אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


עמוד הניצחון Siegessaule
עמוד הניצחון Siegessaule צילום: אורי ברקוביץ'
 
מגדל הטלויזיה פרנזיטורם
מגדל הטלויזיה פרנזיטורם צילום: אורי ברקוביץ'
 
כנסיית קייזר וילהלם גדכטניס קירכה
כנסיית קייזר וילהלם גדכטניס קירכה צילום: דני שדה
 
הגלריה הלאומית החדשה
הגלריה הלאומית החדשה צילום: איי פי
 
בית הכנסת היהודי
בית הכנסת היהודי  צילום: רויטרס
 
בית הקברות היהודי
בית הקברות היהודי צילום: איי פי
 
הפגנות ניאו-נאצים בברלין
הפגנות ניאו-נאצים בברלין צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 המדריך הרשמי לברלין (באנגלית)
 מידע על חומת ברלין (באנגלית)
 המוזיאון היהודי בברלין (באנגלית)


ערכים קשורים
 חומת ברלין
 רייכסטג
 שואה
 ס"ס
 גסטאפו
 ליל הבדולח
 דניאל ברנבוים
 סלאבים
 שרל ה-1 "הגדול"
 ריין
 שושלת הוהנצולרן
 מלחמת שלושים השנה
 אודר
 הוגנוטים
 גוטפריד וילהלם לייבניץ
 ברוק
 נאורות
 גוטהולד אפרים לסינג
 נפוליאון ה-1 בונפרט
 אוטו אדוארד לאופולד פון ביסמרק
 המהפכה התעשיתית
 מלחמת העולם הראשונה
 הסכם ורסיי
 ברטולד ברכט
 יוזף גבלס
 אדולף היטלר
 משחקים אולימפיים
 המגפה השחורה
 ימי הביניים
 מלחמת שבע השנים
 משה מנדלסון
 יהדות רפורמית
 אברהם גייגר
 קרל ליבקנכט
 רוזה לוקסמבורג
 אנטישמיות
 ולטר רטנאו
 נאציונל-סוציאליזם
 מחנות ריכוז והשמדה
 גרמניה
 פולין
 מלחמת המפרץ השנייה
 אקלים ממוזג
 המלחמה הקרה
 רכבת תחתית


תחומים קשורים
 מקומות בארצות העולם


 
 
 

ברלין


Berlin

מבנה העיר ואתריה |  היסטוריה - מהעת העתיקה ועד ראשית המאה ה-20 |  היסטוריה - ממלחמת העולם הראשונה ואילך |  יהודים

ברלין, בירת גרמניה, הגדולה והחשובה שבעריה, ומן הבירות המשפיעות בעולם; ממוקמת בצפון-מזרח גרמניה, כ-70 ק"מ מן הגבול עם פולין. מלבד מעמדה כעיר בירה, ברלין היא גם אחת מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה. שטחה - 900 קמ"ר.

 

(צילום יורם רוזנצוייג)

 

בסיומה של מלחמת העולם השנייה נחצתה גרמניה לשתי מדינות נפרדות: מזרח גרמניה, הקומוניסטית, ומערב גרמניה, הדמוקרטית. ברלין נחצתה אף היא לשני חלקים וביניהם נבנתה חומה. חלקה המזרחי היה תחת שלטון מזרח גרמניה, ואילו חלקה המערבי נותר בשלטון מערב גרמניה, שבירתה היתה בון. ב-1990 אוחדו שני חלקי גרמניה ובמקביל אוחדו גם שני חלקיה של ברלין. זמן קצר לאחר מכן הוחזר לעיר מעמדה כבירת גרמניה המאוחדת.

 

ברלין משמשת כמקום מושבם של משרדי הממשלה ושל מוסדות וארגונים גרמניים רבים. הממשל המקומי של ברלין מורכב מבית נבחרים, הבוחר את ראש העיר ואת סגנו, ומסנאט הממונה על ידי ראש העיר, והוא אשר עומד בראשו. מבחינה מנהלתית מחולקת העיר ל-12 מחוזות, האחראים ליישום מדיניות הסנאט של ברלין. אוכלוסייתה נאמדת בכ-4,400,000 תושבים (נכון ל-2006), כחצי מיליון מהם זרים, רבים מהם ממוצא טורקי.

 

האקלים בברלין ממוזג. בחודש ינואר עומדת הטמפרטורה הממוצעת על 2° צלזיוס בלבד, ואילו בחודש יולי מגיעות הטמפרטורות לכ-23° צלזיוס בממוצע. כמות המשקעים השנתית - כ-580 מ"מ.

 

למן איחוד גרמניה ב-1871 ועד עליית הנאצים לשלטון ב-1933 שימשה ברלין לא רק כבירה מדינית, אלא גם כמרכז תעשייתי ומסחרי חשוב. מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה שבאה בעקבותיה הביאו לנסיגה במעמדה המדיני, ובמקביל, גם לירידה בהיקף המסחר והתעשייה בה. מאז איחוד גרמניה בשלהי המאה ה-20 מספקים ענפי השירותים את עיקר התעסוקה עבור תושבי העיר.

 

אמצעי התחבורה בברלין כוללים רכבת תחתית, רכבת עילית וחשמלית, לצד אוטובוסים ומוניות. שדות תעופה הבינלאומיים של העיר הם טגל (Tegal), טמפלהוף (Tempelhof) ושונפלד (Schönefeld), הממוקם במרחק של 25 ק"מ ממרכז העיר.

 

ברלין מהווה את מרכזה התרבותי והאמנותי של גרמניה. בעיר כ-170 מוזיאונים ומאות גלריות לאמנות, 35 תיאטראות, בית אופרה ומספר אולמות קונצרטים מפוארים. כן מתגוררים בה אמנים רבים שהגיעו אליה מכל רחבי המדינה. ברלין היא גם בירת הקולנוע של גרמניה, ופסטיבל הסרטים שלה הוא מן החשובים בעולם. מדי שנה מתקיים בה פסטיבל של מוסיקה אלקטרונית (אשר זכה לכינוי "מצעד האהבה"), וכן מצעד גאווה של קהילת ההומוסקסואלים. גם בתחום ההשכלה הגבוהה נחשבת ברלין לעיר החשובה בגרמניה, יש בה ארבע אוניברסיטאות ועשרות מכללות ומכוני מחקר אקדמיים.

 


מבנה העיר ואתריה

ברלין מתפרשת מצפון ומדרום לנהר שפריי (Spree) בין קווי הרוחב 52° ו-53° צפון. רובע ה"מיטה (Mitte, בגרמנית מרכז), שהיה גרעינה של ברלין העתיקה, נחשב למרכז העיר, ובו ממוקמים מרבית אתריה החשובים של העיר. במערב הרובע ניצב שער ברנדרבורג, מבנה עמודים שהוקם בשנת 1791 על ידי האדריכל קרל גוטהרט לנגהאנס כסמל של שלום. מאוחר יותר נוסף לגג המבנה פסל של אלת הניצחון, כשהיא רכובה על מרכבה הרתומה לארבעה סוסים, כסמל לעוצמה הפרוסית. בשנת 1961 נאטם השער כחלק מחומת ברלין ועם איחוד העיר ב-1989 נפתח מחדש.

 

שער ברנדרבורג (צילום: דני שדה)

 

מצפון לשער ברנדנבורג נמצא הרייכסטג (הפרלמנט הגרמני). הבניין נבנה לאחר איחוד גרמניה בסוף המאה ה-19, נשרף ב-1933 לאחר עליית הנאצים לשלטון בהאשימם את הקומוניסטים, וסבל מהפצצות כבדות בעת מלחמת העולם השנייה. לאחר איחוד העיר חודש המבנה ונוספה לו כיפת זכוכית, כסמל לשקיפותו של השלטון הגרמני. מדרום לשער ברנדנבורג נמצאת כיכר פוטסדאם, אחת מכיכרותיה המרכזיות של העיר. בין שער ברנדנבורג לכיכר פוטסדאם ניצבת האנדרטה המרכזית לזכר היהודים שנספו בשואה. האנדרטה כוללת 2,711 מצבות אבן בגדלים שונים המונחות במתווה של גלים, ובסמוך לה מרכז מבקרים.

 

בניין הרייכסטג (צילום: רויטרס)

 

מדרום-מזרח לכיכר פוטסדאם ממוקם "צ'קפוינט צ'רלי", בעבר מחסום ומגדל מעקב שהקימו בנות הברית לאחר הקמתה של חומת ברלין ובו נקודת המעבר המפורסמת ביותר בין מזרח למערב. כיום יש במקום עמדת שמירה ובסמוך לה מוזיאון המנציח את חומת ברלין. ממערב ל"צ'קפוינט צ'רלי" ניצב מטה הס"ס לשעבר ובו תערוכת "טופוגרפיה של טרור" המתעדת את פעולותיהם של הס"ס והגסטאפו. מדרום לרובע "מיטה" משתרע רובע קרויצברג, הנחשב לאחד ממוקדי הבילויים של העיר ובו נמצא גם המוזיאון היהודי אותו תכנן האדריכל דניאל ליבסקינד.

 

במרכז רובע ה"מיטה" נמצא אי המוזיאונים, בו שוכן מוזיאון פרגמון, הכולל בין היתר אוספי עתיקות מהמזרח הקרוב, אמנות הלניסטית, רומית ואסלאמית. בסמוך לו נמצאת הקתדרלה של ברלין, אשר נבנתה בראשית המאה ה-20, חלקים ממנה נהרסו במלה"ע ה-2 ולאחר המלחמה עבר המבנה שיפוץ נרחב. מצפון לו נמצא הרובע היהודי הישן, ובו בית הכנסת היהודי, שנבנה ברוב פאר בשנת 1899, חלקו נשרף בליל הבדולח וחלקו נהרס בהפצצות כוחות הברית.

 

"אונטר דן לינדן" היוצאת משער ברנדנבורג היא השדרה הראשית של העיר. לאורך השדרה ממוקמים כמה ממבניה החשובים של ברלין, בהם בית האופרה (שמנהלו האמנותי הוא דניאל ברנבוים), הספריה הלאומית, אוניברסיטת הומבולדט וכנסיית סט. הדוויג. ממזרח לשדרה נמצאת כיכר אלכסנדר, שנבנתה לכבודו של הצאר הרוסי אלכסנדר ה-1 בראשית המאה ה-19. בסמוך

 לכיכר ניצב הפרנזיטורם (Fernsehturm), מגדל שידורי טלוויזיה (365 מ') שנבנה בשנת 1969 על ידי שלטונות מזרח ברלין כניסיון להציג את הקידמה של הקומוניזם.

 

הפארק המרכזי של העיר ממוקם באזור טירגארטן, ממערב לרובע "המיטה". במרכז הפארק ניצב עמוד הניצחון (Siegessäule), שהוקם בשנות ה-70 של המאה ה-19 לכבוד ניצחונה של פרוסיה על אוסטריה, צרפת ודנמרק. מדרום לפארק נמצא הקולטורפורום (Kulturforum), מרכז תרבות ובו מוזיאון הדפסים ורישומים, מוזיאון אמנות שימושית והגלריה הלאומית החדשה (גלריית תמונות המתהדרת בשפע ציורים מאירופה מהמאות ה-13 עד ה-18), וכן אולמי הופעות משובחים, בהם אולמה של התזמורת הפילהרמונית של ברלין. בפינה הדרום-מערבית של הפארק נמצא גן החיות של ברלין, ומדרום לו כנסיית "קייזר וילהלם גדכטניס קירכה", אשר הופצצה על ידי הבריטים ב-1943, והושארה בהריסותיה במכוון, כאנדרטת זיכרון למלה"ע ה-2.

 


היסטוריה - מהעת העתיקה ועד ראשית המאה ה-20

עדויות ארכיאולוגיות המתוארכות לשנת 8000 לפנה"ס בקירוב, מצביעות על חיים בסמוך למקום בו קמה ברלין, כבר בימי קדם. החל מהמאה ה-1 לספירה התיישבו באזור שבטים גרמאנים, ובשנת 500 לספירה הגיעו למקום שבטים סלאבים, והם ככל הנראה נתנו לעיר את שמה. המלך הפראנקי שרל ה-1 "הגדול" השתלט על האזור במאה ה-8, אך הסלאבים כבשו אותו מחדש במאה ה-10.

 

לקראת סוף המאה ה-12 התפתחו על שתי גדותיו של נהר שפרה שני יישובים, האחד נקרא קלן (Kolln; בשונה מהעיר קלן Cologne שלגדות הריין) והשני ברלין. בשנת 1432 הוקם על הנהר סכר מילנדאם (Mühlendamm) שהביא לאיחוד שני היישובים. החל מראשית המאה ה-14 עמדה ברלין בראש ברית ערים שהתאגדו כדי לשמור על הביטחון בדרכים. בשנות ה-40 של המאה ה-15 ביטל פרידריך ה-2 מברנדנבורג את השלטון העצמי שהתקיים בעיר, והניח את היסודות לשלטונה של שושלת הוהנצולרן (Hohenzollern), שמשלה בעיר עד לשנת 1918. בשנת 1470 העתיק האלקטור האזורי (כינוי שניתן לאריסטוקרטים הגרמנים שהורשו להצביע באסיפת הקיסרות הרומית הקדושה) את מקום מגוריו מברנדנבורג לברלין, ובנה בה את ארמונו. תחת שלטונו התפתחו בעיר תעשיות עור, נייר טקסטיל, חרס ובירה.

 

במהלך המאה ה-16 גדלה אוכלוסיית ברלין, אך במאה ה-17 נהרגו למעלה ממחצית תושביה במלחמת שלושים השנה (1618 - 1648). בשנות שלטונו של פרידריך וילהלם (1640 - 1688) התחזקה ברלין, בין היתר בזכות חפירת תעלה המקשרת את הנהרות אודר ואלבה, וכן בזכות התיישבותם של הוגנוטים (פרוטסטנטים צרפתיים) בעיר, שהיו בעלי מלאכה מוכשרים וקידמו את הפעילות המסחרית בעיר.

 

בשנת 1701 נעשתה פרוסיה ממלכה. המלך פרידריך וילהלם ה-1 (1688 - 1740) עשה את ברלין לבירתה, והביא לפיתוחה בכל תחומי החיים. הוא ייסד אקדמיה למדע (בראשה הועמד המתמטיקאי והפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ) ואקדמיה לאמנות. כמו כן, שימש כפטרונם הכלכלי של אמנים רבים. הפסל והאדריכל אנדראס שלוטר (Schlüter) בנה בעיר מספר מבנים בסגנון הברוק. תחת שלטון פרידריך וילהלם ה-2 (1712 - 1786), המשיכה ברלין להתרחב והיתה לאחד המרכזים התעשייתיים הבולטים באירופה כולה. בסוף המאה ה-18 משלו בעיר רעיונות הנאורות. בין הבולטים ביוצרי התקופה שפעלו בעיר, היו המחזאי גוטהולד אפרים לסינג והוגה הדעות והמו"ל פרידריך ניקולאי, אשר סייעו בהפיכתה של ברלין לעיר קוסמופוליטית בעלת השפעה נרחבת.

 

בשנת 1806 כבש צבא נפוליאון את ברלין, אך לא הותיר בה חותם. ב-1809 נוסדה בה אוניברסיטה. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 ידעה ברלין פריחה פוליטית, כלכלית ותרבותית. בין השנים 1850 - 1870 הוכפלה אוכלוסיית העיר והגיעה ל-600,000. ב-1871 איחד המצביא ביסמרק את נסיכויות גרמניה לכלל מדינה אחת, אשר הוכפפה לשלטונו של הקיסר וילהלם ה-1, וקבע את ברלין כבירתה. המהפכה התעשייתית הביאה לשגשוג כלכלי בעיר, שהתבטאה בין השאר בצמיחתן של החברות סימנס ובורסיג. בשנת 1900 כבר עמדה אוכלוסיית ברלין על שני מיליון נפש, וב-1912 על 2.7 מיליון.

 


היסטוריה - ממלחמת העולם הראשונה ואילך

ערב מלחמת העולם הראשונה היתה ברלין כרך תעשייתי ענק, אך הפסדה של גרמניה במלחמה ומחירה הכבד עבור הגרמנים (שנקבע בהסכם ורסיי) הובילו להתקוממות בכל רחבי גרמניה. הקיסר וילהלם ה-2 נאלץ להתפטר, וימיה של הקיסרות הפרוסית תמו. ב-1919 נוסדה רפובליקת ויימר שברלין היתה בירתה. בשנות ה-20 חוותה גרמניה משבר כלכלי חמור, והכסף הגרמני איבד כמעט את כל ערכו. עם פרוץ השפל הכלכלי העולמי ב-1929 גברה הפגיעה בכלכלת העיר, שהיתה מבוססת בעיקר על תעשייה. בתקופה זו גם היתה ברלין לזירת מאבק בין קבוצות קומוניסטיות לקבוצות נאציות. ואולם, לצד השפל הכלכלי שגשגה בעיר קהילה תרבותית, בראשה עמדו המוסיקאים היהודים קורט וייל וארתור שנבל, והמחזאים גרהרט האופטמן וברטולד ברכט.

 

אדולף היטלר בליווי גנרלים במצעד צבאי בברלין, 1937 (צילום: איי פי)

 

עם עליית הנאצים לשלטון (1933) היתה ברלין למרכז הפעילות של הרייך השלישי ולאחד ממוקדי הכוח המשפיעים בעולם. יוזף גבלס, מי שהיה שר התעמולה של הרייך השלישי נתמנה לגאולייטר ("מנהיג אזורי") של ברלין, ופעל בה לביסוסה של התנועה הנאצית. אלברט שפיר (Speer), האדריכל הראשי של היטלר הכין תוכנית גרנדיוזית לבנייה מחדש של העיר (תוכנית שמעולם לא נשלמה). בשנת 1936 אף אירחה ברלין את המשחקים האולימפיים, האחרונים שנערכו עד לתום מלחמת העולם השנייה.

 

המשחקים האולימפיים בברלין, 1936 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 

כבירת גרמניה הנאצית וכמשכנו של השלטון הנאצי (ולשכתו של היטלר בפרט), היתה ברלין נתונה במהלך מלחמת העולם השנייה להפצצות כבדות שהנחיתו עליה בנות הברית. בין החודשים נובמבר 1943 עד מרץ 1944 כתשו מפציצים בריטים את העיר מדי לילה. בשלהי המלחמה היתה ברלין זירת קרבות בין הצבא הסובייטי ליחידות של הצבא הנאצי, עד שהוכנעה לבסוף בראשית חודש מאי 1945, לאחר שהיטלר שלח יד בנפשו במפקדתו שבלב העיר. בסוף המלחמה היו כ-60% ממבניה של העיר חרבים, וגם אוכלוסייתה נתדלדלה מכ-4.4 מיליון תושבים לפני המלחמה לכ-3.1 מיליון נפש אחריה.

 

בסיס צבאי רוסי בברלין, שהופגז לאחר מלחה"ע ה-2 (צילום: איי פי)

 

בוועידת פוטסדאם שהתקיימה בתום המלחמה הוחלט על חלוקתה של ברלין בין ארבע המעצמות המנצחות: ארה"ב, בריטניה, צרפת וברה"מ. שלוש בנות הברית איחדו את חלקיהן תחת מנהל משותף והנהיגו את המטבע של גרמניה המערבית. בתגובה ביקשה ברה"מ לנתק את ברלין מגרמניה המערבית והטילה מצור על החלק המערבי של העיר, ואולם בנות הברית הזרימו לה אספקה והמצור נכשל. באוקטובר 1949 הוכרזה ברלין המזרחית כבירתה של הרפובליקה הגרמנית הדמוקרטית והתגוררו בה כמיליון ורבע תושבים. בברלין המערבית התגוררו למעלה משני מיליון תושבים.

 

בשנות ה-50 נבנתה מחדש ברלין המערבית ברוב פאר והדר, כהוכחה לשגשוג המערב מול נחשלותה של גרמניה המזרחית. במחאה על התנאים העלובים במזרח בברלין החל ב-1953 גל מהומות נגד השלטון הקומוניסטי. לאחר שהתגברו המהומות נכנסו לברלין כוחות שריון של הצבא האדום, אשר דיכאו באכזריות כל ניסיון התקוממות.

 

במקביל, למן סוף שנות ה-40 החל גל הגירה נרחב ממזרח גרמניה למערבה, במהלכו חצו את הגבול למעלה מ-2.5 מיליון תושבים. על מנת לעצור את בריחת התושבים (בעיקר המשכילים) הקימה הממשלה המזרח גרמנית באוגוסט 1961 בלב ברלין חומה, אשר חצתה באופן מעשי את העיר לשני חלקים. מעבר תושבים בשני הכיוונים נאסר לחלוטין (למעט בעלי אישור רשמי מהממשלה), ואפילו מערכת הרכבת התחתית הופרדה ונותבה מחדש בשני חלקי העיר. כל הדרכים שחצו את ברלין נסתיימו בחומה, למעט כמה שערים (בהם "מעבר צ'רלי" המפורסם) שהיו נתונים תחת אבטחה כבדה. לימים היתה חומת ברלין לסמל המלחמה הקרה שבין ארצות המערב לבין מדינות הגוש הקומוניסטי.

 

חומת ברלין, סמל המלחמה הקרה שבין ארצות המערב לבין מדינות הגוש הקומוניסטי (צילום: איי פי)

 

ב-9 בנובמבר 1989, במקביל להתפוררות המשטר הקומוניסטי בברה"מ, ניפצו תושבים משולהבים ממזרח ברלין חלקים מן החומה, ללא התערבות מצד הממשלה. ביולי 1990 הופלה החומה לחלוטין ושני חלקי העיר אוחדו מחדש. באוקטובר של אותה השנה אוחדו מזרח גרמניה ומערב גרמניה באופן רשמי, וברלין היתה לבירת המדינה המאוחדת.

 

ביוני 1991 התקבלה בבונדסטג (בית הנבחרים הגרמני) החלטה להעתיק את מושב הממשלה מבון לברלין. בזכות השקעה אדירת ממדים של ארגונים ציבוריים ופרטיים, נבנה מחדש מרכז העיר ונבנו גם חלקים גדולים במזרחה. באפריל 1999 התכנס הפרלמנט של גרמניה המאוחדת בבניין הרייכסטג המחודש בלב העיר.

 


יהודים

יהודי ברלין נזכרים לראשונה באיגרת מסוף המאה ה-13, בה נאסר על סוחרים מקומיים למכור ליהודים חוטים לתפירה. בעת המגפה השחורה (1347 - 1351) גורשו רבים מיהודי העיר ובתיהם הועלו באש. עד אמצע המאה ה-16 לא היה בבעלות הקהילה היהודית בעיר בית קברות, ומתיה הובאו לקבורה בעיירה שפנדאו הסמוכה.

 

בסוף ימי הביניים היו יהודי ברלין סוחרים, חלפני כספים ובעלי מלאכה, ואולם רק לכמה מאות משפחות הותר לשבת בה דרך קבע. בשנת 1510 הואשמו יהודי העיר בגניבת כלי קודש נוצריים מאחת הכנסיות באזור, ולמרות שזהותו של הגנב האמיתי (שהיה נוצרי) היתה ידועה לכל, הורשעו כ-50 מהם בגניבה, והוצאו להורג; במקביל, נאסר על יתר היהודים להתגורר בכל שטח המחוז. בשנת 1539 הוכח כי היהודים שהוצאו להורג היו חפים מפשע, ובעקבות המידע החדש שנתגלה התיר יואכים ה-2, שליטה של נסיכות ברנדנבורג, ליהודים לשוב לבתיהם.

 

יהודים מחללים את קדושתו של הלחם הנוצרי. איור אנטישמי, 1510 בקירוב, ברלין (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 

בשנת 1571 גורשו היהודים מברלין פעם נוספת. בסוף המאה ה-17 התירו שלטונות ברלין לכמה מאות משפחות יהודיות להתיישב בעיר, ואולם פעילותם הוגבלה. מרבית היהודים עסקו בחלפנות כספים ובמסחר בתכשיטים, אך על פעילותם בעיר הוטל מס כבד. בראשית המאה ה-18 הכביד פרידריך ה-1 עוד יותר את נטל המיסים על יהודי העיר, ואילו פרידריך וילהלם ה-1 (1714 - 1740) ששלט אחריו, הקל מעט את הגזירות. בתקופת שלטונו של פרידריך וילהלם ה-2 שגשגה הקהילה היהודית בעיר, ורבים מהם התעשרו כתוצאה ממסחר במתכות במהלך מלחמת שבע השנים (1756 - 1763).

 

באמצע המאה ה-18 היתה ברלין למוקד הנאורות הכללית. במקביל נוסדה בעיר "חברת דורשי לשון עבר", ארגון ששם לו למטרה להנהיג רפורמות בחיי היהודים ולהפיץ ידע כללי בשפה העברית. הפילוסוף היהודי משה מנדלסון היה תושב העיר ופעל במרץ כדי להשיג ליהודי ברלין (וגרמניה כולה) ביטחון ושוויון זכויות. הוא נענה לכל פנייה לעזרה, אם מיהודים יחידים ואם מקהילות, ואף ייצג אותם כלפי השלטונות. בשלהי המאה ה-18 תפסו רעיונות ההשכלה מקום חשוב בקהילה היהודית של ברלין, ומאוחר יותר היתה העיר אחד מן המוקדים להתפתחותו של הזרם הרפורמי ביהדות.

 

בתחילת המאה ה-19 זכו היהודים לשוויון זכויות להלכה, אך לא למעשה. הם מילאו תפקיד חשוב בתחומי המסחר והתעשייה, ונטלו חלק פעיל בחיים הפוליטיים והתרבותיים של ברלין. במהלך המאה גם התרחבה מאוד הקהילה היהודית, מ-3,000 נפש בראשית המאה לכ-172,000 נפש לפני עליית הנאצים לשלטון. ואולם הזינוק במספר היהודים, יחד עם ההכרה לה זכו, עוררו קולות שקראו לגירושם מהעיר.

 

במהלך המאה ה-19 חלו תמורות גדולות גם בתוך הקהילה היהודית, עם התגברות מגמות הרפורמה והעמקת המחלוקות בין התומכים ברפורמה לבין האורתודוקסים. אברהם גייגר, מראשי הרפורמים, אשר התמנה ב-1870 לרבה הראשי של ברלין, הקים בה בית המדרש גבוה ל"חוכמת ישראל", שהיה למרכז היהדות הרפורמית. עזריאל הילדסהיימר, שנמנה עם מנהיגי האורתודוקסים בעיר, פרש מן הקהילה הראשית ביחד עם תומכיו והקים את קהילת "עדת ישראל". מרבית בתי הכנסת שנפתחו במאה ה-19 היו שייכים לרפורמים.

 

לאחר הירצחם של שני מנהיגי הסוציאליסטים בגרמניה, קרל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג ב-1919, התגברה התעמולה האנטישמית בברלין, וב-1922 נרצח בעיר שר החוץ היהודי ולטר רטנאו (זוהי המשרה הגבוהה ביותר לה זכה יהודי להגיע בגרמניה, עד אז וגם כיום). בשנת 1932, ערב עליית הנאצים לשלטון מנתה אוכלוסיית יהודי ברלין 172,000 איש.

  

בתחילת 1933 היתה גרמניה לנאצית והגזירות שהוטלו על היהודים לא פסחו על ברלין. מרבית הפקידים ובעלי המקצועות החופשיים פוטרו מעבודתם, בתי הכנסת נסגרו ובמהומות שהתרחשו בעיר נשרפו מוסדות ובתי מסחר יהודים. החל מ-1938 נאסר על היהודים לעבוד כמעט בכל מקומות העבודה, בתי העסק שנותרו בידיהם הועברו לידיים אריות, ועד שנפתחה מלחמת העולם השנייה עזבו את ברלין כ-20% מיהודיה. בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 התחולל ברחבי גרמניה "ליל הבדולח", במהלכו נשרפו רבים מבתי הכנסת של ברלין, כולל חלקים מבית הכנסת הראשי.

 

עם פרוץ מלה"ע ה-2 גברו הגזירות על יהודי העיר, בין השאר נאסר עליהם להימצא ברחובות בשעות הערב, נשללה מהם הזכות להשתמש בתחבורה ציבורית ורבים מהם נשלחו לעבודות כפייה. בתחילת 1943 נשלחו עשרות אלפים מיהודיה למחנות ריכוז והשמדה וברלין הוכרזה כעיר נקייה מיהודים (למרות שנותרו בה כמה אלפי יהודים, מרביתם נשואים לגרמנים). עם תום המלחמה הוקמה הקהילה מחדש, ואולם כשנחלקה העיר, נחצתה גם הקהילה היהודית בין מזרח למערב (רוב היהודים נותרו במערב העיר. כיום (2006) חיים בברלין כ-20,000 יהודים.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©