אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


נבוכדראצר ה-2
נבוכדראצר ה-2 מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל
 
המלך כורש. הפיל את האימפריה הבבלית ללא קרב
המלך כורש. הפיל את האימפריה הבבלית ללא קרב 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 נבוכדנאצר ה-2
 ספר ירמיה
 כורש ה-2 "הגדול"
 פרס
 דוד המלך
 ספר יחזקאל
 ספר דניאל
 מגילת אסתר
 רב אשי
 תלמוד
 אמוראים
 מסורה
 נעילה
 תפילת שמונה עשרה
 שיבת ציון
 סלווקים
 אלכסנדר הגדול
 יוסף בן מתתיהו
 אנטיוכוס ה-3
 אסיה הקטנה
 מרד החשמונאים
 חנילאי וחסינאי
 רומא העתיקה
 אגריפס ה-1
 זרתושטרה
 בבל
 ממלכת יהודה
 בית המקדש


תחומים קשורים
 היסטוריה יהודית
 היסטוריה של א"י
 העת העתיקה


 
 
 

גלות בבל


Babylonian Exile

רקע |  היישוב היהודי בבל |  יחס השלטונות לגולי בבל |  מידע נוסף

גלות בבל, גלות היהודים לבבל וישיבתם שם בעקבות כיבושי הבבלים בממלכת יהודה. חלק מגולי בבל חזרו לארץ ישראל עם חנוכת בית שני (516 לפני הספירה), אולם רבים אחרים המשיכו לשבת בה גם לאחר מכן.  

 


רקע

מסעות הכיבוש של מלך בבל, נבוכדנאצר ה-2, באזור הסהר הפורה היו בעלי השפעה הרת אסון על ממלכת יהודה ובסופו של דבר הביאו להחרבתה, להגליית תושביה לבבל ולהחרבתם של בית המקדש הראשון ושל העיר ירושלים. כיבושיו של נבוכדנאצר ה-2 באזור ארץ ישראל וסוריה נערכו בין השנים 601 – 605 לפני הספירה. ככל הנראה בשנת 604 לפני הספירה נאלץ יהויקים מלך יהודה להיכנע לבבל ולשעבד את ממלכתו אליה. שעבוד זה ארך כשלוש שנים. בשנת 601 לפני הספירה לערך פתח יהויקים במרד נגד בבל. תגובתם של הבבלים לא אחרה לבוא והם הטילו מצור על העיר ירושלים.  

 

עם תחילת המצור הבבלי על העיר מת יהויקים ולשלטון עלה בנו יהויכין. כעבור שלושה חודשים מפרוץ המרד נכנע יהויכין לבבלים מרצון ועם תום המרד הוא ופמלייתו, שכללה בעלי משרות בכירות ואנשי צבא, הוגלו לבבל. לאחר הגלייתו של יהויכין המליכו הבבלים את מתניה בן יאשיהו למלך על יהודה. מתניה היה דודו של המלך יהויכין ועם המלכתו הוסב שמו לצדקיהו.

 

ממלכת יהודה בתקופתו של צדקיהו הייתה ממלכה חלשה וענייה. בעלי המשרות הבכירות ואנשי הצבא הוגלו יחד עם יהויכין לבבל והכיבוש הבבלי פגע קשות בכלכלתה של הארץ. בעצת הנביא ירמיהו החליט צדקיהו בשנים הראשונות לשלטונו, שלא לפתוח במרד נגד הבבלים והוא שמר להם נאמנות. מאוחר יותר, בשנת 594 לפני הספירה, בעקבות קשר שקשר עם ממלכות שכנות, שקל צדקיהו לפתוח במרד שכזה, אולם נסוג בו לאחר שהיוזמה נודעה לנבוכדנאצר ה-2.  

 

בשנת 589 לפני הספירה פתח צדקיהו לבסוף במרד נגד בבל, לאחר שהגיע להסכמה לשיתוף פעולה מצד מדינות שכנות כמו צור, עמון ומצרים. אך עם פריצתו של המרד לא נכונו שכנותיו לסייע לו (פרט למצרים ששלחה כוח מצומצם, שגם הוא נכשל במשימתו). במצב זה נותרה ממלכת יהודה החלשה עומדת בודדה מול צבא האימפריה הבבלית. בשנת 588 לפני הספירה הטילו הבבלים מצור על העיר ירושלים. המצור פגע קשות בעיר ובתושביה. לאחר שנתיים וחצי של מרד ושנה וחצי של מצור על העיר ירושלים נפלה ממלכת יהודה כולה בידי הבבלים עם כניעתה של ירושלים. בשנת 586 החריב נבוכדנאצר ה-2 את העיר ואת בית המקדש הראשון. תוצאות המרד היו הרות אסון עבור יהודה. הממלכה חדלה להתקיים ומרבית תושביה הוגלו לבבל. המלך צדקיהו הוגלה לבבל וכעונש על מרידתו עוּור ובניו הוצאו להורג.

 


היישוב היהודי בבל

היישוב היהודי בבבל התהווה בשני גלים של גלויות. הגל הראשון ארע בשנת 597 לפני הספירה עם כניעתו של יהויכין מלך יהודה. בגל זה הגיעו המלך יהויכין ופמלייתו, שכללה יהודים משכבת המנהיגות של יהודה, אצילים, בעלי מלאכה ואנשי צבא. הגל השני ארע בשנת 586 לפני הספירה, עם חורבנה של ירושלים, שבעקבותיה הגיע הרוב המכריע של תושבי יהודה לבבל.  

 

יהודי בבל התיישבו בחבל ארץ, שהשתרע בין נהר הפרת לנהר החידקל. גבולות היישוב היהודי היו: במערב – נהר הפרת, בצפון – היישוב פומבדיתא (על גדת נהר הפרת), במזרח – נהר נהרואן (ממזרח לחידקל) ובדרום – היישוב אמפאה (על יד העיר כות אלעמארה של ימינו). בשנת 539 לפני הספירה, 25 שנה לאחר מותו של המלך נבוכדנאצר ה-2, הפיל כורש ה-2, מלך פרס, את האימפריה הבבלית וזאת אף ללא קרב.לאחר מכן עברה בבל לשלטון פרס.

 

איור המתאר את כוחותיו של כורש השני כובשים את בבל (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

בבבל נהנו היהודים מאוטונומיה פנימית במשך תקופה ארוכה. הם נהנו מסמכויות שיפוט פנימיות ועמדו לרשותם בתי דין. בראש היישוב היהודי עמד "ראש הגולה" (בארמית: ריש גלותא), שהיה נצר לשושלת דוד המלך. מעמדו של ראש הגולה היה דומה למעמדו של נשיא מארץ ישראל, אולם בשל ייחוסו לבית דוד נחשב אף לנעלה יותר ממנו. ראש הגולה נחשב לשליט מטעם המלך ובתקופה הפרסית האחמנית עמד במקום הרביעי בהיררכית השלטון. מקום מושבו של ראש הגולה היה בבירת היישוב היהודי, נהרדעא. בשל היותו פקיד פרסי, פסק לעיתים ראש הגולה על פי החוק הפרסי. בביתו ישבו חכמים רבים, שיעצו לו והדריכו אותו בתלמוד תורה.  

 

לראש הגולה היו גם סמכויות משפטיות. במשך תקופה ארוכה הוא כהן כאב בית הדין ונהג לקבוע בפסקי הדין של הדיינים בבבל ואף בארץ ישראל. כאב בית הדין הוא מינה מטעמו דיינים לבית הדין בנהרדעא, שנקראו "דייני גולה". כשהגיעו רב ושמואל (שני ראשי ישיבות) לבבל נאלץ לוותר ראש הגולה על תפקידו כאב בית הדין. זאת בשל העובדה, שפרט לבית הדין הראשי בנהרדעא, נוסף בית דין בעיר סורא, שהיה זהה במעמדו לבית הדין בבירה. לבתי הדין האלה היו סמכויות רבות, כגון רשות להלקות את הנתבע, לפרסם חטאיו בציבור, לנדותו ואף להפקיע את נכסיו.  

 

הקהילות היהודיות בבבל דאגו לכלכלת עצמן. הקהילה נהגה לגבות מסים לרווחתם של התושבים ולמען אחזקת העיר. הקהילה גם העמידה מפקחים על המידות, דאגה לתשלום צדקה לעניים והופקדה על חינוך הילדים. בראש כל קהילה עמדו שבעה "טובי העיר", שבנושאים מסוימים היו חייבים בני הקהילה לקבל את אישורם.

  

רוב יהודי בבל התפרנסו מחקלאות. למרות שהקרקעות היו שייכות על פי החוק למדינה, הרי שרבות מהן הופקדו בידי בעלי אחוזות גדולות או שהוצעו לחכירה. לבעלי האחוזות היו אריסים, שעיבדו את הקרקעות והתחלקו ביבולים עם אדוניהם. הגידולים העיקריים בבבל היו חיטה, שעורה, שומשום ותמרים. פרט לחקלאות, עסקו יהודי בבל במקצועות נוספים כמו, דייג, תפירה, קדרות ומלאכות יד נוספות. יהודים עסקו גם במסחר. המסחר בבבל התקיים בעיקר עם הודו וסין, שמהן יובאו ויוצאו סחורות כגון, ירקות, בהמות, משי ומתכות.  

 

גולי יהודה בבל. ליטוגרפיה משנת 1860 (צילום: ablestock)

 

מעמדו של היישוב היהודי בבבל היה חשוב גם מבחינה דתית. בבבל נתחברו הספרים יחזקאל, דניאל ומגילת אסתר. בעיר נהרדעא התקיימה הישיבה הראשית של תלמידי חכמים ולימים נוספה אליה ישיבה נוספת, לא פחותה במעמדה, בעיר סורא. משנפתחה הישיבה בסורא הפכה בבל לשמש מרכז ללימוד התורה ולהפצתה ובכך עלתה על ארץ ישראל. בתקופתו של הרב אשי (335 - 427/8 לספירה) ויתר ראש הגולה על מעמדו וראה עצמו כפוף לראש הישיבה. בבבל נתחבר גם התלמוד הבבלי (נחתם בסביבות שנת 500 לספירה), שמהווה סיכום דיוני הישיבות בענייני הלכה, מדרש אגדה ועניינים רבים אחרים, של האמוראים. מקצוע חשוב נוסף שהתפתח בבבל היה המסורה, שהינה מערכת של הערות המלוות את נוסח המקרא לצורך מסירתו המדויקת. מרכזי המסורה נוסדו לצד הישיבות הגדולות בנהרדעא ובסורא.

 

לגלות בבל נודעה חשיבות גם בסדר התפילות. בבבל נתחברו ונוספו תפילות שונות, כמו תפילות במוסף ראש השנה, תפילה הנאמרת בסוף תפילת הנעילה ביום הכיפורים וכן תפילת הסיום של תפילת שמונה עשרה. בבבל הונהגה גם קריאת התורה במשך שנה אחת לעומת ארץ ישראל, שבה הושלמה קריאת התורה תוך שלוש שנים.

 


יחס השלטונות לגולי בבל

מצבם של היהודים בבבל היה טוב למדי במשך תקופה ארוכה. השלטון המרכזי של הבבלים ולאחר מכן של הפרסים האחמנים לא התערב בניהולה של הקהילה היהודית. כורש מלך פרס אף התיר ליהודים לצאת מן הגלות ולשוב לארץ ישראל (תקופת שיבת ציון) ולבנות בה מחדש את בית המקדש. על אף היתרו של כורש, בחרו יהודים רבים להישאר בבבל, זאת בשל היחס הטוב שקבלו והמעמד ממנו נהנו. בבבל הפכו יהודים לבעלי אדמות ורכוש וכמה מהם אף הגיעו למשרות בכירות בממשל הפרסי.

 

מצבם של גולי בבל המשיך להיות טוב גם בתקופת שלטונם של היוונים הסלווקים (332 – 129 לפני הספירה). אלכסנדר מוקדון, שכבש את בבל בשנת 332 לפני הספירה, דאג לשמור על הפריבילגיות של היהודים מתקופת הפרסים האחמנים, על מנת לזכות בנאמנותם. בתקופה זו שרתו יהודים רבים בצבאם של היוונים ואף סייעו להם לבלום אויבים מבחוץ. ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו מספר, למשל, כי בשנת 210 לפני הספירה שלח המלך אנטיוכוס ה-3 כ-2000 יהודים להתיישב באסיה הקטנה (חצי אי במערב אסיה), מתוך מטרה לבסס שם את שליטתם של היוונים. נאמנותם של היהודים לשלטון היווני התקיימה גם בתקופת מרד החשמונאים, במהלכו בחרו גולי בבל שלא לסייע למורדים. 

 

גם תחת שלטונם של הפרתים (120 לפני הספירה – 240 לספירה), שהיו ממוצא אירני, נהנו היהודים מחיים שקטים. בתקופה זו למדו יהודי בבל מן הפרתים את תורת הלחימה ואף אחד הנכבדים היהודים מבבל, זמרי, יצא, מסיבות שאינן ברורות עד תומן, בראש 500 פרשים יהודים תחילה לאנטיוכיה ולאחר מכן התמקם בארץ ישראל. בתקופת הפרתים נוצרה בישוב היהודי שכבת נכבדים, שהושפעה מאוד מן הפרתים. שכבה זו נהגה להתלבש כמו הפרתים וחלק מחבריה היו גם פרשים. בשנת 20 לספירה הקימו חנילאי וחסינאי, שני אחים בבלים שהמירו דתם ליהדות, מדינה יהודית בבבל שבירתה נהרדעא, בתמיכתו של המלך הפרתי ארטבן ה-3. מטרתו של ארטבן ה-3 הייתה להלחם יחד עם היהודים באדוניו הפיאודלים, שהיו גם כן פרתים. מדינה זו נתקיימה עד לשנת 35 לספירה ונפלה בעקבות התגרותה של המדינה בפיאודלים.  

 

יהודי בבל גם הצליחו להשפיע על המדיניות הרומאית כלפי היהודים בארץ ישראל. שלטונות רומא חששו לא פעם שיהודי בבל יעודדו את הפרתים לצאת נגדם במלחמה, אם ישרור אי שקט בארץ ישראל. ואכן בימי המלחמה ברומא, בין השנים 66 – 70 לספירה, חלק מחייליו היהודים-בבלים של אגריפס יצאו למלחמה ברומא. בשנת 116 לספירה התקוממו יהודי בבל נגד טרינוס הרומאי, שנלחם בפרתים ואף הצליחו להחזיר לפרתים שטחים שכבש. במהלך זה הצטרפו יהודי בבל ליהודי קיריני, מצרים וקפריסין, שהתקוממו אף הם נגד רומא. על אף המתיחות והמלחמות בין הפרתים לרומאים, המשיך מצבם של יהודי בבל להיות טוב.  

 

עם עלייתם של הפרסים הססנים לשלטון (תחילת המאה ה-3 לספירה) הורע מצבם של היהודים מאוד. כיבושי הססנים היוו נזק חמור לקהילה היהודית. יהודים רבים נהרגו ובתי כנסת עלו באש. פרט לכך, הססנים כפו על היהודים לעבוד בחגים ומנעו מהם חירות משפטית. מצבם השתפר עם עלייתו לשלטון של המלך שאפור ה-1 (242 לספירה), שהתיר חירות דתית למיעוטים האתניים בממלכתו. מלחמותיו של שאפור ה-1 ברומא, אף נטעו תקוות משיחיות בקרב יהודי בבל. עם זאת, באחת ממלחמותיו של שאפור ה-1 ברומאים נהרסה כליל העיר נהרדעא, דבר שגרם להעברת הישיבה שפעלה בה לעיר פומבדיתא. בתקופת שלטונו של המלך שאפור ה-2 (309 - 379) עברה שוב פעם הישיבה, הפעם לעיר מחוזא, שהייתה חלק מבירת הממלכה קטסיפון.  

 

מצבם של היהודים הורע שוב פעם בתקופת שלטונו של המלך יזדיגרד ה-2 (438 – 457), שהחל לרדוף את היהודים, במטרה שיקבלו עליהם את הדת הזורואסטרית. בשל כך, גזר יזדיגרד ה-2 גזרה שביטלה את שמירת השבת. מצבם של היהודים החמיר עוד יותר עם עלייתו לשלטון של פירוז, שנודע בכינוי, "פירוז הרשע". פירוז הוציא להורג בשנת 474 כמה חכמים וביניהם גם ראש הגולה, הונא מרי בר מר זוטרא. כמו כן, הוא סגר את כל בתי הכנסת בממלכה והורה להמיר את דתם של ילדים יהודים רבים.

 

גזרות נוספות הוטלו על הקהילה היהודית בימי המלך כובד (485 – 498). המלך כובד המיר את דתו לדת חדשה, שהטיפה לשיתוף נכסים ונשים, למניעה מאכילת בשר ולחיי סגפנות. בעקבות כך, נרדפו יהודים רבים בשל דתם. רבים מהם נהרגו, כולל ראש הישיבה, מר רב יצחק. בתגובה לכך, הצליח ראש הגולה, מר זוטרא ה-2, לארגן כוח, שהגן על הקהילה היהודית במשך שבע שנים. אולם בשנת 520 נתפס זוטרא ה-2 על ידי הססנים והוצא להורג. רק בתקופת שלטונו של חוסרו (531 – 578) השתפר ככל הנראה מצבם של היהודים. תחת שלטונו של חוסרו פרווז (590 – 628) חזרו חיי היהודים להיות נורמליים.

 


מידע נוסף

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©