אינטרנט  |  ynet  |  בעלי מקצוע  |  קניות  |  ספקים למשרד

   חדשות תוכן ועדכונים 24 שעות - Ynet


 
 
ישראל בר
ישראל בר צילום: לע"מ
 
מרקוס קלינגברג
מרקוס קלינגברג צילום: דייגו מיטלברג
 
יגאל עמיר משחזר את רצח ראש הממשלה יצחק רבין
יגאל עמיר משחזר את רצח ראש הממשלה יצחק רבין צילום: לע"מ
 
הגברת אבטחת האישים. אריק שרון והמאבטחים
הגברת אבטחת האישים. אריק שרון והמאבטחים צילום: איי פי
 
 פורמט להדפסה  הדפס

אתרים נוספים
 אתר השב"כ הרשמי


ערכים קשורים
 ש"י
 הגנה
 איסר הראל
 המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
 מלחמת ששת הימים
 מפ"ם
 מאיר יערי
 רצועת עזה
 פלסטינאים
 טבח הספורטאים במינכן
 המחתרת היהודית
 אנתיפאדה
 אנתיפאדת אל-אקצא
 צה"ל
 משטרת ישראל
 פרשת קו 300
 עיזאת נאפסו
 משה לנדוי
 ועדת לנדוי
 יצחק רבין
 עמי אילון
 ישראל בר
 שמעון לוינזון
 מרקוס קלינגברג
 חמאס


תחומים קשורים
 חוק ומשפט


 
 
 

שירות ביטחון כללי


ISA - Israel Security Agency

השנים הראשונות |  לאחר מלחמת ששת הימים |  ביקורת וחוק השב"כ |  רצח רבין |  ציטוטים |  מידע נוסף

שירות ביטחון כללי, גוף שהוא חלק מקהילת המודיעין בישראל. תפקידו העיקרי הינו מניעת פעילות עוינת נגד המדינה ונגד אזרחיה. ידוע בראשי התיבות שב"כ, ובעבר ש"ב. כפוף ישירות לראש הממשלה.

 

בין תפקידיו בפועל של השב"כ: סיכול פעולות ריגול, איסוף מידע הנוגע לפעילות חתרנית, מניעת פיגועים ואיסוף מידע הנוגע לתושבי שטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה, אבטחת אישים ומתקנים. בנוסף אחראי השב"כ לסינון מועמדים לתפקידים רגישים כדי לוודא שאין בהם משום סיכון ביטחוני, ולהכתבת סידורי האבטחה במתקנים רגישים שאינם צבאיים. לפי מקורות זרים, פועלות בארגון שלוש מחלקות מבצעיות - לעניינים ערביים, לעניינים לא-ערביים ולאבטחה - וכן חמש מחלקות עזר. 

  

במשך שנים רבות היה עצם קיומו של השב"כ אסור לפרסום. שמו של ראש השב"כ היה אסור בפרסום עד למינויו של עמי אילון לתפקיד ב-1996.

 

בהתאם לאופיו החשאי עיקר פעילותו של השב"כ חסויה מעין הציבור הרחב. עם זאת כמה מפעולותיו זכו לפרסום במהלך השנים בהן: חשיפת המרגלים: ישראל בר, שמעון לוינזון, מרקוס קליננברג, חשיפת המחתרת היהודית וכן חלקים מסוימים בפעילותו נגד ארגוני טרור פלסטיניים, דגומת ההתנקשות בחיי "המהנדס", פעיל החמאס יחיא עאייש.  

 

 

 

 


השנים הראשונות

שורשיו ההיסטוריים של הארגון נמצאים בשירות הידיעות (ש"י) של ההגנה. ביוני 1948, זמן קצר לאחר הקמת צה"ל , פורק הש"י. פעילותו פוצלה וחולקה בין שלושה ארגונים נפרדים: מחלקת המודיעין בצה"ל (לימים אמ"ן), המחלקה המדינית (גוף פנימי במשרד החוץ) ויחידת "מחץ" (לימים השב"כ) אשר הופקדה על סיכול פעולות חתרנות וריגול במגזר היהודי. בפברואר 1949 אורגנה מחדש קהילת המודיעין הישראלית והיחידה הוקמה מחדש תחת השם ש.ב (שירות ביטחון). במסגרת הארגון מחדש נקבע כי: "הדאגה לביטחון פנימי במדינה בכלל ובצבא, בעיות ריגול נגדי, סוכנים זרים, ארגוני מחתרת וכו' יעברו כולם לטיפולו של שירות הביטחון".

 

עד שנות ה-50 פעל הש.ב במסגרת צה"ל בהנהגת מייסדו איסר הראל, שכיהן מספר שנים במקביל כראש המוסד. ב-1950 יצא הש.ב מן המסגרת הצבאית והיה לארגון אזרחי אשר באחריותו של משרד ראש הממשלה.

 

עד למלחמת ששת הימים (1967) היה השב"כ ארגון קטן למדי (בן כמה מאות עובדים) אשר עסק בעיקר בחשיפתם של מרגלים וסיכול פעולות חתרנות בשטח ישראל. באותן שנים חשף הארגון את פעילותם של מספר רשתות ריגול בישראל, רובן המכריע הופעלו על ידי ארגוני מודיעין של מדינות מזרח אירופה.

 

במקביל עסק הש.ב במעקב אחר קבוצות פוליטיות קיצוניות ישראליות שנחשדו בחתרנות כלפי המדינה. בעקבות פעילות זו נשמעה ביקורת כי הארגון שימש כלי שרת פוליטי בידי השלטון וכי אנשיו עסקו באיסוף באיסוף מידע פוליטי, בתחומים שאינם קשורים לביטחון. כך למשל נחשף ב-1953 כי הארגון התקין ציתות במשרדו של מנהיג מפ"ם דאז מאיר יערי.

 

ב-1958 השליך צעיר תמהוני רימון יד במליאת הכנסת. רה"מ דוד בן גוריון נפצע קל באירוע והשר משה חיים שפירא נפצע פציעה קשה יותר. בעקבות האירוע הופקדה בידי הש.ב האחריות על אבטחת אישים בישראל. לצורך פעילות זו הוקמה בארגון - היחידה לאבטחת אישים.

 

 


לאחר מלחמת ששת הימים

לאחר מלחמת ששת הימים הופקדה בידי השב"כ האחריות המודיעינית על שטחי יהודה שומרון ורצועת עזה. מהלך זה הביא לגדילת היקף הפעילות, תקציב הארגון ומספר עובדיו במידה ניכרת. במהלך השנים לאחר מכן בנה השב"כ מערך איסוף מודיעין נרחב בקרב האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים אלו.

 

גל הטרור הפלסטיני נגד יעדים ישראלים ויהודים בשנות ה-70 חייב את השב"כ למהפך ארגוני נוסף ולבניית מערך אבטחה מקיף סביב יעדים בחו"ל ובישראל. דגש מיוחד ניתן לנושא אבטחת התעופה הישראלית, שכן מטוסים ישראלים היו ליעד מבוקש עבור ארגוני הטרור הפלסטינים. בעקבות טבח הספורטאים במינכן (ספטמבר 1972) הוטלה על השב"כ האחריות על אבטחת משלחות ישראליות רשמיות לחו"ל. באותה שנה קיבל הארגון את האחריות המודיעינית על שטח חצי האי סיני (עד להחזרתו למצרים, כעשור לאחר מכן).

 

בעקבות פתיחתה של מלחמת לבנון הראשונה הוטלה על הארגון האחריות לסיכול פעולות טרור בשטח לבנון שהוחזק בידי ישראל. פעילותו המודיעינית של הארגון נמשכה ברמות משתנות עד ליציאת צה"ל מלבנון במאי 2000. במקביל לפעילות נגד יעדים פלסטינים וערבים המשיך השב"כ בפעילות מודיעינית במגזר היהודי. פעילות זו הביאה ב-1984 לחשיפת התארגנות טרור יהודית שפעלה נגד יעדים פלסטיניים וזכתה לכינוי - המחתרת היהודית.

 

במסגרת מערך הסיכול שהוצב נגד פיגועי אנתיפאדת אל אקצא, פיתח השב"כ מדיניות "חיסולים" נרחבת, ועל פיה היו אנשיו מעורבים בהתנקשות בחייהם של עשרות פעילי טרור פלסטינים (צילום: רויטרס)

 

פעילות השב"כ בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים גדלה והתרחבה עוד עם תחילת האנתיפאדה הראשונה (1987), והגיעה לשיא לאחר פריצתה של אנתיפאדת אל אקצא (ספטמבר 2000), מאז הופנו עיקר מאמצי הארגון לסיכול (מוצלח ברובו) של פעולות טרור פלסטיניות.  

 

במסגרת מערך הסיכול שהוצב נגד פיגועי אנתיפאדת אל אקצא, פיתח השב"כ מדיניות "חיסולים" נרחבת, ועל פיה היו אנשיו מעורבים בהתנקשות בחייהם של עשרות פעילי טרור פלסטינים. שיטת החיסולים היתה נהוגה גם בשנים טרום אנתיפאדת אל אקצא (דוגמת חיסולו של "המהנדס" יחיא עאייש) אך בהיקף קטן יותר במידה ניכרת. במהלך שנות האנתיפאדה עלה בידי השב"כ לסכל מאות פיגועים נגד ישראלים וחיילי צה"ל ולהפחית באופן ניכר את רמת איומי הטרור על אזרחי ישראל. הצלחתו של מערך הסיכול נובעת במידה רבה משיתוף פעולה יעיל ומקיף שנבנה בין השב"כ לצה"ל ומשטרת ישראל.

 


ביקורת וחוק השב"כ

לצד הישגיו המרובים נחל הארגון במהלך שנות פעילותו מספר כשלונות ובמקביל ספג ביקורת חריפה אודות דרכי פעולתו (בעיקר סביב נוהלי חקירה אלימים). ביקורת ציבורית עזה על דרכי פעולתו של השב"כ התעוררה בעקבות פרשת קו 300 (אפריל 1984), בה הואשמו אנשי הארגון בהוצאה להורג של מחבלים כפותים ולאחר מכן בשיבוש הליכי חקירה ומתן עדויות שקר. פרשת קו 300 הביאה לטלטלה עזה בארגון ובדימויו הציבורי, ובסיומה נאלץ ראש הארגון דאז, אברהם שלום, לפרוש מתפקידו.

 

גל הביקורת סביב נוהלי השב"כ התעצם בעקבות פרשת עיזאת נאפסו (קצין צה"ל צ'רקסי אשר הואשם בראשית שנות ה-80 בעבירות ריגול) בה נטען כי חוקרי השב"כ הפעילו נוהלי חקירה אלימים מעבר לסביר. עוצמת הביקורת הציבורית הביאה להקמת ועדת חקירה בראשות שופט בית המשפט העליון משה לנדוי. במסקנותיה ניסחה ועדת לנדוי כללי "עשה ואל תעשה" לחוקרי השב"כ וקבעה בן היתר כי אמצעי הלחץ המופעלים על נחקרים צריכים להתמקד בלחץ פסיכולוגי, אולם "כאשר אין משיגים את המטרה, אין להימנע מהפעלת מידה מתונה של לחץ פיסי". ניסוח מעורפל זה עורר ויכוחים חריפים בשנים לאחר מכן.

 

בשנת 1999 בעקבות עתירות של ארגונים ציבוריים ואסירים פלסטינאים כנגד שיטות החקירה של השב"כ (5100/94, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ואחרים נגד ממשלת ישראל), יצר בית המשפט העליון תקדים משפטי כאשר קבע כי חלק משיטות החקירה של השב"כ הן בלתי חוקיות ופסולות.


בשנת 2002 התקבל בכנסת "חוק השב"כ" בו נוסחו סמכויות השב"כ ודרכי פעולתו. החוק מגדיר את מעמדו וסמכויותיו של שירות הביטחון הכללי, את דרכי מינויו של העומד בראשו, וכן קובע את דרכי העבודה בשב"כ ואת האמצעים שבאים לפקח עליו. נוסח החוק אינו כולל התייחסות לסוגיית השימוש באלימות ואינו כולל היתר ל"לחץ פיסי מתון" על חשודים, מעבר לזה המוגדר בחוק העונשין. כמו כן מגביל החוק את התקשורת בפרסום מידע הנוגע לשב"כ.

 

הביקורת הפרלמנטרית על פעילות השב"כ נעשית בוועדת המשנה למודיעין ולשירותים חשאיים של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

 


רצח רבין

בשנת 1995 בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין עלה לסדר היום הציבורי פן נוסף בפעילות השב"כ- אבטחת אישים. החטיבה הממלכתית לאבטחת אישים בארגון אחראית על אבטחתם של רשימה מצומצמת של ראשי השלטון בישראל (בעת שהותם בישראל ובחו"ל), מנהיגים ואישים זרים המגיעים לביקור בישראל וכן על אבטחתן של משלחות ישראליות רשמיות בנסיעות בעולם.

 

זמן קצר לאחר הרצחו של רבין מינה ראש השב"כ דאז כרמי גילון ועדת בדיקה שתחקור את כשל האבטחה. במקביל החליטה הממשלה על הקמת ועדת חקירה ממלכתית - ועדת שמגר - שמונתה לחקור את כשל האבטחה סביב רבין. במהלך דיוני הוועדה התפטר גילון מתפקידו, לאחר שהבין כי הוועדה רואה בו אחראי למחדל האבטחה. בדו"ח הסיכום קבעה הוועדה כי השב"כ נכשל באבטחתו של רבין הן ברמה הפיזית והן ברמה המודיעינית. כמו כן הוגשו מספר המלצות אישיות נגד מספר אנשי שב"כ וגובשו המלצות מערכתיות למניעת כשל דומה בעתיד. בעקבות הרצח ומסקנות הוועדה תוגברה אבטחת האישים בישראל באופן משמעותי ובמיוחד תוגבר מעגל האבטחה סביב ראש הממשלה.

 


ציטוטים

 

  • "היו לי 'אנשי קשר', כך קראנו לזה, שהיו מדווחים על גורמים בעייתים בתוך המשרדים (משרדי הממשלה). נניח אם אחד מהם היה רואה מישהו קורא עיתון של חירות או את 'קול העם' של הקומוניסטים הוא היה מדווח לנו והשב"כ היה מורה לפטר אותו מהעבודה או לא להאריך את החוזה שלו". אריה הדר, מבכירי השב"כ, מתייחס לפעולת הארגון בשנות ה-50.

 

  • "חשבתי שלא יהא זה צודק כלפי וכלפי אנשי שמילאו הוראות ושפעלנו בעניין זה במיטב הכרתנו לטובת המדינה - אם ניחקר כעבריינים". ראש השב"כ אברהם שלום, מתייחס לדרישת היועץ המשפטי לממשלה לחקור את אנשיו המעורבים בפרשת קו 300.

 

  • אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון, מתוך פסק הדין בנוגע לשיטות החקירה בשב"כ, 1999: "מודעים אנו לכך כי פסק דיננו זה איננו מקל על ההתמודדות עם המציאות הבטחונית הקשה בה מצויה ישראל. זה גורלה של דמוקרטיה, שלא כל האמצעים כשרים בעיניה ולא כל השיטות בהן נוקטים אויביה פתוחות לפניה".

 

  • מתוך דו"ח ועדת שמגר, 1996: "שיטת האבטחה הקיימת היתה בלתי סבירה וחשפה את ראש הממשלה לסיכונים חמורים. הגם שהערכת המצב המודיעינית לגבי חשש לפגיעה בראש הממשלה הלכה והחמירה (...) לא נערך אף דיון של ממש לצורך בדיקה מחדש של השיטה".

 

  • "אני לא מקבל את המונח 'עינויים'. אני מדבר על הפעלת לחץ פיזי. אני לא רואה את מה שהיה בתקופתי כהפעלת עינויים. לא קיימת דילמה כשברור שהפעלת לחץ פיזי תציל חיי אדם. הבעיה היא במקרים שאינם שחור-לבן". ראש השב"כ עמי איילון, מתיחס לסוגיית אמצעי החקירה הפיזיים העומדים לרשות השב"כ.

 

  • "ביום הראשון חקרו אותי שישה חוקרים. כל החוקרים תקפו אותי, נתנו לי מכות בכל חלקי הגוף, וביחוד מכות בבטן התחתונה. למחרת לקחו אותי לחקירה מתשע בבוקר עד שמונה בערב. הביאו לי כיסא קטן, היה עמוד קטן בכיסא מאחורה והידיים והרגליים שלי היו כבולות אליו". מתוך עדותו של איש חמאס על חקירתו בשב"כ.

 


מידע נוסף

 

"תמה תקופת הלחץ הפיזי המתון" - הסתיימה העבודה על הכנת חוק השב"כ, הקובע לראשונה מאז קום המדינה את ההנחיות בחוק לכל פעילותו של שירות הביטחון הכללי. היועץ המשפטי לממשלה מזוז הבהיר: "אין סמכות בחוק להפעיל לחץ פיזי מתון, הסתיימו ימי הגחמות וקריצות העין בשב"כ".  כתבה באתר ynet.

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.

 

דיסקין: זכותנו לצותת למי שפוגע בבטחון המדינה - במכתב שהופץ על-ידי משרד המשפטים, בעקבות פניית שני ארגונים בנושא האזנות הסתר שמבצע השב"כ, כתב ראש השב"כ יובל דיסקין כי לארגון יש תפקיד חיוני במציאות החיים בישראל ולשם כך ניתנו לו כוחות וסמכויות רחבות היקף. כתבה באתר ynet.

לקריאת הכתבה - לחצו כאן.

 

מבנה השלטון בישראל - המשטר במדינת ישראל מושתת על פעולתן של שלוש רשויות: הכנסת, הממשלה ומערכת המשפט. אילו יחסי גומלין מקיימות הרשויות בינן לבין עצמן? כיצד הן משפיעות על פעולתם של גופים ציבוריים מרכזיים.

למידע נוסף - לחצו כאן

 

 

 





חזרה לעמוד הקודם
חזרה לעמוד הראשי של האנציקלופדיה

חדשות
דעות
כלכלה
ספורט
צרכנות
תרבות ובידור
רכילות Pplus
מחשבים
בריאות
ירוק
יהדות
תיירות
רכב
אוכל
יחסים
סרטים
הוט
כלכליסט
משחקים
מקומי
לימודים
מדע
לאישה
דרושים
ynet-shops
ynettours
winwin
בעלי מקצוע
ביגדיל
 

אודות ועזרה
כתבו אלינו
עזרה
מדיניות פרטיות
תנאי שימוש
מפת האתר
ארכיון
מרכזי המבקרים
Israel News
 
אודות האתר
RSS
הפוך לדף הבית
ניוזלטרים
פרסמו אצלנו
אנציקלופדיה
באבלס
ערוצי תוכן
חדשות
כלכלה
ספורט
תרבות
בריאות
מחשבים
נופש
Xnet
Yschool
יהדות
דעות
צרכנות
תיירות
אוכל
רכב
בעלי חיים
שופינג לאשה
כיכר השבת
יחסים
אסטרולוגיה
מעורבות
ירוק
לאשה
דילים
ynetArt
kick
כלכליסט
בלייזר
רכילות Pplus
מנטה
משחקים
mynet
מפות
פרוגי
כלים ושירותים
קניות
מניות
דרושים
מחירון רכב
דירות להשכרה
קופונים
זיכרונט
ידיעות בתי ספר
ידיעות אחרונות
דירות למכירה
לוח רכב
יד שניה
בעלי מקצוע
משחקים Games
עברית
דירות חדשות


YIT  - פיתוח אינטרנט ואפליקציותApplication delivery by radwarePowered by Akamaiהאתר פועל ברישיון אקו"םהאתר פועל ברישיון תל"יאקטיב טרייל
-nc  כל הזכויות שמורות לידיעות אינטרנט ©