תודה על שהבת אותי 40 שנה לאחור, גם אני ביליתי את החגים בבית רמז, בית שפרינצק, ארזה וזכרון יעקב. קראו לנו "מבריאים" ו "חברים" ואכן כולם היו פרוטקציונרים. בשיטה היתה פסולה והיום עומדים לדין על "הסידורים" הללו. לילדים היה מאד משעמם והתעסוקה היומית מלבד הבריכה הקרירה היתה "להתנדב" במשרד או בחדר האוכל. הכריחו אותנו לקרוא (לא היתה טלביזיה) ולסייר בסביבה הקרובה. מזל שחסכנו את השחיתות המפאיניקית מילדנו.

לחכות שנתיים בתור בשביל "נופש" מטעם ההסתדרות?? טוב שהעידן הזה חלף מן העולם. (אם הוא באמת חלף).

עד היום אנחנו אוכלים את מה שהם בישלו

למרות שלאבי היה פנקס אדום בוהק (כמו 90% מהעם) המלון הראשון שהתארחתי בו היה מלון הצפון ,לילה אחד כחייל בשל"ג . צדק מי שאמר שאלה שרשי מהפך 77 . מנגד מדכא לחשוב שפקידים זוטרים "התכווצו" כשבכירים יותר קבלו תוספת פודינג לילדיהם בחדר האוכל ואלה חששו לבקש .

והיכן בית ההבראה בטיבעון ובנתניה?

תקופה נהדרת וברור שפחות מושחתת ,לפחות היתה בושה אנחנו בתור משפחה צעירה שנה שנה נסענו לזכרון ,דולפין ,כינורות לשבוע ימים עם ילדות קטנות ועד היום הן זוכרות את החופשות המיוחדות שכללו טיולים בסביבה הזמננו מקום לא חיכינו זמן אנחנו לא הינו עובדי קופת חולים ולא ההסתדרות ולגבי האשכנזיות שאותו מתוסכל מזכיר לא נבדקה-באמת געגועים לתקופה

לפני יותר מעשרים שנה הינו תלמידים מבית ספר "חוגים" בחיפה בסמינר באוהלו שעדין לא היתה "אחוזה". במקום היה מוזיאון "הבריחה" (הכוונה לבריחת היהודים מאירופה לאחר השואה). ביקרנו במקום וגיליתי שם צילום ענקי על הקיר ממחנה פליטים באוסטריה שם צולמו בין היתר סבתא וסבא שלי. דיברתי עם מנהל המוזיאון ואבי הגיע במיוחד ואישר את הזיהוי. מאז נישאתי ונולדו לי ילדים והגעתי ל"אחוזה" מספר פעמים . רציתי לראות ולהראות למשפחתי אך אנשי המקום לא יודעים על מה אני מדברת. אולי מישהו יוכל לעזור בכך???04-8331684 תודה.

יש לי תמונות מהבריכה עם החלון !!!

בגלל אנשים כמוכם שהיו מושחתים ונסעו 10 פעמים בשנה לבתי הבראה של מפאי, בתי ההבראה האלה פשטו את הרגל , כי לאדם הממוצע נמאס לחכות בתור שנתיים וכאשר היה לו כסף הוא יכול היה לנסוע למלון ארבעה כוכבים ללא הטובות של המושחתים מקופת החולים. עכשיו תסיקו מסקנות ותבינו למה המדינה הגיעה לאן שהגיעה לצערינו. והיום כל בתי ההבראה האלה פשטו את הרגל הודות לעובדים נפלאים אלה לסבים והסבתות של אותה כותבת אשר המשפחות שלהם היו "ישרות וטובות" עם האוכלוסיה הבינונית ולקחו גם את המקומות שלהם ולא נתנו להם לצאת אף פעם להבראה אז הם שמו עליהם קצוץ ויצאו עם כספם לאן שהם רוצים. סיפור נוסטלגי מאוד נעים אז תגידי למשפחה שלך תודה על היושר "שירבו כמותם".

מפ"י עדין כאן,ראו מה קורה מחוץ לת"א

אני בת לפקידים שעבדו קשה ועשו רק 2 ילדים. שנים לא יצאו לחופשה,רק בשנות נ 70 לקחו להם חופש לשבוע בבתי הבראה של מבטחים. כן ואני אשכנזיה. בילוי בקלאב בטורקיה אולי הולם אתכם יותר.

חצופה. מתגעגעת ומתרפקת על תקופה שבה הסבא המושחת שלה השיג להם חופשות חינם, ועוטפת את זה במעטה סכריני

בלי שום נוסטלגיה אני נזכר בשנים שבהן להסתדרות היתה מדינה ולא להיפך. ההסתדרות היתה המעסיק הגדול במשק (פרט למדינה). כמובן שארגון עובדים הוא הכי פחות מתאים לנהל חברות. כל החברות של ההסתדרות נסגרו או נמכרו לאחר שהמדינה הפסיקה לסבסד את השחיתות. גם כעת ההסתדרות ממשיכה לעשות נזקים: בהתנהגות של מאפיה, ועדי העובדים מאיימים לשתק את המדינה אם דרישותיהם לא יתמלאו - בעוד שמקום עבודתי יכול לפטר אותי בכול רגע, לפי חוזה העבודה האישי שלי.

זה לא שלא ידענו. אבל לשמוע על זה ממקור ראשון זה שינוי. עוד לא מאוחר להעניש את המושחתים. אנחנו שילמנו מיסים והם ישבו בבית הבראה. עכשיו הם נשארו עם המגרשים ויעשו סיבוב נוסף עלינו!

הכתבה מבכה את עזיבותם של בתי ההבראה - מבנים מרשימים שעומדים היום מוזנחים. אני מקווה שבעקבות כתבות כאלו אולי חלק מבתי ההבראה העזובים יזכו לפיתרון.

את המוסדות כמו זה שתואר בכתבה בנתה ההסתדרות בכספי חברי ההסתדרות כך גם נבנו המפעלים בהם הועסקו החברים. שונאי מפא"י וההסתדרות לא רצן להצטרף להסתדרות כי ראו בכך בולשביזם (מטומטמים) ולכן החברים ששלמו מס חבר לא היו חיבים כלום לשונאים והמשמיצים שלא בנו כלום בכוחות עצמם וכמובן לא לקבלם לעבודה במוסדות ההסתדרות. אף אחד לא מנע מהם ממתנגדי הפנקס האדום להתארגן ולהקים מוסדות שלהם אולם עשיה מאורגנת ( פרט לזריקת פצצות ועשית רעש בלתי פרודוקטיבי) לא היתה ביכולתם מעולם.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, כששבו השבויים ממצרים ומסוריה, הם רוכזו בבית ההבראה "מבטחים" בזכרון יעקב. במקום לחבק ולהעניק להם טיפול פסיכולוגי ראוי, הם עברו תחקירים בטחוניים, שאמנם לא לוו בעינויים פיזיים, אבל החזירו את השבויים לטראומה של החקירות בשבי. לרבים מפדויי השבי טראומת זכרון יעקב קשה מטראומת השבי והם מתקשים להשתחרר ממנה גם היום.

הורי נפשו באותם בתי הבראה, אם יחדיו ואם כל אחד לחוד ולא היו שייכים "לאצולה המפא"יניקית". הם היו חברי קופ"ח ובתור שכאלה זכותם היתה לקבל כשבוע חופשה (למעשה זה הומלץ אז על ידי מערכת בריאות). לא ידוע לי מה עשו חברי קופות החולים האחרות או אלה שלא היו חברים בשום ביטוח בריאות...זה שתמיד היו כאלה שתמיד היו "שווים יותר" זה לא חדש, אבל עדיין החיים היו יותר צנועים מאשר היום בעידן "השתחררות המדינה מעולו של האזרח".

בית הבראה זה הפך לאחר מלחמת סיני ב-1956 לבית הבראה לפצועי המלחמה, כאשר מר ראובן קליגלר היה מנהל הבית.

בכל מקום אחר בעולם היה נהיה לפנינה נחשקת.

שמקום עבודתך יכול לפטר אותך בכל רגע?? איגודים מאזנים מעט את כוחם הבלתי מוגבל של המעסיקים. אחרת כולנו כאן היינו עבדים. לצערנו בארץ האיגודים פועלים בצורה עקומה, אבל איזה דבר בארץ הוא לא עקום...

היה שווה לקרוא את כל התגובות רק כדי להתענג על התגובות הצפויות של המקופחים בע"מ.

הלוואי שלמישהו ממכם היה את היושר של לסבי. מעולם לא טענתי בכתבה שנפשנו חינם או נפשנו 10 פעמים בשנה או על חשבונכם.

אם לא יצאת לחופש לבית הבראה- הפסדת אולי צריך להחזיר את הסידור...ותראו איך כל עם ישראל מבלה שוב בבתי ההבראה ובמלונות...זה יביא רק לטוב