אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


חוליית רובאים אמריקנית
חוליית רובאים אמריקנית 
 
אניית הצי האמריקני "אייווה"
אניית הצי האמריקני "אייווה" 
 
מעמד חתימת הסכם הפסקת האש ב-27 ביולי 1953
מעמד חתימת הסכם הפסקת האש ב-27 ביולי 1953 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מידע נוסף בנושא


ערכים קשורים
 ארגון האומות המאוחדות
 טייוואן
 הרי ס' טרומן
 דגלס מקארתור
 דווייט דייוויד אייזנהאואר
 נשק גרעיני
 דרום קוריאה
 צפון קוריאה
 ברית המועצות
 ארצות הברית של אמריקה
 מלחמת העולם השנייה


תחומים קשורים
 היסטוריה צבאית
 המאה ה-20 ואילך
 יחסים בינלאומיים


 
 
 

מלחמת קוריאה


Korean War

הרקע |  מהלך המלחמה |  סיום המלחמה

מלחמת קוריאה, מלחמה בין דרום קוריאה לצפון קוריאה בשנים 1950 - 1953. למעשה היוותה עוד מהלך בעימות הבין-מעצמתי בין ברית המועצות לארצות הברית, שהחל לאחר מלחמת העולם השנייה, ובו ביקשה כל מעצמה לבסס לעצמה אזורי שליטה נרחבים יותר בעולם.

 

מלחמת קוריאה גבתה קורבנות רבים בנפש מן הצדדים הלוחמים ובמהלכה הגיעו שתי המעצמות אל סיפו של עימות גרעיני. הסתיימה לבסוף בהסכם הפסקת אש אשר הנציח את פיצולה של קוריאה לשתי מדינות.

 


הרקע

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה נקבע כי צבא ברית המועצות יקבל את כניעת היפנים בקוריאה מצפון לקו הרוחב 38º, וצבא ארה"ב - מדרום לו. בתוך חמש שנים אמורה היתה לקום קוריאה עצמאית ומאוחדת, בעקבות בחירות כלליות שאותן ניסה האו"ם לערוך בסוף 1947. אולם ברית המועצות, כפי שנהגה גם בשטחי הכיבוש שלה באירופה, הקימה תחת זאת (בפברואר 1948) את "הרפובליקה הדמוקרטית העממית" של קוריאה, שנודעה כצפון קוריאה. 

 

ביולי 1948, על פי החלטות האו"ם, הוקמה "הרפובליקה של קוריאה" (קוריאה הדרומית), בראשות סינגמן רי, מדרום לקו הרוחב 38º. ממשלת רי חתמה (ב-10.12.48) על הסכם עם ארה"ב, שהחלה להעניק לה סיוע כלכלי. כשלושה חודשים אחר כך, ב-19.4.1949, הטילה ברית המועצות וטו על קבלת הרפובליקה של קוריאה לאו"ם.

במרוצת 1949 ותחילת 1950 פינו המעצמות את רוב כוחותיהן משתי הקוריאות, אולם יועצים צבאיים סובייטיים בצפון סייעו לבני חסותם בתכנון פלישה צבאית לדרום.

 


מהלך המלחמה

ב-25 ביוני 1950 פלש צבא צפון קוריאה לדרום קוריאה, מצויד בנשק רוסי מודרני, 100,000 איש, טנקים, ותותחים. בזמן הפלישה שהו כ-500 יועצים צבאיים מארה"ב בדרום ואימנו כ-95,000 חיילים קוריאנים.

צבא צפון קוריאה דהר דרומה, וממשלתה סירבה להיענות לדרישת מועצת הביטחון של
האו"ם להפסקת אש ונסיגת הצבא. בשלב זה החליטה ברית המועצות (החלטה המוערכת בדיעבד כמשגה) להחרים את דיוני מועצת הביטחון (משום שהמושב הקבוע במועצה השמור לסין, נמסר לממשלת טייוואן ולא לסין העממית), וכך עלה בידי ארה"ב להעביר החלטה שקראה לכל חברות האו"ם לפעול לסיכול התוקפנות הצפונית. מאז ואילך התנהלה כל הפעילות הצבאית נגד צפון קוריאה תחת דגל האו"ם, אם כי ארה"ב היא שנשאה בעיקר הנטל.

נשיא ארה"ב הרי טרומן הורה לצבאו להתערב. בשלב ראשון נשלחו מיפן ארבע דיוויזיות אמריקניות, אולם ציודן היה דל. לכוחות ארה"ב ודרום קוריאה הצטרפו בהמשך כוחות שתרמו אוסטרליה, אתיופיה, בלגיה, בריטניה, דרום אפריקה, הולנד, הפיליפינים, טורקיה, יוון, לוקסמבורג, ניו זילנד, צרפת, קולומביה, קנדה ותאילנד. הכוחות היו תחת פיקוד צבאי מאוחד של האו"ם, בראשות גנרל דגלס מקארתור.

בירת הדרום, סיאול, נפלה ב-28 ביוני. כוחות הצפון התקדמו במהירות, ודחקו את כוחות הדרום ואת האמריקאים שנשלחו לתגברם לכיס קטן סביב העיר פוסן. מקארתור הגה עתה מבצע צבאי מזהיר: נחיתה בעיר הנמל אינצ'ון, רק 150 ק"מ מדרום לקו הרוחב 38º, כלומר עמוק בעורף האויב. מבצע אינצ'ון (15.9.50) היה אחד המבצעים האמפיביים הסבוכים והמסוכנים ביותר בהיסטוריה הצבאית המודרנית, אולם הוא השיג את מטרתו. כוח הנחיתה נע במהירות וכבש את סיאול, וכוחות הצפון נמצאו עתה בין הפטיש והסדן. הם התמוטטו במהירות.

עתה פנה מקארתור לתקוף את צפון קוריאה, תוך ניצול עליונותו של צבא האו"ם באוויר ובים. ב-19 באוקטובר נפלה עיר הבירה של הצפון, פיונגיאנג. סין העממית הזהירה שוב ושוב כי לא תעמוד מנגד בעוד "כוחות האימפריאליזם" מתקרבים לגבולה (הנהר יאלו, המפריד בין מנג'וריה שבסין לצפון קוריאה). ב-24 בנובמבר הכריז מקארתור כי יחזיר את החיילים הביתה "עד חג המולד" (25 בדצמבר), ולמחרת היום תקפה סין את כוחותיו. לפי אומדן, הסינים הטילו למערכה 180,000 "מתנדבים" בשלב הראשון, ועוד חצי מיליון בתוך חודש. בהמשך נמנה מספר הסינים שהשתתפו במלחמה במיליונים. כבר בשלב הראשון נהדפו כוחות או"ם בחזרה אל קו הרוחב 38º, ובשלב השני עלה בידם לבלום את הכוחות התוקפים החדשים. הלחימה התייצבה באיזור הגבול הישן.

מקארתור ביקש להטיל הסגר על נמלי סין ולתקוף את בסיסיה במנג'וריה, והנשיא טרומן סירב. מקארתור פנה איפוא במישרין לציבור האמריקני, ועל כך הדיח אותו טרומן (היה זה צעד נועז מבחינה פוליטית, בהתחשב בכך שהפופולריות של גיבור מלחמת העולם ואינצ'ון היתה גדולה בהרבה משל הנשיא). ב-11 באפריל 1951 נמסר הפיקוד על כוחות או"ם בקוריאה לגנרל האמריקאי מתיו רידג'וויי. בשלב זה היתה מלחמת קוריאה למלחמת התשה.

 


סיום המלחמה

ביולי 1951 נפתחו שיחות שלום בין הצדדים הלוחמים, אך הן התמשכו בלא תוחלת עד שנבחר דווייט ד' אייזנהאואר לנשיא ארה"ב. אייזנהאור הבהיר בחשאי לסין ולצפון קוריאה כי יש בדעתו להשתמש בנשק גרעיני בקוריאה ולהתקיף את סין אם יימשך הקיפאון. בסופו של דבר נחתם הסכם הפסקת האש ב-27 ביולי 1953. ההסכם התבסס על סטטוס קוו, ללא פתרון לבעיית קוריאה שנותרה מפוצלת.

מספר הקורבנות במלחמה זו היה עצום: 1.3 מיליון דרום קוריאנים, מהם אזרחים רבים; כמיליון סינים וכחצי מיליון צפון קוריאנים; 37,000 אמריקאים, ועוד מספר לא גדול של חיילים משאר המדינות שהשתתפו בכוח האו"ם. שתי מדינות קוריאה, ובייחוד הצפונית, נהרסו כמעט כליל.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©