אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


סחר עבדים באלבמה, ארה"ב
סחר עבדים באלבמה, ארה"ב צילום: גטי אימג' בנק ישראל
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 מסמכים בנושא העבדות


ערכים קשורים
 מסופוטמיה
 חמורבי
 הלכה
 שמיטה ויובל
 בית המקדש
 יוון העתיקה
 אתונה הקדומה
 ספרטה
 תוקידידס
 רומא העתיקה
 ספרטקוס
 פיאודליזם
 נצרות
 אסלאם
 ביזנטיון
 ממלוכים
 מוחמד
 ערבים
 חצי האי ערב
 אמריקה
 ילידי אמריקה
 האיטי
 ג'מייקה
 ארצות הברית של אמריקה
 הרייט ביצ'ר סטו
 מלחמת האזרחים האמריקנית
 קו-קלוקס-קלן
 קונגרס וינה
 חבר הלאומים
 ארגון האומות המאוחדות
 אפרטהייד
 דווייט דייוויד אייזנהאואר
 מפלגת הפנתרים השחורים
 מרטין לותר קינג
 רוזה פרקס
 מלקולם אקס
 זנות
 פורנוגרפיה


תחומים קשורים
 העת החדשה
 העת העתיקה
 חוק ומשפט
 יהדות - מושגים וכתבים
 ימי הביניים
 מושגים ואישים בכלכלה
 סוציולוגיה ואנתרופולוגיה


 
 
 

עבדות


Slavery

העבדות בעת העתיקה וביהדות |  העבדות ביוון העתיקה |  העבדות ברומא |  העבדות באירופה |  העבדות בארצות האסלאם וביזנטיון |  העבדות במושבות הספרדיות באמריקה |  העבדות בארה"ב |  הוצאת העבדות אל מחוץ לחוק |  עבדות מודרנית |  ציטוטים |  מידע נוסף

עבדות, מצב שבו משועבד אדם כקניין לאדם אחר והוא כפוף לו מכל בחינה. העבד חייב לעבוד אצל אדונו ולשרת אותו בלא תמורה, להוציא האחריות שיש לאדון על קיומו וכלכלתו.

 

עבדים טנזניים כבולים בשלשלאות, 1896 (צילום: גטי אימג' בנק ישראל)

 


העבדות בעת העתיקה וביהדות

בתרבויות עתיקות היו המנצחים לוקחים כל מי שרצו מבין המנוצחים להיות להם לעבדים. לפעמים היו בני אדם שנתרוששו ולא היה להם מקור מחיה מוכרים את עצמם לעבדות. עבדות כזו זמנה היה לפעמים מוגבל. מוסד העבדות היה מקובל במרבית התרבויות העתיקות: מסופוטמיה, סין, הודו ומצרים.

 

עבדים ביצעו עבודות שונות עבור בעליהם בסביבה הביתית וכן כונסו בקבוצות גדולות לביצוע עבודות במסחר, בחקלאות ובבניין. לעתים אף הגיעו עבדים לתפקידים בכירים בשלטון, כיוון שהשליט העדיף משרתים ושרים שהיו נאמנים לו ותלויים בחסדיו. עבדים השתייכו למעמד חברתי נפרד שהוסדר בספרי חוקים, כגון בחוקת חמורבי במסופוטמיה ובחוקי התורה, בעיקר בספר שמות (כא, כב; "כי כספו הוא").

העבדות היתה מוסד מוכר בהלכה היהודית, למרות שהתורה עצמה התייחסה לתופעה ככלל באופן שלילי. התורה הבחינה בין שלושה סוגים של עבדים: עבד עברי, אמה עברייה ועבד כנעני.

 

הלכות העבד העברי עוסקות באדם עברי שהוא קניינו הפרטי של אדוניו לתקופה מוגבלת. אדם עברי היה יכול להפוך לעבד בשני מקרים עיקריים: כאשר מכר עצמו לעבדות מרצונו מחמת, למשל, לחץ כלכלי, או כאשר בית דין מוסרו לעבדות, למשל כשנתפס בגנבה והוא אינו יכול להחזירה.

 

ככלל היה העבד העברי משתחרר מבעליו בתום שש שנים. אם העבד מסרב להשתחרר בתום תקופה זו ובוחר להמשיך לעבוד את אדוניו, אפשר היה להאריך את תקופת העבדות ואז היו רוצעים את אוזנו (מכאן הביטוי "עבד נרצע") לאות שנעשה עבד "עולם". עבד עולם היה משתחרר רק בשנת היובל (שנת ה-50, בסוף מחזור של 7 שנות שמיטה). העבד העברי היה יכול להשתחרר גם על ידי פדייתו, אם הבעלים מעניק לו שטר שחרור, ובמקרים מסוימים במות הבעלים.

 

התורה אסרה על האדון להעביד את עבדו העברי בפרך וציוותה להימנע מביזויו. כאשר יצא העבד העברי לחירות, דרשה התורה מבעליו לסייע לו להשתקם כאדם חופשי ואף ציוותה להעניק לו מרכוש הבעלים.

 

המושג האמה העברייה מתייחס לשפחה מבני ישראל. אשה עברייה היתה יכולה להימכר לעבדות רק אם אביה מכרה בהיותה בת פחות מ-12 שנים ושאין בה סימני בגרות גופנית. האמה העברייה נחשבה כבעלת זכויות יתר לעומת העבד העברי: היא יכולה להשתחרר עם הופעת סימני בגרות בגופה, במות הבעלים או בתום שש שנים. אם נשא אותה אדונה לאשה, היא הייתה בעלת זכויות כאשה בת חורין.

 

בהגדרה "עבד כנעני" נכלל כל עבד שאינו יהודי. הוא היה קניין פרטי של בעליו והיה מותר לרוכשו לצמיתות. ניתן היה להטיל עליו כל עבודה, אך במקביל הזהירה התורה שלא לרדות בעבדים או להתאכזר אליהם. העבד הכנעני יכול היה להשתחרר בשלוש דרכים: אם קיבל בעליו תשלום עבורו, אם העניק לו אדונו כתב שחרור או אם נפצע במהלך עבודתו ולקה באחד מאבריו (או כאשר בעליו הטיל בו מום באבר חיצוני).

דיני עבד עברי לא נהוגים מאז בוטלו הלכות היובל בימי בית שני.

 


העבדות ביוון העתיקה

ביוון העתיקה רווחה העבדות למן המאה ה-6 לפנה"ס בעיקר סביב ערי המדינה הגדולות אתונה, קורינת וספרטה.

 

ערב המלחמה הפלופונסית, ב-421 לפנה"ס, היו באתונה כ-100,000 עבדים בתוך אוכלוסייה שמניינה הכולל נאמד בכ-300,000 נפש. הם הועסקו כמשרתים, כרופאים, כמחנכים, כאומנים וכבעלי מלאכה, אך רובם עבדו במכרות הכסף של אטיקה.

 


העבדות ברומא

ברומא העתיקה גדל מספר העבדים בעקבות המלחמות שניהלה למן המאה ה-2 לפנה"ס. מקורות נוספים לעבדים חדשים היו בעלי חוב שמכרו את בני משפחותיהם לעבדות ועבריינים שנידונו לעבדות. העבדים שימשו את בני האצולה ואת עשירי רומא, עבדו בלטיפונדיות ובתור גלדיאטורים וכאנשי תיאטרון.

 

העבדים מילאו תפקיד חיוני בחברה ובכלכלה הרומית, במיוחד עם התפשטותה הנרחבת של האימפריה הרומית וגיוסם של אזרחים רומים רבים לצבא הרומי (דבר שגרם להוצאתם ממערכת החיים האזרחית).

 

החוק הרומי העניק סמכות מוחלטת לאדון על עבדו, אף ששכיחים היו המקרים של שחרור אדם מעבדות בטקס ה"מנומיסיו" (Manumissio) שהפך אותו לאזרח רומי. עם זאת, נאסר עליו לשרת בצבא הרומי או בתפקידי מינהל בעיר. עקב השינויים הכלכליים והחברתיים בתקופת הקיסרות הרומית המאוחרת, ניטשטשו בהדרגה ההבדלים בין מעמד העבדים לציבור האיכרים שרותקו בינתיים לאדמתם.

 

בשנים 73 - 71 לפני הספירה הוביל באיטליה גלדיאטור בשם ספרטקוס מרד עבדים נגד האימפריה הרומית. בתחילה זכה צבא העבדים המורד בנצחונות מרשימים מול הצבא הרומי, אולם לבסוף הוכנע על ידי המצביא הרומי מרקוס קרסוס שנשלח לסיים את המרד ולמנוע את התפשטותו ברחבי האימפריה.

 

לאחר מותו הפך ספרטקוס לאגדה כעבד שהעז לצאת למלחמה על חירותו ועל חירות אנשיו מול הכוח העצום של רומא העתיקה. בעת העתיקה נחשבה המערכה שהנהיג למרד העבדים הגדול ביותר.

 


העבדות באירופה

עם התפתחות הפיאודליזם באירופה, פחתה חשיבותו של מוסד העבדות, לא מעט בעידוד הכנסייה הנוצרית ששללה אותו עקרונית ופעלה לשיפור מצבו של העבד באמצעות תיקונים בחוק, או לשחרורו של העבד עם הצטרפותו לשורות הכמורה. אף על פי כן עוד התנהל סחר בעבדים עד המאה ה-12, ורובם הובאו מהארצות הסלביות ומאנגליה.

 

באמצע המאה ה-15 לערך, עם תחילת המעורבות הקולוניאלית של מעצמות אירופה בחופי אפריקה, החל להתפתח סחר עבדים בין שתי היבשות. ב-1414 היתה פורטוגל למדינה האירופית הראשונה אשר החלה בייבוא עבדים מאפריקה, בעיקר בשל מחסור בכוח עבודה זול לענפי החקלאות השונים. עבדים אלו היו לרוב בני שבטים אפריקאים אשר נשבו בידי שבטים אחרים ונמכרו לתחנות מסחר פורטוגליות בחופה המערבי של אפריקה. 

 

ב-1460 כבר עמד מספר העבדים האפריקאים שהובאו לפורטוגל בשנה על 800 איש. במהלך מאה השנים לאחר מכן הובילה פורטוגל את הסחר בעבדים מאפריקה (מאחוריה ניצבה ספרד, אשר עסקה בכך גם היא). עם הקמתן של מושבות קולוניאליות (בעיקר ספרדיות) ביבשת אמריקה וביסוסם של שטחי גידול חקלאיים בהן, החלה פורטוגל במכירת עבדים מאפריקה למושבות באמריקה.

 


העבדות בארצות האסלאם וביזנטיון

בארצות האסלאם והאימפריה הביזנטית הוסיפה העבדות להיות מוסד חשוב ומוכר בחיי החברה והכלכלה (ממלוכים). דת האסלאם הכירה במוסד העבדות החל מראשיתה, ובכתביו הורה הנביא מוחמד למאמיניו לנהוג בעבדים בהגינות. את הביקוש הרב לעבדים סיפקו שודדי הים התיכון ושוקי העבדים בוונציה ובערים אחרות. במאה ה-15 החלו סוחרי עבדים ערבים מצפון אפריקה לייבא עבדים ממרכז אפריקה לחצי האי ערב, לאירן ולהודו.

 


העבדות במושבות הספרדיות באמריקה

עם גילוי יבשת אמריקה ונטיעת מטעי טבק, אורז, כותנה וקפה, נוצר צורך בכוח עבודה זול. ניסיון לשעבד את האוכלוסייה המקומית באמריקה הדרומית והמרכזית נכשל בגלל מותם של אלפי אינדיאנים בתנאיה הקשים של עבודת השדה.

 

על מנת לענות על הדרישה לכוח עבודה זול, החלו סוחרי עבדים (בתחילה כאמור מפורטוגל) לייבא עבדים באוניות מאפריקה למושבות באמריקה. סוחרי העבדים היו באים בדברים עם ראשי שבטים באפריקה, אשר תמורת סחורות שסיפקו להם היו מסייעים לסוחרים לחטוף תושבים מקומיים ולמכור אותם לעבדות בשטחים החדשים באמריקה, כל זאת במסגרת "הסחר המשולש": אלכוהול, בדים וכלים מאירופה לאפריקה, עבדים מאפריקה לאמריקה, כותנה וקפה חזרה לאירופה.

 

במחצית האחרונה של המאה ה-16 הצטרפה בריטניה לעסקי מכירת העבדים מאפריקה למושבות באמריקה. אחריה החלו לעסוק בכך גם צרפת, הולנד, דנמרק ולבסוף המושבות הספרדיות עצמן. עליונותה הימית של בריטניה במהלך המאה ה-17 וה-18 הפכה אותה לגורם המוביל בסחר העבדים במושבות באמריקה.

סבורים שבין המאות ה-16 וה-19 הובאו כעשרים מיליון שחורים לחופי אמריקה (ישנן הערכות צנועות יותר). היבואניות הגדולות ביותר של עבדים מאפריקה היו ברזיל והמושבות בים הקריבי, אשר אליהן הגיעו כ-75% מכלל העבדים האפריקאים.

במושבות אלו, דוגמת האיטי וג'מייקה של ימינו, הפכו העבדים האפריקאים לרוב באוכלוסייה. רובם חיו בשטחי אחוזות גדולות של בעלי מטעים והועבדו בחקלאות. תנאי המחיה והעבודה הקשה גרמו לתמותה רבה, אשר עלתה לרוב על אחוזי הילודה. מפעם לפעם היו פורצות מרידות עבדים ברחבי יבשת אמריקה, ובכמה מקומות הם הצליחו אף להקים זמנית ממלכות משלהם, עד שדוכאו בידי הצבאות האימפריאליסטיים.

 


העבדות בארה"ב

ב-1619 הביאו סוחרי עבדים הולנדים את קבוצת העבדים האפריקאים הראשונים (כ-20 במספר) למושבות הבריטיות בצפון אמריקה (למושבה וירג'יניה). בתחילה הוגדר מעמדם החוקי של העבדים כ-limited servitude, מעמד חוקי שיועד לילידים ומשרתים במרבית מושבות בריטניה בעולם החדש.

 

עם התפתחות גידול הטבק והכותנה במושבות הדרומיות במהלך המאה ה-17, עלתה הדרישה לכוח אדם זול וצייתן, ובהתאם עלה בצורה ניכרת מספר העבדים שהובאו מאפריקה לדרום על מנת לעבוד בשדות ובמטעים. נסיונות שונים לשעבד לעבדות את בני השבטים האינדיאנים נכשלו, והעבדים האפריקאים הפכו במהלך הזמן למרכיב חיוני בכלכלת המושבות הדרומיות. ב-1770 היוו העבדים כ-40% מאוכלוסיית המושבות בדרום. במושבות הצפוניות, לעומת זאת, הועבדו העבדים לרוב בסביבה הביתית. תהליך זה נמשך גם לאחר הקמת ארה"ב ובשנת 1800 עמד מספר העבדים בארה"ב על 893,602 איש, מתוכם רק 36,505 במדינות הצפון. 

 

העלייה במספר העבדים הביאה את מרבית המושבות להגדיר בתקנות ובחוקים את מעמדם, את מערכת היחסים בינם לבין בעליהם ואת הזכויות המעטות שהובטחו להם. על פי חוקים אלו הובטחו לעבדים מספר זכויות בסיסיות: הזכות לטיפול ולתמיכה בזקנה או בחולי, הזכות למידה מסוימת של חינוך דתי ובמקרים מסוימים גם הזכות להעיד או לפתוח בהליך משפטי. במקביל נהנו מרבית העבדים מזכויות נוספות, אשר לא עוגנו בחקיקה אך היו נהוגות: הזכות להינשא, הזכות לזמן חופשי מסוים, הזכות לקניין פרטי מסוים, הזכות לחתום על חוזים וזכותן של הנשים לעבודה פיזית קלה יותר.

 

חוקי העבדים עסקו גם בהסדרה או במניעה של אמצעים אלימים שונים כלפי עבדים, כמו למשל גרימת מום, כבילה בשרשראות והטבעת חותם גופני. אולם אמצעים אלו (ואף ענישה במוות) היו נפוצים בקרב בעלי עבדים עד למאה ה-19 לערך.   

 

הפער בין הצפון לדרום בסוגיית העבדות המשיך להתרחב לאחר הקמתה של ארה"ב. ב-1804 החלו מדינות הצפון במהלך הדרגתי לשיחרור העבדים בתחומן. מדינות הדרום, לעומת זאת, הגנו בעקשות על זכותן להשתמש בעבדים (במיוחד לאור תרומתם החיונית לכלכלה). במדינות צפון ארה"ב הלכה והתגברה ההתנגדות להמשך העבדות במדינות הדרום, שניזונה - בין השאר - מספרה של הרייט ביצ'ר סטו "אוהל הדוד תום" (1859), בו תיארה את מר גורלם של העבדים. 

 

המחלוקת בין הצפון לדרום החריפה עם בחירתו של אברהם לינקולן, ממתנגדיה המושבעים של העבדות, לנשיא (1860), והיתה אחד הגורמים העיקריים לפתיחתה של מלחמת האזרחים האמריקנית ב-1861. ניצחון הצפון במלחמה ב-1865 הביא לביטול העבדות, ולאיחודה של ארה"ב מחדש.

 

במדינות הדרום המובסות התמוטט הסדר הכלכלי הישן ששרר בהן לפני המלחמה, וכל העבדים, 3,953,760 איש, שוחררו. על רקע זה קמו בהן ארגוני התנגדות גזעניים חשאיים, הידוע בהם הוא הקו-קלוקס-קלן, אשר שם לו למטרה "להגן על עליונות האדם הלבן" בדרום ארה"ב. בתקופה שבין תום מלחמת האזרחים בארה"ב ועד שנות ה-30 של המאה ה-20 יזמו חברי האירגון מאות התפרצויות אלימות ומעשי לינץ' אכזריים כנגד שחורים חפים מפשע.

 


הוצאת העבדות אל מחוץ לחוק

ב-1792 היתה דנמרק למדינה האירופית הראשונה אשר אסרה על סחר בעבדים. ב-1807 ביצעה בריטניה מהלך דומה ושנה לאחר מכן התקבלה החלטה דומה גם במדינות הצפון בארה"ב. בקונגרס וינה ב-1814 הובילה בריטניה את שאר מדינות אירופה לפעול אף הן נגד סחר בעבדים, ומרביתן קיבלו החלטה ברוח זו כעבור מספר שנים. למרות כל אלה נמשך הסחר בעבדים עד המחצית השנייה של אותה מאה, זאת חרף ניסיונותיהם של חילות הים של אנגליה וצרפת לחסום את נתיבי השיט של סוחרי העבדים מול חופי אפריקה.

 

מ-1833 בוטלה העבדות בהדרגה במושבות הבריטיות בעולם החדש. ב-1848 שיחררה צרפת את כל העבדים בשטחה. ב-1863 ביצעה הולנד מהלך דומה.

 

באתיופיה היתה קיימת עבדות באורח רשמי עד 1931 ובערב הסעודית עד 1962.

 

ב-1926 התכנסו מדינות חבר הלאומים בוועידה בינלאומית אשר עסקה בסוגיית העבדות. בתום הוועידה הוחלט על איסור כולל על סחר בעבדים וביטול גורף של העבדות על כל צורותיה. להצהרת זכויות האדם של האו"ם מ-1948 נוסף סעיף האוסר במפורש כל סוג של עבדות או סחר בעבדים.

 

במדינות הדרום בארה"ב בוטלה אמנם העבדות בתום מלחמת האזרחים בארה"ב (1865), אולם בכמה מהן נמשכה מדיניות האפליה וההפרדה הגזעית כנגד השחורים (בדומה ל"אפרטהייד" בדרום אפריקה) עד שנות ה-60 של המאה ה-20. מדיניות זו באה לקיצה הרשמי בעקבות משבר ליטל רוק (1957), במהלכו נאלץ הנשיא אייזנהאואר לשגר את כוחות המשמר הלאומי על מנת לכפות על מושל ארקנסו את ביצוע החלטות בית המשפט העליון של ארה"ב (אשר הורה להפסיק את ההפרדה הגזעית שעדיין הונהגה בבתי ספר רבים בארקנסו ושכנותיה). אף לאחר מכן, ספיחי העבדות לא נעלמו לחלוטין, והשלכותיה החברתיות והכלכליות עמדו ברקע המשברים הבין-גזעיים החמורים של שנות ה-50 וה-60 בארה"ב, בהם נטלו חלק ארגונים כמו "אומת האסלאם" והפנתרים השחורים, ואישים כמרטין לותר קינגרוזה פרקס ומלקולם אקס.

 

 


כרזה המתארת את העבדים מודים לנשיא לינקולן על ביטול העבדות (מתוך מאגר גטי אימג' בנק ישראל)

 


עבדות מודרנית
למרות הוצאת העבדות אל מחוץ לחוק במדינות העולם, לא פסקה התופעה לחלוטין, וצורות שונות של שיעבוד עדיין נפוצות במקומות רבים. בנוסף לעבדות המסורתית ולסחר בבני אדם, קיימות הפרות חמורות של זכויות אדם, המוגדרות כ"עבדות מודרנית": עבדות מינית, הכוללת
זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה של ילדים; ניצול ילדים בעבודה וגיוסם בכפייה לצבאות לוחמים; העסקה בתנאי עבדות, הכוללים בין היתר יחסי צמיתות בין המעביד לעובד ושיעבוד כנגד החזרת חובות.

 

על פי הערכות, חיים, נכון לתחילת האלף השלישי, בין 20 ל-30 מיליון בני אדם בתנאי עבדות על צורותיה השונות, ומאות אלפי בני אדם נסחרים מדי שנה ברחבי העולם. היקף הסחר בבני אדם מסתכם מדי שנה במיליארדי דולרים.

 

רוב בני האדם המועסקים בתנאי עבדות מתגוררים באפריקה ובדרום אסיה, אך התופעה קיימת גם במדינות מפותחות באירופה ובאמריקה. בהודו לדוגמה, נכון לשנת 2004, מחירו של ילד שנמכר על ידי משפחתו על מנת להחזיר חובות הוא בין 10 ל-100 דולר; במספר מדינות באפריקה מגיעה תופעת העבדות להיקף של כ-5% מכלל האוכלוסייה. בישראל הגיע היקף סחר הנשים בשנת 2004 לכמיליארד דולר, וכ-4,000 נשים מוברחות לישראל מדי שנה. כמו כן העובדה כי חלק מהעובדים הזרים בישראל כבולים למעסיקיהם, מביאה לעושק של עובדים רבים בישראל.

 


ציטוטים

 

  • "אם כן ברור כי כשם שיש בני אדם אשר נועדו מטבעם להיות חופשיים, ישנם בני אדם אשר נועדו מטבעם להיות עבדים. עבור אלה האחרונים עבדות הינה צודקת ומועילה כאחד". (הפילוסוף היווני אריסטו)

 

  • "ילדיי, צרפת באה כדי להפוך אותנו לעבדים. אלוהים נתן לנו חירות ולצרפת אין כל זכות לקחת אותה מאיתנו. שרפו את הערים, השמידו את היבולים, הירסו את הדרכים עם תותחים, הרעילו את הבארות, הראו לאדם הלבן את הגיהינום אותו הוא צפוי לקבל". (פרנסואה טוסן-לוברטיר, מנהיג מרד עבדים בהאיטי במאה ה-18) 

 

  • "אני חייב להודות, לבושתם של בני עמי, כי נחטפתי ונבגדתי לראשונה על ידי אנשים בעלי צבע עור דומה לשלי, שהיו הגורם הראשון לגלותי ועבדותי, אך אם לא היו נמצאים קונים לא היו גם מופיעים המוכרים". (אוטובה קוגאנו, עבד גאני משוחרר מהמאה ה-18)

 

  • "חבריי האזרחים (...) קיומה של עבדות בארצכם מציגה את הרפובליקניות שלכם כהונאה, את ההומניזם שלכם כהעמדת פנים ואת האמונה הנוצרית שלכם כשקר. היא הורסת את הבסיס המוסרי שלכם בארצות מעבר לים ומשחיתה את הפוליטיקאים שלכם בבית". (פרדריק דגלס, פעיל נגד העבדות וכותב אמריקאי, במאה ה-19)

 


מידע נוסף

 

עבדות - גם בראשית המאה ה-21, למרות הוצאת העבדות אל מחוץ לחוק במרבית מדינות העולם, לא פסקה התופעה לחלוטין, וצורות שונות של שיעבוד עדיין נפוצות במקומות רבים. אנציקלופדיה ynet מציגה לקט נבחר של יוצרים אשר התייחסו לתופעה.

לעמוד הפרויקט - לחצו כאן

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©