אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


מפת ההתיישבות היהודית ברצועת עזה עד להתנתקות (אוגוסט 2005)
מפת ההתיישבות היהודית ברצועת עזה עד להתנתקות (אוגוסט 2005) 
 
חיילים מפטרלים בישוב מורג
חיילים מפטרלים בישוב מורג צילום: רויטרס
 
מחסום ארז
מחסום ארז צילום: דובר צה"ל
 
ירי טילי קסאם מרצועת עזה לישראל
ירי טילי קסאם מרצועת עזה לישראל צילום: רויטרס
 
הפצצות צה"ל בעזה
הפצצות צה"ל בעזה  צילום: רויטרס
 
אלי סיני
אלי סיני צילום: חיים הורנשטיין
 
בתי העיר רפיח
בתי העיר רפיח צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

ערכים קשורים
 מצרים
 אקלים ממוזג
 עזה
 פלסטינאים
 בדווים
 סונים
 מלחמת ששת הימים
 אנתיפאדה
 הסכם אוסלו
 תוכנית ההתנתקות
 חמאס
 דרך הים
 מסופוטמיה
 מצרים העתיקה
 כנען
 תקופת הברונזה
 פלשתים
 הים האיגאי
 אשקלון
 אשדוד
 דוד המלך
 סנחריב
 אשור
 בבל
 נבוכדנאצר ה-2
 פרס
 אלכסנדר הגדול
 ערבים
 בית תלמי
 סלווקים
 יוון העתיקה
 אנטיוכוס ה-3
 חשמונאים
 אלכסנדר ינאי
 רומא העתיקה
 ביזנטיון
 אסלאם
 מסעי הצלב
 ממלוכים
 האימפריה העות'מאנית
 מלחמת העולם הראשונה
 המנדט הבריטי
 החלטת החלוקה
 מלחמת העצמאות
 כפר דרום
 הסכמי שביתת הנשק
 ארגון האומות המאוחדות
 הסוכנויות המיוחדות של האו"ם
 פדאיון
 מלחמת סיני
 הסכמי קמפ דייוויד
 אריאל שרון
 נתן העזתי
 מאורעות תרפ"ט
 נח"ל
 גוש קטיף
 מועצת יש"ע
 הרשות הפלסטינית
 אנתיפאדת אל-אקצא
 רקטות
 קסאם
 איסמעיל הנייה
 מחמוד עבאס
 ארץ ישראל
 אוקסינים


תחומים קשורים
 ישראל והציונות
 מקומות בארצות העולם
 מקומות בישראל


 
 
 

רצועת עזה


Gaza Strip

גיאוגרפיה |  כלכלה |  היסטוריה |  התיישבות יהודית |  הסכמי אוסלו ואילך |  השתלטות החמאס על רצועת עזה |  מידע נוסף |  בחנו את עצמכם

רצועת עזה (בערבית- קטאע ע'זה; בכינויה הרשמי בישראל - חבל עזה), רצועת חוף המשתרעת בגבולה הדרומי של ארץ ישראל, בין חוף סיני לדרומו של מישור החוף. אורכה כ-40 ק"מ ורוחבה 14-6 ק"מ. שטחה הכולל נאמד ב-378 קמ"ר.

 

רצועת עזה גובלת בים התיכון (ממערב), מצרים (מדרום) ובמדינת ישראל (צפון ומזרח). החל מספטמבר 2005 נמצא שטחה בריבונות חלקית של הרשות הפלסטינית. נחשבת לאחד מהאזורים הצפופים בעולם - 3,373 איש לקמ"ר (נכון לשנת 2003) ואחד העניים שבהם - הכנסה לנפש מהנמוכות בעולם. 

 

רצועת עזה. למפת הרצועה באתר ymap - לחצו כאן (צילום: אופק)

 

 

 


גיאוגרפיה

רצועת עזה הינה רצועת חוף חולית ומישורית. תחילתה (בצמוד לגבול מצרים) בדיונות של חול, הנמשכות מן הים אל תוך החוף. רק כ-13 אחוז משטח הרצועה מתאים לעיבוד חקלאי. אקלים הרצועה ממוזג ומתאפיין בעונת קיץ חמה ויבשה ועונת חורף נוחה. ממוצע הגשמים עומד על 150 - 440 מ"מ. ברצועה ישנה כמות גדולה יחסית של מקורות מי תהום. עם זאת, תנאי תברואה ירודים ותשתית ביוב רעועה הביאו במהלך השנים לפגיעה משמעותית בכמות המים ובאיכותם.

 

ערי הרצועה הן עזה (שעל שמה נקרא החבל), ח'אן יונס, בית לאהיה, ג'בליה ורפיח. אוכלוסיית הרצועה מונה (נכון לשנת 2003) כ-1,274,868 תושבים. כ-60 אחוזים מתושבי הרצועה הם פליטים פלסטינאים. תושביה האחרים של הרצועה הם ברובם תושבי קבע פלסטינאים ובדווים. רובה של האוכלוסיה מתגורר בריכוזים עירוניים. רוב התושבים הערבים הם מוסלמים סונים, ומיעוטם נוצרים.

 

ח'אן יונס (צילום: דני סלומון)

 


כלכלה

כלכלת התושבים ברצועה מושתתת ברובה על תעסוקה עירונית, עבודות חוץ בתחום מדינת ישראל, דיג (יש נמל דייגים בחוף העיר עזה), תעשייה קלה וחקלאות. כאמור, החבל עשיר במי תהום הנשאבים מבארות רבות. ענפי החקלאות העיקריים הם פרדסים, פלחה, ירקות, כרמים, מטעי פרי ותמרים. מאז מלחמת ששת הימים נוספו ענפים חדשים והוכנסו לשימוש אמצעי ייצור מודרניים. חלק גדול מהיבול החקלאי מיוצא לאירופה ולמדינות ערב. שיטת עיבוד מיוחדת היא חקלאות ה"מואסי", המנצלת את מי התהום הקרובים לפני השטח בסמוך לחוף הים.

 

בעשרות השנים תחת הממשל הצבאי הישראלי, הפכה כלכלת הרצועה תלויה במידה רבה בכלכלה הישראלית. כארבעים אחוזים מן התושבים התפרנסו מעבודות (חקלאות, בניין ושרותים בעיקר) בשטח ישראל ומרבית העסקים והחקלאים תלויים במידה רבה בסחורות ותשומות יצור ישראליות (או מיובאות דרך ישראל).

 

עם תחילת האנתיפאדה הראשונה (1987) החלה ישראל להטיל הגבלות על כניסת הפועלים לשטחה וכן על תנועת הסחורות אל הרצועה ומתוכה. הגבלות אלו הביאו להחמרה במצבם הכלכלי של התושבים ולעלייה חדה ברמת העוני. בשנים שלאחר חתימת הסכם אוסלו עשו ישראל והפלסטינאים מספר נסיונות לחידוש שיתוף הפעולה הכלכלי, כמו כן יושמו הקלות על כניסת פועלים לשטח ישראל.

 

עם פרוץ אנתיפאדת אל-אקצא (2000) הוחמרו ההגבלות, לעתים עד כדי עצירת התנועה בין ישראל לרצועה כליל. כאשר מתיר זאת צה"ל מתנהלת התנועה מן הרצועה ואליה דרך מספר מעברי גבול (מעבר קרני, מחסום ארז, מעבר כיסופים, מעבר כרם שלום) לאחר בדיקות קפדניות. הערכה מקובלת היא כי ללא ארגוני הסיוע הבינלאומי הפועלים ברצועה היו מגיעים רבים מן התושבים לסף רעב. אחד הפתרונות שנמצאו היה הקמת אזורי תעשייה בצמוד למעברי הגבול, שבהם מועסקים פועלים מהרצועה במפעלים בבעלות יהודית, בלא שייכנסו לשטח ישראל שמחוץ לאזורי התעשייה. אולם פיגועי האנתיפאדה שיבשו גם את פעילותם של אזורים אלה.

 

ההגבלות על הכניסה לישראל הוחמרו עוד יותר לאחר פינוי הישובים הישראלים וכוחות צה"ל מרצועת עזה, במסגרת תוכנית ההתנתקות (2005) ובמיוחד לאחר השתלטות תנועת החמאס על הרצועה (2007).

 


היסטוריה

רצועת עזה שימשה במשך אלפי שנים כשטח מפתח לכוח צבא המבקש לנוע בין חלקו הצפוני של המזרח התיכון לחלקו הדרומי. באזור זה עוברת "דרך הים" והרצועה מחברת בין מדבר סיני ומצרים לארץ ישראל ודרכה לסוריה ומסופוטמיה. מטעם זה, נערכו ברצועה קרבות מכריעים לאורך ההיסטוריה והיא החליפה אדונים פעמים רבות.

 

הרצועה שימשה כמעבר חשוב עבור המצרים, ששלטו בארץ כנען בתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת (2200 - 1200 לפנה"ס). המצרים הפכו את ערי הרצועה לערי ממשל מבוצרות והושיבו בהם חיילים ופקידים. העיר הגדולה והחשובה הייתה שָׁרוּחַן, לאחר שחרבה עיר זו, עלתה עזה לגדולה והפכה לבירת השלטון המצרי בארץ כנען.

 

החל מהמאה ה-12 לפנה"ס החלו לפלוש לרצועת עזה פלשתים. זהו עם של יורדי-ים מהים האגאי שמסיבות לא ברורות יצא לחפש מקום ישוב חדש. הפלשתים ניסו להתישב במצרים אך מלך מצרים דחק אותם לרצועת עזה. הפלשתים ייסדו מערכת של ערי ממלכה לאורך מישור החוף הדרומי של ארץ כנען ודחקו את המצרים דרומה. הערים הראשיות בממלכת הפלשתים היו אשקלון, אשדוד, עזה, גת ועקרון. כל עיר תיפקדה כמרכז מסחרי ושלטוני לאזור הכפרי שסבבה.

 

לאורך תקופת שלטונו של בית דוד נותר רוב שטחה של רצועת עזה מובלעת של ערי פלשתים ורק אזור רפיח היה נתון לשלטון עברי. במהלך המאה ה-8 לפנה"ס מרדו מלכי רצועת עזה בסנחריב מלך אשור ושמרו על עצמאותן. המאבקים התכופים החלישו את כוחם ומלך יהודה חזקיהו, שמרד בסנחריב ב-701 לפנה"ס, פלש לרצועה וקיים שלטון חלקי או מלא על כל ערי הפלשתים. במאה ה-7 לפנה"ס נלחמו ממלכות מצרים ובבל על שטחי האימפריה האשורית שחרבה ורצועת עזה עברה מיד ליד. בשנת 604 לפנה"ס כבש נבוכדנאצר מלך בבל את אשקלון והדרך לרצועת עזה נפתחה לפניו. בשנות ה-30 של המאה ה-6 לפנה"ס כבשו הפרסים את הארץ וקיימו שלטון חסות על ערי רצועת עזה עד כיבושיו של אלכסנדר מוקדון. בתקופה הפרסית השתנה הרכב האוכלוסייה ברצועה והיגרו אליה בני שבט קדר הערבים.

 

אחרי מותו של אלכסנדר מוקדון, ב-323 לפנה"ס, הפכה ארץ ישראל לאזור מחלוקת בין הממלכה התלמית לממלכה הסלווקית. שוב הפכה רצועת עזה לאזור מפתח במעבר בין סוריה וארץ ישראל למצרים ושוב נערכו בה קרבות רבים. בתקופה זו היגרו יוונים רבים לרצועה והעיר עזה הפכה לעיר יוונית בתרבותה שהזדהתה פוליטית עם הממלכה התלמית. ב-200 לפנה"ס כבש את הרצועה המלך הסלווקי אנטיוכוס ה-3. בשנות ה-90 של המאה הראשונה לפנה"ס כבש את הרצועה המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי.

 

רצועת עזה עברה יחד עם הממלכה החשמונאית לתחום שלטונה של האימפריה הרומית ולאחר מכן לשליטתה של האימפריה הביזנטית. בשנת 634 נערך קרב בין הצבא הביזנטי לצבא המוסלמי בכפר דַאתְ'ן ששכן ברצועת עזה ודרך הרצועה פלשו לארץ כולה. בין השנים 1099 - 1260, הייתה רצועת עזה חלק מהממלכה הצלבנית. כיבושה של הארץ על ידי הממלוכים, שבאו ממצרים, התחיל אף הוא בקרב גדול ברצועת עזה שסלל את הדרך לכיבוש הארץ כולה. ב-1516, עברה הארץ כולה ורצועת עזה איתה לידי העות'מאנים, ששלטו ברצועת עזה עד מלחמת העולם הראשונה.

 

במלחמת העולם הראשונה היתה הרצועה לחזית הקרב בין הכוחות הבריטים לכוחות האימפריה העות'מאנית. ולאחר ניצחונם של הבריטים היתה תחת שליטתם לאורך כל תקופת המנדט על ארץ ישראל.

 

בתוכנית החלוקה (1947) נכללה רצועת עזה בתחומי המדינה הערבית. במלחמת העצמאות שימשה בסיס לצבא המצרי בפלישתו לארץ ישראל. היישוב היהודי היחיד ששכן בתחומה, כפר דרום, ניטש לאחר מצור ממושך. בתום המלחמה נקבע גבול הרצועה בהסכמי שביתת הנשק (1949), והיא הוכרזה אזור מפורז בחסות האו"ם. אף על פי כן התבססה בה שליטה מצרית (תחת ממשל צבאי וללא ריבונות מצרית רשמית). במהלך מלחמת העצמאות נמלטו לשטחי הרצועה מאות אלפי פליטים פלסטינאים, וביוזמת המצרים וסוכנויות האו"ם הוקמו עבורם מחנות פליטים באזור.

 

תושבי הרצועה הוגבלו בכניסתם למצרים ולא ניתנה להם אזרחות מצרית (וכך למעשה היו נטולי אזרחות כלשהי). כמו כן מיעטו המצרים לתרום לפיתוח כלכלת הרצועה, ובשל כך היו רוב התושבים תלוים בסיוע שניתן על ידי ארגונים הומניטריים בינלאומיים (בעיקר אונר"א). טענה מקובלת היא, כי מדיניות מצרית זו נועדה לשמר את מעמדם של תושבי הרצועה כפליטים ובכך להפעיל לחץ על מדינת ישראל להשיבם אל תחומה. טענה זו נתמכת על ידי הפיכת הרצועה (בעידוד המצרים) לבסיס לפעולות ה"פדאיון"- פעולות חבלה ורצח בתחום מדינת ישראל שבוצעו על ידי פליטים פלסטינאים. פעולות הפדאיון נחשבות לאחד מן המניעים העיקריים לפתיחת מלחמת סיני.

 

במלחמת סיני כבשה ישראל את הרצועה, אך מספר חודשים לאחר מכן, בעקבות לחץ בינלאומי, השיבה את השטחים שנכבשו לידי מצרים. נקבע כי הרצועה תהיה מפורזת, והוצב בה כוח חירום של האו"ם. במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את שטח הרצועה פעם נוספת והנהיגה בו ממשל צבאי (בדומה לשטחי יהודה ושומרון). מאז הוקמו בה היאחזויות ויישובים אזרחיים יהודיים, כמתואר להלן. יישוב הרצועה נעשה מתוך מדיניות מכוונת של ממשלת ישראל לחזק את השליטה ברצועה ולשפר את השליטה הביטחונית בה. מיקומם של הישובים נקבע בהתאם לכך, במקומות אסטרטגיים בסמוך לריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית. רצועת עזה נשארה בידי ישראל גם לאחר פינוי סיני (1982) בהסכמי השלום עם מצרים, והיא אף ידעה תנופת בנייה ישראלית בעקבות הפינוי.

 

במהלך עשרות שנות השליטה ברצועה עשתה ישראל מאמצים מסוימים לפיתוח כלכלת המקום ולשיפור תנאי החיים של התושבים. זאת מתוך מטרה להקטין את בעיית הפליטים וכפועל יוצא להפחית את הלחץ להחזירם לשטח ישראל. בין השאר נעשו נסיונות לשכלול ענפי החקלאות השונים וכן לפיתוח אזורי תעשייה צמודים לגבול. כמו כן איפשרה ישראל מעבר של פועלים מן הרצועה לשטח ישראל ופתחה עבור סוחרי וחקלאי הרצועה נתיב יצוא לאירופה. מהלכים אלו יצרו תלות גדולה בין הכלכלה ברצועה לכלכלת ישראל, ועם זאת לא שיפרו במידה משמעותית את רמת החיים ברצועה.

 

בשנים אלה התמודד צה"ל באופן רצוף עם גילויי התנגדות אלימים לשלטון הישראלי. גילויים אלו הגיעו לשיאם בתחילת שנות השבעים, אך פחתו בעקבות פעילות צבאית תקיפה שהנהיג אלוף הפיקוד דאז אריאל שרון. במהלך שנות ה-80 חלה שוב עלייה ברמת ההתנגדות, וב-1987 פרצה האנתיפאדה ברצועה ובגדה המערבית. מאותה העת התקיימה ברצועה התנגדות עקבית (אך ברמות משתנות) לכיבוש הישראלי.

 


התיישבות יהודית

החל מן התקופה ההלניסטית לערך היתה ברצועת עזה קהילה יהודית במספרים משתנים (ככל הנראה למעט המאה ה-11 וה-12), אולם מרבית תושביה לא היו יהודיים. הקהילה הגדולה ביותר הייתה בעיר עזה, והמפורסם שבבניה היה נתן העזתי (1643 - 1680), מקובל ידוע שהפך בשנת 1665 לנביא התנועה השבתאית. החל במאה ה-17 חלה ירידה משמעותית במספר התושבים היהודים ברצועה ובמאה ה-18 נעלם היישוב היהודי לגמרי. בסוף המאה ה-19 שוב היהודים לאזור ועזבו אותו שוב בתקופת פרעות תרפ"ט. ב-1946, הוקם הקיבוץ כפר דרום ברצועה, הקיבוץ פונה במהלך מלחמת העצמאות. אחרי מלחמת ששת הימים, ב-1970, עלה גרעין נח"ל להתיישבות בכפר דרום, ובהמשך הוקמו היאחזויות נוספות ברצועה. ב-1976 אוזרחה הראשונה מהן, קטיף, ובעקבות זאת נמשכה תנופת ההתיישבות, כמתואר בערך גוש קטיף.

 

נכון לתחילת שנת 2005 התגוררו ברצועת עזה כ-8,800 תושבים יהודים, בלמעלה מ-20 יישובים: אלי סיני, דוגית, ניסנית בצפון הרצועה, נצרים במרכז הרצועה ויישובי גוש קטיף בדרום הרצועה. עיסוקם העיקרי היה חקלאות.

 

המצב הביטחוני ביישובים אלה ובדרכים המקשרות ביניהם, ובינם לבין ישראל שבתוך הקו הירוק, היה מתוח מלכתחילה, והידרדר יותר ויותר במהלך שתי האנתיפאדות.

 

נצרים (צילום: AP)

 

פיגועים רבים ביישובים עצמם ובדרכים שביניהם הביאו למותם של ישראלים רבים, אזרחים וחיילים. מתנגדי ההתנחלויות בישראל ערערו על התבונה ועל המוסריות שבהימצאות מספר קטן של יהודים באיזור צפוף זה, ותומכי ההתנחלויות מצדם טענו כי רצועת עזה היא חלק מ"נחלת האבות" המובטחת, וכי הימצאות מתיישבים במקום מחזקת את ביטחון ישראל ולא להפך.

 

לאחר תקופה ארוכה של קיפאון בתהליך המדיני, הציג ראש הממשלה אריאל שרון ב-18 בדצמבר 2003 את תוכניתו להתנתקות חד-צדדית מרצועת עזה.

 

פרטיה המלאים של התוכנית הוצגו באפריל 2004, כאשר הודיע שרון כי בכוונתו להוציא לפועל תוכנית התנתקות והיפרדות ברצועת עזה, אשר תכלול את פינוי כל היישובים היהודיים מן הרצועה (וכן פינוי מספר יישובים בצפון השומרון).

 

  

היציאה מעזה וטקס הנעילה, 12.9.05. צילום וידאו: ירון ברנר

 

התוכנית נעשתה שנויה במחלוקת פוליטית חריפה בישראל, אך במהלך אוגוסט 2005 הוציאה מדינת ישראל את תוכנית ההתנתקות לפועל: כוחות צבא ומשטרה החלו בפינוי תושביהם של היישובים הישראלים ברצועת עזה, וכן בפינויים של אלפי אזרחים נוספים שהגיעו לאזור על מנת למחות נגד הפעולה. פינוי התושבים ארך כשבוע, ובמקביל החלו הכוחות בהריסת בתי היישובים. לקראת סוף אוגוסט הגיעה ההתיישבות הישראלית בשטחי רצועת עזה לסיומה ובתחילת ספטמבר הועבר השטח לידי הרשות הפלסטינית.

 


הסכמי אוסלו ואילך

במאי 1994, במסגרת הסכמי אוסלו (הסכם "עזה ויריחו תחילה"), הועברה הרצועה לריבונות חלקית של הרשות הפלסטינית, למעט שטחי היישובים היהודיים. השליטה בגבולות הרצועה וכן מספר סמכויות ביטחוניות ואזרחיות נשארו בידי צה"ל. במהלך השנים לאחר מכן שימשה הרצועה פעמים רבות כבסיס יציאה לפעולות טרור בשטח ישראל וביישובים היהודיים ברצועה.

 

עם פתיחת אנתיפאדת אל אקצא התחדש העימות האלים ברצועה. הסלמה בפעילות הטרור הפלסטינית הביאה את צה"ל להשתלט מחדש על נתיבים מרכזיים ברצועה וכן לבצע מעת לעת פעילות בערי הרצועה עצמן (מעצרים, השמדת תשתיות וחיסול פעילי טרור). עם זאת נמנע צה"ל מלבצע השתלטות מחדש על שטח הרצועה (כפי שנעשה בשטחי יהודה ושומרון).

  

שוטרים פלסטינים עורכים בדיקת רכב במעבר ארז (צילום: AP)

 

גורמי הכוח המשמעותיים ביותר ברצועת עזה הן התנועות האסלאמיות, ובראשן תנועת החמאס. תנאי העוני והצפיפות ומולם מערכות החינוך, צדקה ובריאות שהקימה התנועה, הפכו את רצועת עזה לאחד ממעוזיה החזקים ביותר של החמאס.  

 

הפגנות תנועת החמאס בעזה (צילום: רויטרס)

 

סביב שטחי הרצועה קיימת גדר מערכת בת 80 ק"מ (שנבנתה באמצע שנות ה-90) ובסמוך לה הוצבו כוחות צה"ל בהיערכות נרחבת. לאחר פרוץ אנתיפאדת אל -אקצא התקיימה באזור הגדר לחימה מתמדת בין ארגוני הטרור לצה"ל הכוללת שיגור רקטות  מ"תוצרת בית" (הקרויים קסאם), ירי מרגמות, הנחת מטעני חבלה, מארבי ירי וניסיונות חדירה.

 


השתלטות החמאס על רצועת עזה

בעקבות נצחון מפלגת החמאס בראשות איסמעיל הנייה בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית (הפרלמנט הפלסטיני) בינואר 2006, הפך החמאס לכוח הפוליטי המוביל בקרב הפלסטינאים בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה.

 

ממשלת החמאס אשר הוקמה זמן קצר לאחר נצחון התנועה בבחירות הוחרמה על ידי מרבית מדינות העולם המערבי (חרם אותו הובילה מדינת ישראל). מהלך זה צמצם במידה ניכרת את הזרמת הכספים מאותן מדינות לרשות הפלסטינית וכתוצאה לפגיעה קשה ברמת החיים של התושבים הפלסטינאים בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה. במקביל סבלו התושבים מערעור היציבות השלטונית בעקבות עימות שהלך והתגבר בין החמאס לפתח (שביקש לשמר את מעמדו בהנהגה הפלסטינית) והגיע עד לכדי פעולות אלימות.

 

על מנת להביא לסיום החרם הבינלאומי וליישוב הסכסוך בין שתי התנועות, החל (במהלך 2006) מו"מ ביניהן להקמת ממשלת אחדות. המו"מ נמשך מספר חודשים וכלל משברים ועימותים רבים, אך לבסוף בחסות ערב הסעודית נפגשו מנהיגי שני הצדדים בעיר מכה והגיעו להסכמה (הסכם מכה). במרס 2007 זכתה ממשלת האחדות חמאס-פתח לאמון המועצה המחוקקת הפלסטינית והחלה בכהונתה.

 

למרות הקמת ממשלת האחדות העימות האלים בין החמאס לפתח המשיך להתקיים בעוצמות שונות, בעיקר בשטחי רצועת עזה. ביוני 2007 הגיע העימות לשיא כאשר תקפו כוחות החמאס את עמדות הפתח, מעוזיו ומשרדיהם הרשמיים של מנגנוני הביטחון והשלטון (שנמצאו בשליטת הפתח) של הרשות הפלסטינית. התנגדות כוחות הפתח למתקפה הנרחבת היתה חלושה ותוך זמן קצר השיג החמאס שליטה מלאה בכל שטחי הרצועה. בעקבות המהלך הודיע אבו מאזן, נשיא הרשות הפלסטינית על פירוק ממשלת האחדות חמאס-פתח והקמת ממשלת חירום. מנגד הודיע החמאס כי הממשלה, בראשות איסמעיל הנייה תמשיך לפעול כסדרה.

 

בתחילת 2008 חלה הסלמה בתקיפת החמאס יעדים ישראליים, במהלכה נפלו למעלה מ-200 רקטות בשטח ישראל, כמחציתן בעיר שדרות. באותה עת נפלו לראשונה רקטות בתחומי העיר אשקלון. הירי הנרחב היווה עדות להתעצמות המתמשכת בכוחו הצבאי של חמאס, שהצטייד בין היתר בברקטות מסוג גראד, שאיפשרו את הירי על אשקלון. 

 

בתגובה להסלמה בירי הרקטות, תקף צה"ל מן האוויר מטרות ברצועה עזה, ונערך מבצע קרקעי בצפונה ("חורף חם"). ישראל פגעה בפעילים רבים ובתשתיות טרור, ובכך פגעה ביכולת התקיפה של החמאס ושל ארגוני טרור נוספים ברצועה. בעקבות תגובתה של ישראל, הודיע אבו-מאזן על השעיית המו"מ המדיני עם ישראל, וכך הצליח החמאס לבסס את מעמדו כמכתיב סדר היום הפנים פלסטיני והפלסטיני ישראלי. 

 

לאחר יציאת כוחות צה"ל מן הרצועה נערך מו"מ עקיף בין הצדדים בתיווך מצרים, בסופו סוכם על הפסקת אש זמנית (רגיעה, תהדיה) למשך חצי שנה בין ישראל ובין ארגוני הטרור ברצועה. הפסקת האש נכנסה לתוקפה ביוני 2008 ונסתיימה בדצמבר. במהלך תקופה זו היו מספר מקרי ירי רקטות לעבר ישראל, אולם אלו בוצעו ככל הנראה על ידי ארגוני טרור אחרים ברצועה. במהלך הפסקת האש תקפו כוחות צה"ל מספר מטרות בשטח הרצועה, במטרה לסכל ירי רקטות והוצאה לפועל של פיגועים מתוכננים. 

 

עם תום תקופת הפסקת האש, החל החמאס בירי רקטות לעבר ישראל. זמן קצר לאחר מכן, ב-27 בדצמבר 2008, פתח צה"ל במבצע נרחב ( מבצע "עופרת יצוקה") שנועד להביא להפסקת הירי לעבר ישראל.

 


מידע נוסף

 

מבצע "עופרת יצוקה" - סקירת ארסנל הנשק המצוי בידי ארגון חמאס ברצועת עזה. פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet. 

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן  

 

יציאת עזה - פרויקט מיוחד באתר ynet בעקבות תוכנית ההתנתקות.

לעמוד פרוייקט - לחצו כאן 

 

עזה מכתום לירוק - הנסיגה, החטיפה, מבול הקסאמים, המבצעים הקטנים, ההפיכה הירוקה ו"עופרת יצוקה": כל הדרך מההתנתקות למלחמה, ביום בו צה"ל שוב מבתר את הרצועה לשלושה חלקים. כתבה באתר ynet. 

לכתבה המלאה - לחצו כאן 

 

עיוורים בעזה - מדוע פרצה האנתיפאדה הראשונה? כיצד נראים החיים בעזה? האם יש תקווה? רשמים מביקור בצד השני מאת הסופרת שולמית הראבן. כתבה באנציקלופדיה ynet. 

לכתבה המלאה - לחצו כאן

 

עזה, הקרב שאינו נגמר - מי שאינו לומד מן ההיסטוריה נדון לחזור עליה, בעקבות פתיחת המערכה בדרום, אנציקלופדיה ynet מציגה, מ-1948 עד 2008, כך ניסתה ישראל לפתור את "בעיית עזה". 

לכתבה המלאה - לחצו כאן 

 


בחנו את עצמכם
.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©