לא לכל הגברים מתאימה החוויה הזו, וזו טעות להכריח אותם. דעו לכן שהחוויה הטראומטית, גורמת להרבה מקרים של דחיה מהאישה אחרי הלידה ואפילו לגירושין, שכמובן שאף גבר לא יעיז להגיד זאתץ מי שמתעקש שיבוא, ואם הוא לא עומד בכך- שחררי אותו. יותר חשוב שתהיה שם מישהי שתתמוך באישה, דולה, מיילדת פרטית, חברה או אחות שעברה לידות. הגבר מיותר בלידה, זהו סתם טרנד מטומטם שלא מתאים לכולם. בלידה הבאה בעלי ישאר בבית, הוא יותר הלחיץ אותי מאשר עזר.

אין לי מושג איך הגיעו למסקנה שכזו. בתור גבר שעבר את תהליך הלידה אני יכול להגיד שזו הייתה החוויה הכי גדולה שהייתה לי בחיי עד היום. לראות את הפלא הזה שנקרא לידה, רק חולי נפש יכולים להגיד שזה טראומתי.

תגלו שגם נשים רבות היו שמחות שהבעל יחכה במסדרון, אך גם הן נכנעות ללחץ החברתי. בחדר הלידה צריך אישה בעלת נסיון שעברה לידות, שלא נבהלת מכל פיפס, לא תלחיץ את היולדת, ולא תקיא למראה התינוק. די עם האידאליזציה של הלידה, גם לאישה זו טראומה לא קטנה, לפחות בפעם הראשונה.

צריך להבין שאסור להכריח, שזה לא צריך להיות מובן ומוחלט שהגבר משתתף בלידה. צריך לדון בכך ואם זה מתאים לשני בני הזוג, כן לשניהם! רק אז זה בסדר. ואם לא אז לא, לא צריך לנדות או ללעוג לגברים שלא השתתפו בלידה. לגמרי טבעי שהם מתנגדים. שישבו בחדר ההמתנה, אולי אפילו שיכנסו לרגע, אבל לא לכל הלידה. זה היה לטובת שני הצדדים

אני לא יכול לראות את הכאבי תופת של אשתי! הילד שלי מכוער! נו באמת. הם צריכים להיות שם ולעזור. זה טראומטי לכולם. לאישה קצת יותר, במחילה.

אז לזין הם יודעים, ולראות איך יוצאות התוצאות - לא?! ממש גיבורים!!! נשים כל חודש מקבלות מחזור, הן סובלות בליל כלולות, כשנקרעים הבתולים, הן סוחבות את התינוק ברחמן 9 חודשים, יולדות, ומניקות אחרי זה, והגברים המסכנים לא מסוגלים פעם אחת להיות לצידן ולעזור?!!

הייתי רוצה ליצור קשר איתך... מה את אומרת אחות?

איך אפשר לדבר בשביל כל הנשים וכל הגברים. אני אישית לא הייתי יכולה להיסתדר עם גבר שלא יעודד אותי בלידה ולא אסכים שמישהו אחר פרט לבעלי ישתתף בלידה (לא אמא, לא חברה ולא מישהי אחרת). זה די מגעיל לדעתי לצרף אחרים לאירוע זוגי כזה, אבל עוד פעם, זה רק תחושה אישית. אני גם מכירה לפחות שני גברים שקיבלו את הילדים שלהם בלידה ביתית ללא התערבות של מישהו אחר.

מעבר לכך, האם האישה בכלל רוצה את הגבר איתה בחדר הלידה? אולי לא? אני, בכל מקרה, במקרה הלא סביר שאמצא את עצמי אב לילד, לא ארצה בשום אופן להיות נוכח בחדר הלידה. אני מלא סימפטיה לסבל הקשה באמת של האם היולדת, ואני לעולם לא אדע איך זה להיות אישה וכמה הן סובלות. אבל לא אני בראתי את העולם ואין באפשרותי לקחת אחריות על הסבל. מעבר לכך, מי שנכנסת מרצונה להריון לא יכולה לבוא בטענות שכואב וקשה לה - מה, היא לא ידעה שזה מגיע? לגופו של עניין, יש בעולם הרבה יותר מדי אנשים גם ככה. אולי תאמצו? יש מיליוני יתומים, בהם תינוקות וזאטוטים רכים רבים, שרק מחכים שמישהו יגאל אותם מבתי היתומים ומשפחות האומנה האיומים ברובם בהם הם גדלים. תעשו מצווה אמיתית - לא פרו ורבו אלא קחו ואמצו.

אני ילדתי לפני חודש וחצי , לא יכולתי לבחור לצאת החוצה ולחכות עד שהכל ייגמר, אני לא יכולה לוותר על הכאבים לפני הלידה וגם אחרי. ולמספר אחד, גם אני לא נהנית לא מההריון ובוודאי לא מהלידה, אני לא נתקלתי באף אישה שנהנתה מהלידה, זהו תהליך שצריך לעבור, תהליך כואב, ברוב המקרים ארוך, מתיש, מדאיג וטראומתי. אולם הזכרון קצר, גם אני נשבעתי שלא אלד שוב ואני אחרי לידת הילד השלישי. לגברים קשה, לא נעים, נמשך זמן רב, ואולי מתחשק במקום ללכת לפאב עם החבר"ה? ואם הבעל יעבור התקף לב ויצטרך ניתוח לב פתוח ותקופת החלמה, האם חוסר הנוחות, הטראומה והלחץ פותרים אותי? אפשר ללכת במקום לבית קפה עם חברה? האשה לא יכולה להתחמק מהארוע ולכן גם הגבר צריך להופיע, ואם הוא לא רק גבר אלא גם חבר לחיים - הוא ישתף פעולה.

בלידה הראשונה בעלי היה נורא לחוץ זה הפריע לכולם, עד שאיימו עליו בהוצאתו מחדר הלידה בניגוד לרצונו. כמובן שהוא גם היה בטראומה מהכאבים,הצעקות,המראות והחתך...כן החתך. ואחכ כמובן גם היחסים המיניים מתערערים קצת ובצדק. קצת קשה להתייחס ל "מקום" ההוא כמשהו סקסי אחרי שראית איך חותכים ואיך יוצא משם משהו בגודל של דלעת. בלידה השנייה הוא פשוט לא היה שם, הכל הלך חלק. כשהוא בא כבר הכל היה נקי והתינוק רחוץ וארוז בבגדים נקיים. גם אני הייתי ממש "מלאכית" בכותונת והוא רק יכול לדמיין איך התינוק יצא בקלות , ריחף החוצה, בלי כאבים ובלי דם. במציאות יצא שם חצי טון דם.אין מקום לבעל בחדר לידה. וזה לא עושה אותו בעל גרוע, להיפך, לא נכנענו לתכתיבים חברתיים והרווחנו יחסים נורמאליים.

עם כל הכבוד לכם הגברים, אנחנו אלה שנכנסות להריון וסוחבות וגם צריכות ללדת בפועל. זה הדבר המינימלי שאתם יכולים לעשות בשבילנו, אז תפסיקו להיות רכרוכיים, הרי לצבא רובכם יכל להתגייס? ולצאת לאימונים או אפילו מבצעים ומלחמות? אז להשתתף בלידה אינכם יכולים? קחו עצמכם בידיים !!

המדע כבר מזמן הוכיח את ההפך.

עד היום אני מזועזעת מהלידות, כל אחת בפני עצמה (3) וכל אחת עם הבעיות שצצו במהלכה. ממש ממש טראומטי, כואב כמו הגהינום, מפחיד עד כדי מחשבות של סוף... חוסר שליטה ותלות מוחלטת בצוות. לא רוצה אפילו לדבר על אחרי- התנאים בבתי החולים, הרעש המתמשך, פטפוט צעקני של האחיות, קימה ב- 5 לפנות בוקר (כשאת לא זוכרת מי את ולמה את שם בכלל) שקיות הניילון המרשרשות- אבל תמיד מרשרשות אחרי לידה- לא יודעת למה.... ממש סיוט, כמו חלום בלהות שלוקח הרבה זמן להתאושש, כולל תקופת השתוללות ההורמונים והבכי הבלתי נשלט. אוף, חבל שאי אפשר להירדם לפני ולהתעורר אחרי.

אני אם לשלושה , בשלושת הלידות לא הסכמתי שהבעל יכנס. איך באמת אחרי שהבעל רואה את כל הגועל ירצה להתקרב לאשתו? תתארו לכן הגבר עובר ניתוח בטחורים והאשה צופה ומנחמת . בעעעעעעעעעעעעעע

נכון, כואב לה. נכון, אתה לא יכול לעצור את הכאבים. נכון, אתה לא יכול לעשות שום דבר פרקטי כדי לקדם או להעלים את התהליך. צריך פשוט לעבור אותו. עכשיו - מה עדיף, להשאיר אותה להתמודד עם זה לבד או להיות שם איתה ולתת לה חום, עידוד או סתם תחושה שהיא לא לבד? זה בהחלט לא רגע קצר ולבטח לא קל, אבל בשביל זה אתם זוג. בשביל שאתה תהיה שם כשקשה לה, ושהיא תהיה שם כשקשה לך. וזה באמת לא תמיד קל, וזה מייגע, מתיש ולא כל כך נעים. אם אתה תעבור ניתוח או חלילה תיפצע בבית ותתחיל לדמם תגיד לה - מותק, שבי בחוץ עד שיגיעו מד"א, פשוט כדי שלא תהיה לך טראומה? 18 ו-71 יפה אמרתם. 27 - נשים כמוך הנציחו את השוביניזם. מקווה בשבילך שתרכיני ראשך בחול עוד זמן רב, כי אם חלילה תתפכחי, הוא יתגרש גם ממך תיק תק, בשם ה"טראומות".

השמנה, גזים, הורמונים, כל מערכות הגוף מתרחבות והגוף נהיה כבד, עלוב ומרוט. רגע הלידה זה באמת כמו להוציא אבטיח מהתחת, בגלל זה גם התפרים נמשכים שם. חוויה קשה ביותר לאישה ובטח לגבר שאינו יכול לעזור במאומה. בשביל מה הוא צריך להיות שם? להחזיק את היד? באמת, שיחזיק אותה אחרי שהתינוק יצא

לא ראיתי דבר מרגש מזה בחיי זה תופעת הטבע המדהימה ביותר התייפחתי כמו תינוק בלידה הראשונה ..........וגם בשנייה ובשלישית עצוב לי על הנחרדים

על איזה נשים בדיוק את מדברת? לפי הכותרת שלך "אז לזיין הם יודעים...", לא נשמע שאת נמנית על ציבור החרדיות או הערביות שאולי אצלן נפוצה יותר התופעה של שמירה הבתולים עד לליל הכלולות. מעניין באמת מה קורה באוכלוסיה הדתית או הערבית - האם גם שם הגברים מלווים את נשותיהם בעת הלידה? לא נראה לי... ודרך אגב - נשים יקרות - ברורן שזו אשמתנו שהטבע בחר בכן למשימה הקשה הזו. אבל מכל מה ששמעתי עד היום, הרבה הבעלים דווקא כן דואגים לנשותיהם בזמן ההריון, כך שקצת מעצבן לשמוע "שהגברים המסכנים לא מסוגלים פעם אחת להיות לצידן ולעזור?!!". נו מה לעשות - נשים מנוגה וגברים ממאדים - לא?

האמת עכשיו שאני רואה מה שכתבתי קצת נכנסתי לזה יותר מידי זה אפילו מצחיק אותי שבת שלום גם לך :)

הן רוצות להפוך אותנו לחבורת הומואים רגשניים בלי שבכלל נשים לב !!!

15 מרואיינים בלבד?! איזה מין מחקר זה? איך אפשר לבסס תוצאות על חתך אוכלוסיה קטן כל כך. נו באמת.

לאשתי פותחים את הצורה, יש לה כאבים שעות על גבי שעות, הגוף שלה נמתח לכל הכיוונים 9 חודשים, עכשיו היא הפכה למחלבה אנושית, ההורמונים משגעים לה את הרגשות, בגלל התפרים היא לא יכולה לשבת. אבל אני כזה מסכן, אני בטראומה, איפה אימא שלי ? מה, אני אצטרך לעשות את הכביסה השבוע ? מי יטפל בי ?

ככותבת המחקר, ברצוני להדגיש כי הכתבה לא הציגה את כל הנתונים כראוי. כל הנחקרים חוו גם תחושות חיוביות מאד, של התרוממות רוח ואושר עילאי,אך לעיתים גם תחושות שליליות כמו חוסר אונים או חששות (ולא "טראומה", כפי שהוצג כאן). הקושי בהתמודדות עם התחושות השליליות נובע מן הציפיה החברתית מהגברים להיות חסונים, חזקים ותומכים, מה שמוביל אותם במקרים רבים להסתיר את תחושותיהם ולשדר שליטה וחוסן. לגבי מס' נחקרים- מדובר במחקר איכותני המבוסס על ריאיונות עומק ולא מחקר כמותני, הנתמך ע"י שאלונים.

כשראו את הגועל נפש יוצא מהמקום שאליו הם אמורים להכנס אח"כ - שיבושם לכם. כנראה שאתם בנויים מחומר חזק במיוחד או שאתם שקרנים קונפורמיסטים שלא מסוגלים לעמוד בלחץ חברתי. לדעתי רובכם כאלה. כשמתחילים לדבר על "פלא" ו"חוויה מדהימה" אני יודע שאני צריך להתרחק מגברים כאלה שהם לקקני תחת ולא מסוגלים להגיד מה שהם חושבים באמת. אולי תחליפו לאישה גם טמפון כל חודש כי הרי אתם לא נגעלים מחוויות נשיות... אותי זה הגעיל ולא הבנתי מה אני עושה שם בכלל. הייתי הרחק מאחורי הראש של אשתי כדי שלא אצטרך לראות את הדם והשילייה ונשארתי שם להחזיק לאישה את היד - כי היא גם החליטה שהיא זקוקה לי (מעניין מה עשו אלפי שנים כשלא הייתה תודעה מטרוסקסואלית...)