בנג'מין פרנקלין

ב-1723 עבר לפילדלפיה שבפנסילבניה, והוסיף לעבוד בדפוס. בין השאר נעשה מו"ל העיתון "פנסילבניה גאזט", ופרסם סדרה של אלמנכים בשם Poor Richard's (שעליהם חתם בשם העט ריצ'רד סונדרס [Richard Saunders]). בפעילותו הציבורית היה שותף לייסוד שירותים ציבוריים שונים במושבה האמריקנית, ביניהם האקדמיה שנעשתה לימים אוניברסיטת פנסילבניה. הרעיון שהניע אותו לפעילות זאת היה פרי רוחו שלו, ונחשב חדשני לחלוטין בשעתו: השלטונות חייבים לספק לציבור שירותים שאין כל אדם מן השורה יכול לספק לעצמו, כמו ספרייה ציבורית, יחידת כבאים, בית חולים וכיוצא בזה.

ב-1748, אחרי שצבר הון נכבד, פרש מעסקיו ועבר לעסוק במדע. ערך ניסויים בתחומי מדע שונים, ובעיקר בחשמל. אחדים מהמונחים שטבע נכנסו לשימוש כללי: "חיובי" ו"שלילי" לציון שני סוגי המטען, "מצבר", "מוליך" ועוד. אפשר שפרנקלין לא היה הראשון שקבע כי הברק הוא תופעה חשמלית, אבל הניסוי שבו הוכיח זאת נכנס להיסטוריה של המדע. הוא הפריח עפיפון בעיצומה של סערת ברקים, נגע במפתח ברזל שהיה קשור לחוט העפיפון, ספג הלם קשה - וקבע לשביעות רצונו שהברק הוא התפרקות חשמלית.

פרנקלין גם המציא המצאות מעשיות חשובות, כמו תנור חימום שעודנו מיוצר כיום, משקפיים דו-מוקדיים ועוד. יצוין במיוחד כליא הברק שהמציא בעקבות ניסוייו בתחום זה.

פרנקלין שהה פרקי זמן ממושכים באנגליה, לשם פעילותו הציבורית, ובין השאר ניהל מערכה עיקשת נגד אותם קולות באנגליה שקראו, במהלך מלחמת שבע השנים, לנטוש את קנדה לטובת הצרפתים. ב-1775 חש כי מלחמה בין בריטניה לבין המושבות ממשמשת ובאה, וחזר לביתו ערב מלחמת העצמאות האמריקנית.

היה חבר הקונגרס הקונטיננטלי השני (1775-1776), וחבר בוועדה שניסחה את הצהרת העצמאות של ארה"ב. נמנה עם שלושת נציגי המושבות שיצאו לצרפת לבקש עזרה ותמיכה במלחמה בבריטניה (1776-1785). בצרפת נעשה פופולרי מאוד, ויש לזקוף לזכותו במידה ניכרת את הסיוע הרב, הצבאי, הכספי והדיפלומטי, שהושיטה צרפת לארה"ב שאך זה קמה.

בתום המלחמה ניהל, יחד עם ג'ון ג'יי וג'ון אדמס, את המו"מ שהוליך להסכם שלום עם בריטניה (1783). אחר כך היה שותף לניסוח החוקה האמריקנית. בשנותיו האחרונות סבל קשות מאבני כליה ונותר מרותק למיטתו. במותו אמר עליו הכלכלן הצרפתי אן-רובר-ז'ק טירגו: "הוא חטף את הברק מידי שמים ואת השרביט מידי עריצים."