אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


עות'מאן ה-1 גזי. נחשב למייסד האימפריה.
עות'מאן ה-1 גזי. נחשב למייסד האימפריה. 
 
סולימאן ה-1 "המפואר". מגדולי שליטיה של האימפריה העות'מאנית
סולימאן ה-1 "המפואר". מגדולי שליטיה של האימפריה העות'מאנית צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 עובדות וטבלאות מתוך "האנציקלופדיה של האוריינט"
 ירושלים בתקופה העות'מאנית


ערכים קשורים
 גירוש ספרד
 יוסף בן אפרים קארו
 שולחן ערוך
 תור הזהב
 בית אומיה
 חכם באשי
 ממלוכים
 סולימאן ה-1 "המפואר"
 חיים בן משה אבן עטר
 אליהו בן שלמה זלמן
 קפיטולציות
 מקווה ישראל
 בנימין זאב הרצל
 עבדולחמיד ה-2
 העלייה הראשונה
 פיק"א
 יק"א
 הקרן הקיימת לישראל
 קרן היסוד
 הסוכנות היהודית
 העלייה השנייה
 השומר
 קיבוץ
 תל אביב-יפו
 ג'מאל פשה
 ניל"י
 אהרן אהרונסון
 יוסף טרומפלדור
 זאב ז'בוטינסקי
 גדוד נהגי הפרדות
 דוד בן-גוריון
 יצחק בן-צבי
 גדודים עבריים
 הצהרת בלפור
 עות'מאן ה-1 גזי
 יניצ'רים
 ביזנטיון
 איסטנבול
 טרביזונד
 ח'ליפות
 פיאודליזם
 קונגרס ברלין
 מלחמות הבלקן
 הטורקים הצעירים
 אנוור פשה
 מלחמת העולם הראשונה
 ארמנים
 חוזה סוור
 טורקיה
 כמאל אטאטורק


תחומים קשורים
 המאה ה-20 ואילך
 העת החדשה
 יחסים בינלאומיים
 ימי הביניים


 
 
 

האימפריה העות'מאנית


Ottoman Empire

העות'מאנים והיהודים |  האימפריה העות'מאנית והיישוב היהודי בארץ ישראל |  מידע נוסף

האימפריה העות'מאנית, אימפריה טורקית שהתקיימה יותר מ-600 שנה (1301 - 1922). השתרעה בתקופת הזוהר שלה מפרס עד הונגריה ומחופי צפון אפריקה עד חצי האי קרים.

 

מייסדה של האימפריה, עות'מאן ה-1 (שלט 1281 - 1326), איחד את השבטים הטורקיים שברחו מפני התפשטות האימפריה המונגולית והתיישבו באסיה הקטנה, והכריז על עצמו סולטן ב-1301. בימי בנו, אורחאן (1326? - 1359), התארגן צבא העות'מאנים שהושתת מאוחר יותר על חיל הרגלים היניצ'רים. בעזרתם הרחיב את שלטונו עד חופי הדרדנלים (1326) וניקומדיה, ושם קץ לשלטון הביזנטי באסיה הקטנה. מכאן עבר ליבשת אירופה, להזמנת הקיסר הביזנטי במאבקו נגד יריביו, וכבש את גליפולי (1354). בנו, מורד ה-1 (1359 - 1389), ויורשו, בייזיד ה-1 (1380 - 1402), הרחיבו את שלטון העות'מאנים באדמת אירופה עם כיבוש אדריאנופול (1361) ושטחי הבלקן עד הנהר דנובה.


את העיר קושטא (קונסטנטינופוליס) כבש מוחמד ה-2 (1451 - 1481) לאחר מצור של חודשיים (מאי 1453) והפך אותה לבירת האימפריה; הוא גם הכניע את יוון, סרביה ובוסניה, והגיע עד לאוטרנטו שבדרום איטליה. במזרח סיפח את קיסרות טרביזונד הנוצרית (1479). בנו, סלים ה-1 (1512 - 1520), הביס את הממלוכים והרחיב את השלטון העות'מאני על סוריה, א"י ומצרים. לאחר שהשתלט על הערים הקדושות של האסלאם, מכה ומדינה, נטל לעצמו את התואר ח'ליף (1516/7).

בימי שלטונו של סולימאן ה-1 "המפואר"  (1520 - 1566) הגיעה האימפריה לשיא כוחה. הוא הביס את ההונגרים בקרב מוהץ' (1526), שם מצור על וינה (1529) והשתלט על הים התיכון כולו עם כיבוש רודוס מידי מסדר ההוספיטלרים (1522) וחופי צפון אפריקה (1564 - 1574); במזרח כבש את עדן (1528) ואת מסופוטמיה (1534 - 1555). הוא אף איים על מושבות הפורטוגלים במפרץ הפרסי. בימיו הוקמה חומת ירושלים הניצבת עד היום.

 

התפשטות האימפריה העות'מאנית - להגדלה לחצו על המפה

ביסוד הצלחתה של האימפריה העות'מאנית עמדה הסמכות הבלעדית של הסולטן כראש המדינה, הצבא והמדרג הדתי, העולמא, כאחד; סייעה להצלחתה גם חלוקת האימפריה למחוזות בראשות נציבים שתוארם "ביי", אשר ריכזו בידיהם סמכויות צבאיות ואזרחיות בפיקוחו הישיר של הווזיר הגדול, השר הבכיר של הסולטן, שאליו העבירו את המיסים שגבו מתושבי מחוזותיהם. ההצלחה נבעה גם ממדיניות של סובלנות כלפי בני דתות אחרות, שבזכותה מילאו בני מיעוטים שונים (כגון יוונים, ארמנים ויהודים) תפקיד מרכזי במנהל האימפריה ובסחר.

חצר הסולטן בקושטא היתה מרכז התרבות של האימפריה - הספרות הטורקית פרחה בהשפעת התרבות הפרסית, והוקמו מסגדים וארמונות לרוב. אך הלכה למעשה נשארה האימפריה מדינה פיאודלית מבחינה כלכלית וחברתית. סמכות השלטון הלכה ושקעה בשל שחיתות החצר ועליית כוחם של היניצ'רים, שהעלו והורידו שליטים בעבור שוחד וטובות הנאה. הווזירים הגדולים, אף שהיו לעתים קרובות בעלי כישרון מדיני, עמדו חסרי אונים מול קנוניות החצר ושחיתותם של מושלי הפרובינקיות שהתעשרו והתעצמו, כדוגמת מוחמד עלי, שליט מצרים, שאף לחם נגד השלטון המרכזי.

במאה ה-19 התקוממו עמי הבלקן, והאימפריה איבדה שטחים נרחבים לטובת רוסיה. תוכניות המודרניזציה שהונהגו בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 איחרו את המועד, ובמאה ה-19 היתה האימפריה "האדם החולה של אירופה". היא נעשתה כלי משחק ביחסי הכוחות בין מעצמות אירופה; במיוחד, אוסטריה, בסיועה של פרוסיה, ניסתה לרסן את התפשטות רוסיה בבלקן ולהגדיל את השפעתה שלה באיזור. התנגשות זו גרמה לשורה של מלחמות ובעקבותיהן הסכמים, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 (קונגרס ברלין, מלחמות הבלקן), שבסופם איבדה האימפריה כמעט את כל שטחיה באירופה למדינות חדשות (יוגוסלביה, אלבניה). ניסיונותיהם של שליטים נאורים, כגון הסולטנים עבדולמגיד ועבדולעזיז, להנהיג רפורמות במבנה הפוליטי של האימפריה - שינויים במנהל המדינה (1839), מתן חוקה ליברלית והקמת פרלמנט (1876 - 1877) - לא עלו יפה, ובימי שלטונו של הסולטן עבדולחמיד ה-2 (1909 - 1876) הושב שלטון העריצות על כנו.


תסיסה בקרב קציני הצבא הביאה לידי הקמתה של תנועת "הטורקים הצעירים", שחתרה לתיקונים במשטר במסגרת לאומית. ב-1908 חודשה החוקה של 1876, ולבסוף נערכה הפיכה בהנהגת אנוור פשה (1881 - 1922) שהיה נתון להשפעתה של גרמניה. קצינים גרמנים חידשו את פני הצבא הטורקי ותכננו את מסילת הברזל לבגדד.

התייצבות האימפריה לצד גרמניה במלחמת העולם הראשונה גרמה להתפרקותה; את השטחים שנותרו לה במזרח כבשו הבריטים; הם השתלטו על ירושלים ובגדד (1917), והסתייעו בהתקוממות הערבים נגד השלטון העות'מאני. בתקופת המלחמה בוצע ברחבי האימפריה העות'מאנית טבח העם הארמני.

 

בחוזה סוור (1920) ובהסכמי לונדון (1923) הוחלט סופית על פירוק האימפריה, ואת מקומה ירשה טורקיה המודרנית של אטאטורק.

 


העות'מאנים והיהודים

העות'מאנים עודדו למן המאות ה-14 וה-15 לספירה את יהודי אירופה הנוצרית, שסבלו באותה תקופה מרדיפות דתיות, למצוא מקלט ולהתיישב באימפריה העות'מאנית. בסוף המאה ה-15, בימי גירוש ספרד ופורטוגל, הורה הסולטן ביאזיד ה-2 (Sultan Bayazid II) למושלי המחוזות ברחבי האימפריה לפתוח את שעריהם בפני היהודים ולסייע להם להיקלט במולדתם החדש. קרוב לחצי מיליון מהם נקלטו בה. בזאת התאפשר לקהילת יוצאי ספרד במערב להתאחד עם שרידי יהדות בבל המפוארת בעירק אשר היתה נתונה אף היא לשליטת העות'מאנים.

 

תחת חסותם של העות'מאנים נהנו היהודים מהכרה תרבותית ודתית בקהילה ובראשיה, משגשוג כלכלי, ומביטחון אישי. מבחינות רבות אפשרה טורקיה ליהודיה להשיב עטרה ליושנה, והצטיירה כממשיכת דרכה של ספרד המוסלמית. הודות לחופש התנועה ממנו נהנו הנתינים העות'מאנים, יכלו יהודי טורקיה לחדש את ההתיישבות בארץ-ישראל. במאה ה-16 התיישב בצפת יוסף בן אפרים קארו, מרבני קושטא וסלוניקי, מחברו של "שולחן ערוך".

 

בדומה לתקופה שנודעה כ"תור הזהב" בתולדות יהדות ספרד, בה היתה רובה תחת שלטון בית אומיה, והתאפשר לרבים מבכיריה להגיע למעמד גבוה בשירות הממשלה, כך גם אירע תחת שלטון הסולטן סלים ה-2 (Selim II). המורשת התרבותית שהביאו עמם גולי ספרד ופורטוגל תאמה באופן מלא את צורכי הממלכה, וכמה מהם אף זכו להשתלב ברמות הממשל הגבוהות. את דון יוסף הנשיא, מאנוסי פורטוגל (אשר שב ליהדותו לאחר שמצא מקלט בקושטא) מינה הסולטן למושל נקסוס, כמו כן הפקיד בידיו את טבריה על מנת שיישב אותה ביהודים פליטי אירופה.

 

מעמדם המשפטי של היהודים מצא את ביטויו בחוק ה"כתב נכבד" מן המאה ה- 19 המבטיח את שוויון הזכויות והביטחון לחייהם ולרכושם של המיעוטים, מבטל את מס הגולגולת, ומאפשר מינוי יהודים לתפקידים ממשלתיים וציבוריים במועצות מחוזיות ועירוניות. ב-1837 אישרו השלטונות את מישרת "חכם באשי" (מטורקית: "באש" פירושו "ראש"), שתפקידו היה לייצג את הקהילה היהודית בפני השלטון ולייצג את השלטון בפני הקהילה; בנוסף שפט החכם באשי בענייני דת, גבה מסים ומינה רבנים בקהילות הקטנות. הראשון לחכמי באשי היה זה של קושטא, שכיהן כרבם של כל יהודי האימפריה, ומאוחר יותר מונו חכמי באשי בערים ראשיות אחרות, ובהן ירושלים.

 

בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 חיו למעלה מרבע מיליון יהודים במרחב קושטא-סלוניקי וסביבותיהן.

 

כשהוכרזה טורקיה מדינה חילונית ניסה אטאטורק לבטל בה כל סימן לדת האסלאם וחוקק חוקים שאסרו כל ביטוי דתי פומבי. חוקים אלה חלו גם על היהודים, ולימוד העברית בבתי הספר היהודיים היה לבלתי חוקי. יהודי טורקיה קידמו בברכה את הרפובליקה החדשה, ורבים אף ויתרו על אזרחותם הזרה. על פי מפקד שנערך בטורקיה בשנת 1927 היו ברחבי המדינה כ-81,000 יהודים.

 


האימפריה העות'מאנית והיישוב היהודי בארץ ישראל

ב-1517 כבשו העות'מאנים את א"י מידי הממלוכים. בראשית שלטונם היתה תנופת בנייה ופיתוח שכללה את הקמתן של חומות ירושלים בידי סולימאן המפואר. אוכלוסיית הארץ גדלה במהירות; היתה גם עלייה גדולה של יהודים לא"י, ובסוף המאה ה-16 הגיע מספר התושבים היהודים בארץ ל-50,000 איש. צפת היתה לעיר הגדולה בארץ, ובה נמצאו המרכז היהודי ומוקד פעילותם של גדולי ההלכה והקבלה.

 

במאה ה-18 עלו לארץ קבוצות גדולות של יהודים, בהנהגת יהודה חסיד הלוי (1700), חיים בן משה אבן עטר ומנחם מנדל מוויטבסק. עם עלייתן של קבוצות חסידים ותלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19 קיבל היישוב היהודי תנופה. התיישבות החסידים בירושלים וחורבן צפת ברעש אדמה ב-1837, עשו את ירושלים לגדולה בקהילות א"י ולמרכזית שבהן. יהודי א"י ישבו עד לאמצע המאה ה-19, רובם ככולם, בארבע "ערי הקודש" - ירושלים, חברון, צפת וטבריה - וכמעט לא עסקו בחקלאות או בתעשייה, מלבד משפחות ספורות.

 

באותה תקופה החלו מעצמות אירופה להתעניין בא"י כמוקד אסטרטגי חשוב, נוסף על העניין שהיה להם בה בתחום הדת. בהדרגה, הן כפו על השלטונות העות'מאניים את משטר הקפיטולציות- זכויות יתר לאזרחיהן ולבני חסותן - שממנו נהנו גם היהודים.

 

ב-1890 היו כ-43,000 מתוך כ-520,000 תושבי הארץ יהודים - כמחציתם ישבו בירושלים, והשאר ביפו, בצפת, בטבריה, בחברון, בשכם ועוד. בירושלים נוסדו השכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות - משכנות שאננים (1860) ונחלת שבעה (1869). באותה עת הקימו היהודים גם מוסדות רפואה וחינוך מודרניים ראשונים (ביה"ס "למל" ובי"ח בירושלים, 1854, וביה"ס מקווה ישראל בקרבת יפו, 1870), והחלו לצאת לאור עיתונים עבריים. ב-1878 ייסדו יוצאי ירושלים את פתח תקווה, ובני צפת את גיא אוני (במקום ששוכנת בו היום ראש פינה). בה בעת ניעורה באירופה התנועה הציונית, והרצל ניסה לבוא בדברים עם הווזיר הגדול, ואחר כך עם הסולטן עבדולחמיד ה-2 כדי לקבל מהם זיכיון על א"י.

 

בעשרים שנותיה של העלייה הראשונה (1882 - 1903) עלו לארץ כ-25,000 איש, ומספר תושביה היהודים הוכפל. בעקבות שורה של פוגרומים ברוסיה בתחילת המאה ה-20 היגרו מתחומיה רבים מהיהודים שחיו בה, ומקצתם עלו לא"י. כן הגיעו לארץ באותן שנים עולים מתימן, שבאו לארץ ממניעים דתיים, ומקצתם התיישבו במושבות. המוסדות המיישבים - חברות פיק"א, יק"א, קק"ל וקרן היסוד - שמרביתם פעלו במסגרתה הכללית של הסוכנות היהודית עסקו ברכישת אדמות, בפעולות בירוא, סיקול וניקוז, בארגון המתיישבים, בהדרכתם ובמתן סיוע בכסף ובציוד לפחות בתחילת הדרך.

 

אנשי העלייה השנייה הקימו את אגודת "השומר" ועשרות יישובים. לאור האידיאולוגיה הסוציאליסטית שלהם, העדיפו רבים מהם צורות התיישבות חדשות – קיבוץ ומושב העובדים. אחרים בחרו בחיי עיר, וב-1909 נוסדה תל אביב. העלייה השנייה הגיעה לסיומה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

 

טורקיה נמנתה עם מעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה, ואילו אהדתו של היישוב היתה נתונה למעצמות ההסכמה. 

המלחמה פגעה קשות בארץ וביישוב היהודי בה: רוב עצי יערותיה נכרתו על מנת לשמש חומר בעירה לקטרי הרכבת, בהמות, ציוד חקלאי ויבולים הוחרמו עבור הצבא העות'מאני, אלפים מבני הישוב גויסו בעל כרחם (רבים מהם מתו במגפות), כ-10,000 יהודים (בעיקר מבני הישוב הישן) מתו ברעב. העלייה נפסקה, היישוב נותק ממקורות הסיוע הכספי שלו בחו"ל, ומעמדם של יהודים רבים נפגע בשל ביטול הקפיטולציות ובשל צעדי חירום נוספים שנקט ג'מאל פשה, המושל הטורקי בארץ.

 

למעלה מ-10,000 מתושבי הארץ היהודים אשר סרבו להתאזרח מחשש פן יגויסו לצבא הוגלו למצרים; עמם גורשו גם רבים ממנהיגי הישוב העברי. אהדת היישוב לעניינן של מעצמות ההסכמה באה לכלל ביטוי בהקמתה של רשת הריגול ניל"י, מיסודם של בני המושבות הוותיקות ובראשות אהרן אהרונסון, שסיפקה מידע על המצב בארץ למפקדה הבריטית בקהיר; במצרים הוקם ביוזמתם של יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי גדוד נהגי הפרדות אשר במסגרתו שירתו בני המושבות מא"י במבצע גליפולי. דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי סייעו בהקמת גדודים עבריים נוספים שלחמו בארץ-ישראל ועבר הירדן.

 

כתוצאה מהתייצבות היהודים לצד בריטניה, ראתה בהם המפקדה הטורקית בא"י יסוד עוין וכשהתקרבו כוחות בריטיים לת"א, גורשו תושביה לכפר סבא, לפתח תקווה ולגליל; יחד עם זאת ניצל היישוב ממעשי עונשין חמורים בהרבה הודות לנסיגת הטורקים. ב-1917/8 כבשו כוחות בריטניה את א"י, והיישוב היהודי קידם את פניהם בברכה, במיוחד לאחר שפרסמה הממשלה הבריטית את הצהרת בלפור, שבה הודיעה כי היא רואה בעין יפה את הקמתו של בית לאומי ליהודים בא"י. במפקד האוכלוסין הראשון שערכה הממשלה החדשה (1922), נמנו בארץ 84,000 יהודים, לעומת כ-660,000 ערבים.

 


מידע נוסף

 

זו הארץ – תולדות ארץ ישראל ומדינת ישראל על ציר הזמן (9,000 לפנה"ס ואילך). פרויקט מיוחד של אנציקלופדיה ynet.

לציר הזמן - לחצו כאן

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©