אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


הכניסה למחנה אושוויץ עם השלט "העבודה משחררת"
הכניסה למחנה אושוויץ עם השלט "העבודה משחררת" צילום: איי פי
 
מחנה ההשמדה
מחנה ההשמדה צילום: אורי ברקוביץ'
 
מחנה הריכוז אושוויץ ועשן המשרפות (משמאל). תצלום אווירי.
מחנה הריכוז אושוויץ ועשן המשרפות (משמאל). תצלום אווירי. צילום: איי פי
 
היינריך הימלר, מפקד כוחות הגסטאפו והס"ס
היינריך הימלר, מפקד כוחות הגסטאפו והס"ס צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
אדולף אייכמן, הוציא לפועל את תוכנית ה"פתרון הסופי"
אדולף אייכמן, הוציא לפועל את תוכנית ה"פתרון הסופי" צילום: איי אף פי
 
רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ
רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ 
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 אתר ההנצחה והמוזיאון באושוויץ


ערכים קשורים
 מחנות ריכוז והשמדה
 היינריך הימלר
 ס"ס
 גסטאפו
 הפתרון הסופי
 אדולף אוטו אייכמן
 זונדרקומנדו
 פרימו לוי
 קאפו
 יוזף מנגלה
 צעדות המוות
 רומה
 ארגון האומות המאוחדות


תחומים קשורים
 היסטוריה יהודית
 המאה ה-20 ואילך


 
 
 

אושוויץ


Auschwitz

ציטוטים |  מידע נוסף

מחנה אושוויץ, מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגדול ביותר. הוקם ב-27 באפריל 1940 ליד העיירה הפולנית אושוויינצ'ים שבשלזיה עילית.

  

ב-14 ביוני 1940 הובא לאושוויץ משלוח ראשון של אסירים פוליטיים פולנים; הם שוכנו בקסרקטין ששימש את חיל הפרשים הפולני, וקודם לכן את חיילי הצבא האוסטרו-הונגרי, והפך להיות מחנה-האם (שנקרא לאחר מכן  "אושוויץ 1"). באוקטובר 1941 נוסף למחנה-האם מחנה נוסף - גדול הרבה יותר - בירקנאו (מאוחר יותר נקרא: "אושוויץ 2") - מחנה ענק של צריפי עץ ולבנים, שנועד לשכן בשלב הראשון את שבויי המלחמה הסובייטים, שנשבו לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות.

 

מחנה נוסף, שבו רוכזו מפעלי תעשייה אזרחיים וצבאיים, נבנה במרחק 8 ק"מ ממחנה האם, ליד הכפר מונוביץ, כחלק מתשלובת אושוויץ, ונקרא מאוחר יותר "אושוויץ 3". הוקם במאי 1942. בין השאר היו בו מפעלים לייצור גומי סינתטי, דלק סינתטי ועוד, ובו אולצו לעבוד אלפי אסירים שהובאו מאושוויץ ובירקנאו, רובם הגדול יהודים. במתחם זה היו סניפים של מפעלי תעשייה גרמניים ידועים, כמו סימנס, קרופ, מפעלי הרמן גרינג וא.ג. פארבן-וורקה.

 

מחנות ריכוז והשמדה באירופה (להרחבה - לחצו על שם המחנה)

 

 

 
 
מתוך "לקסיקון השואה", מאת איתמר לוין, הוצאת ידיעות אחרונות (2005)

 

במחנה האם היו היהודים מיעוט במשך כל תקופת קיומו, עד ינואר 1945. לעומת זאת, בבירקנאו היוו היהודים רוב, הן כאסירים, ובעיקר כקורבנות מתקני הרצח ההמוני שהוקמו במחנה החל מתחילת 1942. בשלהי 1941 פקד היינריך הימלר, מפקד הס"ס והגסטפו, על מפקד המחנה רודולף פרנץ הס להכין את המחנה להשמדה פיסית של היהודים. פקודה זאת היתה במסגרת ביצועו של "הפתרון הסופי"  שהחלה להתגבש באותה תקופה. תחילת הרצח של יהודי אירופה התקיים במחנה האם (תא הגז והמשרפה מס' 1) החל מסתיו-חורף 1941.

 

הס ואייכמן החליטו להוציא את ההמתות ההמוניות לפועל בגז מרעיל ששמו המסחרי היה "ציקלון ב'". ב-3 בספטמבר 1941נערך הניסוי הראשון בהמתה בגז, במרתף של בלוק 11 ב"אושוויץ 1", הידוע כ"בלוק המוות"; קורבנותיו היו 600 שבויי מלחמה סובייטים וכ-250 אסירים חולים.

 

מחנה הריכוז וההשמדה בירקנאו - אושוויץ 2, 1945 (צילום: איי פי)

 

עד מהרה התברר שמימדיהם של מתקנים אלה מצומצמים מדי. הקורבנות נדרשו להתפשט בצריפי עץ שהוקמו מחוץ לאותם בתים כפריים, הורצו אל המבנים ושם הוחנקו בגז "ציקלון ב'". גופות הנרצחים הוצאו מן התאים על-ידי אסירים יהודים שנבחרו במיוחד למטרה זו, ונקראו בשם "הפלוגה המיוחדת" (בגרמנית: "זונדרקומנדו"). בפלוגה זו שירתו בשלב הראשון אסירים מעטים, חלקם לא יהודים. אך בהדרגה הפכה הפלוגה להיות יהודית מובהקת. בשיא ההשמדה שירתו בה כמעט 900 איש, גברים בלבד. כנושאי סוד, נגזר דינם של אסירים אלה למוות עם היבחרם לפלוגה המיוחדת. בדרך נס נותרו בחיים עם פינוי המחנה בין 80 ל-100 מהם, אשר חלקם עדיין חיים בארצות שונות, לרבות מדינת ישראל. 

 

עקרון מרכזי בביצוע הפתרון הסופי באושוויץ היה הונאת הקורבנות. ליהודים נאמר כי הם עומדים לעבור חיטוי (דיסאינפקציה) כביכול, לשם שיפור מצבם הבריאותי, לקראת ביצוע העבודות הגופניות שעליהם יהיה לבצע במחנה. הקורבן אמור היה לחוש בתרמית בשנייה האחרונה, כאשר המלכודת כבר נסגרה הרמטית, ולא נותרו דרכי חילוץ.

 

 

מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ מונוביץ' - אושוויץ 3 (צילום: אי פי איי)

 

עקרון נוסף שעמד לנגד עיני הגרמנים, היה הסילוק המוחלט של עקבות הפשע, ולצורך כך הוחלט לשרוף את גופות הנרצחים וגם להיפטר מכמויות האפר הגדולות שנותרו לאחר השריפה. האסירים היהודים הוכרחו ליטול חלק בכל מגוון הפעולות הכרוכות בהפעלתו של "בית החרושת למוות - אושוויץ". אך חשוב להדגיש, כי הרצח עצמו נעשה תמיד אך ורק בידי הגרמנים עצמם, דהיינו - הגז הקטלני "ציקלון ב'" הוחדר לתאים תמיד בידי אנשי ס"ס.

 

 הסופר וניצול אושוויץ, פרימו לוי, הגדיר את הקמת הפלוגה המיוחדת כ"פשע הגדול ביותר של המשטר הנציונל סוציאליסטי". על-פי הגדרתו, ניסו הגרמנים בהקמת הפלוגה לחלק את האחריות הפלילית בינם לבין הקורבן עצמו, ולשתף את הקורבן בביצוע הפשע שכוון כנגד בני עמו שלו. טשטוש האחריות בין הפושע לקורבנו, כך פרימו לוי, נועד גם להטיל אחריות לביצוע הפשע על היהודים עצמם.

 

 

תהליך הרצח בבונקרים התברר עד מהרה כמסורבל וממושך יתר על המידה. לכן, שקדו המהנדסים ואנשי הבינוי שבמחנה על שכלול השיטה וייעולה. נקודת התורפה בשיטה הקיימת היתה הזמן הנדרש לריצת הקורבנות ממקום ההתפשטות אל תאי הגז, וכן הזמן שנדרש לגרירת הגופות מן התאים אל הבורות.

 

המבנים החדשים שבבנייתם הוחל בשלהי 1942, והשימוש בהם החל באביב 1943, אמורים היו להתגבר על מגרעות אלה. בהם התרחש כל התהליך כולו תחת קורת גג אחת: הקורבנות פשטו את בגדיהם באולם מלתחה מיוחד, עשו את דרכם ערומים אל תא הגז שהיה באותו בניין עצמו, גופותיהם נשרפו במשרפות גדולות לאחר שדברי ערך ושיני הזהב נלקחו מהגופות לאחר המוות. כל התהליך התעשייתי של ייצור אפר - נעשה מעתה במקום אחד.

 

ערימת נעליים של אסירים במחנה אושוויץ בירקנאו (צילום: רויטרס)

 

החל ממרס 1943 הפעילו איפוא הגרמנים ארבעה מתקני רצח משוכללים בבירקנאו - מתקן 2,3, 4, 5 (מתקן 1, שבמחנה האם המשיך לפעול עד ליולי 1943). לארבעה מתקנים קבועים אלה נוספו עוד מתקנים מאולתרים לצורך רציחתם של משלוחים יהודיים גדולים, כמו למשל מאות אלפי יהודי הונגריה שהובאו למחנה החל ממאי 1944. אז נכרו בורות גדולים מאחורי קרמטוריום מס' 5, כדי להתגבר על צוואר הבקבוק של שריפת הגופות, וגם בונקר מס' 2 שלא היה פעיל מזה שנתיים, הוחזר לפעולה.

 

הקרמטוריום באושוויץ (צילום: איי פי)

 

פרט לרצח ההמוני, עסקו הגרמנים בשוד מאורגן אינטנסיבי של רכוש היהודים. פריטי הרכוש השונים מוינו ונאספו תחילה באושוויץ ואחר כך בבירקנאו, באיזור שנקרא "מחנה החפצים" או בכינויו "קנדה 1" ו"קנדה 2". מקור השם כפי הנראה בתפיסה של אותם זמנים שראתה בקנדה את אחת המדינות העשירות על פני כדור הארץ.

 

במחנה זה הועסקו מאות אסירות אסירים, בעיקר יהודים, במיון החפצים לסוגיהם ובהכשרתם למשלוח לתחומי הרייך. חלק מאסירי קומנדו קנדה (בין 30 ל-50 גברים) היו אלה שנדרשו לסייע לגרמנים להתגבר על הכמויות הגדולות של המובאים ברכבות, עם הגעת הרכבת לרציף המחנה לקראת תהליך המיון, שנקרא "סלקציה". בתהליך זה, נבחרו על ידי רופא ס"ס בממוצע 75 עד 80 אחוזים למוות מיידי, והשאר - בעיקר צעירים וחסונים, או בעלי תפקידים מבוקשים - הפכו להיות אסירי המחנה. חלק מאסירים אלה נבחרו להיות בעלי תפקידים ביצועיים כגון: ראשי צריפים ("בלוק אלטסטה"), מזכירי הצריפים ("בלוק שרייבר"), ראשי פלוגות עבודה ("קאפו") ופונקציות נוספות. תפקודם של אסירים אלה מבחינה מוסרית שנוי במחלוקת, הואיל וחלקם רדה באסירים האחרים, ובמקרים קיצוניים אף גרם למותם.

 

תהליך המיון היה שרירותי בעיקרו, והנבחרים לעבודה שולחו למפעלי התעשייה והחרושת שנמצאו הן בתוך גבולות המחנה והן מחוצה לו.  מספר קועקע על זרועם השמאלית של האסירים. אושוויץ היה מחנה השמדה היחיד שבו קועקע מספרו האישי של האסיר על גופו. אלא שגם האסירים לא האריכו ימים. רובם איבדו את כוחותיהם בעבודת הפרך, ברעב ובקור או מתו במחלות. רבים מתו או הומתו ב"סלקציות" הרבות שנערכו לאסירים, אחרים מתו ממכות המשגיחים או הומתו בשל עברות קלות על חוקי המחנה הנוקשים. היו שנפלו קורבן לניסויים רפואיים אשר נערכו על ידי הרופא יוזף מנגלה, "מלאך המוות".

 

תהליך הסלקציה במחנה אושוויץ בירקנאו, 1944 (צילום: איי אף פי)

 

ב-7 באוקטובר 1944 פרץ בחצר משרפה מס' 4 בבירקנאו מרד של אסירים יהודים, אנשי "הפלוגה המיוחדת" ("זונדרקומנדו"). במהלך המרד זה הצליחו האסירים להוציא מכלל פעולה את בניין הקרמטוריום, להרוג שלושה אנשי ס"ס ולפצוע אחרים. חלק מאנשי הפלוגה ניסו להימלט מתחומי המחנה, אך הגרמנים דלקו אחריהם והצליחו לאתרם ולהורגם. כוחות גרמנים נוספים שהגיעו למקום הצליחו לדכא את המרד בתוך שעות ספורות ולהוציא להורג את הרוב המכריע של משתתפיו. היה זה המרד המתוכנן והמחומש היחיד בכל תולדות מחנה אושוויץ, ויהודים בלבד הם אלה שהשתתפו בו. חברי המחתרת הכללית, שפעלה במחנה, והיתה אמורה במקור ליטול חלק במרד, נמנעו מכך לבסוף.

  

עם התקרב מפלתה של גרמניה במלחמה, פקד הימלר ב-2 בנובמבר 1944 להפסיק את ההמתות בגז, אך משלוחים של יהודים הוסיפו להגיע.  ב-26 בנובמבר 1944 התקבלה הפקודה למחות את עקבות הפשע ולהרוס את תאי הגז והמשרפות. בקיץ ובסתיו של 1944 החלו הגרמנים לפנות את המחנה ולהעביר את אסיריו למחנות ריכוז בגרמניה ובאוסטריה. רבים נורו או ניספו מאפיסת כוחות בצעדות המוות הארוכים שנערכו בתנאי קור ורעב.

 

 

 

האנשים שנשלחו לתאי הגז - יהודים כלא יהודים - לא נרשמו ברשומות המחנה, דבר המקשה על חישוב מדויק של מספר הנרצחים באושוויץ-בירקנאו. יחד עם זאת, ניתן להגיע לאומדן ריאלי של מספר הנרצחים במחנה: מספר היהודים שנרצחו נע סביב 1,300,000, ולנתון זה צריך להוסיף למעלה מ-100,000 אסירים פולניים, כ-17,000 שבויי מלחמה סובייטיים וכ-23,000 בני רומה (צוענים). סך כל הנרצחים במחנה אושוויץ-בירקנאו מגיע לפיכך לכמיליון וחצי בני אדם.

 

ב-27 בינואר 1945 שחררה יחידת הסיור ה-107 מהארמיה ה-60 של הצבא האדום את מחנה אושוויץ, על 7,650 היהודים ששרדו בו. ב-1967 הפכו הפולנים את האתר למוזיאון להנצחת פשעי הנאצים. בדצמבר 2005 קבעה עצרת האו"ם את יום שחרור אושוויץ כיום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה.

 

 

קבוצת ילדים אסירים לאחר שחרור מחנה אושוויץ ע"י הצבא האדום, 1945 (צילום: איי פי)

 

הסרטון באדיבות ארכיון מונוסון

 

מחנות ריכוז והשמדה באירופה (להרחבה - לחצו על שם המחנה)

 


ציטוטים

 

  • "אושוויץ היתה פלנטה אחרת (...)."אין הזמן שם כפי שהוא כאן על פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו. נשמו לפי חוקי טבע אחרים. הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה מספר". (מתוך עדותו במשפט אייכמן של הסופר וניצול השואה ק.צטניק).

 

  • "יחד עם שאר מחנות ההשמדה, אושוויץ מהווה הוכחה למנגנון הרצח. זהו דף מזעזע ומסוייט בתולדות אירופה. בלב דואב ומלא כאב אנו מעניקים היום במשותף כבוד לכל הנרצחים כאן". (נשיא פולין, אלכסנדר קוושניאבסקי, 2005).

 


מידע נוסף

 

60 שנה לשחרור מחנה אושוויץ - מפעל המוות של מכונת הרצח הנאצית באושוויץ-בירקנאו הפסיק לפעול לפני 60 שנה, אז פרצו חיילי הצבא האדום למחנה. אחר הצהריים ירכינו את ראשיהם נשיאים וראשי מדינות בטקס חסר תקדים בהיקפו. לזכור ולא לשכוח. כתבה באתר ynet.

לכתבה המלאה - לחצו כאן.

 

ברלין: נחשפו תוכניות מקוריות של אושוויץ - התוכניות מציגות את הקרימטוריום הראשון, מרתף הגוויות ושער הכניסה למחנה. כמה מהתוכניות חתומות על ידי מפקד הגסטאפו, היינריך הימלר

לכתבה המלאה - לחצו כאן. 

 

שם נרצחו - פרויקט מיוחד באנציקלופדיה ynet בנושא מחנות הריכוז וההשמדה באירופה.

לפרויקט - לחצו כאן.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©