בתחילת המלחמה, לפני יותר משנה, נטען כי צה"ל נלחם בשבע חזיתות. לא מדויק: בפועל היו שמונה חזיתות, שכן גם גבול ירדן הוא חזית. בשנים האחרונות, ומבלי שניתנה לכך מספיק תשומת לב, גברו הברחות הנשק מירדן לעבר איו"ש. מדובר בנשק תקני, במטעני חבלה תקניים, ובחומרי נפץ. פעילות מסוכנת לא פחות היא העברות כסף דרך ירדן לפעילי טרור באיו"ש, העברות שנעשות באין מפריע על ידי חלפני כספים ממזרח ירושלים ומרמאללה. יכולות אלה מצטרפות למוטיבציה שהתעצמה מאז 7 באוקטובר, ולאחרונה גם קיבלה זריקת עידוד עם השחרור הצפוי של מאות מחבלים. אין ספק כי מול הרגיעה היחסית בגזרות האחרות, איו"ש הפכה לאתגר הביטחוני העיקרי.
האתגר קשה גם בשל ארבע סיבות אובייקטיביות: קיומם של צירי תנועה משותפים ליהודים ופלסטינים, וראינו מה קרה בחווארה ולאחרונה בפונדוק; מצב כלכלי קשה בגדה בשל הפסקת העסקה של עובדים בישראל; קיצוץ במשכורות של השוטרים הפלסטינים; ומעל לכל, מציאות שבה המחבלים מוצאים מחסה בתוך סביבה אורבנית צפופה ובקרב אוכלוסייה תומכת.
בנוסף לאיומי הטרור "הרגילים", חייבים להניח כי ייתכנו שלושה סוגי פעולות חמורים יותר בהשפעת 7 באוקטובר. הראשון, ניסיון להשתלט על יישוב יהודי מבודד ולבצע בו רצח המוני. השני הוא ירי מגגות קלקיליה או טול-כרם לעבר כביש 6, והשלישי הוא ניסיון לפרוץ את קו התפר בגזרה רגישה זו ולטבוח ביישובים הנמצאים מערבית לגדר הביטחון.
למרבה הצער, גם גורמים יהודיים מקשים על ההתמודדות עם המציאות המורכבת. ההתפרעות האחרונה בפונדוק, כמו במקומות אחרים, מקשה על כוחות הביטחון, מסיטה תשומת לב וכוחות, מייצרת שנאה גוברת ופוגעת בדימוי של ישראל בעולם.
למרבה המזל יש לנו שני יתרונות משמעותיים, האחד הוא שב"כ ויכולותיו. למרות מה שקרה ב-7 באוקטובר, שב"כ היה ונותר ארגון סיכול הטרור הטוב בעולם. לולא היה כזה, החיים של היהודים באיו"ש היו בלתי נסבלים בעליל. הדבר השני הוא יכולות צה"ל שהשתפרו מאוד בשנה האחרונה, בין היתר על בסיס לקחי המלחמה בעזה. לאור זאת, האסטרטגיה באיו"ש צריכה להתבסס על תשעה נדבכים: ראשית, תגבור של כוחות – דבר שמתאפשר עקב ירידת עוצמת הלחימה בעזה ובלבנון. שנית, המודיעין האיכותי, יכולת שיתוף הפעולה אוויר-יבשה ורמת המיגון הגבוהה של טנקים ונגמ"שים, מאפשרים לנהל מבצעים התקפיים ארוכים בתוך שטחים בנויים.
שלישית, יש להאיץ בנייה של כבישים עוקפים בכל מקום שבו ציר משותף ישראלי-פלסטיני נמצא בתוך יישוב פלסטיני. רביעית, חשוב ליצור הבדלה ולאפשר לרשות הפלסטינית לקיים פעילות באזורים שבהם יש לה שליטה יחסית. חמישית, קו התפר – ההיערכות הקיימת לא מספיק טובה כנגד תרחיש שבו מאות חמושים יפרצו את הגדר מכיוון טול-כרם לעבר יישובים ישראליים סמוכים, ועדיף שלא נאמר ש"זה לא יקרה". שישית, אסור לעודד פלישה ישראלית לאדמות פלסטיניות בתור "תשובה ציונית הולמת" לפיגועים. הדבר רק מעודד חיכוך מיותר. שביעית, בניגוד לעמדתו של סמוטריץ', אין לישראל אינטרס שהרשות הפלסטינית תקרוס כלכלית, ולכן צריך להפסיק את הסנקציות הכלכליות נגדה. שמינית, יש לחזק את היערכות צה"ל לאורך כל גבול ירדן ובמקביל לנסות ולעודד את ירדן לפעול יותר כנגד הנשק והכסף המועברים משטחה לעבר איו"ש.
תשיעית, בכל הנוגע לסד"כ, השמיכה קצרה ונדרש תעדוף חד וברור. לדעתי נכון להסיג את הכוחות משטח סוריה. השמדת האמל"ח ואיסופו הסתיימה שם, ואין שום היגיון בחיכוך באזור זה. מסיבה דומה גם נכון להשלים את עסקת החטופים ולסיים את המלחמה בעזה. מאבק מתמשך באיו"ש ובגבול ירדן מחייב הרבה סד"כ, ולכן חיוני לגייס את החרדים בהמוניהם. לא סביר לדרוש הגדלת מאמץ באיו"ש אך להתנגד לגיוס מלא של החרדים. התפטרות הרמטכ"ל לא צריכה לשנות מאום בכל נושא הלחימה באיו"ש, וכן, אני בטוח שגם הרמטכ"ל החדש לא יתכופף לפני הדרג הפוליטי, לא בנוגע לגיוס חרדים ולא בנוגע לשום אינטרס לאומי אחר.
