סוכרת היא מחלה שנובעת מבעיית איזון כמות הסוכר בדם. הלבלב בגופנו אחראי על הפרשתו של ההורמון "אינסולין". הורמון זה אחראי על הכנסת הסוכר מהדם אל התאים. מחלת הסכרת מתחלקת לשני מצבים עיקריים: חוסר סוכר בדם – היפוגליקמיה, ועודף סוכר בדם – היפרגליקמיה.
היפוגליקמיה
הנפוץ מבין השניים הוא מצב ההיפוגליקמיה. מצב זה מתפתח במהירות ועלול לקרות בשל החסרת ארוחה, מנת יתר של אינסולין או ביצוע מאמץ גופני יוצא דופן. חולה זה המצוי בהיפוגליקמיה יחוש תחילה חולשה, הזעה, רעב או צמא. אלו יתדרדרו במהירות לאי שקט ו/ או חוסר הכרה.
במידה והאירוע קורה ומזוהה בתחילתו (היינו, החולה בהכרה מלאה) ניתן לתת לו משקה ממותק או כפית ריבה, דבש או שוקולד. במידה והחולה מחוסר הכרה יש להתחיל בהחייאה. בכל מקרה בו אדם אינו חש בטוב ו/או נחשד מצב של היפוגליקמיה יש להזעיק את מד"א.
היפרגליקמיה
מצב ההיפר-גליקמיה (עודף סוכר) הוא הפחות נפוץ מבין השניים וגם התפתחותו היא איטית יותר ויכולה לנבוע מהחמצת מנת אינסולין או אכילת כמות סוכרים גדולה. חולה זה יחוש בד"כ צמא ורעב, חולשה, פניו יאדימו וריח אצטון ינדוף מפיו.
הטיפול בחולה זה כרוך במתן אינסולין ונוזלים ואורך כיממה (בערך) בבית החולים. בכל מקרה בו אדם אינו חש בטוב ו/או נחשד מצב של היפרגליקמיה יש להזעיק את מד"א.
