אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד
|שלום אורח
התחבר
|הירשמו ל-ynet

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


נפוליאון בונפרט
נפוליאון בונפרט 
 
נפוליאון רכוב על סוסו
נפוליאון רכוב על סוסו 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 PBS
 Napoleon Bonaparte Internet Guide
 The Napoleonic Guide
 אתר הסוקר את הפלישה לרוסיה, 1812
 קרבות נפוליאון - מפות
 ציטוטים נבחרים של נפוליאון


ערכים קשורים
 המהפכה הצרפתית
 ז'קובינים
 מקסימיליין-פרנסואה-מרי-איזידור דה רובספייר
 הסכם קמפו פורמיו
 דירקטוריון
 ממלוכים
 קרב הפירמידות
 הוריישו נלסון
 אבו קיר
 דבר
 קודקס נפוליאון
 חוזה אמיין
 קרב אוסטרליץ
 מיכאיל אילריונוביץ' קוטוזוב
 קרב ווטרלו
 תורת המלחמה
 אנטואן אנרי ז'ומיני
 קרל פיליפ גוטליב פון קלאוזביץ
 אגיפטולוגיה


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 העת החדשה


 
 
 

נפוליאון ה-1 בונפרט


Napoléon I Bonaparte

ראשית דרכו |  הקונסולט |  ההשתלטות על אירופה |  ממוסקבה לווטרלו |  הערכה

נפוליאון ה-1 בונפרט (1769 - 1821), בשמו המקורי (איטלקית) נפוליאונֶה בּוּאוּנפרטה (Napoleone Buonaparte), קיסר צרפת. הדמות הדומיננטית באירופה בראשית המאה ה-19. מגדולי המצביאים בכל הזמנים.

 


ראשית דרכו

נפוליאון נולד באיאצ'ו בירת קורסיקה. בהיותו בן 9 יצא ללמוד בצרפת, ובהיותו בן 15 התקבל לאקדמיה הצבאית בפריס. בגמר לימודיו ב-1785 מונה לסגן-משנה בחיל התותחנים.

 

ב-1791, שנתיים לאחר פרוץ המהפכה הצרפתית, הצטרף לז'קובינים, מהמועדונים הפוליטיים הקיצוניים שקמו בתקופת המהפכה. לאחר מכן יצא פעמים אחדות לעיר מולדתו והסתכסך עם פאולי (Paoli), מפקד חיל המשמר באי שהיה ממתנגדי השלטון הצרפתי בקורסיקה, אף שאביו של נפוליאון, קרלו, היה לפנים מתומכיו. נפוליאון טען כי קורסיקה צריכה ללחום לצד צרפת נגד התערבות המעצמות הזרות, שביקשו לדכא את המהפכה.


ההזדמנות הגדולה הראשונה שניתנה לו להפגין את כישוריו הצבאיים הגיעה ב-1793, בהיותו מפקד התותחנים בעיר טולון.

 

נפוליאון הדף את הפולשים הבריטים והספרדים, ובעקבות ניצחון זה הועלה לדרגת גנרל. אז שינה את היגוי שמו, מן האיטלקית לצרפתית. ב-1794, עם מעצרו של מנהיג צרפת רובספייר (שנפוליאון נמנה עם חסידיו), נאלץ לפרוש מן הצבא; אך במאי 1795 נקרא לשוב לשורות הצבא כדי להשתתף בדיכוי מרד המלוכנים בפריס, ושימש כסגן מפקד העיר. כגמול על שירותו זה מונה למפקד חיל המצב בצרפת כולה.

ב-1796 נשא נפוליאון לאשה את ז'וזפין דה בוארנה (Joséphine de Beauharnais), אלמנתו של אציל צרפתי (שהוצא להורג בגיליוטינה) ואם לשני ילדים. באותה שנה מונה למפקד הצבא הצרפתי באיטליה, שלחם אז באוסטרים. כאן נחל נפוליאון את נצחונותיו הצבאיים המזהירים הראשונים. הוא גירש את האוסטרים מאיטליה, חדר לאוסטריה עצמה, התקרב לווינה, כונן בצפון איטליה את הרפובליקה ה"קיסאלפינית" וכפה על אוסטריה לחתום על חוזה קמפו פורמיו

(1797 ,Campo Formio), שלפיו סופחו לצרפת המושבות האוסטריות בארצות השפלה וחלק מן הגדה השמאלית של הריין. חוזה זה העלה לשיא את יוקרתו של נפוליאון בצרפת.

 


הקונסולט

לאחר ניצחון זה מינהו הדירקטוריון (הרשות המבצעת בצרפת בימי המהפכה הצרפתית) למפקד הצבא שאמור היה לפלוש לבריטניה. אלא שנפוליאון השפיע על חברי הדירקטוריון לוותר לפי שעה על תוכנית זו, לנוכח שליטת בריטניה בימים, ובמקום זאת יצא למזרח התיכון כדי לנתק את בריטניה ממושבתה החשובה ביותר, הודו.

 

ב-1798 הפליג בראש צי גדול למצרים, וביוני של אותה שנה הביס את הצבא הממלוכי ב"קרב הפירמידות". אך לאחר שהאדמירל הבריטי נלסון הטביע את כל הצי הצרפתי בקרב אבו קיר, נותק צבאו של נפוליאון מן המולדת. הוא ארגן מחדש את מוסדות השלטון במצרים, ובראשית 1799 פלש לארץ ישראל על מנת למנוע מתקפה נגדית של גייסות טורקיים מגובים בצבא בריטי (שביקשו לגרשו ממצרים). הוא התקדם לאורך החוף וכבש את אל-עריש, עזה, יפו וחיפה.

 

נפוליאון חשב שהאוכלוסיה המקומית תראה בו משחרר מעולו של השלטון העות'מאני, אך בניגוד לתחזיותיו לא כך היו הדברים וחייליו אף ניגפו פעמים רבות בפעולות התקפיות של לוחמי גרילה מוסלמים. כשהגיע צבאו של נפוליאון ליפו הוא פרק את תסכוליו, טבח בתושבים והוציא להורג אלפי שבויי מלחמה שכבר נכנעו לחייליו. מחלת הדבר שפרצה בין גייסותיו עוד בהיותו באלכסנדריה הלכה והתפשטה, וכששמע נפוליאון כי חייליו החולים נטשו את המערכה והתיישבו במנזר ארמני בעיר, חש אליהם ועודד את רוחם.

 

ברוב מרץ החל לצור על עכו, אך לא הצליח לכובשה - לנוכח התנגדות הצבא הטורקי שנעזר בצי הבריטי. מקץ חודשיים נסוג בחזרה למצרים לאחר שסבל מאבדות כבדות. באוגוסט עזב את צבאו, הפליג בחשאי עם קומץ מלווים לצרפת והצליח להתחמק מעינו הפקוחה של הצי הבריטי.

בשובו מינה אותו הדירקטוריון למושל פריס. בנובמבר 1799 (ה-18 בברימר לפי לוח המהפכה הצרפתית) ערך נפוליאון הפיכת חצר: הוא הדיח את הדירקטוריון וכונן במקומו "קונסולט" של שלושה חברים. הוא עצמו כיהן כקונסול ראשון, ומעתה היה לשליט יחיד בצרפת - תחילה למעשה ולאחר מכן גם באופן רשמי.

הדיקטטורה של נפוליאון ציינה את סיומו של פרק המהפכה בתולדות צרפת, ובעת ובעונה אחת הביאה להגשמת חלק גדול מרעיונותיה. "חוקת שנת 8", שנתקבלה ביוזמתו בדצמבר 1799, הניחה, בין השאר, את היסודות למנהל הריכוזי המאפיין את צרפת עד היום, לשיטת החינוך המודרנית ולארגון מחדש של הצבא. ב-1804 התפרסם "קודקס נפוליאון". באותה שנה חתם נפוליאון על  הסכם (קונקורדט) עם האפיפיור, על פיו הכיר האפיפיור במשטר החדש בצרפת ובזכותו למנות כמרים והגמונים (אמנם באישור הוותיקן), ואילו צרפת הכירה במעמד הכנסייה הקתולית כדת לאומית בצרפת.

 


ההשתלטות על אירופה

כבר ב-1800 כבש נפוליאון את צפון איטליה מידי האוסטרים, אך לאחר חתימת חוזה אמיין (Amiens) עם בריטניה ב-1802, באה על אירופה תקופה קצרה של שלום. באותה שנה נעשה נפוליאון קונסול לכל חייו, וב-1804 הוכתר בפריס לקיסר צרפת, בתואר נפוליאון ה-1. באותה שנה נפתחה באירופה תקופה כמעט רצופה של מלחמות, שנמשכה בהפסקות קצרות עד 1815.

 

לאחר מפלה ימית מוחצת באוקטובר 1805 (קרב טרפלגר) מידי הצי הבריטי בפיקודו של נלסון, שסיכלה את תקוותו לשלוח צבא מעבר לתעלת לה-מאנש, פלש נפוליאון לדרום גרמניה ולאוסטריה וכבש את וינה. בדצמבר נחל באוסטרליץ את אחד הגדולים בניצחונותיו, כאשר הביס את צבאותיהן המאוחדים של אוסטריה ורוסיה.

 

ב-1806 יצא נפוליאון למלחמה על פרוסיה, ניצחה בקרבות ינה (Jena) ואוארשטט (Auerstadt), נכנס לברלין, פלש לפולין והיכה את הצבא הרוסי בקרב פרידלנד (Friedland; יוני 1807). כעבור חודש חתם על הסכמי טילזיט (Tilsit) עם רוסיה ועם פרוסיה: רוסיה הכירה ב"דוכסות הגדולה של ורשה", שהקיפה את החלק הפרוסי של פולין, ובשליטתה של צרפת באיטליה, בהולנד ובאזור הריין; ופרוסיה מסרה לנפוליאון את כל השטחים שבין הנהרות ריין ואלבה.

מעתה המשיכה בריטניה לבדה לנהל מלחמה נגד צרפת, ונפוליאון הטיל עליה הסגר כלכלי - אם כי ללא הצלחה יתרה. ההתנגשות בין שתי מדינות אלה אירעה בחצי האי האיברי ("מלחמת חצי האי"). צבא בריטניה נחת בפורטוגל וסייע להתמרדות הספרדים בשלטון הצרפתי, בראשו העמיד נפוליאון את אחיו ז'וזף. לבסוף הצליח נפוליאון לבצר את שלטונו גם כאן.


ב-1810 חלשה צרפת, במישרין או באמצעות שליטים מבעלי בריתה, על כל אירופה עד לגבולות רוסיה. באותה שנה התגרש נפוליאון מאשתו ז'וזפין, משום שלא יכלה להביא ילדים לעולם, ונשא לאישה את מרי-לואיז, בתו של קיסר אוסטריה. מנישואיו למרי-לואיז נולד לו בנו החוקי היחיד, פרנסואה שרל ז'וזף נפוליאון (1811 - 1832;François Charles Joseph Napoléon)

 


ממוסקבה לווטרלו

ב-1811 הפר הצאר הרוסי אלכסנדר ה-1 את האיסור שהטיל נפוליאון על סחר עם בריטניה. פעולה זו היתה אחת מהסיבות שהניעו את נפוליאון לפלוש לרוסיה בסוף יוני 1812, בראש צבא של כ-500,000 חיילים (שכּוּנה Grande Armée, "הצבא הגדול"), רובם לא-צרפתים. מולו התייצב הצבא הרוסי בפיקודו של ברקליי דה טולי, ומה-9 באוגוסט - בפיקודו של המצביא הרוסי מיכאיל קוטוזוב.

 

צבא נפוליאון חצה את נהר הניימן (Nieman) והתקדם מזרחה, בלי להיתקל כמעט בהתנגדות. הרוסים, בהוראת קוטוזוב, הניחו לצבא הפולש לחדור לעומקה של רוסיה, והשתדלו להתחמק מהתנגשויות גלויות; אך הם זינבו בו והשאירו אחריהם "אדמה חרוכה". הקרב הגדול היחיד בשלב זה של המלחמה התקיים ב-7 בספטמבר בבורודינו, ושני הצדדים סבלו בו מאבדות כבדות.

 

לאחר ניצחון נפוליאון בקרב זה נכנס צבאו למוסקבה ללא קרב, ומצא אותה כמעט נטושה. אך יום לאחר מכן פרצה שרפה ענקית בעיר הרוסית (כנראה הוצתה על ידי הרוסים). נפוליאון המתין לשווא לכניעת הצאר אלכסנדר ה-1, וב-19 באוקטובר פקד על נסיגה. זו התנהלה ללא אספקה, תוך התנגשויות מתמידות עם הרוסים בחורף הרוסי העז - בעיקר בעת חציית הנהר ברזינה בסוף נובמבר. נפוליאון נטש את צבאו וחזר לפריס. פחות מ-100,000 איש חצו שנית את הניימן, הפעם בכיוון מערב. מלחמת 1812 נחשבת לתחילת הקץ של נפוליאון. בעיני הרוסים היא סימלה את כושר העמידה הבלתי מוגבל של צבאם נגד פולשים - סמל שהועלה על נס בשנות ה-40 של המאה ה-20, נוכח פלישת הגרמנים.

בינתיים שוב התאחדו יריבי נפוליאון (בעלות הברית). בקרב ליד לייפציג ("קרב העמים"), באוקטובר 1813, הביסו האוסטרים, הפרוסים והרוסים את הצבא הצרפתי. הצרפתים נחלו תבוסות גם בספרד ובאיטליה. בראשית 1814 חצו בעלות הברית את גבולות צרפת ונכנסו לפריס, ובאפריל של אותה שנה התפטר נפוליאון. מנצחיו הסכימו להעמיד לרשותו את האי אלבה הסמוך לקורסיקה, והוא גלה לשם. בפריס הוכתר לואי ה-18 כמלך צרפת, ובווינה התכנס קונגרס של בעלות הברית לקביעת סדר מדיני חדש באירופה שלאחר תקופת נפוליאון.


בפברואר 1815 נמלט נפוליאון מאלבה. הוא הגיע לדרום צרפת, אסף סביבו צבא גדול ונכנס לפריס. בריטניה, רוסיה, פרוסיה ואוסטריה שוב כרתו ברית נגדו, ובקרב ווטרלו הביסו צבאותיהן המאוחדים של פרוסיה, בפיקודו של בליכר, ושל בריטניה, בפיקודו של ולינגטון, את הצבא הצרפתי.

 

הפעם הוגלה נפוליאון לאי הבריטי סיינט הלנה שבדרום האוקיינוס האטלנטי, שם מת. יש הטוענים שהורעל על ידי הבריטים. ב-1840 הועבר ארונו לפריס ונטמן בטקס מפואר ב"דום דז אנוואליד".

 


הערכה

בימי חייו של נפוליאון ובשנים שאחרי מותו, היו שתיארו אותו - אפילו בצרפת עצמה - כמפלצת צמאת דמים (בהקשר זה הוזכר בדרך כלל מוצאו הקורסיקני). אך בתוך זמן לא רב גברו מהלליו על מכפישי שמו, ומאז אמצע המאה ה-19 מוכרת דמותו של נפוליאון בעולם כולו כאחת המרתקות, המעניינות והחשובות ביותר בהיסטוריה.

שאר רוחו של נפוליאון התבטא בכל תחומי פעילותו. ראשית, הוא היה אחד מגדולי המצביאים בהיסטוריה הצבאית העולמית. במשך 100 שנה כמעט, העיסוק
בתורת המלחמה הסתכם בניתוח מהלכיו של נפוליאון ובהפקת לקחים מהם (תנועה בפיזור ומהלומה מרוכזת, מסעות מלחמה מהירים שנועדו להוציא את האויב משיווי משקלו, פיצול הכוחות הניצבים מולו, בחירה מזהירה ב"נקודת ההכרעה" ועוד). בהקשר זה יצוינו במיוחד ז'ומיני וקלאוזביץ, שני גדולי התיאורטיקאים הצבאיים של המאה ה-19, שביססו תיאוריות אוניברסליות לדבריהם (וסותרות זו את זו במידה רבה) על מלחמות נפוליאון.

בה בעת, נפוליאון היה מקורב לעולם הרוח. הוא טיפח אמנים, מלומדים ומדענים (למסעו למצרים, לדוגמה, נטל עמו פמליה גדולה של חוקרים, שהניחו את היסוד למדע האגיפטולוגיה). רבים מהישגיה הרוחניים של המהפכה התבססו תחת שלטונו.

 

כשליט, היה נפוליאון נאור יותר מרבים ממנהיגי המהפכה, ושלטונו לא הידרדר מעולם למשטר של טרור, בניגוד לדרכי קודמיו. חוקתו, "הקודקס", היתה למופת עולמי, ויצוין כי החילה - לראשונה בתולדות אירופה - את שוויון הזכויות האזרחי על היהודים. אין פלא איפוא שזכרו נערץ עד היום בצרפת, ובמקומות רבים אחרים.


 

לרשימה המלאה של מלכי צרפת - לחצו על הטבלה

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ynet בסלולר
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©