אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


 אייכמן במדי ס"ס
אייכמן במדי ס"ס צילום: איי אף פי
 
 אייכמן, 1961
אייכמן, 1961 צילום: ג'ון מילי, לע"מ
 
אייכמן במשפטו בירושלים
אייכמן במשפטו בירושלים צילום: לע"מ
 
כותרת העיתון ידיעות אחרונות ביום בו נעצר אייכמן בידי ישראל, 23.5.1960
כותרת העיתון ידיעות אחרונות ביום בו נעצר אייכמן בידי ישראל, 23.5.1960  
 
ק. צטניק מתמוטט במהלך עדותו במשפט
ק. צטניק מתמוטט במהלך עדותו במשפט צילום: לע"מ
 
יומנו של אייכמן שנכתב בזמן שהותו בכלא הישראלי
יומנו של אייכמן שנכתב בזמן שהותו בכלא הישראלי צילום: משה מילנר, לע"מ
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 אדולף אייכמן-ביוגרפיה קצרה
 עדויות ממשפט אייכמן


ערכים קשורים
 שואה
 עונש מוות
 בית המשפט העליון
 גסטאפו
 מלחמת העולם הראשונה
 דכאו
 ס"ס
 חאג' מוחמד אמין אל-חוסייני
 מופתי
 מלחמת העולם השנייה
 הפתרון הסופי
 אדולף היטלר
 ועידת ונזה
 אושוויץ
 המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
 איסר הראל


תחומים קשורים
 היסטוריה יהודית
 המאה ה-20 ואילך
 ישראל והציונות


 
 
 

אדולף אוטו אייכמן


Adolf Otto Eichmann

משפט אייכמן |  ציטוטים

אדולף אוטו אייכמן (1906 - 1962) קצין בכיר בגסטאפו הנאצי, שנתפס בידי ישראל והובא למשפט בה. משפטו היה ציון דרך בהיסטוריה הישראלית ובסיומו נגזר על אייכמן עונש מוות.

אדולף אייכמן נולד בעיר סולינגן בגרמניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו לאוסטריה. חייו עד להצטרפותו למפלגה הנאצית היו שגרתיים למדי: הוא עבד כאיש מכירות בחברת נפט, ופוטר בזמן השפל הכלכלי הגדול בשנות ה-20. ב-1932 הצטרף למפלגה הנאצית וב-1934 שירת במחנה ליד העיר דכאו, שכבר שימש כבית כלא ענק לאלפים שהמשטר הנאצי ביקש לחסל. במחנה דכאו התמקד אייכמן באסירים היהודים.

 

אייכמן בתא זכוכית, במהלך משפטו, עונה לשאלות סנגורו (צילום: לע"מ)

 

ב-1937 ערך אייכמן ביקור חשאי בארץ ישראל במסגרת שירותו במחלקה היהודית ב-ס"ס. במהלך הביקור אסף מידע על הישוב היהודי בארץ וניסה להיפגש עם חאג' אמין אל-חוסייני, המופתי של ירושלים. ב-1938 נשלח מטעם המפלגה הנאצית לאוסטריה, שם עמד בראש מה שהנאצים כינו "המרכז לעידוד הגירת היהודים". בפועל ניהלו אייכמן והכפופים לו את הלוגיסטיקה שהיתה כרוכה בהשתלטות על רכוש היהודים ובעידוד האלימות המקומית נגדם. אייכמן הקים "מרכזים" כאלה גם בצ'כוסלובקיה ובברלין.

 

בשנת 1941, כשאירופה כבר היתה נתונה במלחמת העולם השנייה, ומזרח היבשת נכבש בידי הנאצים, מונה אייכמן לראש המחלקה בגסטאפו שטיפלה בענייני יהודים. למעשה, תפקידו היה פיקוח על תוכנית ההשמדה של יהודי אירופה. באותה שנה, לאחר שתוכנית "הפתרון הסופי של השאלה היהודית" קיבלה את אישורו של היטלר, הוטל על אייכמן להוציאה לפועל.

 

אייכמן לקח חלק פעיל בוועידת ונזה, שבה נקבעו הדרכים והשיטות לביצוע "הפתרון הסופי", ואחר כך שלט במבצע כולו: הוא ניהל את לוגיסטיקת התחבורה ברכבות למחנות ההשמדה במזרח אירופה, המשיך לפקח על הביזה המאורגנת של רכוש היהודים, ובה בעת ניהל את מסע התעמולה שסייע לשלטון הנאצי להסתיר את הזוועות מעיני העולם.

לימים התברר כי אייכמן היה מסור לתפקידו במידה כה רבה, עד שלפעמים התעלם מהוראות הממונים עליו, אם דרשו להקטין את מספר היהודים שנשלחו להשמדה (למשל, כדי לפנות רכבות לצרכים צבאיים). הוא פיקח אישית על גירוש יהודי הונגריה למחנות ההשמדה, וב-1944, בעת ביקור במחנה אושוויץ, הציע דרכים ליעל את הפעלתם של תאי הגזים.

 

בשנת 1945, כשנסתיימה המלחמה, נפל אייכמן לידי חיילי בעלות הברית אך לא זוהה. הוא המשיך לחיות בגרמניה עד 1950, ואז נמלט בחשאי לארגנטינה, לאחר שהחיפושים אחריו הפכו לפומביים.

 

ב-1960 הצליחו סוכני ה"מוסד" לאתר את אייכמן בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. ממשלת ישראל החליטה לחטוף אותו ולהביאו למשפט בישראל, מחשש שאם יוסגר לשלטונות, הוא יוסגר לגרמניה שלא תמצה עמו את הדין, או אף יימצא מי שיעזור לו להימלט ממעצר.


כך החל מבצע מורכב, שראש ה"מוסד" איסר הראל פיקד עליו אישית. במבצע השתתפו מעל ל-50 איש, ביניהם אנשי מוסד, אנשי שב"כ, עובדי השגרירות בארגנטינה ועובדים בחברת אל על.

 

אייכמן, שהשתמש בארגנטינה בשני שמות בדויים - אוטו הניגר וריקרדו קלמנט, נחטף בדרכו מתחנת האוטובוס לביתו אשר ברחוב גריבלדי. הוא הובל במכונית לדירת מסתור בה וידאו סוכני המוסד בסדרה של בדיקות רפואיות כי אכן מדובר בקצין הס"ס.

 

אייכמן סומם, הולבש במדי אל על והועלה אל אחד ממטוסי החברה. ב-22 במאי 1960 נחת המטוס בישראל.

 

ממשלת ארגנטינה התרעמה על פגיעה זו בריבונותה, ויחסיה עם מדינת ישראל הצטננו למשך זמן מה, עד שהוסכם על "הסדר הולם" שפרטיו לא נתפרסמו, והארגנטינאים התרצו. מאוחר יותר פרסם הראל ספר המתאר את לכידתו של אייכמן, "הבית ברחוב גריבלדי", על שם הרחוב בו התגורר קצין הגסטפו לשעבר.

 


משפט אייכמן

משפטו של אייכמן נפתח ב-10 באפריל 1961 ונערך באולם בית העם בירושלים. למשפט קדמה חקירה שניהלה במשך שנה יחידה מיוחדת של משטרת ישראל בשם "לשכה 06", ומנתה כ-20 חוקרים. בראשם עמדו מפקד מחוז צפון של המשטרה, ניצב אברהם זלינגר, וסגנו, ניצב משנה אפרים הופשטטר. אייכמן שיתף פעולה עם חוקריו, לא הכחיש את זהותו ואף מסר מידע רב על פעילותו בצבא ובמפלגה הנאצית. למרות זאת, ניסה למעט באחריותו להרג וטען שהיה רק "בורג קטן" במערכת.


המשפט נערך בפני שופט בית המשפט העליון משה לנדוי, נשיא ביהמ"ש המחוזי ד"ר בנימין הלוי וחבר ביהמ"ש המחוזי בת"א ד"ר יצחק רווה.

 

התובע היה היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר והסניגור היה ד"ר רוברט סרווציוס, עו"ד מקֶלן שבגרמניה (כמעט שום משפטן ישראלי לא היה מוכן למלא תפקיד זה, וממילא העדיפה המערכת המשפטית להטיל את התפקיד על משפטן זר).

 

ביום פתיחת משפטו של אייכמן צבאו מאות על אולם בית העם בירושלים, שנבחר למושב בית הדין כדי לאפשר לקהל רב ככל האפשר להיות נוכח. ואכן, האולם היה מלא מפה לפה במשך כל ימי המשפט. רבים מהבאים ענדו במופגן טלאי צהוב על בגדיהם. אייכמן ישב בתא מיוחד של זכוכית משוריינת, מחשש שינסו להתנקש בחייו.

אייכמן הואשם ב"ביצוע פשעים נגד העם היהודי... פשעים נגד האנושות... פשעי מלחמה וחברות בארגון עוין", כל אלה עבירות
לפי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם (1950), המאפשר הטלת עונש מוות.

 

 

אולם בית העם בבית המשפט בירושלים, במהלך משפטו של אייכמן (צילום: לע"מ)

 

בתחילת המשפט טענה ההגנה שאין לבית המשפט סמכות לדון בעניין, אך השופטים דחו טענה זו. התביעה הביאה למעלה מ-100 עדים ומעל ל-1,600 מסמכים, שגוללו חלקים נרחבים ממסכת השואה שערכו הנאצים ביהודים, ואת תפקידו המרכזי של אייכמן בה. העדויות הפריכו את טענותיו של אייכמן כאילו היה חייל פשוט שרק מילא אחר פקודות מפקדיו, והוכיחו שפעל רבות ביוזמתו ומרצונו.

אייכמן נמצא אשם ברוב סעיפי האישום, וב-15 בדצמבר 1961 נגזר עליו דין מוות. היתה זו הפעם הראשונה והיחידה בתולדות מדינת ישראל שבית משפט אזרחי גזר על אדם עונש מוות. ערעורו של אייכמן לבית-המשפט העליון נדחה פה אחד במאי 1962. נדחתה גם בקשת חנינה שהוגשה לנשיא המדינה, וגזר הדין בוצע ב-31 במאי 1962. אייכמן הוצא להורג בתלייה, בבית הכלא ברמלה, גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של ישראל.


המשפט היה מאורע רב-משמעות בתולדות מדינת ישראל, כביטוי למעמדה המרכזי בעולם היהודי, המסמיך ומחייב אותה לעשות דין צדק בשמו עם רודפיו.

 

כן יוחסה חשיבות רבה לערך החינוכי הגלום בתיאור מאורעות השואה מחדש, להם נחשף הדור הצעיר במהלך המשפט. גם בתקשורת העולמית עורר המשפט תהודה רבה.

 


ציטוטים
  • "הקרבתי כליל את רצוני ואת נטיותיי האינדיווידואליות למען המשמעת. השקפתי מעולם לא תאמה את ההשקפה הרשמית. מעולם לא יכולתי להזדהות עם מטרות הנציונל-סוציאליזם. תמיד היו לי ספקות". מתוך יומן שניהל אייכמן בזמן שהותו בכלא הישראלי.

 

  • "במקום הזה שבו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן, אין אני עומד יחידי...עימדי ניצבים כאן היום שישה מיליון קטגורים...אך אין הם יכולים לקום על רגליהם, לשלוח אצבע מאשימה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם: אני מאשים!". התובע במשפטו של אייכמן, מתוך נאום הפתיחה.

 

  • "מצאנו כי הנאשם פעל מתוך הזדהות פנימית עם הפקודות שניתנו לו, וברצון עז להשגת המטרה הנפשעת". מתוך גזר הדין במשפט אייכמן.

 

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©