חשוב לזכור שבמקרים רבים הסוכרתי בעצמו הוא ה"רופא" הטוב ביותר של עצמו..0 וגם בני משפחתו.) על הסוכרתי להכיר סימנים המאפיינים מצב של היפוגליקמיה כמו בלבול- יתכן ויקשה עליו לבצע תרגיל חשבוני פשוט כמו: 2+2, טשטוש ראיה, עייפות- אם כי עייפות יכולה לאפיין גם מצב הפוך של היפרגליקמיה, נימנום, זעה קרה. מבחינת הסוכרתיים הבעיה יכולה להיות קשה לאבחנה (אפילו כשהם בהכרה), במיוחד אצל אלו הלוקים במחלה זמן רב, כי אצל כאלה אנשים פעמים רבות נעלמים הסימנים הללו שידועים כמבשרי היפוגליקמיה ולכן הם נוטים בבת אחת לאבד את ההכרה. חשוב מאד שתהיה זמינה בביתם, במקום עבודתם או בכל מקום שבו ימצאו ערכה המכילה גלוקגון (ולא גלוקוז כפי שכתב מס. 11) שהוא הורמון שיכול להיות מוזרק לסוכרתי מחוסר הכרה ע"י הזרקה תת עורית, בדומה להזרקת אינסולין. הגלוקגון אמור להפוך את הגליקוגן,שהוא הצורה שבה נאגרות פחממות בגוף לגלוקוז שהוא הפחמימה המפורקת ביותר, ובכך תעלה רמת הסוכר שבדמו של הלוקה בהיפוגליקמיה- תת סוכר.על הסוכרתי לדאוג לכך שבסביבה שבה הוא נמצא יהיה אדם שיודרך וידע כיצד לבצע פעולה זו. יש לציין שאותו אדם כלל לא צריך להיות איש מקצוע מעולם הרפואה, זה יכול להיות כל אדם. ערכה זו חשובה ביותר שכן היא עשויה למנוע סיבוכים מיותרים שעלולים לקרות בעקבות הזרקה של גלוקוז בריכוז גבוה לווריד, דבר שלצערי מבוצע לעיתים ע"י צוותים של מד"א, נט"לי וכ'ד וכן בחדרי מיון, בלא שינקטו צעדים על מנת למנוע נזק שהוא לעיתים בלתי הפיך לכלי הדם.(יכול לגרום לחסימה בכלי דם וורידיים ובהמשך אפילו לנמק, שהוא תוצאה של טיפול בלתי זהיר ולא של סיבוך שנילווה באופן ישיר למחלה.) הדבר החשוב ביותר שעל הסוכרתי לזכור זה שהוא צריך להיות מאד מתוכנן בהתנהלות שלו. לא לשכוח לאכול, לאכול יותר או לחילופין להזריק פחות אינסולין לפני פעילות גופנית, לבצע בדיקות סוכר עצמיות בעזרת גלוקומטר, החזקה של טבליות גלוקוז לצורך שימוש כאשר חשים בסימנים האופיניים להיפוגליקמיה וכד'. כל זאת על מנת להקטין את הסיכוי להארעות של התופעה אם כי זה לא קל כלל וכלל ובמיוחד אצל אלו המשתדלים לשמור על רמות סוכר נורמליות בדם, בין אם בעזרת זריקות אינסולין מרובות כל יום ובין אם באמצעות שימוש במשאבות אינסולין. המפתח הוא הבנת המחלה ע"י הלוקים בסוכרת, העברת ולקיחת אחריות לטיפול עצמי כי מן המטפלים במערכות הבריאות לא תמיד תבוא הישועה ולעיתים אף להפך. ( לדוגמא, ידוע לי כי בבי"ח גדול מאד במרכז הארץ כלל אין רופא שהוא "כונן סוכרת", ואם סוכרתי מגיע לחדר מיון מסיבה כל שהיא, מדהים לראות באיזו בורות של אנשי הצוות הוא ניתקל. אם לשימחתו הוא " מבין עניין" ומטפל בעצמו, מתקילים אותו בשאלה למה אתה בודק סוכר כל שעה בעזרת הגלוקומטר שלך?סוכרתי שאינו בקיא דיו בטיפול עלול למצוא את עצמו מאושפז שלא לצורך, גם אם הבעיה שבגללה הגיע לחדר המיון כבר הגיעה לידי פתרון, בעקבות טיפול שלו עצמו, של הצוות באמבולנס באם פונה על ידו בעקבות איבוד הכרה או בעקבות טיפול בחדר מיון. בתקווה שיומצא חיישן שיראה לדוגמא כמו שעון, אשר יענדו אותו על היד ואשר יוכל להתריע על הארעות של היפוגליקמיה ובמיוחד במצבים שבהם הסוכרתי אינו מודע לכך. ש.צ

בכל מקרה כזה ובכל מקרה של ספק יש לנהוג כאילו מדובר בהלם היפוגלקמי ולתת לחולה סוכר . אם החולה אכן סובל מהלם היפוגליקמי עלול אי מתן של סוכרת לגרום למותו . לעומת זאת בחולה הסובל מעודף סוכר בדם לא תגרום תוספת קטנה של סוכר נזק חמור

לי אין דבר כזה,נא פרט.תודה.

רמת הסוכר האופטימלית צריכה לנוע בסביבות 100

ערכי הסוכר התקינים הם בין 70 לבין 126 מיליגרם לדציליטר, כאשר הבדיקה נערכת לחולה שהיה שעתיים בצום. כאמור, אם אוכלים לפני הבדיקה ערכי הסוכר עולים, ודבר זה משנה את תוצאות הבדיקה. כל ערך מתחת ל 70 מיליגרם לדציליטר נקרא היפוגליקמיה, כלומר: תת סוכר בדם (סוכר נמוך) והוא יכול גרום לחולשת שרירים, חוסר קואורדינציה, בלבול שכלי והזעה. במקרים חמורים יכול להגרם עילפון או תרדמת. היפוגליקמיה מופיעה בדרך-כלל אצל סוכרתיים כתוצאה ממינון עודף של אינסולין וצריכה לא מספקת של פחמימות. הטיפול הוא על-ידי נטילת גלוקוז דרך הפה, או, אם החולה מחוסר הכרה - בהזרקה. ערך שהוא מעל ל 126 מיליגרם לדציליטר נחשב לערך גבוה של סוכר, כלומר, היפרגליקמיה, והוא יכול לנבוע כתוצאה מסוכרת לא מאוזנת שאינה מטופלת (ע"י אינסולין) או ע"י תזונה לא נכונה (עוגות וסוכרים פשוטים במקום פחממות מורכבות כמו פסטה).

Call 101 Secure Airways don't give candy, water or insulin - you're not a paramedic That's it - the ambulance is ONLY 5 minutes away from you...

בס"ד ניתן לבדוק זאת ע"י מכשיר לבדיקת סוכר שיש לכל חולה סכרת. שבעז"ה לא נזדקק למידע זה!

לסוכרתיים אם נטיה להיפו רצוי לשאת איתם לכל מקום. אפשר לצרף הוראות צמוד לדיסקית. אגב גם סוכרתיים ללא נטיה קבועה להיפואים אבל לדוגמא בהריון או תקופה לחוצה -ממליץ לשאת גלוקוגון. הערכה מורכבת ממזרק מים ובקבוק אבקה נשמר ויעיל לשנים גם הרבה אחרי פג תוקף. ניתן להזריק בכל מקום בגוף וגורם לכבד להפריש גלוקוז לדם.מיועד למי שאבד הכרה.

עילפון צריך לשים לחולה סוכר מיתחת ללשון ויש גם להרים לו את הרגלים .כי העילפון נובע מחוסר סוכר במוח .המוח זקוק לגלוקוז אם אין אז יש עילפון

שאלתי מה הוא המינימום והמקסימום של סוכר בדם

לאחר שהופיעו הסימנים של היפוגליקמיה יש לתת לאותו אדם לשתות משהו מתוק ועם הוא מאבד את הכרתו יש לימרוח על השפתיים דבש או כול דבר מתוק למריחה ולהתחיל בביצוע החייאה.

לא נותנים שום דבר מאכל!!מזמינים אמבולנס ומתחילים בפעולות החייאה. כאשר האמבולנס מגיע הם יעשו בדיקת סוכר וימהלו את הדם או יזריקו גלוקוז בהתאם למקרה.. חשוב מאוד!!!לא נותנים שום דבר מאכל ובטח ובטח לא שופכים מים.פעולות אלה יגרמו לחנק.

ניתן לזהה באופן כמעט ודאי היפו ע"י נגיעה באף- קצות אברים - קר יותר

אני מת מפחד אים יהיה לי את זה

 

זה שרות של מד"א.

היום כמעט לכולם יש טלפון נייד. במידה ואתם אנשים חולים ולא משנה באיזו מחלה. צריך בשם של אחד מאנשי הקשר שיודעים מה מצבכם הרפואי להוסיף לפני השם את המספר 101. איך זה עובד - נניח שאדם ברחוב התעלף ואתם לא יודיעים ממה זה קרה לו והזמנתם אמבולנס אני במד"א יבדקו בנייד אם קיים שם ומספר 101 . זה תמיד נמצא ראשון ברשימה. ואז הם מתקשרים ושואלים עם יש מחלות ברקע. 

עכשין איך רושמים את זה בנייד : שמואל101 0501234567

סוכר נמוך לחולי סכרת הוא מתחת ל100 וסוכר גבוה הוא לרוב מעל 150(פחות או יותר). כתוצאה מצום ממושך כמות הסוכר בדם יכולה לרדת ובמקרים קיצוניים אף לגרום לעילפון. מקווה שעזרתי.

מרגישה חולשה טישטוש בעיינים איצוצים ברגליים גלי חום יבשות זעה ברגליים ובידיים וגירודים בגוף ואני לא יודעת מה לעשות רשמתי את זה באינטרנת והופיעה לי תופאות של בוכר גבוהה ואין לי כול כל מה לעשות אני לא נימצאת בעזור של בית חולים או קופת חולים מה אליי לעשות

ישנו מזרק מיוחד לשעת חירום ,שצריך להיות בתיק ,שיוכלו להזריק בשעת חירום.