אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


 הבישוף דזמונד טוטו, ממנהיגי המאבק נגד האפרטהייד
הבישוף דזמונד טוטו, ממנהיגי המאבק נגד האפרטהייד צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 אוניברסיטת סטנפורד- מבוא לתולדות האפרטהייד


ערכים קשורים
 דרום אפריקה
 מוהנדס קרמצ'נד גנדי
 הקונגרס הלאומי האפריקני
 נלסון מנדלה
 פיטר וילם בותה
 פרדריק וילם דה קלרק


תחומים קשורים
 אידיאולוגיות, מושגים וארגונים פוליטיים
 המאה ה-20 ואילך


 
 
 

אפרטהייד


Apartheid

אפרטהייד (אפריקאנס: "הפרדה"), מדיניות ההפרדה בין לבנים ללא-לבנים שהיתה נהוגה בדרום אפריקה מ-1948 עד 1994. מאז שהתעוררה מורת-רוח בינלאומית כלפי המושג, חדלה דרום אפריקה הרשמית להשתמש בו, ומצאה תחתיו כינויים שונים דוגמת "התפתחות נבדלת". בכל שם, מדיניות האפרטהייד נועדה להבטיח את שלטונו של המיעוט הלבן על הרוב הלא-לבן במדינה.

 

מנדלה ודה קלרק לאחר אישור החוקה המבטלת את חוקי האפרטהייד. (צילום: איי.פי)


רישום האוכלוסייה במדינה נערך על פי קווי גזע – אירופים (לבנים), ילידים (שחורים), צבעונים (בני תערובת, מהתקופה שבה לא היה איסור על יחסים בין בני גזעים שונים, וצאצאיהם), והודים (אסיאתים). קביעת גזעו של אדם קבעה במידה רבה את האפשרויות העומדות בפניו כאזרח המדינה. היא קבעה היכן מותר לו להתגורר, איזה עבודות פתוחות בפניו, איזה חינוך יקבל, עם מי יוכל להינשא, היכן יהיה רשאי להתפלל, ובראש ובראשונה – האם יורשה לבחור ולהיבחר למוסדות הפוליטיים של הארץ.

חוקי האפרטהייד שללו מהשחורים כל כוח פוליטי או כלכלי, הצבעוניים וההודים קיבלו מעט זכויות אזרח ומצבם היה טוב משל השחורים, ואילו רק המיעוט הלבן נהנה מזכויות אזרח מלאות. האפרטהייד חילק את שטח דרום אפריקה לאזורים נפרדים ללבנים, לשחורים, לצבעונים להודים; בני כל גזע היו רשאים להתגורר רק באזוריהם, ונזקקו לרשיון מיוחד כדי לעבוד מחוץ להם. מקובל להבדיל בין "האפרטהייד הגדול", אותם חוקים שמנעו זכויות פוליטיות מרוב האוכלוסיה, והגבילו את זכות המגורים והתנועה ואת חופש התעסוקה, לבין "האפרטהייד הקטן" - מכלול של חוקים קטנוניים שהגדירו כפשע יחסי מין בין בני גזעים שונים, הפרידו את השימוש בשירותים ציבוריים וכיוצא בזה.

שורשי האפרטהייד נעוצים בראשית תקופת ההתיישבות הלבנה בדרום אפריקה, ואחדים מחוקיו היו נהוגים עוד בימי השלטון הבריטי. אך מדיניות האפרטהייד, כמכלול שלם של חוקים המפקחים על כל היבטי החיים, הפכה למדיניות הרשמית עם ניצחונה של המפלגה הלאומית בבחירות ב-1948, ונמשכה עד 1994, שאז נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה. חוקי האפרטהייד עוררו התארגנויות אופוזיציוניות שונות. בין השאר לחם נגדם מהטמה גנדי בשנות שהותו בדרום אפריקה.

 

מאבק השחורים החל בתחילת שנות ה-60, ובמרוצת הזמן קמו תנועות לא-מעטות, שחלקן חתרו לפתרון מדיני ואחרות קראו למאבק צבאי. הגדולה והמשמעותית שבהן היתה ארגון הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) בהנהגתו של נלסון מנדלה. כל אלה הוצאו מחוץ לחוק, ומנהיגיהן נעצרו לעתים מזומנות. בדרום אפריקה פעלה גם מפלגה קטנה של לבנים, המפלגה הפרוגרסיבית, שהתנגדה לאפרטהייד. אחת ממנהיגיה, היהודייה הלן זוסמן, היתה במשך שנים רבות בבחינת קול קורא במדבר.

התנגדות משמעותית נוספת באה מצד דעת הקהל הבינלאומית, שהחריפה את התנגדותה לאפרטהייד, עם הקמתן של מדינות אפריקניות עצמאיות, ועם התעוררות התודעה הפוליטית בקרב השחורים בארה"ב ובמדינות מערביות אחרות. לחצי דעת הקהל הביאו בתחילה לניתוק קשרי התרבות, המדע והספורט (לדוגמה, ב-1976 נאסרה השתתפות ניו זילנד במשחקים האולימפיים של מונטריאול, משום שנבחרת הרגבי שלה ביקרה בדרא"פ).

בהמשך הטילו מדינות רבות עיצומים כלכליים על דרא"פ. הדבר לא התנהל בקלות, משום שמדינה זו היא אחד המקורות החשובים בעולם לזהב וליהלומים, ובכל זאת גבר בהדרגה בידודה גם במישור הכלכלי.


באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20 הגיעו רבים בממסד הדרום אפריקני לכלל הכרה כי חייב לבוא שינוי, וראש הממשלה (ואח"כ הנשיא) פ"ו בותה, החל בצעדים הססניים ראשונים בכיוון זה. הוא לקה בשבץ ופרש לזמן מה מהחיים הפוליטיים, בטרם הספיק לקדם את מדיניות השינוי המסויגת שלו.

 

לפיכך נהוג לציין את התמורה החשובה ב-1989, עם עלייתו של הנשיא פ"ד דה קלרק לשלטון. יותר מ-1,000 אסירים פוליטיים שוחררו, בהם מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקני, מנדלה. פעילותם של ארגון זה וקבוצות אופוזיציה אחרות של השחורים הותרו עפ"י חוק, והממשלה החלה לנהל עמם מו"מ על ניסוח חוקה חדשה שתסיים את שלטון המיעוט הלבן.

ב-1991 בוטלו חלק מחוקי האפרטהייד: ההפרדה בשירותי ציבור ("האפרטהייד הקטן"); חוקי הקרקע, שמנעו מן השחורים בעלות על קרקעות במרבית שטחה של דרום אפריקה; ולבסוף, חוק רישום האוכלוסין עפ"י גזע. בנובמבר 1993 הגיעו הצדדים להסכם על סיום האפרטהייד, וב-1994 נערכו הבחירות הראשונות שבהן השתתפו כל אזרחי המדינה. נלסון מנדלה נבחר כנשיא.

אלא שלמרות ביטול האפרטהייד רשמית, הפערים הכלכליים העצומים שנוצרו במשך דורות רבים קשים לתיקון, ועדיין מצבם של השחורים במדינה רחוק מלהשתוות למצבם של הלבנים.

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©