעו באותן שנים ולאחר מכן פיגועים נגד חיילים ואזרחים בתוך ישראל, אם כי פעולות אלו היו יחסית מועטות לעומת הפעילות העממית יותר (הפגנות, שביתות וכו). הפיגועים התאפיינו בירי, הטלת רימונים, שימוש בפצצות ושימוש בנשק קר כגון סכינים וגרזנים. 

 

לאנתיפאדה היו תוצאות הרסניות מבחינה חברתית וכלכלית על האוכלוסיה הפלסטינאית. לאחר פריצתה ירדה רמת החיים בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה בשליש לערך. ענפי התעשייה והייצור המקומי הפלסטיניים גם הם נפגעו קשות וישראל הפסיקה את ההשקעה בתשתיות כמעט לחלוטין. פועלים פלסטינאים המשיכו להגיע לעבוד בישראל, בעיקר בבניין, אך לקראת סופה של האנתיפאדה החל מספר הפועלים לרדת גם בענף זה, עקב החלפתם בידי עולים מחבר העמים ובעיקר לאחר הגעתם לישראל של הפועלים הזרים מאסיה וממזרח אירופה.

 

בראשיתה הייתה האנתיפאדה התפרצות לא-מאורגנת של הפגנות, שביתות ומעשי אלימות במקומות שונים בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה, שארגנו בודדים או קבוצות מאורגנות שונות. אולם עד מהרה התארגנו יוזמי ההתפרעויות במקומות השונים והחלו להתבלט שתי קבוצות מארגנות עיקריות: קבוצה אחת כונתה "הפיקוד העממי המאוחד של ההתקוממות", שעד מהרה נקשרה לאש"ף והפכה לחלק ממנו. חברי הפיקוד פעלו לפי הנחיות, שקיבלו מבכירי התנועה שישבו בחו"ל. מאז ואילך הפכה האנתיפאדה למכשיר בידי אש"ף לקידום מטרותיו. אם כי, קיימת מחלוקת מחקרית ביחס למידת השליטה של ראשי הארגון (אשר לא שהו בשטחים באותה העת) בעוצמת האירועים ובמידת האלימות. הקבוצה השנייה, שהתבלטה, הייתה הקבוצה האסלאמיסטית, שבמרכזה ניצבו שתי תנועות אסלאמיות קיצוניות: החמאס והג'יהאד האסלאמי, שתבעו להקים מדינה פלסטינית איסלמית במקומה של ישראל בכוח הנשק ועל פי עקרונות האסלאם.

 


סיום ותוצאות

מאורעות האנתיפאדה עוררה ויכוחים קשים בציבור הישראלי והעצימו את המחלוקת בין גוש הימין לגוש השמאל - בעיקר לנוכח האמצעים שנקטו זרועות הביטחון כדי לדכאה ולנוכח מספרם הרב של הפלסטינאים שנהרגו במרוצתה, בהם קטינים.

 

אנתיפאדה
אנתיפאדה - נתונים (1987 - 1993)
הרוגים - חיילים ישראלים בידי פלסטינאים 66
פצועים - חיילים ישראלים בידי פלסטינאים 4918
הרוגים - אזרחים ישראלים בידי פלסטינאים 157
פצועים - אזרחים ישראלים בידי פלסטינאים 4195
הרוגים - פלסטינאים בידי כוחות הביטחון הישראלים 808
פצועים - פלסטינאים בידי כוחות הביטחון הישראלים 16,824
הרוגים - פלסטינאים בידי פלסטינאים 985
תקריות ירי 940
אירועי הפרת סדר (הפגנות, זריקת אבנים וכו') 43,4520

  על פי נתוני דובר צה"ל.

 

האנתיפאדה החלה לדעוך בשנת 1991, זאת בעקבות שורה של התפתחויות שהביאו לדעיכתה: פעולות כוחות הביטחון של ישראל, פגיעה כלכלית וירידה ברמת החיים בעקבות הסגרים והמעצרים, שהטילה ישראל על השטחים, מלחמת המפרץ הראשונה אשר החלישה במידה ניכרת את השפעת עירק ברחוב הפלסטיני, ובעיקר היעדר השגים מדיניים בולטים כתוצאה מהמאבק שנוהל.


הסכם אוסלו שנחתם בספטמבר 1993 שם קץ לאנתיפאדה, אם כי ארגוני הטרור הפלסטינים שהתנגדו לו, ובעיקר תנועת החמאס, המשיכו בפיגועים במטרה לסכלו.

 

האנתיפאדה נחשבת גורם מרכזי בשבירת הסטטוס קוו המדיני באזור ובפתיחת שיחות השלום בשלהי 1991 בוועידת מדריד. הערכה מקובלת היא כי היתה אחד הגורמים העיקריים לשינוי מדיניותה של ממשלת ישראל (ב-1993) לגבי זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית לאומית.

 


ציטוטים

 

  • שמואל גורן, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, יוני 1987: "בעיית השטחים אינה בסדר עדיפויות ראשון מבחינת העדיפויות הלאומיות שלנו".

 

  • יצחק רבין, שר הביטחון, מספר ימים לאחר תחילת האנתיפאדה, דצמבר 1987: "אנחנו נשליט סדר בשטחים, אפילו אם זה יכאב".

 

  • דן שומרון, הרמטכ"ל בעת פריצת האנתיפאדה, ספטמבר 1988: "רק מי שלא רואה בהתקוממות חלק מתהליך וחושב שהיא פרצה כתוצאה מתאונת דרכים, יכול להניח שבפעולה אגרסיבית חד-פעמית אפשר להחזיר את המצב לקדמותו. אני רואה אותה כחלק מתהליך של מאבק עם הפלסטינים על ארץ ישראל, וזה תהליך מתמשך. לכן גם הפעילות נגד האנתיפאדה היא בהכרח תהליך מתמשך".

 

  • רה"מ יצחק שמיר, מתייחס לאירועי האנתיפאדה, 1989: "אנשי אש"ף מאלצים אותנו לאחוז בנשק ולהרוג ילדים ערבים".

 


מידע נוסף

 

עיוורים בעזה - מדוע פרצה האנתיפאדה הראשונה? כיצד נראים החיים בעזה? האם יש תקווה? רשמים מביקור בצד השני מאת הסופרת שולמית הראבן. כתבת ארכיון (מרס 1988).

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©