כאשר פרופ' ליאת קוליק מתארת כיצד היא מכניסה לתוך כלי מחקר מדעיים את חוויית הקיצון שהורים ללוחמים ולוחמות חווים מאז 7 באוקטובר, מיד נקוות דמעות בזוויות העיניים. קוליק, שהיא בין היתר חוקרת מערכות משפחה בביה"ס למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית נתניה, ערכה לאורך השנה מחקרים הנוגעים להשפעות המלחמה על התא המשפחתי. בין השאר היא חקרה את אופי התקשורת בין לוחמים לבנות זוגם בשני היבטים: תקשורת אלקטרונית כאשר הלוחם בשדה הקרב, ותקשורת פנים אל פנים כאשר הלוחם מגיע הביתה לחופשת התרעננות.
במחקרה הנוכחי, שנקרא "מאחורי הקלעים של הגבורה", בוחנת פרופ' קוליק את השפעת המלחמה על המצוקה הנפשית שחשים הורים ללוחמים ולוחמות שמשרתים בחזית.
"במחקר שערכתי מצאתי שרוב אסטרטגיות ההתמודדות עם מצוקה, שידועות לנו מחיי היומיום, פשוט לא עזרו להורים הללו. הם קרסו לתוך תהומות הדאגה וההותר לפרסום", אומרת קוליק, שהיא גם פרופסור אמריטה באוניברסיטת בר־אילן, "בשעת משבר או מצוקה אנחנו מכירים שתי דרכי התמודדות עיקריות: התמודדות ממוקדת בבעיה, כלומר כזו שבעזרתה מנסים לתקן אותה, והתמודדות ממוקדת רגש, שעובדת על העולם התפיסתי שלנו ועל הצורך לתקן תפיסות נוכח הלחץ שאנחנו חשים. מאחר שבמקרה של מלחמה אי־אפשר לנקוט אסטרטגיה ממוקדת בעיה, כלומר אי־אפשר לשלוף את הבן או הבת מהחזית, צריך לבחור באסטרטגיה שתסייע לשאת את המצוקה והדאגה".
אבל מתברר שבתוך הלחץ הבלתי נגמר של השנה ורבע האחרונות, אצל הורים רבים ללוחמים האסטרטגיות ממוקדות הרגש כשלו, ולעיתים השימוש בהן אף הזיק. קוליק מסבירה: "אם בימים כתיקונם ההתמודדות עם הלחץ מביאה אותנו בסופו של דבר ללמוד להסתגל למצב החדש ולשאת אותו, למשל בעזרת תמיכה מהסביבה, הרי שכאן מאוד קשה להסתגל וגם התמיכה מהסביבה לא עוזרת, אלא יותר מלחיצה. באופן דומה גם הכחשת המצב או שחרור רגשות שליליים על ידי הבעת חוסר אונים, שימוש באלכוהול או חומרים ממכרים (שהיו בשימוש בשכיחות נמוכה מאוד) התבררו כאמצעים שאינם עוזרים".
למעשה, קוליק מצאה במחקרה כי אסטרטגיות שמצליחות לנו לעזור להסתגל למצבי לחץ בחיי היומיום לא הועילו במהלך המלחמה העקובה מדם, הממושכת והאכזרית. למשל: אסטרטגיה של חיפוש תמיכה ואוזן קשבת, שמוכיחה את עצמה מאוד בזמנים רגילים ומטפלים ממליצים עליה. אבל במלחמה, אומרת קוליק, האסטרטגיה הזו פעלה בצורה הפוכה.
"כלומר, ככל שאנשים פנו לחפש יותר תמיכה מהסביבה הם הרגישו יותר מצוקה. זה קרה או כי הם לא מצאו את התמיכה שמתאימה להם והבינה אותם, או שחיפשו את התמיכה אצל הורים אחרים שנמצאים במצבם ואולי כן הבינו אותם, אבל גם הם היו באותו מצב לחוץ ודואג וייתכן שהגבירו את תחושת המצוקה ההדדית. כשכולם סביבך במצוקה ואת באה לחפש אוזן קשבת, אחרים גם מרעיפים עלייך את המצוקה שלהם, ואז המצוקה שלך גדלה".
פרופ' קוליק מסמנת במחקרה עוד אסטרטגיות שיעילות במצבי משבר, אבל לא מוכיחות את עצמן במהלך המלחמה בקרב הורים ללוחמים, כמו למשל הסחת דעת אקטיבית. "במצבי מצוקה אנשים נוטים לפעמים להיות פעילים, לחשוב על דברים אחרים, מעמיסים על עצמם עבודה כדי להסיח את הדעת ולא להיות שקועים בדאגה מתמדת. אבל במקרה של דאגה לילדים לוחמים, המחקר מראה שגם אסטרטגיות אלה פעלו בצורה הפוכה. הסתבר לי במחקר שככל שהורים ללוחמים ניסו להסיח בצורה פעילה את דעתם, כך הם הרגישו יותר מצוקה", אומרת קוליק. למה? כאמור, כי מדובר במצב בלתי פתיר. הילד ימשיך להילחם, ההורה ימשיך לדאוג, "והניסיון החוזר להסיח את הדעת, כשהוא נתקל במצב בלתי פתיר, רק מגביר את המצוקה", היא מסבירה.
אז מה כן עוזר?
"גיליתי שמה שדווקא כן עוזר זה שימוש בשיטות רוחניות שונות כמו מדיטציה, יוגה, אמונה דתית. מהמחקר עולה שאנשים דתיים שילדיהם לוחמים הרגישו מצוקה נמוכה יותר ונהנו מרמות גבוהות יותר של רווחה נפשית חברתית, שביטוייה היו תחושת חיבור לקהילה", היא אומרת.
הילד או הילדה בתוך עזה. מה חיובי פה?
"הם הצליחו למצוא בתוך המצב הכאוטי איזושהי נקודת אחיזה חיובית, כמו הצורך בהגנה על המולדת למשל. מה שעוד מצאתי במחקר הוא שהגיל של ההורים פעל לטובתם. ככל שהוא היה גבוה יותר, כך הם הצליחו להכיל ולשאת את המצב טוב יותר".
אבות ואמהות משתמשים בשיטות התמודדות שונות?
"מצאתי הבדלים מגדריים אחדים באסטרטגיות ההתמודדות. אמהות נטו יותר מאבות לאמץ גישות שמשלבות התמודדות ממוקדת במעשים וברגשות כדי לגייס כוחות פנימיים, כגון מאמץ אקטיבי להיות מעורבות בעשייה פעילה, בעיקר למען הזולת. הן גם עסקו יותר מאבות בפעילויות רוחניות או פעולות התרגעות וחיפשו יותר תמיכה רגשית מהסביבה".
לסיכום, פרופ' קוליק אומרת שהמפתח להתמודדות הורית במלחמה הוא לנסות לחפש רוגע ונחמה בתחום הרוחני, ולאמץ עד כמה שניתן גישה חיובית כלפי המצב.
כך נערך המחקר
המחקר של פרופ' קוליק כלל 188 הורים, מתוכם 94 אבות ו-94 אמהות. לכולם היו בן או בת לוחמים, ולפעמים יותר מאחד. נתוני המחקר נאספו באמצעות שאלונים מובנים שחולקו בקרב חברי הפאנל האינטרנטי של מכון פאלוס, המתמחה בביצוע סקרים חברתיים.
מטרת המחקר: לבחון הבדלים מגדריים, אמוניים ואחרים בדרכי ההתמודדות, חוויית הלחץ והמצוקה, ותחושת הרווחה הנפשית של הורי הלוחמים והלוחמות.
anat-le@yediot.co.il
