גב' לב ציון-נדן נוקטת בגישה מאוד ארסית כלפי המגזר הכפרי-חקלאי. מתי תכיר בכך שיש לפתח את הערים במקביל לפיתוח היישובים הכפרים. לצערי היא איננה מזכירה כלל את תרומתן לסביבה, לחברה, לכלכלה וגם, הס מלהזכיר, לפיתוח ההתיישבות והמדינה. כיום המועצות האזוריות נוקטות בגישה של פיתוח בר קיימא, שמירת השטחים הפתוחים ושיתוף הכנסות עם הערים הסמוכות. גישה מאוזנת יותר תעודד שיח ציבורי הגון וענייני יותר.

לערים אלא בונים גורדי שחקים ומצפפים את המרכז (ראה ת"א, רמת גן, גבעתיים ובעצם כל עיר במרכז ואפילו ירושלים מראה ניצנים של גורדי שחקים)

תהיה השתלטות ערבית על ערים בגליל - נצרת עילית, עפולה.

אחת הנקודות החשובות בקיימות, זה שמירה על משאב הקרקע המוגבל. על כן, כיצד יתכן שמדינת ישראל מוסרת את שטחייה המוגבלים לאוייביה בעוד שאלו מחזיקים בשטח לא מוגבל ברחבי המזרח התיכון ? כל המלחמות הצודקות על השטחים הפתוחים, החקלאיים, אתרי הטבע אתרים הסטורים, תוכנית ספדי וכו' לא משתווה ולא מתקרבת למסירת השטחים במסגרת ה"התנתקות" ושלא לדבר על מסירת סיני או הגולן חס וחלילה. מכאן שכל ירוק החרד לסביבה חייב אוטומטית להתנגד גם למסירת שטחים לפחות מבחינת הטיעון של קיימות. ש: רגע, אבל הערבים יכולים להשתמש בדיוק באותו הטיעון ? ת: זהו שלא, שטחי מדינות ערב והאומה הערבית הם פי כמה סדרי גודל משטחי מדינת ישראל ולכן קיומם לא יכול להפגע מחלוקה חדשה וצודקת של שטחי מדינות ערב שיכללו גם פירורים לפלסטינאים אשר יעזבו אותנו במנוחה.