המנדט הבריטי, מתוך ישראל והציונות - אנציקלופדיה ynet
 
אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet

ישראל והציונות

משמר כבוד של חיילים בריטים ליד שער יפו, בטקס לציון כיבוש העיר מידי השלטון העות'מאני, 1917
משמר כבוד של חיילים בריטים ליד שער יפו, בטקס לציון כיבוש העיר מידי השלטון העות'מאני, 1917 צילום: לע"מ
 
סר הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי בארץ
סר הרברט סמואל, הנציב העליון הבריטי בארץ צילום: לע"מ
 
רשיון כניסה לארץ ישראל עבור עולה מפולין, 1946
רשיון כניסה לארץ ישראל עבור עולה מפולין, 1946 צילום: לע"מ
 
פיצוץ מלון המלך דוד בו שכנו משרדים של ממשלת המנדט ע"י האצ"ל, 1946
פיצוץ מלון המלך דוד בו שכנו משרדים של ממשלת המנדט ע"י האצ"ל, 1946 צילום: לע"מ
 
חיילים בריטים מגרשים עולה חדש שהגיע לנמל חיפה, 1947
חיילים בריטים מגרשים עולה חדש שהגיע לנמל חיפה, 1947 צילום: לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 לאתר הארכיון הציוני


ערכים קשורים
 האימפריה העות'מאנית
 מלריה
 מלחמת העולם הראשונה
 חבר הלאומים
 הצהרת בלפור
 ירדן
 הסוכנות היהודית
 דבר המלך במועצה
 אסיפת הנבחרים
 ארגון צבאי לאומי
 פלמ"ח
 מאורעות תרפ"ט
 המרד הערבי
 מלחמת העולם השנייה
 הוועד הערבי העליון
 הגנה
 ועדת פיל
 ועדת וודהד
 ועידת סנט ג'יימס
 ספר לבן
 דוד בן-גוריון
 לוחמי חרות ישראל
 סזון
 תנועת המרי העברי
 העפלה
 השבת השחורה
 עלייה
 העלייה השלישית
 העלייה הרביעית
 העלייה החמישית
 ארגון האומות המאוחדות
 ועדת אונסקו"פ
 החלטת החלוקה
 מלחמת העצמאות
 בריטניה
 מדינת ישראל
 מנדט
 פלסטינאים


תחומים קשורים
 היסטוריה של א"י
 ישראל והציונות

 
 
 

המנדט הבריטי


The British Mandate

ממשל צבאי ותחילת המנדט |  מבנה השלטון המנדטורי |  נוכחות צבאית |  עימות בין שתי חברות |  המאבק הציוני לעצמאות |  הגירה יהודית |  סוף המנדט |  מידע נוסף

המנדט הבריטי (1923 - 1948) , ייפוי כוח בינלאומי זמני לשליטה על ארץ ישראל שניתן לבריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. במהלך השנים הפך הביטוי לכינוי המקובל לתקופת שלטונה של בריטניה בא"י שהסתיימה בהקמת מדינת ישראל.

 

במהלך תקופת המנדט הבריטי נבנתה למעשה דמותה של ארץ ישראל המודרנית - תיחום גבולות הארץ שנעשה כחלק מעיצוב הגבולות המדיניים במזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפך את המושג "ארץ ישראל" ממושג היסטורי בעל משמעות גיאוגרפית מטושטשת לישות מדינית מנהלית ממשית. כמו כן שיקם שלטון המנדט את התשתיות אשר ניזוקו קשות במהלך המלחמה, הוביל תהליכי מודרניזציה ודמוקרטיזציה וקבע את דמותו של המשטר, מערכת המנהל ומערכת החוקים של הארץ המתהווה. 

 

גלי העלייה הגדולים והתבססותם של מוסדות הנהגת היישוב הציוני במהלך שנות המנדט הבריטי הפכו את היישוב היהודי מקהילת מיעוט לחברה לאומית מגובשת ומאורגנת. גם החברה הפלסטינית עברה במהלך המנדט שינויים מרחיקי לכת: ריבוי טבעי גדול, עיור, מודרניזציה וגיבוש זהות לאומית. עם זאת לא הצליחה להתגבש כחברה לאומית מאורגנת ומהלכים בכיוון זה נעשו בעיקר כתגובה להתפתחות הזהות הלאומית היהודית. 

 


ממשל צבאי ותחילת המנדט

ב-1917/8 כבש צבא בריטניה את ארץ ישראל מידי כוחות האימפריה העות'מאנית. לאחר הכיבוש נמצאה ארץ ישראל תחת שלטון צבאי בריטי. הממשל הצבאי התבסס מיד לאחר כיבושן של יפו וירושלים וייצוב קו החזית הזמני לאורך נחל הירקון.

 

גנרל אדמונד אלנבי, שכבש את ירושלים מידי השלטון העות'מאני, במסדר של חיילים בריטים בעיר העתיקה,1917 (צילום: לע"מ)

 

המדיניות שנקט בה הממשל הצבאי היתה שיקום התשתית הפיסית של הארץ לתועלת הצבא והמנהל והכשרתה לקראת כינון שלטון אזרחי. במהלך המלחמה סבלה אוכלוסיית א"י מרעב, מחלות ואבטלה המונית. הממשל הצבאי הבריטי ייבא מוצרי מזון בסיסיים וחילקם לאוכלוסייה. אלפי תושבים הועסקו תמורת שכר בעבודות ציבוריות שונות: סלילת כבישים, שיפוץ מסילות ברזל וכו'. כמו כן פעל הממשל לשיקום הסחר הפנימי, לקביעת תקנות למסחר הוגן, לייעורם מחדש של אזורים נרחבים ולהגנה על החורש הטבעי הקיים. כמו כן נעשו פעולות שונות למלחמה במחלת המלריה באמצעות ייבוש ביצות והקמת תחנות לבריאות האוכלוסייה.

 

ב-1920 הוחלט להעביר את השליטה בא"י לידי ממשל אזרחי ובהתאם לכך התמנה סר הרברט סמואל לנציב העליון הבריטי בארץ. ב-30 ביוני באותה שנה הועבר השלטון לידיו של סמואל (בטקס העביר לו ראש המנהל הצבאי לואי בולס פתק בו נכתב "

 

בוועידת סן רמו (אפריל 1920) של המעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה הוחלט כי בריטניה תזכה למנדט (ייפוי כוח לשלטון זמני המוענק למעצמה על מנת להדריך עם ש"אינו מסוגל עדיין לעמוד ברשות עצמו" בכינון מדינה עצמאית) על א"י ועירק.

 

ב-1923 העניק חבר הלאומים לבריטניה את המנדט הרשמי על א"י.

 

כתב המנדט על ארץ ישראל הכיר ב"קשר ההיסטורי של העם היהודי עם א"י" וחייב את בריטניה לסייע לפיתוחו של בית לאומי יהודי (כמוכרז בהצהרת בלפור). בריטניה הוציאה מכלל התחייבות זו את עבר הירדן המזרחי (לימים ממלכת ירדן), אף שהיה חלק משטח המנדט, ומועצת חבר הלאומים אישרה זאת בספטמבר 1923. 

 

סעיף שתיים של כתב המנדט קבע כי על בריטניה לדאוג לקיומם של תנאים מדיניים, מנהליים וכלכליים בא"י שיבטיחו את הקמתו של בית לאומי יהודי ואת התפתחותן של מוסדות השלטון העצמי שלו. כמו כן נקבע כי בריטניה מופקדת על שמירת הזכויות הדתיות והאזרחיות של תושבי הארץ הלא-יהודים. סעיף נוסף הכיר בסוכנות היהודית כגוף איתו תנהל ממשלת המנדט את המו"מ לגבי הקמת הבית הלאומי היהודי.

 

על פי סעיף שש נקבע כי ממשלת המנדט תקל על עלייה יהודית בתנאים נאותים, ותעודד התיישבות צפופה של יהודים על הקרקע, תוך הבטחה כי זכויותיהם ומצבם החוקי של חלקי האוכלוסייה האחרים לא ייפגעו לרעה.

 


מבנה השלטון המנדטורי

 סדרי השלטון האזרחי הבריטי בא"י התבססו על "חוק השיפוט לארצות נכר" שקבע את את "דבר המלך במועצתו לארץ ישראל" כאמצעי החוקי לשליטה בארץ. תקנות "דבר המלך במועצתו" קבעו את חוקת הארץ ואת סמכויותיו של הנציב העליון, ונחקקו מעת לעת לפי הצורך.

 

בידי הנציב העליון הופקדה הסמכות לחוקק פקודות ותקנות ולמנות שופטים. הנציב העליון כיהן בפועל גם כראש הכוחות הצבאיים שחנו בא"י.

 

את הוראותיו קיבל הנציב ממשרד המושבות הבריטי שהיה אחראי על ניהול שלטון המנדט. לצדו של הנציב העליון פעל מזכיר ראשי ששימש כממלא מקומו והיה אחראי לניהול המזכירות הראשית של המנדט.

 

בפיקוח המזכירות הראשית פעלו מחלקות ממשלתיות שונות: המחלקה לחקלאות, המחלקה למשפטים וחוקים וכו'. לצד הנציב פעלה גם "המועצה המוציאה לפועל" שכללה את היועץ המשפטי והגזבר.   

 

נסיונותיו של שלטון המנדט הבריטי בשנותיו הראשונות לכונן בא"י שלטון עצמי משותף ליהודים ולערבים (מועצה מייעצת ייצוגית שתפעל לצד הנציב וכיו"ב) נתקלו בהתנגדותם של ערביי א"י, ובשלב מאוחר יותר - של היישוב היהודי. ב-1923 הורכבה מועצה מייעצת חלופית שחבריה היו מנהלי המחלקות החשובות והנציב העליון היה נועץ בה לפני הוצאת תקנות ופקודות. באותה שנה הוכרה העברית כאחת השפות הרשמיות בא"י.

 

חוקי המנדט אפשרו לעדות הדתיות בארץ להתארגן באופן חוקי: ב-1927 הכירה ממשלת המנדט באופן רשמי בכנסת ישראל ובאסיפת הנבחרים כגופים ייצוגיים של היישוב היהודי. ארגונה הרשמי של העדה המוסלמית היה במסגרת המועצה המוסלמית העליונה ואילו את העדות הנוצריות ניהלו מוסדות הכנסיות השונות. ככלל איפשר השלטון המנדטורי חופש פוליטי ניכר לתושבי א"י ורק המפלגה הקומוניסטית הוצאה מחוץ לחוק. עם זאת "תקנות שעת חירום" אפשרו פעולה נגד ארגונים פוליטיים שפעלו נגד שלטון המנדט, דוגמת אצ"ל, פלמ"ח וכו'.

 

 

תרגיל אימון של חיילים יהודים בצבא הבריטי, 1941 (צילום: לע"מ)

 

במהלך המנדט הבריטי חלו שינויים תכופים בחלוקת א"י למחוזות ונפות, אולם למעשה נוהלה הארץ כיחידה ארגונית אחת על ידי שלטון מרכזי בו נמצאו רוב הסמכויות. באמצע שנות ה-30 שירתו בממשלת המנדט כ-800 פקידים ואילו ב-1947 כ-10,000 פקידים, מתוכם רק כ-250 בריטים. רוב סגל הפקידות היה מקומי וכשני שלישים מתוכו היה ממוצא פלסטיני.

 

מערכת המשפט המנדטורית יצרה מערכת חקיקה ומשפט אחידה לכל תושבי הארץ שהתבססה על החוק העות'מאני וכן על תקנות "דבר המלך במועצתו" ותקנות ממשלת המנדט. מערכת המשפט הורכבה משלוש רשויות שיפוטיות: בית משפט השלום, המחוזי, ובית המשפט העליון. במקרים מסויימים נשפטו אזרחי המנדט גם על ידי בית דין צבאי. במהלך השנים מונו מספר שופטים פלסטינאים ויהודים.

 

התחום המנהלי היחידי שהיה משותף ליהודים וערבים היה השלטון המקומי. על פי פקודת העיריות, המושבים במועצת העיר חולקו בין העדות הדתיות על פי מספר התושבים בכל עדה. ב-1921 נקבעה "פקודת תכניות בניין ערים" שקבעה את הצורך להכין תכניות בניין ערים מפורטות לכל בנייה ואסרה על בנייה לא מתוכננת. על הבונים הוטל פיקוח בכל הנוגע לסידורי סניטציה, סלילת כבישים, תאורה ותשתיות ציבוריות נוספות. העתקת מרכז שלטון המנדט לירושלים הפכה אותה בפועל לבירת פלסטינה. בעקבות זאת הועתק גם המרכז הפוליטי של מוסדות היישוב היהודי לירושלים. 

 

השלטון הבריטי יצר אזרחות אחת לכל תושבי הארץ - אזרחות פלסטינית. חוק האזרחות נחקק במסגרת "דבר המלך ומועצתו" והיה מבוסס על העיקרון של קרבה משפחתית (בנו של אזרח הוא אזרח). בני זרים שנולדו בא"י לא נחשבו אזרחים ולבני אזרחים שהיגרו נשמרה האזרחות רק דור אחד.

 

אזרחות ניתנה למהגרים לאחר שנתיים של ישיבה חוקית בארץ. במטרה למנוע רכישת אזרחות בנישואים פיקטיביים בוטלה ב-1939 הזכות לרכוש אזרחות באמצעות נישואים. מתן אזרחות היה נתון לשיקול דעתו של הנציב העליון ללא חובת נימוק.

 


נוכחות צבאית

מדיניותה של האימפריה הבריטית לאחר מלחמת העולם הראשונה היתה לקיים את השליטה בשטחים שנכבשו ללא נוכחות צבאית רבה (במטרה לחסוך בהוצאות). מיד לאחר המלחמה פונו רוב היחידות מא"י וב-1922 עמד מספר החיילים על 6,300 אנשי צבא עו-100 שוטרים.

 

במהלך השנים לאחר מכן המשיך מספר החיילים להצטמצם וערב מאורעות תרפ"ט (1929) נותרו בא"י פלוגת משוריינים, טייסת קלה ובסך הכל כ-300 חיילים בריטים. המספר המצומצם היה אחת הסיבות המרכזיות לכישלון הבריטי בהתמודדות עם הפורעים הפלסטיניים. אחרי המאורעות תוגבר הכוח הבריטי בשני גדודי צבא, תגבור נוסף נעשה במאורעות תרצ"ו (1936) והתפתחות המרד הערבי. דיכוי המרד ב-1939 הביא שוב לצמצום במספר החיילים הבריטים.

 

בתקופת מלחמת העולם השנייה הפכה ארץ ישראל לבסיס לוגיסטי גדול במזרח התיכון שחנו בו כ-100,000 אנשי צבא בעשרות מחנות קבע, בהם נכללו יחידות תעבורה ותקשורת של צבא מודרני: טייסות, משוריינים וכו'. עם סיום המלחמה ב-1945 שוב החל סדר הכוחות להצטמצם עד לסיום המנדט ב-1948.

 


עימות בין שתי חברות

כתוצאה מקיומן של שתי חברות (היהודית והפלסטינית) נבדלות בארץ ישראל, שונות זו מזו ויריבות זו לזו, היתה תקופת המנדט הבריטי תקופה של מאבק פוליטי וצבאי בין היהודים לפלסטינאים וזירה של התמודדות בלתי פוסקת על גיבוש מדיניות ממשלת המנדט ועל עיצוב דמותה וצביונה של א"י.

 

יעדה העיקרי של הציונות היה להקים בארץ חברה יהודית אוטונומית ובעתיד לכונן בה רוב יהודי שיאפשר הקמת מדינה יהודית ריבונית. במנדט הבריטי ביקשו הציונים למצוא מסגרת נוחה למימוש יעד זה. הפלסטינאים מצידם הציבו לעצמם כיעד עיקרי את בלימת מימוש החזון הציוני ולשם כך פעלו בדרכים שונות: לטווח הקצר ניסו ללחוץ על ממשלת בריטניה להטיל הגבלות על העלייה ועל ההתיישבות היהודית ובטווח הארוך ביקשו להקים מדינה ריבונית עצמאית שבה יובטח שלטון פלסטיני. 

 

הבריטים מצידם התאמצו ליישב את הניגודים בין שתי האוכלוסיות וליצור שיתוף פעולה שיאפשר בעתיד הקמת מדינה דו-לאומית, ובמקביל השקיעו את מרב מאמציהם בשימור האינטרסים הבריטיים באיזור בצורת חתירה להסכמים עם מנהיגי הצדדים, שיבטיחו את שימור ההשפעה הבריטית. במהלך כל שנות המנדט נעה מדיניות בריטניה בין שני הקטבים, יהודים ופלסטינאים, והתקשתה יותר ויותר למצוא את שביל הביניים.  

 

בנסיון לעצור את התחזקותו של היישוב היהודי המאורגן החלו הערבים בהתארגנות משלהם - הוועד הערבי העליון לא"י ניהל מערכה שחוללה כמה גלים של פרעות ביהודים ב-1920 וב-1921, והגיעה לשיאה במאורעות תרפ"ט (1929), שבהם נהרגו 160 יהודים (כשליש מהם בטבח בחברון). ב-1936 פרץ גל מאורעות שנמשך עד 1939 - המרד הערבי - אשר כוון בעיקר נגד שלטון המנדט הבריטי. ממשלת המנדט פעלה לדיכויו ביד קשה, והסתייעה במקצת בארגון ה"הגנה". בה בעת הטילה הממשלה הגבלות חדשות על העלייה היהודית.

 

ממשלת בריטניה היתה נתונה בין הפטיש והסדן: מצד אחד היה עליה לדכא את המרד שפרץ נגד שלטונה, ומצד שני רווחה בחוגי השלטון התחושה כי מדיניותה בעבר היתה בלתי-הוגנת כלפי הפלסטינאים. אחרי פרוץ המרד מונתה ועדת פיל - ועדת בדיקה, שהמליצה על חלוקת הארץ למדינה יהודית ולמדינה פלסטינית, תוך השארת המנדט הבריטי באזורים מסוימים וביניהם ירושלים.

 

מסקנות ועדת פיל והמלצותיה נדחו על ידי ההנהגה הציונית וההנהגה הפלסטינית כאחד. בספטמבר 1937 הודיעה ממשלת בריטניה על מינוי ועדה חדשה (ועדת וודהד) לשם בדיקת מסקנות ועדת פיל. בנובמבר 1938 הגישה ועדת וודהד את מסקנותיה, בהן נקבע כי תוכנית החלוקה שהציעה ועדת פיל אינה מעשית. הוועדה דנה לאחר מכן במספר תוכניות חלוקה חלופיות, אך לבסוף קבעה כי לא קיימת קיימת אפשרות מעשית לחלק את א"י לשתי יחידות מדיניות יציבות מבחינה בטחונית וכלכלית, זאת בשל העירוב בין שתי האוכלוסיות (היהודית והפלסטינית) והתנגדות הפלסטינאים לחלוקה. 

 

בשלהי 1938 קיבלה ממשלת בריטניה את מסקנות ועדת וודהד והודיעה על ביטול תוכנית החלוקה וכינוסה של ועידה יהודית-פלסטינית-בריטית לגיבוש פתרון חלופי. בראשית 1939 התכנסה בלונדון ועידת סנט ג'יימס . במרס 1939 הסתיימה הוועידה ללא תוצאות.

  

למפה מפורטת של חלוקת הארץ לפי הצעת ועדת פיל - לחצו על המפה (מתוך הספר "קיצור תולדות ההגנה", באדיבות משרד הבטחון ההוצאה לאור, כתב פרופ' יהודה סלוצקי)

 

לאחר כישלון ועדת סנט ג'יימס החליטה בריטניה לקבוע את מדיניותה באיזור באופן עצמאי ללא הסכמת הצדדים. ב-17 במאי 1939, התפרסם "הספר הלבן" שבו הציגה ממשלת בריטניה מדיניות זו; אשר היתה עתה פרו-פלסטינית כמעט לגמרי: בראש ובראשונה, הוטלו הגבלות חריפות על העלייה ונאסרה מכירת אדמות ליהודים ברוב חלקי הארץ.

 

במלחמת העולם השנייה בלט השוני בין יחסו של היישוב היהודי לבריטים ליחסם של הפלסטינאים. ההנהגה הפלסטינית גילתה אהדה לשלטון הנאצי ולמדינות הציר, ואילו היהודים נרתמו לסייע לבריטניה, ברוח העיקרון שביטא יו"ר הסוכנות היהודית דוד בן גוריון : "יש להילחם בהיטלר כאילו לא היה הספר הלבן , ויש להילחם בספר הלבן כאילו לא היה היטלר".

 


המאבק הציוני לעצמאות

בשנות מלחמת העולם השנייה שמר היישוב המאורגן על עמדתו שגרסה שיתוף פעולה עם הבריטים כנגד האויב המשותף. ארגוני הפורשים (אצ"ל ולח"י), לעומת זאת, קראו להתקוממות, לנוכח עמדת הבריטים הפרו-פלסטינית בארץ שהתבטאה בתקנות "הספר הלבן".

 

הפגנות נגד מדיניות הספר הלבן, 1939  (צילום: לע"מ)

 

ב-1944 הכריז האצ"ל על מרד נגד הבריטים, ומוסדות היישוב החליטו לשתף פעולה עם הבריטים בדיכויו. במהלך ה"סזון" הסגירו אנשי ה"הגנה" לשלטונות הבריטיים אנשים שנחשדו בפעילות במסגרת האצ"ל. עם תום מלחמת העולם השנייה (1945), משהתברר כי אין בכוונת השלטון הבריטי לשנות ממדיניות הספר הלבן, החליטה הנהלת הסוכנות היהודית לשנות את אופי המאבק, והורתה ל"הגנה" לפתוח במאבק פעיל נגד הבריטים. החלטה זו יצרה אפשרות לשיתוף פעולה בין שלושת ארגוני המחתרות: הגנה, אצ"ל ולח"י. לשם כך הוקמה מסגרת תאום פעולות בשם תנועת המרי העברי.

 

מאבקה של תנועת המרי נפתח ב-1 בנובמבר 1945 במספר גדול של פיגועים במסילות ברזל ובמתקנים אחרים, והבריטים הגיבו בחריפות. בין היתר תגברו את כוחותיהם בארץ והגבירו את מאבקם בהעפלה. פעולתם הנמרצת ביותר היתה ב"שבת השחורה" (29 ביוני 1946), פשיטה רחבת ממדים על מחסני נשק חשאיים ("סליקים") של ה"הגנה", ומעצר של רבים ממנהיגי היישוב.

 

 

חיילים בריטים בחיפוש אחר נשק שהוחבא ע"י המחתרות היהודיות, 1947 (צילום: לע"מ)

 

מסגרת תנועת המרי לא החזיקה מעמד לאורך זמן, בשל הניגודים הפוליטיים החריפים בין שותפותיה, והדברים הגיעו למשבר כאשר פוצץ אצ"ל אגף במלון המלך דוד בירושלים שבו שכנו משרדים של ממשלת המנדט (22 ביולי 1946). בפעולה נהרגו בין השאר יהודים רבים, והיא עוררה רושם קשה בעולם ובארץ. תנועת המרי התפרקה, וארגוני הפורשים חידשו את מאבקם הנפרד ביתר שאת, בעוד ה"הגנה" מתמקדת יותר ויותר בפעולות הגנה והעפלה, ובעיקר - בהתארגנות לקראת הצפוי לאחר הסתלקות הבריטים.

 

במשך שנות המאבק היתה פעילות הערבים בארץ מצומצמת. הוועד הערבי העליון אמנם התארגן מחדש, אך לא ניסה להמשיך במאבקו בבריטים.  

תחת זאת הסתפקו הערבים בפיגועים מקומיים ביישובים יהודיים מבודדים ובתחבורה ביניהם. 

 


הגירה יהודית

העלייה היהודית מזה והריבוי הטבעי של ערביי ארץ ישראל מזה חוללו שינוי מקיף באוכלוסיית הארץ - מ-700,000 נפש ב-1922 (10 אחוז מתוכם יהודים) ול-1,800,000 נפש ב-1945 (33 אחוז מתוכם יהודים). 

 

עם תום מלחמת העולם הראשונה החל גל עלייה חדש לארץ - העלייה השלישית. העלייה השלישית נפסקה ב-1923, כאשר קבעה כי ממשלת המנדט כי העלייה תותר רק בהתאם לכושר הקליטה הכלכלי של הארץ.

 

במסגרתה הגיעו ארצה 35,000 איש ואישה, שחלקם שבו וירדו ממנה בימי המשבר הכלכלי של אמצע שנות ה-20. ב-1924 חל ריכוך מה במדיניות השלטונות, והחלה העלייה הרביעית (1929 - 1924). בתום העלייה הרביעית מנתה האוכלוסייה היהודית כ-175,000 איש. 

 

עליית הנאצים לשלטון בגרמניה (1933) ציינה את תחילת העלייה החמישית, בה עלו כ-235,000 יהודים. בגל הראשון (1935- 1930) עלו כ -145,000 איש, רובם בני המעמד הבינוני ממרכז אירופה ומזרחה ובשני (1939 - 1936) עלו עוד 90,000. בשנת 1935 בלבד הגיעו ארצה 66,000 יהודים.

 

בשלהי שנת 1938 הקימה ה"הגנה" את "המוסד לעלייה ב'" , שהיה לגורם העיקרי שעסק בארגון ההעפלה הלא חוקית (ללא אישורי עלייה משלטונות המנדט). בשנות מלחמת העולם השנייה הגיעו לישראל בדרך זו יותר מ-16,000 מעפילים, ובין השנים 1945 ו-1948 הגיעו כ-75,000 מעפילים בדרך הים וכ-10,000 בדרך היבשה (בעיקר מארצות ערב). 

 

 

אוניות מעפילים מעוכבות ע"י הבריטים בנמל חיפה, 1946 (צילום: לע"מ)

 


סוף המנדט

ב- 1947, מותשת מן המערכה המדינית, הדיפלומטית והצבאית שנוהלה נגד שלטון המנדט, מסרה בריטניה את שאלת א"י לטיפולו של האו"ם, ובכך הודתה כי אין ביכולתה להמשיך ולנהל את הארץ לפי המנדט. האו"ם מינה ועדה מיוחדת לענייני ארץ ישראל (אונסקו"פ), שהמליצה באוגוסט 1947 על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. ההמלצה הוגשה לעצרת הכללית של האו"ם, שאימצה אותה ב-29 בנובמבר 1947 כהחלטת האו"ם 181 (תוכנית החלוקה - כ"ט בנובמבר). 

 

בעקבות החלטה זו הכריז הוועד הערבי העליון על מאבק מזוין נגד מימוש ההחלטה, והפיגועים המכוונים כלפי יהודים הלכו ותכפו. היתה זו ראשיתה של מלחמת האזרחים בארץ - השלב הראשון של מלחמת העצמאות.

 

שלטונות המנדט כמעט לא התערבו במצב הביטחוני המידרדר, ושאפו בראש ובראשונה להגן על עצמם. הם התרכזו בכמה מובלעות - "בווינגרד" בירושלים, שרונה (הקרייה) בתל אביב, ומחנות צבא שונים כמו צריפין - ורק לעתים רחוקות ניסו למנוע שפיכות דמים. הבריטים פינו בהדרגה את מחנותיהם; חלקם נפלו לידיים יהודיות, וחלקם - לידיים פלסטיניות. 

 

בסיס האימונים של הצבא הבריטי בצריפין (צילום: לע"מ)

 

בהחלטת האו"ם נקבע כי המנדט הבריטי יסתיים ב-15 במאי 1948. ב-14 במאי 1948 עזב אלן קנינגהם, הנציב הבריטי האחרון, את משכנו בארמון הנציב בירושלים ויצא לכיוון נמל חיפה. שם עלה על אנייה בריטית והמתין לסופו הרשמי של המנדט הבריטי על ארץ ישראל. באותה עת הכריז דוד בן גוריון בת"א על הקמתה של מדינת ישראל. המאחז האחרון של הבריטים היה נמל חיפה, שאותו פינו סופית ב-30 ביוני 1948.

 

נכתב בעזרת "ההיסטוריה של ארץ ישראל - המנדט והבית הלאומי" בהוצאת כתר

 


מידע נוסף

 

הודעה על הטלת משטר צבאי / 2 במרס 1947 - ב-1 במרס 1947 ביצעו אנשי האצ"ל שורה של מתקפות על מטרות בריטיות ברחבי הארץ. יום לאחר המתקפה החליט הנציב הבריטי על הטלת משטר צבאי ברוב חלקי הארץ. מסמך באנציקלופדיה ynet. 

לנוסח המסמך - לחצו כאן.

 

עצומת מחאה שהוגשה לנציב העליון / 15 בינואר 1946 - בינואר 1946 הגישו נציגי היישוב הציוני בארץ ישראל עצומת מחאה לנציב העליון נגד ההגבלות שהטילה ממשלת המנדט הבריטי על ההגירה היהודית לארץ. מסמך באנציקלופדיה ynet. 

לקטעים מתוך העצומה - לחצו כאן.

 

ראיון עם סר אלן קנינגהם / 23 באפריל 1958 - שיחה על זכרונות, געגועים והומור בריטי עם הנציב העליון האחרון בארץ ישראל. כתבה באנציקלופדיה ynet

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

כ"ט בנובמבר 1947 - 60 שנה להחלטת החלוקה, פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©