בחור משכמו ומעלה נפל באסון הכבל יהי זכרו ברוך

תמיד שמגיע יום השואה ואחריו יום הזיכרון לחללי צהל אני לא מצליח ליבכות למרות שאני מאוד רוצה אבל אני מרגיש מנותק לגמרי ואני יודע שזה לא בסדר . אני מאוד מכבד את היום הזה אבל כאילו אני מנותק מהמציאות. אני מאחל לכל חיילי ישראל שילכו בשלום ויחזרו בשלום, ולכל הנופלים יהי זיכרם ברוך.

הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו: דוד הי"ד וביתו נאוה הי"ד אפלבוים, שנרצחו בידי בן עוולה בפיגוע בקפה "הילל" בירושלים, בערב החתונה של נאוה הי"ד. נזכור ולא נשכח אתכם. מתגעגעים ואוהבים.

אני רואה אותך עומד, עם לאפה ביד, השעה 8:10 בבוקר אנחנו מאחרים לתיכון, ברור לי שאני הולכת לקבל צרחות עצבניות מהמורה למטמתיקה , אבל אני לא יכולה להפסיק לצחוק... אני תמיד אזכור אותך בתור החבר הכי טוב שלי, אני תמיד אזכור אותך כבן אדם היחידי שמסוגל לאכול לאפה שלמה על הבוקר ואני תמיד אבל תמיד אזכור אותך כאותו אחד שתמיד ידע להצחיק אותי עד דמעות... הלכת ... לפני 7 שנים - וכל יום קשה יותר כי כל יום שעובר אני מבינה שלא אראה אותך יותר... לעולם. אני זוכרת שבכיתה י"ב בטקס יום הזיכרון בתיכון הגיעו המון בוגרים לטקס ואתה אמרת לי שזה יהיה נחמד להגיע בתור בוגרים... מחר כמו כל שנה ב 7 שנים אחרונות אני הולכת - לבד - קשה לי בלעדיך - אני אוהבת אותך ורוצה מאוד שתחזור... אני זוכרת אותך תמיד ולא זקוקה לימי זיכרון המוניים כדי לחשוב עליך אוכל לאפה, מספר בדיחות או מבריז ביחד איתי משיעור מתמטיקה... שלך תמיד אני

ועדיין זוכרת אותך, כילדה קטנה, כותבת לך כל שנה בynet ומתגעגעת כל פעם מחדש.

אהוד , עלם חמודות אמיתי . אין הרבה ימים שעוברים ואינו חולף בי . אהוד מת סתם. בלי סיבה ,למעט טיפשות של מטומטם אחד ששיחק בנשקו. ואהוד - הוא בכלל נכנס רק לרגע לחדר לבקש דבר מה ,אבל מצא את מותו . "משחק איציק " זעקה הכותרת בעיתון ,אבל מי שמת היה דווקה אהוד . חבר נהדר , עלם חמודות . מת סתם. חסר לי חבר כמוהו ,גם עכשיו - 18 שנה אחרי.

http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=516129 מתגעגעים

סרן רוברט כהן היה איתי בקורס הצבאי. לאחר מכן עברנו לבסיסים. הוא לא נשאר הרבה בבסיס משום שמוכשר כמותו "נחטף" חיש קל לשמש מדריך ומשם לקצונה. רציתי לספר סיפור על הבחור המקסים הזה, החייכן. משמרת לילה, אני בהיסטריה גמורה משום שהעבודה הלכה והצטברה ואני חסרת אונים לגמרי. אני מודעת לעובדה שעוד שעתיים נגמרת המשמרת ואין סיכוי שאני מסיימת אותה. ואז בא רוברט מהחדר הסמוך, מתיישב במקומי ומשום שהוא היה פי עשרה טוב ממני בעבודה, סיים אותה תוך שעה. רוברט כהן - לב זהב. יהי זכרו ברוך.

זוכרים אותך, אורי! במלחמת יום הכיפורים היה אורי מפקד פלוגת טנקים, שיצאה ללחום בכוחות הצבא המצרי שתקפו בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. במהלך הקרב עלתה הפלוגה של אורי על מארב של המצרים צפונית לקנטרה, סמוך למעוז "לחצנית". באש שהומטרה עליהם נפגע הטנק של אורי ושנים מאנשי הצוות שלו נהרגו, ואילו אורי נטש את הטנק. כעבור זמן חזר אל הטנק כדי להפעיל את המקלע ובכך לחפות על חייליו הפצועים, שניסו להגיע למקום מבטחים. בפעולה זו, ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפגע אורי ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן, והוענק לו ציון-לשבח מטעם מפקד האוגדה, על גילוי אומץ לב ודבקות במשימה; וכך תואר המעשה בתעודת צל"ש: "במלחמת יום הכיפורים שימש סרן אורי הקמן ז"ל כמ"פ טנקים. ב- 6 באוקטובר 1973 נע בטנק שלו באזור שמצפון לקנטרה, כדי לחלץ כוח שנפגע. בדרכו ניסה לפרוץ דרך מארב אויב. הטנק נפגע והוא נפצע, אך למרות פציעתו הפעיל את מקלע הטנק, עד שנפגע ונפל. במעשיו אלה גילה סרן אורי הקמן ז"ל אומץ-לב ודבקות במשימה".

כואבת ומתגעגעת. http://www.izkor.gov.il/izkor86.asp?t=513727

אני אבא של אסף שלוש עשרה שנים עברו מאז שבני נהרג . שלוש עשרה שנים של שברון לב וגעגועים לבני אין לי כוחות להמשיך לחיות הלואי שאצטרף לבני במהרה

מחץ ומנץ לעד אותך נזכור

נר לזכרם של חיילי דוכיפת, שאיבדו חייהם בעין יברוד. תנחומים לכל המשפחות השכולות.

לא להכיר את אבי זה כמו לשמוע על הצגה מצחיקה ולא לראות אותה. אבי היה בחור חסון וגבוה עם חיוך תמידי מאוזן לאוזן. הוא היה קודם כל חבר ואח"כ לוחם מצוין.אבי היה מאגיסט וזה לא מנע ממנו להפוך מלוחם קשוח לבדרן וחבר אמיתי. אבי היה האור במחלקה ועזר לכולנו ברגעים הקשים, תמיד היו לו את הבדיחות המצחיקות ששוברות את הקרח וגם המפקדים הקשוחים ביותר לא נשברו והתפקעו מצחוק. כזה היה אבי, מי שרצה עזרה וכתף אבי היה ניגש עוזר ומייעץ. גם בשעת סכנה היה אבי רץ וניגש לעזור וכך גם הוא מת. אבי נהרג במוצב טייבה בלבנון. אבי נהרג בתאונה כאשר חברו לרובאית תדלק נגמש והתחשמל מכבל חשמל שהיה בדיוק מעל הנגמש אבי רץ לעזור (כהרגלו) ולא היה מודע לסכנה והתחשמל אף הוא. השנים חולפות מהר אבל אבי תמיד בליבנו ישאר.

נכתב במקור בשנה שעברה במהלך אבט"ש בחברון, סמוך ליום הזיכרון... לאחר ששמעתי ויכוח בין שני אנשים האם עומדים או לא בצפירה. http://stage.co.il/Stories/459111 דקה מזממנו וסיפורי חיים שלמים מתחבאים מאחור.

מושב בוסתן הגליל.צפונית לעכו. קרוב לים. אחד המקומות היפים בארץ.שם גדלתי. היינו ילדים חופשיים,משוחררים,שמחים. ובמושב היפה היה נער יפה.גדול מאיתנו בכמה שנים טובות. צעיר בעל בלורית. בחור יפה תואר. יגאל כהנא שמו. יגאל הצטרף לקבוצת הכדורגל של הפועל עכו. צעיר מאוד תפס את מקומו כשוער הראשון. שוער מדהים ובתוך זמן קצר כבר היה לשוער של נבחרת הנוער הישראלית. יגאל היה שוער "מתאבד". מזנק על הרגליים של היריב. עושה דברים מדהימים. באחת מההצלות הגדולות שלו,שבר את הרגל. הרגל גובסה,אבל יגאל לא יכל לסבול את העובדה שהוא מגובס. לאחר כמה ימים הלך לים ונכנס עם הגבס...... ואז הגיעו ימי ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים. יגאל כבר התגייס לגולני. אני זוכר שישבתי 3 ימים לפני פרוץ המלחמה על אבן ב"סיבוב",מקום המפגש של החבר'ה. יגאל עבר שם עם מדים. יפה יפה. ניגש אלי, שאל לשלומי.עניתי שבסדר. לאן אתה הולך שאלתיו.... אני חוזר לבסיס,קיבלתי כמה שעות. ליטף את ראשי ונעלם בחורשת האקליפטוסים היפה במושב. יותר לא ראיתיו. יגאל נפל בקרב הנורא במוצב הסורי תל פאחר,ביום האחרון לששת ימי המלחמה. ישראל הפסידה ספורטאי ענק. אני שנה זוכר אותו ביום הזכרון. יהי זכרו ברוך.

היינו בלבנון בלילה הארור ההוא,כולנו נשברנו ואיבדנו חברים רבים שם.נח"ל גרעינים נובמבר 94

"מנשרים קלו, מאריות גברו" איך נפלו גיבורים??? חטיבת גולני, ד' אייר התשס"ו.

המפקד שלי היה מפקד הטייסת האגדתית שבה שירתי טייסת בזים הראשונה מתל נוף בתקופה של סא'ל רם קולר ז'ל היה מפקד הטייסת בתקופת פיקודונתן כבוד גדול לגף הטכני וגיבש אותו אם צוות האוויר לי אישית המפקד הזה היה הכול בשבילי הוא פשוט דיבר עם המטוס היה יושב עם הגף הטכני מתחת לגחון המטוס שבו תיקנו נזילות הוא היה פשוט מעורב ביום הארור היתה איתי בד'דמ שבו יצא רם קולר לגיחתו האחרונה חמשית גם היא מדימונה קראו לה שושי אלבז רם ביקשממנה שתקשור אותו לפני טיסה היא סירבה והוא סימן לה ביד שבאמת חבל רם לא חזר בתאונת אימונים של שני בזים רם קולר נהרג בהפלטה של המטוס ב15/8/1988 אני אישית יזכור אותו לנצח

אני אומנם חרדי מבטן ומלידה .נמנע ממני מסיבה רוחנית להכיר את הנופלים . בבקשה ממכם אל תכירו אותי לרע , אבי ודודי כן הכירו מקרוב את חבריהם שנפלו . אבל אני כבן בוגר למשפחה יהודית ישראלית . גאה עימכם הנופלים וכואב איתכם משפחות יקרות , אני יושב לבדי חושב לרגע מדמם ובוכה .קולי רועד .לבי דופק . איך איך כל כך הרבה נפלו , איך כל כך הרבה טהורים כבר לא בינינו .איך זה שהם הגיבורים כבר לא נמצאים עימנו. אלוהים בבקשה ממך די די לצורתינו, כמה אפשר לסבול, בבקשה לי אליך עשה שלא נדע יותר בסביבתינו יותר שכול ורע . תן לחברים ולחברות לאחים ואחיות לאבא ולאמא את הכוח להמשיך ולחיות לשלום,ולהגשים את החלום של הנופלים לתפארת. עשה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל שלום

עמיר שעל סיפור חייך גדלתי,ושאת תמונתך ראיתי כל יום ולהכירך לא זכיתי ...לך אני מצדיע .ביום זה ובכל יום .עמיר כהן נפל במלחמת יום כיפור היה לוחם שיריון והוכרז כנעדר במשך כחודשיים,בתום מאמצי חיפוש נמצאה גופתו ליד הטנק המפוייח,בן 19 במותו.

נחשון, כמעט הרגת את אחי בטעות מפליטת כדור אקדח בסיני במלחמת ההתשה. אח"כ נהרגת בעצמך במלחמת יום כיפור מהפגזה ישירה לנגמ"ש שלך. אחי היה חצי שנה בין החיים ובין המוות כתוצאה מאותה תאונה. כולנו בני המשפחה סלחנו לך. היית החברה הכי טוב של אחי ונורא הצטערנו כשנהרגת. אני חושבת על הטרגדיה של חייך הקצרים ומצטערת כל כך עליך. שתדע לך שאף פעם אף פעם גם כשחיי אחי היו בסכנה לא נתרנו לך. אם אפשר - שתדע שם למעלה.

ב"ה ניצלת ! יום כזה תמיד כאב לי על החיילים הצעירים שקיפחו חייהם למענינו, למען ילדינו, למען מדינתינו. ביום שסיפרו לנו שנפצעת נבהלתי, לא ידענו עד כמה חמורה הפציעה. ב"ה ניצלת. עדיין עם פגיעות, בנפש ובגוף, אבל ביום כזה אנו מודים לקב"ה שלא הצטרפנו למשפחות השכולות. יהי זכר יקיריכם ברוך ומבורך !!

לזכר הבן של משה בנדר (שאת שמו איני יודע) שנפל במלחמת יום הכיפורים. יהי זכרו ברוך

רק דיוקנו המפואר והופעתו החיצונית המופלאה מביטים מתצלום מחוצות קונייטרה. שילוב של גנטלמן בריטי, יראת שמיים מגלות ירושלים בהודו. הקידה לאימי כאשר הגיע ללילות השבת, הפניה להוריו "אבי מורי ואמי הורתי" והתפקיד שהועיד לי להיות למזכירו הפרלמנטרי ולמנהל משרד רו"ח ועו"ד שחשב להקים... דמעות עומדות בעיני לזכר ההוד האנושי מהודו. אינני יודע כיצד היה מגיב לו פגש בי היום הזה. אבדן ללא ניחומים. כל חיי יכלו להראות אחרת. בידי חנכתי את חלקת יום הכיפורים בקריית שאול ושבתי הביתה כדי ללכת מדחי אל דחי. גברי, גבה קומה ועדין נפש להלל. היה

בן, ארז, 24 שנים, המון זמן, זמן שחלף ונעצר, נעצר בהסתערות הקרב, נעצר ודמם ודימם, כאן גם נעצרו חיינו, הזמן והמועד התאבנו, שימחת החיים נמוגה, רק הלילות נותרו, בלילות, בצל החשכה, עוצם עיני וחש קירבתך, חושש,חושש לפוקחן פן שוב תאבד לי, בכל הלילות, כל כולך שלי, בהם שנינו יחדיו, חובקים את החיים שהיו ואינם, אב,

נקטף בפיגוע בבית ליד ב-22.1.1995 שום דבר אינו אותו דבר מאז.... מתגעגעים מאוד.

בחור משכמו ומעלה גבר יפה תואר נפל בתאונת אימונים יהי זכרו ברוך אמן