לתולי, תובל - אני לא מכירה אותך, אבל לפני שנים רבות נתקלתי במודעות האבל של משפחתך ואהבתי את שמך תובל - תולי כל כך. החלטתי שאם יהיה לי ילד אקרא לו על שמך. להנציח אותך כך מרחוק. אבל, תולי - לצערי לא נולד לי ילד וההבטחה שלי אליך לא מומשה. אני מוסיפה לשמוע עליך בכל מיני הזדמנויות ואני מצטערת שלא אוכל לקרוא למישהו על שמך. בינתיים אימצתי ילד. ילד מדהים. אבל הוא בא עם שם. אז תולי - נוח בשלום על משכבך. ואני מקווה שמשפחתך תדע קצת נחמה. נראה שהם כל כך אוהבים אותך ולא נותנים לשמך להיעלם.

תמיד אזכרך, אל אף שלא הכרתיך, אני רואה מידי שנה את המודעות. ליבי עם המשפחה. ובאשר לי, אני איבדתי את סרן איתן קובי. יהי זכרכם וזכר הנופלים ברוך.

כפיר וויס וערן גד, זכרונכם לברכה בסדיר שירתתם כסמלים בפלוגה בה אני שירתתי כפקידה פלוגתית ומאז שנהרגתם, שניכם יחד בשרות מילואים, אני בוכה עליכם יהי זכרם ברוך ענבל מעודד

חייל בודד שעזב את לימודיו ב אוניברסיטה והלך לגבעתי גדוד צברץ נהרג ב25.01.2000 בלבנון מפגיעת טיל בעמדה שבה שמר.הרוג ראשון של צה"ל בלבנון ב2000. יהיה זכרו ברוך

את אורי הכרתי בגדוד שריון ברמת הגולן בשנת 1994. הוא היה חיל צעיר באפסנאות ובלט בזכות אוסף הספרים האינסופי שהביא איתו לצבא בכל פעם חזר מביתו עם ספרי מדע בדיוני בשל היותו צעיר ומיוחד,העדיף המ"פ להכניס את אורי אלינו הפזמניקים לאחר שיחות רבות לאור הלילה התגלה בפניי בחור מדהים עם עולם עשיר וידע שלא יסולה מפז הוא היה מלא שובבות ותיחכום וגאה,איש גאה. כשנודע לי על מותו, נזכרתי בשעות ארוכות של שיח מיוחד כמעט 12 שנה חלפו מאז מותך אורי ומדי פעם אני נזכר בך החיים ממשיכים אבל הבלחות דמותך לא מרפים יהי זיכרך ברוך דני ליבוביץ

יום הזכרון בשבילי - זה ארי ורדי. היינו יחד קצינים בשבטה בתפקיד חופף. הוא היה קצין מעט יותר צעיר ממני. הוא היה אדם איכותי, ישר, אמיתי והיה לנו טוב ביחד. בשלב בסוים הוא החליט לנסות ולהתקבל לסיירת גולני. יותר אני לא ממש זוכר. אזכור אותך תמיד, חבר יקר שלי.

כל מי שנהרג ע"י צוררי ישראל נקרא קדוש ומקומו בגן עדן כך כתוב בגמרא;חרדי שעמד דום ואמר תהילים עם100ילדים בעת הצפירה!

בכל שנה ביום הזכרון אני נזכרת בראש ובראשונה דווקא בו, למרות שלא הייתי קרובה אליו, אבל בכל זאת זכיתי להכירו: ליבי דולר ז"ל, טייס קרב שנפל במלחמת יום הכיפורים. הייתי פקידה צעירה בטייסת, והוא מילואמניק ותיק, שועל קרבות נערץ, שכולנו, ובמיוחד הטייסים הצעירים, הפקידות והמכונאים היינו מאושרים בכל פעם שהתייצב בטייסת (דבר שעשה לעתים קרובות ביותר, מפאת אהבת הטיסה). הוא הסביר פנים לכולנו, והעניק לטייסת המדברית שלנו ניחוח רומנטי, בין-לאומי (כפי שנהגנו לומר באותם הימים...). הטייסים הותיקים אהבו להסתודד אתו ולחלוק "חוויות טייסים", הצעירים קיוו להשתבץ למבנים שהוא הוביל (כי היה ידוע כ"שובב" לא קטן, אך גם כבעל אחריות עילאית). המכונאים אהבו את הגישה הידידותית שלו, ואת החיבה שלו לנושאים טכנים. ואילו אנחנו, הפקידות, לא יכלנו להשאר אדישות... והוא תמיד נותר לבבי וקורקטי, ג'נטלמן אמיתי, גאה במשפחתו ובילדיו. השתחררתי בקיץ לפני שפרצה המלחמה. ביום השני למלחמה, אצתי לטייסת, אפילו לפני שגוייסתי רשמית. אז נודע לי. משהו בזיק של הטייסת לא שב עוד לעולם.

רס"ן ירמי כהן היה מפקד הפלוגה שלי-פלוגה ג' בגדוד 53 של חטיבת ברק. איש אמביציוזי עם חיוך כובש. מפקד בחסד עליון-בזמנו הוא היה המ"פ הצעיר בצה"ל. סגן ערן חי פרץ היה מ"מ בפלוגה ג'. איש מדהים,עדין,בעל כושר לא נורמלי,איש שיחה וחבר אמיתי. נפלו באסון המסוקים יהי זכרם ברוך

אחי הקטן מתן חלפה לה עוד שנה של זכרונות מתוקים , שוט לך ילד בספינת הנעורים . או.. אחי הקטן ... או.. אחי מתן ... לחם צערי כה קשה משאת , לו רק יכלתי חיים לך לתת. פוגשת אני , לעיתים מאד קרובות , את הים שבעיניך הכל כך טובות , מה יפות עיניך , אחי מתן , וכעת דומעות עיניי , אחי הקטן . אך כמו אתמול היה זה עת הס הושלך בכפר , חיטים גאים וזהובים , ראשם הרכינו עד עפר , או .. אחי הקטן ... או .. אחי מתן ... עת האורך נראה כרוחב , יום של חורף יום סגריר , ואני כאן ניצבת , שולחת לך שיר הגם שליבי שותת מעט פחות , אני רוצה עכשיו לבכות. אצלנו כאן זה כבר אחרי השלכת , הנתיב לא ממש ברור והמלחמה נמשכת , גם במשעול המוביל אל אין כבירה אהבתי אליך עדיין שוט בשלום , אחי מתן שוט לשלום , אחי הקטן לחם צערי כה קשה משאת , לו רק יכלתי חיים לך לתת.

יוני הי"ד היה ונשאר סמל לכולנו. משפחתכם העוצמתית טבעה חותם עמוק בעם ישראל. איחולי, שתוסיפו לפאר את ספר דפי ההיסטוריה של עם ישראל, ברוחו של האח- הבן, בנו של עם ישראל כולו- יהונתן ז"ל.

לא משנה אם את או אתה יליד הארץ או זה מקרוב באת,אני מבקש מכל אחד מאיתנו לזכור שהארץ הזו נקנתה בדם רב ,שהשאירה משפחות רבות שעד היום לא התאוששו מהאובדן. המדינה הזו הוקמה כדי שכל יהודי ולא יהודי יוכל להלך כאן בקומה זקופה ובתחושה שכולנו ערבים זה לזה ולכן צריך לתת כבוד אחד לשני ,אם זה ברחוב ,בכביש ,במקומות העבודה או בתוך ביתינו ,ולחדול מכל המנהגים הנלוזים שהבאנו איתנו מהגלות ומהדברים הרעים החבויים בנפשו של כל אדם ,זו הארץ של האלוהים ואינה סובלת התנהגות נלוזה ,ועל כך יש תשלום , זה נשמע וירטואלי אבל זו האמת -גם אני כמו כולם אשתדל לתקן את דרכי, הלוואי ששנה הזו תהיה שנה של שלווה ושל איחוד לבבות ולמשפחות השכולות אני מאחל שלא ידעו עוד צער" וישב ישראל לבטח בארצו " ואויביו מסביב ליבם נהפך עליהם והם חפצים לחיות בשלום-יהיה זכר הנופלים ברוך ושנשמותיהם יסוככו על המדינה הזו ויגנו עליה מפני כל רע

זוכר אותך תמיד, ביום הזה הקשה ובשאר הימים. גם אם אנסה, אתחמק ואסתיר, יצחקו פניך לנגד עיניי. איני מאמין לשנים החולפות, איני מאמין שעודך בן 21, תמים וחכם, רחוק עד אי שם. זהר דורון נפל ב-5.10.1998 בלבנון.

אהרן היקר והחביב אברך חרדי לדוגמא ולסמל לא אשכח איך לחמת בחן ובחסד ונפלת על המשמר במלחמת של"ג יהי זכרך ברוך

לעולם לא נשכח את דמותך, נהרגת מאש חיזבאללה ב10/8/97 במהלך מארב חודר צפונית לריחן, לבנון. לעולם נצטמרר כשנזכור את הספדו של אחיך הבכור על הקבר.

למדנו יחד באותה המחלקה באונ', לא ממש הכרנו. מידי שנה דמותך עולה בזכרוני. זוכר אותך ולא שוכח. חבר ללימודים

היה מזג אוויר נפלא, והים היה שקט לגמרי וכמעט ללא גלים. אחר כך היה כתוב בעיתון שהייתה להם תקלה במנוע של המסוק, והטייס המוביל- מפקד הבסיס- החליט לרחף מעל הים מול חופי הרצליה. הם נפלו בסך הכל עשרה מטרים, אולי קצת יותר, אבל מגובה כזה המים יכולים להיות קשים כמו קיר בטון. אני הגעתי לשם עם ספינת הדבור שלי אולי עשר דקות מאוחר יותר. כבר היה דבור אחר שניסה לחפש ניצולים, אבל ללא הואיל. טייס המשנה של המסוק השני בכוח קפץ למים ישר מהמסוק, כדי לנסות להציל אותם, אבל גם הוא לא הצליח. כמה שעות מאוחר יותר הגיעו צוללנים מצוות ההנצלה של חיל הים, ולקחנו אותם על הדבור להיכן שחשבנו שנפל המסוק. בזמן הזה כבר היה מזג אוויר מחורבן לגמרי, הגלים התחילו לעלות, ואם לא היינו מוצאים אותם בזריזות הייתי חייב לבטל את כל העניין ולחזור למרינה. למזלנו הצוללנים מצאו אותם מהר. הם הועלו לסיפון, הטייס המוביל שהיה אלוף משנה, והטייס הצעיר שהיה סג"ם. הוא היה כל כך צעיר, אלוהים, ממש כמוני כשהייתי בקורס טייס. הייתה לו חליפת טיסה כמו שהייתה לי, ומפה על הירך כמו שהייתה לי, ודרגות מבריקות של קצין טירון, כמו שהיו לי. זה הייתי אני, בחיים אחרים. לא יכולתי לדבר, בקושי יכולתי להכניס את הספינה למרינה.

קולך!!!!!

הייתי בן שנה וחצי כשאבי דוד ארז נהרג בסיני, 4 ימים לאחר הפסקת האש, ב-1973. אני לא זוכר ממנו דבר. אבא שלי הוא לא יותר מדמות מצולמת, אוסף מדהים של ציורים וכמה עדויות לא אוביקטיביות. אבא שלי היה בן 31 כשנהרג. אני היום בן 34, ואני יכול לספר שהידיעה שאתה כה צעיר וכבר זכית לחיות יותר שנים מאביך היא חוויה די מנערת ומאוד לא קלה לעיכול. בני אילי חגג לא מזמן את יום הודלתו הראשון. תת המודע שלי עידכן אותי לא מזמן שהוא סופר אחורה לרגע שבו משך ההיכרות של בני ושלי יעלה על משך ההיכרות שלי עם אבי, ומסמן לי שאם אני אעלם מחר, לא אהיה יותר מאוסף תמונות על מחשב בעולמו של אילי האהוב שלי.

http://de85.dmusic.com

אני מודה שלצערי אני לא בארץ וזו הפעם האשונה שלי שאני לא בארץ ביום הזכרון אני יושב פה קורא את אותם סיפורים ורגע שואל את עצמי האם נכונה הבחירה שלי לרדת מהארץ אם עד היום עוד התלבתטי אני חושב שהיום החלטתי אני חוזר לארץ כניראה שאין לנו באמת ארץ אחרת אותתו כאב ששיך לכולנו הרי אין בית במדינה המדינה הזו שלא כואב את כאב השכול לאותם גיבורים שחירפו נפשם בישביל המדינה האומנם מאוד קטנה אבל מדהימה תודה יהיה זיכרם ברוך

יעקב בינדר הטוב והיקר איש מאיר פנים וטוב לב מדבר עם כולם בגובה העיניים נהרג בפיגוע קו 2 כ"ב אב תשס"ג

סמ"ר רונן כהן, נהרג ב 10/8/1997 בדרום לבנון. לוחם בחה"ן גולני מחזור מרץ 95 אחי, אתה אחי. גיל